מהי סטומה?

סטומה היא פתח מלאכותי שנוצר בדופן הבטן, דרכו מוצא חלק מהמעי החוצה. הפתח מאפשר לצואה להתנקז מהגוף לתוך שקית מיוחדת המודבקת לעור סביב הסטומה. סטומה יכולה להיות קבועה או זמנית, תלוי במצב הרפואי ובסוג הניתוח.

מתי משתמשים בסטומה זמנית בסרטן הרקטום?

בניתוחי סרטן רקטום, שנערכים לרוב לאחר טיפול כימו-קרינתי, קיים סיכון מוגבר לדליפה מאזור החיבור (אנסטומוזה) בין חלקי המעי. הקרינה, בעוד שהיא יעילה בהקטנת הגידול, יכולה להחליש את רקמות המעי ולהאט את תהליך ההחלמה. כדי להגן על אזור זה ולאפשר לו להחלים, מבוצעת לעיתים קרובות סטומה זמנית.

הסטומה הזמנית מאפשרת לצואה לעקוף את אזור החיבור החדש, מפחיתה את הלחץ על אזור הניתוח ומקטינה את הסיכון לדליפות וזיהומים. הליך זה מאפשר לרקמות להחלים בצורה טובה יותר ומהירה יותר.

ההליך המקובל

בשיטה המקובלת, מוציאים חלק מהמעי דרך פתח בדופן הבטן, יוצרים סטומה זמנית, ומחברים שקית לאיסוף הצואה. הסטומה נשארת למשך מספר חודשים, עד שאזור החיבור מחלים לחלוטין.

במהלך תקופה זו, המטופל נדרש ללמוד כיצד לטפל בסטומה, כולל החלפת השקיות ושמירה על היגיינה של האזור. לאחר שהרופאים מוודאים כי אזור החיבור החלים כראוי, מבוצע ניתוח נוסף לסגירת הסטומה והחזרת רצף המעי.

החסרונות של סטומה זמנית

למרות שניתן לחיות עם סטומה, והיא מצילת חיים במקרים רבים, היא מלווה במספר חסרונות משמעותיים:

1. אי נוחות פיזית ונפשית: רבים מתקשים להסתגל לשינוי בתדמית הגוף ולנוכחות השקית.
2. סיכון לזיהומים ובעיות עור: האזור סביב הסטומה עלול להיות רגיש ומועד לגירויים ודלקות.
3. צורך בטיפול יומיומי: נדרשת תשומת לב מתמדת להחלפת שקיות ושמירה על היגיינה.
4. הגבלות בפעילויות: יתכנו מגבלות בפעילות גופנית, שחייה, או לבישת בגדים מסוימים.
5. השפעה על התזונה: יתכן צורך בשינוי הרגלי אכילה למניעת בעיות עיכול.
6. צורך בניתוח נוסף: סגירת הסטומה דורשת ניתוח נוסף, עם כל הכרוך בכך.

חשוב לציין כי למרות החסרונות, רבים מסתגלים היטב לחיים עם סטומה זמנית, ועבור רבים היא מהווה שלב חיוני בתהליך ההחלמה מסרטן הרקטום.

הפתרון החדשני למניעת סטומה

לאחרונה, חברה ישראלית פיתחה מכשיר פורץ דרך המציע אלטרנטיבה מבטיחה לסטומה הזמנית. פתרון זה מתמודד עם האתגרים של הסטומה הזמנית תוך שמירה על היתרונות הרפואיים שלה.

המכשיר החדש הוא למעשה שרוול מיוחד, המתוכנן להגן על אזור החיבור במעי לאחר הניתוח. הנה כיצד הוא פועל:

• התקנה: במהלך הניתוח, לאחר כריתת הגידול וחיבור חלקי המעי, הכירורג מחדיר את השרוול דרך פי הטבעת. השרוול מועבר לאורך המעי הגס, עובר את אזור החיבור החדש ומתמקם מעבר לו.
• קיבוע: השרוול מצויד בטבעות מיוחדות המאפשרות את קיבועו במקום הנכון בתוך המעי. זה מבטיח שהשרוול יישאר יציב ויספק הגנה מתמשכת.
• פעולה: הצואה עוברת דרך השרוול, ובכך נמנע מגע ישיר בינה לבין אזור החיבור הרגיש. זה מפחית משמעותית את הסיכון לדליפות ומאפשר לרקמות להחלים ללא הפרעה.
• תקופת השימוש: השרוול נשאר במקומו למשך כעשרה ימים. זוהי התקופה הקריטית ביותר להחלמת החיבור.
• הסרה: בתום עשרת הימים, מבוצעת בדיקת הדמיה לוודא את תקינות החיבור. אם הכל תקין, השרוול מוסר בפרוצדורה פשוטה, ללא צורך בניתוח נוסף.

לפתרון החדש יש יתרונות משמעותיים:

• מניעת סטומה: בכ-80% מהמקרים ויותר, השימוש במכשיר זה מונע את הצורך בסטומה זמנית.
• שיפור איכות חיים: המטופלים נמנעים מההשלכות הפיזיות והנפשיות של חיים עם סטומה.
• הפחתת סיבוכים: מפחית את הסיכון לזיהומים ובעיות עור הקשורות לסטומה.
• חיסכון בניתוח: מונע את הצורך בניתוח נוסף לסגירת הסטומה.
• החלמה מהירה: מאפשר למטופלים לחזור לשגרה מהר יותר.

פתרון חדשני הזה מהווה פריצת דרך משמעותית בטיפול בסרטן הרקטום. הוא מציע אלטרנטיבה יעילה לסטומה הזמנית, משפר את איכות החיים של המטופלים, ומפחית את הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בניתוח נוסף.

חשוב לזכור כי לא כל המטופלים יהיו מועמדים מתאימים לשימוש בטכנולוגיה זו. ההחלטה על השימוש בפתרון החדשני תתקבל על ידי הצוות הרפואי בהתאם למצבו הספציפי של כל מטופל.

עם התקדמות הטכנולוגיה הרפואית, פתרונות חדשניים כאלה מבטיחים עתיד טוב יותר למטופלי סרטן הרקטום, מציעים תקווה להחלמה מהירה יותר ולשיפור משמעותי באיכות החיים במהלך הטיפול ולאחריו.

אם אובחנתם עם סרטן הרקטום – מוזמנים להתייעץ עם ד"ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

סטומה עצמה אין קצוות עצבים, כך שהיא אינה רגישה למגע ואינה אמורה לגרום לכאב. עם זאת, הרקמה סביב הסטומה עשויה להיות רגישה, במיוחד מיד לאחר הניתוח.
מעל הסטומה מרכיבים שקית איסוף מיוחדת, המיועדת לאסוף את ההפרשות היוצאות מהגוף. שקיות אלו מגיעות במגוון סוגים וגדלים, ויכולות להיות סגורות או עם פתח בתחתית לריקון נוח.

מתי נדרשת סטומה?

ישנן סיבות רפואיות רבות שבגללן אדם עשוי להזדקק לסטומה. להלן פירוט מעמיק של הסיבות העיקריות:

1. סרטן המעי הגס או שלפוחית השתן: במקרים של סרטן מתקדם, או כאשר הגידול ממוקם באזור מסוים, יתכן שיהיה צורך להסיר חלק מהמעי או את שלפוחית השתן כולה. במקרים אלו, סטומה משמשת כפתרון להפרשת הפסולת מהגוף. תתכן גם סטומה זמנית, לאחר ניתוח סרטן המעי, שמטרתה לתת לאזור להירפא ללא מעבר צואה. לאחר מספר חודשים תופרים מחדש את קצות המעי המנותקים זה לזה.
2. מחלות מעי דלקתיות: מחלות כמו מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית עלולות לגרום לנזק משמעותי למעי. במקרים חמורים, כאשר הטיפול התרופתי אינו מספיק, יתכן שיהיה צורך להסיר את החלק הפגוע של המעי וליצור סטומה.
3. דיברטיקוליטיס: מחלה זו גורמת להיווצרות כיסים קטנים בדופן המעי הגס. במקרים של סיבוכים חמורים, כמו דלקת או נקב במעי, עשוי להידרש ניתוח ויצירת סטומה זמנית.
4. חסימה במעי או בשלפוחית השתן: חסימות עלולות להיגרם ממגוון סיבות, כולל גידולים, הצטלקויות או פגיעות פיזיות. סטומה עשויה להיות פתרון זמני או קבוע, תלוי בחומרת החסימה ובסיבתה.
5. פציעות טראומטיות לאזור הבטן: במקרים של תאונות דרכים, פציעות מלחמה או פגיעות אחרות באזור הבטן, יתכן שיהיה צורך ביצירת סטומה כדי לאפשר לאיברים הפנימיים להחלים.
6. מומים מולדים: תינוקות הנולדים עם מומים במערכת העיכול או במערכת השתן עשויים להזדקק לסטומה מיד לאחר הלידה או בשלב מאוחר יותר בחייהם.
7. הפרעות נוירולוגיות: מצבים המשפיעים על מערכת העצבים, כמו פגיעות בחוט השדרה או מחלות ניווניות מסוימות, עלולים לפגוע ביכולת השליטה על פעולות המעיים או שלפוחית השתן. במקרים אלו, סטומה עשויה לשפר את איכות החיים.

