מהי סטומה?

סטומה היא פתח מלאכותי שנוצר בדופן הבטן, דרכו מוצא חלק מהמעי החוצה. הפתח מאפשר לצואה להתנקז מהגוף לתוך שקית מיוחדת המודבקת לעור סביב הסטומה. סטומה יכולה להיות קבועה או זמנית, תלוי במצב הרפואי ובסוג הניתוח.

מתי משתמשים בסטומה זמנית בסרטן הרקטום?

בניתוחי סרטן רקטום, שנערכים לרוב לאחר טיפול כימו-קרינתי, קיים סיכון מוגבר לדליפה מאזור החיבור (אנסטומוזה) בין חלקי המעי. הקרינה, בעוד שהיא יעילה בהקטנת הגידול, יכולה להחליש את רקמות המעי ולהאט את תהליך ההחלמה. כדי להגן על אזור זה ולאפשר לו להחלים, מבוצעת לעיתים קרובות סטומה זמנית.

הסטומה הזמנית מאפשרת לצואה לעקוף את אזור החיבור החדש, מפחיתה את הלחץ על אזור הניתוח ומקטינה את הסיכון לדליפות וזיהומים. הליך זה מאפשר לרקמות להחלים בצורה טובה יותר ומהירה יותר.

ההליך המקובל

בשיטה המקובלת, מוציאים חלק מהמעי דרך פתח בדופן הבטן, יוצרים סטומה זמנית, ומחברים שקית לאיסוף הצואה. הסטומה נשארת למשך מספר חודשים, עד שאזור החיבור מחלים לחלוטין.

במהלך תקופה זו, המטופל נדרש ללמוד כיצד לטפל בסטומה, כולל החלפת השקיות ושמירה על היגיינה של האזור. לאחר שהרופאים מוודאים כי אזור החיבור החלים כראוי, מבוצע ניתוח נוסף לסגירת הסטומה והחזרת רצף המעי.

החסרונות של סטומה זמנית

למרות שניתן לחיות עם סטומה, והיא מצילת חיים במקרים רבים, היא מלווה במספר חסרונות משמעותיים:

1. אי נוחות פיזית ונפשית: רבים מתקשים להסתגל לשינוי בתדמית הגוף ולנוכחות השקית.
2. סיכון לזיהומים ובעיות עור: האזור סביב הסטומה עלול להיות רגיש ומועד לגירויים ודלקות.
3. צורך בטיפול יומיומי: נדרשת תשומת לב מתמדת להחלפת שקיות ושמירה על היגיינה.
4. הגבלות בפעילויות: יתכנו מגבלות בפעילות גופנית, שחייה, או לבישת בגדים מסוימים.
5. השפעה על התזונה: יתכן צורך בשינוי הרגלי אכילה למניעת בעיות עיכול.
6. צורך בניתוח נוסף: סגירת הסטומה דורשת ניתוח נוסף, עם כל הכרוך בכך.

חשוב לציין כי למרות החסרונות, רבים מסתגלים היטב לחיים עם סטומה זמנית, ועבור רבים היא מהווה שלב חיוני בתהליך ההחלמה מסרטן הרקטום.

הפתרון החדשני למניעת סטומה

לאחרונה, חברה ישראלית פיתחה מכשיר פורץ דרך המציע אלטרנטיבה מבטיחה לסטומה הזמנית. פתרון זה מתמודד עם האתגרים של הסטומה הזמנית תוך שמירה על היתרונות הרפואיים שלה.

המכשיר החדש הוא למעשה שרוול מיוחד, המתוכנן להגן על אזור החיבור במעי לאחר הניתוח. הנה כיצד הוא פועל:

• התקנה: במהלך הניתוח, לאחר כריתת הגידול וחיבור חלקי המעי, הכירורג מחדיר את השרוול דרך פי הטבעת. השרוול מועבר לאורך המעי הגס, עובר את אזור החיבור החדש ומתמקם מעבר לו.
• קיבוע: השרוול מצויד בטבעות מיוחדות המאפשרות את קיבועו במקום הנכון בתוך המעי. זה מבטיח שהשרוול יישאר יציב ויספק הגנה מתמשכת.
• פעולה: הצואה עוברת דרך השרוול, ובכך נמנע מגע ישיר בינה לבין אזור החיבור הרגיש. זה מפחית משמעותית את הסיכון לדליפות ומאפשר לרקמות להחלים ללא הפרעה.
• תקופת השימוש: השרוול נשאר במקומו למשך כעשרה ימים. זוהי התקופה הקריטית ביותר להחלמת החיבור.
• הסרה: בתום עשרת הימים, מבוצעת בדיקת הדמיה לוודא את תקינות החיבור. אם הכל תקין, השרוול מוסר בפרוצדורה פשוטה, ללא צורך בניתוח נוסף.

לפתרון החדש יש יתרונות משמעותיים:

• מניעת סטומה: בכ-80% מהמקרים ויותר, השימוש במכשיר זה מונע את הצורך בסטומה זמנית.
• שיפור איכות חיים: המטופלים נמנעים מההשלכות הפיזיות והנפשיות של חיים עם סטומה.
• הפחתת סיבוכים: מפחית את הסיכון לזיהומים ובעיות עור הקשורות לסטומה.
• חיסכון בניתוח: מונע את הצורך בניתוח נוסף לסגירת הסטומה.
• החלמה מהירה: מאפשר למטופלים לחזור לשגרה מהר יותר.

פתרון חדשני הזה מהווה פריצת דרך משמעותית בטיפול בסרטן הרקטום. הוא מציע אלטרנטיבה יעילה לסטומה הזמנית, משפר את איכות החיים של המטופלים, ומפחית את הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בניתוח נוסף.

חשוב לזכור כי לא כל המטופלים יהיו מועמדים מתאימים לשימוש בטכנולוגיה זו. ההחלטה על השימוש בפתרון החדשני תתקבל על ידי הצוות הרפואי בהתאם למצבו הספציפי של כל מטופל.

עם התקדמות הטכנולוגיה הרפואית, פתרונות חדשניים כאלה מבטיחים עתיד טוב יותר למטופלי סרטן הרקטום, מציעים תקווה להחלמה מהירה יותר ולשיפור משמעותי באיכות החיים במהלך הטיפול ולאחריו.

אם אובחנתם עם סרטן הרקטום – מוזמנים להתייעץ עם ד"ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

תופעות במערכת העיכול לאחר הניתוח

לאחר ניתוח כיס המרה, חלק מהמטופלים עשויים לחוות מספר תופעות במערכת העיכול:

1. שלשול: זוהי התופעה הנפוצה ביותר. היא נגרמת בעיקר בשל שחרור מתמשך של מיצי מרה למעיים.
2. גזים ונפיחות: עיכול שומנים עשוי להיות מאתגר יותר, מה שעלול לגרום לתסמינים אלו.
3. כאבי בטן: לעתים חווים אי נוחות בבטן, במיוחד לאחר ארוחות שמנות.
4. עצירות: אמנם מצב זה נפוץ פחות משלשול, אך חלק מהאנשים עלולים לחוות עצירות.

חשוב לציין כי ברוב המקרים, תופעות אלו הן זמניות ונמשכות מספר שבועות עד מספר חודשים.

חשיבות התזונה המותאמת לאחר הניתוח

תזונה נכונה לאחר ניתוח כיס מרה חשובה לתהליך ההחלמה מכמה סיבות:

1. הקלה על מערכת העיכול: תזונה מותאמת עוזרת למערכת העיכול להסתגל לתפקוד ללא כיס המרה.
2. מניעת תופעות לוואי: אכילה נכונה יכולה למנוע או להפחית תסמינים כמו שלשול, נפיחות וכאבי בטן.
3. תמיכה בהחלמה: תזונה מאוזנת מספקת את הרכיבים התזונתיים הנחוצים לגוף כדי להחלים מהניתוח.
4. שמירה על משקל בריא: התאמת התזונה יכולה לסייע בשמירה על משקל תקין, מה שחשוב במיוחד לאחר ניתוח.
5. הרגלי אכילה לטווח ארוך: אימוץ תזונה בריאה לאחר הניתוח יכול להוביל לשיפור כללי באיכות החיים ובבריאות לטווח הארוך.

