מחלת מעי דלקתית (IBD) היא מחלות מעיים כרוניות המתאפיינות בדלקת במערכת העיכול.
שתי מחלות המעי הדלקתיות העיקריות הן מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית.
שני המצבים גורמים לאי נוחות משמעותית ויכולים להיות בעלי השפעה עמוקה על איכות החיים. מחלות מעי דלקתיות משפיעות על אנשים רבים ברחבי העולם והן מחלות מורכבת, שהגורמים להן מגוונים – כולל גנטיקה, תפקוד לקוי של מערכת החיסון וגורמים סביבתיים.

שכיחות המחלה ברחבי העולם דומה – בין 50-200 איש לכל 100 אלף איש יסבלו ממחלת קרוהן, ובין 120-200 איש לכל מאה אלף איש יסבלו מקוליטיס כיבית.
אך למעשה, השכיחות של מחלות אלה אצל יהודים ממוצא אשכנזי גבוהה הרבה יותר.

שכיחות מחלות מעי דלקתיות אצל יהודים אשכנזים

מחקרים כלל עולמיים מראים שליהודים אשכנזים יש סיכוי גבוה פי ארבעה לפתח מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית בהשוואה ללא יהודים באותה המדינה.
לדוגמה: בסטמפורד היל בבריטניה השכיחות של IBD בקרב אנשים בני 20 ומעלה היא כ-20 מתוך 1,000 מהאוכלוסייה היהודית, בהשוואה ל-5 מתוך 1,000 מהאוכלוסייה המקומית הלא-יהודית. מגמות דומות מתקיימות גם במקומות אחרים בעולם.

בישראל, מחקר שפורסם בשנת 2015, אותו הוביל פרופ' דן טרנר, מ"שערי צדק", סיפק אומדן בדבר שכיחות מחלות המעי הדלקתיות בישראל. התברר, כי ישראל מובילה בעולם בשיעור מחלות המעי הדלקתיות.

על פי המחקר – מספר החולים במחלות מעי דלקתיות נמצא בעלייה בישראל, ועמד על כ-450 חולים לכל 100 אלף איש – כש-60% מהם חולים במחלת קרוהן, ו-40% סובלים מקוליטיס כיבית.
גם גיל המחלה יורד – והיא עשויה להתפרץ גם אצל תינוקות ופעוטות.

מחקר נוסף שפורסם ב-2021 נועד לחקור את המגמות האפידמיולוגיות של מחלות מעי דלקתיות (IBD) בישראל תוך שימוש בנתונים מינהליים בריאותיים ארציים. במחקר זה נמצאה שכיחות ארצית של 519 מקרים לכל 100,000איש, כך שמגמת העלייה נמשכת.
לפי מחקר זה מספר החולים היהודים הוכפל בין 2005 ל-2018, ואילו מספר החולים הערבים, שאמנם עדיין נמוך יחסית, שולש. נתון זה, על האוכלוסיה הערבית, מחזק את התיאוריות על השפעת גורמים סביבתיים על התפתחות המחלה.

יחס עם זאת, שילוב של מרכיבים גנטיים ומרכיבים סוציואקונומיים מוביל לכך שהסיכוי של יהודי אשכנזי, ילד הארץ, בעל מעמד סוציו-אקונומי בינוני עד גבוה, לחלות בקרוהן או בקוליטיס כיבית מתקרב לאחוז.

גורמי הסיכון המוגבר למחלות מעי דלקתיות

נטייה גנטית והיסטוריה משפחתית:

אמנם לרוב חולי IBD אין היסטוריה משפחתית של המחלה, אך מחקרים הראו שלכ-10% מהחולים יש לפחות קרוב משפחה מדרגה ראשונה (למשל, אח, הורה או ילד) עם IBD. בנוסף, לעד 20% עשויים להיות קרובי משפחה רחוקים יותר שנפגעו מהמחלה. מחקרים על תאומים זהים ולא זהים איששו את נושא הנטייה הגנטית, עם שיעור גבוה יותר של המחלה בקרב תאומים זהים בהשוואה לתאומים לא זהים.

