צניחת רקטום

reshefadmin — Sun, 11 Sep 2022 12:46:37 +0000

צניחת רקטום או שמיטת החלחולת, היא מצב שבו החלחולת (רקטום) צונחת דרך פי הטבעת,
בזמן מתן צואה. מצב זה קשור, בדרך כלל לחולשת שרירי רצפת האגן או הסוגרים.

במאמר זה תקראו על:

מהי צניחת רקטום?

הרקטום (החלחולת) הוא החלק האחרון של המעי הגס לפני פי הטבעת.
זהו המקום בו הצואה נמצאת לפי היציאה מהגוף.
כאשר היא מגיעה לאזור זה, מתעורר הדחף לעשיית הצרכים
ורשת של שרירים דוחפת את הצואה החוצה דרך פי הטבעת.
כשמתרחשת צניחת רקטום – הרקטום עצמו נדחף החוצה יחד עם הצואה ולמעשה מתהפך, כשחלקו הפנימי כלפי חוץ וחלקו הפנימי כלפי פנים. מצב היפוך זה נקרא התפשלות.

בשפה הרפואית, המונח "צניחה" מתאר כל "נפילה" של איבר ממקומו התקין.
לרוב, המשמעות היא שהשרירים התומכים באיבר נחלשו.
הדרדרות מסוימת במצבם של השרירים היא חלק מתהליך ההזדקנות,
אך גורמי בלאי נוספים יכולים להאיץ את התהליך.
לידה, עצירות כרונית או שלשול מתמשך, יכולים להחליש את שרירי פי הטבעת.

צניחת רקטום אינה מצב קריטי הדורש טיפול דחוף,
אך היא פוגעת באיכות החיים ועשויה לגרום לחוסר נוחות.
הסיבוך השכיח ביותר של המצב הוא דליפת צואה.

על מי משפיעה צניחת רקטום?

לרוב צניחת רקטום אופיינית יותר לנשים, מאשר לגברים, ובמיוחד לנשים מעל גיל 50.
מקרים נפוצים פחות הם מקרים של צניחת רקטום אצל ילדים,
במיוחד ילדים צעירים הסובלים משלשול כרוני או מסיסטיק פיברוזיס.

צניחת רקטום מתרחשת אצל כ-2.5 מכל 1,000 אנשים.

צניחת רקטום - גורמים

הגורם לצניחת רקטום הוא כשל בשרירים המחזיקים את פי הטבעת.
ישנם מצבים רבים שיכולים להוביל לכשל זה:

הזדקנות
הריון ולידה
פציעה קודמת או ניתוח באזור
עצירות או שלשול כרוניים
זיהומים בטפילי מעיים
שיעול כרוני
פגיעה עצבית בעמוד השדרה
סיסטיק פיברוזיס

צניחת רקטום - תסמינים

ישנם מספר סוגים של צניחת רקטום, ולכן הצניחה יכולה להיראות שונה אצל אנשים שונים.
צניחה פנימית היא מצב שהחלחולת צנחה חלקית לתוך פי הטבעת, אך עדיין לא יצאה החוצה.
צניחה רירית היא מצב בו הרירית הפנימית של פי הטבעת התהפכה והחלה לצאת מפי הטבעת,
ואיל צניחה חיצונית היא שכל הרקטום יוצא החוצה.
במצב הראשוני צניחה מופיעה, בדרך-כלל, רק בעת מתן צואה, אך במצב מתקדם יותר היא הופכת לקבועה.

התסמינים הם:

תחושת לחץ בפי הטבעת
פי הטבעת בולט או נפוח
תחושה של שארית בפי הטבעת לאחר יציאה
מסה אדומה ובשרנית התלויה מפי הטבעת כלפי חוץ
דליפת ריר, צואה או דם מפי הטבעת
כאב או גרד אנאלי

ההבדל בין צניחת רקטום לטחורים

לצניחת רקטום ולטחורים יכולים להיות תסמינים דומים ולעתים קרובות מתבלבלים ביניהם.
גם טחורים – כלי דם נפוחים בפנים פי-הטבעת או סביבו – יכולים לגרום לכאב, גרד או דימום. טחורים יכולים גם לצנוח דרך פי הטבעת, ולהיראות כמו צניחת רקטום רירית.