פירוט התזונה המומלצת לאחר ניתוח כיס מרה

שלב ראשון: מיד לאחר הניתוח (1-2 ימים ראשונים)

בימים הראשונים לאחר הניתוח, מערכת העיכול עדיין רגישה ומתאוששת מההליך הכירורגי. בשלב זה, המטרה היא להקל על המערכת ולאפשר לה להתאושש בהדרגה. לכן, חשוב להתמקד במזונות קלים לעיכול שלא יגרמו לעומס על המערכת.

• נוזלים צלולים: מרק צח, ג'לי, מיצים מסוננים.
• הימנעות מאלכוהול: לפחות 48 שעות לאחר הניתוח.

שלב שני: הימים הראשונים לאחר חזרה הביתה

בשלב זה, הגוף מתחיל להסתגל לחיים ללא כיס מרה. מערכת העיכול מתחילה לווסת את זרימת המרה באופן שונה, ולכן חשוב להקפיד על ארוחות קטנות ודלות בשומן כדי לא להעמיס על המערכת ולמנוע תסמינים לא נעימים.

• ארוחות קטנות ותכופות: 5-6 ארוחות קטנות במקום 3 ארוחות גדולות.
• מזונות דלי שומן: פחות מ-3 גרם שומן למנה.
• הוספה הדרגתית של מזונות מוצקים: התחילו עם דגנים, לחם, פירות ומעט חלבון רזה.

שלב שלישי: שבועות ראשונים לאחר הניתוח

בשבועות הראשונים לאחר ניתוח כיס מרה, מערכת העיכול ממשיכה להסתגל. זה הזמן להתחיל להרחיב את התפריט בהדרגה, תוך הקפדה על תזונה מאוזנת ועשירה בסיבים תזונתיים. הסיבים עוזרים לווסת את תנועת המעיים ולמנוע עצירות או שלשול.

• הגדלה הדרגתית של צריכת סיבים: שיבולת שועל, שעורה, ירקות ופירות.
• חלבונים רזים: עוף ללא עור, דגים, מוצרי חלב דלי שומן.
• פחמימות מורכבות: אורז מלא, קינואה, דגנים מלאים.

מזונות שמומלץ להימנע מהם

חשוב להבין שללא כיס מרה, הגוף מתקשה יותר לעכל שומנים ומזונות מסוימים. הימנעות ממזונות אלה יכולה למנוע אי נוחות ותסמינים לא רצויים:

1. מזונות עתירי שומן: מזון מטוגן, בשר שמן, מוצרי חלב מלאים.
2. מזונות חריפים: עלולים לגרות את מערכת העיכול.
3. קפאין: עלול להגביר את תנועתיות המעיים.
4. מזונות יוצרי גזים: כרוב, בצל, שעועית.
5. מזונות מתוקים מאוד: עלולים להחמיר שלשולים.

המלצות נוספות:

• שתייה מרובה: לפחות 8 כוסות מים ביום למניעת התייבשות.
• לעיסה איטית: עוזרת בעיכול ומונעת בליעת אוויר.
• הקשבה לגוף: זהו אילו מזונות גורמים לאי נוחות והימנעו מהם.
• תוספי תזונה: התייעצו עם הרופא לגבי הצורך בויטמינים או מינרלים.

תזונה לטווח ארוך – חיים ללא כיס מרה

לאחר ההחלמה הראשונית מהניתוח, רוב האנשים יכולים לחזור לתזונה רגילה. עם זאת, חיים ללא כיס מרה עשויים לדרוש התאמות מסוימות בתזונה לטווח הארוך. להלן מספר המלצות לתזונה מאוזנת ובריאה לחיים ללא כיס מרה:

הגבלת שומנים

למרות שאין צורך להימנע לחלוטין משומנים, חשוב לשמור על צריכה מתונה. הגוף עדיין מסוגל לעכל שומנים, אך באופן פחות יעיל:

• העדיפו שומנים בריאים כמו אבוקדו, אגוזים, זרעים ושמן זית.
• הגבילו צריכת שומנים רוויים ושומני טרנס.
• צרכו מנות קטנות של מזונות עתירי שומן לאורך היום במקום ארוחה גדולה אחת.

צריכת סיבים תזונתיים

סיבים תזונתיים חשובים לבריאות מערכת העיכול ויכולים לעזור בוויסות תנועות המעיים:

• שלבו בתפריט היומי ירקות, פירות, דגנים מלאים וקטניות.
• הגדילו את צריכת הסיבים בהדרגה כדי למנוע אי נוחות במערכת העיכול.

איזון תזונתי

תזונה מאוזנת חיונית לבריאות כללית, במיוחד לאחר הסרת כיס המרה:

• צרכו מגוון של מזונות מכל קבוצות המזון.
• הקפידו על צריכה מספקת של חלבונים רזים, פחמימות מורכבות, ירקות ופירות.
• שקלו נטילת תוספי ויטמינים ומינרלים בהתייעצות עם הרופא, במיוחד ויטמינים מסיסים בשומן (A, D, E, K).

הקשבה לגוף

כל אדם מגיב אחרת לחיים ללא כיס מרה. חשוב להקשיב לגוף ולזהות מזונות שעלולים לגרום לאי נוחות.
במקרה של תסמינים לא נעימים מתמשכים במערכת העיכול מומלץ להגיע לרופא כדי לשלול בעיות נוספות
ולנהל יומן תזונה כדי לאתר מזונות שמשפיעים לרעה על העיכול.

שמירה על אורח חיים בריא

מעבר לתזונה, אורח חיים בריא יכול לתרום לבריאות כללית טובה יותר:

• שמרו על פעילות גופנית סדירה.
• הקפידו על שתייה מרובה לאורך היום.
• הימנעו מעישון ומצריכה מופרזת של אלכוהול.

לסיכום

התאמת התזונה לאחר ניתוח כיס מרה היא תהליך הדרגתי שמתחיל מיד לאחר הניתוח וממשיך לאורך החיים. בעוד שבשבועות הראשונים יש צורך בזהירות יתרה, רוב האנשים יכולים לחזור לתזונה כמעט רגילה תוך מספר חודשים, עם התאמות קלות.

חשוב לזכור כי כל אדם מגיב אחרת, ולכן מומלץ להתייעץ עם תזונאי או רופא לקבלת תכנית תזונה מותאמת אישית. שמירה על תזונה מאוזנת ובריאה לאורך זמן, יחד עם הקשבה לצרכי הגוף, תסייע לא רק בהתאוששות מהניתוח, אלא גם בשמירה על בריאות כללית טובה יותר לאורך כל החיים ללא כיס מרה.

1 – עצירות כרונית ומאמץ בזמן יציאות

עצירות כרונית היא אחת הסיבות השכיחות ביותר לפיסורה אנאלית.
כאשר אדם סובל מעצירות, היציאות נוטות להיות קשות וגדולות יותר.
הניסיון להוציא יציאה קשה גורם למאמץ מוגבר, שמעמיס על רקמות פי הטבעת. לחץ זה יכול לגרום לקרע ברירית העדינה של פי הטבעת, וכך נוצרת הפיסורה.
בנוסף, המאמץ המתמשך בזמן יציאות יכול לגרום להגברת המתח בשרירי פי הטבעת, מה שמקשה על הרפייתם ומונע מהפיסורה להחלים. מעגל זה של כאב, מתח שרירי ועצירות יכול להחמיר את המצב ולהפוך אותו לכרוני.

2 – לידה ומתח באזור האגן

נשים לאחר לידה נמצאות בסיכון מוגבר לפתח פיסורה אנאלית. הלחץ והמתח הרב שנגרמים לאזור האגן במהלך הלידה יכולים לגרום לפגיעה ברקמות פי הטבעת. בנוסף, שינויים הורמונליים ושינויים בתפקוד המעיים לאחר הלידה יכולים להגביר את הסיכון לעצירות, שכאמור היא גורם סיכון משמעותי לפיסורה.
חשוב לציין שגם גברים יכולים לסבול ממתח באזור האגן, למשל עקב פעילות גופנית מאומצת או ישיבה ממושכת, מה שיכול להגביר את הסיכון לפיסורה אנאלית.

