צניחת רקטום – ד״ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג בכיר https://doctor-reshef.com כירורג בכיר, מומחה בכירורגיה כללית ופרוקטולוגיה. ד"ר רשף מומחה בתחומו ומטפל ב: טחורים, פיסורה, פיסטולה, מחלות מעיים, הרניה, כריתת כיס מרה. כמו כן ניתן לבצע במרפאה פרוצדרות כמו קשירת טחורים. ד"ר רשף מבצע ניתוחים באסותא ראשון לציון ובאר שבע. Sun, 30 Jun 2024 06:58:36 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.7 https://doctor-reshef.com/wp-content/uploads/2022/05/cropped-logo_icon_dr_reshef-32x32.jpg צניחת רקטום – ד״ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג בכיר https://doctor-reshef.com 32 32 אורח חיים יושבני והשפעתו על בריאות מערכת העיכול https://doctor-reshef.com/sedentary-lifestyle/ Sun, 16 Jun 2024 06:34:01 +0000 https://doctor-reshef.com/?p=3839 בעידן המודרני, רבים מאיתנו מנהלים אורח חיים יושבני – כלומר, מבלים חלק ניכר מהיום בישיבה, בין אם במשרד, בבית או בנסיעות.
אדם המנהל אורח חיים יושבני מאופיין בחוסר פעילות גופנית משמעותית.
הוא מבלה את מרבית זמנו בישיבה או בשכיבה, כשהוא עוסק בפעילויות כגון קריאה, אינטראקציות חברתיות, צפייה בטלוויזיה, משחק במשחקי וידאו, או שימוש בטלפון נייד ומחשב.
פעילויות אלה ממלאות את רוב שעות היממה שלו, תוך צמצום משמעותי של תנועה ומאמץ גופני.
אורח חיים זה, הפך לנורמה עבור רבים, אך השלכותיו על בריאותנו משמעותיות ומדאיגות.

מעבר להשפעות הידועות של אורח חיים יושבני השמנת יתר, בעיות שלד ושרירים, ומחלות לב וכלי דם, יושבנות משפיעה גם על מערכת העיכול ובריאות המעי הגס.
במאמר זה נתמקד בהשפעות אלו, תוך התייחסות מיוחדת למחלות פרוקטולוגיות הקשורות לישיבה ממושכת.

אורח חיים יושבני והשפעתו על מערכת העיכול

השפעות שליליות של אורח חיים יושבני על מערכת העיכול

  1. ירידה בזרימת הדם: כפי שצוין קודם, ישיבה ממושכת גורמת לירידה בזרימת הדם בגוף, כולל באזור האגן והמעי הגס. הדבר עלול להוביל לפגיעה בתפקוד המעיים ולבעיות עיכול שונות.
  2. לחץ מוגבר על מערכת העיכול: הישיבה גורמת לדחיסת איברי הבטן, מה שמאט את תהליך העיכול ועלול לגרום לתחושות אי-נוחות, נפיחות, גזים וצרבת.
  3. עצירות: חוסר תנועה ממושך הוא גורם מוביל לעצירות, בשל האטה בתנועתיות המעי הגס.
  4. שינויים במיקרוביום המעי: מחקרים מראים כי ישיבה ממושכת עלולה להשפיע לרעה על המיקרוביום – אוכלוסיית החיידקים במעי. חוסר איזון במיקרוביום (דיסביוזיס) עלול להוביל לבעיות עיכול שונות, כגון תסמונת המעי הרגיז (IBS) ומחלת קרוהן.
  5. שינוי בהרגלי התזונה: לעיתים קרובות, אורח חיים יושבני מלווה בצריכה מוגברת של מזון מעובד ועתיר שומן, ובצריכה מופחתת של סיבים תזונתיים. שינויים אלה בתזונה משפיעים לרעה על בריאות המעיים.
  6. טחורים: ישיבה ממושכת מגבירה את הלחץ על כלי הדם באזור פי הטבעת, מה שעלול לגרום להתפתחות או להחמרה של טחורים. טחורים הם כלי דם מורחבים באזור פי הטבעת, שעלולים לגרום לכאב, גרד, דימום ואי נוחות.
  7. פיסורה אנאלית: לחץ מוגבר באזור פי הטבעת, בשילוב עם עצירות הנגרמת מישיבה ממושכת, עלול להוביל להתפתחות פיסורה אנאלית. זהו סדק או פצע קטן בפי הטבעת הגורם לכאב חד בזמן יציאות ולעיתים אף לדימום קל.
  8. צניחת רקטום: במקרים מסוימים, ישיבה ממושכת בשילוב עם מאמץ יתר בזמן יציאות (לעיתים קרובות בשל עצירות) עלולה לתרום להתפתחות צניחת רקטום, מצב בו חלק מהרקטום בולט החוצה דרך פי הטבעת.