טחורים וצניחת רקטום יכולים שניהם להתרחש במהלך ההיריון ואחרי הלידה,
או כתוצאה מעצירות או שלשולים כרוניים.
בעוד שלצניחת רקטום עשויות להיות סיבות רבות, טחורים נגרמים בעיקר בשל מאמץ יתר,ויכולים להתרפא ללא טיפול.
במקרים של צניחת רקטום התסמינים עשויים להשתנות אך הם לא ייעלמו.

צניחת רקטום - אבחון

במהלך אבחון בעיות בחלחולת בכלל או צניחת רקטום בפרט, הרופא מתשאל את המטופל על ההיסטוריה הרפואית שלו ובודק באופן ידני את פי הטבעת ואת אזור הרקטום.
הוא יכול לבקש מהמטופל להפעיל לחץ על השרירים ולדמות מצב של יציאה.
לאחר הבדיקה הרופא עשוי לשלוח את המטופל לבדיקות נוספות שיאשרו או ישללו את האבחנה:

דפקוגרפיה – צילום רנטגן של התרוקנות, המיועד לבדוק את תפקודי רצפת האגן והחלחולת.

מנומטריה של פי הטבעת – בדיקה המתבצעת באמצעות צינורית המוחדרת לפי-הטבעת,
ומטרתה לבדוק את תפקוד הסוגרים והחלחולת, מבחינת כוח השרירים ורגישותם.

חוקן בריום של המעי התחתון – בדיקת רנטגן של החלחולת והמעי הגס,
המתבצעת לאחר הכנת האזור החדרת חוקן בריום, כשהבריום משמש כחומר ניגוד.

קולונוסקופיה – בדיקה של החלחולת והמעי הגס, עד החלק הסופי של המעי הדק,
באמצעות החדרת מצלמה, שמוחדרת לרקטום לאחר הכנה יסודית של המעי וטשטוש של המטופל.

אלקטרומיוגרפיה (EMG) של פי הטבעת – בדיקת הפעילות החשמלית של פי הטבעת,
הקובעת אם מקור הכשל בפעילות החלחולת וסוגרי פי הטבעת הוא עצבי.

שרירי רצפת אגן חלשים יכולים להתבטא במצבים רפואיים נוספים פרט לצניחת רקטום,
ולכן, במקרה של צניחת רקטום כתוצאה מחולשת רצפת האגן, ייתכן שהרופא ימליץ על בדיקות נוספות.
חולשה בשרירי רצפת האגן אצל נשים יכולה לגרום למצבים הבאים:

רקטוצלה – בלט הרקטום לנרתיק
בריחת שתן – אובדן שתן בלתי רצוני
צניחת מעי דק – חלק מהמעי הדק נלחץ אל הדופן העליונה של הנרתיק
צניחת נרתיק – שקיעת כיפת הנרתיק (האזור בעומק הנרתיק בו נמצא צוואר הרחם) לתוך הנרתיק
צניחת שלפוחית השתן – שקיעת שלפוחית השתן לכיוון הנרתיק

צניחת רקטום - מה קורה אם לא מטפלים?

צניחת רקטום אצל מבוגרים לא חולפת מעצמה.
אצל ילדים, היא יכולה להיעלם אחרי שמטפלים בגורם לבעיה –
אם לילד יש צואה קשה, שלשול או זיהום טפילי במעיים,
טיפול בבעיה יקל על הלחץ על שרירי רצפת האגן.
השרירים של הילד יתקנו את עצמם במהלך הגדילה.
אצל מבוגרים – צניחת רקטום לא תשתפר ללא ניתוח.

