סימני האזהרה העיקריים

לא כל גרד בפי הטבעת מעיד על בעיה רצינית, אבל יש סימנים מסוימים שדורשים התייחסות רפואית מיידית.
גרד שנמשך יותר משלושה שבועות למרות שיפור ההיגיינה והטיפול הבסיסי הוא תמיד סיבה לדאגה.
באופן דומה, גרד שמחמיר עם הזמן או חוזר במהירות לאחר טיפול זמני מחייב בדיקה רפואית.

סימנים שדורשים פנייה מיידית לרופא:

• דימום מפי הטבעת, גם אם הוא מזערי
• כאב חריף או תחושת צריבה מתמשכת
• גוש או נפיחות שניתן למשש באזור פי הטבעת
• הפרשות חריגות או ריח רע
• שינוי בצבע העור סביב פי הטבעת
• שינויים משמעותיים בהרגלי היציאה

גרד מתמשך כתסמין של סרטן פי הטבעת

סרטן פי הטבעת הוא מחלה נדירה באוכלוסייה הכללית, עם שיעור של כ-1.6 מקרים לכל 100,000 איש.
אך בקבוצות סיכון מסוימות, השכיחות גבוהה באופן דרמטי. גרד מתמשך בפי הטבעת יכול להיות אחד הסימנים הראשונים של המחלה, לפני שמופיעים סימנים אחרים כמו דימום או כאב.

הבעיה המרכזית היא שרבים מתעלמים מהסימנים הראשוניים מכיוון שהם מניחים שמדובר "רק בטחורים". איחור באבחון יכול להשפיע משמעותית על אבחון המחלה ועל הצלחת הטיפול.

קבוצות הסיכון הגבוה

אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת נמצאים בסיכון גבוה במיוחד לסרטן פי הטבעת.
מטופלי HIV הם הקבוצה בסיכון הגבוה ביותר – גברים עם HIV שמקיימים יחסי מין עם גברים, נמצאים בסיכון של 89 מקרים לכל 100,000 איש, פי 56 מהאוכלוסייה הכללית.
גם נשים עם HIV נמצאות בסיכון מוגבר משמעותית.

קבוצות סיכון נוספות כוללות מטופלי השתלות איברים הנוטלים תרופות מדכאות חיסון, מטופלי כימותרפיה, ונשים עם היסטוריה של סרטן צוואר הרחם או איברי המין החיצוניים.
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים, גם ללא HIV, נמצאים אף הם בסיכון מוגבר.

חשוב להבין שהסיכון המוגבר בקבוצות אלו נובע מכמה גורמים משולבים. מערכת חיסון מוחלשת מקשה על הגוף להילחם בזיהומי HPV ולסלק תאים חריגים לפני שהם הופכים לסרטניים.
בנוסף, חשיפה למחלות מין באזור האנאלי מעלה את הסיכון לזיהומים שיכולים להוביל למחלות קדם-סרטניות. למרות השיפור הדרמטי בטיפול ובתוחלת החיים של מטופלי HIV בזכות התרופות המודרניות, הסיכון לסרטן פי הטבעת נשאר גבוה ולא פחת עם השנים כפי שקיוו החוקרים.

זיהומים ומחלות נוספות

גרד מתמשך עלול להעיד על זיהומי HPV (וירוס הפפילומה האנושי) שגורם לסרח עור אנאלי ויכול להתפתח לסרטן. מחקרים מראים ש-40% מהאנשים עם HIV שפיתחו סרח עור אנאלי אובחנו כנשאים של זני HPV מסוכנים.

זיהומים טפיליים כמו תולעי סיכה, מחלות מין כמו הרפס או עגבת, וזיהומים פטרייתיים הקשורים לסוכרת לא מאוזנת הם סיבות נוספות לגרד מתמשך.

לפעמים הגרד הוא ביטוי למחלות מערכתיות כמו מחלות דלקתיות במעי (קרוהן או קוליטיס כיבית), פסוריאזיס או מחלות עור אוטואימוניות אחרות.