דרכים להתמודדות עם השפעות הישיבה הממושכת

  • שילוב תנועה בשגרה היומית: קומו לפחות פעם בשעה למשך כמה דקות, טפסו במדרגות במקום להשתמש במעלית, או צאו להליכה קצרה בהפסקת הצהריים. להמלצה זו חשוב להתייחס כבר בגיל בית הספר היסודי, כדי לבנות הרגלים נכונים.
  • ישיבה נכונה: הקפידו על ישיבה נכונה עם תמיכה מתאימה לגב התחתון.
  • שימוש בשולחן עמידה או בעמדת עבודה מתכווננת המאפשרת לעבוד בעמידה לסירוגין.
  • תרגילי מתיחה: בצעו תרגילי מתיחה קלים במהלך היום, במיוחד למותניים ולגב התחתון.
  • שינויים תזונתיים: הגבירו את צריכת הסיבים התזונתיים והקפידו על שתייה מרובה של מים.
  • פעילות גופנית סדירה: שלבו פעילות גופנית קבועה בשגרה שלכם, לפחות 30 דקות ביום, חמש פעמים בשבוע. אורח חיים פעיל הוא הדרך הטובה ביותר למנוע את השפעת הישיבה הממושכת.
  • הקשבה לאותות הגוף: אל תתעלמו מהצורך ללכת לשירותים. דחיית היציאות עלולה להחמיר בעיות פרוקטולוגיות.
  • טכניקות לחיזוק שרירי רצפת האגן: למדו טכניקות לחיזוק לשרירי רצפת האגן, שיכולות לסייע במניעת בעיות רפואיות.

טיפול בבעיות פרוקטולוגיות הקשורות לאורח חיים יושבני

  1. טחורים:
    • הימנעו מישיבה ממושכת על האסלה.
    • השתמשו בחומרים מרככי צואה במידת הצורך.
    • שקלו שימוש בכרית מיוחדת לטחורים בזמן ישיבה ממושכת.
    • במקרים חמורים, התייעצו עם פרוקטולוג לגבי טיפולים נוספים.
  2. פיסורה אנאלית:
    • הקפידו על תזונה עשירה בסיבים ושתייה מרובה למניעת עצירות.
    • השתמשו במשחות מקומיות להקלה על הכאב, בהתאם להמלצת רופא.
    • במקרים מתמשכים, ייתכן שיידרש טיפול כירורגי.
  3. צניחת רקטום
    • חזקו את שרירי רצפת האגן באמצעות תרגילים ייעודיים.
    • הימנעו ממאמץ יתר בזמן יציאות.
    • במקרים חמורים, ייתכן שיידרש טיפול כירורגי.

חשוב לזכור כי במקרים של בעיות מתמשכות או חמורות, יש להתייעץ עם רופא.
אבחון מוקדם וטיפול נכון יכולים למנוע החמרה ולשפר משמעותית את איכות החיים.

