מה זה אבחון טחורים?

אבחון טחורים הוא תהליך פשוט לזיהוי וורידים נפוחים בפי הטבעת או בחלק התחתון של הרקטום.
ברוב המקרים, הפרוקטולוג יכול לאבחן טחורים בבדיקה קצרה ופשוטה. המטרה היא לקבוע את סוג הטיפול המתאים – שבמרבית המקרים הוא טיפול פשוט וזמין.

מתי צריך אבחון מקצועי?

תסמינים שכדאי לבדוק

דימום רקטלי – דם אדום בהיר הוא התסמין השכיח ביותר של טחורים.
ברוב המקרים מדובר בדימום קל על נייר הטואלט או כמה טיפות באסלה. בדיקה אצל פרוקטולוג תעזור לאשר שמדובר בטחורים ולהמליץ על הטיפול המתאים.

אי נוחות וגרד רקטלי – תחושות של לחץ, גרד או אי נוחות קלה באזור פי הטבעת הן נפוצות מאוד וניתנות לטיפול פשוט. במרבית המקרים, שינויים באורח החיים וטיפולים זמינים יפתרו את הבעיה.

בלט קל של רקמה – טחורים קטנים שבולטים מפי הטבעת. רוב המקרים מגיבים היטב לטיפול שמרני או פרוצדורות פשוטות במרפאה.

מתי חשוב לפנות לרופא מיד

במקרים נדירים יש צורך בטיפול דחוף. חום, דימום חזק שלא נפסק תוך 24 שעות או כאב קיצוני שלא משתפר עם משככי כאב דורשים פנייה מיידית. במרבית המקרים, גם תסמינים אלה קשורים לטחורים ולא למשהו חמור יותר.

שלבי האבחון המקצועי

שלב 1: תשאול רפואי

הפרוקטולוג אוסף מידע על הרגלי מעיים, תסמינים עכשוויים והיסטוריה רפואית. השאלות כוללות את משך התסמינים, מאפייני הדימום, קשר ליציאות, שימוש בתרופות ומצבים רפואיים נלווים. מידע זה חיוני לזיהוי גורמי סיכון ושלילת מחלות אחרות.

שלב 2: בדיקה חיצונית

בדיקה ויזואלית של אזור פי הטבעת משמש לאבחון טחורים חיצוניים, סדקים אנליים, תגי עור ושינויים בצבע או בעור. הפרוקטולוג בודק נפיחות, אדמומיות וסימני דלקת.

טחורים חיצוניים נראים כנפיחות רכה מתחת לעור או כמסה קשה ובצבע סגלגל במקרה של פקקת דם.
צניחת טחורים נראית כרקמה ורודה-אדומה בולטת מפי הטבעת.

שלב 3: בדיקה רקטלית

הפרוקטולוג מחדיר אצבע עם כפפה לפי הטבעת לבדיקת מתח הסוגר ואבחון טחורים פנימיים גדולים.
הבדיקה נמשכת דקה-שתיים ואינה כואבת, אך עלולה לגרום לאי נוחות קלה. היא מבוצעת לרוב בשכיבה על הצד.

שלב 4: אנוסקופיה

אנוסקופיה היא הפרוצדורה המדויקת ביותר לאבחון טחורים פנימיים. הפרוקטולוג מחדיר אנוסקופ – צינור חלול ומואר באורך 6-10 ס"מ – לתעלה האנלית כדי לצפות ישירות בטחורים.

טחורים פנימיים נראים כבליטות סגולות-כחלות דרך האנוסקופ. ניתן להעריך את גודלם, מיקומם ודרגת הדלקתיות שלהם. הבדיקה נמשכת 2-5 דקות ואינה דורשת הרדמה. ייתכן אי נוחות קלה או דימום מינורי.

שלב 5: פרוצדורות אבחון מתקדמות

פרוקטוסקופיה משתמשת בפרוקטוסקופ ארוך יותר לבדיקת הרקטום עד לעומק 20 ס"מ. מתאימה כשצריך לשלול פוליפים, דלקות או שינויים ברירית המעי.

סיגמואידוסקופיה בודקת את החלק התחתון של המעי הגס עד 60 ס"מ מפי הטבעת. מומלצת למטופלים מעל גיל 40 עם דימום, שינוי בהרגלי מעיים או גורמי סיכון לסרטן המעי.

קולונוסקופיה מלאה היא בדיקת סקר המומלצת לכל אדם מעל גיל 50 ונדרשת גם בגיל צעיר יותר במקרים של דימום חדש, היסטוריה משפחתית של סרטן המעי או תסמינים חשודים כמו ירידה במשקל, אנמיה וכאבי בטן שאינם חולפים.

דירוג חומרת טחורים

דרגה I – טחורים לא בולטים

טחורים נשארים בתוך התעלה האנלית ואינם בולטים החוצה. דימום ללא כאב הוא התסמין העיקרי. נראים באנוסקופיה כבליטות קלות של רירית המעי. טיפול שמרני יעיל ב-80% מהמקרים.

דרגה II – טחורים בולטים עם חזרה ספונטנית

הטחורים בולטים בעת יציאה וחוזרים למקומם מעצמם. דימום ותחושת בלט חלקי מאפיינים דרגה זו. גודלם 1-2 ס"מ ונראים כרקמה אדמדמה בזמן מאמץ. רצועות גומי או פרוצדורות במרפאה יעילות ב-75% מהמקרים.

דרגה III – טחורים בולטים הדורשים החזרה ידנית

טחורים בולטים בעת יציאה ודורשים דחיפה ידנית חזרה פנימה. גודלם 2-4 ס"מ והם עלולים להישאר בולטים לאחר מאמץ. טחורים אלה דורשים ברוב המקרים טיפול בקשירה או טיפול כירורגי, ואינם חולפים בעזרת טיפול ביתי.

דרגה IV – בלוט קבוע ללא אפשרות החזרה

טחורים בולטים באופן קבוע ואינם ניתנים להחזרה. כאב משמעותי, דימום ופגיעה בזרימת הדם לרקמה. גודלם מעל 4 ס"מ ועלולים להכיל קרישי דם. חלק מהמקרים דורשים התערבות כירורגית דחופה.

מערכת הדירוג BPRST לטחורים

מערכת דירוג מתקדמת לאבחון טחורים הכוללת:

• B (Bleeding) – עוצמת הדימום (0-3)
• P (Prolapse) – דרגת הבלוט (0-4)
• R (Reducibility) – יכולת החזרה (ספונטנית/ידנית/בלתי אפשרית)
• S (Size) – גודל הטחורים (קטן/בינוני/גדול)
• T (Thrombosis) – נוכחות קרישי דם

מערכת זו מאפשרת תכנון טיפול מדויק ומעקב אחר התקדמות המחלה.

אבחנה מבדלת

ברוב המקרים , התסמינים אכן נגרמים מטחורים. עם זאת, הפרוקטולוג יבדוק גם אפשרויות אחרות כדי לוודא שהטיפול יהיה מדויק:

פיסורה אנלית – סדק קטן באזור פי הטבעת שגורם לכאב חד בעת יציאה. קל לזיהוי ולטיפול עם משחות מיוחדות.

מחלות דלקתיות קלות – דלקות מקומיות שנפוצות במיוחד אחרי זיהומי מעיים או שינויים בתזונה.

רק במיעוט קטן מאוד של המקרים (פחות מ-5%) מתגלים מצבים אחרים כמו סרטן המעי הגס.

בדיקות מעבדה ודימות

בדיקות דם

ספירת דם מלאה לבדיקת אנמיה כתוצאה מדימום כרוני. ברזל וחלבון עלולים להיות נמוכים בדימום ממושך. בדיקות אלה חיוניות במטופלים עם דימום משמעותי או מתמשך.

בדיקת דם סמוי בצואה

FIT (Fecal Immunochemical Test) מזהה דימום מיקרוסקופי שאינו נראה בעין. בדיקה חיובית מחייבת המשך בירור בקולונוסקופיה. חשוב לביצוע מעקב שוטף אצל מטופלים עם גורמי סיכון.

בדיקות דימות

CT קולונוגרפיה (קולונוסקופיה וירטואלית) מתאימה למטופלים שאינם יכולים לבצע קולונוסקופיה רגילה. MRI של הרקטום נדרש במקרים מורכבים או חשד לפיסטולות.