3 – מחלות מעי דלקתיות

מחלות מעי דלקתיות, כגון מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית, מגבירות משמעותית את הסיכון לפיסורה אנאלית. במחלות אלו, הדלקת הכרונית במערכת העיכול יכולה להתפשט לאזור פי הטבעת ולהחליש את הרקמות. כתוצאה מכך, הרקמות נעשות פגיעות יותר ונוטות יותר להיקרע.
בנוסף, חולים במחלות מעי דלקתיות עשויים לסבול מתכיפות יציאות גבוהה, שלשולים או עצירות – כל אלה יכולים להגביר את העומס על פי הטבעת ולתרום להתפתחות פיסורה.

4 – תזונה לקויה וחוסר בסיבים תזונתיים

תזונה מאוזנת ועשירה בסיבים תזונתיים חיונית לתפקוד תקין של מערכת העיכול ולמניעת עצירות.
חוסר בסיבים תזונתיים בתפריט היומי יכול להוביל לעצירות כרונית, שכאמור היא גורם סיכון משמעותי לפיסורה אנאלית.
סיבים תזונתיים מסייעים בהגדלת נפח היציאות ובריכוכן, מה שמקל על תהליך ההתרוקנות ומפחית את המאמץ הנדרש. בנוסף, תזונה עשירה בסיבים מסייעת בשמירה על איזון חיידקי המעיים, מה שתורם לבריאות מערכת העיכול בכללותה.
חשוב לציין שגם צריכה מוגזמת של מזונות מעובדים, שומניים או דלים בסיבים יכולה לתרום לבעיות עיכול ולהגביר את הסיכון לפיסורה אנאלית.

זיהומים וירליים או חיידקיים באזור פי הטבעת

זיהומים באזור פי הטבעת, בין אם וירליים או חיידקיים, יכולים להוות גורם משמעותי בהתפתחות פיסורה אנאלית. זיהומים אלה יכולים לגרום לדלקת, נפיחות וגירוי באזור, מה שמחליש את הרקמות ומגביר את הסיכון לקרעים.
זיהומים מסוימים, כמו הרפס או פפילומה, יכולים לגרום לפצעים או יבלות באזור פי הטבעת, שעלולים להתפתח לפיסורות.
בנוסף, הגירוד והאי-נוחות הנלווים לזיהומים אלה יכולים לגרום לאדם לשפשף או לגרד את האזור, מה שמגביר עוד יותר את הסיכון לפגיעה ברקמות.
חשוב לזכור שהיגיינה לקויה יכולה להגביר את הסיכון לזיהומים באזור זה, ולכן שמירה על ניקיון והיגיינה טובה היא חיונית למניעת פיסורה אנאלית.

סיכום הגורמים לפיסורה אנאלית

פיסורה אנאלית היא מצב שיכול להיגרם ממגוון סיבות, החל מעצירות כרונית ועד לזיהומים ומחלות מעי דלקתיות. הבנת הגורמים לפיסורה יכולה לסייע במניעת המצב ובטיפול בו.
חשוב לזכור שאורח חיים בריא, הכולל תזונה מאוזנת, פעילות גופנית סדירה והקפדה על היגיינה, יכול לסייע רבות במניעת פיסורה אנאלית. עם זאת, במקרה של כאבים מתמשכים או חשד לפיסורה, חשוב להתייעץ עם פרוקטולוג לקבלת אבחון מדויק וטיפול מתאים.

מעבר להשפעות הידועות של אורח חיים יושבני השמנת יתר, בעיות שלד ושרירים, ומחלות לב וכלי דם, יושבנות משפיעה גם על מערכת העיכול ובריאות המעי הגס.
במאמר זה נתמקד בהשפעות אלו, תוך התייחסות מיוחדת למחלות פרוקטולוגיות הקשורות לישיבה ממושכת.

השפעות שליליות של אורח חיים יושבני על מערכת העיכול

1. ירידה בזרימת הדם: כפי שצוין קודם, ישיבה ממושכת גורמת לירידה בזרימת הדם בגוף, כולל באזור האגן והמעי הגס. הדבר עלול להוביל לפגיעה בתפקוד המעיים ולבעיות עיכול שונות.
2. לחץ מוגבר על מערכת העיכול: הישיבה גורמת לדחיסת איברי הבטן, מה שמאט את תהליך העיכול ועלול לגרום לתחושות אי-נוחות, נפיחות, גזים וצרבת.
3. עצירות: חוסר תנועה ממושך הוא גורם מוביל לעצירות, בשל האטה בתנועתיות המעי הגס.
4. שינויים במיקרוביום המעי: מחקרים מראים כי ישיבה ממושכת עלולה להשפיע לרעה על המיקרוביום – אוכלוסיית החיידקים במעי. חוסר איזון במיקרוביום (דיסביוזיס) עלול להוביל לבעיות עיכול שונות, כגון תסמונת המעי הרגיז (IBS) ומחלת קרוהן.
5. שינוי בהרגלי התזונה: לעיתים קרובות, אורח חיים יושבני מלווה בצריכה מוגברת של מזון מעובד ועתיר שומן, ובצריכה מופחתת של סיבים תזונתיים. שינויים אלה בתזונה משפיעים לרעה על בריאות המעיים.
6. טחורים: ישיבה ממושכת מגבירה את הלחץ על כלי הדם באזור פי הטבעת, מה שעלול לגרום להתפתחות או להחמרה של טחורים. טחורים הם כלי דם מורחבים באזור פי הטבעת, שעלולים לגרום לכאב, גרד, דימום ואי נוחות.
7. פיסורה אנאלית: לחץ מוגבר באזור פי הטבעת, בשילוב עם עצירות הנגרמת מישיבה ממושכת, עלול להוביל להתפתחות פיסורה אנאלית. זהו סדק או פצע קטן בפי הטבעת הגורם לכאב חד בזמן יציאות ולעיתים אף לדימום קל.
8. צניחת רקטום: במקרים מסוימים, ישיבה ממושכת בשילוב עם מאמץ יתר בזמן יציאות (לעיתים קרובות בשל עצירות) עלולה לתרום להתפתחות צניחת רקטום, מצב בו חלק מהרקטום בולט החוצה דרך פי הטבעת.

דרכים להתמודדות עם השפעות הישיבה הממושכת

• שילוב תנועה בשגרה היומית: קומו לפחות פעם בשעה למשך כמה דקות, טפסו במדרגות במקום להשתמש במעלית, או צאו להליכה קצרה בהפסקת הצהריים. להמלצה זו חשוב להתייחס כבר בגיל בית הספר היסודי, כדי לבנות הרגלים נכונים.
• ישיבה נכונה: הקפידו על ישיבה נכונה עם תמיכה מתאימה לגב התחתון.
• שימוש בשולחן עמידה או בעמדת עבודה מתכווננת המאפשרת לעבוד בעמידה לסירוגין.
• תרגילי מתיחה: בצעו תרגילי מתיחה קלים במהלך היום, במיוחד למותניים ולגב התחתון.
• שינויים תזונתיים: הגבירו את צריכת הסיבים התזונתיים והקפידו על שתייה מרובה של מים.
• פעילות גופנית סדירה: שלבו פעילות גופנית קבועה בשגרה שלכם, לפחות 30 דקות ביום, חמש פעמים בשבוע. אורח חיים פעיל הוא הדרך הטובה ביותר למנוע את השפעת הישיבה הממושכת.
• הקשבה לאותות הגוף: אל תתעלמו מהצורך ללכת לשירותים. דחיית היציאות עלולה להחמיר בעיות פרוקטולוגיות.
• טכניקות לחיזוק שרירי רצפת האגן: למדו טכניקות לחיזוק לשרירי רצפת האגן, שיכולות לסייע במניעת בעיות רפואיות.

