1 – עצירות כרונית ומאמץ בזמן יציאות

עצירות כרונית היא אחת הסיבות השכיחות ביותר לפיסורה אנאלית.
כאשר אדם סובל מעצירות, היציאות נוטות להיות קשות וגדולות יותר.
הניסיון להוציא יציאה קשה גורם למאמץ מוגבר, שמעמיס על רקמות פי הטבעת. לחץ זה יכול לגרום לקרע ברירית העדינה של פי הטבעת, וכך נוצרת הפיסורה.
בנוסף, המאמץ המתמשך בזמן יציאות יכול לגרום להגברת המתח בשרירי פי הטבעת, מה שמקשה על הרפייתם ומונע מהפיסורה להחלים. מעגל זה של כאב, מתח שרירי ועצירות יכול להחמיר את המצב ולהפוך אותו לכרוני.

2 – לידה ומתח באזור האגן

נשים לאחר לידה נמצאות בסיכון מוגבר לפתח פיסורה אנאלית. הלחץ והמתח הרב שנגרמים לאזור האגן במהלך הלידה יכולים לגרום לפגיעה ברקמות פי הטבעת. בנוסף, שינויים הורמונליים ושינויים בתפקוד המעיים לאחר הלידה יכולים להגביר את הסיכון לעצירות, שכאמור היא גורם סיכון משמעותי לפיסורה.
חשוב לציין שגם גברים יכולים לסבול ממתח באזור האגן, למשל עקב פעילות גופנית מאומצת או ישיבה ממושכת, מה שיכול להגביר את הסיכון לפיסורה אנאלית.

3 – מחלות מעי דלקתיות

מחלות מעי דלקתיות, כגון מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית, מגבירות משמעותית את הסיכון לפיסורה אנאלית. במחלות אלו, הדלקת הכרונית במערכת העיכול יכולה להתפשט לאזור פי הטבעת ולהחליש את הרקמות. כתוצאה מכך, הרקמות נעשות פגיעות יותר ונוטות יותר להיקרע.
בנוסף, חולים במחלות מעי דלקתיות עשויים לסבול מתכיפות יציאות גבוהה, שלשולים או עצירות – כל אלה יכולים להגביר את העומס על פי הטבעת ולתרום להתפתחות פיסורה.

4 – תזונה לקויה וחוסר בסיבים תזונתיים

תזונה מאוזנת ועשירה בסיבים תזונתיים חיונית לתפקוד תקין של מערכת העיכול ולמניעת עצירות.
חוסר בסיבים תזונתיים בתפריט היומי יכול להוביל לעצירות כרונית, שכאמור היא גורם סיכון משמעותי לפיסורה אנאלית.
סיבים תזונתיים מסייעים בהגדלת נפח היציאות ובריכוכן, מה שמקל על תהליך ההתרוקנות ומפחית את המאמץ הנדרש. בנוסף, תזונה עשירה בסיבים מסייעת בשמירה על איזון חיידקי המעיים, מה שתורם לבריאות מערכת העיכול בכללותה.
חשוב לציין שגם צריכה מוגזמת של מזונות מעובדים, שומניים או דלים בסיבים יכולה לתרום לבעיות עיכול ולהגביר את הסיכון לפיסורה אנאלית.

זיהומים וירליים או חיידקיים באזור פי הטבעת

זיהומים באזור פי הטבעת, בין אם וירליים או חיידקיים, יכולים להוות גורם משמעותי בהתפתחות פיסורה אנאלית. זיהומים אלה יכולים לגרום לדלקת, נפיחות וגירוי באזור, מה שמחליש את הרקמות ומגביר את הסיכון לקרעים.
זיהומים מסוימים, כמו הרפס או פפילומה, יכולים לגרום לפצעים או יבלות באזור פי הטבעת, שעלולים להתפתח לפיסורות.
בנוסף, הגירוד והאי-נוחות הנלווים לזיהומים אלה יכולים לגרום לאדם לשפשף או לגרד את האזור, מה שמגביר עוד יותר את הסיכון לפגיעה ברקמות.
חשוב לזכור שהיגיינה לקויה יכולה להגביר את הסיכון לזיהומים באזור זה, ולכן שמירה על ניקיון והיגיינה טובה היא חיונית למניעת פיסורה אנאלית.

סיכום הגורמים לפיסורה אנאלית

פיסורה אנאלית היא מצב שיכול להיגרם ממגוון סיבות, החל מעצירות כרונית ועד לזיהומים ומחלות מעי דלקתיות. הבנת הגורמים לפיסורה יכולה לסייע במניעת המצב ובטיפול בו.
חשוב לזכור שאורח חיים בריא, הכולל תזונה מאוזנת, פעילות גופנית סדירה והקפדה על היגיינה, יכול לסייע רבות במניעת פיסורה אנאלית. עם זאת, במקרה של כאבים מתמשכים או חשד לפיסורה, חשוב להתייעץ עם פרוקטולוג לקבלת אבחון מדויק וטיפול מתאים.

מעבר להשפעות הידועות של אורח חיים יושבני השמנת יתר, בעיות שלד ושרירים, ומחלות לב וכלי דם, יושבנות משפיעה גם על מערכת העיכול ובריאות המעי הגס.
במאמר זה נתמקד בהשפעות אלו, תוך התייחסות מיוחדת למחלות פרוקטולוגיות הקשורות לישיבה ממושכת.

