מהי סטומה?

סטומה היא פתח מלאכותי שנוצר בדופן הבטן, דרכו מוצא חלק מהמעי החוצה. הפתח מאפשר לצואה להתנקז מהגוף לתוך שקית מיוחדת המודבקת לעור סביב הסטומה. סטומה יכולה להיות קבועה או זמנית, תלוי במצב הרפואי ובסוג הניתוח.

מתי משתמשים בסטומה זמנית בסרטן הרקטום?

בניתוחי סרטן רקטום, שנערכים לרוב לאחר טיפול כימו-קרינתי, קיים סיכון מוגבר לדליפה מאזור החיבור (אנסטומוזה) בין חלקי המעי. הקרינה, בעוד שהיא יעילה בהקטנת הגידול, יכולה להחליש את רקמות המעי ולהאט את תהליך ההחלמה. כדי להגן על אזור זה ולאפשר לו להחלים, מבוצעת לעיתים קרובות סטומה זמנית.

הסטומה הזמנית מאפשרת לצואה לעקוף את אזור החיבור החדש, מפחיתה את הלחץ על אזור הניתוח ומקטינה את הסיכון לדליפות וזיהומים. הליך זה מאפשר לרקמות להחלים בצורה טובה יותר ומהירה יותר.

ההליך המקובל

בשיטה המקובלת, מוציאים חלק מהמעי דרך פתח בדופן הבטן, יוצרים סטומה זמנית, ומחברים שקית לאיסוף הצואה. הסטומה נשארת למשך מספר חודשים, עד שאזור החיבור מחלים לחלוטין.

במהלך תקופה זו, המטופל נדרש ללמוד כיצד לטפל בסטומה, כולל החלפת השקיות ושמירה על היגיינה של האזור. לאחר שהרופאים מוודאים כי אזור החיבור החלים כראוי, מבוצע ניתוח נוסף לסגירת הסטומה והחזרת רצף המעי.

החסרונות של סטומה זמנית

למרות שניתן לחיות עם סטומה, והיא מצילת חיים במקרים רבים, היא מלווה במספר חסרונות משמעותיים:

1. אי נוחות פיזית ונפשית: רבים מתקשים להסתגל לשינוי בתדמית הגוף ולנוכחות השקית.
2. סיכון לזיהומים ובעיות עור: האזור סביב הסטומה עלול להיות רגיש ומועד לגירויים ודלקות.
3. צורך בטיפול יומיומי: נדרשת תשומת לב מתמדת להחלפת שקיות ושמירה על היגיינה.
4. הגבלות בפעילויות: יתכנו מגבלות בפעילות גופנית, שחייה, או לבישת בגדים מסוימים.
5. השפעה על התזונה: יתכן צורך בשינוי הרגלי אכילה למניעת בעיות עיכול.
6. צורך בניתוח נוסף: סגירת הסטומה דורשת ניתוח נוסף, עם כל הכרוך בכך.

חשוב לציין כי למרות החסרונות, רבים מסתגלים היטב לחיים עם סטומה זמנית, ועבור רבים היא מהווה שלב חיוני בתהליך ההחלמה מסרטן הרקטום.

הפתרון החדשני למניעת סטומה

לאחרונה, חברה ישראלית פיתחה מכשיר פורץ דרך המציע אלטרנטיבה מבטיחה לסטומה הזמנית. פתרון זה מתמודד עם האתגרים של הסטומה הזמנית תוך שמירה על היתרונות הרפואיים שלה.

המכשיר החדש הוא למעשה שרוול מיוחד, המתוכנן להגן על אזור החיבור במעי לאחר הניתוח. הנה כיצד הוא פועל:

• התקנה: במהלך הניתוח, לאחר כריתת הגידול וחיבור חלקי המעי, הכירורג מחדיר את השרוול דרך פי הטבעת. השרוול מועבר לאורך המעי הגס, עובר את אזור החיבור החדש ומתמקם מעבר לו.
• קיבוע: השרוול מצויד בטבעות מיוחדות המאפשרות את קיבועו במקום הנכון בתוך המעי. זה מבטיח שהשרוול יישאר יציב ויספק הגנה מתמשכת.
• פעולה: הצואה עוברת דרך השרוול, ובכך נמנע מגע ישיר בינה לבין אזור החיבור הרגיש. זה מפחית משמעותית את הסיכון לדליפות ומאפשר לרקמות להחלים ללא הפרעה.
• תקופת השימוש: השרוול נשאר במקומו למשך כעשרה ימים. זוהי התקופה הקריטית ביותר להחלמת החיבור.
• הסרה: בתום עשרת הימים, מבוצעת בדיקת הדמיה לוודא את תקינות החיבור. אם הכל תקין, השרוול מוסר בפרוצדורה פשוטה, ללא צורך בניתוח נוסף.

לפתרון החדש יש יתרונות משמעותיים:

• מניעת סטומה: בכ-80% מהמקרים ויותר, השימוש במכשיר זה מונע את הצורך בסטומה זמנית.
• שיפור איכות חיים: המטופלים נמנעים מההשלכות הפיזיות והנפשיות של חיים עם סטומה.
• הפחתת סיבוכים: מפחית את הסיכון לזיהומים ובעיות עור הקשורות לסטומה.
• חיסכון בניתוח: מונע את הצורך בניתוח נוסף לסגירת הסטומה.
• החלמה מהירה: מאפשר למטופלים לחזור לשגרה מהר יותר.

פתרון חדשני הזה מהווה פריצת דרך משמעותית בטיפול בסרטן הרקטום. הוא מציע אלטרנטיבה יעילה לסטומה הזמנית, משפר את איכות החיים של המטופלים, ומפחית את הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בניתוח נוסף.

חשוב לזכור כי לא כל המטופלים יהיו מועמדים מתאימים לשימוש בטכנולוגיה זו. ההחלטה על השימוש בפתרון החדשני תתקבל על ידי הצוות הרפואי בהתאם למצבו הספציפי של כל מטופל.

עם התקדמות הטכנולוגיה הרפואית, פתרונות חדשניים כאלה מבטיחים עתיד טוב יותר למטופלי סרטן הרקטום, מציעים תקווה להחלמה מהירה יותר ולשיפור משמעותי באיכות החיים במהלך הטיפול ולאחריו.

אם אובחנתם עם סרטן הרקטום – מוזמנים להתייעץ עם ד"ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

סטומה עצמה אין קצוות עצבים, כך שהיא אינה רגישה למגע ואינה אמורה לגרום לכאב. עם זאת, הרקמה סביב הסטומה עשויה להיות רגישה, במיוחד מיד לאחר הניתוח.
מעל הסטומה מרכיבים שקית איסוף מיוחדת, המיועדת לאסוף את ההפרשות היוצאות מהגוף. שקיות אלו מגיעות במגוון סוגים וגדלים, ויכולות להיות סגורות או עם פתח בתחתית לריקון נוח.

מתי נדרשת סטומה?

ישנן סיבות רפואיות רבות שבגללן אדם עשוי להזדקק לסטומה. להלן פירוט מעמיק של הסיבות העיקריות:

1. סרטן המעי הגס או שלפוחית השתן: במקרים של סרטן מתקדם, או כאשר הגידול ממוקם באזור מסוים, יתכן שיהיה צורך להסיר חלק מהמעי או את שלפוחית השתן כולה. במקרים אלו, סטומה משמשת כפתרון להפרשת הפסולת מהגוף. תתכן גם סטומה זמנית, לאחר ניתוח סרטן המעי, שמטרתה לתת לאזור להירפא ללא מעבר צואה. לאחר מספר חודשים תופרים מחדש את קצות המעי המנותקים זה לזה.
2. מחלות מעי דלקתיות: מחלות כמו מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית עלולות לגרום לנזק משמעותי למעי. במקרים חמורים, כאשר הטיפול התרופתי אינו מספיק, יתכן שיהיה צורך להסיר את החלק הפגוע של המעי וליצור סטומה.
3. דיברטיקוליטיס: מחלה זו גורמת להיווצרות כיסים קטנים בדופן המעי הגס. במקרים של סיבוכים חמורים, כמו דלקת או נקב במעי, עשוי להידרש ניתוח ויצירת סטומה זמנית.
4. חסימה במעי או בשלפוחית השתן: חסימות עלולות להיגרם ממגוון סיבות, כולל גידולים, הצטלקויות או פגיעות פיזיות. סטומה עשויה להיות פתרון זמני או קבוע, תלוי בחומרת החסימה ובסיבתה.
5. פציעות טראומטיות לאזור הבטן: במקרים של תאונות דרכים, פציעות מלחמה או פגיעות אחרות באזור הבטן, יתכן שיהיה צורך ביצירת סטומה כדי לאפשר לאיברים הפנימיים להחלים.
6. מומים מולדים: תינוקות הנולדים עם מומים במערכת העיכול או במערכת השתן עשויים להזדקק לסטומה מיד לאחר הלידה או בשלב מאוחר יותר בחייהם.
7. הפרעות נוירולוגיות: מצבים המשפיעים על מערכת העצבים, כמו פגיעות בחוט השדרה או מחלות ניווניות מסוימות, עלולים לפגוע ביכולת השליטה על פעולות המעיים או שלפוחית השתן. במקרים אלו, סטומה עשויה לשפר את איכות החיים.

סוגי סטומה

סטומה יכולה להיות קבועה או זמנית.
ההחלטה תלויה במספר גורמים, כולל הסיבה ליצירתה, מצבו הכללי של המטופל, והפרוגנוזה הרפואית.
סטומה זמנית נוצרת בכוונה להיות מוסרת בעתיד, בדרך כלל לאחר 3 עד 12 חודשים.
היא משמשת כטיפול שמאפשר החלמה, או במקרי חירום וסיבוכים.
סטומה קבועה נוצרת כאשר אין אפשרות או כוונה לחבר מחדש את המעי או מערכת השתן בעתיד.
היא משמשת כטיפול במקרים של הסרה מלאה של איבר, מחלות במצב מתקדם או נזק נוירולוגי קבוע.

