נכתב ונבדק רפואית על ידי ד"ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית (פרוקטולוגיה)
מהם טחורים
למרות שנהוג לחשוב עליהם כעל בעיה רפואית בלבד, טחורים הם למעשה חלק אנטומי טבעי ונורמלי לחלוטין בגופנו. מדובר בשלוש קבוצות של כלי דם (ורידים מורחבים) הממוקמים באזור פי הטבעת, ותפקידם המקורי הוא לסייע לנו בשליטה על היציאות ובאיטום פי הטבעת.
הבעיה מתחילה רק במצב פתולוגי (כאשר מתפתחת מחלה) – במצב זה כלי הדם הללו מתרחבים, נמתחים, הופכים למודלקים, גורמים לכאב עז או מתחילים לדמם.
סוגי הטחורים: היכן הם ממוקמים?
הטחורים מחולקים לשתי קבוצות עיקריות, בהתאם למיקום המדויק שלהם:
טחורים חיצוניים: ממוקמים בחלק החיצוני של פי הטבעת ונראים לעין כקפלי עור. אזור זה עשיר מאוד בתאי עצב, ולכן טחורים חיצוניים נוטים להיות כואבים ורגישים ביותר, אך הם מדממים פחות.
טחורים פנימיים: ממוקמים עמוק יותר, בתוך התעלה האנלית, ולכן אינם נראים מבחוץ. אזור זה עני בתאי עצב, ולכן הם כמעט ואינם כואבים, אך נוטים לדמם יותר. לעיתים, בזמן מאמץ מוגבר בשירותים, הטחורים הפנימיים עלולים "לגלוש" (לצנוח) החוצה דרך פי הטבעת.
איך מאבחנים טחורים?
את הטחורים החיצוניים ניתן לראות.
את הטחורים הפנימיים מאבחנים באמצעות אנוסקופ – צינור קשיח וקצר המוחדר לפי הטבעת.
אמנם ברוב המקרים טחורים הם בעיה הניתנת לטיפול פשוט,
אך במקרים של דימום רקטלי, יש להגיע לפרוקטולוג ולאבחן את מקורו, כי דימום יכול להעיד על מצבים רפואיים נוספים, פרט לטחורים.
מה הסיבה להגדלת הטחורים
לרוב טחורים מתקשרים לבעיות כמו מאמץ בשירותים או לישיבה ממושכת, אך ישנם אנשים שאינם סובלים מעצירות ועדיין סובלים מטחורים. לטחורים יכולות להיות סיבות מגוונות.
- מאמץ ממושך בזמן יציאות וישיבה ממושכת בשירותים לאורך תקופה ארוכה, הם כנראה הגורמים המשמעותיים ביותר בהתהוות טחורים.
- תזונה ענייה בסיבים ושתייה לא מספקת של מים גורמים לעצירות ולצואה קשה שיכולים להוביל לטחורים.
- הריון – נפח הדם העולה בזמן ההיריון ומשקלם של הרחם והעובר עשויים לגרום להתרחבות הטחורים.
- פעולת מעיים שנגרמת על-ידי שימוש ממושך במשלשלים וחוקנים.
- ישיבה ממושכת וחוסר בפעילות ספורטיבית.
- עודף משקל – סטטיסטית אנשים הסובלים מעודף משקל יסבלו יותר מטחורים.
- תורשה – כ-10% ממקרי הטחורים הם תורשתיים.
- גיל – בחברה המתועשת – אנשים בגיל מבוגר נוטים יותר לסבול מטחורים, כתוצאה מהצטברות ההשפעות של אורח חיים לא בריא ונטילת תרופות רבות.
- מאמץ גופני ממושך, הכולל נשיאת משאות כבדים והרמת משקולות באופן רצוף.
- לחץ דם בווריד הכבד הפורטלי המנקז את הטחורים
- אי ספיקת לב – כשהלב כושל בשאיבת הדם והלחץ בוורידים עולה.
- מצב של דחק נפשי.
טחורים אופייניים יותר לאנשים במדינות המערב, בשל הנטייה לאכילת מזון מעובד, היעדר פעילות גופנית סדירה והישיבה הממושכת במקומות העבודה.
מהם הסימפטומים של טחורים
דימום – אחד הסימפומים השכיחים, בדרך-כלל יכול להיות קל ומתבטא בעת ניגוב, או ביציאה ונובע מהטחורים הפנימיים.