מתי לפנות לרופא עם גרד בפי הטבעת

פנייה מיידית (תוך 24-48 שעות):

• דימום פעיל בכמות גדולה יחסית מפי הטבעת
• כאב חריף באזור פי הטבעת שאינו חולף ואף מחמיר
• חום גבוה בשילוב עם הגרד
• גוש לא מוכר שניתן למשש

פנייה תוך שבוע:

• גרד מתמשך מעל שלושה שבועות
• גרד החוזר מיד לאחר טיפול
• הפרשות חריגות מפי הטבעת

אם אתם נמצאים בקבוצת סיכון גבוה, כל שינוי באזור פי הטבעת דורש התייחסות מהירה.
לא כדאי להמתין "לראות איך זה מתפתח" – עדיף לפנות לפרוקטולוג מנוסה ולא להסתפק ברופא משפחה.

חשוב לזכור שרופאים רואים בעיות כאלה באופן יומיומי ואין שום סיבה לחוש מבוכה או חרדה מהבדיקה.
בדיקה פרוקטולוגית סטנדרטית היא פשוטה יחסית ואינה כרוכה בכאב משמעותי. הרופא יבצע תשאול מפורט, בדיקה חיצונית של האזור ולעתים גם בדיקה פנימית קצרה באצבע או באמצעות מכשיר צפייה קטן.
במקרים הדרושים, ייתכן שיהיה צורך בבדיקות דימות כמו אולטראסאונד או אפילו ביופסיה, אבל אלו נעשות רק כאשר יש חשד לבעיה מורכבת יותר.

לסיכום,

גרד בפי הטבעת הוא תסמין שכיח וברובם המוחלט של המקרים אינו מסוכן כלל, אבל אסור להתעלם ממנו כשהוא מתמשך או מלווה בסימנים נוספים. אבחון מוקדם של בעיות רציניות יכול להציל חיים ולמנוע סיבוכים קשים.
זכרו – אין שום סיבה להתבייש או להתלבט. עדיף להיבדק ולגלות שהכל בסדר, מאשר להמתין ולהסתכן.

מערכת העיכול כוללת איברים רבים שחלקם מעבדים את המזון וחלקם מפרישים חומרים המסייעים לתהליך. למעשה, מערכת העיכול היא רשת איברים שמסייעים לגוף לספוג את החומרים המזינים הנמצאים במזון ולהפריש את המיותרים.

חשיבות תהליך העיכול

מערכת העיכול בנוייה באופן ייחודי, כך שתוכל להפוך את המזון לחומרים מזינים ולאנרגיה הדרושה לגוף כדי לשרוד, לאחר תהליך זה היא מפנה את הפסולת המוצקה – הצואה.

תהליך העיכול הוא אחד התהליכים החשובים ביותר, מכיוון שלצורך קיומו, הגוף זקוק לחומרים המזינים מהמזון ומנוזלים שאנחנו צורכים. חומרים מזינים כוללים פחמימות, חלבונים, שומנים, ויטמינים, מינרלים ומים.
מערכת העיכול מפרקת את המזון וסופגת חומרים מזינים מהמזון והנוזלים כדי להפיק אנרגיה, לצמוח ולתקן תאים.

מבנה מערכת העיכול

האיברים המרכיבים את צינור העיכול הם: הפה, הוושט, הקיבה, המעי הדק, המעי הגס, החלחולת ופי הטבעת.
האיברים המסייעים לתהליך העיכול הם: הכבד, כיס המרה, דרכי המרה והלבלב.
איברים אלה פועלים יחד כדי להשלים את תהליך העיכול.

פה

הפה הוא האיבר הראשון המשתתף בתהליך העיכול. למעשה, העיכול מתחיל עוד לפני האכילה עצמה –
בלוטות הרוק מתחילות לפעול כתוצאה מראייה והרחה של האוכל.
כשהמזון נכנס לפה הוא נלעס על ידי השיניים החותכות אותו לפיסות קטנות המתעכלות בקלות רבה יותר.
הרוק מתערבב עם האוכל הלעוס והאינזימים הנמצאים ברוק מתחילים בתהליך פירוק המזון.
המזון מגיע לתחנה הבאה, באמצעות הלשון המעבירה אותו לגרון ומשם לוושט.