לסיכום,

אורח חיים יושבני מהווה אתגר משמעותי לשמירה על בריאות תקינה בכלל ולשמירה על מערכת העיכול בפרט. עם זאת, על ידי אימוץ הרגלים בריאים, הגברת התנועה והקשבה לצרכי הגוף, ניתן למזער את ההשפעות השליליות ולשמור על בריאות תקינה.
זכרו, גם שינויים קטנים בשגרה היומית יכולים להוביל לשיפור משמעותי באיכות החיים ובבריאות הכללית.
אם אתם חווים בעיות פרוקטולוגיות מתמשכות, אל תהססו לפנות לייעוץ מקצועי.

]]>
עצירות כרונית – תסמינים, גורמים וסיבוכים אפשריים https://doctor-reshef.com/constipation/ Fri, 17 Feb 2023 11:35:00 +0000 https://doctor-reshef.com/?p=3412 עצירות היא שינוי בתדירות היציאות עד לפחות משלוש יציאות בשבוע, מאמץ גדול בזמן יציאה, צואה קשה או תחושה של התרוקנות לא מלאה.
עצירות כרונית היא עצירות הנמשכת מספר שבועות או יותר.

עצירות מזדמנת היא שכיחה מאוד, אך חלק מהאנשים חווים עצירות כרונית שיכולה להפריע למהלך התקין של חייהם. מעבר לאי-נוחות המתמדת שגורמת העצירות עצמה, היא עשויה לגרום לבעיות נוספות.
הטיפול בעצירות כרונית תלוי בחלקו בגורם הבסיסי, אך במקרים מסוימים לא נמצאת סיבה למצב.

עצירות כרונית

עצירות כרונית – תסמינים

עצירות נחשבת לכרונית אם מתקיימים שניים או יותר מהתסמינים הללו למשך שלושה חודשים:

  • פחות מ-3 יציאות בשבוע
  • צואה גושית או קשה
  • מאמץ יתר בזמן יציאות
  • תחושה של חסימה בפי הטבעת שמונעת יציאות
  • חוסר יכולת לרוקן לחלוטין את הצואה מהחלחולת (רקטום)

עצירות כרונית – גורמים

עצירות מתרחשת כאשר הצואה נעה לאט מדי דרך מערכת העיכול או שלא ניתן לסלק אותה ביעילות מהחלחולת. מצבים אלה גורמים לה להיות קשה ויבשה.

לעצירות כרונית יש סיבות אפשריות רבות מאוד:

חסימות במעי הגס או בפי הטבעת:

לחסימת דרכה של הצואה באזור המעי הגס, החלחולת או בפי הטבעת עצמו יכולים להיות גורמים רבים:

  • קרעים זעירים בעור סביב פי הטבעת (פיסורה אנאלית)
  • היצרות של המעי הגס
  • סרטן המעי הגס, החלחולת או סרטן בטני אחר הלוחץ על המעי הגס

בעיות עצביות סביב המעי הגס והרקטום:

בעיות נוירולוגיות יכולות להשפיע על העצבים הגורמים לשרירים במעי הגס ובפי הטבעת להתכווץ ולהניע את הצואה דרך המעיים. הסיבות כוללות:

  • נזק לעצבים השולטים בתפקודי הגוף (נוירופתיה אוטונומית)
  • טרשת נפוצה
  • מחלת פרקינסון
  • פגיעה בחוט השדרה
  • שבץ

בעיות בשרירים המעורבים ביציאה:

בעיות בשרירי האגן המעורבים ביציאות עלולות לגרום לעצירות כרונית. בעיות אלו עשויות לכלול:

  • חוסר היכולת להרפות את שרירי האגן כדי לאפשר תנועת מעיים (אניזמוס)
  • שרירי האגן שאינם מתאמים הרפיה והתכווצות בצורה נכונה (דיסינרגיה)
  • שרירי אגן מוחלשים

מצבים הורמונליים:

הורמונים מסייעים לאיזון רמותהנוזלים בגוף. מחלות ומצבים המפרים את האיזון ההורמונלי עלולים להוביל לעצירות. מצבים אלה כוללים:

  • סוכרת
  • פעילות יתר של בלוטת התריס
  • תת פעילות בלוטת התריס
  • הריון
עצירות

גורמי סיכון לעצירות כרונית

גורמים שעלולים להגביר את הסיכון לעצירות כרונית כוללים:

  • גיל – ככל שהגיל מבוגר יותר כך הסיכון לעצירות כרונית גדל
  • מין – נשים סובלות מעצירות יותר מגברים
  • התייבשות או אי שתייה מספקת של מים
  • תזונה דלה בסיבים
  • ביצוע פעילות גופנית מועטה או חוסר בפעילות גופנית
  • נטילת תרופות מסוימות, כולל תרופות הרגעה, תרופות כאב אופיואידיות, תרופות נוגדות דיכאון מסוימות או תרופות להורדת לחץ דם
  • הפרעות אכילה

סיבוכים של עצירות כרונית

עצירות וטחורים –  עצירות היא אחד הגורמים העיקריים להיווצרות טחורים – המאמץ המתמשך בזמן היציאות, הישיבה הממושכת בשירותים והצואה הקשה עשויים לגרום ללחץ על הורידים שסביב ובתוך פי הטבעת ולגרום לבעיית טחורים – כאב, נפיחות ודימום.

עצירות ופיסורה –   צואה גדולה או קשה עלולה לגרום לקרעים זעירים בפי הטבעת – פיסורה היא סדק בפי הטבעת שגורם לכאב עז ולדימום.

עצירות וצניחת רקטום – המאמץ בזמן יציאות עלול לגרום לצניחת רקטום – חלק מהרקטום צונחת דרך פי הטבעת, בזמן מתן צואה. מצב זה קשור אמנם לחולשה בסוגרים, אך עצירות כרונית יכולה להחליש את שרירים אלה.

מניעת עצירות

אם הגורם לעצירות הוא מצב רפואי אחר, יש לטפל בו ולאזן אותו כדי להשפיע על תנועת המעיים.
ישנן גם תרופות לעצירות כרונית הניתנות במרשם על ידי רופא.
אך במקביל ישנן מספר פעולות פשוטות שניתן לבצע כדי להקל על העצירות ולעתים גם לפתור את הבעיה לחלוטין:

  • לצרוך תזונה עתירת סיבים, הכוללת קטניות, ירקות, פירות, דגנים מלאים וסובין.
  • להפחית את צריכת המזונות דלי הסיבים כמו מזון מעובד ומוצרי חלב ובשר.
  • להקפיד על שתייה מרובה
  • להיות פעילים פיזית ולהקפיד על פעילות גופנית סדירה.
  • לא להתאפק או להתעלם מהדחף למתן צואה.
  • לנסות ליצור לוחות זמנים קבועים לארוחות וליציאות.
  • כשמדובר בילדים הסובלים מעצירות: חשוב להרגיל אותם לתזונה עתירת סיבים עוד מינקותם.
  • במקרים בהם יש צורך בשחרור עצירות מיידי ישנן תרופות משלשלות ללא מרשם שיכולות לסייע.
    חשוב לא לקחת אותן באופן קבוע ללא התייעצות עם רופא, כי בטווח הארוך הן עלולות להחמיר את הבעיה.

לסיכום,

עצירות כרונית היא בעיה הגורמת לחוסר נוחות רבה ומפריעה לתפקוד היומיומי.
כדי לטפל בה יש צורך לדעת מה מקורה ולכן נדרש אבחון רפואי – הגורמים לעצירות כרונית מרובים והיא יכולה לנבוע מבעיות במערכת העיכול, חולשת שרירים, מצבים הורמונליים ומחלות אחרות.
שינויים באורח החיים יכולים לסייע לטיפול בעצירות.

]]>
צניחת רקטום https://doctor-reshef.com/rectal-prolapse/ Sun, 11 Sep 2022 12:46:37 +0000 https://doctor-reshef.com/?p=3195

צניחת רקטום או שמיטת החלחולת, היא מצב שבו החלחולת (רקטום) צונחת דרך פי הטבעת,
בזמן מתן צואה. מצב זה קשור, בדרך כלל לחולשת שרירי רצפת האגן או הסוגרים.