גורמים סביבתיים ועישון:

מלבד הגנטיקה, הגורמים הסביבתיים הספציפיים הלא גנטיים התורמים להתפתחות IBD עדיין לא מובנים במלואם. גורמים כמו מתח, זיהומים ותזונה נחקרו, אך לא הושגו מסקנות סופיות. עם זאת, עישון זוהה כגורם סיכון משמעותי למחלת קרוהן. אם כי באופן פרדוקסלי הוא מפחית את הסיכון לקוליטיס כיבית.

התיאוריה הנפוצה היום היא "תיאוריית ההיגיינה", שיכולה להסביר מדוע המחלות האלו נפוצות יותר דווקא בקרב בני המעמד הסוציו אקונומי הגבוה.
המחלות, שיש להן מרכיב חיסוני, עשויות להיות תוצאה של חשיפה מופחתת לפתוגנים בשנות הילדות – "ניקיון יתר" גורם לכך שהמערכת החיסונית לא תיחשף לזיהומים ותתגבר עליהם, וכתוצאה מכך לא תוכל להתמודד היטב עם זיהומים, כולל זיהומים במערכת העיכול.

לסיכום,

השכיחות של IBD, במיוחד מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית, גבוהה יותר בקרב יהודים אשכנזים בהשוואה לאוכלוסיות לא יהודיות. בעוד שנטייה גנטית משחקת תפקיד, הגורמים הסביבתיים המדויקים התורמים להתפתחות של IBD אינם מאושרים. הבנת המגמות וגורמי הסיכון הללו יכולה לתרום לניהול טוב יותר, גילוי מוקדם והתערבויות מתאימות עבור אנשים באוכלוסייה היהודית המושפעת מ-IBD.

הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס אצל אנשים עם מחלות מעי דלקתיות

אצל אנשים עם מחלות מעי דלקתיות (IBD) הסיכון לפתח סרטן קולורקטאלי גבוה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. הסיבה לכך היא שמחלות אלה גורמות לדלקת כרונית שעלולה להוביל להיווצרות תאים לא תקינים ברירית המעי או בפי הטבעת, שעלולים להפוך לגידולים טרום סרטניים וסרטניים.

על-פי מחקרים, הסיכון לסרטן המעי הגס גבוה אצל חולי IBD פי 1.5 עד 2 מאשר באוכלוסייה הכללית חשוב לציין שלא כל החולי -IBD נמצאים באותו הסיכון לפתח גידולים סרטניים במעי.
הסיכון משתנה בהתאם למספר גורמים, הכוללים את סוג המחלה, משך המחלה וסוג הטיפול.
המועדים ביותר לחלות בסרטן הם אנשים הסובלים ממחלות המעי מעל ל-8 שנים ועם מעורבות נרחבת במעי הגס, אנשים עם היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס ואנשים שחלו בכולנגיטיס טרשתית ראשונית – מחלה כבד כרונית חסימתית, שמתלווה לעתים למחלות מעי דלקתיות.

איך מתמודדים עם הסיכון?

גילוי מוקדם הוא המפתח לניהול מוצלח של סרטן המעי הגס, ולכן חשוב לוודא עם הרופא באיזו תדירות יש לעבור בדיקת קולונוסקופיה. למטופלים שחיים עם IBD מעל ל-8 שנים מומלץ לעבור בדיקת קולונוסקופיה פעם בשנה עד שנתיים.

ניתן גם לשקול שיטה מתקדמת יותר לבדיקת סרטן הנקראת כרומואנדוסקופיה – ההליך כולל ריסוס צבע כחול לתוך המעי הגס. הצבע מאפשר זיהוי של נגעים טרום סרטניים שטוחים שקולונוסקופיה קונבנציונלית לא יכולה לזהות, במיוחד לא אצל חולי IBD הסובלים מדלקת ברירית המעי.
זיהוי נגעים אלה לפני שהם הופכים לגידולים סרטניים וחודרים את דופן המעי, יכול להקל באופן משמעותי על הטיפול בהם.