סוגי סטומה

סטומה יכולה להיות קבועה או זמנית.
ההחלטה תלויה במספר גורמים, כולל הסיבה ליצירתה, מצבו הכללי של המטופל, והפרוגנוזה הרפואית.
סטומה זמנית נוצרת בכוונה להיות מוסרת בעתיד, בדרך כלל לאחר 3 עד 12 חודשים.
היא משמשת כטיפול שמאפשר החלמה, או במקרי חירום וסיבוכים.
סטומה קבועה נוצרת כאשר אין אפשרות או כוונה לחבר מחדש את המעי או מערכת השתן בעתיד.
היא משמשת כטיפול במקרים של הסרה מלאה של איבר, מחלות במצב מתקדם או נזק נוירולוגי קבוע.

ישנם שלושה סוגים עיקריים של סטומה, כאשר כל אחד מהם מתייחס לחלק שונה במערכת העיכול או השתן:

1. קולוסטומיה

קולוסטומיה היא סטומה המחוברת למעי הגס. זהו הסוג הנפוץ ביותר של סטומה, במיוחד בקרב מבוגרים, ובקרב אנשים עם סרטן המעי הגס. ישנם שני סוגים עיקריים של קולוסטומיה:

• קולוסטומיה בצורת קצה: במקרה זה, חלק אחד של המעי הגס מוצא החוצה דרך דופן הבטן ונתפר לעור. זהו הסוג הנפוץ ביותר של קולוסטומיה, ולרוב הוא קבוע. ההפרשות מקולוסטומיה זו נוטות להיות יותר מוצקות ועקביות, כיוון שהן עוברות דרך חלק גדול יותר של המעי הגס.
• קולוסטומיה בצורת לולאה: בסוג זה, חלק מלולאת המעי הגס מוצא החוצה, נחתך ונתפר לדופן הבטן. סוג זה של קולוסטומיה הוא לרוב זמני ומשמש כדי לאפשר לחלק התחתון של המעי להחלים לאחר ניתוח או פציעה.

2. אילאוסטומיה

אילאוסטומיה היא סטומה המחוברת למעי הדק (האילאום). ההפרשות מאילאוסטומיה נוטות להיות יותר נוזליות ותכופות מאשר בקולוסטומיה, כיוון שהן לא עוברות דרך המעי הגס שם מתבצעת ספיגת המים.
גם באילאוסטומיה ישנם שני סוגים: בצורת קצה ובצורת לולאה.

3. אורוסטומיה

אורוסטומיה נוצרת כאשר שלפוחית השתן מוסרת, למשל בגלל סרטן או פגיעה חמורה. בניתוח זה, חלק קטן מהמעי הדק מוצא החוצה ונתפר לדופן הבטן, והשופכנים (הצינורות המובילים שתן מהכליות) מחוברים אליו. האורוסטומיה מפרישה שתן באופן רציף, ולכן נדרשת שקית איסוף מיוחדת.

סיבוכים אפשריים וכיצד להתמודד איתם

למרות שרוב האנשים מסתגלים היטב לחיים עם סטומה, ישנם מספר סיבוכים אפשריים שחשוב להכיר:

1. דלקת בעור: העור סביב הסטומה עלול להתגרות מהפרשות או מהדבק של השקית. טיפול נכון בעור וגורמי הגנה יכולים למנוע בעיה זו.
2. היצרות הסטומה: לעתים הפתח של הסטומה מתכווץ, מה שעלול להקשות על פינוי הפסולת. במקרים כאלה, ייתכן שיידרש ניתוח לתיקון.
3. בקע סטומה: זהו מצב שבו חלק מהמעי בולט מתחת לעור סביב הסטומה. לעתים נדרש ניתוח לתיקון.
4. דימום: דימום קל מהסטומה הוא נורמלי, אך דימום מתמשך או כבד דורש בדיקה רפואית.
5. חסימת מעיים: במקרים נדירים, עלולה להתפתח חסימה במעי. סימנים לכך כוללים כאב בטן, בחילה והיעדר פעילות בסטומה.

פתרון חדשני למניעת סטומה

חידוש מבטיח בתחום הכירורגיה של סרטן הרקטום מציע פתרון למניעת הצורך בסטומה זמנית. חברה ישראלית פיתחה מכשיר חדשני המורכב משרוול מיוחד. בניתוח, לאחר חיבור המעי, הכירורג מעביר את השרוול דרך אזור ההשקה, מפי הטבעת ועד מעבר לנקודת החיבור. השרוול מקובע במקומו באמצעות טבעות ייעודיות, ומאפשר מעבר של הצואה דרכו, תוך הגנה על אזור התפר הרגיש.

המכשיר נשאר במקומו למשך כ-10 ימים, ובמהלך תקופה זו הוא מגן על אזור החיבור ומאפשר לו להחלים. בתום התקופה, מבוצעת בדיקת הדמיה לוודא את תקינות החיבור. אם הכל תקין, השרוול מוסר ללא צורך בניתוח נוסף. שיטה זו מפחיתה משמעותית את הצורך בסטומה זמנית, ובכך חוסכת מהמטופלים את אי הנוחות והסיבוכים הפוטנציאליים הכרוכים בה.

החיים עם סטומה

החיים עם סטומה מציבים אתגרים ייחודיים, אך עם הדרכה נכונה, תמיכה ומעט סבלנות, רוב האנשים מצליחים להסתגל ולחזור לשגרת חיים מלאה ופעילה. הנה מספר היבטים חשובים בחיים עם סטומה:

1. טיפול יומיומי

לאחר הניתוח, אחות סטומה מלמדת את המטופל כיצד לנקות את הסטומה ולהחליף את השקית. עם הזמן, הטיפול בסטומה הופך לחלק משגרת ההיגיינה היומיומית.

2. תזונה

בתקופה הראשונה לאחר הניתוח, מומלץ לאכול ארוחות קטנות יותר ולעיתים קרובות יותר. בהדרגה ניתן לחזור לתזונה רגילה, אך חשוב להקפיד על לעיסה טובה ולהימנע מכמויות גדולות של מזון בבת אחת.

3. פעילות גופנית וספורט

ברוב המקרים, סטומה לא צריכה למנוע את ההנאה מפעילות גופנית. יש לנקוט משנה זהירות בספורט מגע, אך קיימים אביזרים מיוחדים לסטומה המאפשרים השתתפות במגוון פעילויות, כולל שחייה.

4. נסיעות

תכנון מראש הוא המפתח לנסיעות מוצלחות. יש לדאוג מראש לציוד בכמות מספקת לטיפול בסטומה, ומומלץ לשאת מכתב מרופא המסביר את המצב.

5. חיי מין ודימוי גוף

לאחר תקופת החלמה מתאימה, ניתן לקיים יחסי מין עם סטומה.
חשוב לדבר בפתיחות עם בן/בת הזוג על הרגשות והחששות. במידת הצורך, מומלץ לפנות לייעוץ מיני מקצועי או לפסיכולוג.

6. לבוש

התאמת הלבוש יכולה לסייע בהסתרת שקית הסטומה ובשיפור הביטחון העצמי:
חשוב לבחור בגדים נוחים שאינם לוחצים על אזור הסטומה. בגדים רפויים או בעלי גזרה גבוהה יכולים להסתיר את השקית.

תמיכה וסיוע

חיים עם סטומה יכולים להיות מאתגרים, אך קיימים מקורות רבים לתמיכה וסיוע:

1. אחיות סטומה: אלו הן המומחיות המספקות הדרכה, תמיכה ומענה לשאלות לאורך כל תהליך ההסתגלות.
2. קבוצות תמיכה: מפגש עם אנשים אחרים החיים עם סטומה יכול לספק תמיכה רגשית, טיפים מעשיים וחוויה של שיתוף והבנה הדדית.
3. ארגונים: בישראל ובעולם ישנם ארגונים המספקים מידע ותמיכה, כמו ארגון בעלי הסטומה בישראל.
4. ייעוץ פסיכולוגי: שיחות עם פסיכולוג או עובד סוציאלי יכולות לסייע בהתמודדות הרגשית עם השינוי בדימוי הגוף ובאורח החיים.
5. תמיכה רפואית: מעקב קבוע אצל הרופא המטפל והכירורג חשוב להבטחת בריאות תקינה ולטיפול בבעיות שעלולות להתעורר.

לסיכום,

ניתוח סטומה משמש במקרים בהם הגוף אינו יכול, מסיבות רפואיות שונות, לפנות פסולת.
הסטומה יכולה להיות קבועה או זמנית, ויכולה לפנות פסולת מהמעי הדק, מהמעי הגס או ממערכת השתן.