האבחון בקבוצות מיוחדות

נשים בהריון ויולדות

הריון מגביר את הסיכון לטחורים ב-38% מהמקרים. הלחץ של העובר על ורידי האגן והשינויים ההורמונליים גורמים לנפיחות כלי הדם. אבחון טחורים בהריון מתבסס על בדיקה ויזואלית וחוויית המטופלת, תוך הימנעות מפרוצדורות מיותרות.

מטופלים מבוגרים

מטופלים מעל גיל 65 נמצאים בסיכון גבוה יותר לסרטן המעי. כל תסמין רקטלי דורש בירור מקיף כולל קולונוסקופיה. טחורים במבוגרים לרוב חמורים יותר ודורשים טיפול מהיר.

מטופלים עם מחלות רקע

מחלות דלקתיות של המעי, סוכרת ומחלות לב משפיעות על בחירת הטיפול ועלולות להסוות תסמינים.
אבחון מחייב שיתוף פעולה עם מומחים נוספים ובחירת פרוצדורות מתאימות.

מתי להגיע לרופא?

מצבי חירום

דימום עז (יותר מ-200 מ"ל), כאב עז פתאומי, חום גבוה או אי יכולת להטיל שתן דורשים הערכה מיידית במיון. טחורים מפקקים עלולים לגרום לכאב עז הדורש טיפול דחוף.

מצבי אי נוחות (לא חירום)

דימום מתמשך שנמשך יותר משבוע או אי נוחות יומיומית כדאי לבדוק כדי לקבל טיפול מתאים. זה לא אומר שמדובר במשהו מסוכן, אלא שאפשר להרגיש הרבה יותר טוב עם הטיפול הנכון.

הכנה לבדיקה רקטלית

צום של שעתיים לפני הבדיקה מומלץ למניעת אי נוחות.
במקרה של צורך בדיקת פרוקטוסקופיה, עשוי להידרש חוקן ביתי והימנעות מנטילת אספירין או נוגדי קרישה 3 ימים לפני הבדיקה. לבוש נוח ונגיש מקל על הבדיקה.

הבדיקה מתבצעת בחדר פרטי עם שמירה על צניעות מלאה. רוב הבדיקות אינן דורשות הרדמה ונמשכות 10-15 דקות. אי נוחות קלה או דימום מינורי הם נורמליים ועוברים תוך שעות.

לאחר האבחון – מה הלאה?

הסבר התוצאות

הפרוקטולוג מסביר את סוג הטחורים, דרגת החומרה ואפשרויות הטיפול. המטופלים מקבלים תוכנית טיפול מותאמת אישית הכוללת שינויי אורח חיים, תרופות או פרוצדורות.

ביקורי מעקב נקבעים בהתאם לדרגת החומרה – דרגות I-II כל 6 חודשים, דרגות III-IV כל 3 חודשים. בדיקות דם תקופתיות נדרשות במקרים של דימום מתמשך.

מטופלים עם טחורים בדרגות I-II מופנים לטיפול ביתי ושמרני. דרגות III-IV דורשות הערכה לפרוצדורות במרפאה או ניתוח המבוצע על-ידי כירורג קולורקטלי.

לסיכום,

הבשורה החשובה – רוב הטחורים הם בעיה פשוטה, נפוצה וניתנת לטיפול מעולה. כ-90% מהמקרים מגיבים היטב לטיפולים פשוטים כמו שינויי תזונה, משחות או פרוצדורות קצרות במרפאה.

מתי לפנות לרופא – לא צריך לחכות עד שזה "נורא". ביקור אצל פרוקטולוג יכול לחסוך הרבה אי נוחות מיותרת ולהבטיח שתקבלו את טיפול מותאם. הבדיקה עצמה פשוטה וקצרה.

1. שימוש ממושך במשחות סטרואידים

משחות המכילות סטרואידים הן אחד הטיפולים הנפוצים ביותר לטחורים, אך שימוש לא נכון בהן עלול לגרום לנזק משמעותי.
רבים נוטים להשתמש במשחות אלו לתקופות ארוכות מדי, מתוך מחשבה שאם הן עוזרות בטווח הקצר, הן בטח טובות גם לטווח הארוך.
אולם, שימוש ממושך בסטרואידים עלול להחליש את הרקמות באזור, להגביר את הסיכון לזיהומים ואף לגרום להידקקות העור.
במקום זאת, מומלץ להשתמש במשחות סטרואידים רק לפי הוראות הרופא, בדרך כלל לא יותר משבוע עד שבועיים, ולאחר מכן לעבור למשחות מרגיעות שאינן מכילות סטרואידים.

2. התעלמות מהרגלי יציאה לקויים

אחת הטעויות המשמעותיות ביותר היא ההתמקדות בטיפול בסימפטומים בלבד, תוך התעלמות מהגורמים הבסיסיים לבעיה.
הרגלי יציאה לקויים, כמו עצירות כרונית או שלשול מתמשך, הם גורמי סיכון משמעותיים להתפתחות והחמרה של טחורים. חשוב להבין שטיפול אמיתי בטחורים מחייב התייחסות כוללת להרגלי היציאה.
זה כולל שמירה על תזונה עשירה בסיבים, שתייה מספקת של מים, פעילות גופנית סדירה והקפדה על הליכה לשירותים מיד כשמרגישים צורך.
בנוסף, חשוב להימנע מישיבה ממושכת בשירותים, שעלולה להגביר את הלחץ על כלי הדם באזור.

3. ניקוי יתר של האזור

טעות נפוצה נוספת היא הניקוי האגרסיבי מדי של אזור פי הטבעת.
מתוך כוונה טובה לשמור על היגיינה, אנשים רבים משתמשים בסבונים חזקים, מגבונים לחים או מנקים את האזור בצורה נמרצת מדי.
פעולות אלו עלולות לגרום לגירוי, יובש ואף לפגיעה ברקמות העדינות. הגישה הנכונה היא ניקוי עדין במים פושרים בלבד, תוך שימוש בסבון עדין במידת הצורך.
לאחר הניקוי, חשוב לייבש את האזור בטפיחות עדינות ולא בשפשוף. במקרים של גירוי מתמשך, ניתן להשתמש במשחות מרגיעות לא תרופתיות המיועדות לאזור זה.

3. דחיית הפנייה לטיפול רפואי

רבים נמנעים מפנייה לרופא בשל מבוכה או תקווה שהבעיה תחלוף מעצמה.
זוהי טעות שעלולה להוביל להחמרה משמעותית במצב ולעיכוב בקבלת הטיפול המתאים.
במיוחד חשוב לפנות לרופא במקרים של דימום מתמשך, כאבים חזקים, או כאשר הטיפולים הביתיים אינם מביאים להקלה.
חשוב לזכור שדימום יכול להיות סימן למצבים רפואיים אחרים שדורשים אבחון וטיפול מקצועי. רופא מומחה יכול לא רק לאבחן את הבעיה בדיוק, אלא גם להתאים את הטיפול המיטבי למצבכם הספציפי.
במקרים מסוימים אין מנוס מאשר לנקוט בטיפולים פולשניים יותר – קשירת טחורים ואפילו ניתוח טחורים.

טיפול עצמי לא מבוקר

הזמינות של מידע רפואי באינטרנט ומוצרי טיפול ללא מרשם הובילה לתופעה מדאיגה של טיפול עצמי לא מבוקר.
אנשים רבים מנסים שילובים שונים של טיפולים, משתמשים במוצרים טבעיים ללא בדיקת התאמה, או מסתמכים על עצות לא מקצועיות מהרשת.
התנהלות זו עלולה לא רק להיות חסרת תועלת, אלא אף להזיק.
חשוב להבין שגם מוצרים טבעיים או ללא מרשם עלולים לגרום לתופעות לוואי או לתגובות אלרגיות.
הגישה הנכונה היא להתייעץ עם אחות או רופא לפני התחלת כל טיפול חדש, ולעקוב אחר ההנחיות המדויקות לשימוש במוצרי טיפול.

מתי חייבים לפנות לרופא?

