מערכת העיכול כוללת איברים רבים שחלקם מעבדים את המזון וחלקם מפרישים חומרים המסייעים לתהליך. למעשה, מערכת העיכול היא רשת איברים שמסייעים לגוף לספוג את החומרים המזינים הנמצאים במזון ולהפריש את המיותרים.

חשיבות תהליך העיכול

מערכת העיכול בנוייה באופן ייחודי, כך שתוכל להפוך את המזון לחומרים מזינים ולאנרגיה הדרושה לגוף כדי לשרוד, לאחר תהליך זה היא מפנה את הפסולת המוצקה – הצואה.

תהליך העיכול הוא אחד התהליכים החשובים ביותר, מכיוון שלצורך קיומו, הגוף זקוק לחומרים המזינים מהמזון ומנוזלים שאנחנו צורכים. חומרים מזינים כוללים פחמימות, חלבונים, שומנים, ויטמינים, מינרלים ומים.
מערכת העיכול מפרקת את המזון וסופגת חומרים מזינים מהמזון והנוזלים כדי להפיק אנרגיה, לצמוח ולתקן תאים.

מבנה מערכת העיכול

האיברים המרכיבים את צינור העיכול הם: הפה, הוושט, הקיבה, המעי הדק, המעי הגס, החלחולת ופי הטבעת.
האיברים המסייעים לתהליך העיכול הם: הכבד, כיס המרה, דרכי המרה והלבלב.
איברים אלה פועלים יחד כדי להשלים את תהליך העיכול.

פה

הפה הוא האיבר הראשון המשתתף בתהליך העיכול. למעשה, העיכול מתחיל עוד לפני האכילה עצמה –
בלוטות הרוק מתחילות לפעול כתוצאה מראייה והרחה של האוכל.
כשהמזון נכנס לפה הוא נלעס על ידי השיניים החותכות אותו לפיסות קטנות המתעכלות בקלות רבה יותר.
הרוק מתערבב עם האוכל הלעוס והאינזימים הנמצאים ברוק מתחילים בתהליך פירוק המזון.
המזון מגיע לתחנה הבאה, באמצעות הלשון המעבירה אותו לגרון ומשם לוושט.

ושט

הוושט ממוקם באזור הגרון ליד קנה הנשימה. זהו צינור שרירי המתחיל בלוע ומסתיים בקיבה.
כשהמזון מגיע מהפה לוושט, סדרת התכווצויות שרירים, הנקראת תנועה פריסטלטית, דוחפת אותו פנימה לתוך הקיבה.
הוושט ממוקמת מאחורי קנה הנשימה כדי למנוע כניסת מזון למערכת הנשימה. מכסה הגרון סוגר את קנה הנשימה בעת האכילה.
בעת מעבר האוכל לקיבה סוגר הוושט התחתון נפתח, ולאחר מכן הוא מתכווץ כדי למנוע מתוכן הקיבה לחזור לוושט (כאשר תהליך זה לא מתרחש באופן תקין התוצאה היא ריפלוקס או צרבת).

קיבה

הקיבה היא איבר חלול המכיל את המזון בזמן פעולת אנזימי הקיבה. אנזימים אלו ממשיכים בתהליך פירוק המזון כדי לאפשר לגוף לספוג אותו. תאים בדופן הקיבה מפרישים חומצה ואנזימים בעלי פעולה חזקה, שאחראים על תהליך הפירוק. כאשר תוכן הקיבה מעובד מספיק, הוא משתחרר למעי הדק.

מצבים רפואיים הקשורים לקיבה הם:

גסטרואנטריטיס – שפעת הקיבה היא זיהום של הקיבה והחלק העליון של המעי הדק הנגרם בדרך כלל על ידי וירוס. זה בדרך כלל נמשך פחות משבוע. מיליוני אנשים חולים בשפעת הקיבה מדי שנה.

מעי דק

המעי הדק מורכב משלושה מקטעים – התריסריון, המעי הריק (ג'ג'ונום) והמעי העקום (אילאום) – המעי הדק הוא צינור שרירי, באורך 6-8 מטר, המפרק מזון באמצעות אנזימים המשתחררים מהלבלב והמרה המגיעה מהכבד.
התנועה הפריסטלטית פועלת גם באיבר זה, ובאמצעות תנועה זו עובר המזון דרך המעי ומתערבב בחומרים המופשרים מהכבד והלבלב.