החיים עם סטומה מציבים אתגרים ייחודיים, אך עם הכנה נכונה, תמיכה ומידע, רוב האנשים מצליחים להסתגל ולחיות חיים מלאים ופעילים. חשוב לזכור שהסטומה, במקרים רבים, היא פתרון מציל חיים או משפר איכות חיים משמעותית.

עם הזמן והניסיון, הטיפול בסטומה הופך לחלק שגרתי מהיום-יום, מאפשר חזרה לפעילויות רגילות ושמירה על איכות חיים טובה. ההתקדמות הטכנולוגית בתחום הציוד הרפואי, יחד עם הגברת המודעות והתמיכה החברתית, מסייעים לאנשים עם סטומה לחיות חיים מלאים ומספקים.

סוגי ניתוחי מעי

ניתוחי מעי הם פרוצדורות מורכבות שמטרתן לטפל במגוון בעיות רפואיות במערכת העיכול התחתונה. הסיבות לניתוחים אלה מגוונות וכוללות סרטן המעי הגס, מחלות דלקתיות של המעי, חסימות מעיים, ובעיות אחרות.
ניתוחי המעי העיקריים הם ניתוח כריתת מעי גס חלקית או ניתוח כריתת מעי גס מלאה.

ניתוח לפרוסקופי וניתוח פתוח

ניתוח לפרוסקופי – בניתוח לפרוסקופי, המנתח מבצע מספר חתכים קטנים ומכניס צינור דק עם מצלמה כדי לראות את האיברים הפנימיים. ניתוח זה פחות פולשני ומאפשר החלמה מהירה יותר, עם פחות כאבים וסיכון נמוך יותר לסיבוכים.

ניתוח פתוח – בניתוח פתוח, המנתח מבצע חתך גדול בבטן כדי להגיע לאזור הפגוע. ניתוח זה נחשב לפולשני יותר ודורש זמן החלמה ארוך יותר, עם סיכון גבוה יותר לסיבוכים.
ניתוח פתוח מתבצע במקרים מורכבים בהם יש צורך בגישה רחבה יותר לאזור הפגוע, או כאשר מצבו של המטופל אינו מאפשר ניתוח לפרוסקופי כמו בסרטן מתקדם של המעי הגס, דלקת מפושטת וחמורה, חסימות מעיים חמורות או ניתוחים חוזרים.

שיקום לאחר הניתוח

לאחר ניתוח לפרוסקופי, ייתכנו כאבים בכתף כתוצאה מהאוויר שהוכנס לבטן במהלך הניתוח. הכאב עשוי להימשך יום או יומיים. תיתכן תחושה של שפעת כולל חום נמוך, עייפות ובחילות. תחושות אלו הן נורמליות וההרגשה תחלוף כעבור כשבוע.

לאחר ניתוח פתוח, סביר שיהיו כאבים משתנים ועוויתות במעי. ההחלמה ארוכה יותר ויכולה להימשך שבועיים עד שלושה שבועות.

תהליך השיקום:

• פעילות: נוחו כשאתם מרגישים עייפים. נסו ללכת כל יום והגדילו בהדרגה את המרחק. הימנעו מפעילויות מאומצות עד שהרופא המנתח יאשר זאת.
• תזונה: הקפידו על דיאטה דלת סיבים במשך מספר שבועות ואכלו ארוחות קטנות רבות במהלך היום. שתו הרבה נוזלים כדי למנוע התייבשות.
• תרופות: טלו תרופות לשיכוך כאבים בדיוק לפי ההוראות. אם הרופא רשם אנטיביוטיקה, הקפידו על נטילה סדירה בהתאם לזמנים שנקבעו.
• טיפול בחתכים: שטפו את האזור מדי יום במים חמים וסבון וייבשו בעדינות.

חשיבות תהליך השיקום לאחר ניתוחי מעי

השיקום לאחר ניתוח מעי הוא בעל חשיבות קריטית להחלמה מלאה ולחזרה לתפקוד תקין.
הנה כמה נקודות המדגישות את חשיבותו:

1. החלמה מהירה ויעילה: שיקום נכון מאפשר לגוף להתאושש מהר יותר מהטראומה של הניתוח.
2. מניעת סיבוכים: טיפול נכון בחתך הניתוחי ופעילות גופנית מתונה מסייעים במניעת זיהומים והידבקויות.
3. שיפור תפקוד המעיים: תזונה מתאימה ופעילות גופנית עוזרות להחזיר את המעיים לפעילות תקינה.
4. הפחתת כאבים: שיקום נכון כולל ניהול כאבים יעיל בעזרת משככי כאבים, המאפשר התאוששות נוחה יותר.
5. חזרה מהירה לשגרה: תהליך שיקום מובנה מאפשר חזרה הדרגתית ובטוחה לפעילויות יומיומיות ולעבודה.
6. שיפור איכות החיים: שיקום נכון מסייע בהתמודדות עם שינויים בתפקוד הגוף ובהרגלי החיים לאחר הניתוח.
7. מניעת אשפוזים חוזרים: שיקום יעיל מפחית את הסיכון לסיבוכים המובילים לאשפוזים חוזרים.
8. חיזוק מערכת החיסון: פעילות גופנית מתונה ותזונה נכונה במהלך השיקום מחזקות את מערכת החיסון.
9. שיפור מצב רוח ובריאות נפשית: תהליך שיקום מוצלח תורם לתחושת ביטחון ומפחית חרדה ודיכאון הקשורים לניתוח.
10. מעקב רפואי: תהליך השיקום מאפשר מעקב צמוד אחר ההחלמה ואיתור מוקדם של בעיות אפשריות.

ניתוחי מעי, בין אם לפרוסקופיים או פתוחים, הם הליכים מורכבים המשמשים לטיפול במגוון מחלות ומצבים רפואיים של מערכת העיכול. בחירת סוג הניתוח תלויה בגורמים רבים, כולל אופי המחלה, מיקומה, ומצבו הכללי של המטופל.

ללא קשר לסוג הניתוח, תהליך השיקום לאחריו הוא קריטי להצלחת הטיפול ולחזרה מהירה לתפקוד תקין.שיקום נכון כולל מנוחה מספקת, תזונה מותאמת, פעילות גופנית מדורגת, וטיפול קפדני בחתך הניתוחי. חשוב להקפיד על הנחיות הצוות הרפואי בנוגע לנטילת תרופות, ניהול כאבים, ומעקב אחר סימנים לסיבוכים אפשריים.
תמיכה נפשית ומעקב רפואי צמוד הם גם חלק בלתי נפרד מתהליך ההחלמה.

לסיכום,

שיקום מוצלח לאחר ניתוח מעי הוא תהליך הוליסטי המשלב טיפול פיזי ונפשי. הקפדה על הנחיות השיקום לא רק מזרזת את ההחלמה, אלא גם מפחיתה את הסיכון לסיבוכים ומשפרת את איכות החיים לטווח הארוך. עם גישה חיובית, תמיכה מתאימה, ומעקב רפואי צמוד, רוב המטופלים יכולים לצפות לחזרה מלאה לשגרה ולאיכות חיים טובה לאחר ניתוח מעי.

סרטן המעי הגס הוא אחד מסוגי הסרטן הבודדים שניתן למנוע על ידי אבחון מוקדם.
זו הסיבה שבדיקת סרטן המעי הגס עשויה להיות קריטית.
בבדיקת קולונוסקופיה שגרתית, המומלצת לכל אדם מעל גיל 50, מחפש הרופא גידולים קטנים הנקראים פוליפים, בדופן המעי הגס והרקטום. אם נמצאים פוליפים ניתן להסיר אותם, וכך למנוע התפתחות של סרטן. ישנן מספר דרכים לבדיקת סרטן המעי הגס – אך רק אחת נחשבת למהימנה במיוחד – קולונוסקופיה.

עדיף לבצע בדיקת דם סמוי מאשר לא לבצע בדיקה בכלל

בדיקת דם סמוי בצואה היא בדיקת צואה המאתרת דם סמוי שנפלט ממערכת העיכול.

לעתים קרובות דימום ממערכת העיכול הוא התסמין הראשון או היחיד לשלבים ראשונים של סרטן המעי הגס.
לבדיקות דם סמוי יש יתרונות וחסרונות.
הבדיקה פשוטה, זולה, לא פולשנית ויכולה להתבצע בפרטיות בחדר השירותים, ללא הכנה לניקוי המעי הגס כמו בקולונוסקופיה.
מאידך, בדיקות אלה מצליחות להתריע על קיומו של פוליפ סרטני רק ב-40%-50% מהמקרים בעוד שקולונוסקופיה מצליחה ביותר מ-95% מהמקרים, כלומר ישנם מקרים בהם קיים פוליפ סרטני ואין עדות לכך בבדיקת דם סמוי.
מעבר להבדל משמעותי זה, הימצאות דם סמוי בצואה לא בהכרח מעידה על סרטן המעי הגס, אלא רק על דימום כלשהו במערכת העיכול, שיכול להיגרם ממצבים שונים כמו כיב מדמם, מחלת מעי דלקתית, טחורים, דימום בפה או גידול שפיר.