ברוב המקרים טיפול ביתי בטחורים משיג תוצאות טובות והם חולפים לאחר זמן קצר. אך ישנם מצבים שמחייבים פנייה מיידית לרופא:

• דימום מתמשך או כבד מפי הטבעת
• כאב חד או בלתי נסבל
• חום המלווה בכאבים באזור
• שינוי בהרגלי היציאה שנמשך יותר משבועיים
• הופעה של גוש קשה או כואב באזור

חשוב במיוחד לזכור שדימום מפי הטבעת, למרות שלרוב מקורו בטחורים, יכול להיות סימן למצבים רפואיים אחרים שדורשים בדיקה מקיפה.

טיפים יומיומיים למניעה

מעבר להימנעות מהטעויות שהזכרנו, הנה כמה המלצות מעשיות שיכולות לעזור במניעת החמרה של טחורים:

• הקפידו על תזונה עשירה בסיבים תזונתיים
• שתו לפחות 8-10 כוסות מים ביום
• הימנעו מישיבה ממושכת ועשו הפסקות קצרות להליכה
• התעמלו באופן קבוע, אך הימנעו מתרגילים שמגבירים לחץ על אזור האגן
• שימו לב לסימנים מקדימים כמו גירוי או אי נוחות ופעלו בהתאם

לסיכום, טיפול נכון בטחורים מחייב גישה מאוזנת, סבלנות והקשבה לגוף. הימנעות מחמש הטעויות הנפוצות שסקרנו יכולה לשפר משמעותית את סיכויי ההחלמה ולמנוע סיבוכים מיותרים. אם אתם סובלים מטחורים, זכרו שאין צורך להתמודד לבד – פנייה לפרוקטולוג בשלב מוקדם תוביל לרוב לתוצאות טובות יותר ולהקלה מהירה יותר בסימפטומים.

מעבר להשפעות הידועות של אורח חיים יושבני השמנת יתר, בעיות שלד ושרירים, ומחלות לב וכלי דם, יושבנות משפיעה גם על מערכת העיכול ובריאות המעי הגס.
במאמר זה נתמקד בהשפעות אלו, תוך התייחסות מיוחדת למחלות פרוקטולוגיות הקשורות לישיבה ממושכת.

השפעות שליליות של אורח חיים יושבני על מערכת העיכול

1. ירידה בזרימת הדם: כפי שצוין קודם, ישיבה ממושכת גורמת לירידה בזרימת הדם בגוף, כולל באזור האגן והמעי הגס. הדבר עלול להוביל לפגיעה בתפקוד המעיים ולבעיות עיכול שונות.
2. לחץ מוגבר על מערכת העיכול: הישיבה גורמת לדחיסת איברי הבטן, מה שמאט את תהליך העיכול ועלול לגרום לתחושות אי-נוחות, נפיחות, גזים וצרבת.
3. עצירות: חוסר תנועה ממושך הוא גורם מוביל לעצירות, בשל האטה בתנועתיות המעי הגס.
4. שינויים במיקרוביום המעי: מחקרים מראים כי ישיבה ממושכת עלולה להשפיע לרעה על המיקרוביום – אוכלוסיית החיידקים במעי. חוסר איזון במיקרוביום (דיסביוזיס) עלול להוביל לבעיות עיכול שונות, כגון תסמונת המעי הרגיז (IBS) ומחלת קרוהן.
5. שינוי בהרגלי התזונה: לעיתים קרובות, אורח חיים יושבני מלווה בצריכה מוגברת של מזון מעובד ועתיר שומן, ובצריכה מופחתת של סיבים תזונתיים. שינויים אלה בתזונה משפיעים לרעה על בריאות המעיים.
6. טחורים: ישיבה ממושכת מגבירה את הלחץ על כלי הדם באזור פי הטבעת, מה שעלול לגרום להתפתחות או להחמרה של טחורים. טחורים הם כלי דם מורחבים באזור פי הטבעת, שעלולים לגרום לכאב, גרד, דימום ואי נוחות.
7. פיסורה אנאלית: לחץ מוגבר באזור פי הטבעת, בשילוב עם עצירות הנגרמת מישיבה ממושכת, עלול להוביל להתפתחות פיסורה אנאלית. זהו סדק או פצע קטן בפי הטבעת הגורם לכאב חד בזמן יציאות ולעיתים אף לדימום קל.
8. צניחת רקטום: במקרים מסוימים, ישיבה ממושכת בשילוב עם מאמץ יתר בזמן יציאות (לעיתים קרובות בשל עצירות) עלולה לתרום להתפתחות צניחת רקטום, מצב בו חלק מהרקטום בולט החוצה דרך פי הטבעת.

דרכים להתמודדות עם השפעות הישיבה הממושכת

• שילוב תנועה בשגרה היומית: קומו לפחות פעם בשעה למשך כמה דקות, טפסו במדרגות במקום להשתמש במעלית, או צאו להליכה קצרה בהפסקת הצהריים. להמלצה זו חשוב להתייחס כבר בגיל בית הספר היסודי, כדי לבנות הרגלים נכונים.
• ישיבה נכונה: הקפידו על ישיבה נכונה עם תמיכה מתאימה לגב התחתון.
• שימוש בשולחן עמידה או בעמדת עבודה מתכווננת המאפשרת לעבוד בעמידה לסירוגין.
• תרגילי מתיחה: בצעו תרגילי מתיחה קלים במהלך היום, במיוחד למותניים ולגב התחתון.
• שינויים תזונתיים: הגבירו את צריכת הסיבים התזונתיים והקפידו על שתייה מרובה של מים.
• פעילות גופנית סדירה: שלבו פעילות גופנית קבועה בשגרה שלכם, לפחות 30 דקות ביום, חמש פעמים בשבוע. אורח חיים פעיל הוא הדרך הטובה ביותר למנוע את השפעת הישיבה הממושכת.
• הקשבה לאותות הגוף: אל תתעלמו מהצורך ללכת לשירותים. דחיית היציאות עלולה להחמיר בעיות פרוקטולוגיות.
• טכניקות לחיזוק שרירי רצפת האגן: למדו טכניקות לחיזוק לשרירי רצפת האגן, שיכולות לסייע במניעת בעיות רפואיות.

טיפול בבעיות פרוקטולוגיות הקשורות לאורח חיים יושבני

1. טחורים:
   • הימנעו מישיבה ממושכת על האסלה.
   • השתמשו בחומרים מרככי צואה במידת הצורך.
   • שקלו שימוש בכרית מיוחדת לטחורים בזמן ישיבה ממושכת.
   • במקרים חמורים, התייעצו עם פרוקטולוג לגבי טיפולים נוספים.
2. פיסורה אנאלית:
   • הקפידו על תזונה עשירה בסיבים ושתייה מרובה למניעת עצירות.
   • השתמשו במשחות מקומיות להקלה על הכאב, בהתאם להמלצת רופא.
   • במקרים מתמשכים, ייתכן שיידרש טיפול כירורגי.
3. צניחת רקטום
   • חזקו את שרירי רצפת האגן באמצעות תרגילים ייעודיים.
   • הימנעו ממאמץ יתר בזמן יציאות.
   • במקרים חמורים, ייתכן שיידרש טיפול כירורגי.

חשוב לזכור כי במקרים של בעיות מתמשכות או חמורות, יש להתייעץ עם רופא.
אבחון מוקדם וטיפול נכון יכולים למנוע החמרה ולשפר משמעותית את איכות החיים.

לסיכום,

אורח חיים יושבני מהווה אתגר משמעותי לשמירה על בריאות תקינה בכלל ולשמירה על מערכת העיכול בפרט. עם זאת, על ידי אימוץ הרגלים בריאים, הגברת התנועה והקשבה לצרכי הגוף, ניתן למזער את ההשפעות השליליות ולשמור על בריאות תקינה.
זכרו, גם שינויים קטנים בשגרה היומית יכולים להוביל לשיפור משמעותי באיכות החיים ובבריאות הכללית.
אם אתם חווים בעיות פרוקטולוגיות מתמשכות, אל תהססו לפנות לייעוץ מקצועי.

כיצד מתבצע ההליך?

במהלך ההליך, יכניס הפרוקטולוג מכשיר מיוחד הנקרא אנוסקופ לפי הטבעת.
האנוסקופ מאפשר לרופא לראות את הטחור בבירור.
לאחר מכן, הרופא יתפוס את הטחור בעזרת כלי מתאים ויהדק גומיה סביב בסיס הטחור.
הגומייה מונעת זרימת דם אל הטחור, מה שגורם לו להתכווץ, להמות ולנשור תוך כשבוע.