התריסריון הוא המקטע הראשון של המעי הדק. הוא אחראי במידה רבה לתהליך הפירוק המתמשך.
הג'ג'נום והאילאום אחראים בעיקר לספיגת חומרי הזנה לזרם הדם.

תוכן המעי הדק מתחיל את דרכו במצב צבירה מוצק למחצה ומסתיים כנוזל לאחר מעבר דרך האיבר.
האחראיים לשינוי זה הם מים, מיצי מרה, אנזימים וליחה. לאחר שחומרי ההזנה נספגו ושאריות נוזל המזון עברו דרך המעי הדק, הם מגיעים למעי הגס.

מצבים רפואיים המשפיעים על המעי הדק הם:

• מחלת צליאק: הפרעה אוטואימונית שעלולה לפגוע במעי הדק.. הנזק קורה כאשר אדם עם צליאק צורך גלוטן -חלבון המצוי בחיטה, שעורה ושיפון.
• מחלת קרוהן: מחלת קרוהן מחלת מעי דלקתית כרונית (IBD) שיכולה להשפיע על כלל מערכת העיכול, ובניגוד לקוליטיס כיבית הפוגעת רק ברירית המעי הגס, יכולה לפגוע גם במעי הדק.

לבלב

הלבלב מפריש אנזימי עיכול לתריסריון. אנזימים אלה מפרקים חלבון, שומנים ופחמימות .
בנוסף, הלבלב מייצר אינסולין, ומעביר אותו ישירות לזרם הדם. אינסולין הוא ההורמון העיקרי בגוף האחראי לחילוף חומרים של סוכר.

כבד

לכבד תפקידים רבים, אך תפקידו העיקרי במערכת העיכול הוא לעבד את אבות המזון הנספגים מהמעי הדק.
גם למרה המופרשת מהכבד למעי הדק תפקיד חשוב בעיכול שומן וויטמינים.

הכבד הוא ה"מפעל הכימי" של הגוף. הוא משתמש בחומרי הגלם הנספגים במעי כדי ליצור את החומרים הכימיים השונים, שהגוף זקוק להם כדי לתפקד.
בנוסף, הכבד מפרק כימיקלים שעלולים להזיק לגוף כמו תרופות רעילות או חומרים מזיקים הנמצאים במזון.

כיס המרה

כיס המרה אוגר ומרכז את המרה מהכבד, ולאחר מכן משחרר אותה בצורה מווסתת לתריסריון כדי לסייע בספיגה ובעיכול שומנים.
אבני מרה הן חתיכות קטנות של חומר מוצק הנוצרות מנוזל העיכול שנוצר בכיס המרה – אבני מרה עשויות לגרום לסבל רב, ולרוב הטיפול המומלץ הוא כריתת כיס המרה.

המעי הגס

המעי הגס אחראי על עיבוד הפסולת כדי להקל על פינוייה מהגוף. זהו צינור שרירי באורך כמטר וחצי, שמחבר את המעי הדק לפי הטבעת.

המעי הגס מורכב מהמעי העיוור (צקום), המעי הגס העולה (ימני), המעי הגס הרוחבי, המעי הגס היורד (שמאלי) והמעי העקול (הסיגמואידי) המתחבר לרקטום.

פסולת שנותרה מתהליך העיכול, מועברת דרך המעי הגס באמצעות תנועה פריסטלטית, תחילה במצב נוזלי ובסופו של דבר בצורה מוצקה. כשהצואה עוברת דרך המעי הגס, המים מוסרים ממנה. הצואה מאוחסנת במעי העקול עד שהיא מתרוקנת לכיוון הרקטום ופי הטבעת.

בדרך כלל לוקח לצואה כ-36 שעות לעבור דרך המעי הגס. הצואה עצמה היא בעיקר פסולת מזון וחיידקים. חיידקים טובים אלו מבצעים מספר תפקידים חשובים, כמו סינתזה של ויטמינים שונים, עיבוד מוצרי פסולת וחלקיקי מזון והגנה מפני חיידקים מזיקים.