במאמר זה תקראו על:

מהי צניחת רקטום?

הרקטום (החלחולת) הוא החלק האחרון של המעי הגס לפני פי הטבעת.
זהו המקום בו הצואה נמצאת לפי היציאה מהגוף.
כאשר היא מגיעה לאזור זה, מתעורר הדחף לעשיית הצרכים
ורשת של שרירים דוחפת את הצואה החוצה דרך פי הטבעת.
כשמתרחשת צניחת רקטום – הרקטום עצמו נדחף החוצה יחד עם הצואה ולמעשה מתהפך, כשחלקו הפנימי כלפי חוץ וחלקו הפנימי כלפי פנים. מצב היפוך זה נקרא התפשלות.

בשפה הרפואית, המונח "צניחה" מתאר כל "נפילה" של איבר ממקומו התקין.
לרוב, המשמעות היא שהשרירים התומכים באיבר נחלשו.
הדרדרות מסוימת במצבם של השרירים היא חלק מתהליך ההזדקנות,
אך גורמי בלאי נוספים יכולים להאיץ את התהליך.
לידה, עצירות כרונית או שלשול מתמשך, יכולים להחליש את שרירי פי הטבעת.

צניחת רקטום אינה מצב קריטי הדורש טיפול דחוף,
אך היא פוגעת באיכות החיים ועשויה לגרום לחוסר נוחות.
הסיבוך השכיח ביותר של המצב הוא דליפת צואה.

צניחת רקטום - ד"ר אבי רשף פרוקטולוג וכירורג בכיר

על מי משפיעה צניחת רקטום?

לרוב צניחת רקטום אופיינית יותר לנשים, מאשר לגברים, ובמיוחד לנשים מעל גיל 50.
מקרים נפוצים פחות הם מקרים של צניחת רקטום אצל ילדים,
במיוחד ילדים צעירים הסובלים משלשול כרוני או מסיסטיק פיברוזיס.

צניחת רקטום מתרחשת אצל כ-2.5 מכל 1,000 אנשים.

צניחת רקטום - גורמים

הגורם לצניחת רקטום הוא כשל בשרירים המחזיקים את פי הטבעת.
ישנם מצבים רבים  שיכולים להוביל לכשל זה:

  • הזדקנות
  • הריון ולידה
  • פציעה קודמת או ניתוח באזור
  • עצירות או שלשול כרוניים
  • זיהומים בטפילי מעיים
  • שיעול כרוני
  • פגיעה עצבית בעמוד השדרה
  • סיסטיק פיברוזיס

צניחת רקטום - תסמינים

ישנם מספר סוגים של צניחת רקטום, ולכן הצניחה יכולה להיראות שונה אצל אנשים שונים.
צניחה פנימית היא מצב שהחלחולת צנחה חלקית לתוך פי הטבעת, אך עדיין לא יצאה החוצה.
צניחה רירית היא מצב בו הרירית הפנימית של פי הטבעת התהפכה והחלה לצאת מפי הטבעת,
ואיל צניחה חיצונית היא שכל הרקטום יוצא החוצה.
במצב הראשוני צניחה מופיעה, בדרך-כלל, רק בעת מתן צואה, אך במצב מתקדם יותר היא הופכת לקבועה.

התסמינים הם:

  • תחושת לחץ בפי הטבעת
  • פי הטבעת בולט או נפוח
  • תחושה של שארית בפי הטבעת לאחר יציאה
  • מסה אדומה ובשרנית התלויה מפי הטבעת כלפי חוץ
  • דליפת ריר, צואה או דם מפי הטבעת
  • כאב או גרד אנאלי

ההבדל בין צניחת רקטום לטחורים

לצניחת רקטום ולטחורים יכולים להיות תסמינים דומים ולעתים קרובות מתבלבלים ביניהם.
גם טחורים – כלי דם נפוחים בפנים פי-הטבעת או סביבו – יכולים לגרום לכאב, גרד או דימום. טחורים יכולים גם לצנוח דרך פי הטבעת, ולהיראות כמו צניחת רקטום רירית.

