קוליטיס כיבית (UC) היא מחלת מעיים דלקתית המתחילה ברקטום ועלולה להתפשט למעי הגס. התסמינים עשויים להיות קבועים או חולפים בתקופות של רגיעה ושבים בתקופות של התלקחות.
הם כוללים שלשולים, ירידה במשקל, התכווצויות בבטן, אנמיה ודם או מוגלה ביציאות.
אין תרופה לקוליטיס כיבית. תרופות יכולות לעזור להרגיע את הדלקת ולאזן את המחלה.
למקרים קשים יותר יש אופציה ניתוחית.
הנושאים במאמר זה:
- מהי קוליטיס כיבית? >>
- שכיחות קוליטיס כיבית >>
- ההבדל בין קוליטיס לקרוהן >>
- קוליטיס כיבית - קבוצות סיכון >>
- קוליטיס כיבית גורמים >>
- קוליטיס כיבית תסמינים >>
- קוליטיס כיבית אצל ילדים >>
- קוליטיס כיבית - אבחון ובדיקות >>
- טיפול תרופתי בקוליטיס כיבית >>
- ניתוחי קוליטיס כיבית >>
- קוליטיס כיבית - מניעה >>
- החיים עם קוליטיס כיבית >>
- מתי לפנות לרופא? >>
- קוליטיס כיבית וקולונוסקופיה >>
מהי קוליטיס כיבית?
המעי הגס, הוא איבר בצורת U המורכב מהמעי הגס העולה, הרוחבי, היורד והסיגמואידי.
פי הטבעת הוא החלק האחרון של המעי הגס.
קוליטיס כיבית גורמת לגירוי ולכיבים (פצעים פתוחים) במעי הגס.
מחלה זו שייכת לקבוצת מחלות המעיים הדלקתיות (IBD).
הדלקת מתחילה בדרך כלל ברקטום, באזור הקרוב לפי הטבעת,
ועשויה להתפשט ולהשפיע על חלק מהמעי הגס או על כולו.
כאשר הדלקת מתרחשת ברקטום ובחלק התחתון של המעי הגס היא נקראת פרוקטיטיס כיבית.
מצב שבו כל המעי הגס מושפע מהדלקת מנקרא פנקוליטיס.
מצב בו רק הצד השמאלי של המעי הגס מושפע מהדלקת נקרא קוליטיס מוגבלת או דיסטלית.
חומרת הדלקת תלויה במיקומה ובמידת התפשטותה. יחד עם זאת המצב אינדיבידואלי לכל מטופל.
יכולה להיות דלקת חמורה באזור הרקטום בלבד (דלקת באזור קטן)
או דלקת קלה מאוד בכל המעי הגס (אזור גדול).
אם אתם סובלים מקוליטיס כיבית, ייתכן שתבחינו בדפוס של התלקחויות (מחלה פעילה), כאשר התסמינים גרועים יותר.
לצד ההתלקחויות ישנן תקופות של הפוגה, בה התסמינים קלים או שאין תסמינים.
מטרת תוכנית הטיפול היא להאריך את ההפוגות עד כמה שניתן, לעתים גם למשך שנים.
לכמחצית מהאנשים שאובחנו עם קוליטיס כיבית יש תסמינים קלים. אחרים סובלים מחום תכוף, משלשולים דמיים, בחילות והתכווצויות קשות בבטן.
קוליטיס כיבית עלולה גם לגרום לבעיות מחוץ למערכת העיכול כמו דלקת מפרקים, דלקת עיניים, מחלות כבד ואוסטיאופורוזיס.
לא ידוע מדוע בעיות אלו קשורות לקוליטיס.
יש מדענים הסבורים שבעיות אלו נובעות מפעילות יתר של המערכת החיסונית כתוצאה מהדלקת.
חלק מהבעיות האלו חולפות כאשר הקוליטיס מאוזנת.

עד כמה שכיחה קוליטיס כיבית?
קוליטיס כיבית אינו מצב נדיר. יחד עם מחלת קרוהן, סוג נוסף של מחלת מעי דלקתית, היא משפיעה על 1 מתוך 250 אנשים בצפון אמריקה ואירופה.
