מהו האיבר הארוך ביותר במערכת העיכול?
מדוע הבטן מקרקרת גם כשלא רעבים?
איך ניתן לעכל גם כשעומדים על הראש?
הנה 10 עובדות על מערכת העיכול שעשויות להפתיע אתכם:

עובדה 1: בתהליך העיכול ספיגת המזון העיקרית לא מתבצעת בקיבה

הקיבה אחראית על תחילת פירוק המזון באמצעות חומצות עיכול, תהליך הידוע כ"עיכול מכני",
אך הספיגה העיקרית של החומרים המזינים מתרחשת דווקא במעי הדק.

במעי הדק פועלים אנזימים נוספים, שממשיכים לפרק את המזון ומאפשרים לגוף לספוג את החומרים החיוניים.
במעי הדק מתבצע עיקר תהליך הספיגה.

עובדה 2: המעי הדק הרבה יותר ארוך מהמעי הגס

המעי הדק הוא האיבר הארוך ביותר במערכת העיכול. אורכו נע בין 6-8 מטר.
הוא מעין צינור מפותל שממלא את רוב חלל הבטן.
לעומתו, המעי הגס, הידוע גם בשם "קולון", קצר משמעותית. אורכו נע בין מטר למטר וחצי בלבד.

הסיבה לאורכו של המעי הדק נעוצה בתפקידו החשוב בתהליך העיכול: ספיגת חומרים מזינים מהמזון. שטח הפנים העצום של המעי הדק, הנובע מהקפלים הרבים המצפים את דפנותיו, מאפשר ספיגה יעילה של רכיבים תזונתיים כמו פחמימות, חלבונים, שומנים, ויטמינים ומינרלים.

עובדה 3: למערכת העיכול יש מערכת עצבים משלה

למערכת העיכול יש מערכת עצבים נפרדת ממערכת העצבים המרכזית.
מערכת עצבים זו, הידועה בשם מערכת העיכול המעית (ENS) היא למעשה המרכיב הגדול ביותר של מערכת העצבים האוטונומית.

ה-ENS מורכבת מכ-100 מיליון נוירונים, פי חמישה יותר מכמות הנוירונים בחוט השדרה. נוירונים אלו מתקשרים ביניהם באמצעות רשת ענפה של סיבים עצביים, ומאפשרים למערכת העיכול לתפקד בצורה עצמאית ומבוקרת.

ה-ENS אחראית על תזמור מגוון רחב של פעולות במערכת העיכול, ביניהן:

• תנועות מעיים: ה-ENS שולטת בכיווץ והרפיית שרירי המעיים, ובכך מקדמת את תנועת המזון לאורך מערכת העיכול.
• הפרשת מיצי עיכול: ה-ENS שולטת בהפרשת אנזימים, חומצות ומרכיבים נוספים הדרושים לעיכול המזון.
• ספיגת חומרים מזינים: ה-ENS מווסתת את תהליך ספיגת החומרים המזינים מדופן המעי הדק אל זרם הדם.
• הגנה מפני מחלות: ה-ENS ממלאת תפקיד חשוב בהגנה על מערכת העיכול מפני זיהומים ומחלות.

למרות שה-ENS מתקשרת עם מערכת העצבים המרכזית, היא מסוגלת לתפקד בצורה עצמאית במידה רבה. משמעות הדבר היא שמערכת העיכול יכולה להמשיך לפעול גם במקרים של פגיעה במערכת העצבים המרכזית.

ההבנה של ה-ENS התפתחה משמעותית בשנים האחרונות, הודות למחקרים רבים.
מחקרים אלו גילו תפקידים חדשים ומפתיעים עבור ה-ENS, ואף העלו את האפשרות שניתן לטפל במחלות עיכול כמו קוליטיס כיבית, מחלת קרוהן ותסמונת המעי הרגיז, באמצעות תרופות המכוונות אליה.

עובדה 4: ניתן לעכל גם כשעומדים על הראש

יכולת העיכול שלנו אינה תלויה בכוח המשיכה.
התנועה הפריסטלטית – תנועה מיוחדת של השרירים בוושט הדומה לגלי ים, גורמת להתכווצות והרפיה לסירוגין של שרירי הוושט, ודוחפת את המזון לאורך הוושט אל הקיבה.
טבעות שרירים מיוחדות, המכונות "ספינקטרים", מונעות מהמזון לחזור חזרה אל הוושט או לצאת מהקיבה. בנוסף, קפלי רירית בוושט מסייעים בלכידת המזון ומקלים על מעברו.
אמנם לא מומלץ לאכול כשעומדים על הראש (קיים סיכון מסוים לחנק, כתוצאה ממעבר המזון למערכת הנשימה)
אך אין זה אומר שזה בלתי אפשרי.

