מהי סטומה?

סטומה היא פתח מלאכותי שנוצר בדופן הבטן, דרכו מוצא חלק מהמעי החוצה. הפתח מאפשר לצואה להתנקז מהגוף לתוך שקית מיוחדת המודבקת לעור סביב הסטומה. סטומה יכולה להיות קבועה או זמנית, תלוי במצב הרפואי ובסוג הניתוח.

מתי משתמשים בסטומה זמנית בסרטן הרקטום?

בניתוחי סרטן רקטום, שנערכים לרוב לאחר טיפול כימו-קרינתי, קיים סיכון מוגבר לדליפה מאזור החיבור (אנסטומוזה) בין חלקי המעי. הקרינה, בעוד שהיא יעילה בהקטנת הגידול, יכולה להחליש את רקמות המעי ולהאט את תהליך ההחלמה. כדי להגן על אזור זה ולאפשר לו להחלים, מבוצעת לעיתים קרובות סטומה זמנית.

הסטומה הזמנית מאפשרת לצואה לעקוף את אזור החיבור החדש, מפחיתה את הלחץ על אזור הניתוח ומקטינה את הסיכון לדליפות וזיהומים. הליך זה מאפשר לרקמות להחלים בצורה טובה יותר ומהירה יותר.

ההליך המקובל

בשיטה המקובלת, מוציאים חלק מהמעי דרך פתח בדופן הבטן, יוצרים סטומה זמנית, ומחברים שקית לאיסוף הצואה. הסטומה נשארת למשך מספר חודשים, עד שאזור החיבור מחלים לחלוטין.

במהלך תקופה זו, המטופל נדרש ללמוד כיצד לטפל בסטומה, כולל החלפת השקיות ושמירה על היגיינה של האזור. לאחר שהרופאים מוודאים כי אזור החיבור החלים כראוי, מבוצע ניתוח נוסף לסגירת הסטומה והחזרת רצף המעי.

החסרונות של סטומה זמנית

למרות שניתן לחיות עם סטומה, והיא מצילת חיים במקרים רבים, היא מלווה במספר חסרונות משמעותיים:

1. אי נוחות פיזית ונפשית: רבים מתקשים להסתגל לשינוי בתדמית הגוף ולנוכחות השקית.
2. סיכון לזיהומים ובעיות עור: האזור סביב הסטומה עלול להיות רגיש ומועד לגירויים ודלקות.
3. צורך בטיפול יומיומי: נדרשת תשומת לב מתמדת להחלפת שקיות ושמירה על היגיינה.
4. הגבלות בפעילויות: יתכנו מגבלות בפעילות גופנית, שחייה, או לבישת בגדים מסוימים.
5. השפעה על התזונה: יתכן צורך בשינוי הרגלי אכילה למניעת בעיות עיכול.
6. צורך בניתוח נוסף: סגירת הסטומה דורשת ניתוח נוסף, עם כל הכרוך בכך.

חשוב לציין כי למרות החסרונות, רבים מסתגלים היטב לחיים עם סטומה זמנית, ועבור רבים היא מהווה שלב חיוני בתהליך ההחלמה מסרטן הרקטום.

הפתרון החדשני למניעת סטומה

לאחרונה, חברה ישראלית פיתחה מכשיר פורץ דרך המציע אלטרנטיבה מבטיחה לסטומה הזמנית. פתרון זה מתמודד עם האתגרים של הסטומה הזמנית תוך שמירה על היתרונות הרפואיים שלה.

המכשיר החדש הוא למעשה שרוול מיוחד, המתוכנן להגן על אזור החיבור במעי לאחר הניתוח. הנה כיצד הוא פועל:

• התקנה: במהלך הניתוח, לאחר כריתת הגידול וחיבור חלקי המעי, הכירורג מחדיר את השרוול דרך פי הטבעת. השרוול מועבר לאורך המעי הגס, עובר את אזור החיבור החדש ומתמקם מעבר לו.
• קיבוע: השרוול מצויד בטבעות מיוחדות המאפשרות את קיבועו במקום הנכון בתוך המעי. זה מבטיח שהשרוול יישאר יציב ויספק הגנה מתמשכת.
• פעולה: הצואה עוברת דרך השרוול, ובכך נמנע מגע ישיר בינה לבין אזור החיבור הרגיש. זה מפחית משמעותית את הסיכון לדליפות ומאפשר לרקמות להחלים ללא הפרעה.
• תקופת השימוש: השרוול נשאר במקומו למשך כעשרה ימים. זוהי התקופה הקריטית ביותר להחלמת החיבור.
• הסרה: בתום עשרת הימים, מבוצעת בדיקת הדמיה לוודא את תקינות החיבור. אם הכל תקין, השרוול מוסר בפרוצדורה פשוטה, ללא צורך בניתוח נוסף.

לפתרון החדש יש יתרונות משמעותיים:

• מניעת סטומה: בכ-80% מהמקרים ויותר, השימוש במכשיר זה מונע את הצורך בסטומה זמנית.
• שיפור איכות חיים: המטופלים נמנעים מההשלכות הפיזיות והנפשיות של חיים עם סטומה.
• הפחתת סיבוכים: מפחית את הסיכון לזיהומים ובעיות עור הקשורות לסטומה.
• חיסכון בניתוח: מונע את הצורך בניתוח נוסף לסגירת הסטומה.
• החלמה מהירה: מאפשר למטופלים לחזור לשגרה מהר יותר.

פתרון חדשני הזה מהווה פריצת דרך משמעותית בטיפול בסרטן הרקטום. הוא מציע אלטרנטיבה יעילה לסטומה הזמנית, משפר את איכות החיים של המטופלים, ומפחית את הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בניתוח נוסף.

חשוב לזכור כי לא כל המטופלים יהיו מועמדים מתאימים לשימוש בטכנולוגיה זו. ההחלטה על השימוש בפתרון החדשני תתקבל על ידי הצוות הרפואי בהתאם למצבו הספציפי של כל מטופל.

עם התקדמות הטכנולוגיה הרפואית, פתרונות חדשניים כאלה מבטיחים עתיד טוב יותר למטופלי סרטן הרקטום, מציעים תקווה להחלמה מהירה יותר ולשיפור משמעותי באיכות החיים במהלך הטיפול ולאחריו.

אם אובחנתם עם סרטן הרקטום – מוזמנים להתייעץ עם ד"ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

תופעות במערכת העיכול לאחר הניתוח

לאחר ניתוח כיס המרה, חלק מהמטופלים עשויים לחוות מספר תופעות במערכת העיכול:

1. שלשול: זוהי התופעה הנפוצה ביותר. היא נגרמת בעיקר בשל שחרור מתמשך של מיצי מרה למעיים.
2. גזים ונפיחות: עיכול שומנים עשוי להיות מאתגר יותר, מה שעלול לגרום לתסמינים אלו.
3. כאבי בטן: לעתים חווים אי נוחות בבטן, במיוחד לאחר ארוחות שמנות.
4. עצירות: אמנם מצב זה נפוץ פחות משלשול, אך חלק מהאנשים עלולים לחוות עצירות.

חשוב לציין כי ברוב המקרים, תופעות אלו הן זמניות ונמשכות מספר שבועות עד מספר חודשים.

חשיבות התזונה המותאמת לאחר הניתוח

תזונה נכונה לאחר ניתוח כיס מרה חשובה לתהליך ההחלמה מכמה סיבות:

1. הקלה על מערכת העיכול: תזונה מותאמת עוזרת למערכת העיכול להסתגל לתפקוד ללא כיס המרה.
2. מניעת תופעות לוואי: אכילה נכונה יכולה למנוע או להפחית תסמינים כמו שלשול, נפיחות וכאבי בטן.
3. תמיכה בהחלמה: תזונה מאוזנת מספקת את הרכיבים התזונתיים הנחוצים לגוף כדי להחלים מהניתוח.
4. שמירה על משקל בריא: התאמת התזונה יכולה לסייע בשמירה על משקל תקין, מה שחשוב במיוחד לאחר ניתוח.
5. הרגלי אכילה לטווח ארוך: אימוץ תזונה בריאה לאחר הניתוח יכול להוביל לשיפור כללי באיכות החיים ובבריאות לטווח הארוך.

פירוט התזונה המומלצת לאחר ניתוח כיס מרה

שלב ראשון: מיד לאחר הניתוח (1-2 ימים ראשונים)

בימים הראשונים לאחר הניתוח, מערכת העיכול עדיין רגישה ומתאוששת מההליך הכירורגי. בשלב זה, המטרה היא להקל על המערכת ולאפשר לה להתאושש בהדרגה. לכן, חשוב להתמקד במזונות קלים לעיכול שלא יגרמו לעומס על המערכת.

• נוזלים צלולים: מרק צח, ג'לי, מיצים מסוננים.
• הימנעות מאלכוהול: לפחות 48 שעות לאחר הניתוח.

שלב שני: הימים הראשונים לאחר חזרה הביתה

בשלב זה, הגוף מתחיל להסתגל לחיים ללא כיס מרה. מערכת העיכול מתחילה לווסת את זרימת המרה באופן שונה, ולכן חשוב להקפיד על ארוחות קטנות ודלות בשומן כדי לא להעמיס על המערכת ולמנוע תסמינים לא נעימים.

• ארוחות קטנות ותכופות: 5-6 ארוחות קטנות במקום 3 ארוחות גדולות.
• מזונות דלי שומן: פחות מ-3 גרם שומן למנה.
• הוספה הדרגתית של מזונות מוצקים: התחילו עם דגנים, לחם, פירות ומעט חלבון רזה.

שלב שלישי: שבועות ראשונים לאחר הניתוח

בשבועות הראשונים לאחר ניתוח כיס מרה, מערכת העיכול ממשיכה להסתגל. זה הזמן להתחיל להרחיב את התפריט בהדרגה, תוך הקפדה על תזונה מאוזנת ועשירה בסיבים תזונתיים. הסיבים עוזרים לווסת את תנועת המעיים ולמנוע עצירות או שלשול.

