מהי פיסורה?

פיסורה היא קרע או סדק בעור סביב פי הטבעת.
פיסורה אינה מצב מסוכן. לרוב היא תעבור לאחר טיפול ביתי:
הגדלת צריכת המים והסיבים, נטילת מרככי צואה, מריחת משחות מקומיות ושימוש באמבטיות ישיבה. במקרים חמורים יותר ניתן לטפל בהזרקת בוטוליניום להרפיית שרירי פי הטבעת, ובמקרים של פיסורה כרונית, ניתן לשקול סוגים שונים של התערבויות כירורגיות.

יחד עם זאת, על אף שאינה מסוכנת ולרוב מתרפאת כמעט מעצמה, פיסורה עשויה לגרום לסבל רב:
כאבים עזים בעת הטלת צואה שיכולים להימשך זמן רב לאחר היציאה וגרד מציק באזור.
פיסורה נגרמת בדרך כלל מעצירות ומעבר צואה קשה, ומכיוון שהיא גורמת לכאב עז בעת יציאות, היא גורמת למי שסובל ממנה להתאפק וכך מחריפה את בעיית העצירות ויוצרת מעין מעגל שקשה לצאת ממנו.

כדי לטפל בבעיה מהשורש ולמנוע את הישנותה, מומלץ לאמץ מספר שינויים באורח החיים.

מניעת פיסורה אנאלית

ישנן מספר דרכים למניעת פיסורה אנאלית ולהקלה על כאבי פיסורה:

צמצום צריכת מזון מעובד

התזונה בעולם המודרני הפכה למעובדת יותר ויותר.
קצב החיים המהיר מונע מאתנו להשקיע במזון המיטבי לגוף ואנחנו צורכים מזון מוכן כמו נקניקים ונקניקיות, מוצרי בשר מעובדים, חטיפים, שתייה קלה ועוד "ג'אנק פוד" למיניו השונים.

לתזונה מסוג זה יש השפעה מקיפה על בריאותנו והיא פוגעת בתהליכים פיזיולוגיים טבעיים.
מזונות עניים בסיבים ועשירים בחומרים משמרים, סוכרים ומלחים.
אכילה מופרזת של מזונות אלה גורמת לשיבוש במערכת העיכול – שלשולים, עצירות כרונית, טחורים ופיסורה.

כדי לאזן את מערכת העיכול ולמנוע את בעיות הבריאות האלה, יש להפחית את צריכת המזון המעובד למינימום.

צמצום צריכת קפאין

הקשר בין קפה לעצירות שנוי במחלוקת. יש אנשים שקפה גורם להם דווקא לתופעה ההפוכה, שכן הקפאין מעורר את מערכת העיכול ויכול לפתור את בעיית העצירות, וישנם אנשים שהקפה גורם להם לעצירות.
לקפאין אפקט מייבש, ולכן הוא עשוי לייבש את הצואה, הוא חומצי, ולכן הוא הופך את הצואה לחומצית יותר ויש השותים אותו עם חלב, שמשפיע גם הוא על העיכול.

בכל הנוגע לקפאין, כל אדם מכיר את עצמו ואת ההשפעה של הקפאין על גופו,
אך גם לאנשים שהקפאין מעורר את מערכת העיכול שלהם מומלץ לשמור על מינון מאוזן של קפה,
כי צואה רכה מדי וחומצית יכולה להפריע לריפוי של פצעים באזור פי הטבעת.

צריכת סיבים מוגברת

סיבים תזונתיים הם מרכך הצואה הטבעי.
צריכת סיבים גבוהה מסייעת לריפוי עצירות ושלשולים וליצירת שגרת יציאות קבועה וקלה.
הסיבים מרככים את הצואה ומאפשרים לה לעבור בקלות בתעלה האנאלית וכך מונעים את היווצרות הפיסורה.
סיבים נמצאים בכל הירקות והפירות, בקטניות ובדגנים מלאים.
כדי להעלות את רמת הסיבים בתזונה מומלץ לשתות מיצי פרי וירק, לאכול פירות טריים ומיובשים (בתהליך טבעי), להרבות באכילת ירקות, להוסיף קטניות כמו שעועית, עדשים ואפונה לתזונה
ולהעשיר אותה באורז מלא, חיטה מלאה שיבולת שועל וכוסמין.

צריכת מים מוגברת

כאמור, עצירות ומעבר צואה קשה הם הסיבות העיקריות ליצירת פיסורה אנאלית.
צריכת מים סדירה מסייעת לנקות את מערכת העיכול, שתייה של כשני ליטר מים ליום עוזרת לרכך את הצואה ומרפאת עצירות, ובכך מונעת היווצרות סדקים אנאליים.

הימנעות מישיבה ממושכת בשירותים

הפעולה הפיזית של מתן צואה היא בעלת תפקיד מרכזי בהתפתחות או במניעת פיסורה אנאלית.
הסיכוי להתפתחות פיסורה גדל כשמופעל לחץ עודף בזמן היציאה.
יש להימנע מישיבה ממושכת בשירותים הכוללת קריאה או משחק בטלפון, תנוחה זו מפעילה לחץ על אזור פי הטבעת.
בנוסף, בזמן ניקוי האזור יש להימנע מהפעלת כוח ורצוי לשטוף את האזור לפני ניגוב.

פעילות גופנית

פעילות גופנית היא הנחיה כללית מאוד המסייעת להתמודדות עם כל מצב בריאותי.
תרגילים לא מאומצים שומרים על בריאותן של הרקות ויכולים למנוע בעיות כמו טחורים או פיסורה.
יוגה, ריצה או פילאטיס מומלצים גם למטופלים המעוניינים להחלים מפיסורה.

מניעת פיסורה אצל תינוקות ופעוטות

פיסורה שכיחה בכל גיל אצל שני המינים, אך יש לה נטייה להופיע בשנת החיים הראשונה,
לעתים נוצרת עצירות אצל תינוק כתוצאה משתייה לא מספקת או מעבר מיניקה לתחליפי חלב או למזון מוצק.
כדי למנוע עצירות, ועקב כך למנוע גם התפתחות פיסורה, ניתן להוסיף לתינוקות מתחת לגיל 4 חודשים מים בין ההאכלות.
לתינוקות מעל לגיל 4 חודשים ניתן להוסיף מעט מיץ פירות, ולתינוקות שעוברים למזון מוצק, ניתן להתחיל לכלול מזונות עתירי סיבים כמו אפונה, שעועית, משמשים, שזיפים מיובשים, אפרסקים, אגסים, שזיפים ותרד. 

לסיכום,

ברוב המקרים פיסורה נוצרת כתוצאה מעצירות וצואה קשה, ואלה נגרמות מאורח חיים הכולל תזונה דלת סיבים, אי שתיית כמות מספקת של מים, היעדר פעילות גופנית וישיבה ממושכת בשירותים.
לרוב, ניתן למנוע בעיות כמו פיסורה באמצעות שינוי של אורח החיים – הימנעות ממזון מעובד, צריכת מזון עתיר סיבים, שתייה מרובה של מים ופעילות גופנית סדירה.