הקשר בין מעי רגיז לטחורים

תסמונת המעי הרגיז (IBS) היא מחלה שכיחה יחסית, הפוגעת ב- 10-20% מהאוכלוסייה העולמית.
מחלה זו מתאפיינת בעיקר בתסמינים מטרידים של כאבי בטן, תחושת נפיחות בבטן ושינויים בהרגלי היציאות, ואינה גוררת אחריה מחלות מעי חמורות יותר.
יחד עם זאת, קיים קשר בין מעי רגיז לטחורים. תסמונת המעי הרגיז יכולה בעקיפין לגרום לטחורים או להחמיר את מצבם של טחורים קיימים.

מהי תסמונת המעי הרגיז (IBS)?

תסמונת המעי הרגיז היא מחלה הפוגעת במעיים. בניגוד לרוב מחלות המעיים, זוהי מחלה תפקודית – אין בעיה פיזית במבנה של המעיים אלא רק בדרך שבה מתפקד המעי.
אבחון המחלה נעשה על דרך השלילה – ראשית יש לשלול מחלות כמו סרטן או מחלות מעי דלקתיות, באמצעות מגוון בדיקות כולל קולונוסקופיה.

מעי רגיז עם עצירות – כשהעצירות היא התסמין הדומיננטי מלבד כאבי הבטן
מעי רגיז עם שלשול – כשהשלשול הוא התסמין העיקרי מלבד כאבי הבטן
מעי רגיז מעורב – שלשול ועצירות לחלופין.

תסמונת המעי הרגיז

אבחון תסמונת המעי הרגיז

התסמינים של תסמונת המעי הרגיז אינם אחידים.
הם יכולים לכלול כאבי בטן, נפיחות, בחילות, ירידה במשקל, עייפות והפרעות בשינה.
כדי לאבחן מטופל יחפש הרופא קריטריונים מסוימים:

  • כאבי בטן או חוסר נוחות בטנית המופיעים לפחות 3 פעמים בחודש
  • שינוי בתדירות הצואה
  • שינוי במרקם הצואה
  • שיפור בכאבי הבטן לאחר יציאה

כשתסמינים אלה מתמשכים לאורך תקופה, המטופל יאובחן עם תסמונת המעי הרגיז.

מהם טחורים?

טחורים הם ורידים גדושים בדם הממוקמים בתעלה האנאלית או סביבה.
כאשר יש הפרעה בזרימת הדם ולחץ על הוורידים, הם מתנפחים ועלולים לגרום לדימום לכאב ולגרד סביב פי הטבעת.
הטחורים מתחלקים לשני סוגים:
טחורים פנימיים נמצאים בתוך התעלה האנאלית.
טחורים חיצוניים מתרחשים כאשר הוורידים יוצאים מהתעלה האנאלית.
מצבים נפוצים הגורמים לטחורים הם הריון, שיעול, הרמת משקולות, השמנת יתר ומאמץ במהלך יציאות.

האם תסמונת המעי הרגיז יכולה לגרום לטחורים?

תסמונת המעי הרגיז יכולה לגרום לעצירות כרונית ארוכת טווח, מה שמוביל למאמץ יתר, לישיבה ממושכת בשירותים ולניגוב חוזר ונשנה של פי הטבעת.
העצירות הכרונית יוצרת לחץ על הוורידים בתעלה האנאלית וכך מובילה לבעיית הטחורים, או להחמרת טחורים קיימים.

כיצד מטפלים בטחורים הנובעים מתסמונת המעי הרגיז?

רוב תסמיני הטחורים הפנימיים יכולים להעלם ללא טיפול, ולכן דורשים מעקב בלבד.
אך אם הם גורמים לכאב, דימום משמעותי או יוצאים מהתעלה האנאלית, יש צורך לטפל בהם.

הטיפול בטחורים נעשה ע"י כירורג קולורקטאלי, באמצעות קשירה, הזרקת פנול או ניתוח טחורים.
אך לא די בטיפול בטחורים עצמם – כדי שהבעיה לא תחזור, יש צורך בטיפול בגורמי הסיכון שהובילו אליה מלכתחילה.
ובמקרה שהם נובעים מתסמונת המעי הרגיז, יש צורך לטפל בתסמונת.
מכיוון שאין תרופה למחלה – הטיפול מתמקד בהפחתת התסמינים
וכולל שינוי באורח החיים וטיפול תרופתי.

שינויים באורח החיים

הטיפול הראשוני בתסמונת המעי הרגיז הוא שינוי באורח החיים.
לעתים די בשינוי זה כדי לאזן את המחלה, ואין צורך בנטילת תרופות ייעודיות:

שתיית מים מרובה: שתייה מרובה מונעת את העצירות הכרונית המאפיינת מקרים מסוימים של תסמונת המעי הרגיז, ומונעת התייבשות שיכולה להיגרם משלשול כרוני.