• הגדלה הדרגתית של צריכת סיבים: שיבולת שועל, שעורה, ירקות ופירות.
• חלבונים רזים: עוף ללא עור, דגים, מוצרי חלב דלי שומן.
• פחמימות מורכבות: אורז מלא, קינואה, דגנים מלאים.

מזונות שמומלץ להימנע מהם

חשוב להבין שללא כיס מרה, הגוף מתקשה יותר לעכל שומנים ומזונות מסוימים. הימנעות ממזונות אלה יכולה למנוע אי נוחות ותסמינים לא רצויים:

1. מזונות עתירי שומן: מזון מטוגן, בשר שמן, מוצרי חלב מלאים.
2. מזונות חריפים: עלולים לגרות את מערכת העיכול.
3. קפאין: עלול להגביר את תנועתיות המעיים.
4. מזונות יוצרי גזים: כרוב, בצל, שעועית.
5. מזונות מתוקים מאוד: עלולים להחמיר שלשולים.

המלצות נוספות:

• שתייה מרובה: לפחות 8 כוסות מים ביום למניעת התייבשות.
• לעיסה איטית: עוזרת בעיכול ומונעת בליעת אוויר.
• הקשבה לגוף: זהו אילו מזונות גורמים לאי נוחות והימנעו מהם.
• תוספי תזונה: התייעצו עם הרופא לגבי הצורך בויטמינים או מינרלים.

תזונה לטווח ארוך – חיים ללא כיס מרה

לאחר ההחלמה הראשונית מהניתוח, רוב האנשים יכולים לחזור לתזונה רגילה. עם זאת, חיים ללא כיס מרה עשויים לדרוש התאמות מסוימות בתזונה לטווח הארוך. להלן מספר המלצות לתזונה מאוזנת ובריאה לחיים ללא כיס מרה:

הגבלת שומנים

למרות שאין צורך להימנע לחלוטין משומנים, חשוב לשמור על צריכה מתונה. הגוף עדיין מסוגל לעכל שומנים, אך באופן פחות יעיל:

• העדיפו שומנים בריאים כמו אבוקדו, אגוזים, זרעים ושמן זית.
• הגבילו צריכת שומנים רוויים ושומני טרנס.
• צרכו מנות קטנות של מזונות עתירי שומן לאורך היום במקום ארוחה גדולה אחת.

צריכת סיבים תזונתיים

סיבים תזונתיים חשובים לבריאות מערכת העיכול ויכולים לעזור בוויסות תנועות המעיים:

• שלבו בתפריט היומי ירקות, פירות, דגנים מלאים וקטניות.
• הגדילו את צריכת הסיבים בהדרגה כדי למנוע אי נוחות במערכת העיכול.

איזון תזונתי

תזונה מאוזנת חיונית לבריאות כללית, במיוחד לאחר הסרת כיס המרה:

• צרכו מגוון של מזונות מכל קבוצות המזון.
• הקפידו על צריכה מספקת של חלבונים רזים, פחמימות מורכבות, ירקות ופירות.
• שקלו נטילת תוספי ויטמינים ומינרלים בהתייעצות עם הרופא, במיוחד ויטמינים מסיסים בשומן (A, D, E, K).

הקשבה לגוף

כל אדם מגיב אחרת לחיים ללא כיס מרה. חשוב להקשיב לגוף ולזהות מזונות שעלולים לגרום לאי נוחות.
במקרה של תסמינים לא נעימים מתמשכים במערכת העיכול מומלץ להגיע לרופא כדי לשלול בעיות נוספות
ולנהל יומן תזונה כדי לאתר מזונות שמשפיעים לרעה על העיכול.

שמירה על אורח חיים בריא

מעבר לתזונה, אורח חיים בריא יכול לתרום לבריאות כללית טובה יותר:

• שמרו על פעילות גופנית סדירה.
• הקפידו על שתייה מרובה לאורך היום.
• הימנעו מעישון ומצריכה מופרזת של אלכוהול.

לסיכום

התאמת התזונה לאחר ניתוח כיס מרה היא תהליך הדרגתי שמתחיל מיד לאחר הניתוח וממשיך לאורך החיים. בעוד שבשבועות הראשונים יש צורך בזהירות יתרה, רוב האנשים יכולים לחזור לתזונה כמעט רגילה תוך מספר חודשים, עם התאמות קלות.

חשוב לזכור כי כל אדם מגיב אחרת, ולכן מומלץ להתייעץ עם תזונאי או רופא לקבלת תכנית תזונה מותאמת אישית. שמירה על תזונה מאוזנת ובריאה לאורך זמן, יחד עם הקשבה לצרכי הגוף, תסייע לא רק בהתאוששות מהניתוח, אלא גם בשמירה על בריאות כללית טובה יותר לאורך כל החיים ללא כיס מרה.

סטומה עצמה אין קצוות עצבים, כך שהיא אינה רגישה למגע ואינה אמורה לגרום לכאב. עם זאת, הרקמה סביב הסטומה עשויה להיות רגישה, במיוחד מיד לאחר הניתוח.
מעל הסטומה מרכיבים שקית איסוף מיוחדת, המיועדת לאסוף את ההפרשות היוצאות מהגוף. שקיות אלו מגיעות במגוון סוגים וגדלים, ויכולות להיות סגורות או עם פתח בתחתית לריקון נוח.

מתי נדרשת סטומה?

ישנן סיבות רפואיות רבות שבגללן אדם עשוי להזדקק לסטומה. להלן פירוט מעמיק של הסיבות העיקריות:

1. סרטן המעי הגס או שלפוחית השתן: במקרים של סרטן מתקדם, או כאשר הגידול ממוקם באזור מסוים, יתכן שיהיה צורך להסיר חלק מהמעי או את שלפוחית השתן כולה. במקרים אלו, סטומה משמשת כפתרון להפרשת הפסולת מהגוף. תתכן גם סטומה זמנית, לאחר ניתוח סרטן המעי, שמטרתה לתת לאזור להירפא ללא מעבר צואה. לאחר מספר חודשים תופרים מחדש את קצות המעי המנותקים זה לזה.
2. מחלות מעי דלקתיות: מחלות כמו מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית עלולות לגרום לנזק משמעותי למעי. במקרים חמורים, כאשר הטיפול התרופתי אינו מספיק, יתכן שיהיה צורך להסיר את החלק הפגוע של המעי וליצור סטומה.
3. דיברטיקוליטיס: מחלה זו גורמת להיווצרות כיסים קטנים בדופן המעי הגס. במקרים של סיבוכים חמורים, כמו דלקת או נקב במעי, עשוי להידרש ניתוח ויצירת סטומה זמנית.
4. חסימה במעי או בשלפוחית השתן: חסימות עלולות להיגרם ממגוון סיבות, כולל גידולים, הצטלקויות או פגיעות פיזיות. סטומה עשויה להיות פתרון זמני או קבוע, תלוי בחומרת החסימה ובסיבתה.
5. פציעות טראומטיות לאזור הבטן: במקרים של תאונות דרכים, פציעות מלחמה או פגיעות אחרות באזור הבטן, יתכן שיהיה צורך ביצירת סטומה כדי לאפשר לאיברים הפנימיים להחלים.
6. מומים מולדים: תינוקות הנולדים עם מומים במערכת העיכול או במערכת השתן עשויים להזדקק לסטומה מיד לאחר הלידה או בשלב מאוחר יותר בחייהם.
7. הפרעות נוירולוגיות: מצבים המשפיעים על מערכת העצבים, כמו פגיעות בחוט השדרה או מחלות ניווניות מסוימות, עלולים לפגוע ביכולת השליטה על פעולות המעיים או שלפוחית השתן. במקרים אלו, סטומה עשויה לשפר את איכות החיים.

סוגי סטומה

סטומה יכולה להיות קבועה או זמנית.
ההחלטה תלויה במספר גורמים, כולל הסיבה ליצירתה, מצבו הכללי של המטופל, והפרוגנוזה הרפואית.
סטומה זמנית נוצרת בכוונה להיות מוסרת בעתיד, בדרך כלל לאחר 3 עד 12 חודשים.
היא משמשת כטיפול שמאפשר החלמה, או במקרי חירום וסיבוכים.
סטומה קבועה נוצרת כאשר אין אפשרות או כוונה לחבר מחדש את המעי או מערכת השתן בעתיד.
היא משמשת כטיפול במקרים של הסרה מלאה של איבר, מחלות במצב מתקדם או נזק נוירולוגי קבוע.

ישנם שלושה סוגים עיקריים של סטומה, כאשר כל אחד מהם מתייחס לחלק שונה במערכת העיכול או השתן:

1. קולוסטומיה

קולוסטומיה היא סטומה המחוברת למעי הגס. זהו הסוג הנפוץ ביותר של סטומה, במיוחד בקרב מבוגרים, ובקרב אנשים עם סרטן המעי הגס. ישנם שני סוגים עיקריים של קולוסטומיה:

• קולוסטומיה בצורת קצה: במקרה זה, חלק אחד של המעי הגס מוצא החוצה דרך דופן הבטן ונתפר לעור. זהו הסוג הנפוץ ביותר של קולוסטומיה, ולרוב הוא קבוע. ההפרשות מקולוסטומיה זו נוטות להיות יותר מוצקות ועקביות, כיוון שהן עוברות דרך חלק גדול יותר של המעי הגס.
• קולוסטומיה בצורת לולאה: בסוג זה, חלק מלולאת המעי הגס מוצא החוצה, נחתך ונתפר לדופן הבטן. סוג זה של קולוסטומיה הוא לרוב זמני ומשמש כדי לאפשר לחלק התחתון של המעי להחלים לאחר ניתוח או פציעה.