ושט

הוושט ממוקם באזור הגרון ליד קנה הנשימה. זהו צינור שרירי המתחיל בלוע ומסתיים בקיבה.
כשהמזון מגיע מהפה לוושט, סדרת התכווצויות שרירים, הנקראת תנועה פריסטלטית, דוחפת אותו פנימה לתוך הקיבה.
הוושט ממוקמת מאחורי קנה הנשימה כדי למנוע כניסת מזון למערכת הנשימה. מכסה הגרון סוגר את קנה הנשימה בעת האכילה.
בעת מעבר האוכל לקיבה סוגר הוושט התחתון נפתח, ולאחר מכן הוא מתכווץ כדי למנוע מתוכן הקיבה לחזור לוושט (כאשר תהליך זה לא מתרחש באופן תקין התוצאה היא ריפלוקס או צרבת).

קיבה

הקיבה היא איבר חלול המכיל את המזון בזמן פעולת אנזימי הקיבה. אנזימים אלו ממשיכים בתהליך פירוק המזון כדי לאפשר לגוף לספוג אותו. תאים בדופן הקיבה מפרישים חומצה ואנזימים בעלי פעולה חזקה, שאחראים על תהליך הפירוק. כאשר תוכן הקיבה מעובד מספיק, הוא משתחרר למעי הדק.

מצבים רפואיים הקשורים לקיבה הם:

גסטרואנטריטיס – שפעת הקיבה היא זיהום של הקיבה והחלק העליון של המעי הדק הנגרם בדרך כלל על ידי וירוס. זה בדרך כלל נמשך פחות משבוע. מיליוני אנשים חולים בשפעת הקיבה מדי שנה.

מעי דק

המעי הדק מורכב משלושה מקטעים – התריסריון, המעי הריק (ג'ג'ונום) והמעי העקום (אילאום) – המעי הדק הוא צינור שרירי, באורך 6-8 מטר, המפרק מזון באמצעות אנזימים המשתחררים מהלבלב והמרה המגיעה מהכבד.
התנועה הפריסטלטית פועלת גם באיבר זה, ובאמצעות תנועה זו עובר המזון דרך המעי ומתערבב בחומרים המופשרים מהכבד והלבלב.

התריסריון הוא המקטע הראשון של המעי הדק. הוא אחראי במידה רבה לתהליך הפירוק המתמשך.
הג'ג'נום והאילאום אחראים בעיקר לספיגת חומרי הזנה לזרם הדם.

תוכן המעי הדק מתחיל את דרכו במצב צבירה מוצק למחצה ומסתיים כנוזל לאחר מעבר דרך האיבר.
האחראיים לשינוי זה הם מים, מיצי מרה, אנזימים וליחה. לאחר שחומרי ההזנה נספגו ושאריות נוזל המזון עברו דרך המעי הדק, הם מגיעים למעי הגס.

מצבים רפואיים המשפיעים על המעי הדק הם:

• מחלת צליאק: הפרעה אוטואימונית שעלולה לפגוע במעי הדק.. הנזק קורה כאשר אדם עם צליאק צורך גלוטן -חלבון המצוי בחיטה, שעורה ושיפון.
• מחלת קרוהן: מחלת קרוהן מחלת מעי דלקתית כרונית (IBD) שיכולה להשפיע על כלל מערכת העיכול, ובניגוד לקוליטיס כיבית הפוגעת רק ברירית המעי הגס, יכולה לפגוע גם במעי הדק.

לבלב

הלבלב מפריש אנזימי עיכול לתריסריון. אנזימים אלה מפרקים חלבון, שומנים ופחמימות .
בנוסף, הלבלב מייצר אינסולין, ומעביר אותו ישירות לזרם הדם. אינסולין הוא ההורמון העיקרי בגוף האחראי לחילוף חומרים של סוכר.

כבד

לכבד תפקידים רבים, אך תפקידו העיקרי במערכת העיכול הוא לעבד את אבות המזון הנספגים מהמעי הדק.
גם למרה המופרשת מהכבד למעי הדק תפקיד חשוב בעיכול שומן וויטמינים.

הכבד הוא ה"מפעל הכימי" של הגוף. הוא משתמש בחומרי הגלם הנספגים במעי כדי ליצור את החומרים הכימיים השונים, שהגוף זקוק להם כדי לתפקד.
בנוסף, הכבד מפרק כימיקלים שעלולים להזיק לגוף כמו תרופות רעילות או חומרים מזיקים הנמצאים במזון.