יחד עם זאת, בדיקה זו טובה כבדיקת סקר מקדימה – במקרה שהיא חיובית יש לפנות מידית לרופא כדי לקבוע בדיקות נוספות (שלרוב יכללו את בדיקת הקולונוסקופיה)
הסיכוי לתמותה מסרטן המעי הגס גדול פי שניים אצל אלה שקבלו תוצאת בדיקת דם סמוי חיובית ולא עברו קולונוסקופיה, מאשר אצל אלו שעברו לאחר מכן גם קולונוסקופיה.

קולונוסקופיה היא עדיין הטובה ביותר

בדיקת דם סמוי בצואה היא אמנם בדיקת עזר יעילה, ומומלץ לבצע אותה מדי שנה, לאחר גיל 50,
אך אין ספק שקולונסקופיה היא הבדיקה האיכותית ביותר של המעי הגס.
במהלך בדיקת הקולונוסקופיה רואה הרופא המבצע, באמצעות מצלמה, את כל חלל המעי הגס, ויכול לאתר בעיות שונות וביניהן פוליפים טרום סרטניים וסרטן.
במקרה של הימצאות פוליפים, ניתן להסיר אותם במהלך הבדיקה, ובכך למנוע את התפתחותם.

לפי הנחיות משרד הבריאות מומלץ לעבור קולונוסקופיה לאחר גיל 50, ובמקרים שיש סיכון גבוה יותר, בגיל מוקדם יותר.
סרטן המעי הגס הוא סרטן שמתפתח לאט, ולכן חולים ללא תסמינים או ללא ממצאים בבדיקה צריכים לעבור קולונוסקופיה כל 10 שנים.
אם נמצאו פוליפים, הרופא יכול להמליץ על בדיקת סקר לעתים קרובות יותר, כל 3-5 שנים.

גורמי הסיכון שבעקבותיהם מומלץ לעבור בדיקת קולונוסקופיה מוקדמת:

• מחלת מעי דלקתית, כגון מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית
• היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס
• היסטוריה אישית של פוליפים במעי הגס
• היסטוריה אישית של סרטן השד, השחלות או הרחם
• מצב גנטי ידוע הקשור לסרטן המעי הגס

כמו כן, ישנם תסמינים הדורשים פניה לבירור רפואי, שבעקבותיהם ייתכן שהרופא יפנה לבדיקת קולונוסקופיה:

• שינויים בהרגלי היציאה
• דם בצואה
• שלשול או עצירות כרוניים או תחושה שהמעיים לא מתרוקנים לגמרי
• כאבי בטן מתמשכים או התכווצויות
• ירידה בלתי מוסברת במשקל

לסיכום,
בדיקת דם סמוי בצואה היא בדיקה פשוטה שיכולה לאתר בעיות שונות במעי הגס, וביניהן סרטן.
בדיקה זו מומלצת כבדיקת סקר שנתית, אחרי גיל 50, ומוקדם יותר לאנשים עם גורמי סיכון להתפתחות סרטן, או לאנשים עם תסמינים מתמשכים במעי הגס, הדורשים בירור והתיחסות.
יחד עם זאת, בדיקה זו לא מחליפה את הקולונוסקופיה, שהיא הבדיקה המהימנה ביותר לאיתור סרטן המעי הגס,
ובמהלכה ניתן לכרות פוליפים טרום סרטניים ולמנוע פיזית את התפתחות הסרטן.

למעשה, ישנם שלושה מיתוסים, המחזקים את הצורך בניקוי מעיים יקר, ואתם שלושתם אפשר להפריך בקלות:

• ניקוי רעלים וירידה במשקל
• ניקוי פסולת שהצטברה
• סיוע במניעת סרטן המעי הגס

מיתוס: יש צורך בניקוי מעיים כדי להיפטר מרעלים ולרדת במשקל

ניקוי מעי גס מלאכותי משווק בדרך כלל כדי לנקות את המעיים שלך מטפילים או משאריות מזון, הפוגעות במעי ומאטות את פעילות המעיים.  אמנם המעי הגס זקוק לפלורת חיידקים מאוזנת כדי לפעול כראוי, אך אין כל ראיות התומכות בכך שניקוי מעיים מחזק את פעילות המעי, והסיבה היחידה לעבור ניקוי באמצעות משלשלים וחוקנים היא הכנה לבדיקות מסוימות כמו קולונוסקופיה.

למעשה, המעי הגס עובד קשה כדי לנקות את עצמו באופן טבעי. הוא מפרק כל חומר מזון שלא נספג במהלך המעבר דרך המעי הגס, משתמש לשם כך בחיידקים הנמצאים בתוכו ומשליך פסולת לא רצויה מהגוף באמצעחת הטלת צואה.

הדרכים היעילות ביותר לתמיכה במעי הגס בזמן מילוי חובותיו הן שמירה על תזונה מאוזנת, שתייה מרובה ופעילות גופנית.
תזונה מאוזנת היא תזונה הכוללת לפחות 35 גרם של סיבים תזונתיים, הנמצאים באופן טבעי בפירות, ירקות, דגנים מלאים, קטניות, אגוזים וגרעינים. שילוב של תזונה כזו עם פעילות גופנית ושתייה מרובה, מסייע גם לירידה במשקל.

מיתוס: ניקוי מעיים מונע הצטברות פסולת

לפי הדעות היווניות הקדומות – ניקוי המעי הגס נחשב מועיל ביותר. היוונים הניחו שללא ניקוי, המזון יצטבר בדפנות המעיים וימנע מהם להגיע למבנה הגוף הרצוי ולבריאות טובה. כדי למנוע הצטברות, הם השתמשו בטכניקות, הדומות לאלו המוצעות כיום למי שמחפש דרכים לשמור טוב יותר על בריאותו, כמו חוקנים מסוגים שונים.

כיום, אין הוכחה מדעית התומכת בטענה שקיימת הצטברות מזון במעי הגס, אלא אם כן קיימת בעיית מעיים ספציפית כמו הפרעה בתנועתיות המעי.
למעשה, קיימות ראיות לכך שניקוי מעיים מלאכותי יכול לפגוע בתפקודו של המעי ובאיזון הטבעי שלו, שכן דפנות המעי עמידות להפליא בפני חיידקים, וירוסים ורעלים, ללא התערבות חיצונית. תאי B ותאי T בזרם הדם ובמערכת הלימפה נלחמים בכל חיידק או וירוס המגיע למעי.

מיתוס: אתה צריך ניקוי המעי הגס כדי למנוע סרטן

הפחד מסרטן מניע צרכנים לרכוש מוצרים ושירותים שנועדו להילחם במחלה או למנוע אותה.
סרטן המעי הגס שכיח מאוד בעולם המערבי, בשל אורח החיים המודרני הכולל נטייה לעודף משקל, צריכת מזון מעובד ומיעוט בפעילות גופנית.
למרבה הצער ניקוי מעיים לא ימנע סוג כזה של סרטן, או כל סוג אחר, והדרך היחידה להגביר את שיעורי ההישרדות היא אבחון מוקדם.

מקורם של רוב סוגי סרטן המעי הגס הוא בפוליפים אדנומטיים.
פוליפים הם גידולים חריגים המתפתחים על רירית המעי הגס או הרקטום. בעוד שרובם שפירים, חלקם יכולים להיות טרום סרטניים. הדרך למנוע את התפתחותם לסרטן, היא הקפדה על בדיקות קולונוסקופיה קבועות.
במהלך הבדיקה מוסרים הפוליפים ונשלחים לבדיקה פתולוגית.
במקרה שמדובר בפוליפ סרטני, יקבע הרופא תוכנית טיפול ומעקב מתאימה.

אמנם, לנוכח החששות ממחלת הסרטן, לעתים נראה הכרחי להחזיר את השליטה לידיים ולעשות מעשה שיכול לשמור על המעי, אך כאמור – אין ראייה אובייקטיבית התומכת בתועלת שבניקוי.
שמירה על תזונה מאוזנת, פעילות גופנית ושגרת בדיקות רפואיות היא דרך טובה להשיג את השליטה המקסימלית בבריאות.

הסיכונים הטמונים בניקוי מעיים מלאכותי

אנשים הפונים לניקוי מעיים, עושים זאת כדי לשפר את בריאותם, אך חשוב לדעת שישנם מקרים בהם ניקוי המעי הגס יכול להזיק.
סוגים שונים של ניקוי מעיים, עלולים לגרום לתופעות לוואי כמו התכווציויות, נפיחות, שלשולים, בחילות והקאות.
תופעות לוואי חמורות יותר הן התייבשות, פיסורה, הידבקויות בעי ושינוי במאזן האלקטרוליטים, שעשוי להיות מסכן חיים במקרה של מחלות כליות או לב.
חוקן קפה, החדרת מים המעורבים בקפאין לפי הטבעת, נקשר בעבר למספר מקרי מוות.