2. אילאוסטומיה

אילאוסטומיה היא סטומה המחוברת למעי הדק (האילאום). ההפרשות מאילאוסטומיה נוטות להיות יותר נוזליות ותכופות מאשר בקולוסטומיה, כיוון שהן לא עוברות דרך המעי הגס שם מתבצעת ספיגת המים.
גם באילאוסטומיה ישנם שני סוגים: בצורת קצה ובצורת לולאה.

3. אורוסטומיה

אורוסטומיה נוצרת כאשר שלפוחית השתן מוסרת, למשל בגלל סרטן או פגיעה חמורה. בניתוח זה, חלק קטן מהמעי הדק מוצא החוצה ונתפר לדופן הבטן, והשופכנים (הצינורות המובילים שתן מהכליות) מחוברים אליו. האורוסטומיה מפרישה שתן באופן רציף, ולכן נדרשת שקית איסוף מיוחדת.

סיבוכים אפשריים וכיצד להתמודד איתם

למרות שרוב האנשים מסתגלים היטב לחיים עם סטומה, ישנם מספר סיבוכים אפשריים שחשוב להכיר:

1. דלקת בעור: העור סביב הסטומה עלול להתגרות מהפרשות או מהדבק של השקית. טיפול נכון בעור וגורמי הגנה יכולים למנוע בעיה זו.
2. היצרות הסטומה: לעתים הפתח של הסטומה מתכווץ, מה שעלול להקשות על פינוי הפסולת. במקרים כאלה, ייתכן שיידרש ניתוח לתיקון.
3. בקע סטומה: זהו מצב שבו חלק מהמעי בולט מתחת לעור סביב הסטומה. לעתים נדרש ניתוח לתיקון.
4. דימום: דימום קל מהסטומה הוא נורמלי, אך דימום מתמשך או כבד דורש בדיקה רפואית.
5. חסימת מעיים: במקרים נדירים, עלולה להתפתח חסימה במעי. סימנים לכך כוללים כאב בטן, בחילה והיעדר פעילות בסטומה.

פתרון חדשני למניעת סטומה

חידוש מבטיח בתחום הכירורגיה של סרטן הרקטום מציע פתרון למניעת הצורך בסטומה זמנית. חברה ישראלית פיתחה מכשיר חדשני המורכב משרוול מיוחד. בניתוח, לאחר חיבור המעי, הכירורג מעביר את השרוול דרך אזור ההשקה, מפי הטבעת ועד מעבר לנקודת החיבור. השרוול מקובע במקומו באמצעות טבעות ייעודיות, ומאפשר מעבר של הצואה דרכו, תוך הגנה על אזור התפר הרגיש.

המכשיר נשאר במקומו למשך כ-10 ימים, ובמהלך תקופה זו הוא מגן על אזור החיבור ומאפשר לו להחלים. בתום התקופה, מבוצעת בדיקת הדמיה לוודא את תקינות החיבור. אם הכל תקין, השרוול מוסר ללא צורך בניתוח נוסף. שיטה זו מפחיתה משמעותית את הצורך בסטומה זמנית, ובכך חוסכת מהמטופלים את אי הנוחות והסיבוכים הפוטנציאליים הכרוכים בה.

החיים עם סטומה

החיים עם סטומה מציבים אתגרים ייחודיים, אך עם הדרכה נכונה, תמיכה ומעט סבלנות, רוב האנשים מצליחים להסתגל ולחזור לשגרת חיים מלאה ופעילה. הנה מספר היבטים חשובים בחיים עם סטומה:

1. טיפול יומיומי

לאחר הניתוח, אחות סטומה מלמדת את המטופל כיצד לנקות את הסטומה ולהחליף את השקית. עם הזמן, הטיפול בסטומה הופך לחלק משגרת ההיגיינה היומיומית.

2. תזונה

בתקופה הראשונה לאחר הניתוח, מומלץ לאכול ארוחות קטנות יותר ולעיתים קרובות יותר. בהדרגה ניתן לחזור לתזונה רגילה, אך חשוב להקפיד על לעיסה טובה ולהימנע מכמויות גדולות של מזון בבת אחת.

3. פעילות גופנית וספורט

ברוב המקרים, סטומה לא צריכה למנוע את ההנאה מפעילות גופנית. יש לנקוט משנה זהירות בספורט מגע, אך קיימים אביזרים מיוחדים לסטומה המאפשרים השתתפות במגוון פעילויות, כולל שחייה.

4. נסיעות

תכנון מראש הוא המפתח לנסיעות מוצלחות. יש לדאוג מראש לציוד בכמות מספקת לטיפול בסטומה, ומומלץ לשאת מכתב מרופא המסביר את המצב.

5. חיי מין ודימוי גוף

לאחר תקופת החלמה מתאימה, ניתן לקיים יחסי מין עם סטומה.
חשוב לדבר בפתיחות עם בן/בת הזוג על הרגשות והחששות. במידת הצורך, מומלץ לפנות לייעוץ מיני מקצועי או לפסיכולוג.

6. לבוש

התאמת הלבוש יכולה לסייע בהסתרת שקית הסטומה ובשיפור הביטחון העצמי:
חשוב לבחור בגדים נוחים שאינם לוחצים על אזור הסטומה. בגדים רפויים או בעלי גזרה גבוהה יכולים להסתיר את השקית.

תמיכה וסיוע

חיים עם סטומה יכולים להיות מאתגרים, אך קיימים מקורות רבים לתמיכה וסיוע:

1. אחיות סטומה: אלו הן המומחיות המספקות הדרכה, תמיכה ומענה לשאלות לאורך כל תהליך ההסתגלות.
2. קבוצות תמיכה: מפגש עם אנשים אחרים החיים עם סטומה יכול לספק תמיכה רגשית, טיפים מעשיים וחוויה של שיתוף והבנה הדדית.
3. ארגונים: בישראל ובעולם ישנם ארגונים המספקים מידע ותמיכה, כמו ארגון בעלי הסטומה בישראל.
4. ייעוץ פסיכולוגי: שיחות עם פסיכולוג או עובד סוציאלי יכולות לסייע בהתמודדות הרגשית עם השינוי בדימוי הגוף ובאורח החיים.
5. תמיכה רפואית: מעקב קבוע אצל הרופא המטפל והכירורג חשוב להבטחת בריאות תקינה ולטיפול בבעיות שעלולות להתעורר.

לסיכום,

ניתוח סטומה משמש במקרים בהם הגוף אינו יכול, מסיבות רפואיות שונות, לפנות פסולת.
הסטומה יכולה להיות קבועה או זמנית, ויכולה לפנות פסולת מהמעי הדק, מהמעי הגס או ממערכת השתן.

החיים עם סטומה מציבים אתגרים ייחודיים, אך עם הכנה נכונה, תמיכה ומידע, רוב האנשים מצליחים להסתגל ולחיות חיים מלאים ופעילים. חשוב לזכור שהסטומה, במקרים רבים, היא פתרון מציל חיים או משפר איכות חיים משמעותית.

עם הזמן והניסיון, הטיפול בסטומה הופך לחלק שגרתי מהיום-יום, מאפשר חזרה לפעילויות רגילות ושמירה על איכות חיים טובה. ההתקדמות הטכנולוגית בתחום הציוד הרפואי, יחד עם הגברת המודעות והתמיכה החברתית, מסייעים לאנשים עם סטומה לחיות חיים מלאים ומספקים.

סוגי ניתוחי מעי

ניתוחי מעי הם פרוצדורות מורכבות שמטרתן לטפל במגוון בעיות רפואיות במערכת העיכול התחתונה. הסיבות לניתוחים אלה מגוונות וכוללות סרטן המעי הגס, מחלות דלקתיות של המעי, חסימות מעיים, ובעיות אחרות.
ניתוחי המעי העיקריים הם ניתוח כריתת מעי גס חלקית או ניתוח כריתת מעי גס מלאה.

ניתוח לפרוסקופי וניתוח פתוח

ניתוח לפרוסקופי – בניתוח לפרוסקופי, המנתח מבצע מספר חתכים קטנים ומכניס צינור דק עם מצלמה כדי לראות את האיברים הפנימיים. ניתוח זה פחות פולשני ומאפשר החלמה מהירה יותר, עם פחות כאבים וסיכון נמוך יותר לסיבוכים.

ניתוח פתוח – בניתוח פתוח, המנתח מבצע חתך גדול בבטן כדי להגיע לאזור הפגוע. ניתוח זה נחשב לפולשני יותר ודורש זמן החלמה ארוך יותר, עם סיכון גבוה יותר לסיבוכים.
ניתוח פתוח מתבצע במקרים מורכבים בהם יש צורך בגישה רחבה יותר לאזור הפגוע, או כאשר מצבו של המטופל אינו מאפשר ניתוח לפרוסקופי כמו בסרטן מתקדם של המעי הגס, דלקת מפושטת וחמורה, חסימות מעיים חמורות או ניתוחים חוזרים.

שיקום לאחר הניתוח

לאחר ניתוח לפרוסקופי, ייתכנו כאבים בכתף כתוצאה מהאוויר שהוכנס לבטן במהלך הניתוח. הכאב עשוי להימשך יום או יומיים. תיתכן תחושה של שפעת כולל חום נמוך, עייפות ובחילות. תחושות אלו הן נורמליות וההרגשה תחלוף כעבור כשבוע.

לאחר ניתוח פתוח, סביר שיהיו כאבים משתנים ועוויתות במעי. ההחלמה ארוכה יותר ויכולה להימשך שבועיים עד שלושה שבועות.

תהליך השיקום:

• פעילות: נוחו כשאתם מרגישים עייפים. נסו ללכת כל יום והגדילו בהדרגה את המרחק. הימנעו מפעילויות מאומצות עד שהרופא המנתח יאשר זאת.
• תזונה: הקפידו על דיאטה דלת סיבים במשך מספר שבועות ואכלו ארוחות קטנות רבות במהלך היום. שתו הרבה נוזלים כדי למנוע התייבשות.
• תרופות: טלו תרופות לשיכוך כאבים בדיוק לפי ההוראות. אם הרופא רשם אנטיביוטיקה, הקפידו על נטילה סדירה בהתאם לזמנים שנקבעו.
• טיפול בחתכים: שטפו את האזור מדי יום במים חמים וסבון וייבשו בעדינות.