טיפול בבעיות פרוקטולוגיות הקשורות לאורח חיים יושבני

1. טחורים:
   • הימנעו מישיבה ממושכת על האסלה.
   • השתמשו בחומרים מרככי צואה במידת הצורך.
   • שקלו שימוש בכרית מיוחדת לטחורים בזמן ישיבה ממושכת.
   • במקרים חמורים, התייעצו עם פרוקטולוג לגבי טיפולים נוספים.
2. פיסורה אנאלית:
   • הקפידו על תזונה עשירה בסיבים ושתייה מרובה למניעת עצירות.
   • השתמשו במשחות מקומיות להקלה על הכאב, בהתאם להמלצת רופא.
   • במקרים מתמשכים, ייתכן שיידרש טיפול כירורגי.
3. צניחת רקטום
   • חזקו את שרירי רצפת האגן באמצעות תרגילים ייעודיים.
   • הימנעו ממאמץ יתר בזמן יציאות.
   • במקרים חמורים, ייתכן שיידרש טיפול כירורגי.

חשוב לזכור כי במקרים של בעיות מתמשכות או חמורות, יש להתייעץ עם רופא.
אבחון מוקדם וטיפול נכון יכולים למנוע החמרה ולשפר משמעותית את איכות החיים.

לסיכום,

אורח חיים יושבני מהווה אתגר משמעותי לשמירה על בריאות תקינה בכלל ולשמירה על מערכת העיכול בפרט. עם זאת, על ידי אימוץ הרגלים בריאים, הגברת התנועה והקשבה לצרכי הגוף, ניתן למזער את ההשפעות השליליות ולשמור על בריאות תקינה.
זכרו, גם שינויים קטנים בשגרה היומית יכולים להוביל לשיפור משמעותי באיכות החיים ובבריאות הכללית.
אם אתם חווים בעיות פרוקטולוגיות מתמשכות, אל תהססו לפנות לייעוץ מקצועי.

כיצד מתבצע ההליך?

במהלך ההליך, יכניס הפרוקטולוג מכשיר מיוחד הנקרא אנוסקופ לפי הטבעת.
האנוסקופ מאפשר לרופא לראות את הטחור בבירור.
לאחר מכן, הרופא יתפוס את הטחור בעזרת כלי מתאים ויהדק גומיה סביב בסיס הטחור.
הגומייה מונעת זרימת דם אל הטחור, מה שגורם לו להתכווץ, להמות ולנשור תוך כשבוע.

יתרונות קשירת טחורים:

• יעילות: קשירה בגומייה היא טיפול טחורים יעיל עבור רוב האנשים הסובלים מטחורים פנימיים.
  מחקרים מראים שעד 80% מהאנשים מדווחים על שיפור משמעותי בתסמינים לאחר ההליך.
• מהירות: ההליך עצמו נמשך זמן קצר, בדרך כלל כ-30 דקות.
• מזעור הפולשנות: קשירת טחורים אינה דורשת חתכים או תפרים, ולכן היא נחשבת פחות פולשנית מאשר ניתוח.
• החלמה מהירה: רוב האנשים יכולים לחזור לפעילות רגילה תוך מספר ימים לאחר ההליך.
• סיכונים נמוכים: קשירת טחורים היא בדרך כלל הליך בטוח עם סיכונים נמוכים יחסית.

מתי מומלץ לבצע קשירת טחורים?

ההליך מומלץ לטיפול בטחורים פנימיים, במיוחד במקרים הבאים:

• טחורים קלים עד בינוניים: ההליך יעיל במיוחד לטיפול בטחורים קלים עד בינוניים.
• טחורים חוזרים: אם טיפולים ביתיים לטחורים, כמו משחות או נרות, לא היו יעילים, קשירת טחורים עשויה להיות פתרון יעיל.
• העדפה אישית: אם יש העדפה לטיפול לא פולשני עם זמן החלמה מהיר.

מתי לא מתאים לבצע קשירת טחורים?

קשירת טחורים אינה מתאימה לכל האנשים. ייתכן שיהיה צורך לשקול אפשרויות טיפול אחרות במקרים הבאים:

• טחורים חיצוניים: טחורים הנמצאים מחוץ לפי הטבעת לא מתאימים להליך.
• טחורים חמורים: טחורים מדרגה רביעית, שהם טחורים גדולים ונפוחים, שחרגו לחלק החיצוני של פי הטבעת אינם מתאימים להליך.
• היעדר רקמה בריאה: אם אין מספיק רקמה בריאה באזור הטחור שניתן לקשור בגומיה, הקשירה עשויה להיות לא יעילה.
• מצבים רפואיים מסוימים: אנשים הסובלים ממצבים רפואיים מסוימים, כמו מחלות דם או זיהומים באזור פי הטבעת, עשויים לא להתאים לביצוע ההליך.

מה לצפות לאחר ההליך?

לאחר קשירת טחורים, ייתכן שתרגישו כאב קל ותחוו דימום קל מפי הטבעת במשך מספר ימים.
הרופא ימליץ על נטילת משככי כאבים פשוטים ותרופות לריכוך צואה כדי להקל על התסמינים.

חשוב להימנע מהרמת משאות כבדים וממאמץ בעת יציאות במהלך תקופת ההחלמה.
כמו כן, מומלץ לשמור על תזונה עשירה בסיבים ולשתות הרבה מים כדי למנוע עצירות.

רוב האנשים יכולים לחזור לפעילות מלאה תוך מספר ימים, אך ייתכן שאחרים יצטרכו לקחת כמה ימי חופש מהעבודה. חשוב להקשיב לגוף ולנוח בהתאם לצורך.

טיפים לקידום ההחלמה:

• טלו תרופות נגד כאבים לפי ההוראות: הרופא המנתח ימליץ על תרופות נגד כאבים כדי לעזור לך להתמודד עם אי הנוחות לאחר ההליך. חשוב לקחת את התרופות לפי ההוראות.
• הניחו קומפרסים קרים: במקרה של נפיחות באור פי הטבעת – הנחת רטיות קרות עשויה לזור.
• שמור על האזור נקי ויבש: שטפו את אזור פי-הטבעת בעדינות במים וסבון מספר פעמים ביום. הקפידו לייבש היטב את האזור לאחר השטיפה.
• אכלו מזון עשיר בסיבים: תזונה עשירה בסיבים תסייע בריכוך הצואה ותקל על התרוקנות המעיים, מה שיכול להפחית את הכאב ותחושת חוסר הנוחות. מקורות טובים לסיבים תזונתיים כוללים פירות, ירקות, דגנים מלאים וקטניות.
• שתו הרבה מים: שתייה מרובה של מים תשמור על לחות הגוף ותסייע במניעת עצירות.
• הימנע מהרמת משאות כבדים: הימנע מהרמת משאות כבדים – פעולה שעשויה להחמיר את הדימום.
• הימנעו ממאמץ בעת יציאות: אל תתאמצו יותר מדי בעת יציאות, מכיוון שמאמץ עלול להחמיר את הכאב והדימום.
• השתמשו בתרופות לריכוך צואה: במקרה של עצירות כרונית או קושי במתן צואה, הרופא עשוי לרשום לכם תרופות לריכוך צואה כדי להקל על התרוקנות המעיים ולהפחית את הכאב.
• הקפידו על מנוחה: מנוחה חשובה לתהליך ההחלמה. הקפידו לישון מספיק שעות במהלך הלילה ולנוח במהלך היום ככל שתצטרכו.

חשוב לזכור שגם כשמדובר בהליך פשוט, כמו קשירת טחורים בגומייה, כל אדם מחלים בקצב שלו.
הקפידו להקשיב לגוף ולהוראות הרופא.

אם אתם סובלים מבעיית טחורים חוזרת, הגורמת לכם לחוסר נוחות, פנו למרפאתו של ד"ר אבי רשף,
ולאחר אבחון ובדיקת התאמה, תוכלו להיפטר מהטחורים בהליך פשוט ומהיר.

התסמינים הנפוצים של בקע מפשעתי הם נפיחות או בליטה נראות לעין באזור המפשעה,
כאבים בזמן הרמת משאות, מאמץ או עמידה ממושכת ותחושת לחץ וכאב סביב הנפיחות.

רוב המקרים אינם חמורים אך יש לטפל במצב רפואי זה כדי למנוע כאב ואי נוחות.
כמו כן, חשוב לדעת שבקע מפשעתי אינו נסגר מעצמו.
הטיפול הנפוץ ביותר בבקע הוא ניתוח, המבוצע ע"י כירורג מומחה.

