מהי סטומה?

סטומה היא פתח מלאכותי שנוצר בדופן הבטן, דרכו מוצא חלק מהמעי החוצה. הפתח מאפשר לצואה להתנקז מהגוף לתוך שקית מיוחדת המודבקת לעור סביב הסטומה. סטומה יכולה להיות קבועה או זמנית, תלוי במצב הרפואי ובסוג הניתוח.

מתי משתמשים בסטומה זמנית בסרטן הרקטום?

בניתוחי סרטן רקטום, שנערכים לרוב לאחר טיפול כימו-קרינתי, קיים סיכון מוגבר לדליפה מאזור החיבור (אנסטומוזה) בין חלקי המעי. הקרינה, בעוד שהיא יעילה בהקטנת הגידול, יכולה להחליש את רקמות המעי ולהאט את תהליך ההחלמה. כדי להגן על אזור זה ולאפשר לו להחלים, מבוצעת לעיתים קרובות סטומה זמנית.

הסטומה הזמנית מאפשרת לצואה לעקוף את אזור החיבור החדש, מפחיתה את הלחץ על אזור הניתוח ומקטינה את הסיכון לדליפות וזיהומים. הליך זה מאפשר לרקמות להחלים בצורה טובה יותר ומהירה יותר.

ההליך המקובל

בשיטה המקובלת, מוציאים חלק מהמעי דרך פתח בדופן הבטן, יוצרים סטומה זמנית, ומחברים שקית לאיסוף הצואה. הסטומה נשארת למשך מספר חודשים, עד שאזור החיבור מחלים לחלוטין.

במהלך תקופה זו, המטופל נדרש ללמוד כיצד לטפל בסטומה, כולל החלפת השקיות ושמירה על היגיינה של האזור. לאחר שהרופאים מוודאים כי אזור החיבור החלים כראוי, מבוצע ניתוח נוסף לסגירת הסטומה והחזרת רצף המעי.

החסרונות של סטומה זמנית

למרות שניתן לחיות עם סטומה, והיא מצילת חיים במקרים רבים, היא מלווה במספר חסרונות משמעותיים:

1. אי נוחות פיזית ונפשית: רבים מתקשים להסתגל לשינוי בתדמית הגוף ולנוכחות השקית.
2. סיכון לזיהומים ובעיות עור: האזור סביב הסטומה עלול להיות רגיש ומועד לגירויים ודלקות.
3. צורך בטיפול יומיומי: נדרשת תשומת לב מתמדת להחלפת שקיות ושמירה על היגיינה.
4. הגבלות בפעילויות: יתכנו מגבלות בפעילות גופנית, שחייה, או לבישת בגדים מסוימים.
5. השפעה על התזונה: יתכן צורך בשינוי הרגלי אכילה למניעת בעיות עיכול.
6. צורך בניתוח נוסף: סגירת הסטומה דורשת ניתוח נוסף, עם כל הכרוך בכך.

חשוב לציין כי למרות החסרונות, רבים מסתגלים היטב לחיים עם סטומה זמנית, ועבור רבים היא מהווה שלב חיוני בתהליך ההחלמה מסרטן הרקטום.

הפתרון החדשני למניעת סטומה

לאחרונה, חברה ישראלית פיתחה מכשיר פורץ דרך המציע אלטרנטיבה מבטיחה לסטומה הזמנית. פתרון זה מתמודד עם האתגרים של הסטומה הזמנית תוך שמירה על היתרונות הרפואיים שלה.

המכשיר החדש הוא למעשה שרוול מיוחד, המתוכנן להגן על אזור החיבור במעי לאחר הניתוח. הנה כיצד הוא פועל:

• התקנה: במהלך הניתוח, לאחר כריתת הגידול וחיבור חלקי המעי, הכירורג מחדיר את השרוול דרך פי הטבעת. השרוול מועבר לאורך המעי הגס, עובר את אזור החיבור החדש ומתמקם מעבר לו.
• קיבוע: השרוול מצויד בטבעות מיוחדות המאפשרות את קיבועו במקום הנכון בתוך המעי. זה מבטיח שהשרוול יישאר יציב ויספק הגנה מתמשכת.
• פעולה: הצואה עוברת דרך השרוול, ובכך נמנע מגע ישיר בינה לבין אזור החיבור הרגיש. זה מפחית משמעותית את הסיכון לדליפות ומאפשר לרקמות להחלים ללא הפרעה.
• תקופת השימוש: השרוול נשאר במקומו למשך כעשרה ימים. זוהי התקופה הקריטית ביותר להחלמת החיבור.
• הסרה: בתום עשרת הימים, מבוצעת בדיקת הדמיה לוודא את תקינות החיבור. אם הכל תקין, השרוול מוסר בפרוצדורה פשוטה, ללא צורך בניתוח נוסף.

לפתרון החדש יש יתרונות משמעותיים:

• מניעת סטומה: בכ-80% מהמקרים ויותר, השימוש במכשיר זה מונע את הצורך בסטומה זמנית.
• שיפור איכות חיים: המטופלים נמנעים מההשלכות הפיזיות והנפשיות של חיים עם סטומה.
• הפחתת סיבוכים: מפחית את הסיכון לזיהומים ובעיות עור הקשורות לסטומה.
• חיסכון בניתוח: מונע את הצורך בניתוח נוסף לסגירת הסטומה.
• החלמה מהירה: מאפשר למטופלים לחזור לשגרה מהר יותר.

פתרון חדשני הזה מהווה פריצת דרך משמעותית בטיפול בסרטן הרקטום. הוא מציע אלטרנטיבה יעילה לסטומה הזמנית, משפר את איכות החיים של המטופלים, ומפחית את הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בניתוח נוסף.

חשוב לזכור כי לא כל המטופלים יהיו מועמדים מתאימים לשימוש בטכנולוגיה זו. ההחלטה על השימוש בפתרון החדשני תתקבל על ידי הצוות הרפואי בהתאם למצבו הספציפי של כל מטופל.

עם התקדמות הטכנולוגיה הרפואית, פתרונות חדשניים כאלה מבטיחים עתיד טוב יותר למטופלי סרטן הרקטום, מציעים תקווה להחלמה מהירה יותר ולשיפור משמעותי באיכות החיים במהלך הטיפול ולאחריו.

אם אובחנתם עם סרטן הרקטום – מוזמנים להתייעץ עם ד"ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

תופעות במערכת העיכול לאחר הניתוח

לאחר ניתוח כיס המרה, חלק מהמטופלים עשויים לחוות מספר תופעות במערכת העיכול:

1. שלשול: זוהי התופעה הנפוצה ביותר. היא נגרמת בעיקר בשל שחרור מתמשך של מיצי מרה למעיים.
2. גזים ונפיחות: עיכול שומנים עשוי להיות מאתגר יותר, מה שעלול לגרום לתסמינים אלו.
3. כאבי בטן: לעתים חווים אי נוחות בבטן, במיוחד לאחר ארוחות שמנות.
4. עצירות: אמנם מצב זה נפוץ פחות משלשול, אך חלק מהאנשים עלולים לחוות עצירות.

חשוב לציין כי ברוב המקרים, תופעות אלו הן זמניות ונמשכות מספר שבועות עד מספר חודשים.

חשיבות התזונה המותאמת לאחר הניתוח

תזונה נכונה לאחר ניתוח כיס מרה חשובה לתהליך ההחלמה מכמה סיבות:

1. הקלה על מערכת העיכול: תזונה מותאמת עוזרת למערכת העיכול להסתגל לתפקוד ללא כיס המרה.
2. מניעת תופעות לוואי: אכילה נכונה יכולה למנוע או להפחית תסמינים כמו שלשול, נפיחות וכאבי בטן.
3. תמיכה בהחלמה: תזונה מאוזנת מספקת את הרכיבים התזונתיים הנחוצים לגוף כדי להחלים מהניתוח.
4. שמירה על משקל בריא: התאמת התזונה יכולה לסייע בשמירה על משקל תקין, מה שחשוב במיוחד לאחר ניתוח.
5. הרגלי אכילה לטווח ארוך: אימוץ תזונה בריאה לאחר הניתוח יכול להוביל לשיפור כללי באיכות החיים ובבריאות לטווח הארוך.

פירוט התזונה המומלצת לאחר ניתוח כיס מרה

שלב ראשון: מיד לאחר הניתוח (1-2 ימים ראשונים)

בימים הראשונים לאחר הניתוח, מערכת העיכול עדיין רגישה ומתאוששת מההליך הכירורגי. בשלב זה, המטרה היא להקל על המערכת ולאפשר לה להתאושש בהדרגה. לכן, חשוב להתמקד במזונות קלים לעיכול שלא יגרמו לעומס על המערכת.

• נוזלים צלולים: מרק צח, ג'לי, מיצים מסוננים.
• הימנעות מאלכוהול: לפחות 48 שעות לאחר הניתוח.

שלב שני: הימים הראשונים לאחר חזרה הביתה

בשלב זה, הגוף מתחיל להסתגל לחיים ללא כיס מרה. מערכת העיכול מתחילה לווסת את זרימת המרה באופן שונה, ולכן חשוב להקפיד על ארוחות קטנות ודלות בשומן כדי לא להעמיס על המערכת ולמנוע תסמינים לא נעימים.

• ארוחות קטנות ותכופות: 5-6 ארוחות קטנות במקום 3 ארוחות גדולות.
• מזונות דלי שומן: פחות מ-3 גרם שומן למנה.
• הוספה הדרגתית של מזונות מוצקים: התחילו עם דגנים, לחם, פירות ומעט חלבון רזה.