חשיבות תהליך השיקום לאחר ניתוחי מעי

השיקום לאחר ניתוח מעי הוא בעל חשיבות קריטית להחלמה מלאה ולחזרה לתפקוד תקין.
הנה כמה נקודות המדגישות את חשיבותו:

1. החלמה מהירה ויעילה: שיקום נכון מאפשר לגוף להתאושש מהר יותר מהטראומה של הניתוח.
2. מניעת סיבוכים: טיפול נכון בחתך הניתוחי ופעילות גופנית מתונה מסייעים במניעת זיהומים והידבקויות.
3. שיפור תפקוד המעיים: תזונה מתאימה ופעילות גופנית עוזרות להחזיר את המעיים לפעילות תקינה.
4. הפחתת כאבים: שיקום נכון כולל ניהול כאבים יעיל בעזרת משככי כאבים, המאפשר התאוששות נוחה יותר.
5. חזרה מהירה לשגרה: תהליך שיקום מובנה מאפשר חזרה הדרגתית ובטוחה לפעילויות יומיומיות ולעבודה.
6. שיפור איכות החיים: שיקום נכון מסייע בהתמודדות עם שינויים בתפקוד הגוף ובהרגלי החיים לאחר הניתוח.
7. מניעת אשפוזים חוזרים: שיקום יעיל מפחית את הסיכון לסיבוכים המובילים לאשפוזים חוזרים.
8. חיזוק מערכת החיסון: פעילות גופנית מתונה ותזונה נכונה במהלך השיקום מחזקות את מערכת החיסון.
9. שיפור מצב רוח ובריאות נפשית: תהליך שיקום מוצלח תורם לתחושת ביטחון ומפחית חרדה ודיכאון הקשורים לניתוח.
10. מעקב רפואי: תהליך השיקום מאפשר מעקב צמוד אחר ההחלמה ואיתור מוקדם של בעיות אפשריות.

ניתוחי מעי, בין אם לפרוסקופיים או פתוחים, הם הליכים מורכבים המשמשים לטיפול במגוון מחלות ומצבים רפואיים של מערכת העיכול. בחירת סוג הניתוח תלויה בגורמים רבים, כולל אופי המחלה, מיקומה, ומצבו הכללי של המטופל.

ללא קשר לסוג הניתוח, תהליך השיקום לאחריו הוא קריטי להצלחת הטיפול ולחזרה מהירה לתפקוד תקין.שיקום נכון כולל מנוחה מספקת, תזונה מותאמת, פעילות גופנית מדורגת, וטיפול קפדני בחתך הניתוחי. חשוב להקפיד על הנחיות הצוות הרפואי בנוגע לנטילת תרופות, ניהול כאבים, ומעקב אחר סימנים לסיבוכים אפשריים.
תמיכה נפשית ומעקב רפואי צמוד הם גם חלק בלתי נפרד מתהליך ההחלמה.

לסיכום,

שיקום מוצלח לאחר ניתוח מעי הוא תהליך הוליסטי המשלב טיפול פיזי ונפשי. הקפדה על הנחיות השיקום לא רק מזרזת את ההחלמה, אלא גם מפחיתה את הסיכון לסיבוכים ומשפרת את איכות החיים לטווח הארוך. עם גישה חיובית, תמיכה מתאימה, ומעקב רפואי צמוד, רוב המטופלים יכולים לצפות לחזרה מלאה לשגרה ולאיכות חיים טובה לאחר ניתוח מעי.

התסמינים הנפוצים של בקע מפשעתי הם נפיחות או בליטה נראות לעין באזור המפשעה,
כאבים בזמן הרמת משאות, מאמץ או עמידה ממושכת ותחושת לחץ וכאב סביב הנפיחות.

רוב המקרים אינם חמורים אך יש לטפל במצב רפואי זה כדי למנוע כאב ואי נוחות.
כמו כן, חשוב לדעת שבקע מפשעתי אינו נסגר מעצמו.
הטיפול הנפוץ ביותר בבקע הוא ניתוח, המבוצע ע"י כירורג מומחה.

5 עובדות על בקע מפשעתי

1 – בקע הוא בעיה רפואית מאוד שכיחה

אם אתם סובלים מבקע אתם לא לבד.
ההגדרה של בקע היא  בליטה שנוצרת כתוצאה ממעבר של איבר דרך דופן הבטן.
ישנם סוגים שונים של בקעים:

• בקע מפשעתי – הבקע הנפוץ ביותר.
  נוצר כתוצאה מחולשה בשרירי המפשעה, המאפשרת לאיברים פנימיים (בעיקר מעי דק) לבלוט החוצה.
• בקע טבורי – מופיע באזור הטבור כתוצאה מחולשה בדופן הבטן (מולדת או נרכשת).
  גורם לבליטה באזור הטבור.
• בקע ברום הבטן – נובע מחולשה מולדת בדופן הבטן בין הטבור לעצם החזה.
  גורם לבליטה באזור העליון של הבטן.
• בקע סרעפתי – נגרם כתוצאה מפתח בסרעפת, דרכו חלק מהקיבה עולה אל בית החזה.
  עלול לגרום לתסמינים כמו צרבת, קשיי נשימה וכאבים בחזה.
• בקע צלקתי – מתפתח כתוצאה מחתך ניתוחי שלא התאחה כראוי.
  מאפשר לאיברים פנימיים לבלוט החוצה דרך הצלקת.

2 – אם לא מתעלמים ממנו בקע אינו מסוכן

בנסיבות רגילות, בקע אינו בעיה מורכבת ומסכנת חיים,
אך יש לו פוטנציאל לסיבוכים שונים.
רוב הבקעים מתחילים בדרך לא מורגשת ובמשך תקופה ארוכה אינם גורמים לחוסר נוחות או תסמינים.
לאחר מכן מתחילים תסמינים כמו כאב או אי-נוחות שמחמירים עם הזמן.
התעלמות מהבקע יכולה להוביל לבעיות נוספות ולכן חשוב לטפל בו.

3 – ניתן להפחית את הסיכון להיווצרות בקע

בקעים מתרחשים כאשר רקמות חלשות בדופן הבטן (או באזורים אחרים בגוף) מתקשות לעמוד בלחץ, וגורמות לאיברים פנימיים לבלוט החוצה.
אמנם לא ניתן לשלוט בכל הגורמים לכשל מבני זה, אך בהחלט ניתן לצמצם את הסיכון:

• הרמת משאות כבדים או מאמץ פיזי ממושך עלולים להגביר את הסיכון לבקעים, לכן חשוב להקפיד על תנועת הרמה נכונה ועל זמני מנוחה, גם בעבודה מאומצת.
• משקל עודף והשמנת יתר מפעילים לחץ מוגבר על דופן הבטן, מה שעלול להוביל להיחלשותה וליצירת בקעים. שמירה על המשקל יכולה להפחית את הסיכון להיווצרות בקע.
• מאמץ כרוני בעת יציאות עלול להגביר את הלחץ על דופן הבטן ולגרום לבקעים. הקפדה על תזונה עתירת סיבים יכולה להפחית את הסיכוי לעצירות, וכך גם להיווצרות בקע.
• עישון פוגע באספקת הדם ובתפקוד הרקמות, מה שעלול להחליש את דופן הבטן ולהגביר את הסיכון לבקעים – עישון גורם להרבה נזקים בריאותיים אחרים ומומלץ מאוד להיגמל מהרגל זה.

4 – לא כל בקע דורש ניתוח

הרופא בוחן את המצב וממליץ על טיפול מתאים:

• מעקב: בקעים קטנים ללא תסמינים משמעותיים.
• תמיכה: תחבושות מיוחדות להחזקת הבקע והפחתת כאב.
• אורח חיים בריא: ירידה במשקל, פעילות גופנית והימנעות ממאמץ.
• ניתוח בקע מפשעתי: במקרים של בקעים גדולים, חמורים או כאלו שגורמים לתסמינים משמעותיים.

5- ניתוחי בקע: סיכון נמוך, תוצאות נהדרות

ניתוחי בקע הפכו להליך נפוץ ובטוח, ורובם המכריע בעלי סיכון בסיכון נמוך מאוד. הסיבה לכך נעוצה בשימוש נרחב בטכניקות זעיר פולשניות, כמו ניתוחים לפרוסקופיים או רובוטיים.

היתרונות של ניתוחי בקע זעיר פולשניים

• פגיעה מינימלית ברקמות.
• כאב מופחת והחלמה מהירה יותר.
• צלקות קטנות ופחות בולטות.
• חזרה מהירה לפעילות יומיומית.

למה לצפות בבית לאחר ניתוח בקע מפשעתי:

• טיפול בפצעים: יש להימנע מאמבטיות, בריכות וג'קוזי. ניתן להתחיל להתקלח לאחר 12 שעות, אך יש להקפיד לא לפגוע באזור החתכים.
• תזונה: ייתכנו שינויים ביציאות עקב התרופות. מומלצת צריכת מזון קל ועשיר בנוזלים.
• תיאבון: ירידה בתיאבון בשבוע-שבועיים לאחר הניתוח היא תופעה נפוצה. מומלץ לפנות לרופא במקרה של בחילות או קושי בצריכת נוזלים.
• כאב: כאב קל צפוי, אך יש לפנות לרופא במקרה של כאב חזק או אי נוחות.
• פעילויות: יש להשתמש בכאב כמדריך לפעילות – להימנע מפעילויות שמגבירות כאב.
• תנועות מעיים: עצירות, גזים ושלשולים נפוצים בימים הראשונים. יש לפנות לרופא רק במקרה של כאבים חזקים או אי נוחות.