מצבים רפואיים המשפיעים על המעי הגס:

• תסמונת המעי הרגיז (IBS) – מצב שבו שריר המעי הגס מתכווץ לעתים קרובות יותר או פחות מהרגיל. אנשים עם IBS חווים גזים מוגזמים, כאבי בטן והתכווצויות.
• דיברטיקולוזיס ודיברטיקוליטיס : דיברטיקולוזיס ודיברטיקוליטיס הם שני מצבים המתרחשים במעי הגס.
  מדובר בכיסים או בליטות שנוצרות בדופן המעי ועשויים להפוך לדלקתיים.
• סרטן : סרטן המשפיע על רקמות ואיברים במערכת העיכול נקראים סרטן מערכת העיכול . ישנם סוגים רבים של סרטן GI: סרטן הוושט, סרטן הקיבה, סרטן המעי הגס והרקטום, סרטן הלבלב וסרטן הכבד.
  הנפוץ ביותר הוא סרטן המעי הגס.

חלחולת (רקטום)

החלחולת היא איבר ישר באורך כ-20 ס"מ, הנמצא בקצה המעי הגס ומחבר אותו לפי הטבעת. תפקיד החלחולת הוא לקבל צואה מהמעי הגס, ליידע את הגוף שיש פסולת לפינוי ולהחזיק את הצואה עד שהפינוי מתרחש. כאשר גז או צואה מגיעים לחלחולת, חיישנים שולחים מסר למוח. לאחר מכן המוח מחליט אם ניתן לשחרר את תוכן פי הטבעת או לא.
אם ניתן לשחרר את תוכן הרקטום, הסוגרים מתרפים והחלחולת מתכווצת. אם לא ניתן לפנות את תוכן הרקטום הסוגרים מתכווצים והתחושה נעלמת זמנית.

פי הטבעת

פי הטבעת הוא החלק האחרון של מערכת העיכול. זוהי תעלה באורך כ-5 ס"מ המורכבת משרירי רצפת האגן ושני הסוגרים האנאליים (פנימי וחיצוני). רירית פי הטבעת העליונה מסוגלת לזהות את תוכן פי הטבעת. זה מאפשר לדעת אם התוכן הוא נוזלי, גז או מוצק.

פי הטבעת מוקף בשרירי סוגר שמאפשרים שליטה בצואה. שריר רצפת האגן יוצרת זווית בין הרקטום לפי הטבעת שמונעת מהצואה לצאת כשהיא לא אמורה. הסוגר הפנימי תמיד הדוק פרט לזמן הטלת הצואה, וכך הוא מונע דליפה לא רצונית של צואה.

בעיות רפואיות הקשורות לפי הטבעת ולרקטום:

• טחורים – פקעות ורידים הממוקמים סביב ובתוך פי הטבעת. התרחבות הוורידים גורמת לכאב, דימום ואי-נוחות.
• פיסורה – סדק באזור פי הטבעת הגורם לכאב עז.

בעיות במערכת העיכול – מתי להגיע לרופא?

ישנם מצבים זמניים או כרוניים המשפיעים על מערכת העיכול.
בעיות כמו עצירות, שלשול או צרבת הן מאוד נפוצות, וכמעט כל אדם סובל מהם מעת לעת.
אך אם בעיות אלה מתרחשות לעתים קרובות, מומלץ לפנות לרופא מומחה, כי הן יכולות להיות סימן להפרעה חמורה יותר הדורשת אבחון וטיפול רפואי.

תסמינים אחרים כמו דימום מהרקטום, כאבי בטן שאינם חולפים, כאבים ודימום סביב פי הטבעת,
דורשים בדיקת רופא מוקדם ככל האפשר.

מוזמנים לפנות לייעוץ אצל  ד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית ומיומן בכירורגיה לפרוסקופית מתקדמת, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.

לחץ נפשי כתוצאה ממחלת מעי דלקתיות

אמנם מתח ולחץ לא יכולים לגרום למחלת מעי דלקתית, אך הם בהחלט יכול לנבוע ממנה.
לחץ נפשי הוא אחד התסמינים הנפוצים של בעיות רפואיות כרוניות.

אבחון עם מחלה כרונית הוא מצב מלחיץ, בגלל עצם הידיעה שלא צפוי ריפוי מלא
ויש צורך במגוון טיפולים כדי להישאר במצב בריאותי יציב.
מחלות כרוניות מצריכות ניהול ארוך טווח של תסמינים, ושינויים קבועים באורח החיים.
התסמינים של מחלות מעי דלקתיות, בין אם קרוהן או קוליטיס כיבית, לא עומדים להיעלם –
הם יהיו נוכחים למשך שארית חייו של החולה, גם אם יצליח לשלוט במידת חומרתם.
מחלות כרוניות יכולות לגרום לשינויים במראה החיצוני ולחוסר יציבות במקומות העבודה,
שגם הם מורידים את הביטחון העצמי ואת תחושת הערך העצמי.
המתח והלחץ יכולים להגיע למצבים כמו דיכאון וחרדה.

