web5 – ד״ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג בכיר https://doctor-reshef.com כירורג בכיר, מומחה בכירורגיה כללית ופרוקטולוגיה. ד"ר רשף מומחה בתחומו ומטפל ב: טחורים, פיסורה, פיסטולה, מחלות מעיים, הרניה, כריתת כיס מרה. כמו כן ניתן לבצע במרפאה פרוצדרות כמו קשירת טחורים. ד"ר רשף מבצע ניתוחים באסותא ראשון לציון ובאר שבע. Thu, 14 May 2026 09:59:30 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.9.4 https://doctor-reshef.com/wp-content/uploads/2022/05/cropped-logo_icon_dr_reshef-32x32.jpg web5 – ד״ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג בכיר https://doctor-reshef.com 32 32 טיפול בסרטן המעי הגס https://doctor-reshef.com/treatment-of-colon-cancer/ Mon, 05 Oct 2020 13:18:13 +0000 https://doctor-reshef.com/%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%99-%d7%94%d7%92%d7%a1-copy/

מהו המעי הגס?

המעי הגס הוא חלק ממערכת העיכול ואורכו כ-2-1.5 מטרים
(לעומת המעי הדק, שאורכו מעל 4 מטרים).
לאחר עיכול רכיבי מזון חיוניים במעי הדק מגיע האוכל למעי הגס שם מבוצעת ספיגה של הנוזלים.
המעי הגס מתחיל במעי העיוור – שנמצא במקום החיבור למעי הדק, ממשיך בכרכשת, הכוללת את המעי הגס העולה, המעי הגס הרוחבי, המעי הגס היורד והמעי העקול (סיגמואיד), ונגמר בחלחולת המסתיימת בפי הטבעת.

רוב מקרי סרטן המעי הגס הם בסיגמואיד או בחלחולת.
טיפול בסרטן המעי הגס, מתמקד בראש ובראשונה באבחון מוקדם ככל הניתן ובהסרת החלק הנגוע.

טיפול בסרטן המעי הגס - ד"ר אבי רשף - פרוקטולוג

מהם הגורמים לסרטן המעי הגס?

סרטן המעי הגס והחלחולת הוא מהשכיחים ביותר בישראל בעיקר בגיל המבוגר. 
ישנם מספר גורמים, פרט לגיל, המעלים את הסיכון לסרטן המעי הגס, כמו תזונה עשירה בשומן ובחלבונים ודלה בסיבים תזונתיים, משקל עודף ועישון. אנשים הסובלים ממחלות מעי דלקתיות ואנשים עם היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס נמצאים בסיכון גבוה יותר ולכן נדרשים למעקב צמוד. 

מהם תסמיני המחלה?

תסמיני סרטן המעי הגס והחלחולת יכולים לכלול כל אחד מהבאים:

  • דם על פני הצואה או יציאה דמית.
  • שינויים בהרגלי היציאות (כגון שלשול או עצירות)
  • ירידה בלתי מוסברת במשקל
  • כאבים בבטן התחתונה או בקיבה.
  • תחושת התרוקנות לא מלאה לאחר יציאה.
  • עייפות (תשישות), בחילות והקאות, עצירות, כאבים בבטן התחתונה, ותחושת מלאות (נפיחות).
  • אנמיה

דרכי האבחון של סרטן המעי הגס

טיפול בסרטן המעי הגס מתחיל באבחון מוקדם. בכ-70% מהמקרים, אבחון מוקדם יכול להוביל לריפוי מלא מהמחלה.

מעל גיל 50 יש לבצע מדי שנה בדיקת דם סמוי בצואה.
הבדיקה מיועדת לגלות דימום סמוי העלול להעיד על פוליפים או על סרטן, הנוטים לדמם.
מומלץ, בגיל זה, לבצע גם בדיקת קולונוסקופיה אחת לחמש שנים.

במקרה שקיימים תסמינים לסרטן המעי הגס יש לבצע קולונוסקופיה,
בדיקה בה מוחדר צינור עם מצלמה למעי הגס. בבדיקה זו ניתן לבצע גם טיפול: במקרה שנמצאו פוליפים הם נכרתים ונשלחים לביופסיה, כדי לברר אם הם ממאירים.
ההכנה לבדיקה זו נמשכת מספר ימים וכוללת תזונה מוגבלת ונטילת משלשלים, כדי לנקות את המעי ולהכינו לבדיקה.

טיפול בסרטן המעי הגס

מה עושים במקרה שאובחן סרטן המעי הגס?

לאחר האבחון כדי לבדוק את היקף הגידול ומידת ההתפשטות שלו מתבצעים בדיקות נוספות:

  • CT חזה ובטן כדי לשלול את קיומן של גרורות, בדרך כלל בריאות ובכבד.
  • בדיקות דם לסמנים (מרקרים) – בדיקה זו אינה מדויקת מספיק כדי לשמש לאבחון, אך משמשת להשוואה בעתיד, כדי לבחון את התקדמות הסרטן או נסיגתו לאחר טיפול.
  • ENDORECTAL US – אולטרה-סאונד שמתבצע דרך פי הטבעת במקרים בהם מתגלה גידול בחלחולת.
  • MRI אגן – בדיקה שמתבצעת לבדיקת גידולים בחלחולת.

מדדי TNM לשלבי המחלה

TNM – ראשי תיבות של גידול (Tumor), בלוטה (Node) וגרורות (Metastases)

  • T – מידת חדירת הגידול דרך דופן המעי
  • N – הימצאות גידול סרטני בבלוטות לימפה סמוכות
  • M – הימצאות גרורות, בדרך כלל בריאות או בכבד

מדדים אלה מסייעים לקבוע את שלב המחלה:

  • שלב 0 – שלב ראשוני – בו הגידול לא חדר דרך דופן המעי,
    לא ערב בלוטות לימפה ואין לו גרורות
  • שלב 1 – הגידול חדר לציפוי הפנימי של דופן המעי או ערב חלקית גם את השריר.
    ללא השפעה על בלוטות הלימפה וללא גרורות.
  • שלב 2 – הגידול התפשט דרך שכבת השריר החיצונית,
    אך לא פגע בבלוטות לימפה ואין גרורות.
  • שלב 3 – הגידול משפיע על בלוטות לימפה סמוכות, ללא גרורות.
  • שלב 4 – גידול גרורתי.

הטיפול בסרטן המעי הגס 

הטיפול הראשוני, ולעיתים גם היחיד, בסרטן המעי הגס הוא ניתוח. לרוב הניתוח מערב את החלק הנגוע במעי ואת בלוטות הלימפה הסמוכות. אם הגידול התפשט לרקמות או לאיברים סמוכים ייתכן שהמנתח יסיר גם אותם.

טיפול כימי יכול להינתן לפני ניתוח או לאחריו, במטרה להפחית את הסיכון לחזרת המחלה. במקרים בהם המחלה מפושטת ולא ניתן לנתח ולהסיר את הגידול הסרטני, או שהמחלה חזרה לאחר טיפול קודם, ניתן לתת כימותרפיה כדי לצמצם את היקף הגידול הסרטני ולהקל על החולה.

הטיפול בסרטן החלחולת 

הטיפול תלוי בשלב בו אובחן הגידול הסרטני (במיקום ובמידת התפשטותו). החלטה זו מתקבלת על פי תוצאות הבדיקות השונות שמבוצעות לפני הניתוח. במקרה שהגידול מתקדם או ישנו חשד להתפשטות לבלוטות לימפה סמוכות ניתן טיפול המשלב קרינה וטיפול כימי לפני הניתוח. טיפול זה מכווץ את הגידול.

טיפול בסרטן המעי הגס – ניתוח להסרת הגידול 

במהלך הניתוח מוסר החלק של המעי בו נמצא הגידול ומבוצע חיבור בין שני הקצוות. בנוסף והרופא יסיר גם את בלוטות הלימפה הקרובות למעי, מכיוון שזהו המקום הראשון שאליו עלול הגידול הסרטני להתפשט.

הניתוח מתבצע בדרך-כלל בגישה לפרוסקופית (זעיר פולשנית) באמצעות מספר חתכים קטנים דרכם מוחדרים מצלמה וכלי עבודה. בסוף הניתוח מרחיבים את אחד החתכים על מנת להוציא את קטע המעי המכיל את הגידול. ההחלמה מניתוח זה קלה יחסית לעומת ניתוח הדורש פתיחת בטן.

הניתוח מתבצע בד"כ בגישה לפרוסקופית באמצעות מספר חתכים קטנים דרכם מוחדרים מצלמה וכלי עבודה. בסוף הניתוח מרחיבים את אחד החתכים על מנת להוציא את קטע המעי המכיל את הגידול. ההחלמה מניתוח זה קלה יחסית לעומת ניתוח הדורש פתיחת בטן

לייעוץ ולחוות דעת שנייה, ניתן לפנות לד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית, במרכזי אסותא בראשון לציון ובאר שבע. 

]]>
פיסטולה https://doctor-reshef.com/fistula/ Mon, 05 Oct 2020 07:32:37 +0000 https://doctor-reshef.com/%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%99-%d7%94%d7%92%d7%a1-copy/

מהי פיסטולה

פיסטולה (נצור בעברית, תעלה) הינה חיבור לא תקין בין 2 חלקי גוף כגון איבר או כלי דם ומבנה אחר בגוף. פיסטולות נגרמות בד"כ מפציעה, ניתוח, זיהום או דלקת.

סוגי פיסטולות לאורך מערכת העיכול:

הסוגים השונים של הפיסטולות מוגדרים לפי המיקומים שלהם.

פיסטולה פריאנלית

נקראת לרוב "פיסטולה בפי הטבעת" והיא חיבור לא תקין בין תעלת פי טבעת (רקטום) לעור הנמצא סביב פי הטבעת. זו הפיסטולה השכיחה ביותר.

פיסטולה אנטרו-וזיקלית

פיסטולה אנטרו-וזיקלית היא חיבור לא תקין היא בין המעי הדק לשלפוחית השתן.

פיסטולה קולו-וזיקלית

פיסטולה קולו-וזיקלית היא חיבור לא תקין היא בין המעי הגס לשלפוחית השתן.

פיסטולה אנטרו- אנטרלית

פיסטולה אנטרו-אנטרלית (פיסטולה במעי) היא חיבור לא תקין בין 2 חלקי מעי דק.

פיסטולה אנטרו-קוטאנית

פיסטולה אנטרו-קוטאנית היא חיבור לא תקין בין הקיבה/המעי לבין העור.

פיסטולה אילאו-סיגמואידית

פיסטולה אילאו-סיגמואידית היא חיבור לא תקין בין המעי הדק למעי הגס.

פיסטולה גסטרו-קולית

פיסטולה גסטרו-קולית היא חיבור לא תקין בין הקיבה למעי הגס.

כיצד נוצרת פיסטולה פריאנלית

בתוך פי הטבעת יש בלוטות המייצרות נוזלים. במקרים מסוימים, הם עלולים להיחסם או להיסתם. כשזה קורה, הם הופכים כר גידול לחיידקים. החיידקים יוצרים כיס של רקמה נגועה – מורסה. כשהמורסה לא מטופלת היא גדלה.
כשהמורסה מתנקזת, מעצמה או על-ידי ניתוח, נוצרת מנהרה המחברת בין תעלת פי הטבעת לעור.

מורסות הן הגורם העיקרי להתפתחות פיסטולות אך ישנם גם גורמים אפשריים נוספים:
לחולי קרוהן וקוליטיס כיבית ולנשאי HIV יש סיכוי גבוה יותר לפתח פיסטולה.

תסמיני פיסטולה פריאנלית

תסמיני פיסטולה פריאנלית הם:

  • גירוי בעור או שינוי צבע סביב פי הטבעת
  • פתח בעור סביב פי הטבעת דרכו יוצאת הפרשה מוגלתית/צואתית
  • כאב פועם בזמן ישיבה, עמידה או יציאה
  • יציאות דמיות או מוגלתיות
  • במקרים חמורים – התפתחות אבצס סביב פי הטבעת
  • ייתכן גם חום גבוה

פיסטולה יכולה להתבטא בחלק מהסימפטומים בלבד.

פיסטולה בין המעי לשלפוחית שתן תתבטא בשתן עכור וזיהומים חוזרים בדרכי השתן – התוכן הצואתי שבמעי ידלוף למערכת השתן ועלול לגרום לצואה בשתן ולזיהום.

פיסטולה בין הרקטום לנרתיק עלולה לגרום להפרשת צואה וגזים מהנרתיק ולכאב.

במקרה שהפיסטולה נוצרה עקב דלקת במעי (כמו למשל במחלת קרוהן) יתלוו אליה תסמינים כמו:
כאבי בטן, שלשול, בחילות והקאות, חוסר תיאבון וירידה במשקל.

פיסטולה גורמים ואבחון

אבחון פיסטולה כולל תשאול ובדיקה רקטלית.
הפרוקטולוג יבדוק אם המטופל סובל ממחלות מעי או סבל בעבר ממורסות בפי הטבעת.
אלו הגורמים העיקריים להיווצרות פיסטולות.
לאחר מכן יבחן את פי הטבעת וינסה לאתר את פתח הפיסטולה ואת התעלה.

בבדיקה רקטלית ימשש הרופא את פי הטבעת והחלחולת.
על ידי כך, יתאפשר לו לאתר את הפתח הפנימי של הפיסטולה.
ייתכן ותתבצע גם בדיקה באמצעות פרוקטוסקופ – המאיר את חלל החלחולת.

במקרה של פיסטולה לא ברורה ייתכן שיהיה צורך בבדיקות נוספות כמו US של החלחולת, MRI או CT.

איך נראית פיסטולה

פיסטולה שהיא על העור נראית כמו פצע פתוח הכולל מוגלה לבנבנה- צהובה.