טחורים וצניחת רקטום יכולים שניהם להתרחש במהלך ההיריון ואחרי הלידה,
או כתוצאה מעצירות או שלשולים כרוניים.
בעוד שלצניחת רקטום עשויות להיות סיבות רבות, טחורים נגרמים בעיקר בשל מאמץ יתר,ויכולים להתרפא ללא טיפול.
במקרים של צניחת רקטום התסמינים עשויים להשתנות אך הם לא ייעלמו.

צניחת רקטום - אבחון

במהלך אבחון בעיות בחלחולת בכלל או צניחת רקטום בפרט, הרופא מתשאל את המטופל על ההיסטוריה הרפואית שלו ובודק באופן ידני את פי הטבעת ואת אזור הרקטום.
הוא יכול לבקש מהמטופל להפעיל לחץ על השרירים ולדמות מצב של יציאה.
לאחר הבדיקה הרופא עשוי לשלוח את המטופל לבדיקות נוספות שיאשרו או ישללו את האבחנה:

דפקוגרפיה – צילום רנטגן של התרוקנות, המיועד לבדוק את תפקודי רצפת האגן והחלחולת.

מנומטריה של פי הטבעת – בדיקה המתבצעת באמצעות צינורית המוחדרת לפי-הטבעת,
ומטרתה לבדוק את תפקוד הסוגרים והחלחולת, מבחינת כוח השרירים ורגישותם.

חוקן בריום של המעי התחתון – בדיקת רנטגן של החלחולת והמעי הגס,
המתבצעת לאחר הכנת האזור החדרת חוקן בריום, כשהבריום משמש כחומר ניגוד.

קולונוסקופיה – בדיקה של החלחולת והמעי הגס, עד החלק הסופי של המעי הדק,
באמצעות החדרת מצלמה, שמוחדרת לרקטום לאחר הכנה יסודית של המעי וטשטוש של המטופל.

אלקטרומיוגרפיה  (EMG) של פי הטבעת – בדיקת הפעילות החשמלית של פי הטבעת,
הקובעת אם מקור הכשל בפעילות החלחולת וסוגרי פי הטבעת הוא עצבי.

שרירי רצפת אגן חלשים יכולים להתבטא במצבים רפואיים נוספים פרט לצניחת רקטום,
ולכן, במקרה של צניחת רקטום כתוצאה מחולשת רצפת האגן, ייתכן שהרופא ימליץ על בדיקות נוספות.
חולשה בשרירי רצפת האגן אצל נשים יכולה לגרום למצבים הבאים:

  • רקטוצלה – בלט הרקטום לנרתיק
  • בריחת שתן – אובדן שתן בלתי רצוני
  • צניחת מעי דק – חלק מהמעי הדק נלחץ אל הדופן העליונה של הנרתיק
  • צניחת נרתיק – שקיעת כיפת הנרתיק (האזור בעומק הנרתיק בו נמצא צוואר הרחם) לתוך הנרתיק
  • צניחת שלפוחית ​​השתן – שקיעת שלפוחית השתן לכיוון הנרתיק

צניחת רקטום - מה קורה אם לא מטפלים?

צניחת רקטום אצל מבוגרים לא חולפת מעצמה.
אצל ילדים, היא יכולה להיעלם אחרי שמטפלים בגורם לבעיה –
אם לילד יש צואה קשה, שלשול או זיהום טפילי במעיים,
טיפול בבעיה יקל על הלחץ על שרירי רצפת האגן.
השרירים של הילד יתקנו את עצמם במהלך הגדילה.
אצל מבוגרים – צניחת רקטום לא תשתפר ללא ניתוח.

כל עוד צניחת רקטום לא גורמת לתסמינים מטרידים המשבשים את שגרת החיים,
ניתן להמשיך ולחיות איתה. ובמקרה הצורך לדחוף את הרקטום למקומו באופן ידני.
במקרים אלה מומלץ לשכב על הצד כשהברכיים מכונסות לחזה
ולהשתמש במטלית רטובה וחמה כדי לדחוף בעדינות את הרקטום למקומו.