השפעות שליליות של אורח חיים יושבני על מערכת העיכול

1. ירידה בזרימת הדם: כפי שצוין קודם, ישיבה ממושכת גורמת לירידה בזרימת הדם בגוף, כולל באזור האגן והמעי הגס. הדבר עלול להוביל לפגיעה בתפקוד המעיים ולבעיות עיכול שונות.
2. לחץ מוגבר על מערכת העיכול: הישיבה גורמת לדחיסת איברי הבטן, מה שמאט את תהליך העיכול ועלול לגרום לתחושות אי-נוחות, נפיחות, גזים וצרבת.
3. עצירות: חוסר תנועה ממושך הוא גורם מוביל לעצירות, בשל האטה בתנועתיות המעי הגס.
4. שינויים במיקרוביום המעי: מחקרים מראים כי ישיבה ממושכת עלולה להשפיע לרעה על המיקרוביום – אוכלוסיית החיידקים במעי. חוסר איזון במיקרוביום (דיסביוזיס) עלול להוביל לבעיות עיכול שונות, כגון תסמונת המעי הרגיז (IBS) ומחלת קרוהן.
5. שינוי בהרגלי התזונה: לעיתים קרובות, אורח חיים יושבני מלווה בצריכה מוגברת של מזון מעובד ועתיר שומן, ובצריכה מופחתת של סיבים תזונתיים. שינויים אלה בתזונה משפיעים לרעה על בריאות המעיים.
6. טחורים: ישיבה ממושכת מגבירה את הלחץ על כלי הדם באזור פי הטבעת, מה שעלול לגרום להתפתחות או להחמרה של טחורים. טחורים הם כלי דם מורחבים באזור פי הטבעת, שעלולים לגרום לכאב, גרד, דימום ואי נוחות.
7. פיסורה אנאלית: לחץ מוגבר באזור פי הטבעת, בשילוב עם עצירות הנגרמת מישיבה ממושכת, עלול להוביל להתפתחות פיסורה אנאלית. זהו סדק או פצע קטן בפי הטבעת הגורם לכאב חד בזמן יציאות ולעיתים אף לדימום קל.
8. צניחת רקטום: במקרים מסוימים, ישיבה ממושכת בשילוב עם מאמץ יתר בזמן יציאות (לעיתים קרובות בשל עצירות) עלולה לתרום להתפתחות צניחת רקטום, מצב בו חלק מהרקטום בולט החוצה דרך פי הטבעת.

דרכים להתמודדות עם השפעות הישיבה הממושכת

• שילוב תנועה בשגרה היומית: קומו לפחות פעם בשעה למשך כמה דקות, טפסו במדרגות במקום להשתמש במעלית, או צאו להליכה קצרה בהפסקת הצהריים. להמלצה זו חשוב להתייחס כבר בגיל בית הספר היסודי, כדי לבנות הרגלים נכונים.
• ישיבה נכונה: הקפידו על ישיבה נכונה עם תמיכה מתאימה לגב התחתון.
• שימוש בשולחן עמידה או בעמדת עבודה מתכווננת המאפשרת לעבוד בעמידה לסירוגין.
• תרגילי מתיחה: בצעו תרגילי מתיחה קלים במהלך היום, במיוחד למותניים ולגב התחתון.
• שינויים תזונתיים: הגבירו את צריכת הסיבים התזונתיים והקפידו על שתייה מרובה של מים.
• פעילות גופנית סדירה: שלבו פעילות גופנית קבועה בשגרה שלכם, לפחות 30 דקות ביום, חמש פעמים בשבוע. אורח חיים פעיל הוא הדרך הטובה ביותר למנוע את השפעת הישיבה הממושכת.
• הקשבה לאותות הגוף: אל תתעלמו מהצורך ללכת לשירותים. דחיית היציאות עלולה להחמיר בעיות פרוקטולוגיות.
• טכניקות לחיזוק שרירי רצפת האגן: למדו טכניקות לחיזוק לשרירי רצפת האגן, שיכולות לסייע במניעת בעיות רפואיות.

טיפול בבעיות פרוקטולוגיות הקשורות לאורח חיים יושבני

1. טחורים:
   • הימנעו מישיבה ממושכת על האסלה.
   • השתמשו בחומרים מרככי צואה במידת הצורך.
   • שקלו שימוש בכרית מיוחדת לטחורים בזמן ישיבה ממושכת.
   • במקרים חמורים, התייעצו עם פרוקטולוג לגבי טיפולים נוספים.
2. פיסורה אנאלית:
   • הקפידו על תזונה עשירה בסיבים ושתייה מרובה למניעת עצירות.
   • השתמשו במשחות מקומיות להקלה על הכאב, בהתאם להמלצת רופא.
   • במקרים מתמשכים, ייתכן שיידרש טיפול כירורגי.
3. צניחת רקטום
   • חזקו את שרירי רצפת האגן באמצעות תרגילים ייעודיים.
   • הימנעו ממאמץ יתר בזמן יציאות.
   • במקרים חמורים, ייתכן שיידרש טיפול כירורגי.

