"אם יש סרטן, חייבים לנתח?" — זו אחת השאלות הראשונות שמטופלים שואלים כשהם מקבלים אבחנה של סרטן המעי הגס. השאלה מובנת לחלוטין. ניתוח הוא מילה מפחידה, ורבים תוהים אם אפשר לטפל בסרטן המעי הגס בלי ניתוח, אלא בדרכים אחרות, כמו כימותרפיה, הקרנות או אימונותרפיה.
התשובה הקצרה היא: ברוב המקרים, ניתוח מעי הוא עדיין אבן היסוד של הטיפול בסרטן המעי הגס. אבל התשובה הארוכה מורכבת יותר, ובשנים האחרונות היא גם משתנה.
למה ניתוח הוא טיפול המרכזי בסרטן?
סרטן המעי הגס מתפתח בדרך כלל מפוליפים, גידולים שפירים שצומחים בדופן הפנימית של המעי הגס ועלולים עם הזמן להפוך לממאירים. כשהסרטן מאובחן, הדרך היעילה ביותר להסיר אותו היא ניתוח שבו כורתים את קטע המעי הנגוע יחד עם בלוטות הלימפה הסמוכות.
בשלבים מוקדמים של המחלה (שלב 1 ולעיתים שלב 2), הניתוח לבדו עשוי להספיק. בשלבים מתקדמים יותר (שלב 3), הניתוח משולב בדרך כלל עם כימותרפיה משלימה שנועדה לחסל תאים סרטניים שאולי נותרו בגוף. ובשלב 4, כשהסרטן כבר התפשט לאיברים אחרים כמו הכבד או הריאות, תוכנית הטיפול מורכבת יותר ומשלבת כימותרפיה, טיפולים ביולוגיים ממוקדים, ולעיתים גם ניתוחים נוספים, כשהדבר אפשרי.
אז מתי אפשר לטפל בסרטן המעי הגס בלי ניתוח?
יש מצבים ספציפיים שבהם ניתן לטפל בסרטן המעי הגס בלי ניתוח, אבל מדובר בחריגים מעטים.
הראשון הוא סרטן בשלב מוקדם מאוד. כשהסרטן מתגלה בתוך פוליפ שהוסר במהלך קולונוסקופיה, ייתכן שהסרת הפוליפ עצמה תספיק. זה תלוי בממצאים הפתולוגיים: אם שולי הפוליפ נקיים ואין סימנים לחדירה עמוקה או מעורבות של כלי דם, ייתכן שאין צורך בהתערבות נוספת. גם כשכן נדרש ניתוח בשלב כה מוקדם, לא תמיד מדובר בכריתת קטע מעי. לעיתים ניתן להסתפק בכריתה מקומית של האזור הנגוע, ללא פגיעה משמעותית במעי עצמו. אבל כל זה אפשרי רק כשהסרטן נתפס ממש בהתחלה.
המצב השני קשור לאימונותרפיה – טיפולים שמסייעים למערכת החיסון של הגוף עצמו לזהות ולתקוף תאים סרטניים. מחקר פורץ דרך ממרכז סלואן קטרינג בניו יורק הראה שמטופלים עם סרטן הרקטום (חלחולת) בעלי מאפיין גנטי מסוים, שנקרא חוסר יכולת תיקון DNA (dMMR), הגיבו בצורה מלאה לטיפול באימונותרפיה בלבד. מבין למעלה מ-40 משתתפים, ב-100% מהם הגידול נעלם לחלוטין, ללא צורך בניתוח, כימותרפיה או הקרנות. בסוף 2024 קיבל הטיפול מעמד של "טיפול פורץ דרך" מה-FDA, והוא כבר נמצא בשימוש ברחבי העולם.
אלה כמובן חדשות מדהימות, אבל חשוב להבין את הפרופורציות: מדובר בתת-קבוצה קטנה מאוד, כ-5-10% מתוך חולי סרטן הרקטום, שהם עצמם חלק מהקטגוריה הרחבה של סרטן המעי הגס. עבור הרוב המוחלט של המטופלים, אימונותרפיה לבדה אינה מספיקה.
בינתיים, מחקרים חדשים בוחנים שילובי אימונותרפיה גם עבור סוגים נפוצים יותר של סרטן המעי הגס כאלה שאינם בעלי המאפיין הגנטי הנדיר, אך מדובר עדיין בשלבי מחקר מוקדמים.
מה לגבי כימותרפיה והקרנות בלבד?
כימותרפיה והקרנות הן כלים חשובים בטיפול בסרטן המעי הגס, אבל בדרך כלל הן משמשות כטיפול משלים לניתוח, לא כתחליף לו. כימותרפיה ניתנת לפני ניתוח (כדי לכווץ את הגידול) או אחריו (כדי למנוע הישנות). הקרנות רלוונטיות בעיקר לסרטן הרקטום (חלחולת) ופחות לסרטן המעי הגס עצמו.
מחקרים הראו שבמקרים מסוימים של סרטן רקטלי, כשהגידול הגיב בצורה מצוינת לשילוב של כימותרפיה והקרנות לפני הניתוח, ניתן לשקול מעקב צמוד ללא ניתוח. גישה זו, שנקראת "שימור איברים" (Watch and Wait), נמצאת עדיין בשלבי מחקר, דורשת מעקב קפדני מאוד, ואינה מתאימה לכל מטופל.
חידוש נוסף: מעקב חכם אחרי ניתוח
אחד החידושים המבטיחים בשנים האחרונות הוא שימוש בבדיקות דם המזהות שברי DNA סרטניים (ctDNA) במחזור הדם לאחר ניתוח. בדיקות אלו מסייעות לרופאים להחליט אם מטופל שעבר ניתוח זקוק לכימותרפיה משלימה או שאפשר לחסוך ממנו טיפול מיותר. במילים אחרות, הניתוח נשאר במרכז, אבל ההחלטות שמסביבו נעשות מדויקות יותר.
בשורה התחתונה
נכון להיום, ניתוח נותר הטיפול המרכזי והיעיל ביותר בסרטן המעי הגס ברוב המקרים. חידושים באימונותרפיה פותחים חלון תקווה למיעוט מהמטופלים שאצלם הגידול מגיב בצורה יוצאת דופן, אבל מדובר עדיין בשלבים ראשונים. הדבר החשוב ביותר שאפשר לעשות הוא גילוי מוקדם: קולונוסקופיה בזמן יכולה לאתר פוליפים עוד לפני שהם הופכים לסרטניים, ולמנוע את המחלה לחלוטין.