פעילות גופנית: פעילות גופנית לא רק מועילה ללב ולמערכת השרירים והשלד, אלא גם יכולה למנוע תסמינים של תסמונת המעי הרגיז, ולשפר את פעילות מערכת העיכול בכללותה.

תסמונת המעי הרגיז תזונה

הימנעות ממזונות מסוימים יכולה להפחית את תסמיני המעי הרגיז:

  • משקאות הגורמים לנפיחות – משקאות מוגזים ומשקאות אלכוהוליים.
  • גלוטן – מחקרים מצאו שהפחתת צריכת הגלוטן יכולה לשפר תסמינים של נפיחות וכאבי בטן.
  • FODMAPs – פחמימות מסוימות המחריפות את תסמיני המעי הרגיז: פרוקטוז (סוכר פירות), לקטוז (סוכר הנמצא במוצרי חלב) ועוד פוליאולים הניתנים לתסיסה הנמצאים בחיטה ובירקות ופירות מסוימים.
    ניתן להתאים דיאטה לסובלים ממעי רגיז, המפחיתה את צריכת הפחמימות הללו.
    חשוב לא להעלים לחלוטין מוצרים המכילים סיבים מהתזונה, מכיוון שסיבים תזונתיים נדרשים לתפקוד בריא של המעיים ומועילים למניעת עצירות.

תסמונת המעי הרגיז טיפול תרופתי

אם השינויים באורח החיים לא משפרים את התסמונת, יש צורך לאזן את המחלה באמצעות טיפול תרופתי:

  • משלשלים : אם תזונה מאוזנת המכילה סיבים ושתייה מרובה אינה משפרת את העצירות, יש ליטול משלשלים כדי למנוע את הבעיה.
  • תרופות נוגדות שלשול: אלה משמשות כשהשלשול הוא התסמין הדומיננטי, ויש להימנע מהן כשהחולים סובלים מעצירות.
  • תרופות נוגדות שלשולים: אלה משמשים ב-IBS דומיננטי שלשול ויש להימנע מהם בחולים עם עצירות. לופרמיד הוא חומר פופולרי נגד שלשולים.
  • ריפקסימין: לעתים תסמונת המעי הרגיז מתאפיינת בריבוי חיידקים מסוג מסוים.
    אנטיביוטיקה בשם ריפקסימין יכולה להכחיד את אוכלוסיית החיידקים הזו, מבלי להשפיע על שאר הגוף.
  • פרוביוטיקה : לא כל החיידקים מזיקים למעיים. חיידקים טובים יכולים לעזור לשמור על מעיים בריאים. ופרוביוטיקה היא דרך יעילה להגדיל את מספר החיידקים הטובים במעיים.
  • תרופות אנטיכולינרגיות: תרופות אלו פועלות על החלק של מערכת העצבים השולט בתנועת המעיים. על ידי חסימת הפעולה מפחיתות התרופות את התכווצויות המעיים. ומסייעות לטיפול בשלשולים ועוויתות מעיים מכאיבות.
  • תרופות נוגדות דיכאון טריציקליות וממשפחת ה-SSRI: תרופות אלו משמשות בעיקר לטיפול בדיכאון. אך הן פועלות גם על הנוירונים המשפיעים על תנועת המעיים ויכולות למנוע עצירות, שלשול וכאבי בטן, ובנוסף לטפל בדיכאון ובחרדה המאפיינים אנשים הסובלים ממחלות כרוניות בעלות תסמינים מטרידים.
  • תרופות נגד כאבים

מה קורה אם תסמונת המעי הרגיז לא מטופלת?

תסמונת המעי הרגיז היא מחלה תפקודית שאינה גורמת לנזק מבני כלשהו למעי, ולכן אינה מובילה לסיבוכים משמעותיים ומסכני חיים.
עדיין המחלה מובילה לפגיעה משמעותית באיכות החיים ויכולה לגרום בעקיפין לבעיות נוספות, מלבד טחורים:

סדקים אנאליים : מאמץ בזמן מתן צואה עלול לגרום לקרעים קטנים סביב פי הטבעת אלה כואבים, יכולים לדמם, ועשויים לדרוש הליך כירורגי.

צניחת פי הטבעת: הלחץ בתוך המעי יכול לגרום לבליטה החוצה של פי הטבעת, מה שעלול להוביל לדליפת צואה וריר מפי הטבעת.

לייעוץ ניתן לפנות לד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.