שכיחות המחלה משתנה באזורים שונים בעולם.
היא שכיחה יותר במדינות מפותחות ובאזורים מתועשים, מאשר במדינות עניות ובאזורים כפריים.
קוליטיס כיבית יכולה להופיע אצל אנשים בכל גיל, אך היא מתחילה בדרך כלל בין הגילאים 15 ל-30, ובתדירות נמוכה יותר בין הגילאים 50 ל-70.
כ-20% מהחולים מאובחנים לפני גיל 20 והיא יכולה להופיע אצל ילדים מגיל שנתיים.
היא משפיעה על גברים ונשים באותה מידה ונראה שהיא קשורה להיסטוריה משפחתית של מחלות מעי – לכ- 20% מהאנשים עם קוליטיס כיבית יש בן משפחה עם קוליטיס או מחלת קרוהן.
מה ההבדל בין קוליטיס כיבית למחלת קרוהן?
קוליטיס כיבית וקרוהן הן מחלות מעיים דלקתיות, כרוניות ובעלות מרכיב אוטואימוני.
הם מתבטאות בתסמינים דומים: שלשול, דימום, ירידה במשקל וספיגה לקויה של חומרים מזינים.
שתי המחלות יכולות להשפיע גם על מערכות אחרות בגוף.
גם היחס הרפואי לשתי המחלות דומה, אם כי יש הבדלים באופן האבחון והטיפול.
ההבדל העיקרי ביניהן הוא האזור שנפגע כתוצאה מהמחלה.
במחלת קרוהן הפגיעה יכולה להיות לכל אורך מערכת העיכול ובעיקר במעי הדק.
בקוליטיס הפגיעה מתחילה ברקטום ומתפשטת לכיוון המעי הגס.
קוליטיס אינה פוגעת במעי הדק.
קיים הבדל גם בעומק שאליו מגיעה הדלקת. בקרוהן הדלקת יכולה לפגוע בכל דופן המעי
ובקוליטיס היא פוגעת בשכבות החיצוניות שלו.
למחלת קרוהן יש רכיב תורשתי מובהק והסיכון לחלות עולה משמעותית כשאחד מבני המשפחה הקרובה חולה. גם לקוליטיס יש מרכיב תורשתי אך פחות מובהק.
קרוהן מתפרצת לראשונה רק אצל ילדים, מתבגרים ואנשים צעירים ואילו קוליטיס יכולה להתפרץ לראשונה גם אצל מבוגרים מעל גיל 60.
קוליטיס כיבית - קבוצות סיכון
כל אחד בכל גיל, כולל ילדים צעירים, יכול לחלות בקוליטיס כיבית.
הסיכוי לחלות גבוה יותר במקרים הבאים:
- תורשה – קרוב משפחה עם מחלת מעי דלקתית (IBD).
- גיל – ההתפרצות הראשונה של המחלה נפוצה בין גיל 15 לגיל 30 או אחרי גיל 60.
- מוצא – המחלה נפוצה יותר אצל יהודים ממוצא אשכנזי.
- תזונה – תזונה עתירת שומן מעלה את הסיכון להתפרצות המחלה
- שימוש תכוף בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים (כמו אספירין, אדוויל ונורופן)
מה גורם לקוליטיס כיבית?
קוליטיס היא מחלה המושפעת ממשתנים רבים.
רוב החוקרים חושבים שהגורם העיקרי הוא אוטואימוני – תוצאה של מערכת חיסונית פעילה מדי התוקפת את המעיים וגורמת לדלקת ולנזק לרקמות.
יחד עם זאת, הסטטיסטיקה מוכיחה שיש לה גם מרכיבים תורשתיים,
ועצם העובדה שהיא נפוצה יותר במדינות מתועשות ובסביבה עירונית, יכול להעיד על כך שהיא מושפעת מגורמים סביבתיים כמו זיהום אוויר או תזונה מתועשת ומעובדת.
קוליטיס כיבית - תסמינים
ללא אבחון וטיפול תסמיני קוליטיס כיבית מחמירים עם הזמן.
התסמינים הראשוניים יכולים לכלול:
- שלשולים, לעתים גם דמיים, יציאות תכופות והתכווצויות בבטן.