סיכום

בקע מפשעתי הוא מצב נפוץ יחסית, הגורם לכאב ואי נוחות באזור המפשעה.
הטיפול העיקרי בבקע מפשעתי הוא ניתוח.
חשוב לפנות לרופא מומחה לאבחון וטיפול נכונים, ולא להתעלם מהתסמינים שעשויים להחמיר ולגרום לנזק.
אם אתם סובלים מתסמיני בקע מפשעתי אתם מוזמנים לפנות למרפאתו של ד"ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג מומחה לטיפול בבעיה זו.

למרות שאינה מסכנת חיים, הזנחת הטיפול בפיסטולה עלולה להוביל לסיבוכים משמעותיים הפוגעים באיכות החיים ומובילים לטיפולים מורכבים יותר בהמשך.

השלכות אפשריות של פיסטולה פריאנלית לא מטופלת:

• כאב מתמשך ואי נוחות:
  אחד התסמינים העיקריים של פיסטולה פריאנלית הוא כאב סביב פי הטבעת.
  כאב זה יכול להחמיר עם הזמן ולהפוך לכרוני. המצוקה המתמדת עלולה להשפיע באופן משמעותי על חיי היומיום ולהקשות על ביצוע פעולות פשוטות כמו ישיבה, הליכה או ספורט.
  לכאב זה יכולים להתלוות דליפת נוזלים בעלי ריח לא נעים מפי הטבעת, תחושת אי נוחות וגרד.
  התעלמות מהתסמינים עלולה להוביל לפגיעה באיכות החיים.
  
• זיהומים חוזרים:
  פיסטולות אנאליות נגרמות לרוב על ידי זיהום שיוצר חיבור לא תקין בין התעלה האנאלית לעור ליד פי הטבעת. ללא טיפול מתאים, זיהומים אלו יכולים להימשך ולחזור לעיתים קרובות.
  האזור סביב הפיסטולה אדום, נפוח ורך מה שמעלה את הסיכון להיווצרות מורסה (אבצס).
  מעבר לכאב, זיהומים חוזרים יכולים לפגוע בפעילותה של המערכת החיסונית ולהפוך את הגוף לפגיע למחלות אחרות.
  
• היווצרות מורסות:
  אם פיסטולה אנאלית אינה מטופלת, היא עלולה להוביל להתפתחות מורסות.
  אבצסים הם ריכוזים של מוגלה שעלולים לגרום לכאב קיצוני, נפיחות וחום.
  הם זקוקים לטיפול רפואי מהיר, מכיוון שהם עלולים לגרום לסיבוכים נוספים.
  דחיית הטיפול מעלה את הסיכון להתפשטות המורסות לרקמות הסמוכות וליצירת מוקדי כאב חדשים.
  
• זיהומים מערכתיים:
  במקרים נדירים, פיסטולה פריאנלית שאינה מטופלת עלולה להוביל לזיהומים מערכתיים.
  הזיהום יכול להתפשט לחלקים אחרים בגוף, ולגרום לאלח דם.
  זיהומים מערכתיים דורשים התערבות רפואית מהירה ויכולים להיות מסכני חיים אם לא יטופלו מיד.
  
• פיסטולה מורכבת:
  כאשר פיסטולה אנאלית אינה מטופלת בזמן, היא יכולה להתפתח ולהפוך לפיסטולה מורכבת.
  החיבורים יכולים להתפשט דרך רקמות שונות, מה שמוביל לפתחים מרובים ליד פי הטבעת.
  פיסטולות מורכבות קשות יותר לטיפול ועשויות להזדקק להתערבות ניתוחית מורכבת.
  גילוי מוקדם וטיפול נכון יכולים למזער את הסיכון לפיסטולה מורכבת ולניתוחים מורכבים.
  
• היצרות אנאלית:
  דלקת כרונית הנגרמת על ידי פיסטולה אנאלית שאינה מטופלת עלולה לגרום למצב הנקרא היצרות אנאלית – היצרות של התעלה האנאלית עקב היווצרות רקמת צלקת.
  היצרות אנאלית עשוייה להוביל לקשיים במתן צואה וייתכן שיהיה צורך בהתערבות נוספת, כמו הרחבה אנאלית או ניתוח, כדי להקל על המצב.
  
• דליפת צואה:
  במקרים מסוימים, פיסטולות אנאליות שאינן מטופלות עלולות לגרום לנזק לשרירי הסוגר האנאלי, האחראים על השליטה בפעולת המעיים. נזק זה עלול לגרום לדליפה לא רצונית של צואה או גזים, המשפיעה על איכות החיים וגורמת למבוכה, קשיים חברתיים ואובדן ביטחון.
  
• סיכון להתפתחות סרטן (נדיר):
  במקרים נדירים מאוד, פיסטולה לא מטופלת עלולה להתפתח לגידול סרטני.

דרכי התמודדות:

כדי לא להגיע לסיבוכים של פיסטולה אנאלית יש צורך באבחון, טיפול ומעקב.
אבחון מוקדם: פנייה לפרוקטולוג מיד עם הופעת תסמינים כמו כאב, נזילה או כל תסמין אחר שעשוי להצביע על פיסטולה.

טיפול רפואי: קיימות מספר אפשרויות טיפול יעילות, חלקן אף אינן כרוכות בניתוח.
בחירת הטיפול המתאים תלויה בחומרת הפיסטולה, מיקומה ומאפיינים אישיים של המטופל.
מטרת הטיפולים בפיסטולה היא לסגור את הנתיב הלא תקין ולמנוע היווצרות מורסות.
הטיפול התרופתי כולל תרופות אנטי דלקתיות שיעילותן בינונית (20%-40%),
או תרופות ביולוגיות (נוגדי TNF) בעלות יעילות גבוהה יותר (50% הפחתת הפרשה, 30%-20% סגירת פיסטולה).
הטיפול הניתוחי כולל את הסרת הפיסטולה ולכן בעל יעילות גבוהה. ישנן טכניקות ייחודיות שמונעות נזק לסוגרים.
ישנם טיפולים חדשניים ומחקריים, שבשילוב עם תרופות מגיעים ליעילות גבוהה
כמו שימוש בפקקי פיברין, לאיטום הפיסטולה וקידום הריפוי, או הזרקת תאי גזע שמפחיתה את הדלקת ומחזקת את המערכת החיסונית.

מעקב רפואי: לאחר הטיפול, חשוב להקפיד על מעקב רפואי קבוע כדי לוודא שהפיסטולה לא חזרה.

טיפים להתמודדות עם תסמינים

• הקפדה על היגיינה: רחצה יומיומית של אזור פי הטבעת עם מים וסבון.
• שימוש בתחבושות: שימוש בתחבושות מיוחדות לספיגת נוזלים וריחות.
• תרופות: שימוש במשככי כאבים וטיפול מקומי לפי הצורך.
• שינויים באורח החיים: הקפדה על תזונה בריאה, שתיית מים מרובה ופעילות גופנית מתונה.

לסיכום, חשוב לזכור:

פיסטולה פריאנלית אינה נעלמת מעצמה, ללא טיפול.
טיפול מוקדם יעיל יותר ויכול למנוע סיבוכים חמורים וטיפולים מורכבים.
ישנן מספר אפשרויות טיפול יעילות, ופנייה לרופא מומחה תאפשר לכם לקבל את הטיפול המתאים ביותר עבורכם.

לייעוץ ניתן לפנות לד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

כיס המרה הוא איבר חלול בצורת אגס, שאורכו בין 7-10 ס"מ, הנמצא מתחת לאונה הימנית של הכבד. הוא אוגר את מיץ המרה המופרש מהכבד ומפריש אותו בזמן אכילה.
הבעיה הרפואית העיקרית הקשורה לכיס המרה היא אבני מרה, שעשויות לגרום לכאב עז והטיפול בהם הוא בעזרת ניתוח.

הנה 10 עובדות חשובות שיעזרו לכם להכיר טוב יותר את כיס המרה:

1. כיס המרה הוא מעין מחסן לנוזל המרה

כיס המרה הוא חלק ממערכת העיכול. בזמן שהכבד מייצר את המרה – נוזל ירוק כהה המסייע בעיכול שומנים, כיס המרה אוגר את הנוזל ומפריש אותו בזמן שזקוקים לו – זמן האכילה.
בעת אכילה המרה נסחטת מתוך כיס הרה ועוברת לתריסריון, שהוא החלק הראשון של המעי הדק, דרך צינור המרה. הכבד מייצר כמות מרשימה של מרה – בין 500 ל-1,000 מיליליטר מדי יום.
כיס המרה מרכז את המרה פי עשרה ומאחסן עד 50 מ"ל של מרה מרוכזת ויעילה.

2. אבני מרה נוצרות מהתגבשות כולסטרול

אבני מרה הן תופעה שכיחה, ומרביתן נוצרות מהתגבשות של כולסטרול.
התהליך דומה להיווצרות גבישי סוכר בעת הכנת סוכריות – כאשר ריכוז של חומר (במקרה זה כולסטרול או בילירובין) עולה יתר על המידה בתוך הנוזל (במקרה זה נוזל המרה), הוא עשוי להתגבש לקריסטלים מוצקים.

בילירובין הוא פיגמנט צהוב-חום הנוצר בכבד במהלך פירוק כדוריות דם ישנות. דרך הפרשתו העיקרית היא באמצעות המעיים והוא זה שנותן הצבע האופייני לצואה. אבנים יכולות להיווצר גם מבילירובין מוקשה, אך אלו נדירות יותר מאבני כולסטרול. הן מתקיימות לעיתים קרובות יותר אצל אנשים עם מחלות דם מסוימות, כמו אנמיה חרמשית.