מהו הטיפול בפיסטולה

הטיפול בפיסטולה הוא ניתוחי.
ניתן להקל על תסמיני הפיסטולה ע"י טיפול תרופתי או מקומי, אך אלו הם טיפולים סימפטומטיים שאינם פותרים את הבעיה. פיסטולות לרוב אינן מתרפאות מאליהן.

אם הפיסטולה היא אסימפטומטית ניתן לעקוב ולבדוק אם מתפתחים תסמינים או זיהום.

ניתוח לתיקון פיסטולה וניקוז אבסס אנאלי

כשמדובר בפיסטולה פריאנלית מטרת הטיפול היא הסרת הפיסטולה. במידה והפיסטולה שטחית ואינה מערבת את שריר הסוגר ניתן להסיר אותה במלואה. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית במשך כ- 5 דקות, ובמהלכו תבוצע כריתה מלאה של הפיסטולה. במידה ושרירי הסוגר מעורבים בתהליך והפיסטולה מורכבת ישנם מספר טכניקות לניתוק הפיסטולה בין הרקטום לעור, מבלי לפגוע בפעילות הסוגרים.

פיסטולות בין המעי לשלפוחית או לעור יצריכו ניתוח בטני כדי לנתק ולעתים אף לכרות את האזורים המעורבים.

פיסטולה: שאלות ותשובות נפוצות

מה ההבדל בין פיסטולה אנאלית לפיסורה אנאלית?

פיסורה (סדק) וגם פיסטולה אנאליות כוללים פתחים חריגים בין הרקמה האנאלית לעולם החיצון. עם זאת, בפיסורה אנאלית, הפתח הוא קרע קטן בעור האנאלי. בפיסטולה אנאלית נוצרת צינור צר בין פי הטבעת ונמשכת עד לפתח באיזור סמוך של העור.

מה גורם לפיסטולה אנאלית?

הסיבה להיווצרות רוב הפיסטולות האנאליות הן מורסות. מורסות הן כיסים מלאי נוזלים של זיהום. במקרים רבים, מורסות אלו מתרחשות כאשר בלוטות אנאליות המייצרות נוזלים נחסמות או נדבקות.

כמו כן מבחינה סטטיסטית: יש סיכון גבוה להתפתחות פיסטולה למי שסבל בעבר ממחלת מעיים כגון קוליטיס כיבית, פציעות טראומטיות, מחלות מין, סרטן ושחפת.

אילו תסמינים מצביעים על פיסטולה אנאלית אפשרית?

פיסטולות אנאליות חולקות כמה תסמינים משותפים עם סדקים אנאליים, כגון כאבי פי הטבעת, דימום וגרד. עם זאת, פרוקטולוג מומחה יכול לזהות פיסטולה אנאלית לפי חור הניקוז האופייני לה.

בדיקה ויזואלית פשוטה לא תמיד מאשרת פיסטולה אנאלית מכיוון שפיסטולות לפעמים נסגרות באופן ספונטני. פרוקטולוג מומחה יכול לזהות פיסטולה נסתרת באמצעות תמונות אבחון כגון צילומי רנטגן וסריקות CT.

האם צריך אשפוז לאחר ניתוח פיסטולה?

אין צורך באשפוז, המטופל יכול ללכת הביתה כ 1-2 שעות לאחר ניתוח פיסטולה.

מה משך ההחלמה מניתוח פיסטולה?

משך ההחלמה מניתוח פיסטולה 7-14 ימים. בתקופת ההחלמה ניתן ליטול תרופות נגד כאבים ומומלץ לבצע שטיפות של המקום.

האם ניתן להשאיר פיסטולה ללא טיפול?

לא. אין להתעלם מפיסטולה או להשאיר אותה ללא טיפול. פיסטולה לא מטופלת פוגעת באיכות החיים, עלולה לגרום לדימום, בריחת שתן בצואה, זיהומים בעור ואלח דם. מומלץ לפנות לפרוקטולוג מומחה מיד לאחר שמבחינים בתסמינים של פיסטולה.

האם פיסטולה היא סימן לסרטן?

פיסטולה אנאלית אינה סימן לסרטן, במקרים נדירים מאוד יכולה להופיע עם סרטן. עם זאת, אם לא מטפלים בפיסטולה במשך זמן רב היא עלולה להוביל לסרטן. פיסטולה עלולה להתפתח גם כתוצאה מטיפול בקרינה.

האם פיסטולות מדממות?

פיסטולה היא תעלה לא תקינה בין 2 איברים שהנפוצה ביניהן היא מהרקטום לעור סביב פי הטבעת. לעיתים קרובות הפיסטולה מנקזת הפרשה לבנבנה, אבל יכולה גם לדמם. למרות שבדרך כלל מדובר רק בבעיה מקומית, פיסטולה קשורה מדי פעם לדלקת כרונית בחלק אחר של מערכת המעיים.

האם פיסטולה כואבת?

פיסטולות קשורות לניקוז דם, מוגלה או ריר, אך בדרך כלל הן אינן כואבות.

האם פיסטולות מגרדות?

מטופלים עם פיסטולה אנאלית מדווחים על גירוי או גירוד בעור המקיף את פי הטבעת. 

מהי פיסטולה פריאנלית בקרב חולי קרוהן?

מחלת קרוהן מתאפיינת בדלקת המערבת את כל דופן המעי, אשר יכולה לחדור גם לאברים סמוכים וליצור פיסטולות. פיסטולה פריאנלית הינה סיבוך נפוץ של קרוהן.

איך ניתן להתפנות אחרי ניתוח פיסטולה?

 יש להקפיד על מניעת עצירות על ידי שתייה מרובה, תזונה עשירת סיבים, נטילת מרככי צואה. ניתן גם לשבת במים חמימים לאחר יציאות. היציאות אינן מזהמות ואינן גורמות לפתיחת הפצע. לאחר הניתוח תיתכן תחושה מתמשכת של צורך בפעולת מעיים שנובעת מעצם הניתוח. אין להתאמץ מדי לצורך התרוקנות. 

פיסטולה קרוהן והקשר ביניהם?

בערך 1 מכל 3 אנשים עם מחלת קרוהן יפתחו פיסטולה. פיסטולה בבטן עלולה לגרום למזון לעקוף אזורי מעיים חשובים הדרושים לספיגה. פיסטולות עשויות להתפתח גם מהמעי אל שלפוחית ​​השתן, הנרתיק או העור, ולנקז את תוכן המעי לאזורים אלה.

לייעוץ ניתן לפנות לד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

]]>
פיסטולה- מה זה ומה הטיפול המומלץ - מפי הפרוקטולוג ד"ר אבי רשף nonadult
טיפול בטחורים https://doctor-reshef.com/hemorrhoid-surgery/ Sun, 30 Aug 2020 09:58:15 +0000 https://doctor-reshef.com/%d7%a0%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%97-%d7%91%d7%a7%d7%a2-%d7%9e%d7%a4%d7%a9%d7%a2%d7%aa%d7%99-copy/ טיפול בטחורים מתבצע במספר מישורים ותלוי בגודל הטחור,כמה זמן הוא קיים והאם מדמם.
קו הטיפול הראשוני הוא באמצעות משחות להקלה על כאבים, שטיפות ושיפור התזונה,
במידה והטחור לא עובר אפשר לבצע פרוצדורה של קשירת טחור.
ניתוח טחורים מתבצע כאשר טיפולים לא פולשניים לא מועילים לתסמיני הטחורים.
ניתוח טחורים הוא כריתה של רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות.
הניתוח מבוצע באשפוז ובהרדמה ואורך כ -15 דקות.

מהם טחורים

טחורים הם ורידים נפוחים שיכולים להיות פנימיים, מה שאומר שהם נמצאים בתוך פי הטבעת,
או חיצוניים – ורידים שיצאו מחוץ לפי הטבעת.

מרבית מבעיות הטחורים חולפים מעצמם ללא טיפול.
דיאטה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיית שמונה עד עשר כוסות מים ביום
יכולים בדרך כלל לעזור בניהול התסמינים על ידי קידום תנועות מעיים רכות וסדירות יותר.

כיצב מתבצע הטיפול בטחורים

טיפול תרופתי ותזונה נכונה

כאשר הטחורים נפוחים ומדממים כדאי להרגיע את המקום כדי שהטחורים יתכווצו ולא יגרמו לכאב.
עצירות, יציאות קשות או שילשולים תכופים מחמירים את מצב הטחורים.
במקרה שיש עצירות ניתן לקחת ליטול מרככי צואה כמו שמן פרפין.

שיפור היציאות ע"י שיפור התזונה: 8-10 כוסות מים ביום וכלכלה עשירה בסיבים תזונתיים (ירקות, פירות, דגנים), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום).

הימנעות ממאמץ יתר בשירותים: להמנע מישיבה ממושכת בשירותים.  אם היציאה אינה מתרחשת בזמן סביר, מומלץ לקום ולשוב שנית במועד מאוחר יותר.

טיפולים להקלה על כאבים ולהורדת נפיחות: טיפול באמצעות נרות ומשחות מקומיות (במרשם רופא) או אמבטיות ישיבה במים פושרים מספר פעמים ביום.
במקרים של כאב הנובע מקריש דם בטחור חיצוני, כדי להקל על הכאבים הרופא יכול להוציא קריש דם ע"י חתך קטן, שניתן לבצע בהרדמה מקומית במסגרת ביקור במרפאה.

קשירת טחורים

כאשר טיפול תרופתי ושינוי התזונה לא עוזרים לכווץ את הטחורים והם עדיין כואבים ניתן לבצע הליך קשירת טחורים. באמצעות  מכשיר שנקרא אנוסקופ הרופא בודק את פי הטבעת.
כאשר הרופא מזהה טחור הוא כורך גומייה על חלקו העליון של הטחור וכך קושר אותו.
בפעולה זו ניתן לקשור עד שלושה טחורים, וזאת לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים.
חלקו העליון של הטחור אינו מכיל כמעט עצבים, ולכן לרוב פעולה זו אינה כרוכה בכאב עז.

הגומייה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האזור הקשור.
לאחר מספר ימים האזור הקשור נושר ועימו נושרת הגומייה. באזור בו הייתה הגומייה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הווריד בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו.
כתוצאה מכך, פוחתים הדימום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. תהליך יצירת הצלקת נמשך זמן מה והשפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא גם לאחר מספר שבועות.
בזמן זה חשוב להמשיך את הטיפול השמרני שהומלץ ע"י הרופא המטפל:
ריכוך הצואה וכלכלה עשירה בסיבים.
לעיתים יש צורך לקשור בשנית את הטחורים או לשקול ביצוע ניתוח.

חשוב לדעת: קשירת טחורים היא פעולה יעילה שיכולה לשפר את איכות החיים.
הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית, אולם לעיתים רחוקות עלולים להופיע סיבוכים.
במקרים בהם יופיע דימום חזק הגורם לחולשה או סחרחורת, חום או כאב חזק בפי הטבעת שאינו מגיב לתרופות נגד כאבים, או קושי לתת שתן, יש לפנות בדחיפות לחדר מיון.
תופעות אלה נדירות ביותר.

ניתוח טחורים - קשירת טחורים
קשירת טחורים

ניתוח טחורים מסורתי

כאשר יש סבל רב מהטחורים, והטיפולים האחרים לא הקלו על הכאב ניתן לבצע ניתוח טחורים.
הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל אחרי בדיקת רופא ובשיתוף פעולה עם המטופל. ניתוח הכולל כריתת טחורים פנימיים ו/או חיצוניים מתאים לחולים עם טחורים הצנוחים מחוץ לפי הטבעת.

ניתוח מסורתי להסרת הטחורים – בניתוח הקלאסי מסירים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. הניתוח נעשה באשפוז, בהרדמה של פלג הגוף התחתון, או הרדמה כללית.
ההחלטה לגבי סוג ההרדמה, סוג הניתוח ואורך האשפוז תלויה במצבו הכללי של המטופל ובמצב הטחורים.
לרוב מדובר בהליך פשוט ובאשפוז קצר.

הכריתה יכולה להתבצע באמצעות סכין מנתחים או על ידי צריבה בלייזר.
ההבדל בין ניתוח טחורים רגיל לניתוח טחורים בלייזר הוא שניתוח רגיל מתבצע באמצעות כריתה ותפירה
של הטחור ואילו ניתוח בלייזר באמצעות צריבה, כשמדובר בלייזר ההחלמה מהירה וקלה יותר.

תופעות לוואי לאחר ניתוח טחורים:

תקופת ההחלמה בבית לאחר ניתוח טחורים, יכולה להמשך כשניים עד שלושה שבועות.

התקופה הראשונה מאופיינת בכאבים באזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות וחשוב להשתמש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. ייתכן גם דימום קל בעת היציאות.
לאחר הניתוח יש לשמור על היגיינת האזור כדי למנוע זיהום וכאב נוסף: לשטוף במים זורמים לאחר כל יציאה.
יש להקפיד על תזונה עטירת סיבים שתקל על היציאות.
זיהום לאחר הניתוח הוא נדיר אך במקרה של חום מעל ל-38 מעלות ולקושי במתן שתן יש להגיע למיון.

הניתוח המסורתי נפוץ מאוד בעולם. הוא בעל אחוזי הצלחה גבוהים ואחוזי סיכון לסיבוכים נמוכים.

ד"ר רשף מבצע ניתוחי טחורים בבבית החולים אסותא בבאר שבע ובראשון לציון.