ישנם שלושה סוגים עיקריים של סטומה, כאשר כל אחד מהם מתייחס לחלק שונה במערכת העיכול או השתן:

1. קולוסטומיה

קולוסטומיה היא סטומה המחוברת למעי הגס. זהו הסוג הנפוץ ביותר של סטומה, במיוחד בקרב מבוגרים, ובקרב אנשים עם סרטן המעי הגס. ישנם שני סוגים עיקריים של קולוסטומיה:

• קולוסטומיה בצורת קצה: במקרה זה, חלק אחד של המעי הגס מוצא החוצה דרך דופן הבטן ונתפר לעור. זהו הסוג הנפוץ ביותר של קולוסטומיה, ולרוב הוא קבוע. ההפרשות מקולוסטומיה זו נוטות להיות יותר מוצקות ועקביות, כיוון שהן עוברות דרך חלק גדול יותר של המעי הגס.
• קולוסטומיה בצורת לולאה: בסוג זה, חלק מלולאת המעי הגס מוצא החוצה, נחתך ונתפר לדופן הבטן. סוג זה של קולוסטומיה הוא לרוב זמני ומשמש כדי לאפשר לחלק התחתון של המעי להחלים לאחר ניתוח או פציעה.

2. אילאוסטומיה

אילאוסטומיה היא סטומה המחוברת למעי הדק (האילאום). ההפרשות מאילאוסטומיה נוטות להיות יותר נוזליות ותכופות מאשר בקולוסטומיה, כיוון שהן לא עוברות דרך המעי הגס שם מתבצעת ספיגת המים.
גם באילאוסטומיה ישנם שני סוגים: בצורת קצה ובצורת לולאה.

3. אורוסטומיה

אורוסטומיה נוצרת כאשר שלפוחית השתן מוסרת, למשל בגלל סרטן או פגיעה חמורה. בניתוח זה, חלק קטן מהמעי הדק מוצא החוצה ונתפר לדופן הבטן, והשופכנים (הצינורות המובילים שתן מהכליות) מחוברים אליו. האורוסטומיה מפרישה שתן באופן רציף, ולכן נדרשת שקית איסוף מיוחדת.

סיבוכים אפשריים וכיצד להתמודד איתם

למרות שרוב האנשים מסתגלים היטב לחיים עם סטומה, ישנם מספר סיבוכים אפשריים שחשוב להכיר:

1. דלקת בעור: העור סביב הסטומה עלול להתגרות מהפרשות או מהדבק של השקית. טיפול נכון בעור וגורמי הגנה יכולים למנוע בעיה זו.
2. היצרות הסטומה: לעתים הפתח של הסטומה מתכווץ, מה שעלול להקשות על פינוי הפסולת. במקרים כאלה, ייתכן שיידרש ניתוח לתיקון.
3. בקע סטומה: זהו מצב שבו חלק מהמעי בולט מתחת לעור סביב הסטומה. לעתים נדרש ניתוח לתיקון.
4. דימום: דימום קל מהסטומה הוא נורמלי, אך דימום מתמשך או כבד דורש בדיקה רפואית.
5. חסימת מעיים: במקרים נדירים, עלולה להתפתח חסימה במעי. סימנים לכך כוללים כאב בטן, בחילה והיעדר פעילות בסטומה.

פתרון חדשני למניעת סטומה

חידוש מבטיח בתחום הכירורגיה של סרטן הרקטום מציע פתרון למניעת הצורך בסטומה זמנית. חברה ישראלית פיתחה מכשיר חדשני המורכב משרוול מיוחד. בניתוח, לאחר חיבור המעי, הכירורג מעביר את השרוול דרך אזור ההשקה, מפי הטבעת ועד מעבר לנקודת החיבור. השרוול מקובע במקומו באמצעות טבעות ייעודיות, ומאפשר מעבר של הצואה דרכו, תוך הגנה על אזור התפר הרגיש.

המכשיר נשאר במקומו למשך כ-10 ימים, ובמהלך תקופה זו הוא מגן על אזור החיבור ומאפשר לו להחלים. בתום התקופה, מבוצעת בדיקת הדמיה לוודא את תקינות החיבור. אם הכל תקין, השרוול מוסר ללא צורך בניתוח נוסף. שיטה זו מפחיתה משמעותית את הצורך בסטומה זמנית, ובכך חוסכת מהמטופלים את אי הנוחות והסיבוכים הפוטנציאליים הכרוכים בה.

החיים עם סטומה

החיים עם סטומה מציבים אתגרים ייחודיים, אך עם הדרכה נכונה, תמיכה ומעט סבלנות, רוב האנשים מצליחים להסתגל ולחזור לשגרת חיים מלאה ופעילה. הנה מספר היבטים חשובים בחיים עם סטומה:

1. טיפול יומיומי

לאחר הניתוח, אחות סטומה מלמדת את המטופל כיצד לנקות את הסטומה ולהחליף את השקית. עם הזמן, הטיפול בסטומה הופך לחלק משגרת ההיגיינה היומיומית.

2. תזונה

בתקופה הראשונה לאחר הניתוח, מומלץ לאכול ארוחות קטנות יותר ולעיתים קרובות יותר. בהדרגה ניתן לחזור לתזונה רגילה, אך חשוב להקפיד על לעיסה טובה ולהימנע מכמויות גדולות של מזון בבת אחת.

3. פעילות גופנית וספורט

ברוב המקרים, סטומה לא צריכה למנוע את ההנאה מפעילות גופנית. יש לנקוט משנה זהירות בספורט מגע, אך קיימים אביזרים מיוחדים לסטומה המאפשרים השתתפות במגוון פעילויות, כולל שחייה.

4. נסיעות

תכנון מראש הוא המפתח לנסיעות מוצלחות. יש לדאוג מראש לציוד בכמות מספקת לטיפול בסטומה, ומומלץ לשאת מכתב מרופא המסביר את המצב.

5. חיי מין ודימוי גוף

לאחר תקופת החלמה מתאימה, ניתן לקיים יחסי מין עם סטומה.
חשוב לדבר בפתיחות עם בן/בת הזוג על הרגשות והחששות. במידת הצורך, מומלץ לפנות לייעוץ מיני מקצועי או לפסיכולוג.

6. לבוש

התאמת הלבוש יכולה לסייע בהסתרת שקית הסטומה ובשיפור הביטחון העצמי:
חשוב לבחור בגדים נוחים שאינם לוחצים על אזור הסטומה. בגדים רפויים או בעלי גזרה גבוהה יכולים להסתיר את השקית.

תמיכה וסיוע

חיים עם סטומה יכולים להיות מאתגרים, אך קיימים מקורות רבים לתמיכה וסיוע:

1. אחיות סטומה: אלו הן המומחיות המספקות הדרכה, תמיכה ומענה לשאלות לאורך כל תהליך ההסתגלות.
2. קבוצות תמיכה: מפגש עם אנשים אחרים החיים עם סטומה יכול לספק תמיכה רגשית, טיפים מעשיים וחוויה של שיתוף והבנה הדדית.
3. ארגונים: בישראל ובעולם ישנם ארגונים המספקים מידע ותמיכה, כמו ארגון בעלי הסטומה בישראל.
4. ייעוץ פסיכולוגי: שיחות עם פסיכולוג או עובד סוציאלי יכולות לסייע בהתמודדות הרגשית עם השינוי בדימוי הגוף ובאורח החיים.
5. תמיכה רפואית: מעקב קבוע אצל הרופא המטפל והכירורג חשוב להבטחת בריאות תקינה ולטיפול בבעיות שעלולות להתעורר.

לסיכום,

ניתוח סטומה משמש במקרים בהם הגוף אינו יכול, מסיבות רפואיות שונות, לפנות פסולת.
הסטומה יכולה להיות קבועה או זמנית, ויכולה לפנות פסולת מהמעי הדק, מהמעי הגס או ממערכת השתן.

החיים עם סטומה מציבים אתגרים ייחודיים, אך עם הכנה נכונה, תמיכה ומידע, רוב האנשים מצליחים להסתגל ולחיות חיים מלאים ופעילים. חשוב לזכור שהסטומה, במקרים רבים, היא פתרון מציל חיים או משפר איכות חיים משמעותית.

עם הזמן והניסיון, הטיפול בסטומה הופך לחלק שגרתי מהיום-יום, מאפשר חזרה לפעילויות רגילות ושמירה על איכות חיים טובה. ההתקדמות הטכנולוגית בתחום הציוד הרפואי, יחד עם הגברת המודעות והתמיכה החברתית, מסייעים לאנשים עם סטומה לחיות חיים מלאים ומספקים.

השפעת העישון על הבריאות ידועה ומתועדת היטב. עישון גורם לנזקים משמעותיים למערכות גוף רבות, כולל מערכת הנשימה, הלב וכלי הדם, ומעלה את הסיכון למחלות רבות, ביניהן סרטן מסוגים שונים.

בשנים האחרונות, נבדקה השפעת העישון גם על חולים במחלות מעי דלקתיות, קבוצת מחלות הכוללת בעיקר את מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית. התוצאות שהתקבלו אינן חד משמעיות ומציגות תמונה מורכבת.
אמנם במחלת קרוהן, העישון מחמיר את מהלך המחלה ומעלה את הסיכון לסיבוכים, אך באופן מפתיע, במחלת הקוליטיס הכיבית נצפתה השפעה הפוכה – עישון נמצא כגורם שעשוי להפחית את הסיכון לחלות ואף להקל על תסמיני המחלה בחולים מסוימים.

מובן שהתועלת האפשרית של עישון לחולי קוליטיס כיבית אינה מצדיקה את הנזקים הבריאותיים העצומים שעישון גורם למערכות גוף אחרות, כמו מערכת הנשימה והלב וכלי הדם. עם זאת, גילוי זה פותח פתח למחקרים חדשים על מנגנוני הפעולה של ניקוטין על מערכת העיכול, ועשוי להוביל לפיתוח טיפולים חדשניים ובטוחים יותר עבור חולי קוליטיס כיבית בעתיד.