חשוב לזכור כי במקרים של בעיות מתמשכות או חמורות, יש להתייעץ עם רופא.
אבחון מוקדם וטיפול נכון יכולים למנוע החמרה ולשפר משמעותית את איכות החיים.

לסיכום,

אורח חיים יושבני מהווה אתגר משמעותי לשמירה על בריאות תקינה בכלל ולשמירה על מערכת העיכול בפרט. עם זאת, על ידי אימוץ הרגלים בריאים, הגברת התנועה והקשבה לצרכי הגוף, ניתן למזער את ההשפעות השליליות ולשמור על בריאות תקינה.
זכרו, גם שינויים קטנים בשגרה היומית יכולים להוביל לשיפור משמעותי באיכות החיים ובבריאות הכללית.
אם אתם חווים בעיות פרוקטולוגיות מתמשכות, אל תהססו לפנות לייעוץ מקצועי.

המונח פי הטבעת מתייחס לחלקה התחתון של מערכת העיכול. זהו הפתח הסופי שדרכו צואה עוברת אל מחוץ לגוף. במבוגרים, אורכו של פי הטבעת הוא 4 עד 5 סנטימטרים. למחצית התחתונה של התעלה האנאלית יש קצות עצבים רגישים. ישנם כלי דם מתחת לרירית, ובחלקה האמצעי ישנן מספר בלוטות זעירות.

בעיות רפואיות באזור פי הטבעת

אלה ארבע הבעיות העיקריות הגורמות לכאב וגירוי באזור פי הטבעת

• פיסורה אנאלית – פיסורה אנאלית הוא קרע בדופן התעלה האנאלית התחתונה. רוב הסדקים האנאליים מתרחשים כאשר צואה גדולה וקשה מותחת יתר על המידה את פתח פי הטבעת ויוצרת קרע.
  לעתים רחוקות יותר, סדקים אנאליים מתפתחים בגלל שלשולים ממושכים, מחלות מעי דלקתיות או מחלות המועברות במגע מיני המערבות את אזור פי הטבעת. סדקים אנאליים אקוטיים הם בדרך כלל שטחיים וקצרי טווח, אך פיסורות כרוניות עשויות להיות עמוקות ולדרוש טיפול ממושך.
  
• מורסה אנאלית – מורסה אנאלית היא הצטברות מוגלה ליד פי הטבעת. רוב המורסות האנאליות אינן קשורות לבעיות בריאותיות אחרות ומתעוררות באופן ספונטני, מסיבות שאינן ברורות.
  מקורן בבלוטה אנאלית זעירה, שמתרחבת ליצירת מורסה מוגלתית תחת העור.
  בארה"ב, יותר ממחצית מהמורסות האנאליות מתרחשות אצל מבוגרים צעירים בין הגילאים 20 עד 40, וגברים נפגעים לעתים קרובות יותר מנשים.
  רוב המורסות האנאליות ממוקמות ליד פתח פי הטבעת, אך לעיתים רחוקות הן מופיעות בתוך התעלה האנאלית, קרוב יותר למעי הגס התחתון או לאיברי האגן.
  
• פיסטולה פריאנלית – פיסטולה אנאלית היא מעבר צר דמוי מנהרה, המחבר בין החלק האמצעי של התעלה האנאלית לעור שסביב פי הטבעת. מעבר לא תקין זה הוא, ברוב המקרים, שריד של מורסה אנאלית ישנה לאחר ניקוזה. פיסטולה יכולה לגרום לכאב, אי-נוחות או היווצרות מחודשת של מורסה אנאלית.
  
• טחורים – מבנים אנטומיים של כלי דם הנמצאים סביב פי הטבעת ובתוכו, ומהווים חלק תקין של פי הטבעת. תפקידם הוא לסייע בשליטה על סוגרי פי-הטבעת. הבעיה הרפואית נוצרת כאשר טחורים מתנפחים, מדממים, מודלקים ואף כואבים.

הגורמים לבעיות רפואיות באזור פי הטבעת אצל צעירים

ישנם מספר גורמים פוטנציאליים לבעיות רפואיות אנאליות אצל אנשים צעירים:

• תזונה לקויה וחוסר פעילות גופנית: תזונה עשירה במזון מעובד ודלה בסיבים, בשילוב עם אורח חיים יושבני, האופייני לעידן הנוכחי, עלולה להוביל לעצירות ולגרום בעקיפין לבעיות כמו פיסורה או טחורים.
  
• פעילות מינית: יחסי מין אנאליים עלולים לגרום לנזק לפי הטבעת, ולהגביר את הסיכון לזיהומים ולבעיות רפואיות אחרות.
  
• היגיינה אישית: נוהלי היגיינה לקויים עלולים להוביל לזיהומים וגירוי באזור פי הטבעת.
  
• הריון ולידה: הלחץ של העובר הגדל, השינויים בגוף בזמן ההיריון ותהליך הלידה עלולים לגרום לפגיעה בשרירים וברקמות באזור פי הטבעת.