]]>
טחורים- מהם ומה הטיפול המומלץ - מפי הפרוקטולוג ד"ר אבי רשף nonadult
סרטן המעי הגס https://doctor-reshef.com/colon-cancer/ Sun, 09 Aug 2020 08:40:05 +0000 https://doctor-reshef.com/%d7%98%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-copy/

סרטן המעי הגס (Colon Cancer) הוא גורם התמותה השני בשכיחותו מבין מחלות הסרטן בישראל, אך הנתון החשוב ביותר הוא שזהו סרטן שניתן למנוע ולרפא באחוזי הצלחה גבוהים מאוד. ברוב המכריע של המקרים, המחלה מתפתחת מפוליפים (גידולים שפירים) שניתנים לגילוי ולהסרה כירורגית מוקדמת. חשוב לדעת: גילוי מוקדם של סרטן המעי הגס מעלה את סיכויי ההחלמה ליותר מ-90%. כיום, ההמלצה הרפואית המעודכנת לשנת 2026 היא להתחיל בבדיקות סקר כבר מגיל 45, ובמידה ומתגלה ממצא – השלב הקריטי ביותר הוא בחירת הכירורג המנתח.

במרפאתו של ד"ר אבי רשף, מומחה בכיר לכירורגיה כללית וקולורקטלית (ניתוחי מעי ורקטום), אנו מיישמים ניסיון של עשרות שנים בביצוע ניתוחים מורכבים בבתי החולים המובילים בישראל. ד"ר רשף מתמחה בגישה הזעיר-פולשנית (לפרסקופיה ורובוטיקה), המאפשרת דיוק מקסימלי בכריתת הגידול לצד החלמה מהירה יותר ושימור מירבי של איכות החיים. הטיפול מותאם אישית לכל מטופל, תוך ליווי כירורגי צמוד מרגע האבחון ועד להחלמה המלאה.

מהם התסמינים של סרטן המעי הגס?

הקושי המרכזי באבחון סרטן המעי הגס הוא שבשלביו הראשונים, הגידול לרוב אינו גורם לכאב או לתחושת אי-נוחות בולטת. לכן, חשוב להיות ערניים לשינויים קלים בשגרה. במידה ומופיע אחד מהסימנים הבאים, מומלץ לפנות לייעוץ כירורגי בהקדם:

    • שינוי מתמשך בהרגלי היציאות: עצירות חדשה, שלשולים או שינוי במבנה הצואה שנמשכים מעל שבועיים.

    • דימום רקטלי: דם טרי או דם כהה (סמוי) בצואה. זהו תסמין שרבים נוטים לייחס בטעות לטחורים, אך הוא מחייב בירור יסודי.

    • תחושת התרוקנות לא מלאה: תחושה שהמעי אינו מתרוקן לחלוטין גם לאחר יציאה.

    • כאבי בטן או התכווצויות: כאבים עמומים, גזים או תחושת נפיחות מתמדת בחלל הבטן.

    • ירידה בלתי מוסברת במשקל: אובדן משקל מהיר ללא שינוי מכוון בתזונה או בפעילות גופנית.

    • אנמיה ועייפות כרונית: חולשה קיצונית וקוצר נשימה הנובעים לעיתים מאובדן דם סמוי לאורך זמן.

האם כל תסמין הוא סרטן?

חשוב להדגיש: הימצאות של אחד מהתסמינים הללו אינה מעידה בהכרח על קיומו של גידול ממאיר. יחד עם זאת, הופעת "תמרורי אזהרה" אלו מחייבת התייעצות ובדיקה אצל כירורג מומחה למעי ורקטום. אבחון מקצועי מאפשר לשלול ממאירות, או לחלופין, לטפל בבעיה בשלביה הראשוניים ביותר – שלבים בהם סיכויי ההחלמה עומדים על מעל 90%.

מהם הגורמים וגורמי הסיכון לסרטן המעי הגס?

בעוד שהסיבה המדויקת להיווצרות התאים הסרטניים אינה תמיד ידועה, הרפואה המודרנית מגדירה כיום שורה של גורמי סיכון מרכזיים. הבנת הגורמים הללו היא הצעד הראשון במניעה ובגילוי מוקדם.

פוליפים: ה"קדם-סרטן" שניתן לעצור

במרבית המקרים, הסרטן מתחיל כפוליפים (גידולים שפירים) על דופן המעי. לאורך שנים, חלק מהפוליפים הללו עוברים התמרה והופכים לגידולים ממאירים. הבשורה הטובה: בדיקת קולונוסקופיה מאפשרת לזהות ולהסיר את הפוליפים הללו עוד לפני שהפכו לסרטניים, ובכך למנוע את המחלה לחלוטין.

גורמי הסיכון המרכזיים בשנת 2026:

  • הגיל המומלץ לבדיקה: אם בעבר דיברנו על גיל 50, כיום ההנחיות המעודכנות קובעות כי יש להתחיל בבדיקות סקר כבר בגיל 45, שכן אנו עדים לעלייה בשכיחות המחלה בקרב צעירים.

  • גנטיקה והיסטוריה משפחתית: קרוב משפחה מדרגה ראשונה (הורה, אח או ילד) שחלה בסרטן המעי הגס מעלה משמעותית את הסיכון. במקרים אלו, יש להתחיל במעקב אצל כירורג מומחה בגיל צעיר בהרבה.

  • אורח חיים ותזונה: מחקרים מוכיחים קשר ישיר בין צריכה יומיומית של בשר אדום ומעובד לבין התפתחות המחלה. גם עודף משקל, עישון וחוסר פעילות גופנית נחשבים לגורמים מחלישים המעלים את הסיכון.

  • מחלות מעי דלקתית: מטופלים הסובלים מקרוהן (Crohn's) או קוליטיס כיבית (Ulcerative Colitis) נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה יותר ומחויבים במעקב קפדני.

ד"ר אבי רשף - סרטן המעי הגס

כיצד מאבחנים סרטן במעי הגס?

אבחון מדויק הוא השלב הקריטי ביותר בדרך לטיפול נכון. אנו משתמשים במספר שיטות אבחון משלימות:

קולונוסקופיה: הבדיקה היעילה והבטוחה ביותר

זוהי בדיקת הבחירה (Gold Standard). במהלך הבדיקה, מוחדרת מצלמה זעירה המאפשרת לצפות ישירות בדפנות המעי ולאתר פוליפים או גידולים.

  • הפן הטיפולי: יתרונה העצום הוא שניתן להסיר פוליפים כבר במהלך הבדיקה או ליטול ביופסיה לבדיקת ממאירות.

  • ההכנה והתהליך: הבדיקה אורכת כ-20 דקות ומבוצעת תחת טשטוש המדמה הרדמה (ללא כאב). יש צורך בהכנה תזונתית של מספר ימים ונטילת משלשלים לניקוי המעי לפני הבדיקה.

  • תדירות: ההמלצה המעודכנת לשנת 2026 היא לבצע בדיקה ראשונה בגיל 45 (או מוקדם יותר במקרה של היסטוריה משפחתית) ולחזור עליה כל 5 שנים.

בדיקות אבחון נוספות

  • קולונוסקופיה וירטואלית: בדיקת CT לא פולשנית. במידה ומתגלה ממצא, יהיה צורך בהשלמה של קולונוסקופיה רגילה להסרת הממצא או לביופסיה.

  • בדיקות קצרות (סיגמואידוסקופיה / רטרוסקופיה): בדיקות שאינן דורשות הכנה ממושכת ונועדו לבדיקת הרקטום והשליש התחתון של המעי בלבד.

תוכנית הטיפול והמעקב אצל ד"ר אבי רשף: ליווי צמוד לאורך כל הדרך

אבחנה של גידול ממאיר היא רגע מטלטל. במרפאתו של ד"ר אבי רשף, אנו מאמינים שהצלחת הטיפול תלויה לא רק במיומנות הכירורגית בחדר הניתוח, אלא גם בליווי המטופל מרגע קבלת ה"בשורה" ועד להחלמה המלאה.

הערכת שלב המחלה (Staging)

מיד לאחר גילוי הממצא, אנו מבצעים הערכה מקיפה של "פיזור המחלה" (Staging) באמצעות בדיקות הדמיה מתקדמות כמו CT חזה ובטן, ובמידת הצורך PET-CT או MRI ייעודי לרקטום. תמונה מדויקת זו מאפשרת לד"ר רשף לבנות אסטרטגיה טיפולית מותאמת אישית – האם להתחיל בניתוח או שמא נדרש טיפול מקדים (כימו-קרינתי) להקטנת הגידול.

המשך הטיפול לאחר הניתוח: הבדיקה הפתולוגית

הטיפול הכירורגי אינו מסתיים ביציאה מחדר הניתוח. כ-3-4 שבועות לאחר הפרוצדורה, מתקבלת התשובה הפתולוגית המפורטת של הממצא שהוסר. בדיקה זו היא "תעודת הזהות" של הגידול והיא קובעת את המשך הטיפול:

  • במקרים של גידול מקומי: אם הגידול לא חדר את שכבות המעי ולא עירב בלוטות לימפה, הניתוח עשוי להיות הטיפול הסופי והמלא.

  • במקרים של גידול מתקדם: במידה ונמצא כי הגידול חדר את דופן המעי או יצר מעורבות של בלוטות לימפה מנקזות, מקובל להמשיך לטיפול כימותרפי משלים. מטרת טיפול זה היא להשמיד תאים סרטניים מיקרוסקופיים שייתכן שנותרו בגוף ולמזער משמעותית את הסיכוי להישנות המחלה בעתיד.

המעטפת הטיפולית של ד"ר רשף

חשוב להבין כי הטיפול בסרטן המעי הגס הוא מסע. ד"ר אבי רשף מעניק מעטפת מקצועית הכוללת תיאום מול אונקולוגים, מעקב צמוד אחר תוצאות המעבדה וזמינות מלאה לשאלות המטופל ובני משפחתו. השילוב בין כירורגיה פורצת דרך לבין יחס אנושי וליווי אישי הוא זה שמאפשר למטופלינו לעבור את התקופה המאתגרת בביטחון מקסימלי בדרך לריפוי.

תשובות לשאלות נפוצות

כן. בניגוד לסוגי סרטן אחרים, סרטן המעי הגס ניתן למניעה כמעט מלאה. זאת באמצעות בדיקת קולונוסקופיה תקופתית, המאפשרת לזהות ולהסיר פוליפים (גידולים שפירים) לפני שהם הופכים לממאירים. גילוי מוקדם של המחלה מעלה את סיכויי ההחלמה ל-90%.

ההנחיות הרפואיות המעודכנות לשנת 2026 ממליצות להתחיל בבדיקות סקר (קולונוסקופיה) כבר בגיל 45 לאוכלוסייה בסיכון רגיל. אם קיימת היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס, יש להתייעץ עם כירורג מומחה לגבי תחילת מעקב בגיל מוקדם יותר.

בשלבים מוקדמים המחלה עשויה להיות ללא תסמינים כלל. סימני אזהרה המחייבים בדיקה כוללים: שינוי בהרגלי היציאות (עצירות או שלשול מתמשך), דם בצואה, כאבי בטן עמומים, ירידה בלתי מוסברת במשקל או תחושת חוסר התרוקנות.

ההמלצה הכללית לאוכלוסייה בסיכון רגיל היא להתחיל בבדיקות סקר (דם סמוי או קולונוסקופיה) בגיל 45-50. במידה ויש היסטוריה משפחתית או מחלות רקע מסוימות, יש להתייעץ עם רופא לגבי התחלת בדיקות בגיל מוקדם יותר.

כן, כאשר הגידול מאובחן בשלבים מוקדמים וממוקם במעי, ניתוח להסרת המקטע הנגוע הוא הטיפול העיקרי והיעיל ביותר, ולעיתים קרובות מוביל להחלמה מלאה.

הניתוח הלפרוסקופי מבוצע דרך חתכים קטנים מאוד. היתרונות כוללים פחות כאבים לאחר הניתוח, צלקות קטנות יותר, חזרה מהירה יותר לתפקוד המעיים וזמן אשפוז קצר יותר בהשוואה לניתוח פתוח.

הגישה הלפרסקופית, בה מתמחה ד"ר אבי רשף, מאפשרת לבצע את כריתת הגידול דרך פתחים זעירים בבטן. היתרונות כוללים: הפחתה משמעותית בכאב לאחר הניתוח, צלקות קטנות במיוחד, סיכון נמוך לזיהומים וחזרה מהירה בהרבה לשגרה ולאיכות חיים תקינה.

זמן האשפוז הממוצע נע בין 3 ל-7 ימים. חזרה לפעילות יומיומית רגילה אורכת בדרך כלל בין שבועיים לחודש, בהתאם למצבו הכללי של המטופל ולשיטת הניתוח שבוצעה.

במרבית המקרים, לאחר ניתוח בגישה זעיר-פולשנית, משך האשפוז עומד על כ-4 ימים. במהלך ימים אלו המטופל נמצא תחת השגחה כירורגית צמודה של ד"ר רשף וצוות המרפאה, כדי לוודא חזרה הדרגתית לתזונה ותפקוד תקין.

לייעוץ ולחוות דעת שנייה, ניתן לפנות לד"ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

]]>
סרטן המעי הגס - דרכי אבחון והטיפול המומלץ - מפי ד"ר אבי רשף כירורג ומנתח בכיר nonadult
טחורים מהם? https://doctor-reshef.com/hemorrhoids/ Sun, 26 Jul 2020 10:27:36 +0000 https://doctor-reshef.com/%d7%a4%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%94-copy/ מהם טחורים ומה ההבדל בין טחורים פנימיים לחיצוניים

בפי הטבעת קיימים שלוש קבוצות של כלי דם הנקראים טחורים, כחלק אנטומי נורמאלי של פי הטבעת.

הטחורים מתחלקים לשתי קבוצות עפ"י המיקום שלהם:

טחורים חיצוניים – נמצאים בחלק החיצוני של פי הטבעת ונראים כקפלי עור.
טחורים פנימיים – נמצאים בתעלה האנלית ואינם נראים מבחוץ. לעתים בזמן מאמץ בשרותים הטחורים הפנימיים יכולם לגלוש דרך פי הטבעת החוצה.