לסיכום,

המעי הגס מנקה באופן טבעי שאריות מזון, חיידקים וזיהומים ממערכת העיכול.
ניקוי מעיים מלאכותי לא תורם לבריאות מערכת העיכול ועלול אף להזיק לה.
כשהרשת מוצפת בשפע הצעות לניקוי מעיים, גישה למידע אמיתי, הכרות עם פעילות המעי ותקשורת עם הרופא, יכולות לעזור להבחין בין מיתוס למציאות.

במקרה שיש שאלות או חששות לבריאות, מומלץ לקבוע פגישה עם רופא מומחה כדי לקבל את המידע הנחוץ לגבי הבריאות.

יציאות אינן אמורות לגרום לכאב או מאמץ חריג

כולם חווים מדי פעם מצב של עצירות, אך כשהבעיה נמשכת יותר מיום או יומיים, או מתרחשת לעתים קרובות, יש צורך להתייעץ עם רופא.
עצירות כרונית או צואה קשה עשוייה לגרום לטחורים, פיסורה (סדק אנאלי) או בעיות אחרות.
עצירות אינה מצב יוצא דופן, ולכן אין סיבה לחוש מבוכה לדבר עליה עם הרופא.
הרופא יוכל להציע מספר טיפים לריכוך הצואה, או אפילו לרשום תרופה מתאימה.
לרוב, שתייה מרובה והגדלת צריכת מזונות עם סיבים תפתור את הבעיה.
בעולם המערבי, צריכת הסיבים אינה מספקת, בשל הנטייה לצרוך מזון מעובד.
המזונות המומלצים להעלאת כמות הסיבים בתזונה הם: ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות, אגוזים, וגרעינים.

הכרות עם שגרת היציאות

תדירות היציאות קשורה למרכיבים גנטיים ולאורח החיים. ישנם אנשים שהולכים לשירותים פעמיים ביום, ואחרים – פעמיים בשבוע. שני המקרים נורמליים. החשוב ביותר הוא להכיר את השגרה האישית ולשים לב לשינויים.

שינויים מזדמנים בתדירות היציאות או הבדלים קלים בצבע או במרקם לא אמורים לעורר דאגה. זה קורה בדרך כלל בגלל שינוי קל בתזונה. שינויים שנמשכים יותר מכמה ימים, או שינוי שאינו חוזר לסדרו עשויים להיות תסמין לבעיה בריאותית ומצריכים בירור רפואי.

"סולם בריסטול" הוא מעין מדד שיצרו גסטרואנטולגים מאוניברסיטת בריסטול, והוא מסווג את הצואה לפי מרקם וצורה. הוא יכול לסייע להבחנה עם מדובר בעצירות, בשלשול או ביציאה אידיאלית.
אך אין צורך לשנן את הסולם כדי ללמוד על בריאות מערכת העיכול.
התבוננות בעקביות של תנועות המעיים יכולה ללמד לא פחות, ואפילו יותר, על שינויים משמעותיים במערכת.
כשאדם מודע לשגרת היציאות הרגילה שלו, הוא יכול להבחין בשינוי משמעותי ולפנות לבירור.

על מה עשויים להעיד שינויים ביציאות?

לרוב, די בשינוי תזונתי כדי לפתור קושי ביציאות: תוספת סיבים ומים מועילה לשני הקצוות – גם כשהצואה קשה מדי וגם כשהיא רכה מדי.
ישנם גורמים אחכים שיכולים לגרום לשינויים ביציאות: פעילות גופנית, שינויים הורמונליים ושינויים בתרופות.
עם זאת, שינויים בצורה ובעקביות של תנועות המעיים יכולים להצביע על בעיות חמורות יותר במערכת העיכול:

• תסמונת המעי הרגיז
• מחלות מעי דלקתיות כמו מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית
• חסימת מעיים
• דיברטיקוליטיס
• סרטן הקיבה, המעי הגס או הרקטום

שינוי בקוטר הצואה – כאשר היציאות דקות כעיפרון, יכול להעיד על חסימה ואפילו על גידול.
במקרה כזה, ובכל שינוי משמעותי אחר, יש לדווח לרופא המשפחה שיפנה לפרוקטולוג מומחה להערכה נוספת.
יתכן שיהיה צורך בבדיקת קולונוסקופיה ובבדיקות אחרות כדי לזהות את הבעיה ולשלול את הסיבות החמורות ביותר. אם מדובר בחסימה או בסרטן, ככל שהגילוי מוקדם יותר כך הטיפול אפקטיבי יותר.

צבע הצואה

כמעט כל דבר שאנחנו אוכלים יכול לשנות את צבע הצואה שלנו: ירקות עליים, פירות אדומים, צבעי מאכל, בשר ואפילו תרופות מסוימות יכולים להשפיע על הצבע.
תרופות מסוימות עשויות להפוך את הצואה ללבנה, ותרופות אחרות – לשחורה.
אפילו תרופות ללא מרשם ובראשן פפטוביסמול (תרופה נוגדת חומציות) יכולות להשפיע על צבע הצואה.

במקרה שלא נוטלים תרופה חדשה באופן קבוע, וצבע הצואה משתנה, יש לפנות לרופא.
צואה שחורה יכולה לנבוע מדם בקיבה או במעיים עשוייה להעיד על כיב, מחלת מעי דלקתית, פוליפים טרום סרטניים או סרטן המעי הגס.
דם אדום בוהק על הצואה עצמה או על נייר הטואלט, נובע בדרך כלל מבעיה באזור הנמוך ביותר של המעי – הרקטום או פי הטבעת.
הוא יכול להעיד על טחורים, סדקים אנאליים, דיברטיקולוזיס או אפילו על בעיה חמורה יותר.
רק רופא מומחה, כמו כירורג קולורקטאלי, יכול לבצע בדיקות ולאבחן את הבעיה.

לסיכום,

המסר החשוב ביותר הוא שיש לפנות לרופא במקרה של שינויים ביציאות הנמשכים זמן רב.
ההשפעה הגדולה ביותר על הגודל, המרקם, הצורה ותדירות היציאות היא התזונה.
הקפדה על תזונה עשירה בסיבים ושתייה מרובה, היא הדרך הטובה ביותר להשפיע על בריאות מערכת העיכול.

לכל אדם שגרת יציאות משלו ועליו להכיר אותה כדי להבחין בשינויים. שינויים זמניים ביציאות הם נורמליים.
אם הם נמשכים רק יום או יומיים, ניתן לייחס את זה למאכל מסוים או לגורם אחר הקשור באורח החיים.
אם הם נמשכים זמן רב יותר – יש לפנות לרופא.

קולונוסקופיה היא בדיקה המאפשרת לראות את פנים המעי הגס והרקטום.
מטרתה העיקרית של הבדיקה היא איתור סימנים מוקדמים לסרטן המעי הגס, והיא יכולה לזהות מצבים דלקתיים, כיבים וגידולים.
הבדיקה מומלצת כבדיקת סקר לכל אדם מעל גיל 50, וכבדיקת אבחון לבעיות כמו כאבי בטן, דימום מהרקטום, שינויים בהרגלי היציאות או ירידה לא מוסברת במשקל.
לפני בדיקת קולונוסקופיה נדרשים מספר ימים של דיאטה קפדנית ונטילת משלשלים לניקוי המעי.
הבדיקה מתבצעת תחת טשטוש ולאחריה נמצא הנבדק בהתאוששות ומשתחרר לביתו.

קבלת תוצאות בדיקת קולונוסקופיה ראשוניות

קבלת התוצאות הראשוניות ניתנת בחדר ההתאוששות לאחר ההליך, על-ידי הרופא שביצע את הבדיקה.
פרט לתוצאות הכלליות שינתנו בעל-פה, יקבל הנבדק מכתב סיכום עם צילומים של המעי ותוצאות הבדיקה.
במקרים מעטים תוצאות הבדיקה לא יהיו חד משמעיות, כי המעי לא יהיה נקי לחלוטין מפסולת, ולכן יהיה צורך בבדיקה חוזרת.

תוצאה שלילית היא למעשה התוצאה הטובה ביותר – משמעותה היא שהמעי הגס בריא לחלוטין ולא נמצאו בו כל סימני מחלה או דלקת. מכיוון שאין ממצאים אין צורך בדיון נוסף על התוצאות.
לאדם בריא שעבר את הבדיקה מעל גיל 50 ותוצאותיה היו שליליות, מומלץ לעבור את הבדיקה הבאה אחרי עשר שנים.

תוצאה חיובית, מעידה בדרך כלל על מציאת פוליפ או חריגה אחרת במעי הגס.
תוצאה חיובית ראשונית היא מאוד נפוצה, ולרוב אינה סיבה לדאגה.
רוב הפוליפים אינם מזיקים והרופא מסיר אותם במהלך הקולונוסקופיה.
עם זאת, חלק מהפוליפים יכולים להיות טרום סרטניים או סרטניים, ולכן, ברוב המקרים, שולחים אותם לבדיקת רקמות מעמיקה יותר (ביופסיה).
במקרה זה, הרופא יציין מתי לצפות לתוצאות הביופסיה.
זמן ההמתנה לביופסיה אינו קבוע והוא יכול להתמשך מימים ספורים לשלושה שבועות.