תסמינים של בעיות רפואיות באזור פי הטבעת

התסמינים של בעיות אנאליות יכולים להשתנות בהתאם לגורם הבסיסי, אך ישנם מספר תסמינים כלליים נפוצים:

• כאב או אי נוחות באזור פי הטבעת.
• דימום רקטלי.
• גרך או גירוי סביב פי הטבעת.
• עצירות או קושי במתן צואה.
• קושי בשליטה ביציאות.
• נפיחות או דלקת באזור פי הטבעת.

טיפול בבעיות רפואיות אנאליות

הטיפול בבעיות פי הטבעת יהיה תלוי בגורם הבסיסי ובחומרת המצב.
אפשרויות הטיפול הן:

• שינויים תזונתיים: הגדלת צריכת הסיבים והקפדה על שתייה מרובה יכולות לסייע במניעת עצירות.
• פעילות גופנית: פעילות גופנית סדירה משפרת את תהליך העיכול ועל-ידי כך מונעת היווצרות בעיות.
• תרופות: תרופות ללא מרשם, כגון מרככי צואה או תרופות אנטי דלקתיות, יכולות לספק הקלה בכאב ובדלקת הנובעים מטחורים או פיסורה.
• ניתוח: במקרים מסוימים, ייתכן שיהיה צורך בניתוח לתיקון רקמות או שרירים פגומים באזור פי הטבעת.

כיצד ניתן למנוע בעיות באזור פי הטבעת?

• תזונה בריאה עשירה בסיבים ושתייה מרובה.
• הקפדה על היגיינה אישית טובה, כולל שטיפה קבועה במים ובסבון של אזור פי הטבעת.
• הימנעות מקיום יחסי מין אנאלי או שימוש בהגנה מתאימה כדי להפחית את הסיכון לפציעה או זיהום.
• פעילות גופנית סדירה לקידום בריאות מערכת העיכול ומניעת עצירות.

לסיכום,
בעיות רפואיות באזור פי הטבעת יכולות להיות מקור לאי נוחות ומבוכה עבור צעירים.
על ידי הבנת הגורמים, הסימפטומים ואפשרויות הטיפול, ניתן לנקוט בצעדים כדי למנוע היווצרות בעיות רפואיות אלה. במקרה של בעיה הגורמת לתסמינים אקוטיים או מתמשכים, מומלץ לפנות לפרוקטולוג.

לייעוץ ניתן לפנות לד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

מהי פיסורה?

פיסורה היא קרע או סדק בעור סביב פי הטבעת.
פיסורה אינה מצב מסוכן. לרוב היא תעבור לאחר טיפול ביתי:
הגדלת צריכת המים והסיבים, נטילת מרככי צואה, מריחת משחות מקומיות ושימוש באמבטיות ישיבה. במקרים חמורים יותר ניתן לטפל בהזרקת בוטוליניום להרפיית שרירי פי הטבעת, ובמקרים של פיסורה כרונית, ניתן לשקול סוגים שונים של התערבויות כירורגיות.

יחד עם זאת, על אף שאינה מסוכנת ולרוב מתרפאת כמעט מעצמה, פיסורה עשויה לגרום לסבל רב:
כאבים עזים בעת הטלת צואה שיכולים להימשך זמן רב לאחר היציאה וגרד מציק באזור.
פיסורה נגרמת בדרך כלל מעצירות ומעבר צואה קשה, ומכיוון שהיא גורמת לכאב עז בעת יציאות, היא גורמת למי שסובל ממנה להתאפק וכך מחריפה את בעיית העצירות ויוצרת מעין מעגל שקשה לצאת ממנו.

כדי לטפל בבעיה מהשורש ולמנוע את הישנותה, מומלץ לאמץ מספר שינויים באורח החיים.

מניעת פיסורה אנאלית

ישנן מספר דרכים למניעת פיסורה אנאלית ולהקלה על כאבי פיסורה:

צמצום צריכת מזון מעובד

התזונה בעולם המודרני הפכה למעובדת יותר ויותר.
קצב החיים המהיר מונע מאתנו להשקיע במזון המיטבי לגוף ואנחנו צורכים מזון מוכן כמו נקניקים ונקניקיות, מוצרי בשר מעובדים, חטיפים, שתייה קלה ועוד "ג'אנק פוד" למיניו השונים.

לתזונה מסוג זה יש השפעה מקיפה על בריאותנו והיא פוגעת בתהליכים פיזיולוגיים טבעיים.
מזונות עניים בסיבים ועשירים בחומרים משמרים, סוכרים ומלחים.
אכילה מופרזת של מזונות אלה גורמת לשיבוש במערכת העיכול – שלשולים, עצירות כרונית, טחורים ופיסורה.

כדי לאזן את מערכת העיכול ולמנוע את בעיות הבריאות האלה, יש להפחית את צריכת המזון המעובד למינימום.

צמצום צריכת קפאין

הקשר בין קפה לעצירות שנוי במחלוקת. יש אנשים שקפה גורם להם דווקא לתופעה ההפוכה, שכן הקפאין מעורר את מערכת העיכול ויכול לפתור את בעיית העצירות, וישנם אנשים שהקפה גורם להם לעצירות.
לקפאין אפקט מייבש, ולכן הוא עשוי לייבש את הצואה, הוא חומצי, ולכן הוא הופך את הצואה לחומצית יותר ויש השותים אותו עם חלב, שמשפיע גם הוא על העיכול.