5 עובדות על בקע מפשעתי

1 – בקע הוא בעיה רפואית מאוד שכיחה

אם אתם סובלים מבקע אתם לא לבד.
ההגדרה של בקע היא  בליטה שנוצרת כתוצאה ממעבר של איבר דרך דופן הבטן.
ישנם סוגים שונים של בקעים:

• בקע מפשעתי – הבקע הנפוץ ביותר.
  נוצר כתוצאה מחולשה בשרירי המפשעה, המאפשרת לאיברים פנימיים (בעיקר מעי דק) לבלוט החוצה.
• בקע טבורי – מופיע באזור הטבור כתוצאה מחולשה בדופן הבטן (מולדת או נרכשת).
  גורם לבליטה באזור הטבור.
• בקע ברום הבטן – נובע מחולשה מולדת בדופן הבטן בין הטבור לעצם החזה.
  גורם לבליטה באזור העליון של הבטן.
• בקע סרעפתי – נגרם כתוצאה מפתח בסרעפת, דרכו חלק מהקיבה עולה אל בית החזה.
  עלול לגרום לתסמינים כמו צרבת, קשיי נשימה וכאבים בחזה.
• בקע צלקתי – מתפתח כתוצאה מחתך ניתוחי שלא התאחה כראוי.
  מאפשר לאיברים פנימיים לבלוט החוצה דרך הצלקת.

2 – אם לא מתעלמים ממנו בקע אינו מסוכן

בנסיבות רגילות, בקע אינו בעיה מורכבת ומסכנת חיים,
אך יש לו פוטנציאל לסיבוכים שונים.
רוב הבקעים מתחילים בדרך לא מורגשת ובמשך תקופה ארוכה אינם גורמים לחוסר נוחות או תסמינים.
לאחר מכן מתחילים תסמינים כמו כאב או אי-נוחות שמחמירים עם הזמן.
התעלמות מהבקע יכולה להוביל לבעיות נוספות ולכן חשוב לטפל בו.

3 – ניתן להפחית את הסיכון להיווצרות בקע

בקעים מתרחשים כאשר רקמות חלשות בדופן הבטן (או באזורים אחרים בגוף) מתקשות לעמוד בלחץ, וגורמות לאיברים פנימיים לבלוט החוצה.
אמנם לא ניתן לשלוט בכל הגורמים לכשל מבני זה, אך בהחלט ניתן לצמצם את הסיכון:

• הרמת משאות כבדים או מאמץ פיזי ממושך עלולים להגביר את הסיכון לבקעים, לכן חשוב להקפיד על תנועת הרמה נכונה ועל זמני מנוחה, גם בעבודה מאומצת.
• משקל עודף והשמנת יתר מפעילים לחץ מוגבר על דופן הבטן, מה שעלול להוביל להיחלשותה וליצירת בקעים. שמירה על המשקל יכולה להפחית את הסיכון להיווצרות בקע.
• מאמץ כרוני בעת יציאות עלול להגביר את הלחץ על דופן הבטן ולגרום לבקעים. הקפדה על תזונה עתירת סיבים יכולה להפחית את הסיכוי לעצירות, וכך גם להיווצרות בקע.
• עישון פוגע באספקת הדם ובתפקוד הרקמות, מה שעלול להחליש את דופן הבטן ולהגביר את הסיכון לבקעים – עישון גורם להרבה נזקים בריאותיים אחרים ומומלץ מאוד להיגמל מהרגל זה.

4 – לא כל בקע דורש ניתוח

הרופא בוחן את המצב וממליץ על טיפול מתאים:

• מעקב: בקעים קטנים ללא תסמינים משמעותיים.
• תמיכה: תחבושות מיוחדות להחזקת הבקע והפחתת כאב.
• אורח חיים בריא: ירידה במשקל, פעילות גופנית והימנעות ממאמץ.
• ניתוח בקע מפשעתי: במקרים של בקעים גדולים, חמורים או כאלו שגורמים לתסמינים משמעותיים.

5- ניתוחי בקע: סיכון נמוך, תוצאות נהדרות

ניתוחי בקע הפכו להליך נפוץ ובטוח, ורובם המכריע בעלי סיכון בסיכון נמוך מאוד. הסיבה לכך נעוצה בשימוש נרחב בטכניקות זעיר פולשניות, כמו ניתוחים לפרוסקופיים או רובוטיים.

היתרונות של ניתוחי בקע זעיר פולשניים

• פגיעה מינימלית ברקמות.
• כאב מופחת והחלמה מהירה יותר.
• צלקות קטנות ופחות בולטות.
• חזרה מהירה לפעילות יומיומית.

למה לצפות בבית לאחר ניתוח בקע מפשעתי:

• טיפול בפצעים: יש להימנע מאמבטיות, בריכות וג'קוזי. ניתן להתחיל להתקלח לאחר 12 שעות, אך יש להקפיד לא לפגוע באזור החתכים.
• תזונה: ייתכנו שינויים ביציאות עקב התרופות. מומלצת צריכת מזון קל ועשיר בנוזלים.
• תיאבון: ירידה בתיאבון בשבוע-שבועיים לאחר הניתוח היא תופעה נפוצה. מומלץ לפנות לרופא במקרה של בחילות או קושי בצריכת נוזלים.
• כאב: כאב קל צפוי, אך יש לפנות לרופא במקרה של כאב חזק או אי נוחות.
• פעילויות: יש להשתמש בכאב כמדריך לפעילות – להימנע מפעילויות שמגבירות כאב.
• תנועות מעיים: עצירות, גזים ושלשולים נפוצים בימים הראשונים. יש לפנות לרופא רק במקרה של כאבים חזקים או אי נוחות.

סיכום

בקע מפשעתי הוא מצב נפוץ יחסית, הגורם לכאב ואי נוחות באזור המפשעה.
הטיפול העיקרי בבקע מפשעתי הוא ניתוח.
חשוב לפנות לרופא מומחה לאבחון וטיפול נכונים, ולא להתעלם מהתסמינים שעשויים להחמיר ולגרום לנזק.
אם אתם סובלים מתסמיני בקע מפשעתי אתם מוזמנים לפנות למרפאתו של ד"ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג מומחה לטיפול בבעיה זו.

מהו האיבר הארוך ביותר במערכת העיכול?
מדוע הבטן מקרקרת גם כשלא רעבים?
איך ניתן לעכל גם כשעומדים על הראש?
הנה 10 עובדות על מערכת העיכול שעשויות להפתיע אתכם:

עובדה 1: בתהליך העיכול ספיגת המזון העיקרית לא מתבצעת בקיבה

הקיבה אחראית על תחילת פירוק המזון באמצעות חומצות עיכול, תהליך הידוע כ"עיכול מכני",
אך הספיגה העיקרית של החומרים המזינים מתרחשת דווקא במעי הדק.

במעי הדק פועלים אנזימים נוספים, שממשיכים לפרק את המזון ומאפשרים לגוף לספוג את החומרים החיוניים.
במעי הדק מתבצע עיקר תהליך הספיגה.

עובדה 2: המעי הדק הרבה יותר ארוך מהמעי הגס

המעי הדק הוא האיבר הארוך ביותר במערכת העיכול. אורכו נע בין 6-8 מטר.
הוא מעין צינור מפותל שממלא את רוב חלל הבטן.
לעומתו, המעי הגס, הידוע גם בשם "קולון", קצר משמעותית. אורכו נע בין מטר למטר וחצי בלבד.

הסיבה לאורכו של המעי הדק נעוצה בתפקידו החשוב בתהליך העיכול: ספיגת חומרים מזינים מהמזון. שטח הפנים העצום של המעי הדק, הנובע מהקפלים הרבים המצפים את דפנותיו, מאפשר ספיגה יעילה של רכיבים תזונתיים כמו פחמימות, חלבונים, שומנים, ויטמינים ומינרלים.

עובדה 3: למערכת העיכול יש מערכת עצבים משלה

למערכת העיכול יש מערכת עצבים נפרדת ממערכת העצבים המרכזית.
מערכת עצבים זו, הידועה בשם מערכת העיכול המעית (ENS) היא למעשה המרכיב הגדול ביותר של מערכת העצבים האוטונומית.