שלב שלישי: שבועות ראשונים לאחר הניתוח

בשבועות הראשונים לאחר ניתוח כיס מרה, מערכת העיכול ממשיכה להסתגל. זה הזמן להתחיל להרחיב את התפריט בהדרגה, תוך הקפדה על תזונה מאוזנת ועשירה בסיבים תזונתיים. הסיבים עוזרים לווסת את תנועת המעיים ולמנוע עצירות או שלשול.

• הגדלה הדרגתית של צריכת סיבים: שיבולת שועל, שעורה, ירקות ופירות.
• חלבונים רזים: עוף ללא עור, דגים, מוצרי חלב דלי שומן.
• פחמימות מורכבות: אורז מלא, קינואה, דגנים מלאים.

מזונות שמומלץ להימנע מהם

חשוב להבין שללא כיס מרה, הגוף מתקשה יותר לעכל שומנים ומזונות מסוימים. הימנעות ממזונות אלה יכולה למנוע אי נוחות ותסמינים לא רצויים:

1. מזונות עתירי שומן: מזון מטוגן, בשר שמן, מוצרי חלב מלאים.
2. מזונות חריפים: עלולים לגרות את מערכת העיכול.
3. קפאין: עלול להגביר את תנועתיות המעיים.
4. מזונות יוצרי גזים: כרוב, בצל, שעועית.
5. מזונות מתוקים מאוד: עלולים להחמיר שלשולים.

המלצות נוספות:

• שתייה מרובה: לפחות 8 כוסות מים ביום למניעת התייבשות.
• לעיסה איטית: עוזרת בעיכול ומונעת בליעת אוויר.
• הקשבה לגוף: זהו אילו מזונות גורמים לאי נוחות והימנעו מהם.
• תוספי תזונה: התייעצו עם הרופא לגבי הצורך בויטמינים או מינרלים.

תזונה לטווח ארוך – חיים ללא כיס מרה

לאחר ההחלמה הראשונית מהניתוח, רוב האנשים יכולים לחזור לתזונה רגילה. עם זאת, חיים ללא כיס מרה עשויים לדרוש התאמות מסוימות בתזונה לטווח הארוך. להלן מספר המלצות לתזונה מאוזנת ובריאה לחיים ללא כיס מרה:

הגבלת שומנים

למרות שאין צורך להימנע לחלוטין משומנים, חשוב לשמור על צריכה מתונה. הגוף עדיין מסוגל לעכל שומנים, אך באופן פחות יעיל:

• העדיפו שומנים בריאים כמו אבוקדו, אגוזים, זרעים ושמן זית.
• הגבילו צריכת שומנים רוויים ושומני טרנס.
• צרכו מנות קטנות של מזונות עתירי שומן לאורך היום במקום ארוחה גדולה אחת.

צריכת סיבים תזונתיים

סיבים תזונתיים חשובים לבריאות מערכת העיכול ויכולים לעזור בוויסות תנועות המעיים:

• שלבו בתפריט היומי ירקות, פירות, דגנים מלאים וקטניות.
• הגדילו את צריכת הסיבים בהדרגה כדי למנוע אי נוחות במערכת העיכול.

איזון תזונתי

תזונה מאוזנת חיונית לבריאות כללית, במיוחד לאחר הסרת כיס המרה:

• צרכו מגוון של מזונות מכל קבוצות המזון.
• הקפידו על צריכה מספקת של חלבונים רזים, פחמימות מורכבות, ירקות ופירות.
• שקלו נטילת תוספי ויטמינים ומינרלים בהתייעצות עם הרופא, במיוחד ויטמינים מסיסים בשומן (A, D, E, K).

הקשבה לגוף

כל אדם מגיב אחרת לחיים ללא כיס מרה. חשוב להקשיב לגוף ולזהות מזונות שעלולים לגרום לאי נוחות.
במקרה של תסמינים לא נעימים מתמשכים במערכת העיכול מומלץ להגיע לרופא כדי לשלול בעיות נוספות
ולנהל יומן תזונה כדי לאתר מזונות שמשפיעים לרעה על העיכול.

שמירה על אורח חיים בריא

מעבר לתזונה, אורח חיים בריא יכול לתרום לבריאות כללית טובה יותר:

• שמרו על פעילות גופנית סדירה.
• הקפידו על שתייה מרובה לאורך היום.
• הימנעו מעישון ומצריכה מופרזת של אלכוהול.

לסיכום

התאמת התזונה לאחר ניתוח כיס מרה היא תהליך הדרגתי שמתחיל מיד לאחר הניתוח וממשיך לאורך החיים. בעוד שבשבועות הראשונים יש צורך בזהירות יתרה, רוב האנשים יכולים לחזור לתזונה כמעט רגילה תוך מספר חודשים, עם התאמות קלות.

חשוב לזכור כי כל אדם מגיב אחרת, ולכן מומלץ להתייעץ עם תזונאי או רופא לקבלת תכנית תזונה מותאמת אישית. שמירה על תזונה מאוזנת ובריאה לאורך זמן, יחד עם הקשבה לצרכי הגוף, תסייע לא רק בהתאוששות מהניתוח, אלא גם בשמירה על בריאות כללית טובה יותר לאורך כל החיים ללא כיס מרה.

סטומה עצמה אין קצוות עצבים, כך שהיא אינה רגישה למגע ואינה אמורה לגרום לכאב. עם זאת, הרקמה סביב הסטומה עשויה להיות רגישה, במיוחד מיד לאחר הניתוח.
מעל הסטומה מרכיבים שקית איסוף מיוחדת, המיועדת לאסוף את ההפרשות היוצאות מהגוף. שקיות אלו מגיעות במגוון סוגים וגדלים, ויכולות להיות סגורות או עם פתח בתחתית לריקון נוח.

מתי נדרשת סטומה?

ישנן סיבות רפואיות רבות שבגללן אדם עשוי להזדקק לסטומה. להלן פירוט מעמיק של הסיבות העיקריות:

1. סרטן המעי הגס או שלפוחית השתן: במקרים של סרטן מתקדם, או כאשר הגידול ממוקם באזור מסוים, יתכן שיהיה צורך להסיר חלק מהמעי או את שלפוחית השתן כולה. במקרים אלו, סטומה משמשת כפתרון להפרשת הפסולת מהגוף. תתכן גם סטומה זמנית, לאחר ניתוח סרטן המעי, שמטרתה לתת לאזור להירפא ללא מעבר צואה. לאחר מספר חודשים תופרים מחדש את קצות המעי המנותקים זה לזה.
2. מחלות מעי דלקתיות: מחלות כמו מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית עלולות לגרום לנזק משמעותי למעי. במקרים חמורים, כאשר הטיפול התרופתי אינו מספיק, יתכן שיהיה צורך להסיר את החלק הפגוע של המעי וליצור סטומה.
3. דיברטיקוליטיס: מחלה זו גורמת להיווצרות כיסים קטנים בדופן המעי הגס. במקרים של סיבוכים חמורים, כמו דלקת או נקב במעי, עשוי להידרש ניתוח ויצירת סטומה זמנית.
4. חסימה במעי או בשלפוחית השתן: חסימות עלולות להיגרם ממגוון סיבות, כולל גידולים, הצטלקויות או פגיעות פיזיות. סטומה עשויה להיות פתרון זמני או קבוע, תלוי בחומרת החסימה ובסיבתה.
5. פציעות טראומטיות לאזור הבטן: במקרים של תאונות דרכים, פציעות מלחמה או פגיעות אחרות באזור הבטן, יתכן שיהיה צורך ביצירת סטומה כדי לאפשר לאיברים הפנימיים להחלים.
6. מומים מולדים: תינוקות הנולדים עם מומים במערכת העיכול או במערכת השתן עשויים להזדקק לסטומה מיד לאחר הלידה או בשלב מאוחר יותר בחייהם.
7. הפרעות נוירולוגיות: מצבים המשפיעים על מערכת העצבים, כמו פגיעות בחוט השדרה או מחלות ניווניות מסוימות, עלולים לפגוע ביכולת השליטה על פעולות המעיים או שלפוחית השתן. במקרים אלו, סטומה עשויה לשפר את איכות החיים.

סוגי סטומה

סטומה יכולה להיות קבועה או זמנית.
ההחלטה תלויה במספר גורמים, כולל הסיבה ליצירתה, מצבו הכללי של המטופל, והפרוגנוזה הרפואית.
סטומה זמנית נוצרת בכוונה להיות מוסרת בעתיד, בדרך כלל לאחר 3 עד 12 חודשים.
היא משמשת כטיפול שמאפשר החלמה, או במקרי חירום וסיבוכים.
סטומה קבועה נוצרת כאשר אין אפשרות או כוונה לחבר מחדש את המעי או מערכת השתן בעתיד.
היא משמשת כטיפול במקרים של הסרה מלאה של איבר, מחלות במצב מתקדם או נזק נוירולוגי קבוע.