עובדה 5: הבטן יכולה לקרקר גם כשלא רעבים

הרעשים שמשמיעה הבטן הם תוצאה של פעילות מערכת העיכול, גם כאשר איננו רעבים.
הרעשים נוצרים מהתכווצות שרירי הקיבה והמעי הדק במהלך תהליך העיכול. תנועות אלו גורמות לתערובת המזון והנוזלים שבתוך מערכת העיכול לנוע, ומייצרות לחץ וגזים. שחרור הגזים הללו דרך דפנות מערכת העיכול הוא זה שגורם לקולות שאנו שומעים.

כאשר הבטן מלאה, הקולות שהיא משמיעה מתעמעמים, וכאשר הבטן ריקה, דפנותיה צמודות זו לזו, והתנועות והלחץ בתוך המערכת גורמים לרעש חזק יותר, הידוע כ"בטן מקרקרת".

עובדה 6: רגשות יכולים להשפיע על מערכת העיכול ולהפך

מערכת העיכול אינה רק איבר שתפקידו לעכל מזון, אלא גם "מוח שני" בעל השפעה משמעותית על בריאותנו הפיזית והנפשית.
ציר התקשורת בין המוח למעי מקשר בין מערכת העיכול למערכת העצבים המרכזית.
אותות חשמליים, הורמונים וחומרים אחרים מועברים דרך ציר זה, ומשפיעים זה על זה באופן הדדי.

מיקרוביום המעיים, קהילת חיידקי המעיים, משפיעה על המצב הנפשי.
מחקרים מראים כי הרכב המיקרוביום יכול להשפיע על ייצור נוירוטרנסמיטרים כמו סרוטונין ודופמין, המשפיעים על מצב הרוח, חרדה ודיכאון.
ולהפך – גם מתח, חרדה, דיכאון וטראומה, משפיעים על מערכת העיכול – מירידה או עלייה בתיאבון, ועד לשלשול, עצירות או קשיים בתהליך העיכול.

עובדה 7: חיידקי המעיים זקוקים לתזונה מתאימה כדי לפעול

החיידקים ה"טובים" במערכת העיכול זקוקים לחומרים מזינים.
התזונה של חיידקים אלה מבוססת על סיבים מסיסים הנמצאים במזונות רבים: ירקות, פירות, דגנים, זרעים ואגוזים.
תזונה מאוזנת ומגוונת היא הדרך הטובה ביותר להבטיח לחיידקי המעיים שלכם את כל המרכיבים התזונתיים שהם זקוקים להם.
בנוסף ניתן ליטול תוספי פרו-ביוטיקה, כדי לשפר את פעילות חיידקי המעיים.

עובדה 8: אנחנו מייצרים כליטר רוק בכל יום

בליעת רוק היא פעולה טבעית המתבצעת באופן לא מודע לאורך היום. למעשה, אין צורך לחשוב על ביצועה כלל.
אך למעשה, כמות הרוק שאנחנו מייצרים יכולה להגיע למעל לליטר רוק בכל יום.
בלוטות הרוק, הממוקמות סביב הפה בשלושה זוגות, אחראיות לייצור רוק זה.
מה הקשר של הרוק למערכת העיכול?
הפה הוא החלק העליון של מערכת העיכול. הרוק מסייע בלעיסה ובהכנת המזון לעיכול על ידי פירוק פחמימות פשוטות.

עובדה 9: המעי הגס סופג מחדש מים מהמזון

אנו מקבלים חלק ניכר מהמים מהמזון שאנו צורכים, אך למעשה, המעי הגס אחראי לספיגת רוב המים שנותרו לאחר תהליך העיכול.
כך נראה תהליך העיכול:

• פירוק המזון: המזון שאנו אוכלים מפורק במערכת העיכול לחומרים מזינים, מים ופסולת. ספיגת מים: רוב המים נספגים בדם דרך דפנות המעי הדק.
• הגעת הנוזלים למעי הגס: שאריות המזון, יחד עם כמות קטנה של מים, עוברות למעי הגס.
• ספיגת מים במעי הגס: במעי הגס, עוד כ-90% מהמים נספגים חזרה לדם.
• יצירת צואה: הפסולת הנותרת, שהיא בעיקר מוצקים וחומרים בלתי ניתנים לעיכול, מתקשה ויוצרת צואה.
• פינוי הצואה: הצואה מועברת דרך פי הטבעת ומופרשת מהגוף.