השפעת עישון על מחלת קרוהן

מחלת קרוהן יכולה להשפיע על כל חלק של מערכת העיכול, מהפה ועד פי הטבעת, וגורמת לדלקת כרונית, כיבים, והיצרויות.
על פי המחקרים, עישון משפיע באופן שלילי משמעותי על מחלת קרוהן:

1. העישון מגביר את הסיכון לפתח את מחלת קרוהן. מעשנים נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות במחלה זו בהשוואה ללא מעשנים.
2. אצל חולי קרוהן שמעשנים, המחלה נוטה להיות חמורה יותר. התסמינים עלולים להיות קשים יותר וההתקפים תכופים יותר.
3. העישון מגביר את הדלקתיות במעי, מה שמחמיר את מצב המחלה ומקשה על הטיפול בה.
4. חולי קרוהן שמעשנים נזקקים לעתים קרובות יותר לטיפול תרופתי אינטנסיבי יותר כדי לשלוט במחלה.
5. הסיכון לניתוחים עולה אצל חולי קרוהן שמעשנים. הם עלולים להזדקק ליותר התערבויות כירורגיות במהלך חייהם.
6. העישון עלול להפחית את יעילות הטיפולים התרופתיים במחלת קרוהן, מה שמקשה על השגת הפוגה ושליטה במחלה.

חשוב לציין כי הפסקת עישון יכולה לשפר משמעותית את מהלך המחלה ואת איכות החיים של חולי קרוהן.

השפעת עישון על קוליטיס כיבית

קוליטיס כיבית משפיעה בעיקר על המעי הגס והחלחולת, וגורמת לדלקת וכיבים ברירית המעי. 
על פי המחקרים, עישון משפיע באופן מפתיע על קוליטיס כיבית:

1. הפחתת סיכון: מעשנים נמצאים בסיכון נמוך יותר לפתח קוליטיס כיבית בהשוואה ללא מעשנים.
2. חומרת המחלה: אצל חולי קוליטיס כיבית שמעשנים, המחלה נוטה להיות פחות חמורה. התסמינים עשויים להיות מתונים יותר והתקפים פחות תכופים.
3. שיפור בתסמינים: חלק מהחולים מדווחים על הקלה בתסמינים כאשר הם מעשנים.
4. הפחתת הצורך בטיפול: חולי קוליטיס כיבית שמעשנים עשויים להזדקק לפחות טיפולים תרופתיים לשליטה במחלה.
5. סיכון להתלקחות: ישנם מקרים בהם חולים בקוליטיס כיבית שהפסיקו לעשן חוו התלקחות של המחלה.
6. השפעה על מהלך המחלה: העישון עשוי להשפיע על מהלך המחלה, כאשר מעשנים נוטים לחוות פחות החמרות ותקופות רמיסיה ארוכות יותר.

חשוב להדגיש כי למרות ההשפעות המפתיעות הללו, עישון עדיין נחשב מזיק לבריאות הכללית ומעלה את הסיכון למחלות רבות אחרות. לכן, ההמלצה הרפואית נשארת להימנע מעישון או להפסיק לעשן, גם עבור חולי קוליטיס כיבית.

מהי הסיבה להבדל בין המחלות?

הסיבות להבדל בהשפעת עישון על קרוהן וקוליטיס כיבית אינן ברורות לחלוטין, אך ישנם מספר הסברים אפשריים. אחד ההסברים הוא שהניקוטין בעישון משפיע באופן שונה על מערכת החיסון במעי הדק והמעי הגס.
בנוסף, ייתכן שהשפעות העישון על זרימת הדם והחמצן לרקמות משפיעות באופן שונה על האזורים השונים במערכת העיכול. ישנם גם גורמים גנטיים וסביבתיים שעשויים לשחק תפקיד בהבדל זה.

מחקר מעניין שפורסם בשנת 2002 מצא כי בקרב זוגות של אחים שנולדו למשפחות עם סיפור משפחתי של מחלות מעי דלקתיות, הופיעו מחלות שונות בהתאם להרגלי העישון.
במחקר השתתפו 242 משפחות עם 658 חולים, ובקרב 89 זוגות אחים שהיו שונים בהרגלי העישון, נמצא כי האח המעשן פיתח קרוהן ואילו האח הלא מעשן פיתח קוליטיס כיבית.
תוצאות המחקר מצביעות על כך שעישון הוא גורם סיכון חזק למחלת קרוהן ומעלה את הסיכוי לניתוחים, בעוד שהוא מפחית את הסיכון לקוליטיס כיבית.
החוקרים מציעים שעישון עשוי להשפיע על הנטייה הגנטית של הפרט ולשנות את סוג המחלה הדלקתית שהוא יפתח. כלומר, אצל אנשים עם נטייה גנטית למחלות מעי דלקתיות, עישון יכול לגרום להתפתחות קרוהן במקום קוליטיס כיבית.

בדיקת יעילותו של ניקוטין כטיפול בקוליטיס כיבית

ניקוטין הוא החומר הממכר הנמצא בסיגריות. מחקרים לא יכולים לבדוק את השפעת העישון על קוליטיס כיבית בשל הנזקים הבריאותיים של העישון. עם זאת, הניקוטין עצמו, למרות היותו ממכר, אינו מזיק כמו עישון סיגריות, ולכן נעשו מחקרים על השפעת טיפולי תחליפי ניקוטין (NRT) על קוליטיס כיבית. במחקרים אלו השתמשו במדבקות ניקוטין, מסטיקי ניקוטין או חוקני ניקוטין.

• יעילות NRT: טיפולי תחליפי ניקוטין היו יעילים יותר מאשר פלצבו (טיפול דמה ללא ניקוטין) ביצירת הפוגה אצל חולים עם קוליטיס כיבית.
• השוואה לתרופות סטנדרטיות: טיפולי תחליפי ניקוטין היו יעילים כמו תרופות סטנדרטיות, כגון אמינוסליצילטים (5-ASAs) או סטרואידים, ביצירת הפוגה, אך לא יעילים מהם.
• תופעות לוואי: תופעות לוואי לא רצויות היו נפוצות בטיפולי תחליפי ניקוטין. חלק מהמטופלים הפסיקו את הטיפול מוקדם בשל תופעות לוואי אלו.

לסיכום,

השפעת עישון משתנה בין שתי מחלות המעי הדלקתיות העיקריות. בעוד שהוא מחמיר את מחלת קרוהן ומעלה את הסיכון לחלות בה, הוא עשוי להפחית את הסיכון לקוליטיס כיבית ולהקל על תסמיניה. עם זאת, הנזקים הבריאותיים הנלווים לעישון רבים ומשמעותיים, ולכן ההמלצה הכללית היא להימנע מעישון.
חשיבות המחקרים בתחום היא לחקר מנגנוני המחלות ולהרחבת סל הפתרונות למניעתן ולטיפול בהן.
חולי קרוהן וקוליטיס כיבית צריכים להתייעץ עם הרופא המטפל שלהם לגבי השפעות העישון על מצבם הבריאותי והטיפול במחלתם.

סוגי ניתוחי מעי

ניתוחי מעי הם פרוצדורות מורכבות שמטרתן לטפל במגוון בעיות רפואיות במערכת העיכול התחתונה. הסיבות לניתוחים אלה מגוונות וכוללות סרטן המעי הגס, מחלות דלקתיות של המעי, חסימות מעיים, ובעיות אחרות.
ניתוחי המעי העיקריים הם ניתוח כריתת מעי גס חלקית או ניתוח כריתת מעי גס מלאה.

ניתוח לפרוסקופי וניתוח פתוח

ניתוח לפרוסקופי – בניתוח לפרוסקופי, המנתח מבצע מספר חתכים קטנים ומכניס צינור דק עם מצלמה כדי לראות את האיברים הפנימיים. ניתוח זה פחות פולשני ומאפשר החלמה מהירה יותר, עם פחות כאבים וסיכון נמוך יותר לסיבוכים.

ניתוח פתוח – בניתוח פתוח, המנתח מבצע חתך גדול בבטן כדי להגיע לאזור הפגוע. ניתוח זה נחשב לפולשני יותר ודורש זמן החלמה ארוך יותר, עם סיכון גבוה יותר לסיבוכים.
ניתוח פתוח מתבצע במקרים מורכבים בהם יש צורך בגישה רחבה יותר לאזור הפגוע, או כאשר מצבו של המטופל אינו מאפשר ניתוח לפרוסקופי כמו בסרטן מתקדם של המעי הגס, דלקת מפושטת וחמורה, חסימות מעיים חמורות או ניתוחים חוזרים.

שיקום לאחר הניתוח

לאחר ניתוח לפרוסקופי, ייתכנו כאבים בכתף כתוצאה מהאוויר שהוכנס לבטן במהלך הניתוח. הכאב עשוי להימשך יום או יומיים. תיתכן תחושה של שפעת כולל חום נמוך, עייפות ובחילות. תחושות אלו הן נורמליות וההרגשה תחלוף כעבור כשבוע.

לאחר ניתוח פתוח, סביר שיהיו כאבים משתנים ועוויתות במעי. ההחלמה ארוכה יותר ויכולה להימשך שבועיים עד שלושה שבועות.

תהליך השיקום:

• פעילות: נוחו כשאתם מרגישים עייפים. נסו ללכת כל יום והגדילו בהדרגה את המרחק. הימנעו מפעילויות מאומצות עד שהרופא המנתח יאשר זאת.
• תזונה: הקפידו על דיאטה דלת סיבים במשך מספר שבועות ואכלו ארוחות קטנות רבות במהלך היום. שתו הרבה נוזלים כדי למנוע התייבשות.
• תרופות: טלו תרופות לשיכוך כאבים בדיוק לפי ההוראות. אם הרופא רשם אנטיביוטיקה, הקפידו על נטילה סדירה בהתאם לזמנים שנקבעו.
• טיפול בחתכים: שטפו את האזור מדי יום במים חמים וסבון וייבשו בעדינות.

