השפעת העישון על הבריאות ידועה ומתועדת היטב. עישון גורם לנזקים משמעותיים למערכות גוף רבות, כולל מערכת הנשימה, הלב וכלי הדם, ומעלה את הסיכון למחלות רבות, ביניהן סרטן מסוגים שונים.

בשנים האחרונות, נבדקה השפעת העישון גם על חולים במחלות מעי דלקתיות, קבוצת מחלות הכוללת בעיקר את מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית. התוצאות שהתקבלו אינן חד משמעיות ומציגות תמונה מורכבת.
אמנם במחלת קרוהן, העישון מחמיר את מהלך המחלה ומעלה את הסיכון לסיבוכים, אך באופן מפתיע, במחלת הקוליטיס הכיבית נצפתה השפעה הפוכה – עישון נמצא כגורם שעשוי להפחית את הסיכון לחלות ואף להקל על תסמיני המחלה בחולים מסוימים.

מובן שהתועלת האפשרית של עישון לחולי קוליטיס כיבית אינה מצדיקה את הנזקים הבריאותיים העצומים שעישון גורם למערכות גוף אחרות, כמו מערכת הנשימה והלב וכלי הדם. עם זאת, גילוי זה פותח פתח למחקרים חדשים על מנגנוני הפעולה של ניקוטין על מערכת העיכול, ועשוי להוביל לפיתוח טיפולים חדשניים ובטוחים יותר עבור חולי קוליטיס כיבית בעתיד.

השפעת עישון על מחלת קרוהן

מחלת קרוהן יכולה להשפיע על כל חלק של מערכת העיכול, מהפה ועד פי הטבעת, וגורמת לדלקת כרונית, כיבים, והיצרויות.
על פי המחקרים, עישון משפיע באופן שלילי משמעותי על מחלת קרוהן:

1. העישון מגביר את הסיכון לפתח את מחלת קרוהן. מעשנים נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות במחלה זו בהשוואה ללא מעשנים.
2. אצל חולי קרוהן שמעשנים, המחלה נוטה להיות חמורה יותר. התסמינים עלולים להיות קשים יותר וההתקפים תכופים יותר.
3. העישון מגביר את הדלקתיות במעי, מה שמחמיר את מצב המחלה ומקשה על הטיפול בה.
4. חולי קרוהן שמעשנים נזקקים לעתים קרובות יותר לטיפול תרופתי אינטנסיבי יותר כדי לשלוט במחלה.
5. הסיכון לניתוחים עולה אצל חולי קרוהן שמעשנים. הם עלולים להזדקק ליותר התערבויות כירורגיות במהלך חייהם.
6. העישון עלול להפחית את יעילות הטיפולים התרופתיים במחלת קרוהן, מה שמקשה על השגת הפוגה ושליטה במחלה.

חשוב לציין כי הפסקת עישון יכולה לשפר משמעותית את מהלך המחלה ואת איכות החיים של חולי קרוהן.

השפעת עישון על קוליטיס כיבית

קוליטיס כיבית משפיעה בעיקר על המעי הגס והחלחולת, וגורמת לדלקת וכיבים ברירית המעי. 
על פי המחקרים, עישון משפיע באופן מפתיע על קוליטיס כיבית:

1. הפחתת סיכון: מעשנים נמצאים בסיכון נמוך יותר לפתח קוליטיס כיבית בהשוואה ללא מעשנים.
2. חומרת המחלה: אצל חולי קוליטיס כיבית שמעשנים, המחלה נוטה להיות פחות חמורה. התסמינים עשויים להיות מתונים יותר והתקפים פחות תכופים.
3. שיפור בתסמינים: חלק מהחולים מדווחים על הקלה בתסמינים כאשר הם מעשנים.
4. הפחתת הצורך בטיפול: חולי קוליטיס כיבית שמעשנים עשויים להזדקק לפחות טיפולים תרופתיים לשליטה במחלה.
5. סיכון להתלקחות: ישנם מקרים בהם חולים בקוליטיס כיבית שהפסיקו לעשן חוו התלקחות של המחלה.
6. השפעה על מהלך המחלה: העישון עשוי להשפיע על מהלך המחלה, כאשר מעשנים נוטים לחוות פחות החמרות ותקופות רמיסיה ארוכות יותר.