הפרעות לספיגת הנוזלים יכולות להיגרם כתוצאה מצריכת אלכוהול או תרופות מסוימות, וכתוצאה ממחלות מעי דלקתיות, כמו קוליטיס כיבית או מחלת קרוהן, הגורמות לבעיות בספיגה.

עובדה 10: הקיבה מגנה על עצמה מהחומצה שהיא מייצרת

מיץ העיכול העיקרי של הקיבה – הנקרא חומצה הידרוכלורית, הוא חומר בעל עוצמה גבוהה.
הקיבה מגינה על עצמה מפניו בשכבה עבה של ריר. ריר זה מורכב ממים, חלבונים, פחמימות וביקרבונטים.
הביקרבונטים סותרים את חומצת הקיבה, מנטרלים אותה ומונעים ממנה לפגוע ברירית הקיבה.
ללא השכבה הזו, חומצת הקיבה הייתה מעכלת את הקיבה עצמה.

מערכת העיכול כוללת איברים רבים שחלקם מעבדים את המזון וחלקם מפרישים חומרים המסייעים לתהליך. למעשה, מערכת העיכול היא רשת איברים שמסייעים לגוף לספוג את החומרים המזינים הנמצאים במזון ולהפריש את המיותרים.

חשיבות תהליך העיכול

מערכת העיכול בנוייה באופן ייחודי, כך שתוכל להפוך את המזון לחומרים מזינים ולאנרגיה הדרושה לגוף כדי לשרוד, לאחר תהליך זה היא מפנה את הפסולת המוצקה – הצואה.

תהליך העיכול הוא אחד התהליכים החשובים ביותר, מכיוון שלצורך קיומו, הגוף זקוק לחומרים המזינים מהמזון ומנוזלים שאנחנו צורכים. חומרים מזינים כוללים פחמימות, חלבונים, שומנים, ויטמינים, מינרלים ומים.
מערכת העיכול מפרקת את המזון וסופגת חומרים מזינים מהמזון והנוזלים כדי להפיק אנרגיה, לצמוח ולתקן תאים.

מבנה מערכת העיכול

האיברים המרכיבים את צינור העיכול הם: הפה, הוושט, הקיבה, המעי הדק, המעי הגס, החלחולת ופי הטבעת.
האיברים המסייעים לתהליך העיכול הם: הכבד, כיס המרה, דרכי המרה והלבלב.
איברים אלה פועלים יחד כדי להשלים את תהליך העיכול.

פה

הפה הוא האיבר הראשון המשתתף בתהליך העיכול. למעשה, העיכול מתחיל עוד לפני האכילה עצמה –
בלוטות הרוק מתחילות לפעול כתוצאה מראייה והרחה של האוכל.
כשהמזון נכנס לפה הוא נלעס על ידי השיניים החותכות אותו לפיסות קטנות המתעכלות בקלות רבה יותר.
הרוק מתערבב עם האוכל הלעוס והאינזימים הנמצאים ברוק מתחילים בתהליך פירוק המזון.
המזון מגיע לתחנה הבאה, באמצעות הלשון המעבירה אותו לגרון ומשם לוושט.

ושט

הוושט ממוקם באזור הגרון ליד קנה הנשימה. זהו צינור שרירי המתחיל בלוע ומסתיים בקיבה.
כשהמזון מגיע מהפה לוושט, סדרת התכווצויות שרירים, הנקראת תנועה פריסטלטית, דוחפת אותו פנימה לתוך הקיבה.
הוושט ממוקמת מאחורי קנה הנשימה כדי למנוע כניסת מזון למערכת הנשימה. מכסה הגרון סוגר את קנה הנשימה בעת האכילה.
בעת מעבר האוכל לקיבה סוגר הוושט התחתון נפתח, ולאחר מכן הוא מתכווץ כדי למנוע מתוכן הקיבה לחזור לוושט (כאשר תהליך זה לא מתרחש באופן תקין התוצאה היא ריפלוקס או צרבת).

קיבה

הקיבה היא איבר חלול המכיל את המזון בזמן פעולת אנזימי הקיבה. אנזימים אלו ממשיכים בתהליך פירוק המזון כדי לאפשר לגוף לספוג אותו. תאים בדופן הקיבה מפרישים חומצה ואנזימים בעלי פעולה חזקה, שאחראים על תהליך הפירוק. כאשר תוכן הקיבה מעובד מספיק, הוא משתחרר למעי הדק.