ה-ENS מורכבת מכ-100 מיליון נוירונים, פי חמישה יותר מכמות הנוירונים בחוט השדרה. נוירונים אלו מתקשרים ביניהם באמצעות רשת ענפה של סיבים עצביים, ומאפשרים למערכת העיכול לתפקד בצורה עצמאית ומבוקרת.

ה-ENS אחראית על תזמור מגוון רחב של פעולות במערכת העיכול, ביניהן:

• תנועות מעיים: ה-ENS שולטת בכיווץ והרפיית שרירי המעיים, ובכך מקדמת את תנועת המזון לאורך מערכת העיכול.
• הפרשת מיצי עיכול: ה-ENS שולטת בהפרשת אנזימים, חומצות ומרכיבים נוספים הדרושים לעיכול המזון.
• ספיגת חומרים מזינים: ה-ENS מווסתת את תהליך ספיגת החומרים המזינים מדופן המעי הדק אל זרם הדם.
• הגנה מפני מחלות: ה-ENS ממלאת תפקיד חשוב בהגנה על מערכת העיכול מפני זיהומים ומחלות.

למרות שה-ENS מתקשרת עם מערכת העצבים המרכזית, היא מסוגלת לתפקד בצורה עצמאית במידה רבה. משמעות הדבר היא שמערכת העיכול יכולה להמשיך לפעול גם במקרים של פגיעה במערכת העצבים המרכזית.

ההבנה של ה-ENS התפתחה משמעותית בשנים האחרונות, הודות למחקרים רבים.
מחקרים אלו גילו תפקידים חדשים ומפתיעים עבור ה-ENS, ואף העלו את האפשרות שניתן לטפל במחלות עיכול כמו קוליטיס כיבית, מחלת קרוהן ותסמונת המעי הרגיז, באמצעות תרופות המכוונות אליה.

עובדה 4: ניתן לעכל גם כשעומדים על הראש

יכולת העיכול שלנו אינה תלויה בכוח המשיכה.
התנועה הפריסטלטית – תנועה מיוחדת של השרירים בוושט הדומה לגלי ים, גורמת להתכווצות והרפיה לסירוגין של שרירי הוושט, ודוחפת את המזון לאורך הוושט אל הקיבה.
טבעות שרירים מיוחדות, המכונות "ספינקטרים", מונעות מהמזון לחזור חזרה אל הוושט או לצאת מהקיבה. בנוסף, קפלי רירית בוושט מסייעים בלכידת המזון ומקלים על מעברו.
אמנם לא מומלץ לאכול כשעומדים על הראש (קיים סיכון מסוים לחנק, כתוצאה ממעבר המזון למערכת הנשימה)
אך אין זה אומר שזה בלתי אפשרי.

עובדה 5: הבטן יכולה לקרקר גם כשלא רעבים

הרעשים שמשמיעה הבטן הם תוצאה של פעילות מערכת העיכול, גם כאשר איננו רעבים.
הרעשים נוצרים מהתכווצות שרירי הקיבה והמעי הדק במהלך תהליך העיכול. תנועות אלו גורמות לתערובת המזון והנוזלים שבתוך מערכת העיכול לנוע, ומייצרות לחץ וגזים. שחרור הגזים הללו דרך דפנות מערכת העיכול הוא זה שגורם לקולות שאנו שומעים.

כאשר הבטן מלאה, הקולות שהיא משמיעה מתעמעמים, וכאשר הבטן ריקה, דפנותיה צמודות זו לזו, והתנועות והלחץ בתוך המערכת גורמים לרעש חזק יותר, הידוע כ"בטן מקרקרת".

עובדה 6: רגשות יכולים להשפיע על מערכת העיכול ולהפך

מערכת העיכול אינה רק איבר שתפקידו לעכל מזון, אלא גם "מוח שני" בעל השפעה משמעותית על בריאותנו הפיזית והנפשית.
ציר התקשורת בין המוח למעי מקשר בין מערכת העיכול למערכת העצבים המרכזית.
אותות חשמליים, הורמונים וחומרים אחרים מועברים דרך ציר זה, ומשפיעים זה על זה באופן הדדי.

מיקרוביום המעיים, קהילת חיידקי המעיים, משפיעה על המצב הנפשי.
מחקרים מראים כי הרכב המיקרוביום יכול להשפיע על ייצור נוירוטרנסמיטרים כמו סרוטונין ודופמין, המשפיעים על מצב הרוח, חרדה ודיכאון.
ולהפך – גם מתח, חרדה, דיכאון וטראומה, משפיעים על מערכת העיכול – מירידה או עלייה בתיאבון, ועד לשלשול, עצירות או קשיים בתהליך העיכול.

עובדה 7: חיידקי המעיים זקוקים לתזונה מתאימה כדי לפעול

החיידקים ה"טובים" במערכת העיכול זקוקים לחומרים מזינים.
התזונה של חיידקים אלה מבוססת על סיבים מסיסים הנמצאים במזונות רבים: ירקות, פירות, דגנים, זרעים ואגוזים.
תזונה מאוזנת ומגוונת היא הדרך הטובה ביותר להבטיח לחיידקי המעיים שלכם את כל המרכיבים התזונתיים שהם זקוקים להם.
בנוסף ניתן ליטול תוספי פרו-ביוטיקה, כדי לשפר את פעילות חיידקי המעיים.

עובדה 8: אנחנו מייצרים כליטר רוק בכל יום

בליעת רוק היא פעולה טבעית המתבצעת באופן לא מודע לאורך היום. למעשה, אין צורך לחשוב על ביצועה כלל.
אך למעשה, כמות הרוק שאנחנו מייצרים יכולה להגיע למעל לליטר רוק בכל יום.
בלוטות הרוק, הממוקמות סביב הפה בשלושה זוגות, אחראיות לייצור רוק זה.
מה הקשר של הרוק למערכת העיכול?
הפה הוא החלק העליון של מערכת העיכול. הרוק מסייע בלעיסה ובהכנת המזון לעיכול על ידי פירוק פחמימות פשוטות.

עובדה 9: המעי הגס סופג מחדש מים מהמזון

אנו מקבלים חלק ניכר מהמים מהמזון שאנו צורכים, אך למעשה, המעי הגס אחראי לספיגת רוב המים שנותרו לאחר תהליך העיכול.
כך נראה תהליך העיכול:

• פירוק המזון: המזון שאנו אוכלים מפורק במערכת העיכול לחומרים מזינים, מים ופסולת. ספיגת מים: רוב המים נספגים בדם דרך דפנות המעי הדק.
• הגעת הנוזלים למעי הגס: שאריות המזון, יחד עם כמות קטנה של מים, עוברות למעי הגס.
• ספיגת מים במעי הגס: במעי הגס, עוד כ-90% מהמים נספגים חזרה לדם.
• יצירת צואה: הפסולת הנותרת, שהיא בעיקר מוצקים וחומרים בלתי ניתנים לעיכול, מתקשה ויוצרת צואה.
• פינוי הצואה: הצואה מועברת דרך פי הטבעת ומופרשת מהגוף.

הפרעות לספיגת הנוזלים יכולות להיגרם כתוצאה מצריכת אלכוהול או תרופות מסוימות, וכתוצאה ממחלות מעי דלקתיות, כמו קוליטיס כיבית או מחלת קרוהן, הגורמות לבעיות בספיגה.

עובדה 10: הקיבה מגנה על עצמה מהחומצה שהיא מייצרת

מיץ העיכול העיקרי של הקיבה – הנקרא חומצה הידרוכלורית, הוא חומר בעל עוצמה גבוהה.
הקיבה מגינה על עצמה מפניו בשכבה עבה של ריר. ריר זה מורכב ממים, חלבונים, פחמימות וביקרבונטים.
הביקרבונטים סותרים את חומצת הקיבה, מנטרלים אותה ומונעים ממנה לפגוע ברירית הקיבה.
ללא השכבה הזו, חומצת הקיבה הייתה מעכלת את הקיבה עצמה.