עם זאת, צניחת רקטום לא מטופלת נוטה להחמיר עם הזמן,
ועלולה להוביל למספר סיבוכים אפשריים:

דליפת צואה – ככל שהשרירים האנאליים נמתחים יותר, כך יתגבר הקושי לשלוט ביציאות ובגזים.
מבין הסובלים מצניחת רקטום 50%-75% מהסובלים מהבעיה מדווחים על סיבוך זה.

עצירות – כשיש כשל בתפקוד הרקטום ופי-הטבעת, יכול להיווצר קושי בפינוי צואה.
רבים סובלים מעצירות ודליפת צואה לחילופין.

כיבים ברקטום – חשיפה של רירית הרקטום עשויה לגרום לכיבים ופצעים מדממים ברירית.
דימום לא מבוקר יכול להוביל לאנמיה.

כליאת רקטום – כאשר הרקטום "נכלא" מחוץ לפי הטבעת ולא ניתן להחזירו –
מצב זה דורש טיפול דחוף, כי הוא יכול להסתיים בנמק.

ניתוח צניחת רקטום

קיימות מספר גישות כירורגיות לתיקון צניחת רקטום.
בחירת הגישה נעשית על-ידי הכירורג הקולו-רקטלי, בהתאם למצבו הרפואי של המטופל.
הגישה הראשונית, אצל אנשים צעירים יחסית, ללא מחלות רקע, היא בדרך כלל רקטופקסיה,
אך ישנם מקרים של התאמה לשיטות אחרות.

גישת בטן (רקטופקסיה)

הליך זה מחזיר את הרקטום למקומו.
במהלך הניתוח המנתח מצמיד את פי הרקטום לדופן האחורית של האגן
באמצעות תפרים קבועים ולעתים גם קיבוע של רשת ייעודית.
אלה מחזיקים את הרקטום במקום עד שגדלה רקמת צלקת.
סיכויי ההצלחה של ניתוח זה הם 97%.

ניתן לבצע רקטופקסיה באמצעות פתיחת בטן או בניתוח זעיר פולשני.
ניתוח פתוח פירושו לפתוח את חלל הבטן כדי לגשת לאיברים הפנימיים
ואילו ניתו זעיר-פולשני נעשה דרך חתכים קטנים, ומונחה בעזרת מצלמה זעירה המוחדרת לאזור.
לעתים, ניתוח זעיר פולשני מתבצע באמצעות רובוט.
שני ההליכים מתבצעים בהרדמה כללית.

במקרה של היסטוריה של עצירות כרונית, שהייתה הגורם העיקרי לצניחת הרקטום,
המנתח עשוי להציע כריתת מעי חלקית במהלך הניתוח. הוא יכול לזהות את החלק במעי שבו מופיעים קשיי העצירות. הסרת המקטע משפרת לעתים קרובות את תפקוד המעיים.

גישה פי הטבעת (הליכים פרינאליים)

אם ניתוח בטן אינו אופציה אידיאלית, המנתח  עשוי לגשת לצניחת רקטום  דרך פי הטבעת.
ניתוח דרך פי הטבעת לא תמיד מצריך הרדמה כללית כמו ניתוחי בטן ולכן מתאים לקשישים או לחולים בסיכון גבוה.
בחירה זו יכולה להתאים למקרה של צניחת רקטום קלה או למקרים של כליאת רקטום.
הסיכון להישנות הבעיה לאחר ביצוע הליכים פרינאליים גבוה מהסיכון שבניתוח בגישה הבטנית.

לניתוח רקטום דרך פי הטבעת יש שתי דרכים אפשריות:

הליך על-שם אלטמאייר – משיכת הרקטום הצנוח החוצה, וכריתת הרקטום ולעתים גם חלק מהמעי הגס הסיגמואידי.
לאחר הכריתה מתבצעת תפירה מחדש של קצה המעי הגס לפי הטבעת, וקצה המעי הגס הופך, למעשה, לרקטום.