כיס המרה

כיס המרה אוגר ומרכז את המרה מהכבד, ולאחר מכן משחרר אותה בצורה מווסתת לתריסריון כדי לסייע בספיגה ובעיכול שומנים.
אבני מרה הן חתיכות קטנות של חומר מוצק הנוצרות מנוזל העיכול שנוצר בכיס המרה – אבני מרה עשויות לגרום לסבל רב, ולרוב הטיפול המומלץ הוא כריתת כיס המרה.

המעי הגס

המעי הגס אחראי על עיבוד הפסולת כדי להקל על פינוייה מהגוף. זהו צינור שרירי באורך כמטר וחצי, שמחבר את המעי הדק לפי הטבעת.

המעי הגס מורכב מהמעי העיוור (צקום), המעי הגס העולה (ימני), המעי הגס הרוחבי, המעי הגס היורד (שמאלי) והמעי העקול (הסיגמואידי) המתחבר לרקטום.

פסולת שנותרה מתהליך העיכול, מועברת דרך המעי הגס באמצעות תנועה פריסטלטית, תחילה במצב נוזלי ובסופו של דבר בצורה מוצקה. כשהצואה עוברת דרך המעי הגס, המים מוסרים ממנה. הצואה מאוחסנת במעי העקול עד שהיא מתרוקנת לכיוון הרקטום ופי הטבעת.

בדרך כלל לוקח לצואה כ-36 שעות לעבור דרך המעי הגס. הצואה עצמה היא בעיקר פסולת מזון וחיידקים. חיידקים טובים אלו מבצעים מספר תפקידים חשובים, כמו סינתזה של ויטמינים שונים, עיבוד מוצרי פסולת וחלקיקי מזון והגנה מפני חיידקים מזיקים.

מצבים רפואיים המשפיעים על המעי הגס:

• תסמונת המעי הרגיז (IBS) – מצב שבו שריר המעי הגס מתכווץ לעתים קרובות יותר או פחות מהרגיל. אנשים עם IBS חווים גזים מוגזמים, כאבי בטן והתכווצויות.
• דיברטיקולוזיס ודיברטיקוליטיס : דיברטיקולוזיס ודיברטיקוליטיס הם שני מצבים המתרחשים במעי הגס.
  מדובר בכיסים או בליטות שנוצרות בדופן המעי ועשויים להפוך לדלקתיים.
• סרטן : סרטן המשפיע על רקמות ואיברים במערכת העיכול נקראים סרטן מערכת העיכול . ישנם סוגים רבים של סרטן GI: סרטן הוושט, סרטן הקיבה, סרטן המעי הגס והרקטום, סרטן הלבלב וסרטן הכבד.
  הנפוץ ביותר הוא סרטן המעי הגס.

חלחולת (רקטום)

החלחולת היא איבר ישר באורך כ-20 ס"מ, הנמצא בקצה המעי הגס ומחבר אותו לפי הטבעת. תפקיד החלחולת הוא לקבל צואה מהמעי הגס, ליידע את הגוף שיש פסולת לפינוי ולהחזיק את הצואה עד שהפינוי מתרחש. כאשר גז או צואה מגיעים לחלחולת, חיישנים שולחים מסר למוח. לאחר מכן המוח מחליט אם ניתן לשחרר את תוכן פי הטבעת או לא.
אם ניתן לשחרר את תוכן הרקטום, הסוגרים מתרפים והחלחולת מתכווצת. אם לא ניתן לפנות את תוכן הרקטום הסוגרים מתכווצים והתחושה נעלמת זמנית.

פי הטבעת

פי הטבעת הוא החלק האחרון של מערכת העיכול. זוהי תעלה באורך כ-5 ס"מ המורכבת משרירי רצפת האגן ושני הסוגרים האנאליים (פנימי וחיצוני). רירית פי הטבעת העליונה מסוגלת לזהות את תוכן פי הטבעת. זה מאפשר לדעת אם התוכן הוא נוזלי, גז או מוצק.