בכל הנוגע לקפאין, כל אדם מכיר את עצמו ואת ההשפעה של הקפאין על גופו,
אך גם לאנשים שהקפאין מעורר את מערכת העיכול שלהם מומלץ לשמור על מינון מאוזן של קפה,
כי צואה רכה מדי וחומצית יכולה להפריע לריפוי של פצעים באזור פי הטבעת.

צריכת סיבים מוגברת

סיבים תזונתיים הם מרכך הצואה הטבעי.
צריכת סיבים גבוהה מסייעת לריפוי עצירות ושלשולים וליצירת שגרת יציאות קבועה וקלה.
הסיבים מרככים את הצואה ומאפשרים לה לעבור בקלות בתעלה האנאלית וכך מונעים את היווצרות הפיסורה.
סיבים נמצאים בכל הירקות והפירות, בקטניות ובדגנים מלאים.
כדי להעלות את רמת הסיבים בתזונה מומלץ לשתות מיצי פרי וירק, לאכול פירות טריים ומיובשים (בתהליך טבעי), להרבות באכילת ירקות, להוסיף קטניות כמו שעועית, עדשים ואפונה לתזונה
ולהעשיר אותה באורז מלא, חיטה מלאה שיבולת שועל וכוסמין.

צריכת מים מוגברת

כאמור, עצירות ומעבר צואה קשה הם הסיבות העיקריות ליצירת פיסורה אנאלית.
צריכת מים סדירה מסייעת לנקות את מערכת העיכול, שתייה של כשני ליטר מים ליום עוזרת לרכך את הצואה ומרפאת עצירות, ובכך מונעת היווצרות סדקים אנאליים.

הימנעות מישיבה ממושכת בשירותים

הפעולה הפיזית של מתן צואה היא בעלת תפקיד מרכזי בהתפתחות או במניעת פיסורה אנאלית.
הסיכוי להתפתחות פיסורה גדל כשמופעל לחץ עודף בזמן היציאה.
יש להימנע מישיבה ממושכת בשירותים הכוללת קריאה או משחק בטלפון, תנוחה זו מפעילה לחץ על אזור פי הטבעת.
בנוסף, בזמן ניקוי האזור יש להימנע מהפעלת כוח ורצוי לשטוף את האזור לפני ניגוב.

פעילות גופנית

פעילות גופנית היא הנחיה כללית מאוד המסייעת להתמודדות עם כל מצב בריאותי.
תרגילים לא מאומצים שומרים על בריאותן של הרקות ויכולים למנוע בעיות כמו טחורים או פיסורה.
יוגה, ריצה או פילאטיס מומלצים גם למטופלים המעוניינים להחלים מפיסורה.

מניעת פיסורה אצל תינוקות ופעוטות

פיסורה שכיחה בכל גיל אצל שני המינים, אך יש לה נטייה להופיע בשנת החיים הראשונה,
לעתים נוצרת עצירות אצל תינוק כתוצאה משתייה לא מספקת או מעבר מיניקה לתחליפי חלב או למזון מוצק.
כדי למנוע עצירות, ועקב כך למנוע גם התפתחות פיסורה, ניתן להוסיף לתינוקות מתחת לגיל 4 חודשים מים בין ההאכלות.
לתינוקות מעל לגיל 4 חודשים ניתן להוסיף מעט מיץ פירות, ולתינוקות שעוברים למזון מוצק, ניתן להתחיל לכלול מזונות עתירי סיבים כמו אפונה, שעועית, משמשים, שזיפים מיובשים, אפרסקים, אגסים, שזיפים ותרד. 

לסיכום,

ברוב המקרים פיסורה נוצרת כתוצאה מעצירות וצואה קשה, ואלה נגרמות מאורח חיים הכולל תזונה דלת סיבים, אי שתיית כמות מספקת של מים, היעדר פעילות גופנית וישיבה ממושכת בשירותים.
לרוב, ניתן למנוע בעיות כמו פיסורה באמצעות שינוי של אורח החיים – הימנעות ממזון מעובד, צריכת מזון עתיר סיבים, שתייה מרובה של מים ופעילות גופנית סדירה.

עצירות מזדמנת היא שכיחה מאוד, אך חלק מהאנשים חווים עצירות כרונית שיכולה להפריע למהלך התקין של חייהם. מעבר לאי-נוחות המתמדת שגורמת העצירות עצמה, היא עשויה לגרום לבעיות נוספות.
הטיפול בעצירות כרונית תלוי בחלקו בגורם הבסיסי, אך במקרים מסוימים לא נמצאת סיבה למצב.

עצירות כרונית – תסמינים

עצירות נחשבת לכרונית אם מתקיימים שניים או יותר מהתסמינים הללו למשך שלושה חודשים:

• פחות מ-3 יציאות בשבוע
• צואה גושית או קשה
• מאמץ יתר בזמן יציאות
• תחושה של חסימה בפי הטבעת שמונעת יציאות
• חוסר יכולת לרוקן לחלוטין את הצואה מהחלחולת (רקטום)
  

עצירות כרונית – גורמים

עצירות מתרחשת כאשר הצואה נעה לאט מדי דרך מערכת העיכול או שלא ניתן לסלק אותה ביעילות מהחלחולת. מצבים אלה גורמים לה להיות קשה ויבשה.