ההבדל בין טחורים פנימיים לחיצוניים מבחינת כאב ופיזיולוגיה:

במצב פתולוגי הטחורים מתרחבים, מודלקים, כואבים ומדממים.
הטחורים החיצוניים מלאים בתאי עצב ולכן הם כואבים יותר, אך מדממים פחות.
הטחורים הפנימיים עניים בתאי עצב ולכן הם כואבים פחות, אך יכולים לדמם יותר.

איך מאבחנים טחורים?

את הטחורים החיצוניים ניתן לראות.
את הטחורים הפנימיים מאבחנים באמצעות אנוסקופ – צינור קשיח וקצר המוחדר לפי הטבעת.
אמנם ברוב המקרים טחורים הם בעיה הניתנת לטיפול פשוט,
אך במקרים של דימום רקטלי, יש להגיע לפרוקטולוג ולאבחן את מקורו, כי דימום יכול להעיד על מצבים רפואיים נוספים, פרט לטחורים.

מה הסיבה להגדלת הטחורים

לרוב טחורים מתקשרים לבעיות כמו מאמץ בשירותים או לישיבה ממושכת, אך ישנם אנשים שאינם סובלים מעצירות ועדיין סובלים מטחורים. לטחורים יכולות להיות סיבות מגוונות.

  • מאמץ ממושך בזמן יציאות וישיבה ממושכת בשירותים לאורך תקופה ארוכה, הם כנראה הגורמים המשמעותיים ביותר בהתהוות טחורים.
  • תזונה ענייה בסיבים ושתייה לא מספקת של מים גורמים לעצירות ולצואה קשה שיכולים להוביל לטחורים.
  • הריון – נפח הדם העולה בזמן ההיריון ומשקלם של הרחם והעובר עשויים לגרום להתרחבות הטחורים.
  • פעולת מעיים שנגרמת על-ידי שימוש ממושך במשלשלים וחוקנים.
  • ישיבה ממושכת וחוסר בפעילות ספורטיבית.
  • עודף משקל – סטטיסטית אנשים הסובלים מעודף משקל יסבלו יותר מטחורים.
  • תורשה – כ-10% ממקרי הטחורים הם תורשתיים.
  • גיל – בחברה המתועשת – אנשים בגיל מבוגר נוטים יותר לסבול מטחורים, כתוצאה מהצטברות ההשפעות של אורח חיים לא בריא ונטילת תרופות רבות.
  • מאמץ גופני ממושך, הכולל נשיאת משאות כבדים והרמת משקולות באופן רצוף.
  • לחץ דם בווריד הכבד הפורטלי המנקז את הטחורים
  • אי ספיקת לב – כשהלב כושל בשאיבת הדם והלחץ בוורידים עולה.
  • מצב של דחק נפשי.

טחורים אופייניים יותר לאנשים במדינות המערב, בשל הנטייה לאכילת מזון מעובד, היעדר פעילות גופנית סדירה והישיבה הממושכת במקומות העבודה.

מהם הסימפטומים של טחורים

דימום – אחד הסימפומים השכיחים, בדרך-כלל יכול להיות קל ומתבטא בעת ניגוב, או ביציאה ונובע מהטחורים הפנימיים.
נדיר שהדימום משמעותי אך הוא מלחיץ מאחר וכמות קטנה יכולה להראות משמעותית באסלה. במידה והדימום מלווה בחולשה או סחרחורת מומלץ לפנות למיון לבדיקת דם והערכה.

נפיחות וכאבים – טחורים יכולים להתנפח ולגרום לכאב, לעתים נוצרים קרישים בטחורים הגורמים לרגישות עזה ביותר. בדרך כלל  מדובר בטחורים חיצוניים.

טחורים- ד"ר אבי רשף פרוקטולוג וכירורג

כמה זמן נמשכים טחורים עד לריפוי

באופן כללי, טחורים קטנים יכולים להיעלם מעצמם תוך מספר ימים. טחורים גדולים יותר, במיוחד כאלה הגורמים לכאב רב, נפיחות וגירודים, אינם יכולים להיעלם מעצמם ועשויים לדרוש טיפול רופא כדי להחלים. מטופלות בהריון עלולות לגלות שטחורים חולפים רק לאחר הלידה. יתכן שטחורים יחזרו לאחר טיפול. פרוקטולוג יכול לעזור להמליץ ​​על פתרונות במידה והטחורים לא נעלמים או חוזרים כל הזמן.

מתי לפנות לרופא לגבי טחורים

עליך לפנות לרופא אם קיים דימום במהלך יציאות, או אם הצואה אדומה או שחורה. אם ידוע לך שיש לך טחור, אז כדאי גם לראות רופא אם אי הנוחות לא חולפת לאחר שבוע בעזרת תרופות בבית. מטופלים רבים נהיים במבוכה וחווים קושי לדבר עם הרופא על בעיות במערכת העיכול – אבל אתם צריכים לדעת שהרופא שלך נמצא שם כדי לעזור לך למצוא פתרונות לדאגות הרפואיות שלך, ואתם בהחלט לא המטופל הראשון שהם ראו איתו הבעיה הזו! שיחה גלויה עם הרופא שלך היא הדרך הטובה ביותר עבורך לריפוי ולשיפור איכות החיים לאורך זמן.

טיפול בטחורים

  • מניעת עצירות ויציאות קשות היא הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים.
    גם שלשול עלול להחמיר את הטחורים.
    שינוי תזונתי הכולל כלכלה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) ושתייה מרובה יכול למנוע עצירות.
    במקביל – במקרים כרוניים של טחורים – יש ליטול מרככי צואה.
    ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעיים מרוכזים, ומומלץ להימנע מישיבה ממושכת בשירותים.
  • טיפולים להקלת הסימפטומים באמצעות נרות ומשחות מקומיות וישיבה באמבטיה עם מים פושרים מספר פעמים ביום.
    במקרים של כאב עקשני על רקע קריש דם בטחור חיצוני, הרופא יכול לטפל בקריש הדם ע"י חתך קטן.
  • קשירת טחורים – מתבצעת באמצעות גומייה המונחת על חלקו העליון של הטחור הפנימי בעזרת אנוסקופ שהינו מכשיר המוחדר לפי הטבעת. לרוב, הפעולה אינה גורמת לכאב.
    הגומייה גורמת לנמק מקומי של האזור שנופל כעבור שבוע ולהתכווצות הטחור – ניתן לקשור את כל הטחורים באותו יום.
    קשירת הטחורים היא פעולה מרפאתית פשוטה עם שיעורי הצלחה גבוהים יחסית וסיבוכים מעטים.
  • הזרקת פנול – ניתן גם לכווץ את הטחורים באמצעות הזרקת פנול לרקמה תחתיהם.
    הפנול מטריש את הרקמות ופעולה זו דומה לפעולת הקשירה.

ניתוח להסרת טחורים ("כריתת טחורים")

כאשר יש סבל ניכר או דימום משמעותי למרות הטיפול, מומלץ לנתח ולהסיר את הטחורים
ניתוח טחורים מקובל הוא כריתה של רקמת הטחורים הגורמת לדימום ונפיחות.
הניתוח מבוצע על-ידי כירורג קולורקטלי, בהרדמה מלאה, ואורך כ -15 דקות.

המטופל משתחרר לביתו כעבור מספר שעות.
תקופת ההחלמה בבית יכולה להימשך כשבועיים ומאופיינת בכאבים באזור.
חשוב להשתמש במרככי יציאות לאחר הניתוח.

לייעוץ ניתן לפנות לד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

]]>
טחורים- מהם ומה הטיפול המומלץ - מפי הפרוקטולוג ד"ר אבי רשף nonadult
ניתוח בקע מפשעתי https://doctor-reshef.com/inguinal-hernia-surgery/ Tue, 14 Jul 2020 12:23:19 +0000 https://doctor-reshef.com/%d7%91%d7%a7%d7%a2-%d7%98%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%99-copy/

בקע מפשעתי (הרניה)

בקע מפשעתי נחשב לבקע הנפוץ והשכיח ביותר. ברוב המקרים הבקע נוצר מחולשה בתעלה המפשעתית. הטיפול היחיד המוצע לבעיה הוא ניתוח בקע מפשעתי – ניתוח קצר ופשוט בעל אחוזי הצלחה גבוהים מאוד.

בקע (הרניה) המכונה בלשון העם "קילה", הוא קרע ברקמה המשמשת כמעטפת לאיברים פנימיים. הבקע יכול להופיע באזורים שונים של הגוף.
הבקעים הנפוצים ביותר נובעים מחולשה של דופן הבטן או תעלת המפשעה.
הבקע הופך למצב הדורש ניתוח כשהאיבר הפנימי בולט דרך הקרע כלפי חוץ
במקרים אלה קיים עומס על המעטפת, ובחלק גדול מהמקרים נגרמת אי-נוחות באזור

מהו בקע מפשעתי?

בקע מפשעתי הוא בקע המופיע באזור המפשעה – בתעלה המפשעתית, שנמצאת, אצל גברים, במקביל לצינור הזרע, או בתעלה הפמורלית שעוברת במקביל לכלי הדם המובילים לרגליים.
הבקע המפשעתי הוא הבקע הנפוץ ביותר ומופיע בעיקר אצל גברים, אך יכול להופיע גם אצל נשים.

סוגי בקע מפשעתי

  • בקע בתעלת המפשעה – הסוג הנפוץ ביותר של בקע מפשעתי, מתחלק לשני סוגים:
    בקע בלתי ישיר – בקע מולד, כאשר נשאר פתח קטן בתעלת המפשעה לאחר ירידת האשכים לשק האשכים. עם הגיל, הרקמות נחלשות והבקע מתרחב, עד כדי כך שאיברי הבטן הפנימיים, בעיקר המעי, יכולים לצאת דרכו.
    בקע ישיר – בקע שאינו מולד, הקשור להיחלשות השרירים בדופן הבטן.
  • בקע פמורלי – בקע בתעלה הפמורלית, מתחת לרצועה המפשעתית. בבקע מסוג זה קיים סיכון גבוה יותר לכליאת חלק מהמעי ולהיווצרות נמק.

הגורמים לבקע מפשעתי

  • חולשה מולדת או היחלשות עקב הזדקנות של הרקמות
  • לחץ תוך בטני גבוה או מיימת (הצטברות נוזלים בחלל הבטן)
  • הרמת משאות כבדים
  • עודף משקל והריון
  • שיעול כרוני

מי נמצא בסיכון לפתח בקע מפשעתי?

  • גברים נמצאים בסיכון להתפתחות בקע מפשעתי פי שמונה מאשר נשים,
    בשל חולשה מולדת של התעלה המפשעתית – אצל עוברים זכרים נוצרים האשכים בחלל הבטן, ולפני הלידה יורדים דרך התעלה המפשעתית לכיס האשכים.
    לאחר הלידה התעלה אמורה להיסגר ולהשאיר מעבר רק לצינור הזרע, אך במקרים רבבים התעלה לא נסגרת לחלוטין ונותר פתח, שעשוי להפוך לבקע בילדות או במהלך השנים.
  • אנשים בגיל מבוגר נמצאים בסיכון בגלל היחלשות הרקמות והשרירים.
  • אנשים עם היסטוריה משפחתית של בקע מפשעתי נמצאים בסיכון גדול יותר לפתח בקע.
  • אנשים הסובלים משיעול כרוני (בדרך כלל מעשנים)
  • אנשים הסובלים מעצירות כרונית ומאמצים את אזור המפשעה.
  • נשים בהיריון
  • אנשים הסובלים מסוכרת, בשל ריפוי איטי יותר של רקמות
  • אנשים בעלי עודף משקל
  • בעלי מקצועות מסוימים הדורשים הרמת משאות כבדים
  • אנשים שהיה להם בקע בעבר
  • פגים – שכיחות הבקע המפשעתי אצל פגים היא 50%.
    אצל פגים קיים סיכוי גדול שהתעלה המפשעתית לא נסגרה לפני הלידה.

תסמיני בקע מפשעתי

בקע מפשעתי מתאפיין לרוב בבליטה באזור המפשעה,
ותחושת אי-נוחות ומלאות באזור, במיוחד בעת שיעול או מאמץ.
חלק מהמטופלים סובלים מכאב במפשעה או בשק האשכים,
ואילו נשים מדווחות על כאב באזור האגן.
קיימים מקרים של בקע נטול תסמינים, במיוחד אצל ילדים.

אבחון בקע מפשעתי

במרבית המקרים תשאול המטופל ובדיקה פיזיקלית של אזור הבקע מספיקים כדי לאבחן אותו.
לרוב, ניתן להבחין בבקע טוב יותר, בעזרת מישוש, כשהמטופל עומד או משתעל באופן יזום.
במקרים בהם הבקע קטן והאבחנה אינה ברורה ניתן להיעזר באמצעי דימות כמו אולטרה-סאונד, סי-טי או MRI.

ניתוח בקע מפשעתי

ניתוח לתיקון בקע מפשעתי

בקעים לא נסגרים מעצמם ולכן הטיפול היחיד לבקע מפשעתי הוא ניתוח.
בעבר, היה מקובל לנתח כל מקרה של בקע מפשעתי כדי לתקן את הקרע.
כיום מקובל להבחין בין מצבים שונים ולנתח בהתאם לצורך.

במקרים של כליאה של המעי בבקע, הניתוח הוא ניתוח חירום, כדי להימנע מנמק במעי שיצריך כריתה של חלק ממנו.
במקרים של בקעים קטנים בקעים קטנים שאינם גורמים לאי-נוחות ולכאב, מקובל להציע מעקב בלבד.
כשהבקע גורם לאי נוחות או לכאב, מומלץ לנתח כדי לשפר את איכות החיים.
במקרה של בקע פמורלי, מומלץ לנתח כי קיים סיכון לכליאת המעי ורצוי למנוע את מצב החירום מראש.