פי הטבעת מוקף בשרירי סוגר שמאפשרים שליטה בצואה. שריר רצפת האגן יוצרת זווית בין הרקטום לפי הטבעת שמונעת מהצואה לצאת כשהיא לא אמורה. הסוגר הפנימי תמיד הדוק פרט לזמן הטלת הצואה, וכך הוא מונע דליפה לא רצונית של צואה.

בעיות רפואיות הקשורות לפי הטבעת ולרקטום:

• טחורים – פקעות ורידים הממוקמים סביב ובתוך פי הטבעת. התרחבות הוורידים גורמת לכאב, דימום ואי-נוחות.
• פיסורה – סדק באזור פי הטבעת הגורם לכאב עז.

בעיות במערכת העיכול – מתי להגיע לרופא?

ישנם מצבים זמניים או כרוניים המשפיעים על מערכת העיכול.
בעיות כמו עצירות, שלשול או צרבת הן מאוד נפוצות, וכמעט כל אדם סובל מהם מעת לעת.
אך אם בעיות אלה מתרחשות לעתים קרובות, מומלץ לפנות לרופא מומחה, כי הן יכולות להיות סימן להפרעה חמורה יותר הדורשת אבחון וטיפול רפואי.

תסמינים אחרים כמו דימום מהרקטום, כאבי בטן שאינם חולפים, כאבים ודימום סביב פי הטבעת,
דורשים בדיקת רופא מוקדם ככל האפשר.

מוזמנים לפנות לייעוץ אצל  ד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית ומיומן בכירורגיה לפרוסקופית מתקדמת, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

המונח פי הטבעת מתייחס לחלקה התחתון של מערכת העיכול. זהו הפתח הסופי שדרכו צואה עוברת אל מחוץ לגוף. במבוגרים, אורכו של פי הטבעת הוא 4 עד 5 סנטימטרים. למחצית התחתונה של התעלה האנאלית יש קצות עצבים רגישים. ישנם כלי דם מתחת לרירית, ובחלקה האמצעי ישנן מספר בלוטות זעירות.

בעיות רפואיות באזור פי הטבעת

אלה ארבע הבעיות העיקריות הגורמות לכאב וגירוי באזור פי הטבעת

• פיסורה אנאלית – פיסורה אנאלית הוא קרע בדופן התעלה האנאלית התחתונה. רוב הסדקים האנאליים מתרחשים כאשר צואה גדולה וקשה מותחת יתר על המידה את פתח פי הטבעת ויוצרת קרע.
  לעתים רחוקות יותר, סדקים אנאליים מתפתחים בגלל שלשולים ממושכים, מחלות מעי דלקתיות או מחלות המועברות במגע מיני המערבות את אזור פי הטבעת. סדקים אנאליים אקוטיים הם בדרך כלל שטחיים וקצרי טווח, אך פיסורות כרוניות עשויות להיות עמוקות ולדרוש טיפול ממושך.
  
• מורסה אנאלית – מורסה אנאלית היא הצטברות מוגלה ליד פי הטבעת. רוב המורסות האנאליות אינן קשורות לבעיות בריאותיות אחרות ומתעוררות באופן ספונטני, מסיבות שאינן ברורות.
  מקורן בבלוטה אנאלית זעירה, שמתרחבת ליצירת מורסה מוגלתית תחת העור.
  בארה"ב, יותר ממחצית מהמורסות האנאליות מתרחשות אצל מבוגרים צעירים בין הגילאים 20 עד 40, וגברים נפגעים לעתים קרובות יותר מנשים.
  רוב המורסות האנאליות ממוקמות ליד פתח פי הטבעת, אך לעיתים רחוקות הן מופיעות בתוך התעלה האנאלית, קרוב יותר למעי הגס התחתון או לאיברי האגן.
  
• פיסטולה פריאנלית – פיסטולה אנאלית היא מעבר צר דמוי מנהרה, המחבר בין החלק האמצעי של התעלה האנאלית לעור שסביב פי הטבעת. מעבר לא תקין זה הוא, ברוב המקרים, שריד של מורסה אנאלית ישנה לאחר ניקוזה. פיסטולה יכולה לגרום לכאב, אי-נוחות או היווצרות מחודשת של מורסה אנאלית.
  