חשיבות תהליך השיקום לאחר ניתוחי מעי

השיקום לאחר ניתוח מעי הוא בעל חשיבות קריטית להחלמה מלאה ולחזרה לתפקוד תקין.
הנה כמה נקודות המדגישות את חשיבותו:

1. החלמה מהירה ויעילה: שיקום נכון מאפשר לגוף להתאושש מהר יותר מהטראומה של הניתוח.
2. מניעת סיבוכים: טיפול נכון בחתך הניתוחי ופעילות גופנית מתונה מסייעים במניעת זיהומים והידבקויות.
3. שיפור תפקוד המעיים: תזונה מתאימה ופעילות גופנית עוזרות להחזיר את המעיים לפעילות תקינה.
4. הפחתת כאבים: שיקום נכון כולל ניהול כאבים יעיל בעזרת משככי כאבים, המאפשר התאוששות נוחה יותר.
5. חזרה מהירה לשגרה: תהליך שיקום מובנה מאפשר חזרה הדרגתית ובטוחה לפעילויות יומיומיות ולעבודה.
6. שיפור איכות החיים: שיקום נכון מסייע בהתמודדות עם שינויים בתפקוד הגוף ובהרגלי החיים לאחר הניתוח.
7. מניעת אשפוזים חוזרים: שיקום יעיל מפחית את הסיכון לסיבוכים המובילים לאשפוזים חוזרים.
8. חיזוק מערכת החיסון: פעילות גופנית מתונה ותזונה נכונה במהלך השיקום מחזקות את מערכת החיסון.
9. שיפור מצב רוח ובריאות נפשית: תהליך שיקום מוצלח תורם לתחושת ביטחון ומפחית חרדה ודיכאון הקשורים לניתוח.
10. מעקב רפואי: תהליך השיקום מאפשר מעקב צמוד אחר ההחלמה ואיתור מוקדם של בעיות אפשריות.

ניתוחי מעי, בין אם לפרוסקופיים או פתוחים, הם הליכים מורכבים המשמשים לטיפול במגוון מחלות ומצבים רפואיים של מערכת העיכול. בחירת סוג הניתוח תלויה בגורמים רבים, כולל אופי המחלה, מיקומה, ומצבו הכללי של המטופל.

ללא קשר לסוג הניתוח, תהליך השיקום לאחריו הוא קריטי להצלחת הטיפול ולחזרה מהירה לתפקוד תקין.שיקום נכון כולל מנוחה מספקת, תזונה מותאמת, פעילות גופנית מדורגת, וטיפול קפדני בחתך הניתוחי. חשוב להקפיד על הנחיות הצוות הרפואי בנוגע לנטילת תרופות, ניהול כאבים, ומעקב אחר סימנים לסיבוכים אפשריים.
תמיכה נפשית ומעקב רפואי צמוד הם גם חלק בלתי נפרד מתהליך ההחלמה.

לסיכום,

שיקום מוצלח לאחר ניתוח מעי הוא תהליך הוליסטי המשלב טיפול פיזי ונפשי. הקפדה על הנחיות השיקום לא רק מזרזת את ההחלמה, אלא גם מפחיתה את הסיכון לסיבוכים ומשפרת את איכות החיים לטווח הארוך. עם גישה חיובית, תמיכה מתאימה, ומעקב רפואי צמוד, רוב המטופלים יכולים לצפות לחזרה מלאה לשגרה ולאיכות חיים טובה לאחר ניתוח מעי.

לחץ נפשי כתוצאה ממחלת מעי דלקתיות

אמנם מתח ולחץ לא יכולים לגרום למחלת מעי דלקתית, אך הם בהחלט יכול לנבוע ממנה.
לחץ נפשי הוא אחד התסמינים הנפוצים של בעיות רפואיות כרוניות.

אבחון עם מחלה כרונית הוא מצב מלחיץ, בגלל עצם הידיעה שלא צפוי ריפוי מלא
ויש צורך במגוון טיפולים כדי להישאר במצב בריאותי יציב.
מחלות כרוניות מצריכות ניהול ארוך טווח של תסמינים, ושינויים קבועים באורח החיים.
התסמינים של מחלות מעי דלקתיות, בין אם קרוהן או קוליטיס כיבית, לא עומדים להיעלם –
הם יהיו נוכחים למשך שארית חייו של החולה, גם אם יצליח לשלוט במידת חומרתם.
מחלות כרוניות יכולות לגרום לשינויים במראה החיצוני ולחוסר יציבות במקומות העבודה,
שגם הם מורידים את הביטחון העצמי ואת תחושת הערך העצמי.
המתח והלחץ יכולים להגיע למצבים כמו דיכאון וחרדה.

איך משפיעים מתח ולחץ על החמרת התסמינים

אמנם מחלות מעי דלקתיות אינן נגרמות על ידי לחץ, אך רמה גבוהה ומתמשכת של לחץ, מתח וחרדה
עשויה לגרום להחמרת התסמינים – ההתלקחויות עלולות להתרחש בתדירות גבוהה יותר וחומרתן יכולה לעלות כתוצאה מהלחץ.

הסיבה העיקרית לכך היא שההורמונים המשתחררים בגוף בזמן לחץ נפשי – הורומוני לחץ, כמו קורטיזול, עשויים לשבש את תהליכי העיכול שמלכתחילה אינם תקינים אצל החולים במחלות מעי דלקתיות.

התסמינים המחמירים בעת לחץ:

• שינויים במהירות התנועה דרך מערכת העיכול – עלייה במהירות התנועה תוביל להופעת שלשול, שהוא אחד התסמינים השכיחים ביותר שחווים חולי IBD. אם תנועת החומר מואטת, תיתכן עצירות.
• הפרשת עודף חומצה – רירית הקיבה מייצרת רמה גבוהה יותר של חומצה בעת לחץ, וחומצה שאינה מנוטרלת מגיעה למעי ופוגעת ברירית.
• הגברת התהליך הדלקתי – במחקר חדש שפורסם השנה, נמצא כי הורמוני סטרסט מקיימים אינטרקציה עם מערכת העצבים של המעי, וגורמים להגברת תהליכי הדלקת. אצל עכברים, שעברו תהליך המדמה מחלת מעי דלקתית, נמצא כי לחץ מגביר פי שניים את חומרת המחלה. 

לצד הטיפול במחלה עצמה, המחקרים האחרונים מעלים כיוון מחשבה לטיפולים תרופתיים המפחיתים את השפעתם של הורמוני הלחץ.

איך ניתן למנוע את החמרת התסמינים כתוצאה מלחץ?

לחץ מתמשך משפיע על כלל החיים. תקפות ארוכות של מתח מובילות לתסכול, כעס, היעדר תקווה ודיכאון.
הלחץ הנפשי של החולה במחלה כרונית כמו מחלת מעי דלקתית משפיע גם על הסובבים אותו.
הדרך היעילה ביותר לעצירת מעגל ההשפעה השלילי ולמניעת החמרת תסמיני מחלות מעי דלקתיות כתוצאה מלחץ, הוא טיפול בלחץ עצמו.
לשם כך, חשוב להכיר את תסמיני הלחץ ולזהות מצבים המשפיעים לרעה על השלמות הנפשית.

תסמינים נפוצים ללחץ הם:

• עצבנות וקושי בניהול מערכות יחסים
• חרדה, מחשבות חוזרות ועצב
• אובדן עניין בפעילויות שבעבר גרמו להנאה
• הפרעות שינה ועייפות כרונית
• כאבי ראש חוזרים
• בעיות קוגניטיביות כמו קושי בריכוז והפרעות בזיכרון

פעולות שיכולות למנוע לחץ או לטפל בו:

• פניה לעזרה נפשית כשחשים מצוקה וקשיי התמודדות – טיפול נפשי, טיפול בשיחות או קבוצת תמיכה, ובמקרה של דיכאון או חרדה גם טיפול תרופתי.
• למידה על ההיבטים השונים של מחלות מעי דלקתיות ועל הדרכים לנהל אותם, יכולה להחזיר את תחושת השליטה.
• למידה על ניהול לחץ מעניקה כלים לשמירה על השקפה חיובית יותר.
• הקפדה על תזונה בריאה המותאמת למחלות מעי דלקתיות.
• שמירה על פעילות גופנית מתונה ועקבית, משפיעה גם על מצב הרוח.
• פעילויות להפחתת מתח כמו מדיטציה או מיינדפולנס.
• הפחתת התחייבויות הגורמות למתח ולחץ.
• שמירה על קשר רצוף עם משפחה וחברים.

לסיכום,

קיים קשר הדוק בין לחץ נפשי ומחלות מעי דלקתיות.
מחלות כרוניות בכלל ומחלות מעי דלקתיות בפרט, משפיעות על מיליוני אנשים ברחבי העולם. 
לכל אחד יש תסמינים משלו ודרכים משלו להתמודד איתם.
כשמדובר במחלות מעי דלקתיות – לחץ נפשי אינו הגורם הישיר להם, אך הוא משפיע בדרכים רבות על תדירות ההתלקחויות ועל חומרתן.
חשוב לדעת שישנן דרכים רבות להתמודד עם לחץ, הן בזירת אורח החיים והן בזירת הטיפול המקצועי.
ניהול תסמיני הלחץ הוא חלק מרכזי בתוכנית הטיפול של מחלות מעי דלקתיות.