איך משפיעים מתח ולחץ על החמרת התסמינים

אמנם מחלות מעי דלקתיות אינן נגרמות על ידי לחץ, אך רמה גבוהה ומתמשכת של לחץ, מתח וחרדה
עשויה לגרום להחמרת התסמינים – ההתלקחויות עלולות להתרחש בתדירות גבוהה יותר וחומרתן יכולה לעלות כתוצאה מהלחץ.

הסיבה העיקרית לכך היא שההורמונים המשתחררים בגוף בזמן לחץ נפשי – הורומוני לחץ, כמו קורטיזול, עשויים לשבש את תהליכי העיכול שמלכתחילה אינם תקינים אצל החולים במחלות מעי דלקתיות.

התסמינים המחמירים בעת לחץ:

• שינויים במהירות התנועה דרך מערכת העיכול – עלייה במהירות התנועה תוביל להופעת שלשול, שהוא אחד התסמינים השכיחים ביותר שחווים חולי IBD. אם תנועת החומר מואטת, תיתכן עצירות.
• הפרשת עודף חומצה – רירית הקיבה מייצרת רמה גבוהה יותר של חומצה בעת לחץ, וחומצה שאינה מנוטרלת מגיעה למעי ופוגעת ברירית.
• הגברת התהליך הדלקתי – במחקר חדש שפורסם השנה, נמצא כי הורמוני סטרסט מקיימים אינטרקציה עם מערכת העצבים של המעי, וגורמים להגברת תהליכי הדלקת. אצל עכברים, שעברו תהליך המדמה מחלת מעי דלקתית, נמצא כי לחץ מגביר פי שניים את חומרת המחלה. 

לצד הטיפול במחלה עצמה, המחקרים האחרונים מעלים כיוון מחשבה לטיפולים תרופתיים המפחיתים את השפעתם של הורמוני הלחץ.

איך ניתן למנוע את החמרת התסמינים כתוצאה מלחץ?

לחץ מתמשך משפיע על כלל החיים. תקפות ארוכות של מתח מובילות לתסכול, כעס, היעדר תקווה ודיכאון.
הלחץ הנפשי של החולה במחלה כרונית כמו מחלת מעי דלקתית משפיע גם על הסובבים אותו.
הדרך היעילה ביותר לעצירת מעגל ההשפעה השלילי ולמניעת החמרת תסמיני מחלות מעי דלקתיות כתוצאה מלחץ, הוא טיפול בלחץ עצמו.
לשם כך, חשוב להכיר את תסמיני הלחץ ולזהות מצבים המשפיעים לרעה על השלמות הנפשית.

תסמינים נפוצים ללחץ הם:

• עצבנות וקושי בניהול מערכות יחסים
• חרדה, מחשבות חוזרות ועצב
• אובדן עניין בפעילויות שבעבר גרמו להנאה
• הפרעות שינה ועייפות כרונית
• כאבי ראש חוזרים
• בעיות קוגניטיביות כמו קושי בריכוז והפרעות בזיכרון

פעולות שיכולות למנוע לחץ או לטפל בו:

• פניה לעזרה נפשית כשחשים מצוקה וקשיי התמודדות – טיפול נפשי, טיפול בשיחות או קבוצת תמיכה, ובמקרה של דיכאון או חרדה גם טיפול תרופתי.
• למידה על ההיבטים השונים של מחלות מעי דלקתיות ועל הדרכים לנהל אותם, יכולה להחזיר את תחושת השליטה.
• למידה על ניהול לחץ מעניקה כלים לשמירה על השקפה חיובית יותר.
• הקפדה על תזונה בריאה המותאמת למחלות מעי דלקתיות.
• שמירה על פעילות גופנית מתונה ועקבית, משפיעה גם על מצב הרוח.
• פעילויות להפחתת מתח כמו מדיטציה או מיינדפולנס.
• הפחתת התחייבויות הגורמות למתח ולחץ.
• שמירה על קשר רצוף עם משפחה וחברים.

