תסמונת המעי הרגיז ושתי מחלות המעי הדלקתיות הנפוצות: מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית, הן מצבים הגורמים לתסמינים דומים במערכת העיכול, אך בין מחלות המעי הדלקתיות (IBD) לבין תסמונת המעי הרגיז (IBS) יש הבדל מהותי:

מחלות מעי דלקתיות הן מחלות מבניות הגורמות לנזק פיזי נראה לעין.
רופאים יכולים לזהות אותן באמצעות בדיקות כמו קולונוסקופיה או ביופסיה.
תסמונת המעי הרגיז היא מחלה תפקודית – לא ניתן לראות את תסמיניה בבדיקות.

למרות הדמיון בתסמינים ישנם מספר הבדלים, שמסייעים לייצר אבחנה מבדלת,
וכמובן – כל תלונה על נפיחות, כאבי בטן, שלשולים או עצירות, ותחושת אי-נוחות בבטן, שאינם חולפים לאורך זמן ממושך, תיבדק לעומק על-ידי רופא ורק אז יותאם לה טיפול.

תסמינים דומים של תסמונת המעי הרגיז ומחלות מעי דלקתיות

מכיוון ש-IBD ו-IBS הם מצבים המשפיעים על המעיים לזמן ממושך יש להם תסמינים דומים.
שני המצבים יכולים להופיע גם אצל ילדים, מתבגרים ואנשים צעירים.

• כאב בטן
• נפיחות
• שלשול או עצירות
• יציאות תכופות

ההבדלים בתסמינים בין שני המצבים

בנוסף לתסמינים המשותפים לשני המצבים, מחלות מעי דלקתיות יכולות לגרום לתסמינים נוספים:

• צואה מדממת או שחורה
• ירידה במשקל או אובדן תיאבון
• חום
• דלקת בעור, במפרקים או בעיניים

תסמונת המעי הרגיז IBS יכולה לגרום לריבוי בחילות וגזים ותחושת התרוקנות לא מלאה.

קיים גם הבדל לא מובהק במיקום הכאב.
מחלת קרוהן גורמת בדרך כלל לכאבים בצד הימני של הבטן וקוליטיס כיבית לכאבים בצד השמאלי,
אם כי הכאבים יכולים להופיע בכל מיקום בבטן.
תסמונת המעי הרגיז גורמת לכאבים המתרכזים לרוב בבטן התחתונה.

הגורמים למחלות מעי דלקתיות ולתסמונת המעי הרגיז

הגורמים לשני המצבים אינם מובהקים.
כשמדובר במחלות מעי דלקתיות ישנו בדרך כלל שילוב בין גורמים תורשתיים וסביבתיים, וישנו הקשר של פעילות יתר של מערכת החיסון. הפעילות המוגברת היא זו שגורמת לתסמינים כמו חום ועייפות.

גם בנוגע לתסמונת מעי דלקתית, מחקרים מצאו קשר לפעילות המערכת החיסונית, ובנוסף, לאופן שבו השרירים מעבירים מזון דרך המעי.
לאנשים רבים ישנם טריגרים שגורמים למחלו להיות פעילות: תזונה, מתח, זיהומים ושינויים הורמונליים.

אבחון של מחלות מעי דלקתיות

מכיוון שמחלות מעי דלקתיות גורמות לנזק פיזי למעיים, ניתן לאבחן אותן באמצעות בדיקות.
בדיקות אלה יכולות לזהות גם את סוג מחלת המעי (לרוב – קרוהן או קוליטיס), ולאפשר התאמת טיפול מדויקת.

• בדיקות דם וצואה
• סריקות CT או MRI
• קולונסקופיה ונטילת דגימת רקמה (ביופסיה)

אבחון תסמונת המעי הרגיז

כשמדובר בתסמונת המעי הרגיז, אין תסמינים פיזיים במעי ולכן האבחון נעשה באמצעות קריטריונים המשמשים לאבחנה מבדלת.
הבדיקות אליהן נשלח המטופל – בדיקות דם, צואה, אולטרה-סאונד וכיוצא באלה, לא נועדו לאתר ממצאים.
מטרתן היא לשלול מחלות אחרות.