חשוב להדגיש כי למרות ההשפעות המפתיעות הללו, עישון עדיין נחשב מזיק לבריאות הכללית ומעלה את הסיכון למחלות רבות אחרות. לכן, ההמלצה הרפואית נשארת להימנע מעישון או להפסיק לעשן, גם עבור חולי קוליטיס כיבית.

מהי הסיבה להבדל בין המחלות?

הסיבות להבדל בהשפעת עישון על קרוהן וקוליטיס כיבית אינן ברורות לחלוטין, אך ישנם מספר הסברים אפשריים. אחד ההסברים הוא שהניקוטין בעישון משפיע באופן שונה על מערכת החיסון במעי הדק והמעי הגס.
בנוסף, ייתכן שהשפעות העישון על זרימת הדם והחמצן לרקמות משפיעות באופן שונה על האזורים השונים במערכת העיכול. ישנם גם גורמים גנטיים וסביבתיים שעשויים לשחק תפקיד בהבדל זה.

מחקר מעניין שפורסם בשנת 2002 מצא כי בקרב זוגות של אחים שנולדו למשפחות עם סיפור משפחתי של מחלות מעי דלקתיות, הופיעו מחלות שונות בהתאם להרגלי העישון.
במחקר השתתפו 242 משפחות עם 658 חולים, ובקרב 89 זוגות אחים שהיו שונים בהרגלי העישון, נמצא כי האח המעשן פיתח קרוהן ואילו האח הלא מעשן פיתח קוליטיס כיבית.
תוצאות המחקר מצביעות על כך שעישון הוא גורם סיכון חזק למחלת קרוהן ומעלה את הסיכוי לניתוחים, בעוד שהוא מפחית את הסיכון לקוליטיס כיבית.
החוקרים מציעים שעישון עשוי להשפיע על הנטייה הגנטית של הפרט ולשנות את סוג המחלה הדלקתית שהוא יפתח. כלומר, אצל אנשים עם נטייה גנטית למחלות מעי דלקתיות, עישון יכול לגרום להתפתחות קרוהן במקום קוליטיס כיבית.

בדיקת יעילותו של ניקוטין כטיפול בקוליטיס כיבית

ניקוטין הוא החומר הממכר הנמצא בסיגריות. מחקרים לא יכולים לבדוק את השפעת העישון על קוליטיס כיבית בשל הנזקים הבריאותיים של העישון. עם זאת, הניקוטין עצמו, למרות היותו ממכר, אינו מזיק כמו עישון סיגריות, ולכן נעשו מחקרים על השפעת טיפולי תחליפי ניקוטין (NRT) על קוליטיס כיבית. במחקרים אלו השתמשו במדבקות ניקוטין, מסטיקי ניקוטין או חוקני ניקוטין.

• יעילות NRT: טיפולי תחליפי ניקוטין היו יעילים יותר מאשר פלצבו (טיפול דמה ללא ניקוטין) ביצירת הפוגה אצל חולים עם קוליטיס כיבית.
• השוואה לתרופות סטנדרטיות: טיפולי תחליפי ניקוטין היו יעילים כמו תרופות סטנדרטיות, כגון אמינוסליצילטים (5-ASAs) או סטרואידים, ביצירת הפוגה, אך לא יעילים מהם.
• תופעות לוואי: תופעות לוואי לא רצויות היו נפוצות בטיפולי תחליפי ניקוטין. חלק מהמטופלים הפסיקו את הטיפול מוקדם בשל תופעות לוואי אלו.

לסיכום,

השפעת עישון משתנה בין שתי מחלות המעי הדלקתיות העיקריות. בעוד שהוא מחמיר את מחלת קרוהן ומעלה את הסיכון לחלות בה, הוא עשוי להפחית את הסיכון לקוליטיס כיבית ולהקל על תסמיניה. עם זאת, הנזקים הבריאותיים הנלווים לעישון רבים ומשמעותיים, ולכן ההמלצה הכללית היא להימנע מעישון.
חשיבות המחקרים בתחום היא לחקר מנגנוני המחלות ולהרחבת סל הפתרונות למניעתן ולטיפול בהן.
חולי קרוהן וקוליטיס כיבית צריכים להתייעץ עם הרופא המטפל שלהם לגבי השפעות העישון על מצבם הבריאותי והטיפול במחלתם.