גורמים לחסימת מעיים

הגורמים השכיחים ביותר לחסימת מעיים במבוגרים הם:

• הידבקויות במעיים – רצועות של רקמה סיבית בחלל הבטן שיכולות להיווצר לאחר ניתוחי בטן או אגן
• בקע כלוא – כליאה של חלק מהמעי בתוך איבר אחר במערכת העיכול
• סרטן המעי גס – חסימה כתוצאה מגידול סרטני
• מחלות מעי דלקתיות כמו מחלת קרוהן
• דיברטיקוליטיס – מצב בו כיסים במערכת העיכול הופכים לדלקתיים
• פתלת המעי (וולוולוס) – קטע מעי המתפתל על צירו ויוצר חסימה
• פקק צואה – גוש צואתי הנוצר באיזור הרקטום ואינו מצליח להיפלט

אצל ילדים הסיבה העיקרית לחסימת מעיים היא התפשלות המעי – מצב שבו חלק מהמעי נבלע בתוך חלק אחר הסמוך לו.

תסמינים של חסימת מעיים

• כאבי בטן המתבטאים בהתכווצויות באות והולכות
• אובדן תיאבון
• עצירות
• הקאות
• נפיחות בבטן
• חוסר יכולת לפעולת מעיים או להעברת גזים

גורמי סיכון לחסימת מעיים

מחלות ומצבים שיכולים להגביר את הסיכון לחסימת מעיים כוללים:

• ניתוח בטן או אגן, הגורם לעתים קרובות להידבקויות – חסימת מעיים שכיחה
• מחלת קרוהן, שעלולה לגרום לדפנות המעי להתעבות ולהצר את המעבר
• סרטן המעי

חסימה מדומה

חסימת מעיים מדומה יכולה לגרום לתסמינים של חסימה ללא חסימה פיזית.
בעיות בשרירים או בעיות עצביות משבשות את ההתכווצויות הרגילות של המעי, המשמשות למעבר המזון והצואה וכך גם מאטות או עוצרות את תנועת המזון והנוזל דרך מערכת העיכול.

הסיבות לחסימת מעיים מדומה יכולות לכלול

• תופעות לוואי של ניתוח בטן או אגן
• תרופות מסוימות המשפיעות על השרירים והעצבים, כולל תרופות נוגדות דיכאון ואופיואידים
• הפרעות שרירים ועצבים, כגון מחלת פרקינסון

סיבוכים של חסימת מעיים

ללא טיפול, חסימת מעיים עלולה לגרום לסיבוכים חמורים מסכני חיים, כולל:

• מוות של רקמות – חסימת מעיים יכולה לנתק את אספקת הדם לחלק מהמעי. מחסור בדם גורם למוות של רקמות בדופן המעי, שיכול להוביל לקרע או נקב בדופן המעי. נקבים בדופן המעי עשויים לגרום לזיהום חמור.
• דלקת הצפק – זיהום בחלל הבטן – מצב מסכן חיים הדורש טיפול רפואי מיידי ולעיתים קרובות כירורגי.

אבחון חסימת מעיים

בדיקות המשמשות לאבחון חסימת מעיים כוללות:

• בדיקה פיזית – תשאול על ההיסטוריה הרפואית והתסמינים, בדיקה של הבטן כדי להעריך אם היא נפוחה או רכה, או אם יש גוש בחלל הבטן, הקשבה לקולות המעיים באמצעות סטטוסקופ.
• צילום רנטגן – כדי לאשר אבחנה של חסימת מעיים הרופא יכול להמליץ על צילום רנטגן של הבטן,
  אם כי קיימים סוגים של חסימת מעיים שלא ניתן לדמות באמצעות צילומי רנטגן סטנדרטיים.
• טומוגרפיה ממוחשבת (CT) – סריקה זו משלבת סדרה של תמונות רנטגן שצולמו מזוויות שונות כדי לייצר תמונות חתך. תמונות אלה מפורטות יותר מצילום רנטגן רגיל ויש סיכוי גבוה יותר לזהות בהן חסימת מעיים.
• אולטרסאונד – כשיש חסימת מעיים אצל ילדים, סוג הדימות המועדף הוא אולטרסאונד.
• חוקן אוויר או בריום – החוקן מאפשר הדמיה משופרת של המעי הגס.
  במהלך הבדיקה הרופא יחדיר אוויר או בריום נוזלי למעי הגס דרך פי הטבעת.
  עבור חסימה אצל ילדים – במרבית המקרים החוקן עצמו יכול לפתור את הבעיה ואין צורך בטיפול נוסף.

טיפול בחסימת מעי

טיפול בחסימת מעי דורש, ברוב המקרים, הגעה לבית החולים.
לאחר ההגעה לאשפוז, הרופאים מייצבים את המצב באמצעות מספר הליכים, שיאפשרו טיפול:

• עירוי נוזלים
• צינור אפי-קיבתי שמוחדר דרך האף לחלל הבטן כדי לשאוב אוויר ונוזל ולהקל על הנפיחות בבטן.
• קטטר לשלפוחית השתן כדי לנקז את השתן ולאסוף אותו לבדיקה
• חוקן בריום או אוויר – שיכול להיות גם הליך טיפולי (במיוחד לילדים) וגם הליך לצורך מיפוי החסימה.

טיפול בחסימה חלקית

אם החסימה היא חלקית, ייתכן שלאחר ההתייצבות לא יהיה צורך בטיפול נוסף, אלא בדיאטת דלת סיבים שתקל על המעי החסום להעביר את הצואה.
לאחר בירור, ייתכן שיהיה צורך בניתוח כדי להקל על החסימה.

טיפול בחסימה מלאה

אם שום דבר לא יכול לעבור דרך המעי, לרוב יהיה צורך בניתוח חירום כדי להקל על החסימה.
ההליך שיתבצע תלוי בגורם לחסימה ובחלק המעי המושפע ממנה.
ניתוח זה כרוך בדרך כלל בהסרת החסימה ובהסרת חלקי מעי שניזוקו.

פתרון אחר הוא טיפול בחסימה באמצעות סטנט מתכתי שמתרחב מעצמו.
צינור זה וחדר למעי באמצעות אנדוסקופ המועבר דרך הפה או המעי הגס.
הצינור מתרחב בתוך המעי ופותח את המעי כך שהחסימה תוכל להתנקות.

סטנטים משמשים בדרך כלל לטיפול באנשים עם סרטן המעי הגס או כדי לספק הקלה זמנית אצל אנשים שניתוח חירום מסוכן מדי עבורם.
ייתכן שהמטופלים בסטנט יזדקקו לניתוח נוסף לפתיחת החסימה לאחר התייצבות מצבם.

טיפול בחסימה מדומה

אם נקבע שהתסמינים נגרמים על-ידי חסימה מדומה, ייתכן שיידרש אשפוז לצורך מעקב אחרי התסמינים, הזנה תוך ורידית וטיפול בגורם לחסימה המדומה.

אם החסימה המדומה נגרמת כתוצאה ממחלה או מתרופה, הטיפול יהיה במחלה הבסיסית או בהפסקת נטילת התרופה.
במקרים אחרים, הרופא יכול לרשום תרופות הגורמות להתכווצויות שרירי המעי, שיעזרו לחידוש פעולת המעיים.

במקרים של התרחבות המעי הגס, כחלק מתסמיני החסימה המדומה, ניתן לטפל באמצעות דקומפרסיה (הפחתת לחץ). את הדקומפרסיה ניתן לבצע באמצעות קולונוסקופיה או הליך ניתוחי.

לסיכום,
במקרים של חשש לחסימת מעי מוחלטת, יש צורך בפנייה מידית למוקד או למיון.
במקרים של קושי במתן צואה, שאינו מלווה בתסמיני חסימת מעי – אנחנו מזמינים אתכם לקבוע תור להתייעצות
במרפאתו של ד"ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג מומחה.

תסמונת המעי הרגיז ושתי מחלות המעי הדלקתיות הנפוצות: מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית, הן מצבים הגורמים לתסמינים דומים במערכת העיכול, אך בין מחלות המעי הדלקתיות (IBD) לבין תסמונת המעי הרגיז (IBS) יש הבדל מהותי:

מחלות מעי דלקתיות הן מחלות מבניות הגורמות לנזק פיזי נראה לעין.
רופאים יכולים לזהות אותן באמצעות בדיקות כמו קולונוסקופיה או ביופסיה.
תסמונת המעי הרגיז היא מחלה תפקודית – לא ניתן לראות את תסמיניה בבדיקות.

למרות הדמיון בתסמינים ישנם מספר הבדלים, שמסייעים לייצר אבחנה מבדלת,
וכמובן – כל תלונה על נפיחות, כאבי בטן, שלשולים או עצירות, ותחושת אי-נוחות בבטן, שאינם חולפים לאורך זמן ממושך, תיבדק לעומק על-ידי רופא ורק אז יותאם לה טיפול.

תסמינים דומים של תסמונת המעי הרגיז ומחלות מעי דלקתיות

מכיוון ש-IBD ו-IBS הם מצבים המשפיעים על המעיים לזמן ממושך יש להם תסמינים דומים.
שני המצבים יכולים להופיע גם אצל ילדים, מתבגרים ואנשים צעירים.

• כאב בטן
• נפיחות
• שלשול או עצירות
• יציאות תכופות

ההבדלים בתסמינים בין שני המצבים

בנוסף לתסמינים המשותפים לשני המצבים, מחלות מעי דלקתיות יכולות לגרום לתסמינים נוספים:

• צואה מדממת או שחורה
• ירידה במשקל או אובדן תיאבון
• חום
• דלקת בעור, במפרקים או בעיניים

תסמונת המעי הרגיז IBS יכולה לגרום לריבוי בחילות וגזים ותחושת התרוקנות לא מלאה.

קיים גם הבדל לא מובהק במיקום הכאב.
מחלת קרוהן גורמת בדרך כלל לכאבים בצד הימני של הבטן וקוליטיס כיבית לכאבים בצד השמאלי,
אם כי הכאבים יכולים להופיע בכל מיקום בבטן.
תסמונת המעי הרגיז גורמת לכאבים המתרכזים לרוב בבטן התחתונה.