פוליפים במעי הגס

כאמור, פוליפים במעי הגס נפוצים מאוד. בכרבע מבדיקות הקולונוסקופיה נמצאות חריגות והסיכון עולה עם הגיל.
ברוב המקרים מסירים את הפוליפים במהלך הקולונוסקופיה ושולחים את הרקמות לביופסיה,
זהו היתרון הבולט של קולונוסקופיה רגילה על קולונוסקופיה וירטואלית.

התוצאות של הביופסיה כמעט תמיד שפירות, אך מכיוון שרוב מקרי סרטן המעי הגס מתפתחים מפוליפים, שלילת הממאירות היא שלב חשוב בבדיקה.

תוצאות שעשויות להצביע על ממצאים טרום סרטניים או סרטניים:

אדנומות
אדנומות הן סוג הפוליפ שסביר יותר שיתפתח לסרטן.
מציאת אדנומות אינה מעידה בהכרח על סרטן, אך יכולה להוביל להמלצה לבדיקות תכופות יותר בעתיד.

פוליפים גדולים או רבים
רוב הפוליפים הם גידולים קטנים ולא מזיקים שאינם מתפתחים לסרטן. עם זאת, מציאת פוליפים גדולים מסנטימטר אחד או מספר רב של פוליפים מעידה על סיכון מוגבר לסרטן.
נבדקים שנמצאו אצלם יותר מ-10 אדנומות במהלך בדיקת קונולנוסקופיה נשלחים לייעוץ גנטי ולבדיקת מעקב אחרי 3 שנים.

מבנה הפוליפ
תוצאות קולונוסקופיה ראשוניות הן כלליות ולא ניתן להסיק מהן בוודאות אם פוליפ הוא שפיר או טרום סרטני.
בדיקה מיקרוסקופית בודקת את מידת חריגות הצורה של הפוליפ (דיספלזיה).
פוליפים עם דיספלזיה בדרגה נמוכה הם, לרוב, שפירים. אלה עם דיספלזיה בדרגה גבוהה עשויים להיות טרום סרטניים.
פוליפים בעלי מבנה משונן נחשבים לטרום סרטניים ומהם מתפתחים כרבע מהמקרים של סרטן המעי הגס.

חשוב לזכור שלא כל פוליפ שנראה סרטני הוא אכן סרטני. גם ההפך הוא הנכון.
בדיקה מיקרוסקופית היא הבדיקה הראשונה שהדגימה תעבור, ולא ניתן לדעת את התוצאות בוודאות, עד להשלמת הביופסיה.

השפעת תוצאות בדיקת קולונוסקופיה על הטיפול העתידי

אם תוצאות הקולונוסקופיה הן שליליות – ההנחיה הבלעדית היא לעקוב אחרי לוחות הזמנים המומלצים בהתבסס על הגיל, ההיסטוריה הרפואית וגורמי סיכון.

אם התוצאה חיובית, יש להמתין לתוצאות הביופסיה.
גם אם לא מתגלים סימני סרטן ברקמה שהוסרה, ייתכן ויהיה צורך בבדיקות תכופות יותר כדי להבטיח שכל פוליפ עתידי יוסר בהקדם האפשרי.

במקרה שהתגלתה במהלך הבדיקה אדנומה, או פוליפ חריג אחר, הרופא יודיע אם הצליח להסיר אותו במלואו בזמן הקולונוסקופיה או שיש צורך בהליכים נוספים.
בפגישה עם הרופא, לאחר קבלת התוצאות, יבהיר הרופא אם מדובר בגידול טרום סרטני או סרטני.
גידולים סרטניים ידרשו בדיקות נוספות כדי לבדוק את מידת התפשטות הסרטן וטיפולים מותאמים כמו ניתוח, כימותרפיה והקרנות.

שכיחות סרטן המעי הגס

סרטן המעי הגס הוא מחלה הכוללת גידולים במערכת העיכול התחתונה – המעי הגס, התוספתן והרקטום.
לצד סרטן השד אצל נשים וסרטן ריאות, זהו אחד מסוגי הסרטן הנפוצים ביותר בעולם המערבי, והשני בשכיחותו בישראל.
כאחד מתוך 20 אנשים בישראל עשוי לפתח סרטן המעי הגס במהלך חייו, כאשר השכיחות עולה עם הגיל.
מתוך כלל התמותה ממחלות הסרטן – סרטן המעי הגס הוא גורם המוות השני בשכיחותו.

אבחון מוקדם של המחלה מתבצע באמצעות קולונוסקופיה – בדיקה פולשנית של המעי הגס המתבצעת באמצעות קולונוסקופ המוחדר דרך פי הטבעת.
במהלך בדיקה זו, ניתן להסיר פוליפים שעשויים להתפתח לגידולים, לדגום רקמות ולשלוח אותן לבדיקה פתולוגית.
האבחון המוקדם יכול למנוע את התפתחות המחלה והגעתה לשלבים מתקדמים הדורשים טיפול ניתוחי,
לרוב בשילוב הקרנות וכימותרפיה, ועלולים לגרום למוות.

המלצת משרד הבריאות בישראל היא לעבור בדיקות קולונוסקופיה סדירות החל מגיל 50, מאחר ששכיחות המחלה עולה החל מגיל זה. אך בסקרים עדכניים נמצא שמספר המאובחנים עם סרטן המעי הגס לפני גיל 50 נמצא בעלייה מתמדת.

סרטן המעי הגס אצל צעירים

מחקר שפורסם בארה"ב ב-2017 מצא כי שיעורי סרטן המעי הגס עלו ב-2.4% בין אמצע שנות ה-80 ל-2013 אצל אנשים בטווח הגילים 20 עד 29, ועלה ב-1% אצל אנשים בטווח הגילים 30 עד 39.

מה שמפתיע יותר הוא שהמחקר מראה גם ירידה בשיעורי סרטן המעי הגס בקרב אנשים בני 50 ומעלה, כאשר למעשה קבוצת הגיל הזו היא זו שנחשבת בסיכון הגבוה ביותר למחלה.
המחקר מצביע על כך שלאנשים שנולדו ב-1990 יש סיכוי גבוה יותר לחלות בסרטן המעי הגס במהלך חייהם
מאשר לאנשים שנולדו בשנות ה-50 של המאה ה-20.

לפי דו"ח של האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן שפורסם השנה – מאז אמצע שנות ה-90, אירעות מקרי סרטן אצל אנשים מתחת לגיל 50 עלתה בכ-50%.

הנתונים אינם מוגבלים רק לארה"ב. גם בישראל קיימת עלייה במקרי סרטן המעי הגס אצל צעירים.
לפי דו"ח משרד הבריאות – בין השנים 2,000 ל-2,020 חלה עליה מתמדת, של 3%-4% בשנה, של מקרי סרטן אצל גברים בטווח הגילים 20-44.

הגורמים לעליה במקרי סרטן המעי הגס אצל צעירים

ככל הנראה, הגורם העיקרי לעליה במקרי סרטן המעי הגס הוא אורח החיים המודרני: השמנה, ישיבה ממושכת וצריכת בשר אדום ומזון מעובד.
בנושא זה קיימים מחקרים רבים:

מחקר שפורסם ב-2021 מצא שנשים ששתו יותר משני משקאות ממותקים ביום היו בסיכון גבוה יותר מכפול לסרטן המעי הגס והחלחולת, בהשוואה לנשים ששתו פחות ממשקה אחד.

מחקר שפורסם השנה מצביע על כך שאנשים שמרבים לאכול מזונות טריים ומפחיתים את המזונות המעובדים למינימום נוטים פחות לפתח סרטן המעי הגס, בהשוואה לאנשים שמרבים לצרוך מזונות מעובדים – כולל בשר מעובד, ממתקים ומשקאות קלים.

לתזונה מאוזנת יש השפעה גם על מניעת הישנות המחלה אצל אנשים שאובחנו עם סרטן המעי הגס,
כך מצא מחקר שפורסם ב-2019. חוקרים עקבו אחרי כ-1,000 חולים עם סרטן המעי הגס בשלב 3.
הם מצאו שאנשים שהרבו לצרוך מזונות המגבירים את הפרשת האינסולין כמחו לחם לבן, משקאות ממותקים וחטיפים מעובדים, היו בסיכון גבוה פי שניים לחזרת המחלה או למוות מסרטן המעי הגס, בהשוואה לאנשים שהפחיתו את צריכת המאכלים האלה.

4 דרכים למנוע את סרטן המעי הגס

הכירו את התסמינים

חלק מהתסמינים המוקדמים של סרטן המעי הגס יכולים לכלול דם בצואה, שינויים בהרגלי היציאות, ירידה לא מוסברת במשקל, תחושת נפיחות או מלאות בבטן, אנמיה לא מוסברת בבדיקות הדם ועייפות.
אם אתם חווים חלק מהתסמינים האלה, מומלץ להתייעץ עם הרופא להמשך בירור, מעבר לבדיקות דם שגרתיות.
אמנם דימום מהרקטום יכול להעיד על בעיות בריאות אחרות, שחלקן אינן מסוכנות, כמו טחורים,
אך רצוי להיבדק כדי לשלול סרטן.