לעתים, תסמינים אלה יכולים להעיר אדם משנתו, עם צורך ללכת לשירותים. - עייפות
- בחילות
- ירידה במשקל
- אנמיה (ירידה במספר תאי הדם האדומים)
סימנים מאוחרים יותר יכולים לכלול:
- צואה דמית, מוגלתית או רירית
- התכווצויות קשות.
- חום
- פריחה בעור
- פצעים בפה
- כאבי מפרקים
- עיניים אדומות וכואבות
- מחלת כבד
- התייבשות וחוסר ספיגה של חומרים מזינים

קוליטיס כיבית אצל ילדים
תסמיני קוליטיס כיבית אצל ילדים דומים לתסמינים אצל מבוגרים, אך לרוב המחלה מפושטת וחמורה יותר אצל ילדים.
יחד עם זאת, המחלה אצל ילדים מגיבה טוב יותר לתרופות מאשר המחלה אצל מבוגרים.
אחת הבעיות שיכולה להיווצר אצל ילדים היא עיכוב בגדילה, כתוצאה מספיגה לקויה או מהפרעה לפעילות הורמון הגדילה.
ישנם תסמיני קוליטיס כיבית שיכולים להידמות למצבים אחרים, ולכן חשוב לדווח על כל תסמין יוצא דופן לרופא הילדים, כדי להגיע לאבחון במהירות.
כמו מצבים רבים, קוליטיס כיבית יכולה להשפיע על מצב הרוח, במיוחד אצל ילדים.
הם יכולים לחוות בעיות פיזיות, רגשיות, חברתיות ומשפחתיות. בגלל התרופות ו/או הלחץ הכללי מהמצב.
אם שמתם לב לשינויים במצב הרוח אצל ילדכם, בריכוז ירוד או בהתפרצויות של כעס ותסכול,
מומלץ לחפש מטפל מתאים שיעזור לילד ולמשפחה כולה להתמודד עם האתגרים שמציבה הקוליטיס הכיבית. ילדים חולים זקוקים לתמיכה מכל בני המשפחה ולכן חשוב שהמשפחה הקרובה תלמד על המחלה ותהייה אמפתית.
אבחון ובדיקות
כדי לאבחן קוליטיס כיבית אצל ילדים, בני נוער ומבוגרים, יש צורך לשלול מחלות אחרות.
הרופאים המומחים לתחום מחלות המעי הדלקתיות הם גסטרואנטרולוגים ופרוקטולוגים.
לאחר בדיקה גופנית ראשונית יהיה צורך בבדיקות נוספות.
ייתכן שהרופא יפנה לאחת או יותר מהבדיקות הבאות:
בדיקות דם: ניתן לראות בתמונת הדם סימנים של זיהום או אנמיה.
האנמיה היא רמה נמוכה של ברזל בדם, הנובעת מאיבוד דם – במקרה של קוליטיס, כתוצאה מהכיבים המדממים.
דגימות צואה: סימני זיהום, טפילים ודלקת יכולים להופיע בצואה.
בדיקות הדמיה: ייתכן שהרופא יבקש הדמיה של המעי הגס והרקטום – לרוב באמצעות סריקת תהודה מגנטית (MRI) או סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT).
בדיקות אנדוסקופיות: אנדוסקופ הוא צינור דק וגמיש עם מצלמה זעירה. בבדיקה אנדוסקופית הרופא מחליק את האנדוסקופ פנימה דרך פי הטבעת כדי לבדוק את תקינות הרקטום והמעי הגס.
בדיקות אנדוסקופיות נפוצות כוללות קולונוסקופיה וסיגמואידוסקופיה .
טיפול תרופתי בקוליטיס כיבית
אין תרופה שמרפאת קוליטיס כיבית, אך טיפולים שונים יכולים להרגיע את הדלקת, לשפר את מצב התסמינים ולעזור למטופל לתפקד בחיי היומיום.
הטיפול מותאם אישית לצרכיו של המטופל ותלוי במיקום המחלה, בדרגת החומרה שלה ובמידת פגיעתה באיכות החיים.
הטיפול הראשוני הוא טיפול תרופתי, וברוב המקרים הוא מצליח לאזן את המחלה, לשמור על הפוגות ארוכות ולשפר את איכות החיים של אנשים עם קוליטיס כיבית.