הגורמים למחלות מעי דלקתיות ולתסמונת המעי הרגיז

הגורמים לשני המצבים אינם מובהקים.
כשמדובר במחלות מעי דלקתיות ישנו בדרך כלל שילוב בין גורמים תורשתיים וסביבתיים, וישנו הקשר של פעילות יתר של מערכת החיסון. הפעילות המוגברת היא זו שגורמת לתסמינים כמו חום ועייפות.

גם בנוגע לתסמונת מעי דלקתית, מחקרים מצאו קשר לפעילות המערכת החיסונית, ובנוסף, לאופן שבו השרירים מעבירים מזון דרך המעי.
לאנשים רבים ישנם טריגרים שגורמים למחלו להיות פעילות: תזונה, מתח, זיהומים ושינויים הורמונליים.

אבחון של מחלות מעי דלקתיות

מכיוון שמחלות מעי דלקתיות גורמות לנזק פיזי למעיים, ניתן לאבחן אותן באמצעות בדיקות.
בדיקות אלה יכולות לזהות גם את סוג מחלת המעי (לרוב – קרוהן או קוליטיס), ולאפשר התאמת טיפול מדויקת.

• בדיקות דם וצואה
• סריקות CT או MRI
• קולונסקופיה ונטילת דגימת רקמה (ביופסיה)

אבחון תסמונת המעי הרגיז

כשמדובר בתסמונת המעי הרגיז, אין תסמינים פיזיים במעי ולכן האבחון נעשה באמצעות קריטריונים המשמשים לאבחנה מבדלת.
הבדיקות אליהן נשלח המטופל – בדיקות דם, צואה, אולטרה-סאונד וכיוצא באלה, לא נועדו לאתר ממצאים.
מטרתן היא לשלול מחלות אחרות.

לאחר שנשללו מחלות מעי דלקתיות או מחלות אחרות הגורמות לתסמינים דומים,
ניתן יהיה לאבחן את התסמונת באמצעות סדרת קריטריונים הנקראים "הקריטריונים של רומא".
הקריטריונים הם:

• כאבי בטן חוזרים המופיעים לפחות למשך יום אחד בשבוע בשלושת החודשים שלפני הבדיקה.
• כאבי הבטן קשורים ליציאות
• יש שינוי בתדירות היציאות
• יש שינוי במראה או במרקם הצואה

סיבוכים אפשריים

בעוד שלתסמונת המעי הרגיז אין סיבוכים, פרט לפגיעה משמעותית באיכות החיים,
מחלות מעי דלקתיות שאינן מטופלות עלולות לגרום לסיבוכים רבים,
בין אם מקומיים באזור המעי והרקטום כמו הידבקויות, חסימת מעיים, כיבים, פיסטולות או מורסות,
ובין אם כלליים כמו אנמיה, אובדן עצם או התייבשות.

טיפול במחלות מעי דלקתיות ובתסמונת המעי הרגיז

אנשים עם IBD או IBS מנסים לעתים קרובות לטפל בכך על ידי שינוי תזונתי.
ישנן המלצות המתאימות לכל מי שסובל מבעיית מעיים, אך כדי להתאים אותן אישית, כדאי לנהל יומן תזונה, ולבדוק מה גורם לאי נוחות בבטן ולהתגברות התסמינים.

ההמלצות הכלליות הן:

• מומלץ להימנע ממוצרי חלב, מזונות מתועשים, סוכר לבן ומוצרים המכילים אותו, בשר מעובד, מזונות מטוגנים, משקאות המכילים קפאין או מזונות המכילים חומרי שימור.
• יש הרבות בשתייה
• יש להקשיב לגוף ולהימנע ממזון שגורם לנפיחות ותחושת אי נוחות
• בתקופות שהמחלה פעילה, מומלץ לוותר על סיבים לא מסיסים כמו דגנים מלאים וירקות ופירות עם קליפה, ולצרוך אך ורק סיבים מסיסים כמו שיבולת שועל, בטטה, ירקות ופירות ללא קליפה.

מלבד התזונה, שני המצבים משפיעים גם על בריאות הנפש, וההתמודדות עם הבעיה הכרונית יכולה לגרום לדיכאון וחרדה. כדי לטפל במצבים אלה ניתן לקבל עזרה רפואית נפשית, טיפול פסיכולוגי ועזרה בניהול מתחים.
גם פורומים וקהילות תמיכה יכולים לעזור להתמודד עם בעיות רפואיות.
מטופלים רבים משלבים, לצד הטיפול הקונבנציונלי גם טיפול אלטרנטיבי – דיקור סיני, מיינדפולנס וכד.

מלבד התזונה, אחת הסיבות החשובות לאבחון נכון של המחלה, היא הטיפול התרופתי.
התרופות המתאימות למחלות מעי דלקתיות, אינן מתאימות לתסמונת המעי הרגיז.

בין התרופות ל-IBD:

אמינוסליצילטים – תרופות המשפיעות על רירית המעי ומתאימות למקרים קלים עד בינוניים של IBD.
קורטיקוסטרואידים – תרופות המחלישות את המערכת החיסונית. תרופות אלה ניתנות לזמן קצר בעת התלקחות של המחלה. נטילתן לזמן ארוך עלולה לגרום לתופעות לוואי וסיבוכים.
אימונומודולטורים – תרופות המשפיעות על מערכת החיסון וניתנות כטיפול ארוך טווח.
טיפולים ביולוגיים – המונעים מחלבונים הנמצאים בגוף לייצר תהליכים דלקתיים.
אנטיביוטיקה – לטיפול בזיהום הנגרם ע"י המחלה, או למניעת זיהום לאחר ניתוח.

במקרים חמורים של מחלות מעי דלקתיות, יש לעתים צורך בניתוח, להסרת החלקים הפגועים במעי.

טיפול בתסמונת המעי הרגיז

במקרים של IBS ניתנות בדרך כלל תרופות ללא מרשם או תרופות מרשם כדי לאזן שלשולים או עצירות.
אלה כוללים משלשלים או נוגדי שלשולים ונוגדי עוויתות.
נערכים מחקרים על השפעתה של פרוביוטיקה על תסמיני IBS.

לסיכום,
אמנם מחלות מעי דלקתיות ותסמונת המעי הרגיז, מתבטאות במקרים רבים בתסמינים דומים,
אך האבחנה ביניהן חשובה מאוד לקביעת תוכנית הטיפול.
מוזמנים לקבוע תור למרפאתו של ד"ר אבי רשף כדי לאבחן את התסמינים ולשפר את איכות החיים בעזרת טיפול מותאם.

הדיברטיקולות (סעיפים) הן מעין "כיסים" או שקים בולטים, שעשויים להיווצר במעי. הן נמצאות בדרך כלל בחלק התחתון של המעי הגס, שכיחות מאוד לאחר גיל 40 ורק לעתים רחוקות נלווים אליהן תסמינים.
נוכחות של דיברקולות במעי נקראת דיברטיקולוזיס.
כאשר אחד או יותר מהכיסים הופכים למודלקים – המצב נקרא דיברטיקוליטיס – מצב זה עלול לגרום לכאבי בטן עזים, חום, בחילות ושינוי ניכר בהרגלי היציאות.
ניתן לטפל בדיברטיקוליטיס קלה באמצעות מנוחה, שינויים בתזונה ואנטיביוטיקה. דיברטיקוליטיס חמור או חוזר עשוי לדרוש ניתוח.

תסמינים אפשריים לדיברטיקוליטיס הם:

• כאבי בטן ורגישות בבטן – הכאב יכול להיות קבוע ומתמשך. הוא יופיע לרוב בצד השמאלי התחתון של הבטן.
• בחילות והקאות
• חום
• עצירות ובמקרים מסוימים שלשול

דיברטיקוליטיס – גורמים וגורמי סיכון

הגורם העיקרי להתפתחות הסעיפים במעי (דיברטיקולוזיס) הוא תזונה דלה בסיבים.
תזונה כזו גורמת לעצירות המובילה למאמץ בזמן יציאות. הלחץ על המעי גורם לאיזורים חלשים יותר ברקמת המעי הגס להפוך לסעיפים.
דיברטיקוליטיס נוצרת כאשר אחד או יותר מהסעיפים מזדהם, כתוצאה מהצטברות צואה, מזון לא מעוכל וחיידקים.

ישנם גורמים המגדילים את הסיכון לחלות בדיברטיקוליטיס:

• תזונה – תזונה עשירה בשומן מן החי ודלה בסיבים מגבירה את הסיכון. דיברטיקוליטיס נפוצה יותר במדינות המערב, בשל הנטייה לצרוך מזון מעובד וללא סיבים תזונתיים.
• גיל – השכיחות של דיברטיקוליטיס עולה עם הגיל.
• עודף משקל – עודף משקל משמעותי מגדיל את הסיכויים להתפתחות דיברטיקוליטיס.
• עישון – עישון סיגריות מגביר את הסיכון לחלות בדיברטיקוליטיס.
• היעדר פעילות גופנית – נראה כי פעילות גופנית קבועה מפחיתה את הסיכון לדיברטיקוליטיס.
• תרופות מסוימות – מספר תרופות קשורות לסיכון מוגבר לדיברטיקוליטיס הרשימה כוללת סטרואידים, אופיואידים ושימוש מתמשךבתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות כמו אדוויל, נורופן ואספירין.

סיבוכים אפשריים של דיבטיקוליטיס

דיברטיקוליטיס חריפה עשויה לגרום לסיבוכים שחלקם מסוכנים:

• מורסה מוגלתית באחד הסעיפים
• חסימת מעיים הנגרמת כתוצאה מצילוק של הסעיפים המודלקים
• פיסטולה – חיבור לא תקין בין המעי הגס לאיברים אחרים
• נקב בדופן המעי
• דלקת הצפק – מצב חירום רפואי שעלול להתרחש במקרה שהכיס הנגוע נקרע ותוכן המעי נשפך לחלל הצפק (הקרום העוטף את חלל הבטן)

אבחון דיבטיקוליטיס

דיברטיקוליטיס מאובחנת בדרך כלל במהלך התקף חריף. 
מכיוון שכאבי בטן יכולים להצביע על מספר בעיות, יש צורך לשלול מצבים רפואיים אחרים.
הבדיקה הראשונית היא בדיקה גופנית המאתרת אזורים רגישים בבטן.

