מבנה מערכת העיכול ופעילותה

המזון שאנחנו אוכלים עובר מסע מופלא בגוף – מסע שמתחיל בפה ומסתיים בפי הטבעת.
לאורך הדרך, הגוף סופג את הרכיבים הנחוצים לו, באמצעות איברי מערכת העיכול.

מערכת העיכול כוללת איברים רבים שחלקם מעבדים את המזון וחלקם מפרישים חומרים המסייעים לתהליך. למעשה, מערכת העיכול היא רשת איברים שמסייעים לגוף לספוג את החומרים המזינים הנמצאים במזון ולהפריש את המיותרים.

חשיבות תהליך העיכול

מערכת העיכול בנוייה באופן ייחודי, כך שתוכל להפוך את המזון לחומרים מזינים ולאנרגיה הדרושה לגוף כדי לשרוד, לאחר תהליך זה היא מפנה את הפסולת המוצקה – הצואה.

תהליך העיכול הוא אחד התהליכים החשובים ביותר, מכיוון שלצורך קיומו, הגוף זקוק לחומרים המזינים מהמזון ומנוזלים שאנחנו צורכים. חומרים מזינים כוללים פחמימות, חלבונים, שומנים, ויטמינים, מינרלים ומים.
מערכת העיכול מפרקת את המזון וסופגת חומרים מזינים מהמזון והנוזלים כדי להפיק אנרגיה, לצמוח ולתקן תאים.

מבנה מערכת העיכול

האיברים המרכיבים את צינור העיכול הם: הפה, הוושט, הקיבה, המעי הדק, המעי הגס, החלחולת ופי הטבעת.
האיברים המסייעים לתהליך העיכול הם: הכבד, כיס המרה, דרכי המרה והלבלב.
איברים אלה פועלים יחד כדי להשלים את תהליך העיכול.

פה

הפה הוא האיבר הראשון המשתתף בתהליך העיכול. למעשה, העיכול מתחיל עוד לפני האכילה עצמה –
בלוטות הרוק מתחילות לפעול כתוצאה מראייה והרחה של האוכל.
כשהמזון נכנס לפה הוא נלעס על ידי השיניים החותכות אותו לפיסות קטנות המתעכלות בקלות רבה יותר.
הרוק מתערבב עם האוכל הלעוס והאינזימים הנמצאים ברוק מתחילים בתהליך פירוק המזון.
המזון מגיע לתחנה הבאה, באמצעות הלשון המעבירה אותו לגרון ומשם לוושט.

ושט

הוושט ממוקם באזור הגרון ליד קנה הנשימה. זהו צינור שרירי המתחיל בלוע ומסתיים בקיבה.
כשהמזון מגיע מהפה לוושט, סדרת התכווצויות שרירים, הנקראת תנועה פריסטלטית, דוחפת אותו פנימה לתוך הקיבה.
הוושט ממוקמת מאחורי קנה הנשימה כדי למנוע כניסת מזון למערכת הנשימה. מכסה הגרון סוגר את קנה הנשימה בעת האכילה.
בעת מעבר האוכל לקיבה סוגר הוושט התחתון נפתח, ולאחר מכן הוא מתכווץ כדי למנוע מתוכן הקיבה לחזור לוושט (כאשר תהליך זה לא מתרחש באופן תקין התוצאה היא ריפלוקס או צרבת).

קיבה

הקיבה היא איבר חלול המכיל את המזון בזמן פעולת אנזימי הקיבה. אנזימים אלו ממשיכים בתהליך פירוק המזון כדי לאפשר לגוף לספוג אותו. תאים בדופן הקיבה מפרישים חומצה ואנזימים בעלי פעולה חזקה, שאחראים על תהליך הפירוק. כאשר תוכן הקיבה מעובד מספיק, הוא משתחרר למעי הדק.

מצבים רפואיים הקשורים לקיבה הם:

גסטרואנטריטיס – שפעת הקיבה היא זיהום של הקיבה והחלק העליון של המעי הדק הנגרם בדרך כלל על ידי וירוס. זה בדרך כלל נמשך פחות משבוע. מיליוני אנשים חולים בשפעת הקיבה מדי שנה.