נדיר שהדימום משמעותי אך הוא מלחיץ מאחר וכמות קטנה יכולה להראות משמעותית באסלה. במידה והדימום מלווה בחולשה או סחרחורת מומלץ לפנות למיון לבדיקת דם והערכה.
נפיחות וכאבים – טחורים יכולים להתנפח ולגרום לכאב, לעתים נוצרים קרישים בטחורים הגורמים לרגישות עזה ביותר. בדרך כלל מדובר בטחורים חיצוניים.
טיפול בטחורים
מניעת עצירות ויציאות קשות היא הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים.
גם שלשול עלול להחמיר את הטחורים.
שינוי תזונתי הכולל כלכלה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) ושתייה מרובה יכול למנוע עצירות.
במקביל – במקרים כרוניים של טחורים – יש ליטול מרככי צואה.
ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעיים מרוכזים, ומומלץ להימנע מישיבה ממושכת בשירותים.טיפולים להקלת הסימפטומים באמצעות נרות ומשחות מקומיות וישיבה באמבטיה עם מים פושרים מספר פעמים ביום.
במקרים של כאב עקשני על רקע קריש דם בטחור חיצוני, הרופא יכול לטפל בקריש הדם ע"י חתך קטן.קשירת טחורים – מתבצעת באמצעות גומייה המונחת על חלקו העליון של הטחור הפנימי בעזרת אנוסקופ שהינו מכשיר המוחדר לפי הטבעת. לרוב, הפעולה אינה גורמת לכאב.
הגומייה גורמת לנמק מקומי של האזור שנופל כעבור שבוע ולהתכווצות הטחור – ניתן לקשור את כל הטחורים באותו יום.קשירת הטחורים היא פעולה מרפאתית פשוטה עם שיעורי הצלחה גבוהים יחסית וסיבוכים מעטים.
הזרקת פנול – ניתן גם לכווץ את הטחורים באמצעות הזרקת פנול לרקמה תחתיהם.
הפנול מטריש את הרקמות ופעולה זו דומה לפעולת הקשירה.
ניתוח לכריתת הטחורים
כאשר המטופל סובל מסבל ניכר או מדימום משמעותי שאינו מגיב לטיפולים השמרניים, מומלץ לשקול פתרון ניתוחי להסרת הטחורים.
ניתוח טחורים מקובל כולל כריתה מלאה של רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. הניתוח מבוצע על-ידי ד"ר אבי רשף שהוא כירורג קולורקטלי מומחה, תחת הרדמה מלאה, ואורך כ-15 דקות בלבד. ברוב המקרים, המטופל משתחרר לביתו כבר כעבור מספר שעות מרגע סיום הפעולה.
למה לצפות לאחר הניתוח? תקופת ההחלמה בבית נמשכת בדרך כלל כשבועיים ומלווה בכאבים באזור פי הטבעת. כדי להקל על תהליך הריפוי, חשוב מאוד להקפיד על שימוש במרככי יציאות, תזונה נכונה ושתייה מרובה לאחר הניתוח.
שאלות ותשובות נפוצות על טחורים
טחורים הם חלק אנטומי נורמלי לחלוטין בגוף, ורק כאשר הם גורמים לתסמינים הם נחשבים לבעיה רפואית. מדובר בשלוש קבוצות של כלי דם (ורידים) הממוקמים באזור פי הטבעת. במצב פתולוגי, כלי הדם הללו מתרחבים, נמתחים, הופכים למודלקים, ומצבים אלו הם שגורמים לכאב, נפיחות או דימום.
התסמינים הנפוצים כוללים דימום קל (דם אדום בהיר בניגוב או באסלה), גרד או גירוי באזור פי הטבעת, כאב או אי-נוחות (במיוחד בזמן ישיבה או יציאה), ונפיחות או תחושת "גוש" קטן ובולט באזור.
ההבדל העיקרי נעוץ במיקום שלהם וברמת הכאב שהם מייצרים. טחורים חיצוניים נמצאים מחוץ לפי הטבעת, נראים כקפלי עור, עשירים בתאי עצב ולכן כואבים מאוד אך מדממים פחות. טחורים פנימיים נמצאים בתוך התעלה האנלית, אינם נראים מבחוץ, עניים בתאי עצב ולכן כמעט ואינם כואבים אך נוטים לדמם יותר.
אבחון טחורים משתנה בהתאם לסוגם: טחורים חיצוניים ניתן לאבחן בקלות באמצעות בדיקה ויזואלית פשוטה, בעוד שטחורים פנימיים מאובחנים על ידי פרוקטולוג באמצעות אנוסקופ (צינור קשיח וקצר המוחדר לפי הטבעת).