סרטן המעי הגס הוא אחד מסוגי הסרטן הבודדים שניתן למנוע על ידי אבחון מוקדם.
זו הסיבה שבדיקת סרטן המעי הגס עשויה להיות קריטית.
בבדיקת קולונוסקופיה שגרתית, המומלצת לכל אדם מעל גיל 50, מחפש הרופא גידולים קטנים הנקראים פוליפים, בדופן המעי הגס והרקטום. אם נמצאים פוליפים ניתן להסיר אותם, וכך למנוע התפתחות של סרטן. ישנן מספר דרכים לבדיקת סרטן המעי הגס – אך רק אחת נחשבת למהימנה במיוחד – קולונוסקופיה.

עדיף לבצע בדיקת דם סמוי מאשר לא לבצע בדיקה בכלל

בדיקת דם סמוי בצואה היא בדיקת צואה המאתרת דם סמוי שנפלט ממערכת העיכול.

לעתים קרובות דימום ממערכת העיכול הוא התסמין הראשון או היחיד לשלבים ראשונים של סרטן המעי הגס.
לבדיקות דם סמוי יש יתרונות וחסרונות.
הבדיקה פשוטה, זולה, לא פולשנית ויכולה להתבצע בפרטיות בחדר השירותים, ללא הכנה לניקוי המעי הגס כמו בקולונוסקופיה.
מאידך, בדיקות אלה מצליחות להתריע על קיומו של פוליפ סרטני רק ב-40%-50% מהמקרים בעוד שקולונוסקופיה מצליחה ביותר מ-95% מהמקרים, כלומר ישנם מקרים בהם קיים פוליפ סרטני ואין עדות לכך בבדיקת דם סמוי.
מעבר להבדל משמעותי זה, הימצאות דם סמוי בצואה לא בהכרח מעידה על סרטן המעי הגס, אלא רק על דימום כלשהו במערכת העיכול, שיכול להיגרם ממצבים שונים כמו כיב מדמם, מחלת מעי דלקתית, טחורים, דימום בפה או גידול שפיר.

יחד עם זאת, בדיקה זו טובה כבדיקת סקר מקדימה – במקרה שהיא חיובית יש לפנות מידית לרופא כדי לקבוע בדיקות נוספות (שלרוב יכללו את בדיקת הקולונוסקופיה)
הסיכוי לתמותה מסרטן המעי הגס גדול פי שניים אצל אלה שקבלו תוצאת בדיקת דם סמוי חיובית ולא עברו קולונוסקופיה, מאשר אצל אלו שעברו לאחר מכן גם קולונוסקופיה.

קולונוסקופיה היא עדיין הטובה ביותר

בדיקת דם סמוי בצואה היא אמנם בדיקת עזר יעילה, ומומלץ לבצע אותה מדי שנה, לאחר גיל 50,
אך אין ספק שקולונסקופיה היא הבדיקה האיכותית ביותר של המעי הגס.
במהלך בדיקת הקולונוסקופיה רואה הרופא המבצע, באמצעות מצלמה, את כל חלל המעי הגס, ויכול לאתר בעיות שונות וביניהן פוליפים טרום סרטניים וסרטן.
במקרה של הימצאות פוליפים, ניתן להסיר אותם במהלך הבדיקה, ובכך למנוע את התפתחותם.

לפי הנחיות משרד הבריאות מומלץ לעבור קולונוסקופיה לאחר גיל 50, ובמקרים שיש סיכון גבוה יותר, בגיל מוקדם יותר.
סרטן המעי הגס הוא סרטן שמתפתח לאט, ולכן חולים ללא תסמינים או ללא ממצאים בבדיקה צריכים לעבור קולונוסקופיה כל 10 שנים.
אם נמצאו פוליפים, הרופא יכול להמליץ על בדיקת סקר לעתים קרובות יותר, כל 3-5 שנים.

גורמי הסיכון שבעקבותיהם מומלץ לעבור בדיקת קולונוסקופיה מוקדמת:

• מחלת מעי דלקתית, כגון מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית
• היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס
• היסטוריה אישית של פוליפים במעי הגס
• היסטוריה אישית של סרטן השד, השחלות או הרחם
• מצב גנטי ידוע הקשור לסרטן המעי הגס

כמו כן, ישנם תסמינים הדורשים פניה לבירור רפואי, שבעקבותיהם ייתכן שהרופא יפנה לבדיקת קולונוסקופיה:

• שינויים בהרגלי היציאה
• דם בצואה
• שלשול או עצירות כרוניים או תחושה שהמעיים לא מתרוקנים לגמרי
• כאבי בטן מתמשכים או התכווצויות
• ירידה בלתי מוסברת במשקל

לסיכום,
בדיקת דם סמוי בצואה היא בדיקה פשוטה שיכולה לאתר בעיות שונות במעי הגס, וביניהן סרטן.
בדיקה זו מומלצת כבדיקת סקר שנתית, אחרי גיל 50, ומוקדם יותר לאנשים עם גורמי סיכון להתפתחות סרטן, או לאנשים עם תסמינים מתמשכים במעי הגס, הדורשים בירור והתיחסות.
יחד עם זאת, בדיקה זו לא מחליפה את הקולונוסקופיה, שהיא הבדיקה המהימנה ביותר לאיתור סרטן המעי הגס,
ובמהלכה ניתן לכרות פוליפים טרום סרטניים ולמנוע פיזית את התפתחות הסרטן.

מה גורם לטחורים?

לכולם יש מקבצי ורידים בתוך פי-הטבעת וסביבו. לעיתים, ורדים אלה מתנפחים והופכים לבעיה רפואית מכאיבה.
מצב זה מכונה טחורים. טחורים מודלקים יכולים לגרום לתסמינים לא נעימים. בהתאם למיקומם, התסמינים עשויים לכלול גרד, כאב, דימום או הפרשות אחרות.

בעיית הטחורים נוצרת, בדרך כלל בגלל לחץ על פי הטבעת, הגורם לוורידים להימתח, להיות גדושי דם ולהתנפח.
עצירות היא אחד הגורמים הנפוצים לבעיה זו. המאמץ בזמן הטלת צואה פוגע ברקמת הוורידים שסביב ובתוך פי הטבעת. לחלופין – גם שלשול תכוף יכול לגרום לבעיה.

הרמת דברים כבדים יכולה אף היא להפעיל לחץ על פי הטבעת. בין אם מדובר בעבודה הכוללת נשיאת משאות או בהרמת משקולות בחדר הכושר.
מסיבה זו גם משקל עודף מפעיל לחץ מיותר על אזור פי הטבעת ולכן, הריון הוא גורם שכיח לטחורים.

גיל מבוגר הוא סיבה נוספת לבעיית הטחורים. ככל שמתבגרים, שרירי פי הטבעת נחלשים והרקמות המחזיקות את הוורידים במקומם מאבדות את כוחן.

מה הקשר בין טחורים לגנטיקה?

כאשר מתבוננים ברשימת הגורמים לטחורים, תורשה לא מופיעה במקומות הראשונים.
עם זאת, הסיכון לבעיית טחורים יכול להיות תורשתי.

הוורידים המכונים טחורים הם חלק מהאנטומיה התקינה של כל אדם, כל עוד הם נשארים במקומם ולא הופכים לנפוחים ודלקתיים. ליכולת שלהם להישאר במקומם יש קשר לחוזק השרירים והסחוס באזור.
שלמות השרירים והסחוס מושפעת ממרכיבים גנטיים. במשפחות מסוימות, ייתכן שאזור זה יהיה יותר פגיע.
אם יש היסטוריה משפחתית של טחורים ייתכן שחולשת שרירי החלחולת ורקמות החיבור באזור פי הטבעת הם גנטיים.

מה ניתן לעשות כדי למנוע טחורים?

גם אם לטחורים יש מרכיב תורשתי, ניתן להפחית את הסיכון לפתח אותם.
ישנם גורמי סיכון נוספים שניתן לטפל בהם כדי למנוע את הבעיה.

ראשית, לקצר את זמן הישיבה בשירותים – יש לבקר בשירותים רק כשיש צורך ביציאות ולשבת על האסלה לזמן מוגבל. אם אין יציאות – מומלץ לנסות מאוחר יותר.
כמו כן, חשוב להקפיד על שתייה מרובה ולאכול מזונות עתירי סיבים. פעולה זו יכולה להקל על מעבר היציאות.