3. תזונה המתאימה ללב מתאימה גם לכיס המרה

לשמירה על בריאות כיס המרה מומלץ לאמץ תזונה דלת כולסטרול ודלת שומנים.
למעשה, כל תזונה המוגדרת כבריאה ללב, מועילה גם לבריאות כיס המרה.
מרכיב מפתח בתזונה זו הוא שומנים בריאים, בלתי רוויים.
שומנים חד בלתי רוויים נמצאים באגוזים, אבוקדו, זרעים, זיתים, בוטנים ושמנים המופקים מהם.
שומנים רב בלתי רוויים נמצאים בדגים שמנים, אגוזי מלך, זרעי פשתן ושמנים צמחיים.
מומלץ להימנע ממזונות המעלים את רמת הכולסטרול בדם.
גם לתדירות האכילה יש השפעה על בריאות המרה.
אכילה של ארוחה גדולה אחת ביום מגבירה את הסיכוי להיווצרות אבני מרה.
הסיבה להעדפת ארוחות קטנות מרובות על ארוחה אחת גדולה היא שככל שהמרה שוהה יותר בכיס המרה, כך גדל הסיכוי שהכולסטרול יתגבש ויווצרו אבנים.
במקרה של רמות כולסטרול גבוהות, לעתים יש צורך בטיפול תרופתי כמו נטילת ססטינים.
בנוסף, מחקרים מסוימים תומכים בנטילה סדירה של ויטמין C למניעת היווצרות אבני מרה וקיים גם קשר מפתיע בין שתיית קפה לירידה בסיכון להיווצרות האבנים.

5. שמירה על משקל גוף בריא תורמת למניעת היווצרות אבני מרה

לצד תזונה בריאה, שמירה על משקל גוף בריא תורמת למניעת היווצרות אבני מרה.
יחד עם זאת, דיאטות קיצוניות להרזיה מהירה יכולות להזיק למרה, לכן מומלץ לרדת במשקל בקצב איטי ומבוקר
ולשמור על רמות כולסטרול מאוזנות.

6. לכ-12% מהאוכלוסיה יש אבני מרה

לקרוב ל-12% מהאוכלוסייה יש אבני מרה אך רק חלק קטן מהן גורמות לבעיות מוחשיות – רובן לא מתבטאות בתסמינים או דורשות טיפול.
גורמי הסיכון כוללים גיל מבוגר, השמנת יתר, תזונה עתירת שומן, רמות כולסטרול גבוהות, הריון ומחלות דם מסוימות כמו אנמיה חרמשית.
היסטוריה משפחתית של אבני מרה מכפילה את הסיכון להתפתחותן.
חשוב לציין שתרופות מסוימות, כמו גלולות למניעת הריון, עלולות להגביר מעט את הסיכון, אך העלייה מינורית ולא צריכה למנוע נטילת תרופה חיונית.

7. התסמין השכיח ביותר לאבני מרה הוא כאב עז

כ-80 אחוז מהאנשים עם אבני מרה לא יחוו תסמינים ולכן אין צורך בטיפול.
אך במקרה שנוצרת בעיה, התסמין העיקרי הוא כאב עז. הוא מתואר בדרך כלל ככאב חריף, דוקר ומאוד מייסר
והמטופלים מדרגים אותו כ-10 בסולם של 1 עד 10.
מיקום כיס המרה, מתחת לעצם החזה, גורם לכאב עז במעלה הבטן עם אפשרות להקרנה גם לאזור הגב.
קיימת גם אפשרות לתסמינים אחרים כמו כאב עמום בצד ימין, כאבי בטן צרבת או תחושת נפיחות.
הכאב יופיע לרוב אחרי אכילת ארוחה שומנית כי שומן הוא המניע החזק ביותר לריקון כיס המרה.
הוא יכול להימשך מספר שעות ולהיות מלווה בבחילות.

8. הבדיקה היעילה ביותר לאבחון אבני מרה היא אולטרה סאונד

אולטרסאונד הוא הבדיקה המועדפת לאבחון אבני מרה.זוהי בדיקה מהירה המספקת מידע מידי על כיס המרה – דיוק האבחון שלה גבוה מאוד. טכנאי האולטרסאונד יכול לזהות אבנים או סימני גירוי כמו דופן מעובה או נוזל סביבו.

ישנם מקרים בהם מטופלים מופנים לבדיקה נוספת הנקראת סריקת HIDA – המשמשת למיפוי הכבד ודרכי המרה. במהלך בדיקה זו, מוזרק חומר כימי רדיואקטיבי לזרוע והטכנאי עוקב אחר הגעתו לכיס המרה. סריקות HIDA משמשות לרוב רק אצל מטופלים הסובלים ממחלות רקע אחרות או שחווים תסמיני כאב בכיס המרה למרות שהאולטרסאונד לא גילה אבנים (תיתכן גם דלקת בכיס המרה ללא אבנים).

9. אבני מרה שעברו מכיס המרה לדרכי המרה יכולות לגרום לבעיות רפואיות חמורות

אבנים בדרכי המרה הן בדרך כלל תוצאה של נדידת אבנים מכיס המרה אל דרכי המרה.
ל- 10-15% מהמטופלים עם אבנים בכיס המרה, יש גם אבנים בדרכי המרה.
מכיוון שדרכי המרה הן צרות, אבנים בדרכי המרה יכולות לגרום לחסימה שתוביל לסיבוכים חמורים כמו צהבת או דלקת הלבלב, ולכן יש צורך לפתור את הבעיה במהירות באמצעות ניתוח.

10. לרוב, ניתוח כריתת כיס המרה הוא ניתוח אמבולטורי ולפרוסקופי

במקרים של אבני מרה בכיס המרה או בדרכי המרה, הגורמות לתסמינים, הפתרון הוא ניתוחי.
ניתוח כריתת כיס המרה הוא ברוב המקרים ניתוח אמבולטורי – ניתוח המתבצע באשפוז יום ואינו דורש אשפוז במחלקה.

מדובר בניתוח לפרוסקופי (ללא פתיחת בטן) הכולל חתך אחד ליד הטבור ושניים או שלושה מתחת לצלעות הימניות. למרות שמדובר בניתוח אמבולטורי, הוא דורש הרדמה כללית, שכן המנתח מנפח את הבטן בפחמן דו חמצני כדי להרחיב אותה ולהקל על הניתוח.
התופעות לאחר הניתוח הן כאבים, הניתנים לניהול בעזרת משככי כאבים.
כאבים אלה יימשכו בין 3 ל-5 ימים, ויש להימנע מפעילות מאומצת במשך כשבועיים.
הסרת כיס המרה לא גורמת לעלייה או ירידה במשקל, לא למחסור בוויטמינים ולא לשינויים אחרים בטווח הארוך.
הכבד ממשיך לייצר מרה ולטפטף אותה לקיבה ולמעיים, כך שמערכת העיכול ממשיכה לפעול כסדרה.

לסיכום,
שמירה על בריאות כיס המרה חשובה למניעת בעיות רפואיות.
תזונה בריאה, שמירה על משקל גוף מיטבי, והפחתת צריכת שומנים רוויים יכולים לשמש ככלי למניעת היווצרות אבני מרה.
בנוסף, חשוב להקשיב לסימנים כמו כאב עז או תחושת נפיחות, שיכולים להעיד על בעיה רפואית ולהגיע לרופא לאבחון הבעיה ולהתאמת הטיפול.
במקרה של אבחון אבני מרה – ניתן לפתור את הבעיה באמצעות ניתוח פשוט שלרוב, אינו דורש אשפוז.

מוזמנים לפנות לייעוץ אצל  ד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית ומיומן בכירורגיה לפרוסקופית מתקדמת, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

מה זה בקע מפשעתי?

בקע הוא קרע ברקמה העוטפת את האיברים הפנימיים, דרך הקרע בולט האיבר הפנימי.
בקע מפשעתי הוא בקע באזור המפשעה לרוב הוא נובע מחולשה בתעלה המפשעתית שממוקמת אצל גברים במקביל לצינור הזרע ומכילה את חבל הזרע ואת כלי הדם של האשך. אצל נשים תעלה זו מכילה רצועות שתפקידן לקבע את הרחם במקומו, בקע עשוי להיווצר אצל נשים באזור החיבור בין הרצועה לעצם החיק.

סוגים שונים של בקע מפשעתי

בקע מפשעתי מתחלק לשלושה סוגים: בלתי ישיר, ישיר ופמורלי

בקע בלתי ישיר – לרוב בקע מולד, המאפיין גברים, אשר נובע מפתח שנשאר בתעלת המפשעה לאחר ירידת האשכים לשק האשכים. החלשות הרקמות עם הגיל, גורמת לפתח להתרחב, עד שאיברי הבטן הפנימיים, במיוחד המעי, יכולים לצאת דרכו.

בקע ישיר – בקע שאינו מולד וקשור, ברוב המקרים, להיחלשות שרירי דופן הבטן. בקע זה אופייני לגברים בגיל מבוגר יותר מאשר לנשים, צעירים וילדים.

בקע פמורלי – בקע בתעלה הפמורלית, העוברת במקביל לכלי הדם המובילים מהירך אל הרגליים. בקע זה נמצא מתחת לרצועה המפשעתית, ויש בו סיכון גדול יותר לכליאת בקע (כליאת חלק מהמעי בבקע והיווצרות נמק). בקע פמורלי נפוץ פחות מאשר בקעים בתעלת המפשעה, ונפוץ יותר אצל נשים.

בקע מפשעתי או פמורלי מתפתח ברוב המקרים עקב הזדקנות של הרקמות והשרירים.
גורמים המזרזים את היווצרות הבקעים הם פעילות מאומצת, עודף משקל, שיעול או עצירות כרונית, ואצל נשים גם הריון ולידה.

שכיחות בקע מפשעתי אצל נשים:

בקע מפשעתי שכיח אצל גברים פי 8 מאשר אצל נשים.
כ-27% מהגברים וכ-3% מהנשים עשויים לסבול מבקע מפשעתי במהלך חייהם.
יחד עם זאת, בקע מפשעתי הוא עדיין הבקע הכי שכיח גם אצל נשים.