מצבים רפואיים הקשורים לקיבה הם:

גסטרואנטריטיס – שפעת הקיבה היא זיהום של הקיבה והחלק העליון של המעי הדק הנגרם בדרך כלל על ידי וירוס. זה בדרך כלל נמשך פחות משבוע. מיליוני אנשים חולים בשפעת הקיבה מדי שנה.

מעי דק

המעי הדק מורכב משלושה מקטעים – התריסריון, המעי הריק (ג'ג'ונום) והמעי העקום (אילאום) – המעי הדק הוא צינור שרירי, באורך 6-8 מטר, המפרק מזון באמצעות אנזימים המשתחררים מהלבלב והמרה המגיעה מהכבד.
התנועה הפריסטלטית פועלת גם באיבר זה, ובאמצעות תנועה זו עובר המזון דרך המעי ומתערבב בחומרים המופשרים מהכבד והלבלב.

התריסריון הוא המקטע הראשון של המעי הדק. הוא אחראי במידה רבה לתהליך הפירוק המתמשך.
הג'ג'נום והאילאום אחראים בעיקר לספיגת חומרי הזנה לזרם הדם.

תוכן המעי הדק מתחיל את דרכו במצב צבירה מוצק למחצה ומסתיים כנוזל לאחר מעבר דרך האיבר.
האחראיים לשינוי זה הם מים, מיצי מרה, אנזימים וליחה. לאחר שחומרי ההזנה נספגו ושאריות נוזל המזון עברו דרך המעי הדק, הם מגיעים למעי הגס.

מצבים רפואיים המשפיעים על המעי הדק הם:

• מחלת צליאק: הפרעה אוטואימונית שעלולה לפגוע במעי הדק.. הנזק קורה כאשר אדם עם צליאק צורך גלוטן -חלבון המצוי בחיטה, שעורה ושיפון.
• מחלת קרוהן: מחלת קרוהן מחלת מעי דלקתית כרונית (IBD) שיכולה להשפיע על כלל מערכת העיכול, ובניגוד לקוליטיס כיבית הפוגעת רק ברירית המעי הגס, יכולה לפגוע גם במעי הדק.

לבלב

הלבלב מפריש אנזימי עיכול לתריסריון. אנזימים אלה מפרקים חלבון, שומנים ופחמימות .
בנוסף, הלבלב מייצר אינסולין, ומעביר אותו ישירות לזרם הדם. אינסולין הוא ההורמון העיקרי בגוף האחראי לחילוף חומרים של סוכר.

כבד

לכבד תפקידים רבים, אך תפקידו העיקרי במערכת העיכול הוא לעבד את אבות המזון הנספגים מהמעי הדק.
גם למרה המופרשת מהכבד למעי הדק תפקיד חשוב בעיכול שומן וויטמינים.

הכבד הוא ה"מפעל הכימי" של הגוף. הוא משתמש בחומרי הגלם הנספגים במעי כדי ליצור את החומרים הכימיים השונים, שהגוף זקוק להם כדי לתפקד.
בנוסף, הכבד מפרק כימיקלים שעלולים להזיק לגוף כמו תרופות רעילות או חומרים מזיקים הנמצאים במזון.

כיס המרה

כיס המרה אוגר ומרכז את המרה מהכבד, ולאחר מכן משחרר אותה בצורה מווסתת לתריסריון כדי לסייע בספיגה ובעיכול שומנים.
אבני מרה הן חתיכות קטנות של חומר מוצק הנוצרות מנוזל העיכול שנוצר בכיס המרה – אבני מרה עשויות לגרום לסבל רב, ולרוב הטיפול המומלץ הוא כריתת כיס המרה.

המעי הגס

המעי הגס אחראי על עיבוד הפסולת כדי להקל על פינוייה מהגוף. זהו צינור שרירי באורך כמטר וחצי, שמחבר את המעי הדק לפי הטבעת.

המעי הגס מורכב מהמעי העיוור (צקום), המעי הגס העולה (ימני), המעי הגס הרוחבי, המעי הגס היורד (שמאלי) והמעי העקול (הסיגמואידי) המתחבר לרקטום.