ישנם צעדים נוספים שמומלץ לחולי IBD לנקוט כדי למנוע התפתחות סרטן המעי הגס:

• הקפדה על מעקב רפואי שנתי, או לפי הוראת הרופא
• שמירה על אורח חיים בריא: תזונה מאוזנת ופעילות גופנית קבועה.
• נטילת התרופות באופן קבוע, גם כאשר יש נסיגה של המחלה
• עדכון הרופא המטפל בכל דבר חדש הנוגע למחלה: תסמינים חדשים או אבחון של אחד מבני המשפחה עם סרטן המעי הגס

אמנם, הקפדה על בדיקות קבועות וכללים נוספים, כדי להימנע מסרטן המעי הגס, לצד הטיפול הקבוע במחלות המעי הדלקתיות עצמן, יכולה להיתפס כעול, אך היא בהחלט עשויה להציל חיים.

החדשות הטובות הן שחידושים רפואיים בתחום, מפחיתים את הסיכון.
איזון של תסמיני הדלקת לצד בדיקות סקר קבועות יכולות למנוע את הסיכון.
ויש גם תקווה לעתיד – מחקר על מנגנוני הקרצינוגנזה (תהליך הפיכת התאים לסרטניים), יכול לסייע בזיהוי חולים בסיכון גבוה, ופיתוחים תרופתיים חדשים יכולים להפחית את השכיחות של סרטן המעי הגס אצל חולי IBD.

לסיכום,
הוכח כי מחלות מעי דלקתיות הן גורם סיכון לסרטן המעי הגס.
חולים עם IBD צריכים להיות מודעים לסיכון המוגבר ולנקוט בצעדים להפחתתו:
חשוב להקפיד על בדיקות קולונוסקופיה סדירות, על מעקב רפואי ועל אורח חיים בריא.
עם התפתחויות חדשות באופק בעתיד נראה מבטיח להפחתת הסיכון לסרטן המעי הגס אצל אנשים עם מחלות מעי דלקתיות.

למרות קווי הדמיון ישנם שלושה הבדלים מרכזיים המאפשרים לרופאים מתחום הגסטרואנטרולוגיה והפרוקטולגיה להבדיל בין מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית בקלות יחסית:

התסמינים

התסמינים הדומים של שתי המחלות הן שלשולים תכופים, אובדן תאבון וירידה במשקל.
שתי המחלות עלולות לגרום גם להתאפיין גם בתסמינים דלקתיים בעיניים, במפרקים ובעור.

התסמינים המובהקים של קוליטיס כיבית הם צואה דמית ורירית ותחושה תכופה של צורך להטיל צואה ללא תוצאות. תסמינים מובהקים אפשריים של מחלת קרוהן הם בחילה, נפיחות ודימום מינימלי אם בכלל.

לרוב, אחרי בדיקה פיזית ותיאור מדויק של התסמינים, הרופא יידע אם מדובר בקוליטיס כיבית או בקרוהן, אם כי ב-10% מהמקרים לא ברור לחלוטין מי מהן גורמת לדלקת, ויש צורך בבדיקות מעמיקות יותר לבירור.

היכן מתרחשת דלקת

אמנם שתי המחלות נגרמות על-ידי דלקת במערכת העיכול, אך מיקום הדלקת יכול להוביל את הרופא לאבחנה הנכונה. ההבדל הבסיסי הוא שקרוהן יכולה לערב את כל מערכת העיכול מהפה ועד לפי הטבעת בעוד קוליטיס כיבית מוגבלת למעי הגס.
קוליטיס כיבית מתבטאת בדרך כלל במקטע דלקתי רציף, בעוד קרוהן יכולה להתבטא באזורים מודלקים לצד אזורים בריאים.
הקוליטיס מערבת בדרך כלל רק שכבה אחת של דופן המעי, בעוד קרוהן יכולה לחדור לשלוש השכבות של הדופן ולכן קיים סיכון גבוה יותר לניקוב המעי.

בדיקות ואבחון

רופאים יכולים לבקש בדיקת צואה כדי לאתר סימנים של ריר או דם האופייניים לקוליטיס כיבית.
דגימות צואה יכולות גם לשלול אבחנות אחרות כמו פתוגנים או חיידקים בצואה.

הבדיקה היעילה ביותר להבחנה בין שתי המחלות היא קולונוסקופיה – בדיקה בה מוחדרת למעי הגס מצלמה קטנה המחוברת לצינור דק. בדיקה זו מאפשרת לרופא לצפות במעי הגס לכל אורכו ולקחת ביופסיות.
אם הרופא רואה שהדלקת מתחילה בפי הטבעת ועולה ברציפות למעי הגס ואז מפסיקה, סביר שמדובר בקוליטיס כיבית, כי מחלת קרוהן יכולה להופיע לכל אורך מערכת העיכול ומתבטאת בכתמים של רקמה בריאה לצד רקמה דלקתית.