לעצירות כרונית יש סיבות אפשריות רבות מאוד:

חסימות במעי הגס או בפי הטבעת:

לחסימת דרכה של הצואה באזור המעי הגס, החלחולת או בפי הטבעת עצמו יכולים להיות גורמים רבים:

• קרעים זעירים בעור סביב פי הטבעת (פיסורה אנאלית)
• היצרות של המעי הגס
• סרטן המעי הגס, החלחולת או סרטן בטני אחר הלוחץ על המעי הגס

בעיות עצביות סביב המעי הגס והרקטום:

בעיות נוירולוגיות יכולות להשפיע על העצבים הגורמים לשרירים במעי הגס ובפי הטבעת להתכווץ ולהניע את הצואה דרך המעיים. הסיבות כוללות:

• נזק לעצבים השולטים בתפקודי הגוף (נוירופתיה אוטונומית)
• טרשת נפוצה
• מחלת פרקינסון
• פגיעה בחוט השדרה
• שבץ

בעיות בשרירים המעורבים ביציאה:

בעיות בשרירי האגן המעורבים ביציאות עלולות לגרום לעצירות כרונית. בעיות אלו עשויות לכלול:

• חוסר היכולת להרפות את שרירי האגן כדי לאפשר תנועת מעיים (אניזמוס)
• שרירי האגן שאינם מתאמים הרפיה והתכווצות בצורה נכונה (דיסינרגיה)
• שרירי אגן מוחלשים

מצבים הורמונליים:

הורמונים מסייעים לאיזון רמותהנוזלים בגוף. מחלות ומצבים המפרים את האיזון ההורמונלי עלולים להוביל לעצירות. מצבים אלה כוללים:

• סוכרת
• פעילות יתר של בלוטת התריס
• תת פעילות בלוטת התריס
• הריון

גורמי סיכון לעצירות כרונית

גורמים שעלולים להגביר את הסיכון לעצירות כרונית כוללים:

• גיל – ככל שהגיל מבוגר יותר כך הסיכון לעצירות כרונית גדל
• מין – נשים סובלות מעצירות יותר מגברים
• התייבשות או אי שתייה מספקת של מים
• תזונה דלה בסיבים
• ביצוע פעילות גופנית מועטה או חוסר בפעילות גופנית
• נטילת תרופות מסוימות, כולל תרופות הרגעה, תרופות כאב אופיואידיות, תרופות נוגדות דיכאון מסוימות או תרופות להורדת לחץ דם
• הפרעות אכילה

סיבוכים של עצירות כרונית

עצירות וטחורים –  עצירות היא אחד הגורמים העיקריים להיווצרות טחורים – המאמץ המתמשך בזמן היציאות, הישיבה הממושכת בשירותים והצואה הקשה עשויים לגרום ללחץ על הורידים שסביב ובתוך פי הטבעת ולגרום לבעיית טחורים – כאב, נפיחות ודימום.

עצירות ופיסורה –   צואה גדולה או קשה עלולה לגרום לקרעים זעירים בפי הטבעת – פיסורה היא סדק בפי הטבעת שגורם לכאב עז ולדימום.

עצירות וצניחת רקטום – המאמץ בזמן יציאות עלול לגרום לצניחת רקטום – חלק מהרקטום צונחת דרך פי הטבעת, בזמן מתן צואה. מצב זה קשור אמנם לחולשה בסוגרים, אך עצירות כרונית יכולה להחליש את שרירים אלה.

מניעת עצירות

אם הגורם לעצירות הוא מצב רפואי אחר, יש לטפל בו ולאזן אותו כדי להשפיע על תנועת המעיים.
ישנן גם תרופות לעצירות כרונית הניתנות במרשם על ידי רופא.
אך במקביל ישנן מספר פעולות פשוטות שניתן לבצע כדי להקל על העצירות ולעתים גם לפתור את הבעיה לחלוטין:

• לצרוך תזונה עתירת סיבים, הכוללת קטניות, ירקות, פירות, דגנים מלאים וסובין.
• להפחית את צריכת המזונות דלי הסיבים כמו מזון מעובד ומוצרי חלב ובשר.
• להקפיד על שתייה מרובה
• להיות פעילים פיזית ולהקפיד על פעילות גופנית סדירה.
• לא להתאפק או להתעלם מהדחף למתן צואה.
• לנסות ליצור לוחות זמנים קבועים לארוחות וליציאות.
• כשמדובר בילדים הסובלים מעצירות: חשוב להרגיל אותם לתזונה עתירת סיבים עוד מינקותם.
• במקרים בהם יש צורך בשחרור עצירות מיידי ישנן תרופות משלשלות ללא מרשם שיכולות לסייע.
  חשוב לא לקחת אותן באופן קבוע ללא התייעצות עם רופא, כי בטווח הארוך הן עלולות להחמיר את הבעיה.