לסיכום,

קיים קשר הדוק בין לחץ נפשי ומחלות מעי דלקתיות.
מחלות כרוניות בכלל ומחלות מעי דלקתיות בפרט, משפיעות על מיליוני אנשים ברחבי העולם. 
לכל אחד יש תסמינים משלו ודרכים משלו להתמודד איתם.
כשמדובר במחלות מעי דלקתיות – לחץ נפשי אינו הגורם הישיר להם, אך הוא משפיע בדרכים רבות על תדירות ההתלקחויות ועל חומרתן.
חשוב לדעת שישנן דרכים רבות להתמודד עם לחץ, הן בזירת אורח החיים והן בזירת הטיפול המקצועי.
ניהול תסמיני הלחץ הוא חלק מרכזי בתוכנית הטיפול של מחלות מעי דלקתיות.

שכיחות סרטן המעי הגס

סרטן המעי הגס הוא מחלה הכוללת גידולים במערכת העיכול התחתונה – המעי הגס, התוספתן והרקטום.
לצד סרטן השד אצל נשים וסרטן ריאות, זהו אחד מסוגי הסרטן הנפוצים ביותר בעולם המערבי, והשני בשכיחותו בישראל.
כאחד מתוך 20 אנשים בישראל עשוי לפתח סרטן המעי הגס במהלך חייו, כאשר השכיחות עולה עם הגיל.
מתוך כלל התמותה ממחלות הסרטן – סרטן המעי הגס הוא גורם המוות השני בשכיחותו.

אבחון מוקדם של המחלה מתבצע באמצעות קולונוסקופיה – בדיקה פולשנית של המעי הגס המתבצעת באמצעות קולונוסקופ המוחדר דרך פי הטבעת.
במהלך בדיקה זו, ניתן להסיר פוליפים שעשויים להתפתח לגידולים, לדגום רקמות ולשלוח אותן לבדיקה פתולוגית.
האבחון המוקדם יכול למנוע את התפתחות המחלה והגעתה לשלבים מתקדמים הדורשים טיפול ניתוחי,
לרוב בשילוב הקרנות וכימותרפיה, ועלולים לגרום למוות.

המלצת משרד הבריאות בישראל היא לעבור בדיקות קולונוסקופיה סדירות החל מגיל 50, מאחר ששכיחות המחלה עולה החל מגיל זה. אך בסקרים עדכניים נמצא שמספר המאובחנים עם סרטן המעי הגס לפני גיל 50 נמצא בעלייה מתמדת.

סרטן המעי הגס אצל צעירים

מחקר שפורסם בארה"ב ב-2017 מצא כי שיעורי סרטן המעי הגס עלו ב-2.4% בין אמצע שנות ה-80 ל-2013 אצל אנשים בטווח הגילים 20 עד 29, ועלה ב-1% אצל אנשים בטווח הגילים 30 עד 39.

מה שמפתיע יותר הוא שהמחקר מראה גם ירידה בשיעורי סרטן המעי הגס בקרב אנשים בני 50 ומעלה, כאשר למעשה קבוצת הגיל הזו היא זו שנחשבת בסיכון הגבוה ביותר למחלה.
המחקר מצביע על כך שלאנשים שנולדו ב-1990 יש סיכוי גבוה יותר לחלות בסרטן המעי הגס במהלך חייהם
מאשר לאנשים שנולדו בשנות ה-50 של המאה ה-20.

לפי דו"ח של האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן שפורסם השנה – מאז אמצע שנות ה-90, אירעות מקרי סרטן אצל אנשים מתחת לגיל 50 עלתה בכ-50%.

הנתונים אינם מוגבלים רק לארה"ב. גם בישראל קיימת עלייה במקרי סרטן המעי הגס אצל צעירים.
לפי דו"ח משרד הבריאות – בין השנים 2,000 ל-2,020 חלה עליה מתמדת, של 3%-4% בשנה, של מקרי סרטן אצל גברים בטווח הגילים 20-44.