עד לניתוח ניתן להקל על תסמיני הבקע בעזרת חגורת בטן, אך זו לא פותרת את הבעיה אלא רק מקלה על הכאב ומונעת מהאיבר לבלוט החוצה.

בניתוח בקע מפשעתי מכניסים את האיבר שבקע חזרה לחלל הבטן, וסוגרים את הקרע שנוצר בתעלה המפשעתית באמצעות רשת כירורגית ייחודית שסוגרת את המעטפת, ורקמת הגוף גדלה מעליה.

ניתן לבצע ניתוח בקע מפשעתי בהרדמה מקומית, במיוחד כאשר המטופל מבוגר מאוד ויש חשש מהשפעותיה של ההרדמה המלאה, אך ברוב המקרים הניתוח מתבצע בהרדמה מלאה ונמשך כשעה. זמן האשפוז הוא כיממה.

ניתן לבצע את הניתוח בשתי גישות: ניתוח בשיטה הלפרוסקופית או ניתוח בשיטה הפתוחה.

ניתוח בקע מפשעתי לפרוסקופי:

בשיטת זו, נכנס הרופא אל חלל הבטן דרך 3 חתכים קטנים המבוצעים בבטן, ודרכם מוחדרים מצלמה וכלי ניתוח זעירים. חלל העבודה נוצר באמצעות ניפוח של הבטן באמצעות פחמן דו חמצני.
לאחר החזרת הבקע מוכנסת רשת כירורגית שמקובעת לאזור הבקע.

ניתוח בקע מפשעתי בשיטה הפתוחה:

ניתוח זה מתבצע באמצעות חתך של 7 עד 8 ס"מ לאורך הבטן התחתונה ודרכו מוכנסת רשת לתיקון הבקע.

הגישה המועדפת תלויה בגודל הבקע, במצב המטופל וצורך בתיקון הבקע בצד אחד או בשני הצדדים. במקרים מסוימים, קשה להגיע לבקע באמצעות הלפרוסקופיה, ואז יעבור המנתח במהלך הניתוח לשיטה הפתוחה.

במקרה של תיקון בקע דו -צדדי תועדף בדרך כלל הגישה הלפרוסקופית מאחר שבאמצעותה ניתן לתקן את הבקעים משני הצדדים. לעומת גישה פתוחה במהלכה יבוצעו חתכים גדולים בשני הצדדים.

במקרה של בקע חד צדדי גדול או מורכב, תועדף הגישה הפתוחה.

ההכנה לניתוח אינה שונה מהכנה לכל ניתוח בהרדמה מלאה:
בדיקות דם מקדימות, אק"ג ופגישה עם מרדים לפני הניתוח
וצום של מספר שעות בסמוך לניתוח.

סיכויי ההצלחה של הניתוח

מדובר בניתוח נפוץ ופשוט יחסית עם סיכויי הצלחה גבוהים של למעלה מ-90% .
ב -5% מהמקרים תהיה הישנות של הבקע לאורך השנים, ויהיה צורך בניתוח נוסף.
סיבוכים נדירים הם דימום פנימי, זיהום ופגיעה באיברים סמוכים. הסיכון לסיבוכים אלה פוחת עקב השימוש התדיר בגישה הלפרוסקופית

המלצות לאחר ניתוח בקע מפשעתי

הכאבים לאחר הניתוח הם כאבים באזור החתכים, שחולפים לאחר מספר ימים.
ניתן לטפל בהם באמצעות משככי כאבים.
במקרה של ניתוח בגישה הפתוחה, הכאבים עשויים להיות עזים יותר ולהימשך זמן רב יותר.
מומלץ לשמור על ההיגיינה של אזור החתכים כדי למנוע זיהום.

כמו לאחר כל ניתוח מומלץ לחזור לתנועה מוקדם ככל האפשר כדי למנוע סיבוכים הנגרמים כתוצאה משכיבה ממושכת כמו קרישי דם או תסחיף הגורם לדלקת ריאות.

יחד עם זאת, יש להימנע מפעילות פיזית אינטנסיבית, מנשיאת משאות כבדים או מפעילות המאמצת את שרירי הבטן כחודש לאחר הניתוח.

תשובות לשאלות נפוצות

בניגוד לבקע אצל תינוקות, בקע מפשעתי אצל מבוגרים אינו נסגר מעצמו והוא נוטה לגדול עם הזמן. הטיפול היחיד המביא לפתרון מלא הוא ניתוח, שמטרתו למנוע סיבוכים כמו כליאת מעי.

הבחירה תלויה במצב הבקע (חד-צדדי או דו-צדדי) ובמצב הבריאותי של המטופל. השיטה הלפרוסקופית (זעיר פולשנית) מציעה בדרך כלל החלמה מהירה יותר וחזרה מוקדמת לשגרה, בעוד השיטה הפתוחה עשויה להתאים לבקעים מורכבים במיוחד.

רוב המטופלים משוחררים לביתם כעבור מספר שעות או יום אשפוז אחד. ניתן לחזור לפעילות יומיומית קלה תוך ימים בודדים, אך יש להימנע ממאמץ גופני כבד או הרמת משאות למשך כארבעה שבועות.

כן, כיום הסטנדרט הרפואי כולל שימוש ברשת כירורגית ייחודית. הרשת מחזקת את דופן הבטן, מפחיתה משמעותית את המתח על הרקמות ומורידה דרמטית את הסיכון לחזרת הבקע בעתיד.

אם מופיע כאב עז פתאומי באזור הבקע, בליטה שאינה נעלמת בשכיבה, בחילות, הקאות או שינוי בצבע העור מעל הבקע – יש לפנות לטיפול רפואי דחוף מחשש לכליאת מעי.

לסיכום,

בקע מפשעתי הוא סוג נפוץ של בקע המאפיין בעיקר גברים. 
האבחון פשוט והטיפול המוצע הוא בדרך כלל ניתוח בקע מפשעתי – שמטרתו לסגור את הקרע שנוצר ולהחזיר למקומו את האיבר הבולט דרך הבקע.

סובלים מתסמיני בקע מפשעתי?
מוזמנים לפנות אלינו.

ד"ר רשף מבצע ניתוחי בקע מפשעתי בבבית החולים אסותא בבאר שבע ובראשון לציון.

]]>
בקע טבורי או מפשעתי (הרניה) - מהם הסימפטומים ומה הניתוח המומלץ מפי הכירורג ד"ר אבי רשף nonadult
ניתוח בקע טבורי https://doctor-reshef.com/umbilical-hernia/ Tue, 14 Jul 2020 12:17:46 +0000 https://doctor-reshef.com/%d7%a4%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%94-copy/

מהו בקע טבורי ?

בקע טבורי (Umbilical Hernia) הוא מצב רפואי בו חלק מהמעי בולט החוצה דרך נקודה חלשה ברקמת דופן הבטן באזור הטבור, מה שיוצר בליטה המכונה "שק השבר". בעוד שאצל תינוקות התופעה עשויה לחלוף מעצמה, אצל מבוגרים או ילדים מעל גיל 6, הפתרון היעיל ביותר הוא התערבות כירורגית. ד"ר אבי רשף, כירורג קולורקטלי מומחה המנתח באסותא באר שבע וראשון לציון, מסביר את כל מה שחשוב לדעת על אבחון הבעיה ועל גישות הניתוח המתקדמות לטיפול בה.

מהו בקע באופן כללי?

בקע (הרניה) הוא קרע ברקמה הגורם לתזוזה של האיברים אותם היא עוטפת אל מחוץ למקומם הטבעי. תופעה זו יכולה להופיע באזורים שונים של הגוף. הבקעים הנפוצים ביותר הם בקע מפשעתי, הנוצר לרוב כתוצאה מחולשה של תעלת המפשעה, ובקע טבורי הנובע מחולשה באזור הטבור.

הבקע הופך למצב הדורש ניתוח כאשר מופיעה תחושת אי-נוחות או כאב, או במקרים בהם קיים חשש לכליאת חלק מהמעי בתוך הבקע – מצב העלול להוביל לנמק.

מה קורה בגוף כאשר יש בקע טבורי?

במקרה של בקע טבורי הצפק והמעיים זזים ממקומם ובולטים החוצה דרך רקמת דופן הבטן ליד הטבור.
בקע טבורי נפוץ אצל תינוקות וילדים, איך יכול להיווצר גם אצל מבוגרים.
בקע טבורי אצל תינוקות נובע מכך שהטבעת דרכה יוצא חבל הטבור, ואמורה להיסגר סמוך ללידה, נשארת פתוחה. לרוב, בקע זה חולף מעצמו עד גיל שנתיים.

סוגי בקע טבורי

בקע טבורי נפוץ מאוד אצל תינוקות וילדים, אך יכול להיווצר גם אצל מבוגרים. נהוג לחלק אותו לשני סוגים עיקריים:

  • בקע טבורי מולד: מופיע אצל תינוקות (בעיקר פגים) ונובע מהתאחות לא תקינה של הטבעת דרכה יוצא חבל הטבור. לרוב חולף מעצמו עד גיל שנתיים.

  • בקע טבורי נרכש: בקע שנוצר אצל מבוגרים, ללא רקע של בקע בינקות.

הגורמים לבקע טבורי נרכש

  • היחלשות טבעית של הרקמות עם הגיל
  • הצטברות נוזלים בחלל הבטן – מיימת
  • מאמץ חריג או הרמת משאות כבדים
  • עודף משקל
  • הריונות מרובי עוברים או לידות רבות
  • הקאות מרובות או שיעול כרוני
  • דיאליזה ארוכת טווח לטיפול באי-ספיקת כליות

תסמיני בקע טבורי

בקע טבורי מתאפיין בבליטה באזור הטבור.
אצל תינוקות ופעוטות בדרך כלל אין תסמינים נוספים, פרט לבליטה,
והם מגיעים לייעוץ אצל הרופא, לא עקב כאב או אי נוחות, אלא רק בגלל שהוריהם שמו לב לבליטה.
הבליטה נראית לעין בדרך כלל בזמן בכי, ויכולה להיעלם לחלוטין בעת רגיעה או בשכיבה על הגב.
כשמדובר במבוגרים – הבקע יכול לגרום לתחושת אי נוחות וכאב באזור הטבור.
כאב עז, שינוי צבע והקאות, יכולים להעיד על בקע כלוא – כשהמעי נכלא בבקע.
תופעה זו יכולה להוביל לנזק לרקמות, עד כדי נמק וצורך לכרות חלק מהמעי, ולכן, תסמינים אלה מחייבים פנייה דחופה לטיפול רפואי.
לרוב, תינוקות ופעוטות לא סובלים מבקע כלוא.

בקע טבורי

אבחון בקע טבורי

במרבית המקרים תשאול המטופל, או במקרה של תינוק – תשאול של הוריו, ובדיקה פיזיקלית של אזור הבקע מספיקים כדי לאבחן אותו.
במקרים בהם הבקע קטן ומיקומו לא ברור, יישלח המטופל לבדיקת אולטרה-סאונד.

ניתוח לתיקון בקע טבורי

רוב מקרי הבקע הטבורי אצל תינוקות נסגרים עד גיל שנתיים.
המקרים בהם פונים לניתוח עם ילדים הם מקרים של בקע גדול, בקע שאינו נסגר עד גיל 6 או בקע המלווה בכאב או אי-נוחות.

אצל מבוגרים הנטייה המקובלת היא לנתח, גם אם המטופל לא סובל מכאב, מחשש להתפתחות בקע כלוא. מובן שבמקרים של כאב ואי נוחות – ההמלצה היא לנתח.
אם הבקע קטן הניתוח אינו דחוף.

ניתן לבצע את ניתוח בקע טבורי בשתי גישות: הגישה הקונבנציונלית – הפתוחה או גישה לפרוסקופית.

ניתוח בקע טבורי בשיטה הפתוחה:

ניתוח זה מתבצע באמצעות ביצוע חתך באזור הטבור ודרכו מוכנסת רשת לתיקון הבקע.
בעבר השיטה הפתוחה הייתה השיטה המקובלת.
בניתוח זה שק השבר מוכנס לחלל הבטן, ורשת ייחודית בלתי מתכלה מקבעת אותו במקומו,
לאחר פריסת הרשת, חתך הניתוח נתפר. הניתוח נערך בהרדמה מלאה.
היתרון הוא הגישה המלאה שניתנת לאזור, והחיסרון הוא החתך הגדול הדורש זמן החלמה ממושך יותר.

ניתוח בקע טבורי לפרוסקופי:

ניתוח לפרוסקופי – זעיר פולשני, נעשה באמצעות החדרה של כלי הניתוח זעירים ומצלמה קטנה.
הכניסה לחלל הבטן מתבצעת דרך 3 חתכים קטנים בדופן הטן.
בשיטה הלפרוסקופית, לא מכניסים את שק הבקע עצמו לחלל הבטן אלא רק את תכולתו.
את הרשת מכניסים בצורה מקופלת ופורשים אותה כשהיא כבר בחלל הבטן.
היא מונעת מאיברים בחלל הבטן לחדור לשק הבקע בעתיד.

בחירת השיטה תלויה בניסיונו של המנתח ובמורכבות הניתוח.
הניתוח בגישה הפתוחה נמשך כחצי שעה ואילו הניתוח בגישה הלפרוסקופית נמשך מעט יותר.
שני  הניתוחים מתבצעים בהרדמה מלאה, ודורשים אשפוז של מספר שעות בלבד, עד להתאוששות מההרדמה.