מעי דק

המעי הדק מורכב משלושה מקטעים – התריסריון, המעי הריק (ג'ג'ונום) והמעי העקום (אילאום) – המעי הדק הוא צינור שרירי, באורך 6-8 מטר, המפרק מזון באמצעות אנזימים המשתחררים מהלבלב והמרה המגיעה מהכבד.
התנועה הפריסטלטית פועלת גם באיבר זה, ובאמצעות תנועה זו עובר המזון דרך המעי ומתערבב בחומרים המופשרים מהכבד והלבלב.

התריסריון הוא המקטע הראשון של המעי הדק. הוא אחראי במידה רבה לתהליך הפירוק המתמשך.
הג'ג'נום והאילאום אחראים בעיקר לספיגת חומרי הזנה לזרם הדם.

תוכן המעי הדק מתחיל את דרכו במצב צבירה מוצק למחצה ומסתיים כנוזל לאחר מעבר דרך האיבר.
האחראיים לשינוי זה הם מים, מיצי מרה, אנזימים וליחה. לאחר שחומרי ההזנה נספגו ושאריות נוזל המזון עברו דרך המעי הדק, הם מגיעים למעי הגס.

מצבים רפואיים המשפיעים על המעי הדק הם:

• מחלת צליאק: הפרעה אוטואימונית שעלולה לפגוע במעי הדק.. הנזק קורה כאשר אדם עם צליאק צורך גלוטן -חלבון המצוי בחיטה, שעורה ושיפון.
• מחלת קרוהן: מחלת קרוהן מחלת מעי דלקתית כרונית (IBD) שיכולה להשפיע על כלל מערכת העיכול, ובניגוד לקוליטיס כיבית הפוגעת רק ברירית המעי הגס, יכולה לפגוע גם במעי הדק.

לבלב

הלבלב מפריש אנזימי עיכול לתריסריון. אנזימים אלה מפרקים חלבון, שומנים ופחמימות .
בנוסף, הלבלב מייצר אינסולין, ומעביר אותו ישירות לזרם הדם. אינסולין הוא ההורמון העיקרי בגוף האחראי לחילוף חומרים של סוכר.

כבד

לכבד תפקידים רבים, אך תפקידו העיקרי במערכת העיכול הוא לעבד את אבות המזון הנספגים מהמעי הדק.
גם למרה המופרשת מהכבד למעי הדק תפקיד חשוב בעיכול שומן וויטמינים.

הכבד הוא ה"מפעל הכימי" של הגוף. הוא משתמש בחומרי הגלם הנספגים במעי כדי ליצור את החומרים הכימיים השונים, שהגוף זקוק להם כדי לתפקד.
בנוסף, הכבד מפרק כימיקלים שעלולים להזיק לגוף כמו תרופות רעילות או חומרים מזיקים הנמצאים במזון.

כיס המרה

כיס המרה אוגר ומרכז את המרה מהכבד, ולאחר מכן משחרר אותה בצורה מווסתת לתריסריון כדי לסייע בספיגה ובעיכול שומנים.
אבני מרה הן חתיכות קטנות של חומר מוצק הנוצרות מנוזל העיכול שנוצר בכיס המרה – אבני מרה עשויות לגרום לסבל רב, ולרוב הטיפול המומלץ הוא כריתת כיס המרה.

המעי הגס

המעי הגס אחראי על עיבוד הפסולת כדי להקל על פינוייה מהגוף. זהו צינור שרירי באורך כמטר וחצי, שמחבר את המעי הדק לפי הטבעת.

המעי הגס מורכב מהמעי העיוור (צקום), המעי הגס העולה (ימני), המעי הגס הרוחבי, המעי הגס היורד (שמאלי) והמעי העקול (הסיגמואידי) המתחבר לרקטום.

פסולת שנותרה מתהליך העיכול, מועברת דרך המעי הגס באמצעות תנועה פריסטלטית, תחילה במצב נוזלי ובסופו של דבר בצורה מוצקה. כשהצואה עוברת דרך המעי הגס, המים מוסרים ממנה. הצואה מאוחסנת במעי העקול עד שהיא מתרוקנת לכיוון הרקטום ופי הטבעת.