ישנם שלושה סוגים עיקריים של סטומה, כאשר כל אחד מהם מתייחס לחלק שונה במערכת העיכול או השתן:

1. קולוסטומיה

קולוסטומיה היא סטומה המחוברת למעי הגס. זהו הסוג הנפוץ ביותר של סטומה, במיוחד בקרב מבוגרים, ובקרב אנשים עם סרטן המעי הגס. ישנם שני סוגים עיקריים של קולוסטומיה:

• קולוסטומיה בצורת קצה: במקרה זה, חלק אחד של המעי הגס מוצא החוצה דרך דופן הבטן ונתפר לעור. זהו הסוג הנפוץ ביותר של קולוסטומיה, ולרוב הוא קבוע. ההפרשות מקולוסטומיה זו נוטות להיות יותר מוצקות ועקביות, כיוון שהן עוברות דרך חלק גדול יותר של המעי הגס.
• קולוסטומיה בצורת לולאה: בסוג זה, חלק מלולאת המעי הגס מוצא החוצה, נחתך ונתפר לדופן הבטן. סוג זה של קולוסטומיה הוא לרוב זמני ומשמש כדי לאפשר לחלק התחתון של המעי להחלים לאחר ניתוח או פציעה.

2. אילאוסטומיה

אילאוסטומיה היא סטומה המחוברת למעי הדק (האילאום). ההפרשות מאילאוסטומיה נוטות להיות יותר נוזליות ותכופות מאשר בקולוסטומיה, כיוון שהן לא עוברות דרך המעי הגס שם מתבצעת ספיגת המים.
גם באילאוסטומיה ישנם שני סוגים: בצורת קצה ובצורת לולאה.

3. אורוסטומיה

אורוסטומיה נוצרת כאשר שלפוחית השתן מוסרת, למשל בגלל סרטן או פגיעה חמורה. בניתוח זה, חלק קטן מהמעי הדק מוצא החוצה ונתפר לדופן הבטן, והשופכנים (הצינורות המובילים שתן מהכליות) מחוברים אליו. האורוסטומיה מפרישה שתן באופן רציף, ולכן נדרשת שקית איסוף מיוחדת.

סיבוכים אפשריים וכיצד להתמודד איתם

למרות שרוב האנשים מסתגלים היטב לחיים עם סטומה, ישנם מספר סיבוכים אפשריים שחשוב להכיר:

1. דלקת בעור: העור סביב הסטומה עלול להתגרות מהפרשות או מהדבק של השקית. טיפול נכון בעור וגורמי הגנה יכולים למנוע בעיה זו.
2. היצרות הסטומה: לעתים הפתח של הסטומה מתכווץ, מה שעלול להקשות על פינוי הפסולת. במקרים כאלה, ייתכן שיידרש ניתוח לתיקון.
3. בקע סטומה: זהו מצב שבו חלק מהמעי בולט מתחת לעור סביב הסטומה. לעתים נדרש ניתוח לתיקון.
4. דימום: דימום קל מהסטומה הוא נורמלי, אך דימום מתמשך או כבד דורש בדיקה רפואית.
5. חסימת מעיים: במקרים נדירים, עלולה להתפתח חסימה במעי. סימנים לכך כוללים כאב בטן, בחילה והיעדר פעילות בסטומה.

פתרון חדשני למניעת סטומה

חידוש מבטיח בתחום הכירורגיה של סרטן הרקטום מציע פתרון למניעת הצורך בסטומה זמנית. חברה ישראלית פיתחה מכשיר חדשני המורכב משרוול מיוחד. בניתוח, לאחר חיבור המעי, הכירורג מעביר את השרוול דרך אזור ההשקה, מפי הטבעת ועד מעבר לנקודת החיבור. השרוול מקובע במקומו באמצעות טבעות ייעודיות, ומאפשר מעבר של הצואה דרכו, תוך הגנה על אזור התפר הרגיש.

המכשיר נשאר במקומו למשך כ-10 ימים, ובמהלך תקופה זו הוא מגן על אזור החיבור ומאפשר לו להחלים. בתום התקופה, מבוצעת בדיקת הדמיה לוודא את תקינות החיבור. אם הכל תקין, השרוול מוסר ללא צורך בניתוח נוסף. שיטה זו מפחיתה משמעותית את הצורך בסטומה זמנית, ובכך חוסכת מהמטופלים את אי הנוחות והסיבוכים הפוטנציאליים הכרוכים בה.

החיים עם סטומה

החיים עם סטומה מציבים אתגרים ייחודיים, אך עם הדרכה נכונה, תמיכה ומעט סבלנות, רוב האנשים מצליחים להסתגל ולחזור לשגרת חיים מלאה ופעילה. הנה מספר היבטים חשובים בחיים עם סטומה:

1. טיפול יומיומי

לאחר הניתוח, אחות סטומה מלמדת את המטופל כיצד לנקות את הסטומה ולהחליף את השקית. עם הזמן, הטיפול בסטומה הופך לחלק משגרת ההיגיינה היומיומית.

2. תזונה

בתקופה הראשונה לאחר הניתוח, מומלץ לאכול ארוחות קטנות יותר ולעיתים קרובות יותר. בהדרגה ניתן לחזור לתזונה רגילה, אך חשוב להקפיד על לעיסה טובה ולהימנע מכמויות גדולות של מזון בבת אחת.

3. פעילות גופנית וספורט

ברוב המקרים, סטומה לא צריכה למנוע את ההנאה מפעילות גופנית. יש לנקוט משנה זהירות בספורט מגע, אך קיימים אביזרים מיוחדים לסטומה המאפשרים השתתפות במגוון פעילויות, כולל שחייה.

4. נסיעות

תכנון מראש הוא המפתח לנסיעות מוצלחות. יש לדאוג מראש לציוד בכמות מספקת לטיפול בסטומה, ומומלץ לשאת מכתב מרופא המסביר את המצב.

5. חיי מין ודימוי גוף

לאחר תקופת החלמה מתאימה, ניתן לקיים יחסי מין עם סטומה.
חשוב לדבר בפתיחות עם בן/בת הזוג על הרגשות והחששות. במידת הצורך, מומלץ לפנות לייעוץ מיני מקצועי או לפסיכולוג.

6. לבוש

התאמת הלבוש יכולה לסייע בהסתרת שקית הסטומה ובשיפור הביטחון העצמי:
חשוב לבחור בגדים נוחים שאינם לוחצים על אזור הסטומה. בגדים רפויים או בעלי גזרה גבוהה יכולים להסתיר את השקית.

תמיכה וסיוע

חיים עם סטומה יכולים להיות מאתגרים, אך קיימים מקורות רבים לתמיכה וסיוע:

1. אחיות סטומה: אלו הן המומחיות המספקות הדרכה, תמיכה ומענה לשאלות לאורך כל תהליך ההסתגלות.
2. קבוצות תמיכה: מפגש עם אנשים אחרים החיים עם סטומה יכול לספק תמיכה רגשית, טיפים מעשיים וחוויה של שיתוף והבנה הדדית.
3. ארגונים: בישראל ובעולם ישנם ארגונים המספקים מידע ותמיכה, כמו ארגון בעלי הסטומה בישראל.
4. ייעוץ פסיכולוגי: שיחות עם פסיכולוג או עובד סוציאלי יכולות לסייע בהתמודדות הרגשית עם השינוי בדימוי הגוף ובאורח החיים.
5. תמיכה רפואית: מעקב קבוע אצל הרופא המטפל והכירורג חשוב להבטחת בריאות תקינה ולטיפול בבעיות שעלולות להתעורר.

לסיכום,

ניתוח סטומה משמש במקרים בהם הגוף אינו יכול, מסיבות רפואיות שונות, לפנות פסולת.
הסטומה יכולה להיות קבועה או זמנית, ויכולה לפנות פסולת מהמעי הדק, מהמעי הגס או ממערכת השתן.

החיים עם סטומה מציבים אתגרים ייחודיים, אך עם הכנה נכונה, תמיכה ומידע, רוב האנשים מצליחים להסתגל ולחיות חיים מלאים ופעילים. חשוב לזכור שהסטומה, במקרים רבים, היא פתרון מציל חיים או משפר איכות חיים משמעותית.

עם הזמן והניסיון, הטיפול בסטומה הופך לחלק שגרתי מהיום-יום, מאפשר חזרה לפעילויות רגילות ושמירה על איכות חיים טובה. ההתקדמות הטכנולוגית בתחום הציוד הרפואי, יחד עם הגברת המודעות והתמיכה החברתית, מסייעים לאנשים עם סטומה לחיות חיים מלאים ומספקים.

השפעת העישון על הבריאות ידועה ומתועדת היטב. עישון גורם לנזקים משמעותיים למערכות גוף רבות, כולל מערכת הנשימה, הלב וכלי הדם, ומעלה את הסיכון למחלות רבות, ביניהן סרטן מסוגים שונים.

בשנים האחרונות, נבדקה השפעת העישון גם על חולים במחלות מעי דלקתיות, קבוצת מחלות הכוללת בעיקר את מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית. התוצאות שהתקבלו אינן חד משמעיות ומציגות תמונה מורכבת.
אמנם במחלת קרוהן, העישון מחמיר את מהלך המחלה ומעלה את הסיכון לסיבוכים, אך באופן מפתיע, במחלת הקוליטיס הכיבית נצפתה השפעה הפוכה – עישון נמצא כגורם שעשוי להפחית את הסיכון לחלות ואף להקל על תסמיני המחלה בחולים מסוימים.

מובן שהתועלת האפשרית של עישון לחולי קוליטיס כיבית אינה מצדיקה את הנזקים הבריאותיים העצומים שעישון גורם למערכות גוף אחרות, כמו מערכת הנשימה והלב וכלי הדם. עם זאת, גילוי זה פותח פתח למחקרים חדשים על מנגנוני הפעולה של ניקוטין על מערכת העיכול, ועשוי להוביל לפיתוח טיפולים חדשניים ובטוחים יותר עבור חולי קוליטיס כיבית בעתיד.