כל עוד צניחת רקטום לא גורמת לתסמינים מטרידים המשבשים את שגרת החיים,
ניתן להמשיך ולחיות איתה. ובמקרה הצורך לדחוף את הרקטום למקומו באופן ידני.
במקרים אלה מומלץ לשכב על הצד כשהברכיים מכונסות לחזה
ולהשתמש במטלית רטובה וחמה כדי לדחוף בעדינות את הרקטום למקומו.

עם זאת, צניחת רקטום לא מטופלת נוטה להחמיר עם הזמן,
ועלולה להוביל למספר סיבוכים אפשריים:

דליפת צואה – ככל שהשרירים האנאליים נמתחים יותר, כך יתגבר הקושי לשלוט ביציאות ובגזים.
מבין הסובלים מצניחת רקטום 50%-75% מהסובלים מהבעיה מדווחים על סיבוך זה.

עצירות – כשיש כשל בתפקוד הרקטום ופי-הטבעת, יכול להיווצר קושי בפינוי צואה.
רבים סובלים מעצירות ודליפת צואה לחילופין.

כיבים ברקטום – חשיפה של רירית הרקטום עשויה לגרום לכיבים ופצעים מדממים ברירית.
דימום לא מבוקר יכול להוביל לאנמיה.

כליאת רקטום – כאשר הרקטום "נכלא" מחוץ לפי הטבעת ולא ניתן להחזירו –
מצב זה דורש טיפול דחוף, כי הוא יכול להסתיים בנמק.

ניתוח צניחת רקטום

קיימות מספר גישות כירורגיות לתיקון צניחת רקטום.
בחירת הגישה נעשית על-ידי הכירורג הקולו-רקטלי, בהתאם למצבו הרפואי של המטופל.
הגישה הראשונית, אצל אנשים צעירים יחסית, ללא מחלות רקע, היא בדרך כלל רקטופקסיה,
אך ישנם מקרים של התאמה לשיטות אחרות.

גישת בטן (רקטופקסיה)

הליך זה מחזיר את הרקטום למקומו.
במהלך הניתוח המנתח מצמיד את פי הרקטום לדופן האחורית של האגן
באמצעות תפרים קבועים ולעתים גם קיבוע של רשת ייעודית.
אלה מחזיקים את הרקטום במקום עד שגדלה רקמת צלקת.
סיכויי ההצלחה של ניתוח זה הם 97%.

ניתן לבצע רקטופקסיה באמצעות פתיחת בטן או בניתוח זעיר פולשני.
ניתוח פתוח פירושו לפתוח את חלל הבטן כדי לגשת לאיברים הפנימיים
ואילו ניתו זעיר-פולשני נעשה דרך חתכים קטנים, ומונחה בעזרת מצלמה זעירה המוחדרת לאזור.
לעתים, ניתוח זעיר פולשני מתבצע באמצעות רובוט.
שני ההליכים מתבצעים בהרדמה כללית.

במקרה של היסטוריה של עצירות כרונית, שהייתה הגורם העיקרי לצניחת הרקטום,
המנתח עשוי להציע כריתת מעי חלקית במהלך הניתוח. הוא יכול לזהות את החלק במעי שבו מופיעים קשיי העצירות. הסרת המקטע משפרת לעתים קרובות את תפקוד המעיים.

גישה פי הטבעת (הליכים פרינאליים)

אם ניתוח בטן אינו אופציה אידיאלית, המנתח עשוי לגשת לצניחת רקטום דרך פי הטבעת.
ניתוח דרך פי הטבעת לא תמיד מצריך הרדמה כללית כמו ניתוחי בטן ולכן מתאים לקשישים או לחולים בסיכון גבוה.
בחירה זו יכולה להתאים למקרה של צניחת רקטום קלה או למקרים של כליאת רקטום.
הסיכון להישנות הבעיה לאחר ביצוע הליכים פרינאליים גבוה מהסיכון שבניתוח בגישה הבטנית.

לניתוח רקטום דרך פי הטבעת יש שתי דרכים אפשריות:

הליך על-שם אלטמאייר – משיכת הרקטום הצנוח החוצה, וכריתת הרקטום ולעתים גם חלק מהמעי הגס הסיגמואידי.
לאחר הכריתה מתבצעת תפירה מחדש של קצה המעי הגס לפי הטבעת, וקצה המעי הגס הופך, למעשה, לרקטום.