ישנם סוגים שונים של תרופות שמשמשות להפחתת הדלקתיות, הנפיחות והגירוי ומאפשרת לרקמה להחלים.
הסוגים העיקריים הם:
אמינוסליצילטים:
תרופות אלה מכילות חומצה 5 אמינו-סליצילית ומשמשות לטיפול בקוליטיס כיבית קלה עד בינונית.
ישנן תרופות ממשפחה זו המשתמשות בסולפה כנשא.
במקרה של אלרגיה לסולפה ניתן לקבל אמינוסליצילאט נטול סולפה כמו אסאקול או פנטסה.
התרופות מגיעות בשלוש צורות: בגלולות לנטילה פומית ובחוקן או נרות להחדרה לפי הטבעת.
טיפול בחוקן או נרות יכול להגיע בצורה ישירה לדלקות הנמצאות ברקטום או בחלק התחתון של המעי.
קורטיקוסטרואידים:
במקרים חמורים של קוליטיס כיבית או בזמן התלקחות עזה ניתן ליטול קורטיקוסטרואיד, כמו פרדניזון. יעילותן של תרופות אלה יורדת עם הזמן ויכולות להיווצר תופעות לוואי חמורות,
כך שברוב המקרים ימליץ הרופא ליטול אותן לתקופה קצרה, וליטול תרופות אחרות בזמן ההפוגה.
אימונומודולטורים:
אימונומודולטורים הם תרופות המדכאות את מערכת החיסון. מכיוון שיש בקוליטיס כיבית מרכיבים אוטואימוניים, דיכוי מערכת החיסון יכול להפחית את הדלקתיות ולהקל על התסמינים.
תרופות ביולוגיות:
תרופות ביולוגיות מיועדות לטיפול בקוליטיס כיבית בינונית עד חמורה, ומתמקדות בחלקים מסוימים במערכת החיסון כדי להשקיט אותה.
תרופות כמו רמיקייד והומירה חוסמות את הציטוקין TNF אלפא,שמעורב ביצירת הדלקת במחלות מעי דלקתיות.
סטלרה היא תרופה שחוסמת שני ציטוקינים אחרים המעורבים ביצירת הדלקת
ואנטיביו חוסמת את מעבר תאי הדם הלבנים למעי וכך מפחיתה את הדלקתיות.
כל אלה הן תרפות ביולוגיות.
מעכבי יאנוס קינאז
תרופות המעכבות את פעילותו של האנזים יאנוס קינאז (JAK) הנמצא על דפנות התאים ומתווך פעילות של ציטוקינים המעוררים את דלקת.
חלק מהתרופות המטפלות במחלה עשויות לשנות את האופן שבו המערכת החיסונית מגיבה.
התופעות שונות אצל כל אדם וכל תרופה. חלק מהשינויים הללו עשויים להגביר את הסיכון לזיהומים מסוימים או ליצור בעיות רפואיות אחרות. דיון עם הצוות הרפואי לפני התחלת טיפול תרופתי חדש הוא הדרך הטובה ביותר להבין את הסיכונים הללו ואת הדרכים למנוע אותם.
ילדים ובני נוער צעירים מקבלים את אותן התרופות במינונים מותאמים.
בנוסף לטיפול התרופתי, ישנם רופאים הממליצים לילדים ליטול ויטמינים שנים כדי לקבל את רכיבי התזונה הנדרשים, שאינם נספגים היטב במעיים, בשל הדלקת.
ניתוחי קוליטיס כיבית
ניתוח קוליטיס כיבית הוא אפשרות לטיפול, במקרה שהתרופות אינן פועלות או שמתפתחים סיבוכים מסוכנים, כמו דימום או גידולים חריגים.
קוליטיס היא אחת מגורמי הסיכון לפיתוח נגעים טרום סרטניים.
לרוב, מסירים את הנגעים בניתוח או במהלך קולונוסקופיה.