יתרונות קשירת טחורים:

• יעילות: קשירה בגומייה היא טיפול טחורים יעיל עבור רוב האנשים הסובלים מטחורים פנימיים.
  מחקרים מראים שעד 80% מהאנשים מדווחים על שיפור משמעותי בתסמינים לאחר ההליך.
• מהירות: ההליך עצמו נמשך זמן קצר, בדרך כלל כ-30 דקות.
• מזעור הפולשנות: קשירת טחורים אינה דורשת חתכים או תפרים, ולכן היא נחשבת פחות פולשנית מאשר ניתוח.
• החלמה מהירה: רוב האנשים יכולים לחזור לפעילות רגילה תוך מספר ימים לאחר ההליך.
• סיכונים נמוכים: קשירת טחורים היא בדרך כלל הליך בטוח עם סיכונים נמוכים יחסית.

מתי מומלץ לבצע קשירת טחורים?

ההליך מומלץ לטיפול בטחורים פנימיים, במיוחד במקרים הבאים:

• טחורים קלים עד בינוניים: ההליך יעיל במיוחד לטיפול בטחורים קלים עד בינוניים.
• טחורים חוזרים: אם טיפולים ביתיים לטחורים, כמו משחות או נרות, לא היו יעילים, קשירת טחורים עשויה להיות פתרון יעיל.
• העדפה אישית: אם יש העדפה לטיפול לא פולשני עם זמן החלמה מהיר.

מתי לא מתאים לבצע קשירת טחורים?

קשירת טחורים אינה מתאימה לכל האנשים. ייתכן שיהיה צורך לשקול אפשרויות טיפול אחרות במקרים הבאים:

• טחורים חיצוניים: טחורים הנמצאים מחוץ לפי הטבעת לא מתאימים להליך.
• טחורים חמורים: טחורים מדרגה רביעית, שהם טחורים גדולים ונפוחים, שחרגו לחלק החיצוני של פי הטבעת אינם מתאימים להליך.
• היעדר רקמה בריאה: אם אין מספיק רקמה בריאה באזור הטחור שניתן לקשור בגומיה, הקשירה עשויה להיות לא יעילה.
• מצבים רפואיים מסוימים: אנשים הסובלים ממצבים רפואיים מסוימים, כמו מחלות דם או זיהומים באזור פי הטבעת, עשויים לא להתאים לביצוע ההליך.

מה לצפות לאחר ההליך?

לאחר קשירת טחורים, ייתכן שתרגישו כאב קל ותחוו דימום קל מפי הטבעת במשך מספר ימים.
הרופא ימליץ על נטילת משככי כאבים פשוטים ותרופות לריכוך צואה כדי להקל על התסמינים.

חשוב להימנע מהרמת משאות כבדים וממאמץ בעת יציאות במהלך תקופת ההחלמה.
כמו כן, מומלץ לשמור על תזונה עשירה בסיבים ולשתות הרבה מים כדי למנוע עצירות.

רוב האנשים יכולים לחזור לפעילות מלאה תוך מספר ימים, אך ייתכן שאחרים יצטרכו לקחת כמה ימי חופש מהעבודה. חשוב להקשיב לגוף ולנוח בהתאם לצורך.

טיפים לקידום ההחלמה:

• טלו תרופות נגד כאבים לפי ההוראות: הרופא המנתח ימליץ על תרופות נגד כאבים כדי לעזור לך להתמודד עם אי הנוחות לאחר ההליך. חשוב לקחת את התרופות לפי ההוראות.
• הניחו קומפרסים קרים: במקרה של נפיחות באור פי הטבעת – הנחת רטיות קרות עשויה לזור.
• שמור על האזור נקי ויבש: שטפו את אזור פי-הטבעת בעדינות במים וסבון מספר פעמים ביום. הקפידו לייבש היטב את האזור לאחר השטיפה.
• אכלו מזון עשיר בסיבים: תזונה עשירה בסיבים תסייע בריכוך הצואה ותקל על התרוקנות המעיים, מה שיכול להפחית את הכאב ותחושת חוסר הנוחות. מקורות טובים לסיבים תזונתיים כוללים פירות, ירקות, דגנים מלאים וקטניות.
• שתו הרבה מים: שתייה מרובה של מים תשמור על לחות הגוף ותסייע במניעת עצירות.
• הימנע מהרמת משאות כבדים: הימנע מהרמת משאות כבדים – פעולה שעשויה להחמיר את הדימום.
• הימנעו ממאמץ בעת יציאות: אל תתאמצו יותר מדי בעת יציאות, מכיוון שמאמץ עלול להחמיר את הכאב והדימום.
• השתמשו בתרופות לריכוך צואה: במקרה של עצירות כרונית או קושי במתן צואה, הרופא עשוי לרשום לכם תרופות לריכוך צואה כדי להקל על התרוקנות המעיים ולהפחית את הכאב.
• הקפידו על מנוחה: מנוחה חשובה לתהליך ההחלמה. הקפידו לישון מספיק שעות במהלך הלילה ולנוח במהלך היום ככל שתצטרכו.

חשוב לזכור שגם כשמדובר בהליך פשוט, כמו קשירת טחורים בגומייה, כל אדם מחלים בקצב שלו.
הקפידו להקשיב לגוף ולהוראות הרופא.

אם אתם סובלים מבעיית טחורים חוזרת, הגורמת לכם לחוסר נוחות, פנו למרפאתו של ד"ר אבי רשף,
ולאחר אבחון ובדיקת התאמה, תוכלו להיפטר מהטחורים בהליך פשוט ומהיר.

מה גורם לטחורים?

לכולם יש מקבצי ורידים בתוך פי-הטבעת וסביבו. לעיתים, ורדים אלה מתנפחים והופכים לבעיה רפואית מכאיבה.
מצב זה מכונה טחורים. טחורים מודלקים יכולים לגרום לתסמינים לא נעימים. בהתאם למיקומם, התסמינים עשויים לכלול גרד, כאב, דימום או הפרשות אחרות.

בעיית הטחורים נוצרת, בדרך כלל בגלל לחץ על פי הטבעת, הגורם לוורידים להימתח, להיות גדושי דם ולהתנפח.
עצירות היא אחד הגורמים הנפוצים לבעיה זו. המאמץ בזמן הטלת צואה פוגע ברקמת הוורידים שסביב ובתוך פי הטבעת. לחלופין – גם שלשול תכוף יכול לגרום לבעיה.

הרמת דברים כבדים יכולה אף היא להפעיל לחץ על פי הטבעת. בין אם מדובר בעבודה הכוללת נשיאת משאות או בהרמת משקולות בחדר הכושר.
מסיבה זו גם משקל עודף מפעיל לחץ מיותר על אזור פי הטבעת ולכן, הריון הוא גורם שכיח לטחורים.

גיל מבוגר הוא סיבה נוספת לבעיית הטחורים. ככל שמתבגרים, שרירי פי הטבעת נחלשים והרקמות המחזיקות את הוורידים במקומם מאבדות את כוחן.

מה הקשר בין טחורים לגנטיקה?

כאשר מתבוננים ברשימת הגורמים לטחורים, תורשה לא מופיעה במקומות הראשונים.
עם זאת, הסיכון לבעיית טחורים יכול להיות תורשתי.

הוורידים המכונים טחורים הם חלק מהאנטומיה התקינה של כל אדם, כל עוד הם נשארים במקומם ולא הופכים לנפוחים ודלקתיים. ליכולת שלהם להישאר במקומם יש קשר לחוזק השרירים והסחוס באזור.
שלמות השרירים והסחוס מושפעת ממרכיבים גנטיים. במשפחות מסוימות, ייתכן שאזור זה יהיה יותר פגיע.
אם יש היסטוריה משפחתית של טחורים ייתכן שחולשת שרירי החלחולת ורקמות החיבור באזור פי הטבעת הם גנטיים.

מה ניתן לעשות כדי למנוע טחורים?

גם אם לטחורים יש מרכיב תורשתי, ניתן להפחית את הסיכון לפתח אותם.
ישנם גורמי סיכון נוספים שניתן לטפל בהם כדי למנוע את הבעיה.