בנוסף, מחלת קרוהן יוצרת לעתים מקבצים של תאים חיסוניים הנקראים גרנולומות, בעוד שקוליטיס כיבית אינה יוצרת מקבצים כאלה. גרנולומות הן תוצאה של ניסיונו של הגוף להיפטר מחומר זר וניתן לצפות בתאים אלה דרך מיקרוסקפם.

אם קיים חשד שמדובר במחלת קרוהן, ניתן להשלים את הבירור באמצעות בדיקות דימות כמו CT או MRI כדי לבדוק מעורבות של המעי הדק ובאמצעות גסטרוסקופיה לבדיקת חלקה העליון של מערכת העיכול.

טיפולים  במחלת קרוהן ובקוליטיס כיבית

מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית מטופלות בדרך כלל באותם סוגי תרופות, אם כי כל חולה עשוי להגיב אחרת לאותה התרופה. מטרת הטיפול היא להפחית את הדלקתיות ועל ידי כך להפחית את התסמינים, לאפשר לגוף לתקן את הרקמות הפגועות ולהאט את התקדמות המחלה.

אין ריפוי מלא של מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית, אם כי אנשים עם קוליטיס כיבית יכולים לבחור לעבור ניתוח להסרת המעי הגס ועל-ידי כך להיפטר מהמחלה.

תזונה היא גורם חשוב נוסף בהתלקחויות של שתי המחלות.
אמנם ההשפעה של תזונה על התלקחות היא אינדיבידואלית, אך לרוב, ירקות עתירי סיבים ופירות לא קלופים הם מזונות שהחולים מתקשים לעכל. מזון חלבי או שומני יכול אף הוא לעורר תסמינים אצל אנשים מסוימים.

כאשר יש צורך בניתוח

אם הטיפול התרופתי אינו מפחית את הדלקתיות – ייתכן שיהיה צורך בניתוח.
אפשרות זו הפכה לפחות נפוצה בשל ההתקדמות בטיפול התרופתי בעשור האחרון.

אצל אנשים עם קוליטיס כיבית הפתרונות הניתוחיים פשוטים יותר מאשר אצל אנשים עם מחלת קרוהן, כי הדלקת מתמקדת באזור אחד של מערכת העיכול שניתן להחליפו בכיס פנימי או בסטומה באמצעות כריתה.

מכיוון שקרוהן יכול להופיע בכל מקום במערכת העיכול, הסרת המעי הגס לא תרפא את המחלה.
יחד עם זאת אחוז גדול של חולי קרוהן יזדקקו בסופו של דבר לניתוח כלשהו.
במקרים חמורים קרוהן יוצרת נקבים במעי הגורמים לפיסטולות (חיבורים לא תקינים בין חלק אחד של המעי לחלק אחר) הפיסטולות יכולות לגרום לזיהום ולנזק נוסף למעי ולכן צריך לתקן אותן באמצעות ניתוח.

לסיכום,

קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן הן מחלות דומות, אך יש ביניהן מספר הבדלים מהותיים, המקלים על האבחון ועל התאמת הטיפול.

אם אתם סובלים מתסמינים מתמשכים של שלשולים, כאבי בטן, אובדן תיאבון או דימום,
ניתן לפנות לייעוץ ואבחון לד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

הגורמים למחלת קרוהן אינם ברורים לחלוטין ומשתנים מחולה אחד למשנהו.
הדעה המקובלת היום היא שהמחלה נובעת משילוב של גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים המשפעלים את המערכת החיסונית וכך נוצר המצב הדלקתי.

השכיחות של מחלת קרוהן

השכיחות של מחלת קרוהן נעה בין 0.2-0.3 אחוז בכלל האוכלוסייה. מבחינה סטטיסטית המחלה פוגעת יותר ביהודים, במיוחד ביהודים ממוצא אשכנזי, ובגברים יותר מאשר בנשים.
לכן בישראל השכיחות של קרוהן היא הגבוהה בעולם (0.46 אחוז).