השפעת עישון על מחלת קרוהן

מחלת קרוהן יכולה להשפיע על כל חלק של מערכת העיכול, מהפה ועד פי הטבעת, וגורמת לדלקת כרונית, כיבים, והיצרויות.
על פי המחקרים, עישון משפיע באופן שלילי משמעותי על מחלת קרוהן:

1. העישון מגביר את הסיכון לפתח את מחלת קרוהן. מעשנים נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות במחלה זו בהשוואה ללא מעשנים.
2. אצל חולי קרוהן שמעשנים, המחלה נוטה להיות חמורה יותר. התסמינים עלולים להיות קשים יותר וההתקפים תכופים יותר.
3. העישון מגביר את הדלקתיות במעי, מה שמחמיר את מצב המחלה ומקשה על הטיפול בה.
4. חולי קרוהן שמעשנים נזקקים לעתים קרובות יותר לטיפול תרופתי אינטנסיבי יותר כדי לשלוט במחלה.
5. הסיכון לניתוחים עולה אצל חולי קרוהן שמעשנים. הם עלולים להזדקק ליותר התערבויות כירורגיות במהלך חייהם.
6. העישון עלול להפחית את יעילות הטיפולים התרופתיים במחלת קרוהן, מה שמקשה על השגת הפוגה ושליטה במחלה.

חשוב לציין כי הפסקת עישון יכולה לשפר משמעותית את מהלך המחלה ואת איכות החיים של חולי קרוהן.

השפעת עישון על קוליטיס כיבית

קוליטיס כיבית משפיעה בעיקר על המעי הגס והחלחולת, וגורמת לדלקת וכיבים ברירית המעי. 
על פי המחקרים, עישון משפיע באופן מפתיע על קוליטיס כיבית:

1. הפחתת סיכון: מעשנים נמצאים בסיכון נמוך יותר לפתח קוליטיס כיבית בהשוואה ללא מעשנים.
2. חומרת המחלה: אצל חולי קוליטיס כיבית שמעשנים, המחלה נוטה להיות פחות חמורה. התסמינים עשויים להיות מתונים יותר והתקפים פחות תכופים.
3. שיפור בתסמינים: חלק מהחולים מדווחים על הקלה בתסמינים כאשר הם מעשנים.
4. הפחתת הצורך בטיפול: חולי קוליטיס כיבית שמעשנים עשויים להזדקק לפחות טיפולים תרופתיים לשליטה במחלה.
5. סיכון להתלקחות: ישנם מקרים בהם חולים בקוליטיס כיבית שהפסיקו לעשן חוו התלקחות של המחלה.
6. השפעה על מהלך המחלה: העישון עשוי להשפיע על מהלך המחלה, כאשר מעשנים נוטים לחוות פחות החמרות ותקופות רמיסיה ארוכות יותר.

חשוב להדגיש כי למרות ההשפעות המפתיעות הללו, עישון עדיין נחשב מזיק לבריאות הכללית ומעלה את הסיכון למחלות רבות אחרות. לכן, ההמלצה הרפואית נשארת להימנע מעישון או להפסיק לעשן, גם עבור חולי קוליטיס כיבית.

מהי הסיבה להבדל בין המחלות?

הסיבות להבדל בהשפעת עישון על קרוהן וקוליטיס כיבית אינן ברורות לחלוטין, אך ישנם מספר הסברים אפשריים. אחד ההסברים הוא שהניקוטין בעישון משפיע באופן שונה על מערכת החיסון במעי הדק והמעי הגס.
בנוסף, ייתכן שהשפעות העישון על זרימת הדם והחמצן לרקמות משפיעות באופן שונה על האזורים השונים במערכת העיכול. ישנם גם גורמים גנטיים וסביבתיים שעשויים לשחק תפקיד בהבדל זה.

מחקר מעניין שפורסם בשנת 2002 מצא כי בקרב זוגות של אחים שנולדו למשפחות עם סיפור משפחתי של מחלות מעי דלקתיות, הופיעו מחלות שונות בהתאם להרגלי העישון.
במחקר השתתפו 242 משפחות עם 658 חולים, ובקרב 89 זוגות אחים שהיו שונים בהרגלי העישון, נמצא כי האח המעשן פיתח קרוהן ואילו האח הלא מעשן פיתח קוליטיס כיבית.
תוצאות המחקר מצביעות על כך שעישון הוא גורם סיכון חזק למחלת קרוהן ומעלה את הסיכוי לניתוחים, בעוד שהוא מפחית את הסיכון לקוליטיס כיבית.
החוקרים מציעים שעישון עשוי להשפיע על הנטייה הגנטית של הפרט ולשנות את סוג המחלה הדלקתית שהוא יפתח. כלומר, אצל אנשים עם נטייה גנטית למחלות מעי דלקתיות, עישון יכול לגרום להתפתחות קרוהן במקום קוליטיס כיבית.

בדיקת יעילותו של ניקוטין כטיפול בקוליטיס כיבית

ניקוטין הוא החומר הממכר הנמצא בסיגריות. מחקרים לא יכולים לבדוק את השפעת העישון על קוליטיס כיבית בשל הנזקים הבריאותיים של העישון. עם זאת, הניקוטין עצמו, למרות היותו ממכר, אינו מזיק כמו עישון סיגריות, ולכן נעשו מחקרים על השפעת טיפולי תחליפי ניקוטין (NRT) על קוליטיס כיבית. במחקרים אלו השתמשו במדבקות ניקוטין, מסטיקי ניקוטין או חוקני ניקוטין.

• יעילות NRT: טיפולי תחליפי ניקוטין היו יעילים יותר מאשר פלצבו (טיפול דמה ללא ניקוטין) ביצירת הפוגה אצל חולים עם קוליטיס כיבית.
• השוואה לתרופות סטנדרטיות: טיפולי תחליפי ניקוטין היו יעילים כמו תרופות סטנדרטיות, כגון אמינוסליצילטים (5-ASAs) או סטרואידים, ביצירת הפוגה, אך לא יעילים מהם.
• תופעות לוואי: תופעות לוואי לא רצויות היו נפוצות בטיפולי תחליפי ניקוטין. חלק מהמטופלים הפסיקו את הטיפול מוקדם בשל תופעות לוואי אלו.

לסיכום,

השפעת עישון משתנה בין שתי מחלות המעי הדלקתיות העיקריות. בעוד שהוא מחמיר את מחלת קרוהן ומעלה את הסיכון לחלות בה, הוא עשוי להפחית את הסיכון לקוליטיס כיבית ולהקל על תסמיניה. עם זאת, הנזקים הבריאותיים הנלווים לעישון רבים ומשמעותיים, ולכן ההמלצה הכללית היא להימנע מעישון.
חשיבות המחקרים בתחום היא לחקר מנגנוני המחלות ולהרחבת סל הפתרונות למניעתן ולטיפול בהן.
חולי קרוהן וקוליטיס כיבית צריכים להתייעץ עם הרופא המטפל שלהם לגבי השפעות העישון על מצבם הבריאותי והטיפול במחלתם.

סוגי ניתוחי מעי

ניתוחי מעי הם פרוצדורות מורכבות שמטרתן לטפל במגוון בעיות רפואיות במערכת העיכול התחתונה. הסיבות לניתוחים אלה מגוונות וכוללות סרטן המעי הגס, מחלות דלקתיות של המעי, חסימות מעיים, ובעיות אחרות.
ניתוחי המעי העיקריים הם ניתוח כריתת מעי גס חלקית או ניתוח כריתת מעי גס מלאה.

ניתוח לפרוסקופי וניתוח פתוח

ניתוח לפרוסקופי – בניתוח לפרוסקופי, המנתח מבצע מספר חתכים קטנים ומכניס צינור דק עם מצלמה כדי לראות את האיברים הפנימיים. ניתוח זה פחות פולשני ומאפשר החלמה מהירה יותר, עם פחות כאבים וסיכון נמוך יותר לסיבוכים.

ניתוח פתוח – בניתוח פתוח, המנתח מבצע חתך גדול בבטן כדי להגיע לאזור הפגוע. ניתוח זה נחשב לפולשני יותר ודורש זמן החלמה ארוך יותר, עם סיכון גבוה יותר לסיבוכים.
ניתוח פתוח מתבצע במקרים מורכבים בהם יש צורך בגישה רחבה יותר לאזור הפגוע, או כאשר מצבו של המטופל אינו מאפשר ניתוח לפרוסקופי כמו בסרטן מתקדם של המעי הגס, דלקת מפושטת וחמורה, חסימות מעיים חמורות או ניתוחים חוזרים.

שיקום לאחר הניתוח

לאחר ניתוח לפרוסקופי, ייתכנו כאבים בכתף כתוצאה מהאוויר שהוכנס לבטן במהלך הניתוח. הכאב עשוי להימשך יום או יומיים. תיתכן תחושה של שפעת כולל חום נמוך, עייפות ובחילות. תחושות אלו הן נורמליות וההרגשה תחלוף כעבור כשבוע.

לאחר ניתוח פתוח, סביר שיהיו כאבים משתנים ועוויתות במעי. ההחלמה ארוכה יותר ויכולה להימשך שבועיים עד שלושה שבועות.