תסמונת המעי הרגיז ושתי מחלות המעי הדלקתיות הנפוצות: מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית, הן מצבים הגורמים לתסמינים דומים במערכת העיכול, אך בין מחלות המעי הדלקתיות (IBD) לבין תסמונת המעי הרגיז (IBS) יש הבדל מהותי:

מחלות מעי דלקתיות הן מחלות מבניות הגורמות לנזק פיזי נראה לעין.
רופאים יכולים לזהות אותן באמצעות בדיקות כמו קולונוסקופיה או ביופסיה.
תסמונת המעי הרגיז היא מחלה תפקודית – לא ניתן לראות את תסמיניה בבדיקות.

למרות הדמיון בתסמינים ישנם מספר הבדלים, שמסייעים לייצר אבחנה מבדלת,
וכמובן – כל תלונה על נפיחות, כאבי בטן, שלשולים או עצירות, ותחושת אי-נוחות בבטן, שאינם חולפים לאורך זמן ממושך, תיבדק לעומק על-ידי רופא ורק אז יותאם לה טיפול.

תסמינים דומים של תסמונת המעי הרגיז ומחלות מעי דלקתיות

מכיוון ש-IBD ו-IBS הם מצבים המשפיעים על המעיים לזמן ממושך יש להם תסמינים דומים.
שני המצבים יכולים להופיע גם אצל ילדים, מתבגרים ואנשים צעירים.

• כאב בטן
• נפיחות
• שלשול או עצירות
• יציאות תכופות

ההבדלים בתסמינים בין שני המצבים

בנוסף לתסמינים המשותפים לשני המצבים, מחלות מעי דלקתיות יכולות לגרום לתסמינים נוספים:

• צואה מדממת או שחורה
• ירידה במשקל או אובדן תיאבון
• חום
• דלקת בעור, במפרקים או בעיניים

תסמונת המעי הרגיז IBS יכולה לגרום לריבוי בחילות וגזים ותחושת התרוקנות לא מלאה.

קיים גם הבדל לא מובהק במיקום הכאב.
מחלת קרוהן גורמת בדרך כלל לכאבים בצד הימני של הבטן וקוליטיס כיבית לכאבים בצד השמאלי,
אם כי הכאבים יכולים להופיע בכל מיקום בבטן.
תסמונת המעי הרגיז גורמת לכאבים המתרכזים לרוב בבטן התחתונה.

הגורמים למחלות מעי דלקתיות ולתסמונת המעי הרגיז

הגורמים לשני המצבים אינם מובהקים.
כשמדובר במחלות מעי דלקתיות ישנו בדרך כלל שילוב בין גורמים תורשתיים וסביבתיים, וישנו הקשר של פעילות יתר של מערכת החיסון. הפעילות המוגברת היא זו שגורמת לתסמינים כמו חום ועייפות.

גם בנוגע לתסמונת מעי דלקתית, מחקרים מצאו קשר לפעילות המערכת החיסונית, ובנוסף, לאופן שבו השרירים מעבירים מזון דרך המעי.
לאנשים רבים ישנם טריגרים שגורמים למחלו להיות פעילות: תזונה, מתח, זיהומים ושינויים הורמונליים.

אבחון של מחלות מעי דלקתיות

מכיוון שמחלות מעי דלקתיות גורמות לנזק פיזי למעיים, ניתן לאבחן אותן באמצעות בדיקות.
בדיקות אלה יכולות לזהות גם את סוג מחלת המעי (לרוב – קרוהן או קוליטיס), ולאפשר התאמת טיפול מדויקת.

• בדיקות דם וצואה
• סריקות CT או MRI
• קולונסקופיה ונטילת דגימת רקמה (ביופסיה)

אבחון תסמונת המעי הרגיז

כשמדובר בתסמונת המעי הרגיז, אין תסמינים פיזיים במעי ולכן האבחון נעשה באמצעות קריטריונים המשמשים לאבחנה מבדלת.
הבדיקות אליהן נשלח המטופל – בדיקות דם, צואה, אולטרה-סאונד וכיוצא באלה, לא נועדו לאתר ממצאים.
מטרתן היא לשלול מחלות אחרות.