המחלה פוגעת בעיקר בשתי קבוצות גיל – הצעירים – בין גיל 15 לגיל 30 והמבוגרים – בין גיל 60 לגיל 80, אך היא יכולה לפגוע גם בילדים ובאנשים בגיל הביניים.

סוגי מחלת קרוהן:

ישנם שישה סוגים של קרוהן, כשהסיווג הוא לפי מיקום המחלה

• מחלת קרוהן של הקיבה והתריסריון – מצב לא שכיח זה משפיע בעיקר על הקיבה והתריסריון – החלק הראשוני של המעי הדק – הוא מתאפיין בבחילות, הקאות, חוסר תיאבון וירידה במשקל.
• ג'ג'ונואליאיטיס – מחלה המתרחשת בחלק השני של המעי הנקרא ג'ג'ונום, גם סוג זה אינו שכיח, הוא מתאפיין בכאבי בטן לאחר ארוחה, שלשולים ופיסטולות.
• איליאטיס – מחלה המשפיעה על החלק התחתון של המעי הדק, יכולה להוביל להתפתחות פיסטולות או אבצסים בבטן הימנית התחתונה.
• אילאוקוליטיס – מחלה המשפיעה על המעי הדק הסופי, על המעי הגס והחיבור ביניהם,  והיא הווריאציה הנפוצה ביותר של קרוהן. הסימפטומים הנפוצים שלה הם שלשולים, כאבי בטן וירידה במשקל.
• קרוהן-קוליטיס – מחלה זו משפיעה רק על המעי הגס, היא דומה לקוליטיס כיבית אך יכולה לערב רקמות אחרות, פרט לרירית.
• מחלה פריאנלית – קרוהן באזור פי הטבעת – מחלה זו כרוכה לעתים קרובות בפיסטולות  – קשרים חריגים בין רקמות, זיהומים ברקמות עמוקות ופצעים וכיבים באזור פי הטבעת.

תסמינים של מחלת קרוהן

טווח החומרה של קרוהן הוא קל עד מתיש. התסמינים משתנים בהתאם למיקום של הדלקת וחומרת המחלה, ויכולים גם להשתנות עם הזמן.
קרוהן היא מחלה כרונית (מתמשכת) והטיפול בה אינו מרפא אותה אלא רק מאזן ומקל על התסמינים.
אצל רוב החולים היא נעה בין הפוגות (רמיסיה) לתקופות של התלקחות.
ישנם אנשים שאצלם המחלה רדומה רוב הזמן, וישנם כאלה הסובלים מהמחלה למשך תקופות ממושכות.

התסמינים הראשוניים האופייניים לקרוהן הם:

• שלשול
• כאבי בטן
• חום
• עייפות וחולשה
• חוסר תיאבון
• בחילות והקאות
• ירידה במשקל
• תחושה של התרוקנות לא מלאה
• יציאות תכופות
• דימום

בנוסף יכולים להופיע תסמינים חסימתיים הנובעים מהיצרות של המעי ע"י הדלקת או תהליכי הריפוי שלה:
בטן נפוחה וכואבת, המשמיעה קולות.

מרבית החולים יסבלו מתסמינים הנובעים מדלקת במעי הדק ובמעי הגס:
שלשול, כאבי בטן ועייפות וחולשה הנובעים מספיגה לקויה של ויטמינים ומינרלים.

אצל חולים הסובלים מקרוהן באזור פי הטבעת, ייתכן שיופיעו פיסטולה פריאנלית, או פיסורה, הגורמות לכאב.

מיעוטם של החולים סובלים מקרוהן בדרכי העיכול העליונות. במקרים אלה המחלה יכולה להתבטא בכיבים בפה ובפגיעה בוושט ובקיבה.

מקרים חמורים יכולים להוביל לדלקת בחלל הבטן – מצב אקוטי עם כאבי בטן חריפים.

במקרים נדירים, מחלת קרוהן מערבת גם איברים אחרים ויכולה לגרום לדלקות ושינויים במפרקים, בעיניים, בעור ובדרכי המרה.

מה גורם למחלת קרוהן?