אל תפחדו להיבדק

אבחון מוקדם מציל חיים. לפי המלצת משרד הבריאות כל בני ה-50 ומעלה צריכים להיבדק לאיתור סרטן המעי הגס, החל מבדיקת דם סמוי בצואה ועד לבדיקת קולונוסקופיה.
אם אתם סובלים מאחד או יותר מתסמיני המחלה לפני גיל 50, או שיש לכם היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס או פוליפים – מומלץ לכם לבצע את הבדיקות האלו באופן שגרתי גם קודם לכן.
אנשים רבים מתים מסרטן המעי הגס בגלל בורות או פחד להיבדק.
אמנם בדיקת קולונוסקופיה היא בדיקה פולשנית הדורשת הכנה ממושכת יחסית לניקוי המעי,
אבל אי הנוחות הכרוכה בבדיקה אינה משתווה לאי-הנוחות והכאב שנגרמים מהטיפולים והמחלה עצמה.

הכירו את ההיסטוריה המשפחתית

בדקו אם מישהו מקרובי המשפחה שלכם סבל מסרטן המעי הגס או מריבוי פוליפים במעי.
קרובי משפחה מדרגה ראשונה (אחים, הורים או ילדים) של אנשים שאובחנו עם סרטן המעי הגס צריכים להתחיל להתחיל להיבדק עשר שנים מוקדם יותר מהגיל שבו אובחן בן המשפחה.
אם יש במשפחתכם היסטוריה של סרטן המעי הגס, התייעצו עם רופא מתי מומלץ להתחיל להיבדק.

שמרו על תזונה מאוזנת

סרטן המעי הגס הוא אחד מסוגי הסרטן הקשורים בצורה ההדוקה ביותר לתזונה ולאורח חיים.
למרות קיומן של שאלות ללא מענה לגבי העלייה במקרי הסרטן המעי הגס, קיימות ראיות מחקריות המצביעות על כך שתזונה עשירה במזון מעובד ומשקאות ממותקים מעלה את הסיכוי לחלות ומחריפה מחלה קיימת,
ואילו תזונה טבעית ומאוזנת והפחתה בצריכת המלח והאלכוהול עשויה למנוע ולהפחית מקרי סרטן המעי הגס.

כמו כן, נמצא קשר ישיר בין פעילות גופנית עקבית לבין מניעת סרטן המעי הגס, גם לאנשים שאינם בעלי משקל יתר. מחקר שהשתתפו בו יותר מ-10,000 איש, מצא כי מקצועות יושבניים הם גורמי סיכון לתמותה מסרטן וממחלות לב. הפסקות קצרות לצורך פעילות גופנית, בשילוב אימון עם סיום שעות העבודה, יכולים להפחית את הסיכון.

לסיכום,

עלייה בשכיחות מקרי סרטן המעי הגס אצל צעירים בעולם המערבי קשורה, ככל הנראה, באורח החיים המודרני.
מודעות וערנות לתסמיני הסרטן, לצד נכונות להיבדק ושמירה על אורח חיים בריא יכולים למנוע תחלואה ומוות.
אם עדיין לא הגעתם לגיל 50 ואתם סובלים מתסמינים שיכולים להעיד על סרטן, מומלץ לקבוע תור ולהיבדק.
אבחון מוקדם מציל חיים.

גורמים לחסימת מעיים

הגורמים השכיחים ביותר לחסימת מעיים במבוגרים הם:

• הידבקויות במעיים – רצועות של רקמה סיבית בחלל הבטן שיכולות להיווצר לאחר ניתוחי בטן או אגן
• בקע כלוא – כליאה של חלק מהמעי בתוך איבר אחר במערכת העיכול
• סרטן המעי גס – חסימה כתוצאה מגידול סרטני
• מחלות מעי דלקתיות כמו מחלת קרוהן
• דיברטיקוליטיס – מצב בו כיסים במערכת העיכול הופכים לדלקתיים
• פתלת המעי (וולוולוס) – קטע מעי המתפתל על צירו ויוצר חסימה
• פקק צואה – גוש צואתי הנוצר באיזור הרקטום ואינו מצליח להיפלט

אצל ילדים הסיבה העיקרית לחסימת מעיים היא התפשלות המעי – מצב שבו חלק מהמעי נבלע בתוך חלק אחר הסמוך לו.

תסמינים של חסימת מעיים

• כאבי בטן המתבטאים בהתכווצויות באות והולכות
• אובדן תיאבון
• עצירות
• הקאות
• נפיחות בבטן
• חוסר יכולת לפעולת מעיים או להעברת גזים

גורמי סיכון לחסימת מעיים

מחלות ומצבים שיכולים להגביר את הסיכון לחסימת מעיים כוללים:

• ניתוח בטן או אגן, הגורם לעתים קרובות להידבקויות – חסימת מעיים שכיחה
• מחלת קרוהן, שעלולה לגרום לדפנות המעי להתעבות ולהצר את המעבר
• סרטן המעי

חסימה מדומה

חסימת מעיים מדומה יכולה לגרום לתסמינים של חסימה ללא חסימה פיזית.
בעיות בשרירים או בעיות עצביות משבשות את ההתכווצויות הרגילות של המעי, המשמשות למעבר המזון והצואה וכך גם מאטות או עוצרות את תנועת המזון והנוזל דרך מערכת העיכול.

הסיבות לחסימת מעיים מדומה יכולות לכלול

• תופעות לוואי של ניתוח בטן או אגן
• תרופות מסוימות המשפיעות על השרירים והעצבים, כולל תרופות נוגדות דיכאון ואופיואידים
• הפרעות שרירים ועצבים, כגון מחלת פרקינסון

סיבוכים של חסימת מעיים

ללא טיפול, חסימת מעיים עלולה לגרום לסיבוכים חמורים מסכני חיים, כולל:

• מוות של רקמות – חסימת מעיים יכולה לנתק את אספקת הדם לחלק מהמעי. מחסור בדם גורם למוות של רקמות בדופן המעי, שיכול להוביל לקרע או נקב בדופן המעי. נקבים בדופן המעי עשויים לגרום לזיהום חמור.
• דלקת הצפק – זיהום בחלל הבטן – מצב מסכן חיים הדורש טיפול רפואי מיידי ולעיתים קרובות כירורגי.

אבחון חסימת מעיים

בדיקות המשמשות לאבחון חסימת מעיים כוללות:

• בדיקה פיזית – תשאול על ההיסטוריה הרפואית והתסמינים, בדיקה של הבטן כדי להעריך אם היא נפוחה או רכה, או אם יש גוש בחלל הבטן, הקשבה לקולות המעיים באמצעות סטטוסקופ.
• צילום רנטגן – כדי לאשר אבחנה של חסימת מעיים הרופא יכול להמליץ על צילום רנטגן של הבטן,
  אם כי קיימים סוגים של חסימת מעיים שלא ניתן לדמות באמצעות צילומי רנטגן סטנדרטיים.
• טומוגרפיה ממוחשבת (CT) – סריקה זו משלבת סדרה של תמונות רנטגן שצולמו מזוויות שונות כדי לייצר תמונות חתך. תמונות אלה מפורטות יותר מצילום רנטגן רגיל ויש סיכוי גבוה יותר לזהות בהן חסימת מעיים.
• אולטרסאונד – כשיש חסימת מעיים אצל ילדים, סוג הדימות המועדף הוא אולטרסאונד.
• חוקן אוויר או בריום – החוקן מאפשר הדמיה משופרת של המעי הגס.
  במהלך הבדיקה הרופא יחדיר אוויר או בריום נוזלי למעי הגס דרך פי הטבעת.
  עבור חסימה אצל ילדים – במרבית המקרים החוקן עצמו יכול לפתור את הבעיה ואין צורך בטיפול נוסף.

טיפול בחסימת מעי

טיפול בחסימת מעי דורש, ברוב המקרים, הגעה לבית החולים.
לאחר ההגעה לאשפוז, הרופאים מייצבים את המצב באמצעות מספר הליכים, שיאפשרו טיפול:

• עירוי נוזלים
• צינור אפי-קיבתי שמוחדר דרך האף לחלל הבטן כדי לשאוב אוויר ונוזל ולהקל על הנפיחות בבטן.
• קטטר לשלפוחית השתן כדי לנקז את השתן ולאסוף אותו לבדיקה
• חוקן בריום או אוויר – שיכול להיות גם הליך טיפולי (במיוחד לילדים) וגם הליך לצורך מיפוי החסימה.

טיפול בחסימה חלקית

אם החסימה היא חלקית, ייתכן שלאחר ההתייצבות לא יהיה צורך בטיפול נוסף, אלא בדיאטת דלת סיבים שתקל על המעי החסום להעביר את הצואה.
לאחר בירור, ייתכן שיהיה צורך בניתוח כדי להקל על החסימה.