לאחר שנשללו מחלות מעי דלקתיות או מחלות אחרות הגורמות לתסמינים דומים,
ניתן יהיה לאבחן את התסמונת באמצעות סדרת קריטריונים הנקראים "הקריטריונים של רומא".
הקריטריונים הם:

• כאבי בטן חוזרים המופיעים לפחות למשך יום אחד בשבוע בשלושת החודשים שלפני הבדיקה.
• כאבי הבטן קשורים ליציאות
• יש שינוי בתדירות היציאות
• יש שינוי במראה או במרקם הצואה

סיבוכים אפשריים

בעוד שלתסמונת המעי הרגיז אין סיבוכים, פרט לפגיעה משמעותית באיכות החיים,
מחלות מעי דלקתיות שאינן מטופלות עלולות לגרום לסיבוכים רבים,
בין אם מקומיים באזור המעי והרקטום כמו הידבקויות, חסימת מעיים, כיבים, פיסטולות או מורסות,
ובין אם כלליים כמו אנמיה, אובדן עצם או התייבשות.

טיפול במחלות מעי דלקתיות ובתסמונת המעי הרגיז

אנשים עם IBD או IBS מנסים לעתים קרובות לטפל בכך על ידי שינוי תזונתי.
ישנן המלצות המתאימות לכל מי שסובל מבעיית מעיים, אך כדי להתאים אותן אישית, כדאי לנהל יומן תזונה, ולבדוק מה גורם לאי נוחות בבטן ולהתגברות התסמינים.

ההמלצות הכלליות הן:

• מומלץ להימנע ממוצרי חלב, מזונות מתועשים, סוכר לבן ומוצרים המכילים אותו, בשר מעובד, מזונות מטוגנים, משקאות המכילים קפאין או מזונות המכילים חומרי שימור.
• יש הרבות בשתייה
• יש להקשיב לגוף ולהימנע ממזון שגורם לנפיחות ותחושת אי נוחות
• בתקופות שהמחלה פעילה, מומלץ לוותר על סיבים לא מסיסים כמו דגנים מלאים וירקות ופירות עם קליפה, ולצרוך אך ורק סיבים מסיסים כמו שיבולת שועל, בטטה, ירקות ופירות ללא קליפה.

מלבד התזונה, שני המצבים משפיעים גם על בריאות הנפש, וההתמודדות עם הבעיה הכרונית יכולה לגרום לדיכאון וחרדה. כדי לטפל במצבים אלה ניתן לקבל עזרה רפואית נפשית, טיפול פסיכולוגי ועזרה בניהול מתחים.
גם פורומים וקהילות תמיכה יכולים לעזור להתמודד עם בעיות רפואיות.
מטופלים רבים משלבים, לצד הטיפול הקונבנציונלי גם טיפול אלטרנטיבי – דיקור סיני, מיינדפולנס וכד.

מלבד התזונה, אחת הסיבות החשובות לאבחון נכון של המחלה, היא הטיפול התרופתי.
התרופות המתאימות למחלות מעי דלקתיות, אינן מתאימות לתסמונת המעי הרגיז.

בין התרופות ל-IBD:

אמינוסליצילטים – תרופות המשפיעות על רירית המעי ומתאימות למקרים קלים עד בינוניים של IBD.
קורטיקוסטרואידים – תרופות המחלישות את המערכת החיסונית. תרופות אלה ניתנות לזמן קצר בעת התלקחות של המחלה. נטילתן לזמן ארוך עלולה לגרום לתופעות לוואי וסיבוכים.
אימונומודולטורים – תרופות המשפיעות על מערכת החיסון וניתנות כטיפול ארוך טווח.
טיפולים ביולוגיים – המונעים מחלבונים הנמצאים בגוף לייצר תהליכים דלקתיים.
אנטיביוטיקה – לטיפול בזיהום הנגרם ע"י המחלה, או למניעת זיהום לאחר ניתוח.

במקרים חמורים של מחלות מעי דלקתיות, יש לעתים צורך בניתוח, להסרת החלקים הפגועים במעי.

טיפול בתסמונת המעי הרגיז

במקרים של IBS ניתנות בדרך כלל תרופות ללא מרשם או תרופות מרשם כדי לאזן שלשולים או עצירות.
אלה כוללים משלשלים או נוגדי שלשולים ונוגדי עוויתות.
נערכים מחקרים על השפעתה של פרוביוטיקה על תסמיני IBS.