לאחר שנשללו מחלות מעי דלקתיות או מחלות אחרות הגורמות לתסמינים דומים,
ניתן יהיה לאבחן את התסמונת באמצעות סדרת קריטריונים הנקראים "הקריטריונים של רומא".
הקריטריונים הם:

• כאבי בטן חוזרים המופיעים לפחות למשך יום אחד בשבוע בשלושת החודשים שלפני הבדיקה.
• כאבי הבטן קשורים ליציאות
• יש שינוי בתדירות היציאות
• יש שינוי במראה או במרקם הצואה

סיבוכים אפשריים

בעוד שלתסמונת המעי הרגיז אין סיבוכים, פרט לפגיעה משמעותית באיכות החיים,
מחלות מעי דלקתיות שאינן מטופלות עלולות לגרום לסיבוכים רבים,
בין אם מקומיים באזור המעי והרקטום כמו הידבקויות, חסימת מעיים, כיבים, פיסטולות או מורסות,
ובין אם כלליים כמו אנמיה, אובדן עצם או התייבשות.

טיפול במחלות מעי דלקתיות ובתסמונת המעי הרגיז

אנשים עם IBD או IBS מנסים לעתים קרובות לטפל בכך על ידי שינוי תזונתי.
ישנן המלצות המתאימות לכל מי שסובל מבעיית מעיים, אך כדי להתאים אותן אישית, כדאי לנהל יומן תזונה, ולבדוק מה גורם לאי נוחות בבטן ולהתגברות התסמינים.

ההמלצות הכלליות הן:

• מומלץ להימנע ממוצרי חלב, מזונות מתועשים, סוכר לבן ומוצרים המכילים אותו, בשר מעובד, מזונות מטוגנים, משקאות המכילים קפאין או מזונות המכילים חומרי שימור.
• יש הרבות בשתייה
• יש להקשיב לגוף ולהימנע ממזון שגורם לנפיחות ותחושת אי נוחות
• בתקופות שהמחלה פעילה, מומלץ לוותר על סיבים לא מסיסים כמו דגנים מלאים וירקות ופירות עם קליפה, ולצרוך אך ורק סיבים מסיסים כמו שיבולת שועל, בטטה, ירקות ופירות ללא קליפה.

מלבד התזונה, שני המצבים משפיעים גם על בריאות הנפש, וההתמודדות עם הבעיה הכרונית יכולה לגרום לדיכאון וחרדה. כדי לטפל במצבים אלה ניתן לקבל עזרה רפואית נפשית, טיפול פסיכולוגי ועזרה בניהול מתחים.
גם פורומים וקהילות תמיכה יכולים לעזור להתמודד עם בעיות רפואיות.
מטופלים רבים משלבים, לצד הטיפול הקונבנציונלי גם טיפול אלטרנטיבי – דיקור סיני, מיינדפולנס וכד.

מלבד התזונה, אחת הסיבות החשובות לאבחון נכון של המחלה, היא הטיפול התרופתי.
התרופות המתאימות למחלות מעי דלקתיות, אינן מתאימות לתסמונת המעי הרגיז.

בין התרופות ל-IBD:

אמינוסליצילטים – תרופות המשפיעות על רירית המעי ומתאימות למקרים קלים עד בינוניים של IBD.
קורטיקוסטרואידים – תרופות המחלישות את המערכת החיסונית. תרופות אלה ניתנות לזמן קצר בעת התלקחות של המחלה. נטילתן לזמן ארוך עלולה לגרום לתופעות לוואי וסיבוכים.
אימונומודולטורים – תרופות המשפיעות על מערכת החיסון וניתנות כטיפול ארוך טווח.
טיפולים ביולוגיים – המונעים מחלבונים הנמצאים בגוף לייצר תהליכים דלקתיים.
אנטיביוטיקה – לטיפול בזיהום הנגרם ע"י המחלה, או למניעת זיהום לאחר ניתוח.

במקרים חמורים של מחלות מעי דלקתיות, יש לעתים צורך בניתוח, להסרת החלקים הפגועים במעי.

טיפול בתסמונת המעי הרגיז

במקרים של IBS ניתנות בדרך כלל תרופות ללא מרשם או תרופות מרשם כדי לאזן שלשולים או עצירות.
אלה כוללים משלשלים או נוגדי שלשולים ונוגדי עוויתות.
נערכים מחקרים על השפעתה של פרוביוטיקה על תסמיני IBS.

לסיכום,
אמנם מחלות מעי דלקתיות ותסמונת המעי הרגיז, מתבטאות במקרים רבים בתסמינים דומים,
אך האבחנה ביניהן חשובה מאוד לקביעת תוכנית הטיפול.
מוזמנים לקבוע תור למרפאתו של ד"ר אבי רשף כדי לאבחן את התסמינים ולשפר את איכות החיים בעזרת טיפול מותאם.