ראשית, לקצר את זמן הישיבה בשירותים – יש לבקר בשירותים רק כשיש צורך ביציאות ולשבת על האסלה לזמן מוגבל. אם אין יציאות – מומלץ לנסות מאוחר יותר.
כמו כן, חשוב להקפיד על שתייה מרובה ולאכול מזונות עתירי סיבים. פעולה זו יכולה להקל על מעבר היציאות.

במקרה של עצירות כרונית או שלשול, יש להתייעץ עם הרופא.
ייתכן שהוא יציא תוספי מזון, תרופות או התאמות באורח החיים שיכולים לעזור לשפר את התסמינים.

פעילות גופנית קבועה יכולה אף היא להפחית את הסיכון לטחורים, לייעל את פעילות המעיים ובמקרה של עודף משקל לסייע להשיל חלק מהמשקל המיותר.

בנוסף, חשוב ללמוד להרים משאות כבדים בדרך נכונה, המחלקת את עומס המשקל ולא מפעילה לחץ מיותר על אזור פי-הטבעת.

חיים עם היסטוריה משפחתית של טחורים

אמנם לטחורים יש מרכיב גנטי, אבל היסטוריה משפחתית של טחורים היא לא הגורם היחיד לבעיה.
עם זאת, גם במקרה של טחורים, טיפול יעיל יפתור את הבעיה.

הטיפול בטחורים תלוי בחומרת התסמינים. במקרים קלים, ניתן להקל על התסמינים באמצעות טיפול ביתי:

• אמבטיות מים פושרים: ישיבה באמבט מים פושרים למשך 10-15 דקות מספר פעמים ביום יכולה להקל על כאב ונפיחות.
• משחות ייעודיות: ניתן להשתמש במשחות לטיפול בטחורים המכילות חומרים נוגדי דלקת או חומרים מאלחשים.
• משככי כאבים: ניתן להשתמש בתרופות ללא מרשם כמו פרצטמול או איבופרופן.
• שינויים באורח החיים: שתיית מים מרובה, אכילת מזון עשיר בסיבים תזונתיים ופעילות גופנית סדירה יכולים לעזור למנוע עצירות ולרכך את היציאות, וכך להקל על התסמינים.

במקרים חמורים יותר, ייתכן שיהיה צורך בטיפול רפואי נוסף, כגון:

• קשירת טחורים: הליך זה כרוך בקשירת הטחור הפנימי באמצעות גומייה מיוחדת, מה שגורם לו להצטמק ולנשור.
• הזרקת תמיסה: הליך זה כרוך בהזרקת תמיסה לתוך הטחור הפנימי, מה שגורם לו להצטמק.
• ניתוח: במקרים חמורים מאוד, ייתכן שיהיה צורך בניתוח להסרת הטחורים.

חשוב לפנות לרופא אם אתם חווים תסמינים של טחורים, במיוחד אם יש לכם דימום רקטלי או כאבים חזקים. הרופא יבצע בדיקה גופנית ויקבע את חומרת הטחורים. לאחר מכן, הוא ימליץ על הטיפול המתאים ביותר עבורכם.

גרד באזור פי-הטבעת

ברובם המוחלט של המקרים, גרד רקטלי אינו סימן למחלה קשה.
ייתכן שיתלוו אליו אודם, ולאחר הגירוד גם שריטות ורקמה מעובה.
אלה הסיבות השכיחות ביותר לגרד באיזור פי הטבעת:

• הגיינה לקויה של האזור לאחר פעולת מעיים. גרד ואי נוחות עלולים לקרות כאשר פיסות צואה נלכדות בקפלי עור סביב פי הטבעת.
• תרופות, במיוחד כאלה הגורמות לשלשולים או עצירות. גם טיפול אנטיביוטי יכול לגרום לחוסר איזון במערכת העיכול ולהוביל לגרד רקטלי.
• ניקוי תכוף של פי-הטבעת במים חמים מאוד וסבונים חזקים. האזור האנאלי הוא שומני. השומן הטבעי זה מגן מפני גירוי שיכול להיווצר מהצואה. ניקוי תכוף מדי בסבון עם חומרים פעילים חזקים יסיר את חיפוי השומן הטבעי והיעדרו עשוי לגרום לגרד.
• שימוש בנייר טואלט ריחני, סבון ריחני או משחות.
• יובש בעור המשפיע על כל הגוף. מצב זה שכיח יותר בקרב מבוגרים.
• טחורים – ורידים מוגדלים ומודלקים סביב ובתוך אזור פי הטבעת.
• זיהום של הרקטום או של פי-הטבעת – הזיהום עלול להיגרם על ידי וירוסים (כמו יבלות באברי המין), חיידקים, תולעי מעיים, פטרת או טפילים. חלק מהזיהומים מועברים על ידי בעלי חיים.
  תולעי סיכה הן הגורם השכיח ביותר לגירוד אנאלי בילדים.
• מאכלים ומשקאות מסוימים כולל קפה, תה, קולה, משקאות אלכוהוליים, שוקולד, עגבניות, מזונות חריפים וכמויות גדולות של ויטמין C.

כאב רקטלי

כאבים באזור פי הטבעת עשויים להיגרם משלשולים, עצירות, או גירוד פי הטבעת.
לרוב, כאבים הנגרמים ממצבים אלו חולפים כאשר הבעיה עצמה חולפת.

גורמים אחרים לכאבי פי הטבעת כוללים:

• טחורים – ורידים מוגדלים ונפוחים באזור פי הטבעת
• בעיות מבניות כמו פסורה, פיסטולה או צניחת רקטום
• זיהום – זיהומים המועברים במגע מיני, זיהומים בערמונית, מורסות או ציסטה פילונידית
• פציעה מהחדרת גוף זר או יחסי מין אנאליים
• מחלות – תופעת לוואי של מחלות כמו שחמת הכבד, סוכרת, לימפומה, מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית
• סרטן פי הטבעת, הערמונית או סרטן העור
• טיפול קודם כמו ניתוח או הקרנות לאזור פי הטבעת או האגן
• עוויתות בפי הטבעת (פרוקטלגיה פוגקס)

דימום רקטלי

לאנשים רבים יש כמויות קטנות של דימום רקטלי.
גירוי של פי הטבעת משלשול או עצירות, טחור קטן או פיסורה אנאלית יכולים לגרום לכמות קטנה של דם אדום בוהק שניתן יהיה להבחין בו על פני הצואה או על נייר הטואלט.
טחורים וסדקים אנאליים מתרחשים בדרך כלל לאחר מאמץ במהלך פעולת מעיים בגלל עצירות.
סוג זה של דימום יכול לגרום לכאב במהלך יציאות. ברוב המקרים בעיות אלה נפתרות בעזרת טיפול ביתי.
במקרה של כאבים ממושכים מומלץ לפנות לפרוקטולוג, לאבחן את הבעיה ולהתאים לה טיפול.

דימום יכול להתרחש בכל מקום במערכת העיכול. הדם מתעכל בזמן שהוא עובר דרך מערכת העיכול.
ככל שלוקח לדם יותר זמן לעבור דרך צינור העיכול, כך הוא יראה פחות דמי.
לעתים קרובות דם שנגרם מדימום בקיבה ייראה שחור, לצואה עם דם מאזור הקיבה יש מראה שחור, מבריק ודביק, כמו של זפת. דם שעבר במהירות דרך מערכת העיכול או שהתחיל קרוב לפי הטבעת ייראה אדום או אדום כהה.

מעל גיל 50 חשוב לבצע מדי פעם בדיקת דם סמוי בצואה, הימצאות דם שאינו אדום בצואה יכולה להעיד על בעיות בריאות חמורות כמו סרטן המעי הגס.

חשוב לדעת כי ישנן סיבות נוספות לשינוי צבע הצואה, פרט לדימום. תרופות ומזונות מסוימים יכולים להשפיע על צבע הצואה. תרופות לשלשול (כגון פפטו-ביסמול) וטבליות ברזל יכולות להפוך את הצואה לשחורה. אכילה מרובה של סלק עלולה להפוך את הצואה לאדומה. אכילת מזונות עם צבעי מאכל שחורים או כחולים כהים יכולה להפוך את הצואה לשחורה.