לסיכום,
אמנם מחלות מעי דלקתיות ותסמונת המעי הרגיז, מתבטאות במקרים רבים בתסמינים דומים,
אך האבחנה ביניהן חשובה מאוד לקביעת תוכנית הטיפול.
מוזמנים לקבוע תור למרפאתו של ד"ר אבי רשף כדי לאבחן את התסמינים ולשפר את איכות החיים בעזרת טיפול מותאם.

מהי תסמונת המעי הרגיז (IBS)?

תסמונת המעי הרגיז היא מחלה הפוגעת במעיים. בניגוד לרוב מחלות המעיים, זוהי מחלה תפקודית – אין בעיה פיזית במבנה של המעיים אלא רק בדרך שבה מתפקד המעי.
אבחון המחלה נעשה על דרך השלילה – ראשית יש לשלול מחלות כמו סרטן או מחלות מעי דלקתיות, באמצעות מגוון בדיקות כולל קולונוסקופיה.

מעי רגיז עם עצירות – כשהעצירות היא התסמין הדומיננטי מלבד כאבי הבטן
מעי רגיז עם שלשול – כשהשלשול הוא התסמין העיקרי מלבד כאבי הבטן
מעי רגיז מעורב – שלשול ועצירות לחלופין.

אבחון תסמונת המעי הרגיז

התסמינים של תסמונת המעי הרגיז אינם אחידים.
הם יכולים לכלול כאבי בטן, נפיחות, בחילות, ירידה במשקל, עייפות והפרעות בשינה.
כדי לאבחן מטופל יחפש הרופא קריטריונים מסוימים:

• כאבי בטן או חוסר נוחות בטנית המופיעים לפחות 3 פעמים בחודש
• שינוי בתדירות הצואה
• שינוי במרקם הצואה
• שיפור בכאבי הבטן לאחר יציאה

כשתסמינים אלה מתמשכים לאורך תקופה, המטופל יאובחן עם תסמונת המעי הרגיז.

מהם טחורים?

טחורים הם ורידים גדושים בדם הממוקמים בתעלה האנאלית או סביבה.
כאשר יש הפרעה בזרימת הדם ולחץ על הוורידים, הם מתנפחים ועלולים לגרום לדימום לכאב ולגרד סביב פי הטבעת.
הטחורים מתחלקים לשני סוגים:
טחורים פנימיים נמצאים בתוך התעלה האנאלית.
טחורים חיצוניים מתרחשים כאשר הוורידים יוצאים מהתעלה האנאלית.
מצבים נפוצים הגורמים לטחורים הם הריון, שיעול, הרמת משקולות, השמנת יתר ומאמץ במהלך יציאות.

האם תסמונת המעי הרגיז יכולה לגרום לטחורים?

תסמונת המעי הרגיז יכולה לגרום לעצירות כרונית ארוכת טווח, מה שמוביל למאמץ יתר, לישיבה ממושכת בשירותים ולניגוב חוזר ונשנה של פי הטבעת.
העצירות הכרונית יוצרת לחץ על הוורידים בתעלה האנאלית וכך מובילה לבעיית הטחורים, או להחמרת טחורים קיימים.

כיצד מטפלים בטחורים הנובעים מתסמונת המעי הרגיז?

רוב תסמיני הטחורים הפנימיים יכולים להעלם ללא טיפול, ולכן דורשים מעקב בלבד.
אך אם הם גורמים לכאב, דימום משמעותי או יוצאים מהתעלה האנאלית, יש צורך לטפל בהם.

הטיפול בטחורים נעשה ע"י כירורג קולורקטאלי, באמצעות קשירה, הזרקת פנול או ניתוח טחורים.
אך לא די בטיפול בטחורים עצמם – כדי שהבעיה לא תחזור, יש צורך בטיפול בגורמי הסיכון שהובילו אליה מלכתחילה.
ובמקרה שהם נובעים מתסמונת המעי הרגיז, יש צורך לטפל בתסמונת.
מכיוון שאין תרופה למחלה – הטיפול מתמקד בהפחתת התסמינים
וכולל שינוי באורח החיים וטיפול תרופתי.

שינויים באורח החיים

הטיפול הראשוני בתסמונת המעי הרגיז הוא שינוי באורח החיים.
לעתים די בשינוי זה כדי לאזן את המחלה, ואין צורך בנטילת תרופות ייעודיות:

שתיית מים מרובה: שתייה מרובה מונעת את העצירות הכרונית המאפיינת מקרים מסוימים של תסמונת המעי הרגיז, ומונעת התייבשות שיכולה להיגרם משלשול כרוני.