תהליך השיקום:

• פעילות: נוחו כשאתם מרגישים עייפים. נסו ללכת כל יום והגדילו בהדרגה את המרחק. הימנעו מפעילויות מאומצות עד שהרופא המנתח יאשר זאת.
• תזונה: הקפידו על דיאטה דלת סיבים במשך מספר שבועות ואכלו ארוחות קטנות רבות במהלך היום. שתו הרבה נוזלים כדי למנוע התייבשות.
• תרופות: טלו תרופות לשיכוך כאבים בדיוק לפי ההוראות. אם הרופא רשם אנטיביוטיקה, הקפידו על נטילה סדירה בהתאם לזמנים שנקבעו.
• טיפול בחתכים: שטפו את האזור מדי יום במים חמים וסבון וייבשו בעדינות.

חשיבות תהליך השיקום לאחר ניתוחי מעי

השיקום לאחר ניתוח מעי הוא בעל חשיבות קריטית להחלמה מלאה ולחזרה לתפקוד תקין.
הנה כמה נקודות המדגישות את חשיבותו:

1. החלמה מהירה ויעילה: שיקום נכון מאפשר לגוף להתאושש מהר יותר מהטראומה של הניתוח.
2. מניעת סיבוכים: טיפול נכון בחתך הניתוחי ופעילות גופנית מתונה מסייעים במניעת זיהומים והידבקויות.
3. שיפור תפקוד המעיים: תזונה מתאימה ופעילות גופנית עוזרות להחזיר את המעיים לפעילות תקינה.
4. הפחתת כאבים: שיקום נכון כולל ניהול כאבים יעיל בעזרת משככי כאבים, המאפשר התאוששות נוחה יותר.
5. חזרה מהירה לשגרה: תהליך שיקום מובנה מאפשר חזרה הדרגתית ובטוחה לפעילויות יומיומיות ולעבודה.
6. שיפור איכות החיים: שיקום נכון מסייע בהתמודדות עם שינויים בתפקוד הגוף ובהרגלי החיים לאחר הניתוח.
7. מניעת אשפוזים חוזרים: שיקום יעיל מפחית את הסיכון לסיבוכים המובילים לאשפוזים חוזרים.
8. חיזוק מערכת החיסון: פעילות גופנית מתונה ותזונה נכונה במהלך השיקום מחזקות את מערכת החיסון.
9. שיפור מצב רוח ובריאות נפשית: תהליך שיקום מוצלח תורם לתחושת ביטחון ומפחית חרדה ודיכאון הקשורים לניתוח.
10. מעקב רפואי: תהליך השיקום מאפשר מעקב צמוד אחר ההחלמה ואיתור מוקדם של בעיות אפשריות.

ניתוחי מעי, בין אם לפרוסקופיים או פתוחים, הם הליכים מורכבים המשמשים לטיפול במגוון מחלות ומצבים רפואיים של מערכת העיכול. בחירת סוג הניתוח תלויה בגורמים רבים, כולל אופי המחלה, מיקומה, ומצבו הכללי של המטופל.

ללא קשר לסוג הניתוח, תהליך השיקום לאחריו הוא קריטי להצלחת הטיפול ולחזרה מהירה לתפקוד תקין.שיקום נכון כולל מנוחה מספקת, תזונה מותאמת, פעילות גופנית מדורגת, וטיפול קפדני בחתך הניתוחי. חשוב להקפיד על הנחיות הצוות הרפואי בנוגע לנטילת תרופות, ניהול כאבים, ומעקב אחר סימנים לסיבוכים אפשריים.
תמיכה נפשית ומעקב רפואי צמוד הם גם חלק בלתי נפרד מתהליך ההחלמה.

לסיכום,

שיקום מוצלח לאחר ניתוח מעי הוא תהליך הוליסטי המשלב טיפול פיזי ונפשי. הקפדה על הנחיות השיקום לא רק מזרזת את ההחלמה, אלא גם מפחיתה את הסיכון לסיבוכים ומשפרת את איכות החיים לטווח הארוך. עם גישה חיובית, תמיכה מתאימה, ומעקב רפואי צמוד, רוב המטופלים יכולים לצפות לחזרה מלאה לשגרה ולאיכות חיים טובה לאחר ניתוח מעי.

1 – עצירות כרונית ומאמץ בזמן יציאות

עצירות כרונית היא אחת הסיבות השכיחות ביותר לפיסורה אנאלית.
כאשר אדם סובל מעצירות, היציאות נוטות להיות קשות וגדולות יותר.
הניסיון להוציא יציאה קשה גורם למאמץ מוגבר, שמעמיס על רקמות פי הטבעת. לחץ זה יכול לגרום לקרע ברירית העדינה של פי הטבעת, וכך נוצרת הפיסורה.
בנוסף, המאמץ המתמשך בזמן יציאות יכול לגרום להגברת המתח בשרירי פי הטבעת, מה שמקשה על הרפייתם ומונע מהפיסורה להחלים. מעגל זה של כאב, מתח שרירי ועצירות יכול להחמיר את המצב ולהפוך אותו לכרוני.

2 – לידה ומתח באזור האגן

נשים לאחר לידה נמצאות בסיכון מוגבר לפתח פיסורה אנאלית. הלחץ והמתח הרב שנגרמים לאזור האגן במהלך הלידה יכולים לגרום לפגיעה ברקמות פי הטבעת. בנוסף, שינויים הורמונליים ושינויים בתפקוד המעיים לאחר הלידה יכולים להגביר את הסיכון לעצירות, שכאמור היא גורם סיכון משמעותי לפיסורה.
חשוב לציין שגם גברים יכולים לסבול ממתח באזור האגן, למשל עקב פעילות גופנית מאומצת או ישיבה ממושכת, מה שיכול להגביר את הסיכון לפיסורה אנאלית.

3 – מחלות מעי דלקתיות

מחלות מעי דלקתיות, כגון מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית, מגבירות משמעותית את הסיכון לפיסורה אנאלית. במחלות אלו, הדלקת הכרונית במערכת העיכול יכולה להתפשט לאזור פי הטבעת ולהחליש את הרקמות. כתוצאה מכך, הרקמות נעשות פגיעות יותר ונוטות יותר להיקרע.
בנוסף, חולים במחלות מעי דלקתיות עשויים לסבול מתכיפות יציאות גבוהה, שלשולים או עצירות – כל אלה יכולים להגביר את העומס על פי הטבעת ולתרום להתפתחות פיסורה.

4 – תזונה לקויה וחוסר בסיבים תזונתיים

תזונה מאוזנת ועשירה בסיבים תזונתיים חיונית לתפקוד תקין של מערכת העיכול ולמניעת עצירות.
חוסר בסיבים תזונתיים בתפריט היומי יכול להוביל לעצירות כרונית, שכאמור היא גורם סיכון משמעותי לפיסורה אנאלית.
סיבים תזונתיים מסייעים בהגדלת נפח היציאות ובריכוכן, מה שמקל על תהליך ההתרוקנות ומפחית את המאמץ הנדרש. בנוסף, תזונה עשירה בסיבים מסייעת בשמירה על איזון חיידקי המעיים, מה שתורם לבריאות מערכת העיכול בכללותה.
חשוב לציין שגם צריכה מוגזמת של מזונות מעובדים, שומניים או דלים בסיבים יכולה לתרום לבעיות עיכול ולהגביר את הסיכון לפיסורה אנאלית.

זיהומים וירליים או חיידקיים באזור פי הטבעת

זיהומים באזור פי הטבעת, בין אם וירליים או חיידקיים, יכולים להוות גורם משמעותי בהתפתחות פיסורה אנאלית. זיהומים אלה יכולים לגרום לדלקת, נפיחות וגירוי באזור, מה שמחליש את הרקמות ומגביר את הסיכון לקרעים.
זיהומים מסוימים, כמו הרפס או פפילומה, יכולים לגרום לפצעים או יבלות באזור פי הטבעת, שעלולים להתפתח לפיסורות.
בנוסף, הגירוד והאי-נוחות הנלווים לזיהומים אלה יכולים לגרום לאדם לשפשף או לגרד את האזור, מה שמגביר עוד יותר את הסיכון לפגיעה ברקמות.
חשוב לזכור שהיגיינה לקויה יכולה להגביר את הסיכון לזיהומים באזור זה, ולכן שמירה על ניקיון והיגיינה טובה היא חיונית למניעת פיסורה אנאלית.

סיכום הגורמים לפיסורה אנאלית

פיסורה אנאלית היא מצב שיכול להיגרם ממגוון סיבות, החל מעצירות כרונית ועד לזיהומים ומחלות מעי דלקתיות. הבנת הגורמים לפיסורה יכולה לסייע במניעת המצב ובטיפול בו.
חשוב לזכור שאורח חיים בריא, הכולל תזונה מאוזנת, פעילות גופנית סדירה והקפדה על היגיינה, יכול לסייע רבות במניעת פיסורה אנאלית. עם זאת, במקרה של כאבים מתמשכים או חשד לפיסורה, חשוב להתייעץ עם פרוקטולוג לקבלת אבחון מדויק וטיפול מתאים.

מעבר להשפעות הידועות של אורח חיים יושבני השמנת יתר, בעיות שלד ושרירים, ומחלות לב וכלי דם, יושבנות משפיעה גם על מערכת העיכול ובריאות המעי הגס.
במאמר זה נתמקד בהשפעות אלו, תוך התייחסות מיוחדת למחלות פרוקטולוגיות הקשורות לישיבה ממושכת.