ההכנה לניתוח אינה שונה מהכנה לכל ניתוח בהרדמה מלאה:
ביצוע בדיקות דם, אק"ג ופגישה עם המרדים.
יש לדווח על כל מחלות הרקע, ובמיוחד אלה שנוגעות למערכת העיכול, או על מקרים של ערמונית מוגדלת.
לפני הניתוח יש להיות בצום מוחלט מספר שעות.

בקע טבורי טיפול ללא ניתוח

אנשים שלא ניתן לנתח אותם, מסיבות שונות, יכולים להקל על תסמיני הבקע בעזרת חגורת בטן, המחזירה את האיברים והרקמות למקומם. שימוש בחגורה מתאים גם לאנשים הממתינים לניתוח.
החגורה אינה פותרת את הבעיה מהשורש אלא רק מחזיקה את האיברים במקומם ומונעת כאב.

סיכויי ההצלחה של הניתוח

ניתוח בקע טבורי בשתי השיטות הוא ניתוח נפוץ ופשוט עם סיכויי הצלחה גבוהים מאוד וסיבוכים מעטים. הסיבוך הנפוץ ביותר לאחר ניתוח בקע טבורי הוא חזרת הבקע.
קיימים גם מקרים של זיהום שניתן לפתור בעזרת טיפול אנטיביוטי.

המלצות לאחר ניתוח בקע טבורי

בשעות הראשונות לאחר הניתוח ייתכנו כאבים שניתן לנטרל בעזרת משככי כאבים רגילים,
ותופעות האופייניות לכל ניתוח עם הרדמה – בחילה, סחרחורת או חולשה.
הימים הראשונים לאחר הניתוח יוקדשו למנוחה.
בימים אלה מומלץ להימנע מכל מאמץ וליטול משככי כאבים לפי הצורך.
הכאבים הם בדרך כלל בחתכי הניתוח, כשהכאב בניתוח בגישה הפתוחה הוא עז יותר ונמשך זמן רב יותר.

לצד המנוחה חשוב לחזור בהדרגה לתנועה מתונה, מיד לאחר הניתוח, כדי למנוע תופעות הנובעות משכיבה ממושכת – תסחיף ריאתי או קרישי דם.
תנועה מתונה בהתאם להוראות הרופא תזרז את ההחלמה.

לאחר שבוע הכאבים אמורים לחלוף לחלוטין וניתן לחזור לשגרה היומיומית, אך להימנע ממאמץ ומסחיבת משאות כבדים.
מי שעבודתם דורשת מאמץ פיזי, יזדקקו לזמן רב יותר של מנוחה בבית.

את החזרה לשגרה יש לנהל באיטיות. חזרה מלאה לשגרה תושלם לאחר כחודש מהניתוח.

תשובות לשאלות נפוצות

אצל מבוגרים, ההמלצה היא בדרך כלל לנתח גם אם אין כאב, וזאת כדי למנוע מצב של כליאת מעי. במידה והבקע גורם לאי-נוחות, כאב או גדל עם הזמן, הניתוח הופך למומלץ יותר.

ברוב המקרים הניתוח מבוצע בהרדמה מלאה כדי להבטיח את בטיחות המטופל ונוחות המנתח. עם זאת, במקרים של בקעים קטנים מאוד או מצבים רפואיים מסוימים, ניתן לשקול הרדמה מקומית עם טשטוש.

בזכות השימוש ברשתות כירורגיות מתקדמות, שיעור חזרת הבקע נמוך מאוד (פחות מ-5%). שמירה על משקל תקין והימנעות ממאמצי בטן קיצוניים בתקופת ההחלמה עוזרים להבטיח את הצלחת הניתוח לטווח ארוך.

חשוב לחזור לתנועה מתונה מיד לאחר הניתוח כדי למנוע קרישי דם. עם זאת, יש להימנע מהרמת משאות כבדים (מעל 5 ק"ג) ופעילות גופנית עצימה למשך כחודש ימים.

ההבדל העיקרי הוא המיקום: בקע טבורי מופיע בטבור עצמו או בסמוך לו עקב חולשה בדופן הבטן, בעוד בקע מפשעתי מופיע בנקודת המפגש של הבטן והירך. שניהם דורשים אבחון כירורגי לתיקון הדופן.

לסיכום,

בקע טבורי הוא תופעה נפוצה הניתנת לאבחון פשוט ולטיפול יעיל. מטרת הניתוח היא לסגור את הבקע בעזרת רשת ולמנוע את חזרתו בעתיד. סובלים מתסמינים? ד"ר רשף מזמין אתכם לייעוץ וטיפול מקצועי, אישי ובגובה העיניים.

ד"ר רשף מבצע ניתוחי בקע טבורי בבית החולים אסותא בבאר שבע ובראשון לציון.

]]>
בקע טבורי או מפשעתי (הרניה) - מהם הסימפטומים ומה הניתוח המומלץ מפי הכירורג ד"ר אבי רשף nonadult
פיסורה https://doctor-reshef.com/fissure/ Thu, 09 Jul 2020 09:45:54 +0000 https://doctor-reshef.com/%d7%a1%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%a1-%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%93%d7%90%d7%9c%d7%99-copy/

סדק בפי הטבעת – Anal fissure

מהי פיסורה?

פיסורה אנאלית היא קרע קטן ברירית באזור הכניסה לתעלת פי הטבעת. הסדק נמצא,  בדרך כלל, בקו האמצע מאחור או מלפנים וגורמת לכאב ודימום.
פיסורה שכיחה אצל תינוקות מתחת לגיל שנה, אך יכולה להופיע, אצל גברים ונשים, בכל גיל.

תסמיני הפיסורה

  • כאב, לעתים חמור, במהלך היציאות
  • כאב לאחר היציאה שיכול להימשך עד מספר שעות, הכאב יכול להיות מלווה גם בגרד
  • דם טרי (שצבעו אדום בוהק) יכול להתלוות לצואה או להיראות על נייר הטואלט לאחר היציאות.
  • ייתכן סדק גלוי בעור סביב פי הטבעת
  • ייתכנו עוויתות בסוגר פי הטבעת
  • מצב כרוני יכול לגרום להיווצרות רקמה עודפת בסמוך לסדק, הנראית כמו קפל עור

גורמים נפוצים לפיסורה

הגורמים השכיחים לפיסורה הם:

  • צואה במרקם קשה ויבש, הקורעת את העור באזור פי הטבעת
  • עצירות ומאמץ במהלך יציאות מגבירים את הסיכון לקרע
  • שלשול כרוני או שלשול אקוטי, הגורמים לגירוי תעלת פי הטבעת
  • דלקת בתעלת פי הטבעת
  • יחסי מין אנאליים
  • לידה – סדקים בפי הטבעת שכיחים יותר אצל נשים אחרי לידה
  • גיל – כאמור, פיסורה יכולה להופיע בכל גיל, אך שכיחה יותר אצל תינוקות ואצל אנשים בגיל העמידה

גורמים נדירים יותר לסדקים אנאליים הם:

  • מחלות מעי דלקתיות כמו קרוהן או קוליטיס – מחלות אלה גורמות לדלקת כרונית של מערכת העיכול, שעלולה להפוך את רירית התעלה האנאלית לפגיעה יותר.
  • סרטן פי הטבעת
  • HIV או דיכוי של המערכת החיסונית
  • עגבת
  • שחפת
דימום רקטלי- פיסורה - גורמים תסמינים וטיפול

מה ההבדל בין טחורים לפיסורה?

פיסורה היא סדק בתעלה האנאלית, שאינו נרפא
וטחורים הם התרחבות של כלי הדם באותו האזור.
מדובר בשתי מחלות שונות הדורשות טיפול שונה.
יחד עם זאת, לשתיהן גורמים ותסמינים דומים, ולעתים שתי הבעיות מופיעות במקביל.
שתיהן יכולות להיגרם כתוצאה מהמאמץ בעת יציאה הנגרם מעצירות או מצואה קשה
ומתבטאות בנטייה לדימום בעת יציאה, כאב ואי נוחות.  
בדיקה רקטלית בסיסית תאפשר לפרוקטולוג להבחין בין השתיים, ולהתאים טיפול.

סיבוכים אפשריים של פיסורה

הבעיה עצמה לא נחשבת למסוכנת, אך היא גורמת לסבל רב ולכן, במקרה של כאב ודימום, מומלץ לפנות לרופא.
חשוב לברר מה הסיבה לפיסורה, כדי לשלול מחלות אחרות באזור המעי או פי הטבעת.

סיבוכים אפשריים של פיסורה הם:

פיסורה כרונית – סדק אנאלי שלא מחלים תוך שישה עד שמונה שבועות, נחשב למקרה כרוני, ובדרך כלל ידרוש טיפול מעמיק יותר מאשר הטיפול הבסיסי.

הישָׁנוּת – מי שסבל מפיסורה נוטה יותר לסבול ממנה שוב, אם כי אחרי ניתוח ההישנות אינה שכיחה.

התפשטות לשרירי סוגר פי הטבעת – פיסורה אנאלית יכולה להתפשט לשרירי סוגר פי הטבעת, מה שיקשה יותר על ההחלמה.

הטיפול השמרני בפיסורה

  • שינוי תזונתי – מניעת העצירות או הצואה הקשה הגורמות לפיסורה באמצעות שתייה מרובה של מים ותזונה עשירה בסיבים – ירקות ופירות עם קליפתם, פירות יבשים, לחם מחיטה מלאה, קטניות ודגנים מלאים.
  • משחה – לטיפול מקומי ניתן להשתמש במשחות המרפות את השרירים ומרחיבות את כלי הדם. ניתן להשתמש במשחות מאלחשות או ללא חומר מאלחש.
  • הזרקת בוטליניום – החומר המוכר לנו מעולם הקוסמטיקה בשם בוטוקס, מרפה את השרירים, והזרקה קבועה שלו למשך זמן מוגבל, מאפשרת לפצע להחלים.
  • אמבטיות – אמבטיות חמות קצרות מספר פעמים ביום, מנקות את אזור הסדק, מונעות זיהום ומרפות את השרירים.

רוב המקרים נרפאים כתוצאה מטיפול שמרני או אפילו ללא טיפול.

ניתוח פיסורה

אם הטיפול השמרני אינו עוזר מומלץ לבצע ניתוח, במהלכו מבוצע חתך בחלק משריר הסוגר הגורם להרפייתו. משך הניתוח כ- 10 דקות והוא מתבצע בהרדמה מלאה.
במרבית המקרים המטופל יישאר להשגחה למשך שעתיים לאחר הניתוח וישוחרר לאחר מכן.
התאוששות מהניתוח די מהירה והכאבים חולפים בתוך מספר ימים.

הסיבוכים האפשריים הם התפתחות מורסה מקומית, או אטימה בלתי שלימה של פי הטבעת עם דליפת ריר. בידיים אמונות שכיחות הסיבוכים נמוכה ביותר. אצל למעלה מ 90% מהמנותחים אין הישנות של הסדק.

האם אפשר למנוע פיסורה?

תזונה עשירה בסיבים ושתייה מרובה מונעים את העצירות והצואה הקשה הגורמות לפיסורה.
יחד עם זאת, יש לשמור על איזור פי הטבעת יבש ונקי.
אם מופיעה פיסורה מומלץ לטפל בה מידית, כדי למנוע את הפיכתה לבעיה כרונית.
במקרה של הופעת התסמינים: כאב בזמן יציאה או דימום, יש לקבוע תור לרופא.

לייעוץ ניתן לפנות לד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

]]>
פיסורה- מהן הסיבות ומה הטיפול המומלץ- מפי הפרוקטולוג ד"ר אבי רשף nonadult
סינוס פילונידאלי https://doctor-reshef.com/philonidal-sinus/ Wed, 08 Jul 2020 12:50:09 +0000 https://doctor-reshef.com/%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%aa%d7%aa-%d7%9b%d7%99%d7%a1-%d7%9e%d7%a8%d7%94-copy/ סינוס פילונידאלי (PNS, פילונידל סינוס, או בלשון העם – שערה הפוכה) הוא מעין מנהרה קטנה או מספר מנהרות בעור, באזור עצם הזנב – האזור העליון של הישבן, לרוב בין העכוזים.

המנהרה מכילה בדרך כלל שיער, לכלוך ופסולת. היא עלולה לגרום לכאב ולהזדהם.
כשהיא מזדהמת, היא יכולה להפריש מוגלה ולהעלות ריח רע.

הגורמים לסינוס פילונידאלי

הגורם לסינוס פילונדיאלי לא תמיד ידוע, לרוב המקור הוא רקמה דלקתית הנמצאת מתחת לעור.
מניחים שהתופעה נובעת משילוב של גורמים: שינויים הורומנליים, צמיחת שיער הפוכה, ישיבה ממושכת, חיכוך בבגד או היגיינה ירודה.

פעילויות הגורמות לחיכוך האזור, כמו ישיבה ממושכת, עשויות לגרום לשיער הצומח באזור להתחפר לתוך העור.
לכן הבעיה מכונה בלשון העם – שערה הפוכה.
הגוף עלול להתייחס לשיער החודרני כאל גורם זר ובמקרה זה התגובה החיצונית תיצור תהליך דלקתי.

מי נמצא בסיכון לפתח סינוס פילונידאלי?

  • גברים – לגברים יש סיכוי גבוה פי שלושה עד ארבעה לפתח סינוס פילונידאלי מאשר לנשים, כי הם שעירים יותר באזור העכוז
  • אנשים בין גיל ההתבגרות לגיל 40 – הגיל הממוצע הוא בין 20 ל-35.
  • עובדים שיושבים כל היום כמו נהגים מקצועיים ועובדי משרד.
  • אנשים הסובלים מעודף משקל
  • אנשים עם שיער גוף עבה או מחוספס – לרוב מדובר בנטייה גנטית
  • אנשים הלובשים בגדים צמודים

תסמינים של סינוס פילונידאלי

מרבית האנשים הסובלים מסינוס פילונידאלי אינם מבחינים בכך אלא אם הוא דלקתי.
הוא יכול להתבטא בחור קטן או בגומה באזור עצם הזנב, אך כשהוא מודלק הוא יתפתח במהירות לציסטה או אבצס – מורסה מזוהמת.