במקרה של עצירות כרונית או שלשול, יש להתייעץ עם הרופא.
ייתכן שהוא יציא תוספי מזון, תרופות או התאמות באורח החיים שיכולים לעזור לשפר את התסמינים.

פעילות גופנית קבועה יכולה אף היא להפחית את הסיכון לטחורים, לייעל את פעילות המעיים ובמקרה של עודף משקל לסייע להשיל חלק מהמשקל המיותר.

בנוסף, חשוב ללמוד להרים משאות כבדים בדרך נכונה, המחלקת את עומס המשקל ולא מפעילה לחץ מיותר על אזור פי-הטבעת.

חיים עם היסטוריה משפחתית של טחורים

אמנם לטחורים יש מרכיב גנטי, אבל היסטוריה משפחתית של טחורים היא לא הגורם היחיד לבעיה.
עם זאת, גם במקרה של טחורים, טיפול יעיל יפתור את הבעיה.

הטיפול בטחורים תלוי בחומרת התסמינים. במקרים קלים, ניתן להקל על התסמינים באמצעות טיפול ביתי:

• אמבטיות מים פושרים: ישיבה באמבט מים פושרים למשך 10-15 דקות מספר פעמים ביום יכולה להקל על כאב ונפיחות.
• משחות ייעודיות: ניתן להשתמש במשחות לטיפול בטחורים המכילות חומרים נוגדי דלקת או חומרים מאלחשים.
• משככי כאבים: ניתן להשתמש בתרופות ללא מרשם כמו פרצטמול או איבופרופן.
• שינויים באורח החיים: שתיית מים מרובה, אכילת מזון עשיר בסיבים תזונתיים ופעילות גופנית סדירה יכולים לעזור למנוע עצירות ולרכך את היציאות, וכך להקל על התסמינים.

במקרים חמורים יותר, ייתכן שיהיה צורך בטיפול רפואי נוסף, כגון:

• קשירת טחורים: הליך זה כרוך בקשירת הטחור הפנימי באמצעות גומייה מיוחדת, מה שגורם לו להצטמק ולנשור.
• הזרקת תמיסה: הליך זה כרוך בהזרקת תמיסה לתוך הטחור הפנימי, מה שגורם לו להצטמק.
• ניתוח: במקרים חמורים מאוד, ייתכן שיהיה צורך בניתוח להסרת הטחורים.

חשוב לפנות לרופא אם אתם חווים תסמינים של טחורים, במיוחד אם יש לכם דימום רקטלי או כאבים חזקים. הרופא יבצע בדיקה גופנית ויקבע את חומרת הטחורים. לאחר מכן, הוא ימליץ על הטיפול המתאים ביותר עבורכם.

גרד באזור פי-הטבעת

ברובם המוחלט של המקרים, גרד רקטלי אינו סימן למחלה קשה.
ייתכן שיתלוו אליו אודם, ולאחר הגירוד גם שריטות ורקמה מעובה.
אלה הסיבות השכיחות ביותר לגרד באיזור פי הטבעת:

• הגיינה לקויה של האזור לאחר פעולת מעיים. גרד ואי נוחות עלולים לקרות כאשר פיסות צואה נלכדות בקפלי עור סביב פי הטבעת.
• תרופות, במיוחד כאלה הגורמות לשלשולים או עצירות. גם טיפול אנטיביוטי יכול לגרום לחוסר איזון במערכת העיכול ולהוביל לגרד רקטלי.
• ניקוי תכוף של פי-הטבעת במים חמים מאוד וסבונים חזקים. האזור האנאלי הוא שומני. השומן הטבעי זה מגן מפני גירוי שיכול להיווצר מהצואה. ניקוי תכוף מדי בסבון עם חומרים פעילים חזקים יסיר את חיפוי השומן הטבעי והיעדרו עשוי לגרום לגרד.
• שימוש בנייר טואלט ריחני, סבון ריחני או משחות.
• יובש בעור המשפיע על כל הגוף. מצב זה שכיח יותר בקרב מבוגרים.
• טחורים – ורידים מוגדלים ומודלקים סביב ובתוך אזור פי הטבעת.
• זיהום של הרקטום או של פי-הטבעת – הזיהום עלול להיגרם על ידי וירוסים (כמו יבלות באברי המין), חיידקים, תולעי מעיים, פטרת או טפילים. חלק מהזיהומים מועברים על ידי בעלי חיים.
  תולעי סיכה הן הגורם השכיח ביותר לגירוד אנאלי בילדים.
• מאכלים ומשקאות מסוימים כולל קפה, תה, קולה, משקאות אלכוהוליים, שוקולד, עגבניות, מזונות חריפים וכמויות גדולות של ויטמין C.

כאב רקטלי

כאבים באזור פי הטבעת עשויים להיגרם משלשולים, עצירות, או גירוד פי הטבעת.
לרוב, כאבים הנגרמים ממצבים אלו חולפים כאשר הבעיה עצמה חולפת.

גורמים אחרים לכאבי פי הטבעת כוללים:

• טחורים – ורידים מוגדלים ונפוחים באזור פי הטבעת
• בעיות מבניות כמו פסורה, פיסטולה או צניחת רקטום
• זיהום – זיהומים המועברים במגע מיני, זיהומים בערמונית, מורסות או ציסטה פילונידית
• פציעה מהחדרת גוף זר או יחסי מין אנאליים
• מחלות – תופעת לוואי של מחלות כמו שחמת הכבד, סוכרת, לימפומה, מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית
• סרטן פי הטבעת, הערמונית או סרטן העור
• טיפול קודם כמו ניתוח או הקרנות לאזור פי הטבעת או האגן
• עוויתות בפי הטבעת (פרוקטלגיה פוגקס)

דימום רקטלי

לאנשים רבים יש כמויות קטנות של דימום רקטלי.
גירוי של פי הטבעת משלשול או עצירות, טחור קטן או פיסורה אנאלית יכולים לגרום לכמות קטנה של דם אדום בוהק שניתן יהיה להבחין בו על פני הצואה או על נייר הטואלט.
טחורים וסדקים אנאליים מתרחשים בדרך כלל לאחר מאמץ במהלך פעולת מעיים בגלל עצירות.
סוג זה של דימום יכול לגרום לכאב במהלך יציאות. ברוב המקרים בעיות אלה נפתרות בעזרת טיפול ביתי.
במקרה של כאבים ממושכים מומלץ לפנות לפרוקטולוג, לאבחן את הבעיה ולהתאים לה טיפול.

דימום יכול להתרחש בכל מקום במערכת העיכול. הדם מתעכל בזמן שהוא עובר דרך מערכת העיכול.
ככל שלוקח לדם יותר זמן לעבור דרך צינור העיכול, כך הוא יראה פחות דמי.
לעתים קרובות דם שנגרם מדימום בקיבה ייראה שחור, לצואה עם דם מאזור הקיבה יש מראה שחור, מבריק ודביק, כמו של זפת. דם שעבר במהירות דרך מערכת העיכול או שהתחיל קרוב לפי הטבעת ייראה אדום או אדום כהה.

מעל גיל 50 חשוב לבצע מדי פעם בדיקת דם סמוי בצואה, הימצאות דם שאינו אדום בצואה יכולה להעיד על בעיות בריאות חמורות כמו סרטן המעי הגס.

חשוב לדעת כי ישנן סיבות נוספות לשינוי צבע הצואה, פרט לדימום. תרופות ומזונות מסוימים יכולים להשפיע על צבע הצואה. תרופות לשלשול (כגון פפטו-ביסמול) וטבליות ברזל יכולות להפוך את הצואה לשחורה. אכילה מרובה של סלק עלולה להפוך את הצואה לאדומה. אכילת מזונות עם צבעי מאכל שחורים או כחולים כהים יכולה להפוך את הצואה לשחורה.

לסיכום,
ברוב המקרים, בעיות רקטליות כמו גרד, כאב או דימום אינן מעידות על מחלות חמורות, אך אם הן מתמשכות, מומלץ לפנות לרופא, לאתר את מקור הבעיה ולהתאים לה טיפול.