בקע מפשעתי נשים תסמינים

תסמיני בקע מפשעתי אצל נשים כוללים בליטה באזור המפשעה, משני צדי עצם הערווה,
אשר בולטת יותר במצב של עמידה זקופה, במיוחד בזמן שיעול או מאמץ.
בקע בתעלה המפשעתית מתבטא בבליטה מעל קו המפשעה ואילו בקע בתעלה הפמורלית מתבטא בבליטה מתחת לקו המפשעה.

כאבים באזור הבקע הם, לרוב, התסמין העיקרי אצל נשים. הכאבים יכולים לנוע בין תחושת צריבה או אי נוחות קלה לבין כאב עז המתגבר בזמן מאמץ פיזי, הרמת משאות, שיעול, התעטשות ועמידה או ישיבה ממושכת. ברוב המקרים הכאב משתפר בשכיבה.
הכאב יכול להקרין לבטן התחתונה, לירך העליונה ולאזור הנקבים.

כליאת בקע (כליאה של חלק מהמעי בתוך שק הבקע), היא מצב מסוכן שעשוי לגרום לנמק, לנזק בלתי הפיך ולזיהום מערכתי.
בקע כלוא יכול להתבטא בכאב חד ופתאומי, נוקשות וחום באזור שק הבקע, חום, בחילות והקאות וקושי במתן יציאות. במקרה של בקע כלוא יש להגיע במהירות לחדר המיון.

מה אסור לעשות כשיש בקע?
כדי למנוע מהבקע להחמיר יש להימנע מהרמת משאות כבדים, להשתדל לשמור על משקל גוף בריא, ולהקפיד על תזונה עתירת סיבים.

אבחון שגוי של בקע מפשעתי אצל נשים

לעתים קרובות אבחנה של בקע מפשעתי אצל נשים מתעכבת, או שנעשית אבחנה שגויה.
בחלק גדול מהמקרים, אצל נשים, הבקע פחות בולט פיזית, והתלונה העיקרית שלהן היא כאב.
מכיוון שנשים רבות סובלות מכאבי בטן תחתונה או אגן, מסיבות שונות, לא תמיד האבחון הוא נכון.
חלק מנשים הסובלות מבקע מאובחנות בטעות, כסובלות מאנדומטריוזיס, או פיברומיאלגיה, או נבדקות לאיתור ציסטה בשחלה.
במקרים של כאב בבטן התחתונה או באזור המפשעה, מומלץ לשלול את קיומו של בקע מפשעתי.

טיפול בבקע מפשעתי אצל נשים

הטיפול בבקע מפשעתי שונה אצל נשים מאשר אצל גברים. ברוב המקרים יומלץ על ניתוח בקע.
הסיבה לכך היא שנשים הסובלות מבקע מפשעתי אינגווינלי, נוטות לסבול גם מבקע פמורלי נסתר, והסיכון לסיבוכים, כתוצאה מבקע פמורלי, גדול יותר, כך שמקרי בקע מפשעתי אצל נשים עשויים להפוך למקרי חירום.

החשש מכליאת בקע והיווצרות נמק הוא זה שגורם לרופאים להמליץ על ניתוח בקע מפשעתי, גם לנשים שאינם סובלות מתסמינים קשים.

הטיפול הניתוחי בשני סוגי הבקעים, מפשעתי ופמורלי, יכול להתבצע בגישה פתוחה ובגישה לפרוסקופית. הניתוח הלפרוסקופי מקל על ההחלמה ומצמצם את הסיכונים והסיבוכים, ולכן, רוב הניתוחים נערכים בגישה זו, אלא אם כן יש צורך ספציפי בפתיחת בטן.

ניתוח לפרוסקופי כולל בדרך כלל שלושה חתכים קטנים לאחר החיתוך מוחדרים דרך החתכים מצלמה וכלי ניתוח לחלל הבטן.
במהלך הניתוח, שק הבקע מועבר חזרה אל הבטן יחד עם תכולתו. לאחר מכן נסגר הרווח בדופן הבטן באמצעות רשת סינטטית עדינה.

חשוב לדעת שבקע מפשעתי אינו חולף מעצמו, ולכן מומלץ לנתח אותו בהקדם האפשרי כדי להימנע מהסיכון הכרוך בכליאת בקע.

כל אחד יכול לפתח פוליפים במעי הגס. הסיכון גבוה יותר לבני 50 ומעלה, בעלי עודף משקל או מעשנים. הסיכון גבוה גם כשקיימת היסטוריה אישית או משפחתית של פוליפים במעי הגס או סרטן המעי הגס.

לרוב, פוליפ במעי הגס אינו גורם לתסמינים. חשוב לערוך בדיקות סקר סדירות מכיוון שפוליפים במעי הגס שנמצאו בשלבים המוקדמים בדרך כלל ניתנים להסרה בטוחה ומלאה. המניעה הטובה ביותר לסרטן המעי הגס היא בדיקה סדירה לאיתור והסרה של פוליפים.

פוליפים במעי הגס תופעות לוואי

לרוב האנשים עם פוליפים במעי הגס אין תסמינים כלשהם.
ייתכן שהם לא ידעו שיש להם פוליפ עד שהרופא לא ימצא אותו במהלך בדיקת סקר של המעי הגס.

עם זאת, לחלק מהאנשים עם פוליפים במעי הגס עשויים להיות:

• שינוי בהרגלי היציאות – עצירות או שלשול הנמשכים יותר משבוע עשויים להצביע על נוכחות של פוליפ גדול במעי הגס או סרטן. עם זאת, מספר מצבים אחרים יכולים גם לגרום לשינויים בהרגלי היציאות.
• שינוי בצבע הצואה –  דם יכול להופיע כפסים אדומים בצואה שלך או לגרום לצואה להיראות שחורה. שינוי בצבע עשוי להיגרם גם על ידי מזונות מסוימים, תרופות או תוספי תזונה.
• אנמיה מחוסר ברזל – דימום מפוליפים יכול להתרחש לאט לאורך זמן, ללא דם גלוי בצואה. דימום כרוני עלול להוביל לאנמיה מחוסר ברזל, שעשויה לגרום לתחושת עייפות וקוצר נשימה.
• כאבים – פוליפ גדול במעי הגס יכול לחסום חלק מהמעי, מה שמוביל לכאבי בטן.
• דימום רקטלי – תסמין זה יכול להיות סימן לפוליפים במעי הגס, לסרטן או למצבים אחרים, כמו טחורים או פיסורה.

מתי לפנות לרופא

יש לפנות לרופא במקרה שחווים את התסמינים הבאים:

• כאבי בטן מתמשכים
• צואה דמית
• שינוי בהרגלי היציאות שנמשך יותר משבוע

יש להיבדק באופן קבוע לאיתור פוליפים במצבים הבאים:

• גיל 50 ומעלה
• גורמי סיכון כמו היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס.
  חלק מהאנשים בסיכון גבוה צריכים להתחיל את בדיקות הסקר הרבה לפני גיל 50.

הגורמים לפוליפים במעי הגס

תאים בריאים גדלים ומתחלקים בצורה מסודרת. שינויים בגנים מסוימים יכולים לגרום לתאים להמשיך להתחלק גם כאשר אין צורך בתאים חדשים. במעי הגס ובפי הטבעת, צמיחה מתמשכת זו של תאים יכולה לגרום להיווצרות פוליפים. פוליפים יכולים לגדול בכל מקום במעי הגס.

ישנם פוליפים מסוגים שונים כאשר אלה הם שלושת הסוגים העיקריים:

פוליפים אדנומטיים  – הפוליפים הנפוצים ביותר, מהווים כשני שלישים מכלל הפוליפים. הפוליפים האדנומטיים יכולים להתפתח לסרטן ורוב מקרי סרטן המעי הגס נובעים מפוליפים אלה, אך חשוב לדעת שרק שליש מהם מתפתחים לסרטן. פוליפים אלה מתפתחים באזורים שונים במעי.

פוליפים היפרפסלטיים – מתפתחים בחלק התחתון של המעי – במעי היורד ובאזור הרקטום, מדובר בפוליפים קטנים שברוב המקרים הם שפירים לחלוטין ורק לעיתים נדירות הם הופכים לממאירים.

פוליפים אינפלמטוריים – פוליפים שנובעים מהתקפים של מחלות מעי דלקתיות. לרוב אינם מסוכנים כשלעצמם, אך התהליך הדלקתי מגביר את הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס.

גורמי סיכון

גורמים העלולים לגרום לפוליפים במעי הגס או לסרטן כוללים:

• גיל: רוב האנשים עם פוליפים במעי הגס הם בני 50 ומעלה.
• מחלות מעיים דלקתיות:  קוליטיס כיבית או מחלת קרוהן מגבירים את הסיכון הכולל לסרטן המעי הגס.
• היסטוריה משפחתית: הסיכוי גבוה יותר להתפתחות פוליפים במעי הגס או סרטן, אם יש הורה, אח או ילד שסובל או סבל מהבעיה. ככל שבני משפחה מרובים יותר סובלים מפוליפים או סרטן, כך הסיכון גדל.
• עישון ושימוש מופרז באלכוהול: מחקרים מראים שלאנשים ששותים שלושה או יותר משקאות אלכוהוליים ביום יש סיכון מוגבר להתפתחות פוליפים במעי הגס. בנוסף, נראה שצריכת אלכוהול בשילוב עם עישון מגבירה את הסיכון.
• עודף משקל: חוסר פעילות גופנית בשילוב עם תזונה לא בריאה מגבירים את הסיכון לסרטן המעי הגס.

הפרעות תורשתיות הגורמות להתפתחות פוליפים:

במקרים נדירים יותר, אי סדרים גנטיים תורשתיים גורמים להיווצרות פוליפים במעי הגס.
אנשים בעלי גנים מסוימים נמצאים בסיכון גבוה להתפתחות סרטן המעי הגס.
בדיקות סקר וגילוי מוקדם יכולים לסייע במניעת גדילה של הפוליפים או התפשטות הסרטן.