לסיכום,
ברוב המקרים, בעיות רקטליות כמו גרד, כאב או דימום אינן מעידות על מחלות חמורות, אך אם הן מתמשכות, מומלץ לפנות לרופא, לאתר את מקור הבעיה ולהתאים לה טיפול.

המונח פי הטבעת מתייחס לחלקה התחתון של מערכת העיכול. זהו הפתח הסופי שדרכו צואה עוברת אל מחוץ לגוף. במבוגרים, אורכו של פי הטבעת הוא 4 עד 5 סנטימטרים. למחצית התחתונה של התעלה האנאלית יש קצות עצבים רגישים. ישנם כלי דם מתחת לרירית, ובחלקה האמצעי ישנן מספר בלוטות זעירות.

בעיות רפואיות באזור פי הטבעת

אלה ארבע הבעיות העיקריות הגורמות לכאב וגירוי באזור פי הטבעת

• פיסורה אנאלית – פיסורה אנאלית הוא קרע בדופן התעלה האנאלית התחתונה. רוב הסדקים האנאליים מתרחשים כאשר צואה גדולה וקשה מותחת יתר על המידה את פתח פי הטבעת ויוצרת קרע.
  לעתים רחוקות יותר, סדקים אנאליים מתפתחים בגלל שלשולים ממושכים, מחלות מעי דלקתיות או מחלות המועברות במגע מיני המערבות את אזור פי הטבעת. סדקים אנאליים אקוטיים הם בדרך כלל שטחיים וקצרי טווח, אך פיסורות כרוניות עשויות להיות עמוקות ולדרוש טיפול ממושך.
  
• מורסה אנאלית – מורסה אנאלית היא הצטברות מוגלה ליד פי הטבעת. רוב המורסות האנאליות אינן קשורות לבעיות בריאותיות אחרות ומתעוררות באופן ספונטני, מסיבות שאינן ברורות.
  מקורן בבלוטה אנאלית זעירה, שמתרחבת ליצירת מורסה מוגלתית תחת העור.
  בארה"ב, יותר ממחצית מהמורסות האנאליות מתרחשות אצל מבוגרים צעירים בין הגילאים 20 עד 40, וגברים נפגעים לעתים קרובות יותר מנשים.
  רוב המורסות האנאליות ממוקמות ליד פתח פי הטבעת, אך לעיתים רחוקות הן מופיעות בתוך התעלה האנאלית, קרוב יותר למעי הגס התחתון או לאיברי האגן.
  
• פיסטולה פריאנלית – פיסטולה אנאלית היא מעבר צר דמוי מנהרה, המחבר בין החלק האמצעי של התעלה האנאלית לעור שסביב פי הטבעת. מעבר לא תקין זה הוא, ברוב המקרים, שריד של מורסה אנאלית ישנה לאחר ניקוזה. פיסטולה יכולה לגרום לכאב, אי-נוחות או היווצרות מחודשת של מורסה אנאלית.
  
• טחורים – מבנים אנטומיים של כלי דם הנמצאים סביב פי הטבעת ובתוכו, ומהווים חלק תקין של פי הטבעת. תפקידם הוא לסייע בשליטה על סוגרי פי-הטבעת. הבעיה הרפואית נוצרת כאשר טחורים מתנפחים, מדממים, מודלקים ואף כואבים.

הגורמים לבעיות רפואיות באזור פי הטבעת אצל צעירים

ישנם מספר גורמים פוטנציאליים לבעיות רפואיות אנאליות אצל אנשים צעירים:

• תזונה לקויה וחוסר פעילות גופנית: תזונה עשירה במזון מעובד ודלה בסיבים, בשילוב עם אורח חיים יושבני, האופייני לעידן הנוכחי, עלולה להוביל לעצירות ולגרום בעקיפין לבעיות כמו פיסורה או טחורים.
  
• פעילות מינית: יחסי מין אנאליים עלולים לגרום לנזק לפי הטבעת, ולהגביר את הסיכון לזיהומים ולבעיות רפואיות אחרות.
  
• היגיינה אישית: נוהלי היגיינה לקויים עלולים להוביל לזיהומים וגירוי באזור פי הטבעת.
  
• הריון ולידה: הלחץ של העובר הגדל, השינויים בגוף בזמן ההיריון ותהליך הלידה עלולים לגרום לפגיעה בשרירים וברקמות באזור פי הטבעת.

תסמינים של בעיות רפואיות באזור פי הטבעת

התסמינים של בעיות אנאליות יכולים להשתנות בהתאם לגורם הבסיסי, אך ישנם מספר תסמינים כלליים נפוצים:

• כאב או אי נוחות באזור פי הטבעת.
• דימום רקטלי.
• גרך או גירוי סביב פי הטבעת.
• עצירות או קושי במתן צואה.
• קושי בשליטה ביציאות.
• נפיחות או דלקת באזור פי הטבעת.

טיפול בבעיות רפואיות אנאליות

הטיפול בבעיות פי הטבעת יהיה תלוי בגורם הבסיסי ובחומרת המצב.
אפשרויות הטיפול הן:

• שינויים תזונתיים: הגדלת צריכת הסיבים והקפדה על שתייה מרובה יכולות לסייע במניעת עצירות.
• פעילות גופנית: פעילות גופנית סדירה משפרת את תהליך העיכול ועל-ידי כך מונעת היווצרות בעיות.
• תרופות: תרופות ללא מרשם, כגון מרככי צואה או תרופות אנטי דלקתיות, יכולות לספק הקלה בכאב ובדלקת הנובעים מטחורים או פיסורה.
• ניתוח: במקרים מסוימים, ייתכן שיהיה צורך בניתוח לתיקון רקמות או שרירים פגומים באזור פי הטבעת.

כיצד ניתן למנוע בעיות באזור פי הטבעת?

• תזונה בריאה עשירה בסיבים ושתייה מרובה.
• הקפדה על היגיינה אישית טובה, כולל שטיפה קבועה במים ובסבון של אזור פי הטבעת.
• הימנעות מקיום יחסי מין אנאלי או שימוש בהגנה מתאימה כדי להפחית את הסיכון לפציעה או זיהום.
• פעילות גופנית סדירה לקידום בריאות מערכת העיכול ומניעת עצירות.

לסיכום,
בעיות רפואיות באזור פי הטבעת יכולות להיות מקור לאי נוחות ומבוכה עבור צעירים.
על ידי הבנת הגורמים, הסימפטומים ואפשרויות הטיפול, ניתן לנקוט בצעדים כדי למנוע היווצרות בעיות רפואיות אלה. במקרה של בעיה הגורמת לתסמינים אקוטיים או מתמשכים, מומלץ לפנות לפרוקטולוג.

לייעוץ ניתן לפנות לד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

אלה הן עשר סיבות עיקריות לטחורים:

1. עצירות כרונית

עצירות כרונית נובעת ברוב המקרים מאורח חיים לא מאוזן – תזונה דלת סיבים, שתייה לא מספקת של מים והיעדר פעילות גופנית. עצירות יכולה להיות גם תופעת לוואי של תרופות מסוימות או של מצבים רפואיים מסוימים. עצירות גורמת לישיבה ממושכת בשירותים ולחץ באזור פי הטבעת, מה שעשוי להוביל להתפתחות בעיית טחורים.
הטיפול בעצירות כולל בדרך כלל שינוי באורח החיים: מעבר לתזונה עתירת סיבים ושתייה מרובה ופעילות גופנית מתונה ועקבית המסייעת לתנועת המעיים.

2. שלשול כרוני

שלשול כרוני מתאפיין ביציאות תכופות, רכות או נוזליות הנמשכות מעל לחודש. 
שלשול כרוני עלול לגרום לטחורים בעקבות הדלקת שגורמת הצואה ברירית פי הטבעת.
לרוב, שלשול כרוני הוא תסמין של בעיה אחרת – זיהום, תסמונת המעי הרגיז ואפילו סרטן המעי הגס.
לכן יש לאבחן את מקור הבעיה ולטפל בה, במקביל לטיפול בטחורים עצמם.

3. עודף משקל

במקרים רבים, טחורים הם תוצאה עקיפה של משקל עודף.
לרוב, התזונה של אנשים בעלי משקל עודף אינה מאוזנת ועשירה בשומן, והם אינם מקפידים על פעילות גופנית סדירה. נתונים אלה מובילים לעצירות ולקושי במתן צואה, הגורמים למאמץ בזמן ישיבה בשירותים ומכאן – לטחורים.