השפעות שליליות של אורח חיים יושבני על מערכת העיכול

1. ירידה בזרימת הדם: כפי שצוין קודם, ישיבה ממושכת גורמת לירידה בזרימת הדם בגוף, כולל באזור האגן והמעי הגס. הדבר עלול להוביל לפגיעה בתפקוד המעיים ולבעיות עיכול שונות.
2. לחץ מוגבר על מערכת העיכול: הישיבה גורמת לדחיסת איברי הבטן, מה שמאט את תהליך העיכול ועלול לגרום לתחושות אי-נוחות, נפיחות, גזים וצרבת.
3. עצירות: חוסר תנועה ממושך הוא גורם מוביל לעצירות, בשל האטה בתנועתיות המעי הגס.
4. שינויים במיקרוביום המעי: מחקרים מראים כי ישיבה ממושכת עלולה להשפיע לרעה על המיקרוביום – אוכלוסיית החיידקים במעי. חוסר איזון במיקרוביום (דיסביוזיס) עלול להוביל לבעיות עיכול שונות, כגון תסמונת המעי הרגיז (IBS) ומחלת קרוהן.
5. שינוי בהרגלי התזונה: לעיתים קרובות, אורח חיים יושבני מלווה בצריכה מוגברת של מזון מעובד ועתיר שומן, ובצריכה מופחתת של סיבים תזונתיים. שינויים אלה בתזונה משפיעים לרעה על בריאות המעיים.
6. טחורים: ישיבה ממושכת מגבירה את הלחץ על כלי הדם באזור פי הטבעת, מה שעלול לגרום להתפתחות או להחמרה של טחורים. טחורים הם כלי דם מורחבים באזור פי הטבעת, שעלולים לגרום לכאב, גרד, דימום ואי נוחות.
7. פיסורה אנאלית: לחץ מוגבר באזור פי הטבעת, בשילוב עם עצירות הנגרמת מישיבה ממושכת, עלול להוביל להתפתחות פיסורה אנאלית. זהו סדק או פצע קטן בפי הטבעת הגורם לכאב חד בזמן יציאות ולעיתים אף לדימום קל.
8. צניחת רקטום: במקרים מסוימים, ישיבה ממושכת בשילוב עם מאמץ יתר בזמן יציאות (לעיתים קרובות בשל עצירות) עלולה לתרום להתפתחות צניחת רקטום, מצב בו חלק מהרקטום בולט החוצה דרך פי הטבעת.

דרכים להתמודדות עם השפעות הישיבה הממושכת

• שילוב תנועה בשגרה היומית: קומו לפחות פעם בשעה למשך כמה דקות, טפסו במדרגות במקום להשתמש במעלית, או צאו להליכה קצרה בהפסקת הצהריים. להמלצה זו חשוב להתייחס כבר בגיל בית הספר היסודי, כדי לבנות הרגלים נכונים.
• ישיבה נכונה: הקפידו על ישיבה נכונה עם תמיכה מתאימה לגב התחתון.
• שימוש בשולחן עמידה או בעמדת עבודה מתכווננת המאפשרת לעבוד בעמידה לסירוגין.
• תרגילי מתיחה: בצעו תרגילי מתיחה קלים במהלך היום, במיוחד למותניים ולגב התחתון.
• שינויים תזונתיים: הגבירו את צריכת הסיבים התזונתיים והקפידו על שתייה מרובה של מים.
• פעילות גופנית סדירה: שלבו פעילות גופנית קבועה בשגרה שלכם, לפחות 30 דקות ביום, חמש פעמים בשבוע. אורח חיים פעיל הוא הדרך הטובה ביותר למנוע את השפעת הישיבה הממושכת.
• הקשבה לאותות הגוף: אל תתעלמו מהצורך ללכת לשירותים. דחיית היציאות עלולה להחמיר בעיות פרוקטולוגיות.
• טכניקות לחיזוק שרירי רצפת האגן: למדו טכניקות לחיזוק לשרירי רצפת האגן, שיכולות לסייע במניעת בעיות רפואיות.

טיפול בבעיות פרוקטולוגיות הקשורות לאורח חיים יושבני

1. טחורים:
   • הימנעו מישיבה ממושכת על האסלה.
   • השתמשו בחומרים מרככי צואה במידת הצורך.
   • שקלו שימוש בכרית מיוחדת לטחורים בזמן ישיבה ממושכת.
   • במקרים חמורים, התייעצו עם פרוקטולוג לגבי טיפולים נוספים.
2. פיסורה אנאלית:
   • הקפידו על תזונה עשירה בסיבים ושתייה מרובה למניעת עצירות.
   • השתמשו במשחות מקומיות להקלה על הכאב, בהתאם להמלצת רופא.
   • במקרים מתמשכים, ייתכן שיידרש טיפול כירורגי.
3. צניחת רקטום
   • חזקו את שרירי רצפת האגן באמצעות תרגילים ייעודיים.
   • הימנעו ממאמץ יתר בזמן יציאות.
   • במקרים חמורים, ייתכן שיידרש טיפול כירורגי.

חשוב לזכור כי במקרים של בעיות מתמשכות או חמורות, יש להתייעץ עם רופא.
אבחון מוקדם וטיפול נכון יכולים למנוע החמרה ולשפר משמעותית את איכות החיים.

לסיכום,

אורח חיים יושבני מהווה אתגר משמעותי לשמירה על בריאות תקינה בכלל ולשמירה על מערכת העיכול בפרט. עם זאת, על ידי אימוץ הרגלים בריאים, הגברת התנועה והקשבה לצרכי הגוף, ניתן למזער את ההשפעות השליליות ולשמור על בריאות תקינה.
זכרו, גם שינויים קטנים בשגרה היומית יכולים להוביל לשיפור משמעותי באיכות החיים ובבריאות הכללית.
אם אתם חווים בעיות פרוקטולוגיות מתמשכות, אל תהססו לפנות לייעוץ מקצועי.

כיצד מתבצע ההליך?

במהלך ההליך, יכניס הפרוקטולוג מכשיר מיוחד הנקרא אנוסקופ לפי הטבעת.
האנוסקופ מאפשר לרופא לראות את הטחור בבירור.
לאחר מכן, הרופא יתפוס את הטחור בעזרת כלי מתאים ויהדק גומיה סביב בסיס הטחור.
הגומייה מונעת זרימת דם אל הטחור, מה שגורם לו להתכווץ, להמות ולנשור תוך כשבוע.

יתרונות קשירת טחורים:

• יעילות: קשירה בגומייה היא טיפול טחורים יעיל עבור רוב האנשים הסובלים מטחורים פנימיים.
  מחקרים מראים שעד 80% מהאנשים מדווחים על שיפור משמעותי בתסמינים לאחר ההליך.
• מהירות: ההליך עצמו נמשך זמן קצר, בדרך כלל כ-30 דקות.
• מזעור הפולשנות: קשירת טחורים אינה דורשת חתכים או תפרים, ולכן היא נחשבת פחות פולשנית מאשר ניתוח.
• החלמה מהירה: רוב האנשים יכולים לחזור לפעילות רגילה תוך מספר ימים לאחר ההליך.
• סיכונים נמוכים: קשירת טחורים היא בדרך כלל הליך בטוח עם סיכונים נמוכים יחסית.

מתי מומלץ לבצע קשירת טחורים?

ההליך מומלץ לטיפול בטחורים פנימיים, במיוחד במקרים הבאים:

• טחורים קלים עד בינוניים: ההליך יעיל במיוחד לטיפול בטחורים קלים עד בינוניים.
• טחורים חוזרים: אם טיפולים ביתיים לטחורים, כמו משחות או נרות, לא היו יעילים, קשירת טחורים עשויה להיות פתרון יעיל.
• העדפה אישית: אם יש העדפה לטיפול לא פולשני עם זמן החלמה מהיר.

מתי לא מתאים לבצע קשירת טחורים?

קשירת טחורים אינה מתאימה לכל האנשים. ייתכן שיהיה צורך לשקול אפשרויות טיפול אחרות במקרים הבאים:

• טחורים חיצוניים: טחורים הנמצאים מחוץ לפי הטבעת לא מתאימים להליך.
• טחורים חמורים: טחורים מדרגה רביעית, שהם טחורים גדולים ונפוחים, שחרגו לחלק החיצוני של פי הטבעת אינם מתאימים להליך.
• היעדר רקמה בריאה: אם אין מספיק רקמה בריאה באזור הטחור שניתן לקשור בגומיה, הקשירה עשויה להיות לא יעילה.
• מצבים רפואיים מסוימים: אנשים הסובלים ממצבים רפואיים מסוימים, כמו מחלות דם או זיהומים באזור פי הטבעת, עשויים לא להתאים לביצוע ההליך.

מה לצפות לאחר ההליך?

לאחר קשירת טחורים, ייתכן שתרגישו כאב קל ותחוו דימום קל מפי הטבעת במשך מספר ימים.
הרופא ימליץ על נטילת משככי כאבים פשוטים ותרופות לריכוך צואה כדי להקל על התסמינים.

חשוב להימנע מהרמת משאות כבדים וממאמץ בעת יציאות במהלך תקופת ההחלמה.
כמו כן, מומלץ לשמור על תזונה עשירה בסיבים ולשתות הרבה מים כדי למנוע עצירות.

רוב האנשים יכולים לחזור לפעילות מלאה תוך מספר ימים, אך ייתכן שאחרים יצטרכו לקחת כמה ימי חופש מהעבודה. חשוב להקשיב לגוף ולנוח בהתאם לצורך.