תסמיני הזיהום כוללים:

  • כאב בישיבה או בעמידה – כאבים בעצם הזנב
  • נפיחות של המורסה
  • עור אדמומי ורגיש סביב האזור
  • הפרשה של דם ומוגלה מהמורסה, הגורמת לריח רע
  • שיער בולט מהנגע
  • היווצרות של חורים נוספים בעור
  • תסמין נדיר יחסית: חום נמוך

מתי יש להגיע לרופא?

אין צורך לטפל בסינוס פילונידאלי אם אין תסמיני זיהום. במקרה כזה – יש צורך רק במעקב.
אך כאשר יש גוש קטן וכואב באזור עצם הזנב, בין העכוזים, או כאשר יש הפרשה של מוגלה,
מדובר בתסמיני זיהום ויש צורך להגיע לרופא, לאבחן את הבעיה ולקבל טיפול מתאים.

טיפולים בסינוס פילונידאלי

הטיפול בסינוס פילונידאלי תלוי בתסמינים, בגדול הסינוס וברמת הזיהום:
במקרה שאין זיהום אין צורך בטיפול.
במקרים של זיהום שטחי ניתן לטפל באנטיביוטיקה רחבת טווח ובמשככי כאבים.

ברוב המקרים, כאשר מגיעים למרפאה עם סינוס פילונדיאלי הגורם לכאב ואי נוחות,
מומלצת התערבות כירורגית.
לרוב, ניתוח סינוס פילונדיאלי הוא ניתוח בהרדמה חלקית או בטשטוש, לפי העדפת המטופל.
פרט למקרים מסובכים, הניתוח נמשך 5 דקות, והמטופל חוזר לביתו לאחר כשעה.
יחלפו מספר ימים עד לחזרה לשגרה, ומספר שבועות עד להחלמה מלאה של הפצע.
ניתן לחזור לפעילות מלאה גם לפני ההחלמה המלאה של הפצע, אם כי מומלץ לא להרים משאות כבדים.

מניעה של סינוס פילונידאלי

מניעה של הזדהמות או הישנות של סינוס פילונידאלי נעשית בכמה דרכים:

  • שטיפה במים וסבון וייבוש של אזוראהישבן באופן קבוע.
  • במקרה של עודף משקל – ירידה במשקל תפחית את הסיכון להתפתחות סינוס פילונידאלי, כמו גם להתפתחות מחלות רבות וחמורות יותר
  • הימנעות מישיבה ממושכת
  • במקרים חוזרים ונשנים – מומלצת הסרת השיער סביב הישבן (רצוי בלייזר) כדי להימנע מצמיחה הפוכה של השיערות.

האם סינוס פילונידאלי מסוכן?

סינוס פילונידאלי אינו מסוכן בפני עצמו.
עם זאת, מלבד הכאב שהוא עשוי לגרום, קיימים מספר סיכונים, שחלקם אופייניים לכל זיהום.

  • סינוס פילונידאלי כרוני – סינוס פילונידאלי אחד או יותר עלול להיווצר באותו האזור. אם מדובר בזיהומים חוזרים ונשנים, הבעייה הופכת לכרונית ורצוי להתייעץ עם הרופא לגבי טיפול מתאים.
  • זיהום מערכתי – כאשר זיהום מקומי מתפשט בכל הגוף, הוא יכול להפוך במהירות לבעיה מסכנת חיים.
  • קרצינומה של תאי קשקש – לעתים נדירות סוג סרטן זה מתפתח לאחר הופעת סינוס פילונידאלי.
    במקרים של חשש לסרטן והימצאות ציסטה באזור, ייתכן שתילקח דגימת מוגלה כדי לוודא שהבעיה אינה סרטנית.

לסיכום,

סינוס פילונידאלי הוא תופעה לא מסוכנת, אך הוא יכול להפוך למצב כואב ומציק, והטיפול בו, גם אם מדובר בהתערבות ניתוחית, פשוט. לכן, אם יש תסמיני כאב ודלקת מומלץ לפנות לרופא.
כשמדובר בניתוח – מומלץ להיעזר בפרוקטולוג מומחה שיפתור את הבעיה בקלות ובמהירות.

מוזמנים לפנות לייעוץ אצל  ד”ר אבי רשף, מנתח קולורקטלי מומחה, באסותא רמת החייל, ראשון לציון ובאר שבע.

]]>
ד"ר אבי רשף מסביר על פילונידאל סינוס (שערה הפוכה) – סיבות וטיפול מומלץ nonadult
כריתת כיס מרה https://doctor-reshef.com/gallbladder-resection/ Wed, 08 Jul 2020 08:58:49 +0000 https://doctor-reshef.com/?p=2476

ניתוח כריתת כיס מרה (Cholecystectomy) הוא אחד ההליכים הכירורגיים השכיחים והבטוחים ביותר בעולם המודרני, אך הצלחתו תלויה בראש ובראשונה בדיוק הכירורגי ובניסיון של המנתח. אבני מרה עלולות להפוך מ"מטרד שקט" למצב חירום רפואי המלווה בכאבים עזים, דלקות ואף סיבוכים בלתי הפיכים. חשוב לדעת: כיום, מעל 95% מהניתוחים מבוצעים בגישה הלפרסקופית (זעיר-פולשנית), המאפשרת חזרה מהירה לשגרה תוך ימים ספורים וצמצום משמעותי של הכאב לאחר הניתוח.

במרפאתו של ד"ר אבי רשף, רופא בכיר ביחידה הקולורקטלית במחלקה הכירורגית בבית החולים "סורוקה" ומנתח בכיר ברשת "אסותא", אנו מיישמים ניסיון של מעל עשור בביצוע אלפי ניתוחים בגישות המתקדמות ביותר. ד"ר רשף, שעבר התמחות בבית החולים תל השומר ותת-התמחות ב-Cleveland Clinic בארה"ב, מעניק למטופליו מעטפת של מקצועיות ללא פשרות לצד יחס אישי "בגובה העיניים" – מהאבחון המדויק ועד להחלמה המלאה והחזרה לאיכות חיים ללא כאבים.

מהו כיס המרה ומהן אבני מרה?

כיס המרה הוא איבר קטן ומשולש הממוקם בחלק הימני העליון של הבטן, צמוד לכבד. למרות גודלו הצנוע (כ-7-10 ס"מ), תפקידו במערכת העיכול משמעותי: הוא פועל כ"מחסן" שתפקידו לאגור, לרכז ולהפריש מרה – נוזל חיוני המיוצר בכבד ומסייע בפירוק ועיכול שומנים.

המרה מורכבת מכולסטרול, מלחי מרה ובילירובין. בעת הארוחה, ובמיוחד לאחר אכילת מזון שומני, כיס המרה מתכווץ ומשחרר את הנוזל דרך צינורות המרה אל המעי הדק.

כיצד נוצרות אבני מרה? כאשר האיזון הכימי בנוזל המרה מופר – למשל עקב רמות גבוהות של כולסטרול או חוסר תנועתיות של כיס המרה – נוצרים משקעים קשיחים המכונים אבני מרה. אבנים אלו יכולות לנוע בגודלן בין גרגיר חול לכדור גולף, והן מהוות את הגורם המרכזי למרבית הבעיות הרפואיות הדורשות התערבות כירורגית בכיס המרה.

אבני מרה: נתונים ושכיחות בישראל ובעולם

אבני מרה הן אחת התופעות הנפוצות ביותר בעולם המערבי, והנתונים מהשנים האחרונות מצביעים על מגמת עלייה בשל שינויים בתזונה ובאורח החיים:

  • הקבוצות שבסיכון: התופעה שכיחה פי 2-4 בקרב נשים בהשוואה לגברים. גורמי סיכון נוספים כוללים גיל (מעל 40), עודף משקל, סוכרת ושינויים הורמונליים.

  • נתונים גלובליים: מטה-אנליזה שפורסמה בשנת 2026 מעלה כי כ-6.1% מהאוכלוסייה העולמית סובלת מאבני מרה. במדינות כמו ארה"ב, השכיחות מגיעה לכ-15% מהאוכלוסייה.

  • הזווית הישראלית: בישראל השכיחות עומדת על כ-10% באוכלוסייה הכללית, אך היא מזנקת ל-20% בקרב בני 40 ומעלה ולמעל ל-33% בקרב בני 80 ומעלה. מעניין לציין כי בעבר נצפתה שכיחות נמוכה יותר בקרב עדות מסוימות (כמו יהודים ממוצא תימני), אך כיום, עם ההסתגלות לאורח חיים מערבי, הפערים הללו מצטמצמים.

חשוב לזכור: למרות שמרבית האבנים מוגדרות כ"אבנים שקטות" שאינן גורמות לתסמינים מידיים, כ-1-2% מהמקרים הופכים לסיבוכיים מדי שנה. אבחון מוקדם וייעוץ אצל כירורג מומחה הם המפתח למניעת מצבי חירום ודלקות חריפות.

אבני מרה, כיס מרה

מתי צריך להסיר את כיס המרה

רבות מאבני המרה מתגלות במקרה ואינן מצריכות טיפול ("אבנים שקטות"). עם זאת, כאשר האבנים חוסמות את דרכי המרה או גורמות לדלקת, הן עלולות להוביל לתסמינים קשים המשבשים את שגרת היום-יום ומסכנים את הבריאות.

תסמינים נפוצים ו"התקף מרה"

הסימן המובהק ביותר לבעיה בכיס המרה הוא "התקף מרה". התקף זה מתאפיין בכאב חד וממושך (בין 30 דקות לשעה וחצי) בחלק הימני העליון של הבטן.

  • מתי זה קורה? לרוב לאחר ארוחות עשירות בשומן או בשעות הלילה המאוחרות.

  • הקרנת כאב: הכאב עלול להקרין לגב או לכתף הימנית.

  • תסמינים נלווים: בחילות, הקאות ותחושת נפיחות קשה.

מתי הניתוח הופך להכרחי?

מעבר לכאבים החוזרים, ניתוח נדרש בדחיפות במקרים של סיבוכים חמורים:

  1. דלקת חריפה (Cholecystitis): חסימה ממושכת המובילה לזיהום, חום גבוה ורגישות קיצונית בבטן.

  2. דלקת לבלב חריפה (Pancreatitis): סיבוך מסכן חיים הנגרם כאשר אבן חוסמת את צינור הלבלב.

  3. חסימת דרכי המרה וצהבת: הצהבה של העור והעיניים המעידה על חסימה מלאה וסיכון לזיהום חמור (כולנגיטיס).

הטכנולוגיה בשירות הכירורגיה: איך מתבצע הניתוח?

ניתוח כריתת כיס המרה (Cholecystectomy) מבוצע כיום בסטנדרטים הגבוהים ביותר של בטיחות ודיוק. במרפאתו של ד"ר אבי רשף, ההחלטה על סוג הגישה מתקבלת לאחר הערכה מקיפה (אולטרסאונד, בדיקות דם ולעיתים CT).

הגישה הלפרסקופית: הסטנדרט המוביל (95% מהמקרים)

זוהי השיטה המועדפת במרבית המקרים, המוגדרת ככירורגיה זעיר-פולשנית.

  • איך זה עובד? במקום חתך גדול, מבוצעים 3-4 חתכים זעירים (כ-1 ס"מ) דרכם מוחדרת מצלמה (לפרוסקופ) ומכשור עדין. ד"ר רשף צופה במתרחש על מסך HD ומסיר את כיס המרה בדיוק מקסימלי.

  • היתרונות: פחות כאבים לאחר הניתוח, צלקות כמעט בלתי נראות וחזרה מהירה במיוחד לשגרה.

ניתוח פתוח

במקרים נדירים של דלקת קשה מאוד, הידבקויות מניתוחים קודמים או מבנה אנטומי מורכב, יבוצע ניתוח בגישה פתוחה דרך חתך אחד רחב יותר. שתי השיטות מבוצעות תחת הרדמה מלאה, כאשר ד"ר רשף מלווה את המטופל לאורך כל הדרך להבטחת בטיחות מקסימלית (מעל 98% הצלחה).

תסמינים לבעיות בכיס המרה

רבות מאבני המרה מתגלות במקרה בבדיקות הדמיה שאינן קשורות, אך כאשר הן חוסמות צינורות מרה או גורמות לדלקת, התסמינים עלולים להיות קשים ומשבשים את שגרת היום-יום.

הסימן הנפוץ ביותר הוא "התקף מרה" – כאב חד וממושך (בדרך כלל 30 דקות עד שעה וחצי) בבטן העליונה הימנית, שמתגבר לאחר ארוחות שומניות ומקרין לעיתים לגב או לכתף ימנית. התקפים אלה עלולים להתרחש בלילה או לאחר אכילה מאוחרת, ומלווים לעיתים בבחילות, הקאות או תחושת נפיחות.

במקרים חמורים יותר, חסימה בצינור המרה עלולה להוביל לצהבת (עור וחניכיים צהובים), חום גבוה (מעיד על זיהום) או דלקת לבלב חריפה.

ניתוח כיס מרה - איך מתבצע?