הגורמים לעליה במקרי סרטן המעי הגס אצל צעירים

ככל הנראה, הגורם העיקרי לעליה במקרי סרטן המעי הגס הוא אורח החיים המודרני: השמנה, ישיבה ממושכת וצריכת בשר אדום ומזון מעובד.
בנושא זה קיימים מחקרים רבים:

מחקר שפורסם ב-2021 מצא שנשים ששתו יותר משני משקאות ממותקים ביום היו בסיכון גבוה יותר מכפול לסרטן המעי הגס והחלחולת, בהשוואה לנשים ששתו פחות ממשקה אחד.

מחקר שפורסם השנה מצביע על כך שאנשים שמרבים לאכול מזונות טריים ומפחיתים את המזונות המעובדים למינימום נוטים פחות לפתח סרטן המעי הגס, בהשוואה לאנשים שמרבים לצרוך מזונות מעובדים – כולל בשר מעובד, ממתקים ומשקאות קלים.

לתזונה מאוזנת יש השפעה גם על מניעת הישנות המחלה אצל אנשים שאובחנו עם סרטן המעי הגס,
כך מצא מחקר שפורסם ב-2019. חוקרים עקבו אחרי כ-1,000 חולים עם סרטן המעי הגס בשלב 3.
הם מצאו שאנשים שהרבו לצרוך מזונות המגבירים את הפרשת האינסולין כמחו לחם לבן, משקאות ממותקים וחטיפים מעובדים, היו בסיכון גבוה פי שניים לחזרת המחלה או למוות מסרטן המעי הגס, בהשוואה לאנשים שהפחיתו את צריכת המאכלים האלה.

4 דרכים למנוע את סרטן המעי הגס

הכירו את התסמינים

חלק מהתסמינים המוקדמים של סרטן המעי הגס יכולים לכלול דם בצואה, שינויים בהרגלי היציאות, ירידה לא מוסברת במשקל, תחושת נפיחות או מלאות בבטן, אנמיה לא מוסברת בבדיקות הדם ועייפות.
אם אתם חווים חלק מהתסמינים האלה, מומלץ להתייעץ עם הרופא להמשך בירור, מעבר לבדיקות דם שגרתיות.
אמנם דימום מהרקטום יכול להעיד על בעיות בריאות אחרות, שחלקן אינן מסוכנות, כמו טחורים,
אך רצוי להיבדק כדי לשלול סרטן.

אל תפחדו להיבדק

אבחון מוקדם מציל חיים. לפי המלצת משרד הבריאות כל בני ה-50 ומעלה צריכים להיבדק לאיתור סרטן המעי הגס, החל מבדיקת דם סמוי בצואה ועד לבדיקת קולונוסקופיה.
אם אתם סובלים מאחד או יותר מתסמיני המחלה לפני גיל 50, או שיש לכם היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס או פוליפים – מומלץ לכם לבצע את הבדיקות האלו באופן שגרתי גם קודם לכן.
אנשים רבים מתים מסרטן המעי הגס בגלל בורות או פחד להיבדק.
אמנם בדיקת קולונוסקופיה היא בדיקה פולשנית הדורשת הכנה ממושכת יחסית לניקוי המעי,
אבל אי הנוחות הכרוכה בבדיקה אינה משתווה לאי-הנוחות והכאב שנגרמים מהטיפולים והמחלה עצמה.

הכירו את ההיסטוריה המשפחתית

בדקו אם מישהו מקרובי המשפחה שלכם סבל מסרטן המעי הגס או מריבוי פוליפים במעי.
קרובי משפחה מדרגה ראשונה (אחים, הורים או ילדים) של אנשים שאובחנו עם סרטן המעי הגס צריכים להתחיל להתחיל להיבדק עשר שנים מוקדם יותר מהגיל שבו אובחן בן המשפחה.
אם יש במשפחתכם היסטוריה של סרטן המעי הגס, התייעצו עם רופא מתי מומלץ להתחיל להיבדק.

שמרו על תזונה מאוזנת

סרטן המעי הגס הוא אחד מסוגי הסרטן הקשורים בצורה ההדוקה ביותר לתזונה ולאורח חיים.
למרות קיומן של שאלות ללא מענה לגבי העלייה במקרי הסרטן המעי הגס, קיימות ראיות מחקריות המצביעות על כך שתזונה עשירה במזון מעובד ומשקאות ממותקים מעלה את הסיכוי לחלות ומחריפה מחלה קיימת,
ואילו תזונה טבעית ומאוזנת והפחתה בצריכת המלח והאלכוהול עשויה למנוע ולהפחית מקרי סרטן המעי הגס.