טיפים לקידום ההחלמה:

• טלו תרופות נגד כאבים לפי ההוראות: הרופא המנתח ימליץ על תרופות נגד כאבים כדי לעזור לך להתמודד עם אי הנוחות לאחר ההליך. חשוב לקחת את התרופות לפי ההוראות.
• הניחו קומפרסים קרים: במקרה של נפיחות באור פי הטבעת – הנחת רטיות קרות עשויה לזור.
• שמור על האזור נקי ויבש: שטפו את אזור פי-הטבעת בעדינות במים וסבון מספר פעמים ביום. הקפידו לייבש היטב את האזור לאחר השטיפה.
• אכלו מזון עשיר בסיבים: תזונה עשירה בסיבים תסייע בריכוך הצואה ותקל על התרוקנות המעיים, מה שיכול להפחית את הכאב ותחושת חוסר הנוחות. מקורות טובים לסיבים תזונתיים כוללים פירות, ירקות, דגנים מלאים וקטניות.
• שתו הרבה מים: שתייה מרובה של מים תשמור על לחות הגוף ותסייע במניעת עצירות.
• הימנע מהרמת משאות כבדים: הימנע מהרמת משאות כבדים – פעולה שעשויה להחמיר את הדימום.
• הימנעו ממאמץ בעת יציאות: אל תתאמצו יותר מדי בעת יציאות, מכיוון שמאמץ עלול להחמיר את הכאב והדימום.
• השתמשו בתרופות לריכוך צואה: במקרה של עצירות כרונית או קושי במתן צואה, הרופא עשוי לרשום לכם תרופות לריכוך צואה כדי להקל על התרוקנות המעיים ולהפחית את הכאב.
• הקפידו על מנוחה: מנוחה חשובה לתהליך ההחלמה. הקפידו לישון מספיק שעות במהלך הלילה ולנוח במהלך היום ככל שתצטרכו.

חשוב לזכור שגם כשמדובר בהליך פשוט, כמו קשירת טחורים בגומייה, כל אדם מחלים בקצב שלו.
הקפידו להקשיב לגוף ולהוראות הרופא.

אם אתם סובלים מבעיית טחורים חוזרת, הגורמת לכם לחוסר נוחות, פנו למרפאתו של ד"ר אבי רשף,
ולאחר אבחון ובדיקת התאמה, תוכלו להיפטר מהטחורים בהליך פשוט ומהיר.

התסמינים הנפוצים של בקע מפשעתי הם נפיחות או בליטה נראות לעין באזור המפשעה,
כאבים בזמן הרמת משאות, מאמץ או עמידה ממושכת ותחושת לחץ וכאב סביב הנפיחות.

רוב המקרים אינם חמורים אך יש לטפל במצב רפואי זה כדי למנוע כאב ואי נוחות.
כמו כן, חשוב לדעת שבקע מפשעתי אינו נסגר מעצמו.
הטיפול הנפוץ ביותר בבקע הוא ניתוח, המבוצע ע"י כירורג מומחה.

5 עובדות על בקע מפשעתי

1 – בקע הוא בעיה רפואית מאוד שכיחה

אם אתם סובלים מבקע אתם לא לבד.
ההגדרה של בקע היא  בליטה שנוצרת כתוצאה ממעבר של איבר דרך דופן הבטן.
ישנם סוגים שונים של בקעים:

• בקע מפשעתי – הבקע הנפוץ ביותר.
  נוצר כתוצאה מחולשה בשרירי המפשעה, המאפשרת לאיברים פנימיים (בעיקר מעי דק) לבלוט החוצה.
• בקע טבורי – מופיע באזור הטבור כתוצאה מחולשה בדופן הבטן (מולדת או נרכשת).
  גורם לבליטה באזור הטבור.
• בקע ברום הבטן – נובע מחולשה מולדת בדופן הבטן בין הטבור לעצם החזה.
  גורם לבליטה באזור העליון של הבטן.
• בקע סרעפתי – נגרם כתוצאה מפתח בסרעפת, דרכו חלק מהקיבה עולה אל בית החזה.
  עלול לגרום לתסמינים כמו צרבת, קשיי נשימה וכאבים בחזה.
• בקע צלקתי – מתפתח כתוצאה מחתך ניתוחי שלא התאחה כראוי.
  מאפשר לאיברים פנימיים לבלוט החוצה דרך הצלקת.

2 – אם לא מתעלמים ממנו בקע אינו מסוכן

בנסיבות רגילות, בקע אינו בעיה מורכבת ומסכנת חיים,
אך יש לו פוטנציאל לסיבוכים שונים.
רוב הבקעים מתחילים בדרך לא מורגשת ובמשך תקופה ארוכה אינם גורמים לחוסר נוחות או תסמינים.
לאחר מכן מתחילים תסמינים כמו כאב או אי-נוחות שמחמירים עם הזמן.
התעלמות מהבקע יכולה להוביל לבעיות נוספות ולכן חשוב לטפל בו.

3 – ניתן להפחית את הסיכון להיווצרות בקע

בקעים מתרחשים כאשר רקמות חלשות בדופן הבטן (או באזורים אחרים בגוף) מתקשות לעמוד בלחץ, וגורמות לאיברים פנימיים לבלוט החוצה.
אמנם לא ניתן לשלוט בכל הגורמים לכשל מבני זה, אך בהחלט ניתן לצמצם את הסיכון:

• הרמת משאות כבדים או מאמץ פיזי ממושך עלולים להגביר את הסיכון לבקעים, לכן חשוב להקפיד על תנועת הרמה נכונה ועל זמני מנוחה, גם בעבודה מאומצת.
• משקל עודף והשמנת יתר מפעילים לחץ מוגבר על דופן הבטן, מה שעלול להוביל להיחלשותה וליצירת בקעים. שמירה על המשקל יכולה להפחית את הסיכון להיווצרות בקע.
• מאמץ כרוני בעת יציאות עלול להגביר את הלחץ על דופן הבטן ולגרום לבקעים. הקפדה על תזונה עתירת סיבים יכולה להפחית את הסיכוי לעצירות, וכך גם להיווצרות בקע.
• עישון פוגע באספקת הדם ובתפקוד הרקמות, מה שעלול להחליש את דופן הבטן ולהגביר את הסיכון לבקעים – עישון גורם להרבה נזקים בריאותיים אחרים ומומלץ מאוד להיגמל מהרגל זה.

4 – לא כל בקע דורש ניתוח

הרופא בוחן את המצב וממליץ על טיפול מתאים:

• מעקב: בקעים קטנים ללא תסמינים משמעותיים.
• תמיכה: תחבושות מיוחדות להחזקת הבקע והפחתת כאב.
• אורח חיים בריא: ירידה במשקל, פעילות גופנית והימנעות ממאמץ.
• ניתוח בקע מפשעתי: במקרים של בקעים גדולים, חמורים או כאלו שגורמים לתסמינים משמעותיים.

5- ניתוחי בקע: סיכון נמוך, תוצאות נהדרות

ניתוחי בקע הפכו להליך נפוץ ובטוח, ורובם המכריע בעלי סיכון בסיכון נמוך מאוד. הסיבה לכך נעוצה בשימוש נרחב בטכניקות זעיר פולשניות, כמו ניתוחים לפרוסקופיים או רובוטיים.

היתרונות של ניתוחי בקע זעיר פולשניים

• פגיעה מינימלית ברקמות.
• כאב מופחת והחלמה מהירה יותר.
• צלקות קטנות ופחות בולטות.
• חזרה מהירה לפעילות יומיומית.

למה לצפות בבית לאחר ניתוח בקע מפשעתי:

• טיפול בפצעים: יש להימנע מאמבטיות, בריכות וג'קוזי. ניתן להתחיל להתקלח לאחר 12 שעות, אך יש להקפיד לא לפגוע באזור החתכים.
• תזונה: ייתכנו שינויים ביציאות עקב התרופות. מומלצת צריכת מזון קל ועשיר בנוזלים.
• תיאבון: ירידה בתיאבון בשבוע-שבועיים לאחר הניתוח היא תופעה נפוצה. מומלץ לפנות לרופא במקרה של בחילות או קושי בצריכת נוזלים.
• כאב: כאב קל צפוי, אך יש לפנות לרופא במקרה של כאב חזק או אי נוחות.
• פעילויות: יש להשתמש בכאב כמדריך לפעילות – להימנע מפעילויות שמגבירות כאב.
• תנועות מעיים: עצירות, גזים ושלשולים נפוצים בימים הראשונים. יש לפנות לרופא רק במקרה של כאבים חזקים או אי נוחות.

סיכום

בקע מפשעתי הוא מצב נפוץ יחסית, הגורם לכאב ואי נוחות באזור המפשעה.
הטיפול העיקרי בבקע מפשעתי הוא ניתוח.
חשוב לפנות לרופא מומחה לאבחון וטיפול נכונים, ולא להתעלם מהתסמינים שעשויים להחמיר ולגרום לנזק.
אם אתם סובלים מתסמיני בקע מפשעתי אתם מוזמנים לפנות למרפאתו של ד"ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג מומחה לטיפול בבעיה זו.

מהו האיבר הארוך ביותר במערכת העיכול?
מדוע הבטן מקרקרת גם כשלא רעבים?
איך ניתן לעכל גם כשעומדים על הראש?
הנה 10 עובדות על מערכת העיכול שעשויות להפתיע אתכם:

עובדה 1: בתהליך העיכול ספיגת המזון העיקרית לא מתבצעת בקיבה

הקיבה אחראית על תחילת פירוק המזון באמצעות חומצות עיכול, תהליך הידוע כ"עיכול מכני",
אך הספיגה העיקרית של החומרים המזינים מתרחשת דווקא במעי הדק.