פעילות גופנית: פעילות גופנית לא רק מועילה ללב ולמערכת השרירים והשלד, אלא גם יכולה למנוע תסמינים של תסמונת המעי הרגיז, ולשפר את פעילות מערכת העיכול בכללותה.

תסמונת המעי הרגיז תזונה

הימנעות ממזונות מסוימים יכולה להפחית את תסמיני המעי הרגיז:

• משקאות הגורמים לנפיחות – משקאות מוגזים ומשקאות אלכוהוליים.
• גלוטן – מחקרים מצאו שהפחתת צריכת הגלוטן יכולה לשפר תסמינים של נפיחות וכאבי בטן.
• FODMAPs – פחמימות מסוימות המחריפות את תסמיני המעי הרגיז: פרוקטוז (סוכר פירות), לקטוז (סוכר הנמצא במוצרי חלב) ועוד פוליאולים הניתנים לתסיסה הנמצאים בחיטה ובירקות ופירות מסוימים.
  ניתן להתאים דיאטה לסובלים ממעי רגיז, המפחיתה את צריכת הפחמימות הללו.
  חשוב לא להעלים לחלוטין מוצרים המכילים סיבים מהתזונה, מכיוון שסיבים תזונתיים נדרשים לתפקוד בריא של המעיים ומועילים למניעת עצירות.

תסמונת המעי הרגיז טיפול תרופתי

אם השינויים באורח החיים לא משפרים את התסמונת, יש צורך לאזן את המחלה באמצעות טיפול תרופתי:

• משלשלים : אם תזונה מאוזנת המכילה סיבים ושתייה מרובה אינה משפרת את העצירות, יש ליטול משלשלים כדי למנוע את הבעיה.
• תרופות נוגדות שלשול: אלה משמשות כשהשלשול הוא התסמין הדומיננטי, ויש להימנע מהן כשהחולים סובלים מעצירות.
• תרופות נוגדות שלשולים: אלה משמשים ב-IBS דומיננטי שלשול ויש להימנע מהם בחולים עם עצירות. לופרמיד הוא חומר פופולרי נגד שלשולים.
• ריפקסימין: לעתים תסמונת המעי הרגיז מתאפיינת בריבוי חיידקים מסוג מסוים.
  אנטיביוטיקה בשם ריפקסימין יכולה להכחיד את אוכלוסיית החיידקים הזו, מבלי להשפיע על שאר הגוף.
• פרוביוטיקה : לא כל החיידקים מזיקים למעיים. חיידקים טובים יכולים לעזור לשמור על מעיים בריאים. ופרוביוטיקה היא דרך יעילה להגדיל את מספר החיידקים הטובים במעיים.
• תרופות אנטיכולינרגיות: תרופות אלו פועלות על החלק של מערכת העצבים השולט בתנועת המעיים. על ידי חסימת הפעולה מפחיתות התרופות את התכווצויות המעיים. ומסייעות לטיפול בשלשולים ועוויתות מעיים מכאיבות.
• תרופות נוגדות דיכאון טריציקליות וממשפחת ה-SSRI: תרופות אלו משמשות בעיקר לטיפול בדיכאון. אך הן פועלות גם על הנוירונים המשפיעים על תנועת המעיים ויכולות למנוע עצירות, שלשול וכאבי בטן, ובנוסף לטפל בדיכאון ובחרדה המאפיינים אנשים הסובלים ממחלות כרוניות בעלות תסמינים מטרידים.
• תרופות נגד כאבים

מה קורה אם תסמונת המעי הרגיז לא מטופלת?

תסמונת המעי הרגיז היא מחלה תפקודית שאינה גורמת לנזק מבני כלשהו למעי, ולכן אינה מובילה לסיבוכים משמעותיים ומסכני חיים.
עדיין המחלה מובילה לפגיעה משמעותית באיכות החיים ויכולה לגרום בעקיפין לבעיות נוספות, מלבד טחורים:

סדקים אנאליים : מאמץ בזמן מתן צואה עלול לגרום לקרעים קטנים סביב פי הטבעת אלה כואבים, יכולים לדמם, ועשויים לדרוש הליך כירורגי.

צניחת פי הטבעת: הלחץ בתוך המעי יכול לגרום לבליטה החוצה של פי הטבעת, מה שעלול להוביל לדליפת צואה וריר מפי הטבעת.

לייעוץ ניתן לפנות לד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.