לאחר מכן, ייתכן ותתבצענה הבדיקות הבאות:

• בדיקות דם ושתן לאיתור זיהום
• בדיקת אנזימי כבד, לשלילת כאבי בטן שמקורם בגורמים הקשורים לכבד
• בדיקת CT , שיכולה לזהות כיסים דלקתיים או נגועים, לאשר אבחנה של דיברקוליטיס ולאבחן את מידת חומרתה.

טיפול בדיברטיקוליטיס

טיפול במחלת הסעיפים תלוי בחומרת התסמינים.
במקרה של תסמינים קלים, הטיפול יכול להיות ביתי
הוא עשוי לכלול אנטיביוטיקה לטיפול בזיהום ותזונה נוזלית ודלת סיבים בתקופת הדלקת ועד לריפוי.
לאחר שיפור התסמינים מוסיפים מזון מוצק בהדרגה.

במקרים של דיברטיקוליטיס חמור או משולב עם בעיות רפואיות אחרות, ייתכן שיידרש אשפוז.
הטיפול בבית חולים עשוי לכלול מתן אנטיביוטיקה דרך הווריד, ניקוז מורסה אם נוצרה כזו או ניתוח.

המצב יגיע לכדי ניתוח במקרים של סיבוכים כמו מורסה, פיסטולה, חסימה או נקב בדופן המעי,
או במקרים של התקפים חוזרים של המחלה.

ישנם שני סוגי ניתוח לדיברטיקוליטיס:

כריתת מעי ראשונית – הסרת חלקים חולים מהמעי וחיבור מחדש של החלקים הבריאים.
כריתת מעי עם קולוסטומיה – במקרים של דלקת חמורה ומפושטת, המונעת חיבור מחדש של חלקי המעי, המנתח פותח פתח בדופן הבטן (סטומה) המחובר לחלק הבריא של המעי הגס.
הפסולת עוברת דרך הפתח לתוך שקית. לאחר ריפוי הדלקת ניתן, ברוב המקרים, לחבר את המעי מחדש.

תזונה לחולי דיברטיקוליטיס

אמנם תזונה דלת סיבים היא הגורם הראשוני להיווצרות הסעיפים, אך בעת התקף דלקתי של הסעיפים אין לאכול סיבים. במשך השבועות הראשונים, עד לריפוי הדלקת, יש לצרוך תזונה דלת סיבים:
להימנע מקטניות, ירקות ופירות חיים, פיצוחים ודגנים מלאים. במקביל – יש להרבות בשתייה.
בפגישה עם תזונאית גסטרו ניתן לקבל מתכונים לחולי דיברטיקוליטיס.

לאחר חלוף הדלקת יש לחזור בהדרגה לתזונה רגילה, וכדי למנוע התקפים נוספים מומלץ להמשיך להקפיד על שתייה מרובה ולבנות דיאטה מאוזנת, מגוונת ועשירה בסיבים.

דיברטיקוליטיס תרופות סבתא

רוב "תרופות הסבתא" לדיברטיקוליטיס, הן אמצעים הגיוניים ופשוטים למניעת המחלה, הדומים להנחיות הקונבנציוליות:
הימנעות ממזונות ומשקאות מזיקים המגרים את המעיים כמו אלכוהול, קפה ומזון מעובד,
הקפדה על שתיית מים מרובה, ומעבר הדרגתי מתזונה נוזלית ודלת סיבים לתזונה עתירת סיבים, מתוך הקשבה לגוף והימנעות ממאכלים הגורמים לכאב ועוויתות. בנוסף ניתן לשלב טיפול בצמחי מרפא כמו אלוורה ויוקה, בחליטות מרגיעות כמו בבונג, מליסה או זרעי שומר, ובשמנים אתריים.

חשוב לומר שהטיפול הטבעי עשוי להקל על תסמינים ולסייע במניעת התקפים עתידיים, אך אינו מחליף התייעצות רפואית במקרה של כאב אקוטי.

במקרה של כאבי בטן מתמשכים ושינוי בהרגלי היציאות, מומלץ לקבוע תור לייעוץ, אבחון והתאמת בטיפול במרפאתו של ד"ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג מומחה.

מחלת מעי דלקתית (IBD) היא מחלות מעיים כרוניות המתאפיינות בדלקת במערכת העיכול.
שתי מחלות המעי הדלקתיות העיקריות הן מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית.
שני המצבים גורמים לאי נוחות משמעותית ויכולים להיות בעלי השפעה עמוקה על איכות החיים. מחלות מעי דלקתיות משפיעות על אנשים רבים ברחבי העולם והן מחלות מורכבת, שהגורמים להן מגוונים – כולל גנטיקה, תפקוד לקוי של מערכת החיסון וגורמים סביבתיים.

שכיחות המחלה ברחבי העולם דומה – בין 50-200 איש לכל 100 אלף איש יסבלו ממחלת קרוהן, ובין 120-200 איש לכל מאה אלף איש יסבלו מקוליטיס כיבית.
אך למעשה, השכיחות של מחלות אלה אצל יהודים ממוצא אשכנזי גבוהה הרבה יותר.

שכיחות מחלות מעי דלקתיות אצל יהודים אשכנזים

מחקרים כלל עולמיים מראים שליהודים אשכנזים יש סיכוי גבוה פי ארבעה לפתח מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית בהשוואה ללא יהודים באותה המדינה.
לדוגמה: בסטמפורד היל בבריטניה השכיחות של IBD בקרב אנשים בני 20 ומעלה היא כ-20 מתוך 1,000 מהאוכלוסייה היהודית, בהשוואה ל-5 מתוך 1,000 מהאוכלוסייה המקומית הלא-יהודית. מגמות דומות מתקיימות גם במקומות אחרים בעולם.

בישראל, מחקר שפורסם בשנת 2015, אותו הוביל פרופ' דן טרנר, מ"שערי צדק", סיפק אומדן בדבר שכיחות מחלות המעי הדלקתיות בישראל. התברר, כי ישראל מובילה בעולם בשיעור מחלות המעי הדלקתיות.

על פי המחקר – מספר החולים במחלות מעי דלקתיות נמצא בעלייה בישראל, ועמד על כ-450 חולים לכל 100 אלף איש – כש-60% מהם חולים במחלת קרוהן, ו-40% סובלים מקוליטיס כיבית.
גם גיל המחלה יורד – והיא עשויה להתפרץ גם אצל תינוקות ופעוטות.

מחקר נוסף שפורסם ב-2021 נועד לחקור את המגמות האפידמיולוגיות של מחלות מעי דלקתיות (IBD) בישראל תוך שימוש בנתונים מינהליים בריאותיים ארציים. במחקר זה נמצאה שכיחות ארצית של 519 מקרים לכל 100,000איש, כך שמגמת העלייה נמשכת.
לפי מחקר זה מספר החולים היהודים הוכפל בין 2005 ל-2018, ואילו מספר החולים הערבים, שאמנם עדיין נמוך יחסית, שולש. נתון זה, על האוכלוסיה הערבית, מחזק את התיאוריות על השפעת גורמים סביבתיים על התפתחות המחלה.

יחס עם זאת, שילוב של מרכיבים גנטיים ומרכיבים סוציואקונומיים מוביל לכך שהסיכוי של יהודי אשכנזי, ילד הארץ, בעל מעמד סוציו-אקונומי בינוני עד גבוה, לחלות בקרוהן או בקוליטיס כיבית מתקרב לאחוז.

גורמי הסיכון המוגבר למחלות מעי דלקתיות

נטייה גנטית והיסטוריה משפחתית:

אמנם לרוב חולי IBD אין היסטוריה משפחתית של המחלה, אך מחקרים הראו שלכ-10% מהחולים יש לפחות קרוב משפחה מדרגה ראשונה (למשל, אח, הורה או ילד) עם IBD. בנוסף, לעד 20% עשויים להיות קרובי משפחה רחוקים יותר שנפגעו מהמחלה. מחקרים על תאומים זהים ולא זהים איששו את נושא הנטייה הגנטית, עם שיעור גבוה יותר של המחלה בקרב תאומים זהים בהשוואה לתאומים לא זהים.

גורמים סביבתיים ועישון:

מלבד הגנטיקה, הגורמים הסביבתיים הספציפיים הלא גנטיים התורמים להתפתחות IBD עדיין לא מובנים במלואם. גורמים כמו מתח, זיהומים ותזונה נחקרו, אך לא הושגו מסקנות סופיות. עם זאת, עישון זוהה כגורם סיכון משמעותי למחלת קרוהן. אם כי באופן פרדוקסלי הוא מפחית את הסיכון לקוליטיס כיבית.

התיאוריה הנפוצה היום היא "תיאוריית ההיגיינה", שיכולה להסביר מדוע המחלות האלו נפוצות יותר דווקא בקרב בני המעמד הסוציו אקונומי הגבוה.
המחלות, שיש להן מרכיב חיסוני, עשויות להיות תוצאה של חשיפה מופחתת לפתוגנים בשנות הילדות – "ניקיון יתר" גורם לכך שהמערכת החיסונית לא תיחשף לזיהומים ותתגבר עליהם, וכתוצאה מכך לא תוכל להתמודד היטב עם זיהומים, כולל זיהומים במערכת העיכול.

לסיכום,

השכיחות של IBD, במיוחד מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית, גבוהה יותר בקרב יהודים אשכנזים בהשוואה לאוכלוסיות לא יהודיות. בעוד שנטייה גנטית משחקת תפקיד, הגורמים הסביבתיים המדויקים התורמים להתפתחות של IBD אינם מאושרים. הבנת המגמות וגורמי הסיכון הללו יכולה לתרום לניהול טוב יותר, גילוי מוקדם והתערבויות מתאימות עבור אנשים באוכלוסייה היהודית המושפעת מ-IBD.