הפתרון הוא, כמובן, ירידה במשקל והגעה למשקל גוף בריא, תוך הקפדה על תזונה מאוזנת ופעילות גופנית קבועה. אם מקור ההשמנה הוא בבעיה רפואית אחרת, יש לטפל בבעיה ולאזן את המשקל.

4. התאפקות

במקרה של הימנעות ממתן צואה, כאשר מורגש הדחף להתפנות, הצואה מתייבשת ומתקשה ולאחר מכן, יש קושי ביציאות. הקושי מכביד על הוורידים באזור פי הטבעת ויכול לגרום להתפתחות טחורים.
רצוי להימנע מהתאפקות ככל הניתן, ולפנות זמן המאפשר להתמקד בנינוחות בצרכיו הטבעיים של הגוף.

5. הרמת משאות כבדים

עבודה הכוללת הרמת משאות כבדים, טיפול במבוגרים הדורש מאמץ פיזי בזמן הרמתם או הרמת משקולות כבדות בחדר הכושר, עשויים להוביל לעלייה בלחץ על הוורידים שבאזור פי הטבעת ולגרום לטחורים.
רצוי לוודא שהרמת משקל כבד נעשית בצורה מבוקרת ונכונה – ומערבת את שרירי הליבה ואת שרירי הרגליים.
כמו כן, מומלץ לא להכביד על הגוף מעבר ליכולותיו, ואם מדובר במשקל גבוה במיוחד – לבקש עזרה.

6. הריון

טחורים בהריון הם תופעה שכיחה, המתרחשת בדרך כלל עקב העלייה במשקל הגוף, עלייה בלחץ על אזור האגן ועצירות. כל אלה הם שינויים גופניים הצפויים להתרחש במהלך הריון.
לא תמיד ניתן למנוע טחורים בהריון, אך רצוי להקפיד על פעילות גופנית מתונה ושתייה מספקת.
לרוב, הטחורים נרפאים מעצמם מספר שבועות לאחר הלידה.

7. תזונה דלת סיבים

סיבים תזונתיים חשובים מאוד לתפקוד יעיל ומאוזן של מערכת העיכול.
צריכת סיבים נמוכה עשויה להוביל לירידה בתכיפות היציאות וכן, לצואה יבשה וקשה, מה שגורם לכאב ומאמץ בשעת מתן צואה.
חשוב לוודא שהתזונה היומיומית כוללת סיבים תזונתיים: קטניות, ירקות ופירות חיים כולל קליפתם, גרעינים ודגנים מלאים, כדי שהסיבים לא יקשו על העיכול, חשוב להקפיד על שתייה מרובה.

8. עמידה או ישיבה ממושכת

עמידה ממושכת או ישיבה ממושכת משפיעות על זרימת הדם ועל פעילות מערכת העיכול, ולכן יכולות לגרום להתפתחות טחורים.
ניתן למנוע את הבעיה באמצעות הפסקות קצרות הכוללות התמתחות ותרגילים לחיזוק רצפת האגן.
בנוסף, יש להקפיד על פעילות גופנית סגירה כדי לשמור על זרימת דם תקינה.

9. גיל

טחורים יכולים להופיע בכל גיל, כולל בילדות ובנעורים, אך הם שכיחים יותר אצל אנשים מעל גיל 50. כמו כן, הם שכיחים יותר אצל אנשים שסבלו בעברם מטחורים. כמו כל הרקמות, גם הרקמות שסביב פי הטבעת נחלשות ומזדקנות, וזו הסיבה לעליה בסיכון להתפתחות טחורים.
גם כאן – פעילות גופנית סדירה ותזונה מאוזנת עשויות למנוע את התופעה.

10. מאכלים המגרים את מערכת העיכול

מזון חריף או מתובל מאוד וצריכת אלכוהול או קפה מרובה וקבועה עשויה להוביל לגירוי מערכת העיכול ומשם לדלקת ולטחורים. למי שנוטה להתלקחויות של טחורים, מומלץ להימנע מאכילת מזונות מתובלים ומשתיית קפה ואלכוהול.
נושא התזונה הוא אינדיבידואלי, וישנם אנשים הרגישים למאכלים אחרים.
במקרה של בעיית טחורים חוזרת, מומלץ להקשיב לגוף ולהימנע ממאכלים הגורמים לחוסר-נוחות בתהליך העיכול.

סובלים מטחורים? אתם לא לבד – מעל לעשירית מהאוכלוסיה סובלת מטחורים בשלבי חומרה שונים.
כדי להקל על הסבל ולפתור את הבעיה, מומלץ לקבוע תור למרפאתו של ד"ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג מומחה.

סטטיסטיקה על טחורים

אם תחפשו ברשת את שכיחות תופעת הטחורים תתקלו בנתונים שונים ואפילו מבולבלת.
בעוד שבמקום אחד תקראו שהשכיחות הממוצעת היא סביב ה-4%, במקום אחר תקראו ש-50% מאוכלוסיית הגיל השלישי סובלים מטחורים.

מחקר בין-לאומי מקיף שפורסם ב-2020, ניסה לתת מענה מדויק יותר לשאלה. המחקר נערך באמצעות סקר מקוון באוכלוסיות מייצגות של מבוגרים ממדינות שונות: ברזיל, צ'כיה, צרפת, הונגריה, איטליה, רומניה, רוסיה וספרד, וזיהה משתתפים שדיווחו על טחורים.
תוצאות המחקר הראו ש11% מהבוגרים חווים תסמינים של טחורים (1725 מתוך 16015).
רוב המשתתפים סבלו מדרגת חומרה נמוכה של המחלה.
לפי הסקר, טחורים נפוצים יותר אצל אנשים הסובלים ממחלות נלוות ואצל נשים בהריון.
הסימנים הנפוצים ביותר היו כאב, דימומים וחוסר נוחות.
התייעצות עם רופא העלתה את הסבירות לקבלת טיפול בטחורים.

לצד הנתונים הכלליים – כמו לכל בעיה רפואית, ישנם גורמי סיכון לטחורים המעלים את הסיכוי לסבול מהבעיה.
הנה 6 גורמי סיכון עיקריים:

בעיית הטחורים נפוצה יותר אצל נשים

טחורים יכולים להשפיע על גברים ונשים כאחד, אך מחקרים מצביעים על כך שנשים נוטות להיות רגישות יותר לבעיה. שינויים הורמונליים במהלך הריון, לידה וגיל המעבר, יחד עם לחץ מוגבר על אזור האגן, מגדילים את הסיכון. עם זאת, גברים אינם פטורים מהבעיה, וכל אחד יכול לפתח טחורים ללא קשר למין.

טחורים נפוצים יותר אצל האוכלוסייה המבוגרת

גיל מתקדם הוא גורם משמעותי נוסף להתפתחות טחורים. ככל שאנו מתבגרים, רקמות החיבור והשרירים התומכים בכלי הדם באזור פי הטבעת עלולים להיחלש, מה שהופך אותם למועדים יותר לנפיחות ודלקת. תהליכים אלה מדגישים את החשיבות של מניעה וגילוי מוקדם, במיוחד עבור אנשים בגיל השלישי.

אורח החיים משפיע על שכיחות הטחורים

בחירות והרגלי חיים מסוימים יכולים להגביר את הסבירות לטחורים.
אורח חיים הכולל ישיבה ברוב שעות היום, ישיבה ממושכת בשירותים ועצירות כרונית הם גורמי סיכון. פעילות גופנית סדירה, שמירה על משקל תקין ואימוץ הרגלי יציאות טובים, כגון אי מאמץ בזמן יציאות והימנעות מישיבה מוגזמת, יכולים לעזור להפחית את הסיכון.
גם תזונה עתירת סיבים, שתייה מרובה של מים והימנעות ממזון מעובד יכולים לשפר את תהליך העיכול בכלל ולמנוע טחורים בפרט.