ניתן להבחין בדימום על נייר הטואלט ואפילו בצואה,
ובכל מקרה שמבחינים בדימום יש להגיע לרופא.

משמעות צבע הדם בדימום מהרקטום

צבע הדם עשוי להצביע על המיקום שממנו מגיע הדימום. מדובר בשלב מאוד חשוב, התורם לאבחון מהיר ולטיפול מותאם.

דם טרי בצבע אדום בהיר מגיע בדרך כלל מהרקטום או מהמעי הגס.
כשהדם בצבע אדום כהה – ייתכן שהוא מגיע מהמעי הדק.
דם כהה מאוד או שחור עשוי להצביע על דימום ממערכת העיכול העליונה.

חשוב לדעת שלא תמיד הדם נראה לעין. לכן מומלץ, אחרי גיל 50, לערוך בדיקת סקר לאיתור דם סמוי בצואה.
אם נמצאים בקבוצת סיכון למחלות מעי ולסרטן המעי והחלחולת או סובלים מאנמיה ממקור בלתי מוסבר,
מומלץ לערוך את הבדיקה גם בגיל מוקדם יותר.

הדם הסמוי נמצא בצואה, אך אי אפשר להבחין בו, וניתן לגלות את קיומו רק באמצעות בדיקת דם סמוי.
בדיקה זו יכולה לסייע לאבחון מוקדם של ממאירויות ולכן, במקרים רבים, היא מצילה חיים.

מצבים רפואיים שגורמים לדימום מהרקטום

פיסורה – קרע קטן בתעלת האנאלית. עשויה להופיע כתוצאה מצואה קשה או עצירות ממושכת.
פיסורה עלולה  לגרום לכאבים ולדימום.

הצואה הקשה נוצרת כתוצאה מנטייה לעצירות, תזונה דלה בסיבים ושתייה מועטה.
פעולת המעיים דורשת מאמץ רב יותר ויכולה לגרום לפיסורה ולטחורים.

טחורים – נפיחות של רקמת כלי דם סביב לפי הטבעת ובקצה הרקטום.
טחורים מלווים בד"כ בצואה קשה, דימום רקטלי, כאבים עזים בזמן עשיית הצרכים וחוסר נוחות כללי באזור פי הטבעת.

סרטן המעי או החלחולת – הסרטן השני בשכיחותו בארץ.
הוא מתפתח לראשונה במערכת העיכול התחתונה – במעי הגס או ברקטום.
אחד התסמינים הראשוניים שמרמזים על גידול סרטני במעי הוא דימום מהרקטום.

סרטן פי הטבעת –  גידול סרטני באזור פי הטבעת.
התסמינים החיצוניים העיקרים שלו הם דימום מפי הטבעת והתפתחות גוש בקרבתו.  

מחלות מעיים דלקתיות – מחלות הגורמות לדלקת במערכת העיכול.
השכיחות שבהן הם קוליטיס כיבית – הפוגעת במעי הגס, ומחלת קרוהן – הפוגעת בכל מערכת העיכול.
התסמין הראשוני ולעתים גם העיקרי של מחלות אלה הוא שלשול דמי.

אבחון דימום רקטלי

האבחנה הראשונית מתחילה בדרך כלל על ידי המטופל בשירותים.
דימום מהרקטום מעיד על כך שקיימת בעיה אחרת במערכת העיכול.

עם המידע הזה יש להגיע לרופא, שיבצע בדיקה פיזית ראשונית של פי הטבעת, וימליץ על המשך אבחון וטיפול.
לעתים יהיה צורך בבדיקות דימות של אזור הרקטום, כמו אנוסקופיה או רקטוסקופיה,
ולעתים יהיה צורך בבדיקות מעמיקות יותר כמו סיגמואידוסקופיה (לבדיקת השליש התחתון של המעי הגס)
או קולונוסקופיה (לבדיקת כלל המעי הגס).
לאחר האבחנה, הרופא ימליץ על הטיפול המתאים.

במקרים רבים, אבחון מקור הדימום הרקטלי הוא בעל חשיבות קריטית, לאיתור מוקדם של בעיות רפואיות ולטיפול מידי בהן.

סובלים מדימום מהרקטום? מוזמנים ליצור איתנו קשר ולקבוע תור לד"ר אבי רשף – כירורג בכיר ופרוקטולוג,
לייעוץ, אבחון וטיפול בבעיה.