כל אחד יכול לפתח פוליפים במעי הגס. הסיכון גבוה יותר לבני 50 ומעלה, בעלי עודף משקל או מעשנים. הסיכון גבוה גם כשקיימת היסטוריה אישית או משפחתית של פוליפים במעי הגס או סרטן המעי הגס.

לרוב, פוליפ במעי הגס אינו גורם לתסמינים. חשוב לערוך בדיקות סקר סדירות מכיוון שפוליפים במעי הגס שנמצאו בשלבים המוקדמים בדרך כלל ניתנים להסרה בטוחה ומלאה. המניעה הטובה ביותר לסרטן המעי הגס היא בדיקה סדירה לאיתור והסרה של פוליפים.

פוליפים במעי הגס תופעות לוואי

לרוב האנשים עם פוליפים במעי הגס אין תסמינים כלשהם.
ייתכן שהם לא ידעו שיש להם פוליפ עד שהרופא לא ימצא אותו במהלך בדיקת סקר של המעי הגס.

עם זאת, לחלק מהאנשים עם פוליפים במעי הגס עשויים להיות:

• שינוי בהרגלי היציאות – עצירות או שלשול הנמשכים יותר משבוע עשויים להצביע על נוכחות של פוליפ גדול במעי הגס או סרטן. עם זאת, מספר מצבים אחרים יכולים גם לגרום לשינויים בהרגלי היציאות.
• שינוי בצבע הצואה –  דם יכול להופיע כפסים אדומים בצואה שלך או לגרום לצואה להיראות שחורה. שינוי בצבע עשוי להיגרם גם על ידי מזונות מסוימים, תרופות או תוספי תזונה.
• אנמיה מחוסר ברזל – דימום מפוליפים יכול להתרחש לאט לאורך זמן, ללא דם גלוי בצואה. דימום כרוני עלול להוביל לאנמיה מחוסר ברזל, שעשויה לגרום לתחושת עייפות וקוצר נשימה.
• כאבים – פוליפ גדול במעי הגס יכול לחסום חלק מהמעי, מה שמוביל לכאבי בטן.
• דימום רקטלי – תסמין זה יכול להיות סימן לפוליפים במעי הגס, לסרטן או למצבים אחרים, כמו טחורים או פיסורה.

מתי לפנות לרופא

יש לפנות לרופא במקרה שחווים את התסמינים הבאים:

• כאבי בטן מתמשכים
• צואה דמית
• שינוי בהרגלי היציאות שנמשך יותר משבוע

יש להיבדק באופן קבוע לאיתור פוליפים במצבים הבאים:

• גיל 50 ומעלה
• גורמי סיכון כמו היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס.
  חלק מהאנשים בסיכון גבוה צריכים להתחיל את בדיקות הסקר הרבה לפני גיל 50.

הגורמים לפוליפים במעי הגס

תאים בריאים גדלים ומתחלקים בצורה מסודרת. שינויים בגנים מסוימים יכולים לגרום לתאים להמשיך להתחלק גם כאשר אין צורך בתאים חדשים. במעי הגס ובפי הטבעת, צמיחה מתמשכת זו של תאים יכולה לגרום להיווצרות פוליפים. פוליפים יכולים לגדול בכל מקום במעי הגס.

ישנם פוליפים מסוגים שונים כאשר אלה הם שלושת הסוגים העיקריים:

פוליפים אדנומטיים  – הפוליפים הנפוצים ביותר, מהווים כשני שלישים מכלל הפוליפים. הפוליפים האדנומטיים יכולים להתפתח לסרטן ורוב מקרי סרטן המעי הגס נובעים מפוליפים אלה, אך חשוב לדעת שרק שליש מהם מתפתחים לסרטן. פוליפים אלה מתפתחים באזורים שונים במעי.

פוליפים היפרפסלטיים – מתפתחים בחלק התחתון של המעי – במעי היורד ובאזור הרקטום, מדובר בפוליפים קטנים שברוב המקרים הם שפירים לחלוטין ורק לעיתים נדירות הם הופכים לממאירים.

פוליפים אינפלמטוריים – פוליפים שנובעים מהתקפים של מחלות מעי דלקתיות. לרוב אינם מסוכנים כשלעצמם, אך התהליך הדלקתי מגביר את הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס.

גורמי סיכון

גורמים העלולים לגרום לפוליפים במעי הגס או לסרטן כוללים:

• גיל: רוב האנשים עם פוליפים במעי הגס הם בני 50 ומעלה.
• מחלות מעיים דלקתיות:  קוליטיס כיבית או מחלת קרוהן מגבירים את הסיכון הכולל לסרטן המעי הגס.
• היסטוריה משפחתית: הסיכוי גבוה יותר להתפתחות פוליפים במעי הגס או סרטן, אם יש הורה, אח או ילד שסובל או סבל מהבעיה. ככל שבני משפחה מרובים יותר סובלים מפוליפים או סרטן, כך הסיכון גדל.
• עישון ושימוש מופרז באלכוהול: מחקרים מראים שלאנשים ששותים שלושה או יותר משקאות אלכוהוליים ביום יש סיכון מוגבר להתפתחות פוליפים במעי הגס. בנוסף, נראה שצריכת אלכוהול בשילוב עם עישון מגבירה את הסיכון.
• עודף משקל: חוסר פעילות גופנית בשילוב עם תזונה לא בריאה מגבירים את הסיכון לסרטן המעי הגס.

הפרעות תורשתיות הגורמות להתפתחות פוליפים:

במקרים נדירים יותר, אי סדרים גנטיים תורשתיים גורמים להיווצרות פוליפים במעי הגס.
אנשים בעלי גנים מסוימים נמצאים בסיכון גבוה להתפתחות סרטן המעי הגס.
בדיקות סקר וגילוי מוקדם יכולים לסייע במניעת גדילה של הפוליפים או התפשטות הסרטן.

הפרעות תורשתיות הגורמות לפוליפים במעי הגס כוללות:

• תסמונת לינץ: אחראית ל2-3% ממקרי סרטן המעי הגס. אנשים עם תסמונת לינץ' נוטים פוליפים מעטים יחסית, אך פוליפים אלה יכולים להפוך במהירות לסרטניים. תסמונת לינץ' היא הצורה השכיחה ביותר של סרטן מעי גס תורשתי וקשורה גם לגידולים בחלקים אחרים של הבטן.
• פוליפוזיס אדנומטי משפחתי (FAP): הפרעה נדירה הגורמת למאות ואף לאלפי פוליפים להתפתח ברירית המעי הגס החל משנות העשרה. אם הפוליפים אינם מטופלים, הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס הוא כמעט 100%, בדרך כלל לפני גיל 40. בדיקה גנטית יכולה לעזור לקבוע את הסיכון ל- FAP .
• תסמונת גרדנר: גרסה של FAP הגורמת לפוליפים להתפתח בכל המעי הגס והמעי הדק. בין השאר יכולים להתפתח גידולים לא סרטניים באיברי גוף אחרים, כולל העור, העצמות והבטן.
• תסמונת פוץ-יגר: תסמונת המתחילה בדרך כלל בהתפתחות נמשים בכל הגוף, כולל שפתיים, חניכיים וכפות רגליים. לאחר מכן מתפתחים פוליפים לא סרטניים לכל אורך המעי. פוליפים אלה יכולים להפוך לסרטניים כך שלאנשים עם מצב זה יש סיכון גבוה יותר לסרטן המעי הגס.
• תסמונות פוליפוזיס משונן – מצב המוביל לריבוי פוליפים אדנומטיים משוננים בחלק העליון של המעי הגס. פוליפים אלה עלולים להפוך לסרטניים. יש לעקוב אחריהם ולהסירם.

איך למנוע פוליפים במעי הגס

ניתן להפחית במידה ניכרת את הסיכון לפוליפים במעי הגס וסרטן המעי הגס על ידי ביצוע בדיקות סדירות והסרת הפוליפים במקרה הצורך.

שינויים מסוימים באורח החיים יכולים גם לעזור:

• אורח חיים בריא: תזונה עשירה בפירות, ירקות ודגנים מלאים וענייה בשומן ומוצרים מעובדים.
  הגבלת אלכוהול והפסקת עישון, הקפדה על פעילות פיזית ושמירה על משקל גוף בריא.
• סידן וויטמין D: מחקרים מראים שהגברת צריכת הסידן עשויה לסייע במניעת החזרה של אדנומות במעי הגס. אבל לא ברור אם לסידן יש יתרונות הגנה כלשהם מפני סרטן המעי הגס. מחקרים אחרים הראו כי ויטמין D עשוי להגן מפני סרטן המעי הגס.
• ייעוץ גנטי: אם יש היסטוריה משפחתית של פוליפים במעי הגס מומלץ לפנות לייעוץ גנטי. אבחנה של הפרעה תורשתית מצריכה בדיקת קולונוסקופיה סדירות מגיל צעיר.

אבחון פוליפים

את הפוליפים מגלים ובודקים באמצעות בדיקת קולונוסקופיה. את רובם ניתן להסיר במהלך הבדיקה, והם נשלחים לביופסיה. פוליפים גדולים במיוחד יש להסיר בניתוח. הסרת הפוליפים מאפשרת אבחון של סוג הפוליפ ומונעת את התפתחותם לסרטן המעי הגס.

בדיקת קולונוסקופיה מומלצת לכל אדם בריא מעל גיל 50. לאנשים עם היסטוריה רפואית של פוליפים, סרטן המעי הגס או סרטן הרקטום, מומלץ לבצע בדיקות באופן תכוף יותר ומגיל צעיר יותר.

לייעוץ בנושא פוליפים במעי הגס ניתן לפנות לד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.