לטחורים יש מרכיב גנטי

ההיסטוריה הרפואית המשפחתית ממלאת תפקיד בנטייה לטחורים.
כ-10% ממקרי הטחורים הם תורשתיים.
במקרה של בן משפחה קרוב שחווה טחורים באופן כרוני, הסיכוי לפתח אותם גדול יותר.
אמנם לא ניתן לשנות את הגנטיקה, אך הבנת ההיסטוריה המשפחתית יכולה להשפיע על אימוץ הרגלי תזונה ואורח חיים בריא יותר, כדי למנוע את הבעיה

מצבים בריאותיים אחרים יכולים להשפיע על התפתחות טחורים

מספר מצבים בריאותיים יכולים להגביר את הסיכון לטחורים.
מצבים המובילים ללחץ מוגבר בוורידים, כגון שחמת כבד, אי ספיקת לב, ויתר לחץ דם פורטלי, יכולים לתרום להתפתחות טחורים.

גם למצב הנפשי יש השפעה על טחורים

מתח משפיע על גופנו בדרכים שונות, והוא יכול גם להשפיע על יציאות.
בתקופות של מתח, אנשים עשויים לחוות שינויים במערכת העיכול שלהם, כולל יציאות לא סדירות או עצירות. גורמים אלו יכולים לתרום להתפתחות או להחמרה של טחורים.
יישום טכניקות לניהול מתח, כמו תרגילי הרפיה, יכול לעזור להקל על גורם סיכון זה.

לסיכום,

אמנם גורמי סיכון לטחורים מגדילים את ההסתברות שתסבלו מטחורים, ועדיין חשוב לזכור שהם מצב שכיח ולעיתים קרובות ניתן לטפל בהם או למנוע אותם עם שינויים באורח החיים. על ידי אימוץ אורח חיים בריא, שמירה על פעילות גופנית סדירה, צריכת תזונה עשירה בסיבים, ניהול מתח וטיפול בכל מצב בריאותי בסיסי, ניתן להפחית באופן משמעותי את הסיכון להתפתחות טחורים.
אם אתם חווים תסמינים מתמשכים או מודאגים לגבי הבריאות, מומלץ להתייעץ עם פרוקטולוג מומחה ולתת לטחורים טיפול מיידי.

אנשים בכל גיל, כולל ילדים, סובלים מטחורים, אך הם מתרחשים הרבה יותר אצל אנשים מעל 50 ושכיחותם עולה ככל שהגיל עולה.

מהן הסיבות לכך?

ככל שאנו מתבגרים, הגוף שלנו מאט ואנחנו מאבדים חלק מגמישות השרירים והרקמות.
כחלק מההיחלשות הכללית של הגוף, גם הרקמות התומכות בפי הטבעת והתעלה האנאלית נחלשות
ובכך הן מאפשרות לטחורים להתפתח ביתר קלות.

בנוסף, ככל שהגוף נחלש, כך הוא נוטה לנהל אורח חיים יושבני יותר.
כתוצאה מכך זרם הדף לחלק התחתון של הגוף מאט, כולל לאזור פי הטבעת.
הדם מתרכז בוורידים ליד פי הטבעת והרקטום וגורם לבעיית טחורים.

ההפחתה בתנועה גורמת לאנשים מבוגרים לסבול יותר מעצירות.
כשהגוף נמצא בתנועה הוא מפעיל את תנועת המעיים, כך שאורח חיים פעיל מוביל ליציאות סדירות.
עצירות נוצרת מתנועה איטית של הפסולת במעי. המעי סופח את מרבית הנוזלים,
ולכן הצואה הופכת לקשה וליבשה, מה שגורם למאמץ במהלך היציאות.
מאמץ זה מפעיל לחץ רב על הוורידים באזור פי הטבעת ונוצרת בעיית טחורים.

סיבה נוספת לעצירות המובילה לטחורים בגיל מבוגר, יכולה להיות תופעות הלוואי של תרופות מסוימות.
לרוב, כשמזדקנים נוטלים יותר תרופות.
במקרה של עצירות כרונית בגיל מבוגר, שלא הייתה בעבר, מומלץ לבדוק עם הרופא את תופעות הלוואי של התרופות או תגובות בין תרופתיות אפשרויות, ואם אפשר, להחליף תרופות שגורמות לעצירות בתרופות אחרות.

גם תהליכי הריפוי של הגוף מאטים עם הגיל, כך שהטחורים נשארים לזמן ארוך יותר
ולעתים הופכים לבעיה כרונית, הדורשת טיפול מעבר לתרופות סבתא לטחורים.
אצל חולים קשישים, מעל גיל 75, קיימת לעתים בעיית טחורים כרונית כתוצאה מפגיעה במערכות גוף אחרות, כמו תפקודי כליה ותפקודי כבד.

אבחון טחורים

אנשים רבים נמנעים מפניה לפרוקטולוג לאבחון טחורים, בגלל האופי המביך של המצב.
טחורים אינה בעיה מסוכנת ובמקרים רבים הם חולפים מעצמם, אך עדיין, נלווים אליהם תסמינים לא נעימים: דימום רקטלי, גרד אנאלי, נפיחות וכאב בזמן פעילות מעיים.

אם התופעה נמשכת לאורך זמן מומלץ לפנות לרופא כדי לקבל טיפול שיקל על התסמינים.
הרופא יאבחן האם מדובר בטחורים ובאיזה שלב הם נמצאים ויציע פתרונות טיפול אפשריים.
במקרה שלא מדובר בטחורים והמטופל חווה תסמינים דומים, ישלח אותו הרופא לבירור נוסף.

מניעת טחורים בגיל מבוגר

טחורים בגיל מבוגר יכולים להיות קריאת השכמה, למעבר לאורח חיים בריא ופעיל יותר וליצירת הרגלים חדשים
שישפיעו גם על הבריאות.

הדרך הקלה ביותר למנוע טחורים, גם בגיל מבוגר,  היא מעבר לתזונה בריאה והקפדה על פעילות גופנית עקבית. גם מי שכבר סובל טחורים יכול לערוך שינויים באורח החיים שמפחיתים את תסמיניהם.

ניתן להקל על עצירות על-ידי אכילת תזונה עשירה בסיבים המצויים במזונות מדגנים מלאים, פירות וירקות טריים. גם שתייה של כשני ליטר מים ליום מקלה על תסמיני הטחורים או יכולה למנוע לחלוטין את הופעתם.
תזונה עשירה בסיבים ושתייה מספקת של מים מרככות אותה ומוסיפות לה נפח, המאפשר לדחוף אותה בקלות רבה יותר דרך המעי.

אכילה של מזון מעובד עשויה להוביל לעצירות הגורמת לטחורים או להחמיר את התסמינים של טחורים קיימים.
לכולם רצוי להימנע ממאכלים כמו נקניקיות, צ'יפס, עוגות וממתקים, אך לאנשים מבוגרים יותר ההימנעות ממאכלים אלה מומלצת במיוחד.

פעילות גופנית קבועה ומספקת תסייע גם למניעה וגם לטיפול בטחורים.
אדם מעל גיל 50 ללא מוגבלות צריך לעסוק בפעילות  גופנית סדירה לא רק כדי למנוע טחורים או להקל על התסמינים שלהם אלא גם כדי להישאר בריא.
כמו כן, מומלץ לא לשבת על האסלה לזמן ממושך, שכן פעולה זו עלולה לגרום לעומס על הוורידים סביב פי הטבעת או בתוכו.
בנוסף, ניקוי עדין ויסודי של פי הטבעת לאחר יציאה מונע גירויים באזור.

לסיכום,

השכיחות של טחורים בגיל מבוגר נובעת בעיקר מההזדקנות הטבעית של הגוף ומהיחלשות הרקמות. בנוסף, ההאטה הכרוכה בהתבגרות גורמת לאורח חיים יושבני יותר, שמוביל לעצירות – הגורם הראשי להתפתחות טחורים.

כמו בכל גיל, גם בגיל מבוגר, ניתן למנוע טחורים או לטפל בהם בשלביהם הראשונים, באמצעות שינויים באורח החיים: תזונה בריאה ועתירת סיבים, שתייה מרובה ופעילות גופנית סדירה
מאפשרים למערכת העיכול לפעול בצורה יעילה יותר, מונעים עצירות וכתוצאה מכך גם מונעים טחורים.
יתרה מזאת, שמירה על אורח חיים בריא בגיל מבוגר מונעת מחלות רבות ומשפרת את איכות החיים.