• טחורים – מבנים אנטומיים של כלי דם הנמצאים סביב פי הטבעת ובתוכו, ומהווים חלק תקין של פי הטבעת. תפקידם הוא לסייע בשליטה על סוגרי פי-הטבעת. הבעיה הרפואית נוצרת כאשר טחורים מתנפחים, מדממים, מודלקים ואף כואבים.

הגורמים לבעיות רפואיות באזור פי הטבעת אצל צעירים

ישנם מספר גורמים פוטנציאליים לבעיות רפואיות אנאליות אצל אנשים צעירים:

• תזונה לקויה וחוסר פעילות גופנית: תזונה עשירה במזון מעובד ודלה בסיבים, בשילוב עם אורח חיים יושבני, האופייני לעידן הנוכחי, עלולה להוביל לעצירות ולגרום בעקיפין לבעיות כמו פיסורה או טחורים.
  
• פעילות מינית: יחסי מין אנאליים עלולים לגרום לנזק לפי הטבעת, ולהגביר את הסיכון לזיהומים ולבעיות רפואיות אחרות.
  
• היגיינה אישית: נוהלי היגיינה לקויים עלולים להוביל לזיהומים וגירוי באזור פי הטבעת.
  
• הריון ולידה: הלחץ של העובר הגדל, השינויים בגוף בזמן ההיריון ותהליך הלידה עלולים לגרום לפגיעה בשרירים וברקמות באזור פי הטבעת.

תסמינים של בעיות רפואיות באזור פי הטבעת

התסמינים של בעיות אנאליות יכולים להשתנות בהתאם לגורם הבסיסי, אך ישנם מספר תסמינים כלליים נפוצים:

• כאב או אי נוחות באזור פי הטבעת.
• דימום רקטלי.
• גרך או גירוי סביב פי הטבעת.
• עצירות או קושי במתן צואה.
• קושי בשליטה ביציאות.
• נפיחות או דלקת באזור פי הטבעת.

טיפול בבעיות רפואיות אנאליות

הטיפול בבעיות פי הטבעת יהיה תלוי בגורם הבסיסי ובחומרת המצב.
אפשרויות הטיפול הן:

• שינויים תזונתיים: הגדלת צריכת הסיבים והקפדה על שתייה מרובה יכולות לסייע במניעת עצירות.
• פעילות גופנית: פעילות גופנית סדירה משפרת את תהליך העיכול ועל-ידי כך מונעת היווצרות בעיות.
• תרופות: תרופות ללא מרשם, כגון מרככי צואה או תרופות אנטי דלקתיות, יכולות לספק הקלה בכאב ובדלקת הנובעים מטחורים או פיסורה.
• ניתוח: במקרים מסוימים, ייתכן שיהיה צורך בניתוח לתיקון רקמות או שרירים פגומים באזור פי הטבעת.

כיצד ניתן למנוע בעיות באזור פי הטבעת?

• תזונה בריאה עשירה בסיבים ושתייה מרובה.
• הקפדה על היגיינה אישית טובה, כולל שטיפה קבועה במים ובסבון של אזור פי הטבעת.
• הימנעות מקיום יחסי מין אנאלי או שימוש בהגנה מתאימה כדי להפחית את הסיכון לפציעה או זיהום.
• פעילות גופנית סדירה לקידום בריאות מערכת העיכול ומניעת עצירות.

לסיכום,
בעיות רפואיות באזור פי הטבעת יכולות להיות מקור לאי נוחות ומבוכה עבור צעירים.
על ידי הבנת הגורמים, הסימפטומים ואפשרויות הטיפול, ניתן לנקוט בצעדים כדי למנוע היווצרות בעיות רפואיות אלה. במקרה של בעיה הגורמת לתסמינים אקוטיים או מתמשכים, מומלץ לפנות לפרוקטולוג.

לייעוץ ניתן לפנות לד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

אם אתם סובלים מגרד אנאלי, חשוב שתדעו שזוהי בעיה נפוצה.
זהו אינו נושא שיחה מקובל ולכן רבים מהסובלים מגרד חושבים שהבעיה ייחודית להם.
הגרד יכול להיות תוצאה של אורח חיים או של מצבים רפואיים.
גרד אנאלי יכול להצביע על קשת רחבה של בעיות רפואיות. רק לעתים נדירות הוא סימן למחלה קשה, אך גם כשהוא לא –
הוא יכול להיות אינטנסיבי, להפריע להתנהלות השגרתית ולפגוע משמעותית באורח החיים.