לסיכום,

עצירות כרונית היא בעיה הגורמת לחוסר נוחות רבה ומפריעה לתפקוד היומיומי.
כדי לטפל בה יש צורך לדעת מה מקורה ולכן נדרש אבחון רפואי – הגורמים לעצירות כרונית מרובים והיא יכולה לנבוע מבעיות במערכת העיכול, חולשת שרירים, מצבים הורמונליים ומחלות אחרות.
שינויים באורח החיים יכולים לסייע לטיפול בעצירות.

איך מבדילים בין טחורים לפיסורה?

טחורים הם ורידים הנמצאים סביב פי הטבעת ובתוכו, גם במצב בריא.
בעיית טחורים נוצרת כאשר הטחורים מתרחבים וגדושים בדם.
בעיית טחורים חיצוניים יכולה לגרום לכאב עז, במיוחד בעת יציאה, תחושת נפיחות ודימום
הטחורים הפנימיים נמצאים באזור עם פחות תאי עצב, ולכן נוטים לדמם אך לא לכאוב.
טחורים מדממים מתאפיינים בדם אדום או טרי, הנראה בעת ניגוב בנייר טואלט
(בניגוד למצבים רפואיים אחרים במערכת העיכול, שיכולים לגרום לצואה כהה והדם האדום אינו נראה לעין)
לעתים טחור פנימי נפוח יכול לגלוש החוצה – מקרה זה נקרא צניחת טחור.

פיסורה היא סדק ברירית באזור הכניסה לתעלת פי הטבעת.
בגלל המיקום החשוף ללחות ולצואה, לעיתים קרובות הסדק אינו נרפא בקלות.
בדומה לטחורים חיצוניים, הפיסורה גורמת לכאב עז, במיוחד בעת יציאה
ולדמם טרי.

גם הגורמים לטחורים ולפיסורה דומים. לרוב הם נגרמים כתוצאה ממאמץ בעת יציאה,
הנגרם מעצירות כרונית או מצואה קשה.

כדי לטפל בטחורים ובפיסורה יש צורך באבחנה מבדלת, כי הטיפול הרפואי בהם שונה.
הדרך להבדיל ביניהם ולאבחן את הבעיה היא באמצעות בדיקת רופא.
פרוקטולוג יכול להבחין ביניהם בבדיקה רקטלית פשוטה.

טחורים ופיסורה – הטיפול הביתי

לרוב, הקו הטיפולי הראשון לטחורים ופיסורה הוא הטיפול הביתי.
הטיפולים הביתיים זהים בשני המקרים.
במקרים רבים, טיפול ביתי עקבי יכול לפתור את שתי הבעיות.
הטיפול הביתי כולל אמבטיות ישיבה תכופות, במיוחד לאחר יציאה, שימוש במשחות ייעודיות וטיפול במקור הבעיה – עצירות, באמצעות תרופות ללא מרשם.
בנוסף, מומלץ לערוך שינויים באורח החיים – להקפיד על פעילות גופנית יומיומית, כדי להמריץ את פעילות המעיים, להוסיף לתזונה מזונות עתירי סיבים, ולהפחית אכילת מזון מעובד, מוצרי חלב ומזונות דלי סיבים.

טחורים ופיסורה – פתרונות רפואיים

במקרה שלא חשים הקלה לאחר שבוע של טיפולים ביתיים, יש לפנות שוב לרופא לקבלת ייעוץ והתאמת טיפול רפואי.
כשמדובר בטיפולים רפואיים – הטיפול בטחורים ובפיסורה שונה לחלוטין.

טיפול בטחורים:

הטיפול הרפואי בטחורים נקבע בהתאם למיקום הטחורים ולדרגת הקושי של הבעיה.
ישנם טיפולים כמו קשירת טחורים, הטרשה או קרישה, שמטרתם להפסיק את הספקת הדם לטחור הנפוח והמדמם, ולגרום לנשירתו או התכווצותו.

למקרים חמורים יותר ישנם ניתוחי טחורים, כאשר הניתוח המסורתי הוא ניתוח כריתת טחורים, המתבצע בהרדמה מלאה ודורש החלמה ממושכת יחסית.

טיפול בפיסורה

הטיפול הרפואי בפיסורה מתמקד בהרפיית המתח של שרירי סוגר פי הטבעת, היוצרת מצב שמאפשר לפיסורה להחלים.
ניתן לטפל בפיסורה באמצעות הזרקת בוטוקס, המרפה את השרירים.
במקרה שטיפול זה אינו עוזר והפיסורה נמשכת יותר מחודש וחצי, מדובר בפיסורה כרונית ויש לשקול ניתוח פיסורה. המתבצע בהרדמה מלאה.
בניתוח זה מתבצע חתך צדי בשריר הסוגר הגורם להרפייתו. הניתוח מתבצע בהרדמה מלאה ונמשך 10 דקות. ההחלמה ממנו מהירה יחסית וסיכויי ההצלחה גבוהים.
ברוב המקרים לא תהייה הישנות של הבעיה לאחר הניתוח.

האם אפשר לקבל טחורים ופיסורה יחד?

טחורים וסדקים אנאליים יכולים להופיע יחד, מכיוון ששניהם נגרמים כתוצאה מסיבות דומות.
כאשר יש שילוב של השניים, מומלץ לטפל קודם בפיסורה,
הן משום שלרוב היא גורמת לכאב עז יותר, והן משום שהטיפולים הרפואיים בטחורים עלולים להחמיר את תסמיניה.