הגורמים למחלת קרוהן עדיין לא ברורים לחלוטין, אך הדעה הרווחת, המגובה במחקרים מעמיקים בתחום מחלקת אותם לשלושה: גורמים גנטיים, גורמים סביבתיים וגורמים אימוניים (השייכים למערכת החיסון)

הגורמים הגנטיים:

נמצאו כ-160 גנים שקשורים למחלת קרוהן ולקוליטיס כיבית – חלקם משותפים לשתי המחלות וחלקם אופייניים ספציפית לכל אחת מהמחלות.
כמו כן, נמצא סטטיסטית שקרבה משפחתית מדרגה ראשונה מעלה את הסיכון לחלות בקרוהן פי עשרה,
לעד 20 אחוז מהחולים יש הורה, ילד או אח עם המחלה.

הגורמים הסביבתיים:

עליה של כמות החולים בעשורים האחרונים ותפוצתה אצל אנשים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, מצביעות על השפעת גורמים סביבתיים על התפתחות המחלה.

בין הגורמים שמשפיעים על קרוהן:

עישון – סיגריות הן גורם סיכון למחלות רבות, וביניהן מחלות מעי דלקתיות. עישון מעלה ביותר מפי 4 את הסיכון לחלות בקרוהן.

תיאוריית ההיגיינה – תיאוריה נפוצה הגורסת שהעלייה בשיעור מחלות המעי הדלקתיות ומחלות אחרות המערבות את המערכת החיסונית במדינות המערב, קשורה לעלייה ברמת ההיגיינה.
אנשים שלא נחשפו לפתוגנים (מחוללי מחלה) בילדותם, עלולים לפתח תגובה חיסונית לקויה, הגורמת למחלות דלקתיות, בהתבגרותם.

תזונה – אמנם תזונה לקויה לא גורמת למחלת קרוהן אך היא יכולה להשפיע על תדירות ועוצמת ההתלקחויות. כמו כן, מחסור בוויטמינים מסוימים, ובמיוחד בוויטמין D, מעלים את הסיכון לחלות בקרוהן.

אנטיביוטיקה – מחקרים מראים כי החשיפה לאנטיביוטיקה שאינה ממשפחת הפניצלין יכולה לעורר מחלות מעי דלקתיות.

לחץ וחרדה – לא הוכח שלחץ וחרדה יכולים לגרום למחלות מעי דלקתיות, אך הן בהחלט יכולות להחמיר את עוצמת ההתלקחויות.

נטילת תרופות – גלולות נגד הריון ומשככי כאבים לא סטרואידיאליים עלולים להיות קשורים להתפתחות קרוהן.

לצד גורמי סיכון אלה נמצא כי הנקה משפיעה על פלורת המעי, ויש ראיות לכך שילדים שינקו נמצאים בסיכון מופחת לפתח מחלות מעי דלקתיות.

הגורמים האימוניים:

שילוב של הגורמים הגנטיים והגורמים הסביבתיים מפעילים את המערכת החיסונית וגורמים להיווצרותה של דלקת כרונית הגורמת לנזק לרירית המעי.
יש המתייחסים למחלה כאל מחלה אוטואימונית אך לא נמצא נוגדן ספציפי המעיד על התפתחותה ולכן מבחינת ההגדרה הרפואית, היא נמצאת על הרצף בין מחלה אוטואימונית למחלה אוטואינפלמטורית (מחלה דלקתית ללא גירוי מוגדר).

איך מאבחנים קרוהן?

בדיקות לאבחון מחלת קרוהן מתבצעות בדרך כלל אחרי תלונת המטופל על כאבי בטן עזים וממושכים, שלשול ועייפות. תסמינים אלה יכולים להעיד על מחלות שונות ונדרשות בדיקות מעמיקות כדי לאתר את הגורם המדויק להן.