פסולת שנותרה מתהליך העיכול, מועברת דרך המעי הגס באמצעות תנועה פריסטלטית, תחילה במצב נוזלי ובסופו של דבר בצורה מוצקה. כשהצואה עוברת דרך המעי הגס, המים מוסרים ממנה. הצואה מאוחסנת במעי העקול עד שהיא מתרוקנת לכיוון הרקטום ופי הטבעת.

בדרך כלל לוקח לצואה כ-36 שעות לעבור דרך המעי הגס. הצואה עצמה היא בעיקר פסולת מזון וחיידקים. חיידקים טובים אלו מבצעים מספר תפקידים חשובים, כמו סינתזה של ויטמינים שונים, עיבוד מוצרי פסולת וחלקיקי מזון והגנה מפני חיידקים מזיקים.

מצבים רפואיים המשפיעים על המעי הגס:

• תסמונת המעי הרגיז (IBS) – מצב שבו שריר המעי הגס מתכווץ לעתים קרובות יותר או פחות מהרגיל. אנשים עם IBS חווים גזים מוגזמים, כאבי בטן והתכווצויות.
• דיברטיקולוזיס ודיברטיקוליטיס : דיברטיקולוזיס ודיברטיקוליטיס הם שני מצבים המתרחשים במעי הגס.
  מדובר בכיסים או בליטות שנוצרות בדופן המעי ועשויים להפוך לדלקתיים.
• סרטן : סרטן המשפיע על רקמות ואיברים במערכת העיכול נקראים סרטן מערכת העיכול . ישנם סוגים רבים של סרטן GI: סרטן הוושט, סרטן הקיבה, סרטן המעי הגס והרקטום, סרטן הלבלב וסרטן הכבד.
  הנפוץ ביותר הוא סרטן המעי הגס.

חלחולת (רקטום)

החלחולת היא איבר ישר באורך כ-20 ס"מ, הנמצא בקצה המעי הגס ומחבר אותו לפי הטבעת. תפקיד החלחולת הוא לקבל צואה מהמעי הגס, ליידע את הגוף שיש פסולת לפינוי ולהחזיק את הצואה עד שהפינוי מתרחש. כאשר גז או צואה מגיעים לחלחולת, חיישנים שולחים מסר למוח. לאחר מכן המוח מחליט אם ניתן לשחרר את תוכן פי הטבעת או לא.
אם ניתן לשחרר את תוכן הרקטום, הסוגרים מתרפים והחלחולת מתכווצת. אם לא ניתן לפנות את תוכן הרקטום הסוגרים מתכווצים והתחושה נעלמת זמנית.

פי הטבעת

פי הטבעת הוא החלק האחרון של מערכת העיכול. זוהי תעלה באורך כ-5 ס"מ המורכבת משרירי רצפת האגן ושני הסוגרים האנאליים (פנימי וחיצוני). רירית פי הטבעת העליונה מסוגלת לזהות את תוכן פי הטבעת. זה מאפשר לדעת אם התוכן הוא נוזלי, גז או מוצק.

פי הטבעת מוקף בשרירי סוגר שמאפשרים שליטה בצואה. שריר רצפת האגן יוצרת זווית בין הרקטום לפי הטבעת שמונעת מהצואה לצאת כשהיא לא אמורה. הסוגר הפנימי תמיד הדוק פרט לזמן הטלת הצואה, וכך הוא מונע דליפה לא רצונית של צואה.

בעיות רפואיות הקשורות לפי הטבעת ולרקטום:

• טחורים – פקעות ורידים הממוקמים סביב ובתוך פי הטבעת. התרחבות הוורידים גורמת לכאב, דימום ואי-נוחות.
• פיסורה – סדק באזור פי הטבעת הגורם לכאב עז.

בעיות במערכת העיכול – מתי להגיע לרופא?

ישנם מצבים זמניים או כרוניים המשפיעים על מערכת העיכול.
בעיות כמו עצירות, שלשול או צרבת הן מאוד נפוצות, וכמעט כל אדם סובל מהם מעת לעת.
אך אם בעיות אלה מתרחשות לעתים קרובות, מומלץ לפנות לרופא מומחה, כי הן יכולות להיות סימן להפרעה חמורה יותר הדורשת אבחון וטיפול רפואי.

תסמינים אחרים כמו דימום מהרקטום, כאבי בטן שאינם חולפים, כאבים ודימום סביב פי הטבעת,
דורשים בדיקת רופא מוקדם ככל האפשר.

מוזמנים לפנות לייעוץ אצל  ד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית ומיומן בכירורגיה לפרוסקופית מתקדמת, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.