הפרעות תורשתיות הגורמות לפוליפים במעי הגס כוללות:

• תסמונת לינץ: אחראית ל2-3% ממקרי סרטן המעי הגס. אנשים עם תסמונת לינץ' נוטים פוליפים מעטים יחסית, אך פוליפים אלה יכולים להפוך במהירות לסרטניים. תסמונת לינץ' היא הצורה השכיחה ביותר של סרטן מעי גס תורשתי וקשורה גם לגידולים בחלקים אחרים של הבטן.
• פוליפוזיס אדנומטי משפחתי (FAP): הפרעה נדירה הגורמת למאות ואף לאלפי פוליפים להתפתח ברירית המעי הגס החל משנות העשרה. אם הפוליפים אינם מטופלים, הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס הוא כמעט 100%, בדרך כלל לפני גיל 40. בדיקה גנטית יכולה לעזור לקבוע את הסיכון ל- FAP .
• תסמונת גרדנר: גרסה של FAP הגורמת לפוליפים להתפתח בכל המעי הגס והמעי הדק. בין השאר יכולים להתפתח גידולים לא סרטניים באיברי גוף אחרים, כולל העור, העצמות והבטן.
• תסמונת פוץ-יגר: תסמונת המתחילה בדרך כלל בהתפתחות נמשים בכל הגוף, כולל שפתיים, חניכיים וכפות רגליים. לאחר מכן מתפתחים פוליפים לא סרטניים לכל אורך המעי. פוליפים אלה יכולים להפוך לסרטניים כך שלאנשים עם מצב זה יש סיכון גבוה יותר לסרטן המעי הגס.
• תסמונות פוליפוזיס משונן – מצב המוביל לריבוי פוליפים אדנומטיים משוננים בחלק העליון של המעי הגס. פוליפים אלה עלולים להפוך לסרטניים. יש לעקוב אחריהם ולהסירם.

איך למנוע פוליפים במעי הגס

ניתן להפחית במידה ניכרת את הסיכון לפוליפים במעי הגס וסרטן המעי הגס על ידי ביצוע בדיקות סדירות והסרת הפוליפים במקרה הצורך.

שינויים מסוימים באורח החיים יכולים גם לעזור:

• אורח חיים בריא: תזונה עשירה בפירות, ירקות ודגנים מלאים וענייה בשומן ומוצרים מעובדים.
  הגבלת אלכוהול והפסקת עישון, הקפדה על פעילות פיזית ושמירה על משקל גוף בריא.
• סידן וויטמין D: מחקרים מראים שהגברת צריכת הסידן עשויה לסייע במניעת החזרה של אדנומות במעי הגס. אבל לא ברור אם לסידן יש יתרונות הגנה כלשהם מפני סרטן המעי הגס. מחקרים אחרים הראו כי ויטמין D עשוי להגן מפני סרטן המעי הגס.
• ייעוץ גנטי: אם יש היסטוריה משפחתית של פוליפים במעי הגס מומלץ לפנות לייעוץ גנטי. אבחנה של הפרעה תורשתית מצריכה בדיקת קולונוסקופיה סדירות מגיל צעיר.

אבחון פוליפים

את הפוליפים מגלים ובודקים באמצעות בדיקת קולונוסקופיה. את רובם ניתן להסיר במהלך הבדיקה, והם נשלחים לביופסיה. פוליפים גדולים במיוחד יש להסיר בניתוח. הסרת הפוליפים מאפשרת אבחון של סוג הפוליפ ומונעת את התפתחותם לסרטן המעי הגס.

בדיקת קולונוסקופיה מומלצת לכל אדם בריא מעל גיל 50. לאנשים עם היסטוריה רפואית של פוליפים, סרטן המעי הגס או סרטן הרקטום, מומלץ לבצע בדיקות באופן תכוף יותר ומגיל צעיר יותר.

לייעוץ בנושא פוליפים במעי הגס ניתן לפנות לד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

בליטת הטבור החוצה במהלך ההיריון, נובעת מהלחץ המוגבר על האזור כתוצאה מהתרחבות הרחם. אך במקרים מסוימים, הלחץ גדול במיוחד ויכול להחליש את שרירי הבטן ולגרום לבקע טבורי.

בקע טבורי מתרחש כאשר שרירי דופן הבטן באזור הטבור נחלשים עד כדי כך, שהם מאפשרים למעיים לבלוט דרך הטבור. בקע כזה יכול להופיע אצל ילודים, ילדים ומבוגרים ואצל נשים בהריון.
הריון יכול לגרום לבקע טבורי או להחמיר בקע קיים.
שרירי הבטן בהריון מתוחים וחווים לחץ רב, כך שקל לדמיין איך בקע טבורי עשוי להתרחש,
ועדיין, הגוף האנושי בנוי כך שגם בהריון הבקע הטבורי נדיר, ומתרחש בפחות מאחוז אחד מההריונות. למרבה המזל, גם כאשר בקע טבורי אכן מתרחש במהלך ההיריון, רק לעתים רחוקות הוא גורם לנזק או דורש ניתוח.

בקע טבורי בהריון סימנים

בשליש השני והשלישי, הרחם המתרחב מפעיל לחץ על הבטן. לחץ זה דוחף את הטבור כלפי חוץ, וגורם לבליטת הטבור גם אצל נשים שבימים רגילים הטבור שלהן שקוע.
אם הטבור בולט במידה רבה או כואב ורגיש בצורה יוצאת דופן, זה עשוי להצביע על כך שלא רק התינוק נמצא מאחורי הטבור, אלא גם בקע טבורי.

בליטה סביב הטבור או טבור רך מאוד למגע הם שני סימנים לבקע טבורי בהריון.
בין כל תסמיני ההיריון והשינויים שעובר הגוף, לא כל הנשים בהריון יבחינו בתסמינים, כך שהבקע עלול להיות קשה לזיהוי.

בנוסף, רוב הנשים בהריון יחוו רמה מסוימת של היפרדות של שרירי הבטן (דיאסטזיס רקטי) במהלך ההיריון, כדי לאפשר לרחם לגדול. כאשר ההיפרדות רחבה משני סנטימטרים, יש נטייה גבוהה יותר להתפתחות בקע טבורי במהלך ההיריון ואחריו.

בקע טבורי בהריון יכול להופיע אם או בלי תסמינים. במקרה שיש תסמינים הם יכולים לכלול:

• בליטה ליד הטבור
• לחץ ליד הטבור
• כאב עמום שמתגבר עם מאמץ
• עצירות ובחילות, במיוחד כשמדובר בבקע חמור

הבליטה מבקע טבורי יכולה לנוע מגודל של ענב ועד לגודל של אשכולית. היא בדרך כלל אינה נראית לעין כאשר האישה ההרה שוכבת ומתנפחת כאשר היא יושבת, משתעלת או מתאמצת בזמן הישיבה בשירותים.

גורמי סיכון לבקע טבורי בהיריון

לצד היפרדות שרירי הבטן, ישנם גורמים נוספים המגבירים את הסיכון לבקע טבורי במהלך ההיריון

• שיעול כרוני
• היסטוריה של ניתוחי בטן
• עלייה קיצונית במשקל
• היסטוריה אישית או משפחתית של בקע
• הריון מרובה עוברים
• שרירי בטן חלשים

איך לטפל בבקע טבורי במהלך ההיריון?

הטיפול בבקע טבורי בהריון תלוי במידת חומרתו של הבקע ובמידת הסיכון שלו לאם ולעובר.
בחלק גדול מהמקרים, הרופא עשוי להמליץ על גישת "נחכה ונראה" ולעבור את המשך ההיריון עם מעקב בלבד.
במקרים אחרים, הרופא עשוי להמליץ ​​על ניתוח לתיקון הבקע, שניתן לבצע במינימום סיכון לאם ולעובר, גם במהלך ההיריון.

לעתים נדירות, המעיים עלולים להילכד בבקע וליצור בקע כלוא. כליאת בקע היא מצב חירום רפואי מכיוון שהוא יכול לפגוע באיברים פנימיים (במיוחד במעיים) ולנתק את אספקת הדם שלהם. אם האזור סביב הטבור הופך לכהה יותר ויש עלייה פתאומית ברמת הכאב, המלווה בהקאות, חום או בחילה, יש לפנות לטיפול חירום רפואי.
במקרים אלה, ניתן לתקן את הבקע במהלך ההיריון או במהלך ניתוח קיסרי. ברוב המקרים, ניתוח זה נעשה בגישה לפרוסקופית.

איך ניתן למנוע החמרה של בקע טבורי בהיריון?

• יש להימנע מעצירות על-ידי שתייה מרובה ואכילת מזונות עתירי סיבים.
  עצירות יוצרת עומס על שרירי הבטן במהלך יציאות, מה שיכול להחמיר את מצב הבקע.
  ייתכן שיהיה צורך במרכך צואה, וכמו כל תרופה או תוסף מזון במהלך ההיריון, אין ליטול מרכך צואה ללא מרשם, ללא התייעצות עם הרופא.
• יש להימנע מהרמת משאות כבדים. הלחץ הנוסף עשוי להרחיב את הבקע.
• יש להימנע מגירוי אזור הטבור, על-ידי לבישת בגדים רפויים שאינם מפעילים על הבקע לחץ נוסף, ומאפשרים זרימת דם טובה באזור האגן וסביב הרגליים. ניתן לתמוך בבטן בעדינות, בעזרת בגדים עם רצועה אלסטית רחבה שאינה לוחצת.
• יש לעבור בזהירות ממצב שכיבה למצב ישיבה, מבלי להפעיל לחץ מיותר על שרירי הבטן.
• מומלץ להקפיד על שגרת פעילות גופנית עדינה במהלך ההיריון: הליכה, מתיחות ויוגה קלה.

במקרה שאת סובלת מתסמיני בקע טבורי בהריון,
מזמינים אותך לבדיקה וייעוץ במרפאתו של ד"ר אבי רשף – כירורג מומחה.