• בדיקות דם יכולות לסייע לרופא למצוא אינדיקטורים מסוימים לקרוהן כמו אנמיה או מדדים דלקתיים גבוהים. ישנם גם נוגדנים ספציפיים שהימצאותם בדם אופיינית לקרוהן אך הם לא מעידים באופן חד משמעי על נוכחות המחלה.
• בדיקות צואה – בדיקה לאיתור טפילים, בדיקת דם סמוי, תרבית לאיתור חיידקים, בדיקה לאיתור רעלנים ובדיקה לאיתור חלבון הקלפרוטקטין – המעיד על תהליך דלקתי. הבדיקות עוזרות לאבחנה מבדלת בין מחלות מעי דלקתיות למחלות אחרות.
• אנדוסקופיה – בדיקה בה מחדירים אנדוסקופ כדי לצפות במערכת העיכול העליונה
• קולונוסקופיה – לבדיקת המעי הגס
• קפסולה אנדוסקופית – צילום המעי הגס בעזרת בליעת קפסולה ובה מצלמה
• בדיקות הדמיה כמו CT ו-MRI של המעי הדק
• נטילת דגימת רקמה (ביופסיה) במהלך אנדוסקופיה וקולונוסקופיה ובדיקה פתולוגית שלה.

לאחר סיום כל הבדיקות, ושלילת כל האפשרויות האחרות, יוכל הרופא לאבחן את המחלה.

מה ההבדל בין קרוהן לקוליטיס כיבית?

מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית הן שתי מחלות המעי הדלקתיות הנפוצות ביותר.
שתיהן מחלות כרוניות, שנכון לעכשיו אין להן תרופה המביאה לריפוי מלא, אך ניתן לאזן אותן ולשלוט בהן על-ידי טיפולים מסוגים שונים.

קוליטיס כיבית פוגעת רק ברירית המעי ורק במעי הגס. היא מתפשטת מפי הטבעת לשאר המעי.
ואילו קרוהן יכולה לערב חלקים שונים במערכת העיכול מהפה ועד לפי הטבעת, כשבדרך כלל היא פוגעת במעי הדק. הפגיעה של קרוהן היא לא בהכרח רצופה, והיא יכולה להופיע במקומות שונים לאורך מערכת העיכול ולהתפשט גם לשכבות עמוקות יותר של דופן המעי.

איך מטפלים במחלת קרוהן?

קיימות מגוון אפשרויות טיפול שיכולות להפחית את חומרת ותדירות הסימפטומים של המחלה. 

תרופות:

קיימים מספר סוגים של תרופות לטיפול בקרוהן.
לרוב משתמשים בתרופות נוגדות שלשול ואנטי דלקתיות.
אפשרויות מתקדמות יותר כוללות תרופות ביולוגיות, המשתמשות במערכת החיסון של הגוף כדי לאזן את המחלה.

שילוב התרופות לטיפול במחלה תלוי בתסמינים, בהיסטוריית המחלה, בחומרת המצב ובתגובה הייחודית של כל מטופל לטיפול התרופתי.

תרופות אנטי דלקתיות:

שני הסוגים העיקריים של תרופות אנטי דלקתיות שרופאים משתמשים לטיפול בקרוהן הם  -אמינוסליצילטים וקורטיקוסטרואידים . האמינוסליצילטים משמשים לרוב כקו טיפולי ראשוני למחלה עם תסמינים קלים או עם התלקחויות נדירות. קורטיקוסטרואידים משמשים כטיפול לתסמינים חמורים יותר אך יש ליטול אותם לזמן קצר בלבד.

אימונומודולטורים – מדכאי מערכת החיסון

מערכת חיסונית פעילה מדי גורמת לדלקת שמובילה לתסמיני מחלת הקרוהן. תרופות המשפיעות על מערכת החיסון, הנקראות אימונומודולטורים, עשויות להפחית את התגובה הדלקתית ולהגביל את התגובה של המערכת החיסונית.

אנטיביוטיקה

במקרים מסוימים, טיפול אנטיביוטי ממושך, במינון נמוך, מונע את התפתחות הדלקת, מפחית את הניקוז ומרפא פיסטולות – קשרים חריגים בין רקמות הנגרמים כתוצאה ממחלת קרוהן.

טיפולים ביולוגיים

במקרים חמורים ניתן להתאים טיפול ביולוגי לטיפול בקרוהן.
תרופות ביולוגיות הן תרופות המיוצרות באמצעים ביולוגיים ולא כימייים.
התרופות הנפוצות בהן משתמשים לטיפול בקרוהן הן נוגדי TNF.
TNF הוא חלבון המופרש ממערכת החיסון ומעורר דלקת – התרופה הביולוגית מדכאת את הפעילות הזו ובכך יכולה להקל מאוד על חולי קרוהן.