ייתכן שייווצר צורך בניתוח בנסיבות הבאות:
- תופעות לוואי קשות כתוצאה מהטיפול התרופתי
- תסמינים לא מאוזנים למרות הטיפול התרופתי
- מניעה או טיפול בסרטן המעי הגס
- טיפול בסיבוכים מסכני חיים כמו דימום חמור, נקב במעי או התלקחות עזה ומפושטת.
מחקרים מראים שכ-30% מהאנשים עם קוליטיס כיבית זקוקים לניתוח במהלך חייהם.
כ-20% מהילדים עם קוליטיס כיבית יזדקקו לניתוח במהלך שנות ילדותם.
ישנם שני סוגים של ניתוח לקוליטיס כיבית:
כריתה קולקטומית ויצירת פאוץ'
זהו ההליך הנפוץ ביותר לקוליטיס כיבית, הדורש בדרך כלל יותר מניתוח אחת.
השיטה המקובלת ביותר כוללת שני ניתוחים:
בניתוח הראשון מסיר הכירורג הקולורקטלי את המעי הגס ויוצר מעין כיס מחלק מהמעי הדק, המתחבר לפי הטבעת, כמעין רקטום חדש.
כדי שהאזור יוכל להחלים, יוצר המנתח סטומה זמנית – פתח בבטן התחתונה אליו מחובר ישירות המעי הדק וממנו יוצאות ההפרשות לתוך שקית. יש צורך לרוקן את השקית מספר פעמים ביום
ולהחליפה מדי מספר ימים.
לאחר מספר חודשים, כשאזור הניתוח נרפא, סוגרים את הסטומה ומחברים את המעי הדק לפאוץ',
בצורה זו, הפאוץ' אוסף את הצואה והיא יוצאת דרך פי הטבעת.
בשל חסרונו של המעי הגס וגודלו של הפאוץ', יש פחות מקום לאחסון צואה בגוף ולכן יש יציאות תכופות (ארבע עד שמונה פעמים ביום לאחר תקופת ההסתגלות)
במקביל, ההרגשה הכללית משתפרת וכל תסמיני הקוליטיס אמורים להיעלם.
פרוקטוקולקטומיה ואילאוסטומי
אם פתרון זה לא מתאים למצבו של המטופל, הרופא המנתח יכול להמליץ על אילאוסטומי קבועה, ללא פאוץ'. במקרה זה מסירים את כל המעי הגס והרקטום ויוצרים סטומה קבועה מהמעי הדק.

קוליטיס כיבית - מניעה
אמנם לא ניתן למנוע את קיומה של המחלה או לרפא אותה, אך ניתן למנוע התקפים או לרווח ביניהם. כאשר יש הפוגה מהקוליטיס מומלץ לשמור על אורח חיים בריא ולהימנע ממצבים המעוררים התלקחויות:
מתח רגשי: יש לישון לפחות שבע שעות בלילה, להתאמן באופן קבוע ולמצוא דרכים בריאות להקלה על מתח, כגון מדיטציה.
שימוש ב-NSAID: לשיכוך כאבים או חום, יש להשתמש בתרופות שאינן שייכות למשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים.
אנטיביוטיקה: ישנם מקרים בהם טיפול אנטיביוטי מעורר התלקחות. אם מודעים לכך – יש ליידע כל רופא מטפל.
קוליטיס כיבית תזונה:
תזונה אינה גורמת להתפתחות של קוליטיס כיבית ואין בנמצא דיאטה שיכולה לרפא את המחלה. עם זאת, תזונה מאוזנת יכולה למלא תפקיד בניהול התסמינים ובהארכת משך הזמן בין התלקחויות.
מזונות מסוימים עלולים להחמיר את התסמינים ויש להימנע מהם, במיוחד במהלך התלקחויות. המזונות המעוררים תסמינים שונים מאדם לאדם. כדי לצמצם את התסמינים מומלץ לנהל יומן תזונה, ולתעד את השפעת המאכלים על התחושה הכללית.
מזונות בעייתיים כוללים לרוב:
- מאכלים עתירי שומן
- מזון ומשקאות עתירי סוכר
- משקאות מוגזים
- מאכלים עתירי סיבים
- אלכוהול
תינוקות, ילדים ובני נוער יכולים להיות רגישים גם למלח או למוצרי חלב.