לסיכום,

טחורים ופיסורה הן שתי בעיות שונות הקשורות לפי הטבעת.
הגורמים והתסמינים של שני המצבים דומים, אך הטיפול הרפואי שונה.
מבחינים ביניהם באמצעות בדיקת פרוקטולוג פשוטה.

הקו הראשוני לטיפול בשתי הבעיות הוא הטיפול הביתי באמצעות אמבטיות, משחות ושינויים באורח החיים.

כשמדובר בטיפול רפואי – שתי הבעיות שונות ולכן יותאם לכל אחת מהן טיפול שונה.

סובלים מכאב, צריבה, דימום או נפיחות באזור פי הטבעת?
צרו קשר ונברר יחד מה מקור הבעיה.

ניתן להבחין בדימום על נייר הטואלט ואפילו בצואה,
ובכל מקרה שמבחינים בדימום יש להגיע לרופא.

משמעות צבע הדם בדימום מהרקטום

צבע הדם עשוי להצביע על המיקום שממנו מגיע הדימום. מדובר בשלב מאוד חשוב, התורם לאבחון מהיר ולטיפול מותאם.

דם טרי בצבע אדום בהיר מגיע בדרך כלל מהרקטום או מהמעי הגס.
כשהדם בצבע אדום כהה – ייתכן שהוא מגיע מהמעי הדק.
דם כהה מאוד או שחור עשוי להצביע על דימום ממערכת העיכול העליונה.

חשוב לדעת שלא תמיד הדם נראה לעין. לכן מומלץ, אחרי גיל 50, לערוך בדיקת סקר לאיתור דם סמוי בצואה.
אם נמצאים בקבוצת סיכון למחלות מעי ולסרטן המעי והחלחולת או סובלים מאנמיה ממקור בלתי מוסבר,
מומלץ לערוך את הבדיקה גם בגיל מוקדם יותר.

הדם הסמוי נמצא בצואה, אך אי אפשר להבחין בו, וניתן לגלות את קיומו רק באמצעות בדיקת דם סמוי.
בדיקה זו יכולה לסייע לאבחון מוקדם של ממאירויות ולכן, במקרים רבים, היא מצילה חיים.

מצבים רפואיים שגורמים לדימום מהרקטום

פיסורה – קרע קטן בתעלת האנאלית. עשויה להופיע כתוצאה מצואה קשה או עצירות ממושכת.
פיסורה עלולה  לגרום לכאבים ולדימום.

הצואה הקשה נוצרת כתוצאה מנטייה לעצירות, תזונה דלה בסיבים ושתייה מועטה.
פעולת המעיים דורשת מאמץ רב יותר ויכולה לגרום לפיסורה ולטחורים.

טחורים – נפיחות של רקמת כלי דם סביב לפי הטבעת ובקצה הרקטום.
טחורים מלווים בד"כ בצואה קשה, דימום רקטלי, כאבים עזים בזמן עשיית הצרכים וחוסר נוחות כללי באזור פי הטבעת.

סרטן המעי או החלחולת – הסרטן השני בשכיחותו בארץ.
הוא מתפתח לראשונה במערכת העיכול התחתונה – במעי הגס או ברקטום.
אחד התסמינים הראשוניים שמרמזים על גידול סרטני במעי הוא דימום מהרקטום.

סרטן פי הטבעת –  גידול סרטני באזור פי הטבעת.
התסמינים החיצוניים העיקרים שלו הם דימום מפי הטבעת והתפתחות גוש בקרבתו.  

מחלות מעיים דלקתיות – מחלות הגורמות לדלקת במערכת העיכול.
השכיחות שבהן הם קוליטיס כיבית – הפוגעת במעי הגס, ומחלת קרוהן – הפוגעת בכל מערכת העיכול.
התסמין הראשוני ולעתים גם העיקרי של מחלות אלה הוא שלשול דמי.

אבחון דימום רקטלי

האבחנה הראשונית מתחילה בדרך כלל על ידי המטופל בשירותים.
דימום מהרקטום מעיד על כך שקיימת בעיה אחרת במערכת העיכול.

עם המידע הזה יש להגיע לרופא, שיבצע בדיקה פיזית ראשונית של פי הטבעת, וימליץ על המשך אבחון וטיפול.
לעתים יהיה צורך בבדיקות דימות של אזור הרקטום, כמו אנוסקופיה או רקטוסקופיה,
ולעתים יהיה צורך בבדיקות מעמיקות יותר כמו סיגמואידוסקופיה (לבדיקת השליש התחתון של המעי הגס)
או קולונוסקופיה (לבדיקת כלל המעי הגס).
לאחר האבחנה, הרופא ימליץ על הטיפול המתאים.

במקרים רבים, אבחון מקור הדימום הרקטלי הוא בעל חשיבות קריטית, לאיתור מוקדם של בעיות רפואיות ולטיפול מידי בהן.

סובלים מדימום מהרקטום? מוזמנים ליצור איתנו קשר ולקבוע תור לד"ר אבי רשף – כירורג בכיר ופרוקטולוג,
לייעוץ, אבחון וטיפול בבעיה.