לכן מומלץ להגיע לפרוקטולוג, להתייעץ, לגלות את שורש הבעיה ולהתאים טיפול שיפתור אותה.
אין צורך לרוץ לרופא, אם פי הטבעת מגרד מדי פעם, אבל גרד אנאלי מתמשך אינו תקין וחשוב למצוא את הסיבה.
הגרד מתבטא בתחושה מציקה סביב אזור פי הטבעת ונלווית לו לעתים תחושה של צריבה.

גורמים נפוצים לגרד אנאלי

אבחון הסיבה לגרד כרוך בסקירה יסודית של הסימפטומים, תשאול על ההיסטוריה הרפואית ובדיקה גופנית.
הנה מספר גורמים נפוצים לגרד אנאלי:

עור מגורה

כל דבר, החל מסבונים ריחניים, מגבונים לחים ועד לצבע נייר הטואלט, עשוי לגרות את העור העדין סביב פי הטבעת.
צואה שנותרה על פי הטבעת כתוצאה מדליפת צואה, שלשול או היגיינה ירודה, עלולה אף היא לגרום לגרד.

הדרך לטפל בגרד שמקורו בעור מגורה היא לשמור על עור פי הטבעת נקי ויבש ולהקפיד על שטיפת האזור מספר פעמים ביום. אם סובלים מגרד, חשוב להשתמש בסבון לתינוקות או בסבון לעור רגיש.

תזונה

מזונות ומשקאות מסוימים עלולים לגרות את המעי הגס והרקטום, ולעורר גרד בפי הטבעת ואי נוחות.
כמה מהמזונות והמשקאות העיקריים האחראיים על הגרד הם אוכל חריף, עגבניות, אלכוהול, קפה, תה או שוקולד.
חשוב לזכור שהגרד יכול להופיע שעות ארוכות לאחר צריכת המזון או המשקה האחראיים לו,
כי תהליך העיכול נמשך כ-24 שעות.

אם שמים לב לקשר בין תזונה מסוימת להופעת הגרד, מומלץ להפסיק לצרוך את סוג המזון שגרם לו.

טיפול אנטיביוטי

אם הבחנתם בגרד אנאלי לאחר נטילת אנטיביוטיקה, ייתכן שהטיפול האנטיביוטי הפר את האיזון העדין של פלורת המעי,
וכך נגרם הגרד.
מומלץ ליטול טיפול פרוביוטי יחד עם האנטיביוטיקה, כדי לשמור על תפקודה של אוכלוסיית החיידקים במערכת העיכול.

מחלות עור

גרד בפי הטבעת קשור לעתים למחלות עור כמו פסוריאזיס ואטופיק דרמטיטיס (אסטמה של העור).
מחלות אלה פוגעות גם באזורים אחרים של העור ולא רק באזור פי הטבעת.

מחלות זיהומיות

זיהומים המועברים במגע מיני, זיהומים של תולעי סיכה טפיליות וזיהומים פטרייתיים עלולים לגרום לגרד אנאלי.

הפרעות במערכת העיכול ובמעי הגס

טחורים פנימיים וחיצוניים – אחד התסמינים האפשריים של טחורים הוא גרד בפי הטבעת.
הוא מופיע לצד התסמינים העיקריים של הטחורים – כאב בעת יציאה ודימום רקטלי.

צניחת פי הטבעת – מצב בו הרקטום צונח  ובולט החוצה דרך פי הטבעת, תופעה זו יכולה לגרום לדליפת צואה ומתוך כך לגרד.

סדק אנאלי (פיסורה) – גם פיסורה יכולה לגרום לגרד, לצד הכאב והדימום.

מחלות ממאירות של פי-הטבעת – במקרים נדירים גרד בפי-הטבעת מעיד על סרטן פי הטבעת.

לסיכום, אם אתם סובלים מגרד בפי הטבעת, אתם מוזמנים להתייעץ עם ד"ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג מומחה.
יחד נגלה את מקור הבעיה ונתאים לה טיפול.