חשוב לשים לב לתזונתם של ילדים במהלך התלקחות. ישנה ירידה בתיאבון וייתכן שהם לא אוכלים מספיק כדי להתפתח ולגדול. בנוסף, הדלקת עשויה למנוע ממערכת העיכול לספוג מספיק חומרים מזינים, לכן מומלץ, במקרים מסוימים, ליצור תוכנית תזונתית מותאמת, ולהגדיל את כמות הקלוריות הנצרכת.
החיים עם קוליטיס כיבית
קוליטיס כיבית הוא מצב רפואי לכל החיים, שיכול להתבטא בתסמינים קלים עד חמורים.
עבור רוב האנשים, התסמינים באים והולכים
אצל חלק מהחולים יש התקף אחד ולאחר מכן הפוגה שנמשכת שנים,
ואצל חלקם יש מחלה חמורה ומפושטת עם הפוגות קצרות.
אצל עד 30% מהאנשים, המחלה מתפשטת מהחלחולת למעי הגס ומתלקחת לעתים קרובות יותר.
ברוב המקרים ניתן לנהל את המחלה באמצעות תרופות, אך כ-30% מהאנשים עם קוליטיס כיבית זקוקים לניתוח – שהוא הדרך היחידה "לנצח" את התסמינים לטווח הארוך.
הדרך הטובה ביותר לחיות עם קוליטיס כיבית היא להישמע להנחיות הרפואיות: ליטול את התרופות לפי ההוראות, גם כאשר אין תסמינים – דילוג על תרופות יכול להוביל להתלקחויות ולהקשות על השליטה במחלה. מומלץ לעקוב אחרי המחלה ולהישאר בקשר קבוע עם הרופא.
מתי לפנות לרופא?
יש לפנות לרופא בכל מקרה של:
- שלשול כבד ומתמשך
- דליפת דם מפי הטבעת או קרישי דם בצואה.
- כאבי בטן מתמידים וחום גבוה.
שאלות שכדאי לשאול את הרופא במקרה שאובחנתם עם קוליטיס כיבית:
- איזה חלק מהמעי הגס שלי מושפע מהמחלה?
- לאילו סיכונים או תופעות לוואי אני יכול לצפות מהתרופה?
- האם עלי לשנות את התזונה שלי?
- האם קוליטיס כיבית ישפיע על היכולת שלי להיכנס להריון?
- מה אני יכול לעשות בבית כדי לטפל בסימפטומים שלי?
- מהן האפשרויות הניתוחיות שלי?
שאלות נוספות שכדאי לשאול בשם ילד או מתבגר שאובחן עם קוליטיס כיבית:
- אילו ויטמינים הילד שלי צריך לקחת?
- מה הסיכוי שלילדים האחרים שלי תהיה קוליטיס כיבית?
- האם הילד שלי נמצא בסיכון למחלות אחרות?
- האם אתה יכול להמליץ על מטפל שיעזור לילד שלי עם בעיות רגשיות הקשורות לקוליטיס כיבית אצל ילדים?
- האם הילד שלי גדל בקצב נורמלי?
מה אני יכול לעשות כדי לעזור לילד שלי להתמודד בבית הספר?
קוליטיס כיבית וקולונוסקופיה
יש לקבוע בדיקת קולונוסקופיה לפי הוראות הרופא.
ייתכן שהרופא ירצה לצפות במעי הגס וברקטום כשיש תסמינים או לאחר החלפת תרופה,
ולכן התדירות שונה מאדם לאדם.
קוליטיס כיבית מעלה את הסיכוי שלך לפתח סרטן המעי הגס. ייתכן שהרופא שלך יבקש ממך להגיע לקולונוסקופיה כל שנה עד שלוש שנים, כדי למצוא סימנים מקדימים למחלה ולמנוע את התפשטותה.
לסיכום,
קוליטיס כיבית היא מחלה כרונית אך היצע הטיפולים הקיים מאפשר חיים מאוזנים עם המחלה.
בכל מקרה של תסמינים אופייניים לקוליטיס כיבית מומלץ להתייעץ עם רופא.
במקרה של אבחון קוליטיס כיבית, חשוב להתאים טיפול כדי להמשיך לחיות חיים מלאים ולמנוע סיבוכים אפשריים.