במקרים בהם נוגדי ה-TNF אינם משפיעים, ישנן אפשרויות אחרות לטיפול ביולוגי – תרופות החוסמות מתווכי דלקת כמו ציטוקינים.

תזונה

מזון אינו גורם למחלת קרוהן, אך הוא יכול לעורר התלקחויות .

לאחר אבחון קרוהן, מומלץ לקבוע תור לדיאטנית שמסייעת להבין את הקשר בין התזונה הספציפית של המטופל לתסמיני המחלה, על ידי ניהול יומן תזונה ויצירת תוכנית תזונתית, המסייעת לספיגה טובה יותר של ויטמינים ומינרלים ולמניעת תופעות הלוואי השליליות הנגרמות ע"י תזונה לא מתאימה.

טיפולים כירורגיים

במקרים בהם טיפולים לא פולשניים לצד שינוי אורח החיים, אינם משפרים את התסמינים, ייתכן שיהיה צורך בניתוח. הניתוחים מטפלים בתופעות כמו הצרות של המעי, חסימת מעי, ניקוב מעי, פיסטולות או אבצסים.

סוגים מסוימים של ניתוחים לקרוהן כוללים הסרת חלקים פגומים של מערכת העיכול וחיבור מחדש של החלקים הבריאים. הליכים אחרים מתקנים רקמה פגומה, מסירים רקמת צלקת או מטפלים בזיהומים.

סוגי הניתוחים לקרוהן:

• כריתת רקמות – ניתוח להסרת מקטעים מודלקים, אבצסים ופיסטולות. רוב הניתוחים הם במקטע המחבר בין המעי הדק למעי הגס, ולעתים יש צורך בסטומה (פתח במעי הדק לאיסוף צואה) קבועה, או סטומה זמנית המאפשרת לאזור להחלים ואז מחברים את הקצוות בניתוח נוסף.
• סטריקטורופלסטייה – ניתוח לטיפול במקרים בהם יש הצרות של המעי במקטע ארוך ורצוף.
• קולקטומיה – במקרים בהם המחלה פוגעת במעי הגס – הסרת חלקים חולים ופגומים.
• פרוקטוקולקטומיה  – כריתת חלקים מהמעי הגס והרקטום – במקרים אלה יהיה צורך בקולוסטומה (פתח במעי הגס לאיסוף צואה)

מחלת קרוהן בילדים:

אמנם רוב האנשים עם מחלת קרוהן מקבלים אבחנה בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, אך מחלות מעי דלקתיות יכולות להתפתח גם אצל ילדים. לפי סקירה מ-2016 בערך אחד מתוך ארבעה החולים במחלת מעי דלקתית הוא מתחת לגיל 20.

מחלת קרוהן-קוליטיס המערבת רק את המעי הגס שכיחה אצל ילדים ובני נוער.
קשה להבחין בינה לבין קוליטיס כיבית, עד שהילד מפתח תסמינים נוספים.

אבחון מהיר ויעיל והתאמת טיפול חשובים מאוד במקרי קרוהן אצל ילדים, מכיוון שמחלה שאינה מטופלת עלולה להוביל לעיכוב התפתחותי ולהחלשת העצמות, לצד מצוקה רגשית הנובעת ממחלה כרונית בשלב זה של החיים.

הטיפולים הם בדרך כלל תרופתיים: אנטיביוטיקה, נוגדי דלקת, תרופות ביולוגיות, מדכאי חיסון או סטרואידים, ולצדם תוכנית תזונה.

כשמדובר בילדים, לחלק מהתרופות עלולות להיות תופעות לוואי משמעותיות, ולכן חשוב למצוא את השילוב הנכון שיצמצם את הפגיעה באיכות החיים למינימום.

לסיכום,

המחקר סביב המחלה עדיין נמשך, כדי למצוא טיפולים יעילים יותר ופוטנציאל לריפוי, אך עם היצע הטיפולים הקיים כיום, התסמינים ניתנים לאיזון ולניהול בהצלחה יחסית.

בכל מקרה של תסמינים אופייניים לקרוהן, כדאי להתייעץ עם הרופא ולרדת לשורש הבעיה.
במקרה של אבחון קרוהן, חשוב להתאים טיפול כדי להמשיך לחיות חיים מלאים למרות המחלה.