במעי הדק פועלים אנזימים נוספים, שממשיכים לפרק את המזון ומאפשרים לגוף לספוג את החומרים החיוניים.
במעי הדק מתבצע עיקר תהליך הספיגה.

עובדה 2: המעי הדק הרבה יותר ארוך מהמעי הגס

המעי הדק הוא האיבר הארוך ביותר במערכת העיכול. אורכו נע בין 6-8 מטר.
הוא מעין צינור מפותל שממלא את רוב חלל הבטן.
לעומתו, המעי הגס, הידוע גם בשם "קולון", קצר משמעותית. אורכו נע בין מטר למטר וחצי בלבד.

הסיבה לאורכו של המעי הדק נעוצה בתפקידו החשוב בתהליך העיכול: ספיגת חומרים מזינים מהמזון. שטח הפנים העצום של המעי הדק, הנובע מהקפלים הרבים המצפים את דפנותיו, מאפשר ספיגה יעילה של רכיבים תזונתיים כמו פחמימות, חלבונים, שומנים, ויטמינים ומינרלים.

עובדה 3: למערכת העיכול יש מערכת עצבים משלה

למערכת העיכול יש מערכת עצבים נפרדת ממערכת העצבים המרכזית.
מערכת עצבים זו, הידועה בשם מערכת העיכול המעית (ENS) היא למעשה המרכיב הגדול ביותר של מערכת העצבים האוטונומית.

ה-ENS מורכבת מכ-100 מיליון נוירונים, פי חמישה יותר מכמות הנוירונים בחוט השדרה. נוירונים אלו מתקשרים ביניהם באמצעות רשת ענפה של סיבים עצביים, ומאפשרים למערכת העיכול לתפקד בצורה עצמאית ומבוקרת.

ה-ENS אחראית על תזמור מגוון רחב של פעולות במערכת העיכול, ביניהן:

• תנועות מעיים: ה-ENS שולטת בכיווץ והרפיית שרירי המעיים, ובכך מקדמת את תנועת המזון לאורך מערכת העיכול.
• הפרשת מיצי עיכול: ה-ENS שולטת בהפרשת אנזימים, חומצות ומרכיבים נוספים הדרושים לעיכול המזון.
• ספיגת חומרים מזינים: ה-ENS מווסתת את תהליך ספיגת החומרים המזינים מדופן המעי הדק אל זרם הדם.
• הגנה מפני מחלות: ה-ENS ממלאת תפקיד חשוב בהגנה על מערכת העיכול מפני זיהומים ומחלות.

למרות שה-ENS מתקשרת עם מערכת העצבים המרכזית, היא מסוגלת לתפקד בצורה עצמאית במידה רבה. משמעות הדבר היא שמערכת העיכול יכולה להמשיך לפעול גם במקרים של פגיעה במערכת העצבים המרכזית.

ההבנה של ה-ENS התפתחה משמעותית בשנים האחרונות, הודות למחקרים רבים.
מחקרים אלו גילו תפקידים חדשים ומפתיעים עבור ה-ENS, ואף העלו את האפשרות שניתן לטפל במחלות עיכול כמו קוליטיס כיבית, מחלת קרוהן ותסמונת המעי הרגיז, באמצעות תרופות המכוונות אליה.

עובדה 4: ניתן לעכל גם כשעומדים על הראש

יכולת העיכול שלנו אינה תלויה בכוח המשיכה.
התנועה הפריסטלטית – תנועה מיוחדת של השרירים בוושט הדומה לגלי ים, גורמת להתכווצות והרפיה לסירוגין של שרירי הוושט, ודוחפת את המזון לאורך הוושט אל הקיבה.
טבעות שרירים מיוחדות, המכונות "ספינקטרים", מונעות מהמזון לחזור חזרה אל הוושט או לצאת מהקיבה. בנוסף, קפלי רירית בוושט מסייעים בלכידת המזון ומקלים על מעברו.
אמנם לא מומלץ לאכול כשעומדים על הראש (קיים סיכון מסוים לחנק, כתוצאה ממעבר המזון למערכת הנשימה)
אך אין זה אומר שזה בלתי אפשרי.

עובדה 5: הבטן יכולה לקרקר גם כשלא רעבים

הרעשים שמשמיעה הבטן הם תוצאה של פעילות מערכת העיכול, גם כאשר איננו רעבים.
הרעשים נוצרים מהתכווצות שרירי הקיבה והמעי הדק במהלך תהליך העיכול. תנועות אלו גורמות לתערובת המזון והנוזלים שבתוך מערכת העיכול לנוע, ומייצרות לחץ וגזים. שחרור הגזים הללו דרך דפנות מערכת העיכול הוא זה שגורם לקולות שאנו שומעים.

כאשר הבטן מלאה, הקולות שהיא משמיעה מתעמעמים, וכאשר הבטן ריקה, דפנותיה צמודות זו לזו, והתנועות והלחץ בתוך המערכת גורמים לרעש חזק יותר, הידוע כ"בטן מקרקרת".

עובדה 6: רגשות יכולים להשפיע על מערכת העיכול ולהפך

מערכת העיכול אינה רק איבר שתפקידו לעכל מזון, אלא גם "מוח שני" בעל השפעה משמעותית על בריאותנו הפיזית והנפשית.
ציר התקשורת בין המוח למעי מקשר בין מערכת העיכול למערכת העצבים המרכזית.
אותות חשמליים, הורמונים וחומרים אחרים מועברים דרך ציר זה, ומשפיעים זה על זה באופן הדדי.

מיקרוביום המעיים, קהילת חיידקי המעיים, משפיעה על המצב הנפשי.
מחקרים מראים כי הרכב המיקרוביום יכול להשפיע על ייצור נוירוטרנסמיטרים כמו סרוטונין ודופמין, המשפיעים על מצב הרוח, חרדה ודיכאון.
ולהפך – גם מתח, חרדה, דיכאון וטראומה, משפיעים על מערכת העיכול – מירידה או עלייה בתיאבון, ועד לשלשול, עצירות או קשיים בתהליך העיכול.

עובדה 7: חיידקי המעיים זקוקים לתזונה מתאימה כדי לפעול

החיידקים ה"טובים" במערכת העיכול זקוקים לחומרים מזינים.
התזונה של חיידקים אלה מבוססת על סיבים מסיסים הנמצאים במזונות רבים: ירקות, פירות, דגנים, זרעים ואגוזים.
תזונה מאוזנת ומגוונת היא הדרך הטובה ביותר להבטיח לחיידקי המעיים שלכם את כל המרכיבים התזונתיים שהם זקוקים להם.
בנוסף ניתן ליטול תוספי פרו-ביוטיקה, כדי לשפר את פעילות חיידקי המעיים.

עובדה 8: אנחנו מייצרים כליטר רוק בכל יום

בליעת רוק היא פעולה טבעית המתבצעת באופן לא מודע לאורך היום. למעשה, אין צורך לחשוב על ביצועה כלל.
אך למעשה, כמות הרוק שאנחנו מייצרים יכולה להגיע למעל לליטר רוק בכל יום.
בלוטות הרוק, הממוקמות סביב הפה בשלושה זוגות, אחראיות לייצור רוק זה.
מה הקשר של הרוק למערכת העיכול?
הפה הוא החלק העליון של מערכת העיכול. הרוק מסייע בלעיסה ובהכנת המזון לעיכול על ידי פירוק פחמימות פשוטות.

עובדה 9: המעי הגס סופג מחדש מים מהמזון

אנו מקבלים חלק ניכר מהמים מהמזון שאנו צורכים, אך למעשה, המעי הגס אחראי לספיגת רוב המים שנותרו לאחר תהליך העיכול.
כך נראה תהליך העיכול:

• פירוק המזון: המזון שאנו אוכלים מפורק במערכת העיכול לחומרים מזינים, מים ופסולת. ספיגת מים: רוב המים נספגים בדם דרך דפנות המעי הדק.
• הגעת הנוזלים למעי הגס: שאריות המזון, יחד עם כמות קטנה של מים, עוברות למעי הגס.
• ספיגת מים במעי הגס: במעי הגס, עוד כ-90% מהמים נספגים חזרה לדם.
• יצירת צואה: הפסולת הנותרת, שהיא בעיקר מוצקים וחומרים בלתי ניתנים לעיכול, מתקשה ויוצרת צואה.
• פינוי הצואה: הצואה מועברת דרך פי הטבעת ומופרשת מהגוף.

הפרעות לספיגת הנוזלים יכולות להיגרם כתוצאה מצריכת אלכוהול או תרופות מסוימות, וכתוצאה ממחלות מעי דלקתיות, כמו קוליטיס כיבית או מחלת קרוהן, הגורמות לבעיות בספיגה.

עובדה 10: הקיבה מגנה על עצמה מהחומצה שהיא מייצרת

מיץ העיכול העיקרי של הקיבה – הנקרא חומצה הידרוכלורית, הוא חומר בעל עוצמה גבוהה.
הקיבה מגינה על עצמה מפניו בשכבה עבה של ריר. ריר זה מורכב ממים, חלבונים, פחמימות וביקרבונטים.
הביקרבונטים סותרים את חומצת הקיבה, מנטרלים אותה ומונעים ממנה לפגוע ברירית הקיבה.
ללא השכבה הזו, חומצת הקיבה הייתה מעכלת את הקיבה עצמה.