.הליך זה פחות פולשני מניתוח בטן פתוח וקל יותר להתאושש ממנו,
אך חסרונו הוא שהצניחה עלולה להישנות.
הסיבה לכך היא שהרקטום החדש שנוצר מהמעי הגס אינו חזק כמו הרקטום המקורי, ולכן חלק מהמנתחים משלבים בהליך זה גם הליך שנקרא לבטורפלאסטי – להידוק שרירי רצפת האגן.

נוהל דלורם – במקרה של צניחת רירית הרקטום, או צניחה חיצונית קטנה,
ניתן לבחור בהליך פשוט יותר של הסרת הרירית הצנוחה בלבד.
לאחר מכן מקפל המנתח את דופן השריר הרקטום ותופר אותו לעצמו בתוך התעלה האנאלית.
פעולה זו נועדה כדי לחזק את פי הטבעת.

ניתוח צניחת רקטום - סיבוכים אפשריים

כמו לכל ניתוח גם לניתוח צניחת רקטום יש סיבוכים אפשריים:

דימום
הידבקויות
קרישי דם
פגיעה באיברים סמוכים
סיבוכי הרדמה

סיבוכים ספציפיים לניתוח צניחת רקטום:

דליפה אנסטומוטית – דליפה מנקודת ההשקה בין שני חלקי מעי או חלחולת שנותקו וחוברו מחדש.
דליפה כזו נובעת מכך שהחיבור לא נרפא כהלכה ודורשת ניתוח נוסף לתיקון.

עצירות – עבור אנשים מסוימים, העצירות מחמירה לאחר הניתוח, ויכולה להופיע גם אצל אנשים שלא סבלו מעצירות קודם לכן.
אחת הסיבות לכך היא רקמת הצלקת במעי שמקשה על מעבר הצואה.

הפרעה בתפקוד המיני – לרקטופקסיה יש סיכון נמוך (1% עד 2%) לפגוע בעצב האחראי לתפקוד המיני הגברי.

כיצד ניתן למנוע צניחת רקטום או הישנות של הבעיה?

טיפול בהפרעות כרוניות במעיים – טפלו בשלשול או עצירות כרוניים שיכולים לגרום הן לצניחת רקטום והן לבעיות אחרות כמו טחורים ופיסורה.

חזקו את רצפת האגן שלכם – תרגילי קיגל יכולים לחזק את שרירי האגן. הוכח שהם מונעים בריחת שתן כמו גם צניחת איברי אגן אפשרית.

לסיכום,

צניחת רקטום אולי לא נחשבת לבעיה גדולה, במיוחד לא בשלביה הראשוניים,
אך ללא טיפול היא תמשיך להחמיר.
במקרה שאתם סובלים מכל בעיית מעיים שהיא עדיף לפנות לפרוקטולוג מאשר לדחות את הטיפול.
לרוב, הניתוח יתקן את צניחת הרקטום, אך במספר קטן של המקרים הבעיה עלולה לחזור.
לניתוח עלולות להיות השלכות על פעילות המעיים, שעשויות להזדקק לטיפול נוסף.

לרוב, צניחת רקטום היא תוצר של תהליך ארוך והדרגתי של הידרדרות השרירים באזור.
זה לא מקרה חירום רפואי, אך הוא יכול להדאיג כשהוא מתרחש, ולפגוע באיכות החיים לטווח הארוך.
הידרדרות שרירים מסוימת, התלויה בגיל, היא בלתי נמנעת, אך טיפול עצמי יכול לשנות את התמונה.
ניתן לשמור על איברי האגן במצב הטוב ביותר האפשרי.על ידי שימת לב לבריאות המעיים והפעלה עקבית של שרירי רצפת האגן.
אם אכן מתרחשת צניחה – ניתוח יכול לתקן אותה.

לייעוץ ניתן לפנות לד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

ניתוח צניחת רקטום – ד״ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג בכיר