.הליך זה פחות פולשני מניתוח בטן פתוח וקל יותר להתאושש ממנו,
אך חסרונו הוא שהצניחה עלולה להישנות. 
הסיבה לכך היא שהרקטום החדש שנוצר מהמעי הגס אינו חזק כמו הרקטום המקורי, ולכן חלק מהמנתחים משלבים בהליך זה גם הליך שנקרא לבטורפלאסטי – להידוק שרירי רצפת האגן.

נוהל דלורם – במקרה של צניחת רירית הרקטום, או צניחה חיצונית קטנה,
ניתן לבחור בהליך פשוט יותר של הסרת הרירית הצנוחה בלבד.
לאחר מכן מקפל המנתח את דופן השריר הרקטום ותופר אותו לעצמו בתוך התעלה האנאלית.
פעולה זו נועדה כדי לחזק את פי הטבעת.

ניתוח צניחת רקטום - סיבוכים אפשריים

כמו לכל ניתוח גם לניתוח צניחת רקטום יש סיבוכים אפשריים:

  • דימום
  • הידבקויות
  • קרישי דם
  • פגיעה באיברים סמוכים
  • סיבוכי הרדמה

סיבוכים ספציפיים לניתוח צניחת רקטום:

דליפה אנסטומוטית – דליפה מנקודת ההשקה בין שני חלקי מעי או חלחולת שנותקו וחוברו מחדש.
דליפה כזו נובעת מכך שהחיבור לא נרפא כהלכה ודורשת ניתוח נוסף לתיקון.

עצירות – עבור אנשים מסוימים, העצירות מחמירה לאחר הניתוח, ויכולה להופיע גם אצל אנשים שלא סבלו מעצירות קודם לכן.
אחת הסיבות לכך היא רקמת הצלקת במעי שמקשה על מעבר הצואה.

הפרעה בתפקוד המיני – לרקטופקסיה יש סיכון נמוך (1% עד 2%) לפגוע בעצב האחראי לתפקוד המיני הגברי.

כיצד ניתן למנוע צניחת רקטום או הישנות של הבעיה?

טיפול בהפרעות כרוניות במעיים – טפלו בשלשול או עצירות כרוניים שיכולים לגרום הן לצניחת רקטום והן לבעיות אחרות כמו טחורים ופיסורה.

חזקו את רצפת האגן שלכםתרגילי קיגל יכולים לחזק את שרירי האגן. הוכח שהם מונעים בריחת שתן כמו גם צניחת איברי אגן אפשרית.

לסיכום,

צניחת רקטום אולי לא נחשבת לבעיה גדולה, במיוחד לא בשלביה הראשוניים,
אך ללא טיפול היא תמשיך להחמיר.
במקרה שאתם סובלים מכל בעיית מעיים שהיא עדיף לפנות לפרוקטולוג מאשר לדחות את הטיפול.
לרוב, הניתוח יתקן את צניחת הרקטום, אך במספר קטן של המקרים הבעיה עלולה לחזור.
לניתוח עלולות להיות השלכות על פעילות המעיים, שעשויות להזדקק לטיפול נוסף.

לרוב, צניחת רקטום היא תוצר של תהליך ארוך והדרגתי של הידרדרות השרירים באזור.
זה לא מקרה חירום רפואי, אך הוא יכול להדאיג כשהוא מתרחש, ולפגוע באיכות החיים לטווח הארוך.
הידרדרות שרירים מסוימת, התלויה בגיל, היא בלתי נמנעת, אך טיפול עצמי יכול לשנות את התמונה.
ניתן לשמור על איברי האגן במצב הטוב ביותר האפשרי.על ידי שימת לב לבריאות המעיים והפעלה עקבית של שרירי רצפת האגן.
אם אכן מתרחשת צניחה – ניתוח יכול לתקן אותה.

לייעוץ ניתן לפנות לד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

]]>