בדרך כלל לוקח לצואה כ-36 שעות לעבור דרך המעי הגס. הצואה עצמה היא בעיקר פסולת מזון וחיידקים. חיידקים טובים אלו מבצעים מספר תפקידים חשובים, כמו סינתזה של ויטמינים שונים, עיבוד מוצרי פסולת וחלקיקי מזון והגנה מפני חיידקים מזיקים.

מצבים רפואיים המשפיעים על המעי הגס:

• תסמונת המעי הרגיז (IBS) – מצב שבו שריר המעי הגס מתכווץ לעתים קרובות יותר או פחות מהרגיל. אנשים עם IBS חווים גזים מוגזמים, כאבי בטן והתכווצויות.
• דיברטיקולוזיס ודיברטיקוליטיס : דיברטיקולוזיס ודיברטיקוליטיס הם שני מצבים המתרחשים במעי הגס.
  מדובר בכיסים או בליטות שנוצרות בדופן המעי ועשויים להפוך לדלקתיים.
• סרטן : סרטן המשפיע על רקמות ואיברים במערכת העיכול נקראים סרטן מערכת העיכול . ישנם סוגים רבים של סרטן GI: סרטן הוושט, סרטן הקיבה, סרטן המעי הגס והרקטום, סרטן הלבלב וסרטן הכבד.
  הנפוץ ביותר הוא סרטן המעי הגס.

חלחולת (רקטום)

החלחולת היא איבר ישר באורך כ-20 ס"מ, הנמצא בקצה המעי הגס ומחבר אותו לפי הטבעת. תפקיד החלחולת הוא לקבל צואה מהמעי הגס, ליידע את הגוף שיש פסולת לפינוי ולהחזיק את הצואה עד שהפינוי מתרחש. כאשר גז או צואה מגיעים לחלחולת, חיישנים שולחים מסר למוח. לאחר מכן המוח מחליט אם ניתן לשחרר את תוכן פי הטבעת או לא.
אם ניתן לשחרר את תוכן הרקטום, הסוגרים מתרפים והחלחולת מתכווצת. אם לא ניתן לפנות את תוכן הרקטום הסוגרים מתכווצים והתחושה נעלמת זמנית.

פי הטבעת

פי הטבעת הוא החלק האחרון של מערכת העיכול. זוהי תעלה באורך כ-5 ס"מ המורכבת משרירי רצפת האגן ושני הסוגרים האנאליים (פנימי וחיצוני). רירית פי הטבעת העליונה מסוגלת לזהות את תוכן פי הטבעת. זה מאפשר לדעת אם התוכן הוא נוזלי, גז או מוצק.

פי הטבעת מוקף בשרירי סוגר שמאפשרים שליטה בצואה. שריר רצפת האגן יוצרת זווית בין הרקטום לפי הטבעת שמונעת מהצואה לצאת כשהיא לא אמורה. הסוגר הפנימי תמיד הדוק פרט לזמן הטלת הצואה, וכך הוא מונע דליפה לא רצונית של צואה.

בעיות רפואיות הקשורות לפי הטבעת ולרקטום:

• טחורים – פקעות ורידים הממוקמים סביב ובתוך פי הטבעת. התרחבות הוורידים גורמת לכאב, דימום ואי-נוחות.
• פיסורה – סדק באזור פי הטבעת הגורם לכאב עז.

בעיות במערכת העיכול – מתי להגיע לרופא?

ישנם מצבים זמניים או כרוניים המשפיעים על מערכת העיכול.
בעיות כמו עצירות, שלשול או צרבת הן מאוד נפוצות, וכמעט כל אדם סובל מהם מעת לעת.
אך אם בעיות אלה מתרחשות לעתים קרובות, מומלץ לפנות לרופא מומחה, כי הן יכולות להיות סימן להפרעה חמורה יותר הדורשת אבחון וטיפול רפואי.

תסמינים אחרים כמו דימום מהרקטום, כאבי בטן שאינם חולפים, כאבים ודימום סביב פי הטבעת,
דורשים בדיקת רופא מוקדם ככל האפשר.

מוזמנים לפנות לייעוץ אצל  ד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית ומיומן בכירורגיה לפרוסקופית מתקדמת, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.