ניתוח כריתת כיס המרה (Cholecystectomy,חולציסטקטומיה) מבוצע בשתי גישות עיקריות, כאשר הבחירה תלויה במצבו הרפואי של המטופל, חומרת הבעיה והערכת המנתח:

  • ניתוח לפרוסקופי (מינימלי פולשני):
    זוהי השיטה המועדפת והנפוצה ביותר, המהווה כ-95% ממקרי כריתת כיס המרה במדינות מפותחות. בגישה זו מבצעים 3-4 חתכים קטנים (בגודל של כ-0.5-1 ס"מ) בבטן, דרכם מוחדרים מכשירים כירורגיים עדינים ומצלמה זעירה (לפרוסקופ).
    המצלמה מאפשרת למנתח לראות את כיס המרה ואת האיברים הסמוכים על מסך, ובאמצעות הכלים המיוחדים מסירים את כיס המרה בצורה מדויקת.
    היתרונות כוללים צלקות מינימליות, כאב מופחת לאחר הניתוח וזמן החלמה קצר יותר.

  • ניתוח פתוח:
    במקרים נדירים, כאשר הגישה הלפרוסקופית אינה אפשרית (למשל, עקב דלקת קשה, הידבקויות מהניתוחים קודמים או סיבוכים אנטומיים), מבוצע ניתוח פתוח.
    בגישה זו מבצעים חתך אחד גדול יותר (בדרך כלל 10-15 ס"מ) בבטן כדי לגשת ישירות לכיס המרה ולהסירו.
    ניתוח זה כרוך בהחלמה ארוכה יותר וצלקת בולטת יותר, אך הוא נחשב בטוח באותה מידה במקרים המתאימים.

שתי הטכניקות מבוצעות תחת הרדמה מלאה, כך שהמטופל ישן במהלך ההליך ולא חש כאב. ההחלטה על סוג הניתוח מתקבלת לאחר הערכה רפואית מקיפה, הכוללת בדיקות הדמיה כמו אולטרסאונד או CT ובדיקות דם לבחינת תפקודי כבד ולבלב. 

הניתוח הלפרוסקופי נחשב לפתרון הסטנדרטי והבטוח ביותר, עם שיעור הצלחה גבוה (מעל 98%) וסיכון נמוך לסיבוכים, כאשר הוא מבוצע על ידי כירורג מנוסה.

כריתת כיס מרה, ניתוח כיס מרה, ניתוח כיס מרה לפרוסקופי

החלמה מניתוח כיס מרה

תהליך ההחלמה לאחר ניתוח כריתת כיס מרה תלוי בסוג הניתוח שבוצע, במצבו הבריאותי של המטופל ובמידת הציות להנחיות הרפואיות:

  • החלמה מניתוח לפרוסקופי:
    הגישה הלפרוסקופית מאפשרת החלמה מהירה יחסית. רוב המטופלים משתחררים מבית החולים באותו יום או למחרת הניתוח, לעיתים לאחר מספר שעות של השגחה.
    במהלך הימים הראשונים לאחר הניתוח, ייתכנו כאבים קלים באזור החתכים או תחושת אי-נוחות בבטן, אך אלה נשלטים היטב באמצעות משככי כאבים קלים. רוב המטופלים מסוגלים לחזור לרוב הפעילויות הרגילות, כגון הליכה, עבודה משרדית או פעילויות יומיומיות קלות, תוך 7-14 יום. עם זאת, מומלץ להימנע מפעילות גופנית מאומצת או הרמת משאות כבדים במשך 4-6 שבועות כדי לאפשר ריפוי מלא של הרקמות.

  • החלמה מניתוח פתוח:
    ניתוח פתוח דורש זמן החלמה ארוך יותר בשל החתך הגדול יותר והפגיעה הרבה יותר ברקמות. השהות בבית החולים עשויה להימשך 2-5 ימים, והחזרה לפעילות מלאה עשויה לקחת 4-8 שבועות.
    במהלך תקופה זו, יש להקפיד על הוראות הרופא, כולל טיפול נכון בצלקת ומניעת זיהומים.

בשני סוגי הניתוחים, יש להקפיד על תזונה מתאימה במהלך ההחלמה:

בשבועות הראשונים מומלץ להימנע ממזונות עתירי שומן, כמו מטוגנים או מוצרי חלב מלאים, כדי להקל על מערכת העיכול המסתגלת להיעדר כיס המרה. תזונה קלה הכוללת ירקות מבושלים, חלבונים רזים ופחמימות מלאות תסייע במניעת אי-נוחות. 

חשוב גם לשתות מים בכמות מספקת ולעקוב אחר תגובות הגוף.
התייעצות עם כירורג מומחה לפני ואחרי הניתוח, יחד עם מעקב רפואי, מבטיחים החלמה חלקה וחזרה מהירה לשגרה ללא כאבים או מגבלות תזונתיות.

החיים ללא כיס מרה

אחר ניתוח כריתת כיס המרה הגוף מסתגל בהדרגה לחיים ללא האיבר הזה, שתפקידו העיקרי הוא לאגור ולהרכז מרה. המרה, המיוצרת בכבד, ממשיכה לזרום ישירות למעי הדק דרך צינורות המרה, מה שמאפשר עיכול תקין של שומנים ברוב המקרים. 

רוב האנשים – כ-90% לפי מחקרים – חוזרים לאורח חיים רגיל ללא מגבלות משמעותיות תוך מספר שבועות לאחר הניתוח. עם זאת, התאמות מסוימות, בעיקר בתזונה, עשויות להידרש בתקופת ההסתגלות הראשונית כדי למנוע אי-נוחות במערכת העיכול.

  • בשבועות הראשונים לאחר הניתוח, מומלץ לאמץ תזונה דלת שומן כדי להקל על העיכול. מזונות כמו ירקות מבושלים, חלבונים רזים (כגון עוף או דגים), ופחמימות מלאות (כמו אורז או קינואה) עדיפים על פני מזונות מטוגנים, חלב מלא או מאכלים עתירי שומן.
  • חלק מהמטופלים עלולים לחוות תופעות זמניות כמו שלשול, נפיחות או קושי בעיכול שומנים, אך אלה חולפים בדרך כלל תוך 4-8 שבועות כשהכבד מסתגל לשחרור מרה רציף.
  • שתיית מים מרובה ושמירה על ארוחות קטנות ותכופות יכולות לסייע בתהליך זה.
  • במקרים נדירים, אם תופעות כמו שלשול נמשכות, תרופות כמו קושרי מלחי מרה עשויות להירשם על ידי הרופא.

בטווח הארוך, רוב המטופלים מדווחים על שיפור משמעותי באיכות החיים, ללא כאבי המרה שהציקו לפני הניתוח.

אין צורך במגבלות תזונתיות קבועות, וניתן לחזור בהדרגה לתזונה רגילה, כולל מזונות עשירים בשומן, כל עוד הם נסבלים היטב.

פעילות גופנית, כולל ספורט מאומץ, מותרת לאחר החלמה מלאה (בדרך כלל לאחר 6-8 שבועות), ואין השפעה על תוחלת החיים או על תפקודי גוף אחרים.

חשוב להמשיך במעקב רפואי תקופתי, במיוחד אם מופיעים תסמינים חדשים כמו כאבי בטן או צהבת, שעשויים להצביע על סיבוכים נדירים כמו אבנים בדרכי המרה. התייעצות עם תזונאי או כירורג מומחה יכולה לסייע בהתאמת אורח החיים ולוודא מעבר חלק לחיים בריאים ללא כיס המרה.

מוזמנים לקרוא כאן עוד על תזונה לאחר ניתוח כיס מרה >>

אבני מרה - האם יש טיפול לא פולשני?

אבני מרה, המהוות את הסיבה השכיחה ביותר לבעיות בכיס המרה, מטופלות בדרך כלל באמצעות ניתוח כריתת כיס המרה  כאשר הן גורמות לתסמינים או לסיבוכים כמו כאבים, דלקת או חסימה בדרכי המרה. 

עם זאת, מטופלים רבים תוהים האם קיימות חלופות לא ניתוחיות שהן יעילות ובטוחות מבחינה רפואית. בעוד שקיימות מספר גישות אלטרנטיביות, חשוב להדגיש כי יעילותן מוגבלת, והן מתאימות רק למקרים מסוימים תחת השגחה רפואית קפדנית.

אחת האפשרויות היא טיפול תרופתי להמסת אבני מרה, המשתמש בחומצות מרה כמו אורסודיאוקסיכולית (Ursodeoxycholic acid). תרופות אלו יכולות לסייע בהמסת אבני מרה קטנות העשויות בעיקר מכולסטרול, אך הטיפול יעיל רק ב-10-20% מהמקרים, דורש חודשים עד שנים, ואינו מתאים לאבנים גדולות או כאלה המורכבות מבילירובין. 

יתרה מכך, אבנים עלולות להיווצר מחדש לאחר הפסקת הטיפול, ולכן גישה זו מומלצת לעיתים רחוקות ורק למטופלים שאינם יכולים לעבור ניתוח מסיבות רפואיות. מחקרים מראים כי שיעור ההצלחה של טיפול זה נמוך משמעותית בהשוואה לניתוח, והוא אינו מונע סיבוכים כמו דלקת או חסימה.

גישות אחרות, כמו שטיפות כבד או תכשירים צמחיים (כגון מיץ לימון, שמן זית או תוספי כורכום), המוצגות לעיתים ברשת כ"טיהור" של אבני מרה, אינן נתמכות על ידי ראיות מדעיות. מחקרים הראו כי "אבנים" המופרשות בשיטות אלו הן למעשה תוצרי לוואי של השמן עצמו ולא אבני מרה אמיתיות. גישות אלו עלולות להיות מסוכנות, שכן דחיית טיפול רפואי במקרים של תסמינים חמורים מגבירה את הסיכון לסיבוכים כמו דלקת לבלב או זיהום. 

במקרים של אבני מרה ללא תסמינים ("אבנים שקטות"), הרופא עשוי להמליץ על מעקב בלבד ללא התערבות, שכן כ-60-80% מהמטופלים אינם מפתחים תסמינים. עם זאת, כאשר מופיעים כאבים תכופים, חום, צהבת או סימנים לסיבוכים, ניתוח לפרוסקופי נחשב לפתרון הבטוח והיעיל ביותר, עם שיעור הצלחה גבוה וסיכונים מינימליים. לפני בחירה בטיפול אלטרנטיבי, חיוני להיוועץ בכירורג מומחה או בגסטרואנטרולוג כדי להעריך את הסיכונים והיתרונות, שכן דחיית ניתוח במקרים חמורים עלולה להוביל לסיבוכים מסכני חיים.

במרפאתו של ד"ר אבי רשף, רופא בכיר ביחידה הקולורקטלית במחלקה הכירורגית בבית החולים "סורוקה" ומנתח בכיר ברשת "אסותא", אנו מיישמים ניסיון של מעל עשור בביצוע אלפי ניתוחים בגישות המתקדמות ביותר. ד"ר רשף, שעבר התמחות בבית החולים תל השומר ותת-התמחות ב-Cleveland Clinic בארה"ב, מעניק למטופליו מעטפת של מקצועיות ללא פשרות לצד יחס אישי "בגובה העיניים" – מהאבחון המדויק ועד להחלמה המלאה והחזרה לאיכות חיים ללא כאבים.

תשובות לשאלות נפוצות בנושא כריתת כיס מרה

הסיבה העיקרית היא נוכחות של אבני מרה הגורמות לתסמינים כמו התקפי כאב עזים (קוליק מרתי), דלקת בכיס המרה, חסימה של דרכי המרה או דלקת בלבלב. במקרים מסוימים הניתוח מבוצע עקב פוליפים בכיס המרה המעוררים חשד.

בהחלט. כיס המרה הוא איבר המשמש לאחסון נוזל המרה, אך הוא אינו חיוני לחיים. לאחר הכריתה, נוזל המרה המיוצר בכבד זורם ישירות אל המעי הדק לצורך פירוק השומנים במזון, ללא צורך בתחנת האחסון.

רוב הניתוחים מבוצעים כיום בשיטה לפרסקופית (זעיר-פולשנית). במהלך הניתוח, המנתח מבצע 3-4 חתכים זעירים בבטן, דרכם מוחדרים מצלמה ומכשור עדין לכריתת הכיס. שיטה זו מאפשרת החלמה מהירה יותר וצלקות מינימליות בהשוואה לניתוח פתוח.

ההחלמה מניתוח לפרסקופי היא מהירה יחסית. לרוב המטופלים משתחררים לביתם ביום הניתוח או למחרת. ניתן לחזור לפעילות שגרתית קלה תוך מספר ימים, ולפעילות גופנית מלאה לאחר כ-2 עד 4 שבועות, בהתאם להנחיות המנתח.

בימים הראשונים מומלץ להימנע מארוחות כבדות ועשירות מאוד בשומן כדי לאפשר למערכת העיכול להסתגל לשינוי בזרימת המרה. לאחר תקופת הסתגלות קצרה, רוב המטופלים חוזרים לתזונה רגילה לחלוטין ללא הגבלות מיוחדות.

רוב המטופלים אינם סובלים מתופעות לוואי. אצל חלק קטן (כ-10%-15%) עשויים להופיע שינויים זמניים ביציאות, כמו יציאות רכות יותר או דחיפות לאחר ארוחות שומניות, אך תופעות אלו לרוב חולפות מעצמן עם הזמן.

מאחר שאיבר כיס המרה מוסר במלואו, לא יכולות להיווצר בו אבנים חדשות. במקרים נדירים מאוד עלולות להיווצר אבנים בצינור המרה הראשי, אך הניתוח פותר את הבעיה במוקד המרכזי שלה ברוב המוחלט של המקרים.

כמו בכל הליך כירורגי, קיימים סיכונים הכוללים זיהום, דימום או תגובה להרדמה. סיבוכים ספציפיים לניתוח זה, כמו פגיעה בדרכי המרה או דלף מרתי, הם נדירים מאוד כאשר הניתוח מבוצע על ידי מנתח מיומן ומנוסה.

]]>
אבנים בכיס מרה- מתי זה גורם לכאבים ואיך מטפלים- מפי ד"ר אבי רשף כירורג ומנתח בכיר nonadult