טיפול בחסימה מלאה

אם שום דבר לא יכול לעבור דרך המעי, לרוב יהיה צורך בניתוח חירום כדי להקל על החסימה.
ההליך שיתבצע תלוי בגורם לחסימה ובחלק המעי המושפע ממנה.
ניתוח זה כרוך בדרך כלל בהסרת החסימה ובהסרת חלקי מעי שניזוקו.

פתרון אחר הוא טיפול בחסימה באמצעות סטנט מתכתי שמתרחב מעצמו.
צינור זה וחדר למעי באמצעות אנדוסקופ המועבר דרך הפה או המעי הגס.
הצינור מתרחב בתוך המעי ופותח את המעי כך שהחסימה תוכל להתנקות.

סטנטים משמשים בדרך כלל לטיפול באנשים עם סרטן המעי הגס או כדי לספק הקלה זמנית אצל אנשים שניתוח חירום מסוכן מדי עבורם.
ייתכן שהמטופלים בסטנט יזדקקו לניתוח נוסף לפתיחת החסימה לאחר התייצבות מצבם.

טיפול בחסימה מדומה

אם נקבע שהתסמינים נגרמים על-ידי חסימה מדומה, ייתכן שיידרש אשפוז לצורך מעקב אחרי התסמינים, הזנה תוך ורידית וטיפול בגורם לחסימה המדומה.

אם החסימה המדומה נגרמת כתוצאה ממחלה או מתרופה, הטיפול יהיה במחלה הבסיסית או בהפסקת נטילת התרופה.
במקרים אחרים, הרופא יכול לרשום תרופות הגורמות להתכווצויות שרירי המעי, שיעזרו לחידוש פעולת המעיים.

במקרים של התרחבות המעי הגס, כחלק מתסמיני החסימה המדומה, ניתן לטפל באמצעות דקומפרסיה (הפחתת לחץ). את הדקומפרסיה ניתן לבצע באמצעות קולונוסקופיה או הליך ניתוחי.

לסיכום,
במקרים של חשש לחסימת מעי מוחלטת, יש צורך בפנייה מידית למוקד או למיון.
במקרים של קושי במתן צואה, שאינו מלווה בתסמיני חסימת מעי – אנחנו מזמינים אתכם לקבוע תור להתייעצות
במרפאתו של ד"ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג מומחה.

מה ההבדל בין סיגמואידוסקופיה לקולונוסקופיה?

מבחינה מעשית – סיגמואידוסקופיה היא בדיקה המאפשרת לראות את החלק התחתון של המעי הגס,
הידוע גם בשם המעי הגס הסיגמואידי, ומכאן קבלה הבדיקה את שמה.
הליך זה מתאים גם לצפייה באזור הרקטום ופי הטבעת.

קולונוסקופיה מאפשרת לרופא לראות את כל אורכו של המעי הגס.
הצינור הגמיש המשמש להליך זה ארוך יותר, והוא מסוגל לנווט דרך עיקולי המעי.

ההמלצה של משרד הבריאות לכל אדם המגיע לגיל 50 היא לעבור קולונוסקופיה כבדיקת סקר,
וכשאין ממצאים, לעבור בדיקה כל 10 שנים.
ברוב המקרים, כשיש תסמינים המעוררים חשד לסרטן המעי הגס, או למחלות מעי אחרות, יישלח המטופל לקולונוסקופיה. אך ישנם מקרים בהם יעשה שימוש גם בבדיקת הסיגמואידוסקופיה.

איך מתבצעת סיגמואידוסקופיה?

ישנם שני סוגים של סיגמואידוסקופיה. הראשונה והנפוצה יותר היא סיגמואידוסקופיה גמישה, שבה הרופא מחדיר צינור גמיש דרך פי הטבעת אל הרקטום והמעי הסיגמואידי, והיא משמשת לחקירה מעמיקה יותר של החלק התחתון של המעי הגס.
הסוג השני המכונה סיגמואידוסקופיה קשיחה, מתאים יותר לבדיקות מוקדמות מהירות המתבצעות במרפאה,
ונעשה בה שימוש בצינור פלסטיק או מתכת קשיח יותר.

לפני הבדיקה הגמישה, יש לנקות את החלק התחתון של המעי באמצעות חוקנים, לפי הוראות הפרוקטולוג. לרוב – חוקן אחד יום לפני הבדיקה וחוקן אחד מספר שעות לפניה.
כמו כן, יש להיות בצום מספר שעות לפני הבדיקה.

בזמן הבדיקה, הרופא המבצע את הבדיקה ישכיב את המטופל על צדו השמאלי, יחדיר בעדינות את הסיגמואידוסקופ (הצינור הגמיש) לפי הטבעת. לעתים יוחדר אוויר לפי הטבעת שירחיב מעט את המעי כדי לקבל תצוגה טובה יותר של פי הטבעת ולאפשר נטילת ביופסיה במקרה הצורך, כאשר הצינור נמצא במקום.

לאחר הבדיקה, יושאר המטופל להתאוששות קצרה ויישלח לביתו, עם התוצאות (פרט לתוצאות ביופסיה, שמגיעות מאוחר יותר).

איך מתבצעת קולונוסקופיה?

בניגוד להכנה לסיגמואידוסקופיה, הדורשת ניקוי באמצעות חוקנים בלבד, ההכנה לקולונוסקופיה נמשכת מספר ימים ודורשת שינוי תזונתי הדרגתי, מצריכת מזונות דלי סיבים מספר ימים לפני הבדיקה ועד לתזונה נוזלית בלבד ביום האחרון. הצום לפני הבדיקה ארוך יותר, ובנוסף לתזונה המעטה, נדרשים גם חוקנים לניקוי.
הסיבה להכנה הממושכת היא שטווח הבדיקה רחב יותר והצינור מוחדר לאורך כל המעי הגס.

בדיקת הקולונוסקופיה נעשית תחת טשטוש.
ההליך מתחיל כמו סיגמואידוסקופיה, עם החדרת המכשיר לפי הטבעת וניפוח המעי.
המצלמה באנדוסקופ שולחת תמונות למוניטור הנמצא בחדר שבו מתבצע ההליך.
ניתן לבצע כריתת פוליפים במהלך הבדיקה. הממצאים נשלחים לביופסיה.

זמן ההתאוששות של המטופל במרפאה בה מתבצע ההליך ארוך יותר, כי הוא מתעורר מטשטוש ונמצא לאחר צום ממושך. עקב הטשטוש – לבדיקה זו חובה להגיע עם מלווה, שיחזיר את המטופל לביתו.

מתי תתבצע סיגמואידוסקופיה?

מאחר שבדיקת הקולונוסקופיה מקיפה יותר והיא מומלצת כבדיקת סקר ע"י משרד הבריאות,
ברוב המקרים בהם יש תסמינים היכולים להעיד על סרטן המעי הגס, יישלח המטופל מידית לקולונוסקופיה.
יחד עם זאת סיגמואידוסקופיה היא בדיקה קצרה יותר, פחות פולשנית, ואינה דורשת הכנה ממושכת,
ולכן, ייתכן ותהייה לה עדיפות במקרים מסוימים:

• ניתן להשתמש בסיגמואידוסקופיה קשיחה כהליך מרפאתי ראשוני לבדיקת דימום, אי-נוחות, אי סדירות ביציאות או תסמינים אחרים של בעיה סביב פי הטבעת או ברקטום.
• סיגמואידיסקופיה יכולה להתאים למצב של בעיה רפואית שמקורה ברקטום.
• פוליפים, גידולים או סימנים אחרים של סרטן המעי הגס, יזוהו גם במהלך סיגמואידוסקופיה ולכן ישנם רופאים המעודדים מטופלים לבצע סיגמואידוסקופיה גמישה בין שתי בדיקות קולונוסקופיה.
  במקרה שמתגלה ממצא מדאיג, ניתן להמשיך לקולונוסקופיה.
• סיגמואידוסקופיה יכולה לשמש גם כדי לבדוק מטופל המקבל טיפול תרופתי למחלת מעי.
  תוצאות הבדיקה יכולות לשמש כאינדיקציה ליעילות הטיפול.

איך לדעת איזו בדיקה מתאימה?

כאמור, ברוב המקרים מומלץ לבצע קולונוסקופיה פעם בעשר שנים, החל מגיל 50 (בארה"ב הורידו את הגיל המומלץ לבדיקה ראשונה ל-45, עקב עליית השכיחות של מקרי סרטן אצל מטופלים צעירים).
במקרה של תסמינים המעידים על אפשרות למחלת ברקטום או במעי הגס יש להתייעץ עם רופא,
והוא זה שיחליט מהי הבדיקה המתאימה.

סובלים מדימום, אי-נוחות או שינויים בהרגלי היציאה?
מוזמנים להגיע לייעוץ למרפאתו של ד"ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג מומחה.