כן, במקרים רבים טחורים קלים (במיוחד טחורים חיצוניים זמניים או טחורים פנימיים בדרגה נמוכה) יכולים לחלוף או להצטמצם מעצמם תוך מספר ימים עד שבועיים, במיוחד אם מקפידים על תזונה נכונה ושתייה מרובה.
ניתן להקל על הכאב והאי-נוחות באמצעות:
אמבטיות ישיבה במים פושרים למשך 15-20 דקות, מספר פעמים ביום.
מריחת משחות או שימוש בפתילות (נרות) המיועדות להקלה על טחורים (ללא מרשם).
שמירה על היגיינה עדינה (שימוש במגבונים לחים ללא אלכוהול או שטיפה במים במקום נייר טואלט יבש).
הימנעות ממאמץ בזמן יציאה ומניעת עצירות על ידי אכילת סיבים תזונתיים.
ככלל, טחורים אינם מסוכנים ואינם מסכנים חיים. עם זאת, הם עלולים לגרום לסיבוכים כמו אנמיה (בשל דימום ממושך) או "טחור חנוק" (שבו אספקת הדם לטחור נחסמת, דבר הגורם לכאב עז מאוד). בכל מקרה של דימום מפי הטבעת, חשוב לפנות לבדיקת רופא כדי לשלול בעיות רפואיות אחרות.
הערה: המידע לעיל הוא לידיעה כללית בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי.
בכל מקרה של דימום רקטלי יש לפנות לפרוקטולוג כדי לאבחן את מקורו, שכן דימום יכול להעיד על מצבים רפואיים נוספים פרט לטחורים. אם הדימום מלווה בתסמינים של חולשה או סחרחורת, יש לפנות מיד לחדר המיון לבדיקת דם והערכה.
הגורמים המשמעותיים ביותר הם מאמץ ממושך וישיבה ממושכת בשירותים לאורך זמן. גורמים נוספים כוללים תזונה דלה בסיבים ושתייה מועטה (הגורמים לעצירות), היריון (בשל עליית נפח הדם ומשקל הרחם), עודף משקל, גנטיקה (כ-10% מהמקרים תורשתיים), חוסר פעילות גופנית, ומאמץ גופני ממושך הכולל הרמת משקולות.
הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים הוא מניעת עצירות ויציאות קשות. ניתן לעשות זאת באמצעות תזונה עשירה בסיבים, שתייה מרובה, נטילת מרככי צואה במקרים כרוניים, הימנעות מישיבה ממושכת בשירותים, שימוש במשחות ונרות מקומיים, וישיבה באמבטיה עם מים פושרים מספר פעמים ביום.
ניתוח מומלץ כאשר המטופל חווה סבל ניכר או דימום משמעותי שאינם מגיבים לטיפולים האחרים. הניתוח אורך כ-15 דקות תחת הרדמה מלאה, והשחרור הביתה מתבצע כעבור מספר שעות. תקופת ההחלמה בבית נמשכת כשבועיים, מאופיינת בכאבים באזור, ומחייבת הקפדה יתרה על שימוש במרככי יציאות.
לרוב, פעולת קשירת הטחורים אינה גורמת לכאב. הפעולה מבוצעת על טחורים פנימיים באזור שעני בתאי עצב באמצעות גומייה מיוחדת. הגומייה גורמת לנמק מקומי של האזור שנשר כעבור כשבוע, ובכך מביאה להתכווצות הטחור. מדובר בפעולה פשוטה עם אחוזי הצלחה גבוהים ומיעוט סיבוכים.
הזרקת פנול היא שיטה מרפאתית לכיווץ טחורים פנימיים באמצעות הזרקת החומר לרקמה שמתחתיהם. הפנול גורם להטרשה (הצטלקות) של הרקמות, ופעולתו דומה לפעולת הקשירה בגומייה – הוא מונע את זרימת הדם העודפת לטחור ומביא לכיווצו.
סובלים מטחורים? אל תשארו עם הכאב.
לייעוץ אישי, אבחון מדויק והתאמת הטיפול הנכון ביותר עבורכם, ניתן לפנות אל ד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית.
ד"ר רשף מקבל מטופלים במרכזי אסותא, ראשון לציון ובאר שבע, לקביעת תורים ניתן לשלוח וואטסאפ או להתקשר 050-3334922