כמו כן, נמצא קשר ישיר בין פעילות גופנית עקבית לבין מניעת סרטן המעי הגס, גם לאנשים שאינם בעלי משקל יתר. מחקר שהשתתפו בו יותר מ-10,000 איש, מצא כי מקצועות יושבניים הם גורמי סיכון לתמותה מסרטן וממחלות לב. הפסקות קצרות לצורך פעילות גופנית, בשילוב אימון עם סיום שעות העבודה, יכולים להפחית את הסיכון.

לסיכום,

עלייה בשכיחות מקרי סרטן המעי הגס אצל צעירים בעולם המערבי קשורה, ככל הנראה, באורח החיים המודרני.
מודעות וערנות לתסמיני הסרטן, לצד נכונות להיבדק ושמירה על אורח חיים בריא יכולים למנוע תחלואה ומוות.
אם עדיין לא הגעתם לגיל 50 ואתם סובלים מתסמינים שיכולים להעיד על סרטן, מומלץ לקבוע תור ולהיבדק.
אבחון מוקדם מציל חיים.

תסמונת המעי הרגיז ושתי מחלות המעי הדלקתיות הנפוצות: מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית, הן מצבים הגורמים לתסמינים דומים במערכת העיכול, אך בין מחלות המעי הדלקתיות (IBD) לבין תסמונת המעי הרגיז (IBS) יש הבדל מהותי:

מחלות מעי דלקתיות הן מחלות מבניות הגורמות לנזק פיזי נראה לעין.
רופאים יכולים לזהות אותן באמצעות בדיקות כמו קולונוסקופיה או ביופסיה.
תסמונת המעי הרגיז היא מחלה תפקודית – לא ניתן לראות את תסמיניה בבדיקות.

למרות הדמיון בתסמינים ישנם מספר הבדלים, שמסייעים לייצר אבחנה מבדלת,
וכמובן – כל תלונה על נפיחות, כאבי בטן, שלשולים או עצירות, ותחושת אי-נוחות בבטן, שאינם חולפים לאורך זמן ממושך, תיבדק לעומק על-ידי רופא ורק אז יותאם לה טיפול.

תסמינים דומים של תסמונת המעי הרגיז ומחלות מעי דלקתיות

מכיוון ש-IBD ו-IBS הם מצבים המשפיעים על המעיים לזמן ממושך יש להם תסמינים דומים.
שני המצבים יכולים להופיע גם אצל ילדים, מתבגרים ואנשים צעירים.

• כאב בטן
• נפיחות
• שלשול או עצירות
• יציאות תכופות

ההבדלים בתסמינים בין שני המצבים

בנוסף לתסמינים המשותפים לשני המצבים, מחלות מעי דלקתיות יכולות לגרום לתסמינים נוספים:

• צואה מדממת או שחורה
• ירידה במשקל או אובדן תיאבון
• חום
• דלקת בעור, במפרקים או בעיניים

תסמונת המעי הרגיז IBS יכולה לגרום לריבוי בחילות וגזים ותחושת התרוקנות לא מלאה.

קיים גם הבדל לא מובהק במיקום הכאב.
מחלת קרוהן גורמת בדרך כלל לכאבים בצד הימני של הבטן וקוליטיס כיבית לכאבים בצד השמאלי,
אם כי הכאבים יכולים להופיע בכל מיקום בבטן.
תסמונת המעי הרגיז גורמת לכאבים המתרכזים לרוב בבטן התחתונה.

הגורמים למחלות מעי דלקתיות ולתסמונת המעי הרגיז

הגורמים לשני המצבים אינם מובהקים.
כשמדובר במחלות מעי דלקתיות ישנו בדרך כלל שילוב בין גורמים תורשתיים וסביבתיים, וישנו הקשר של פעילות יתר של מערכת החיסון. הפעילות המוגברת היא זו שגורמת לתסמינים כמו חום ועייפות.

גם בנוגע לתסמונת מעי דלקתית, מחקרים מצאו קשר לפעילות המערכת החיסונית, ובנוסף, לאופן שבו השרירים מעבירים מזון דרך המעי.
לאנשים רבים ישנם טריגרים שגורמים למחלו להיות פעילות: תזונה, מתח, זיהומים ושינויים הורמונליים.

אבחון של מחלות מעי דלקתיות

מכיוון שמחלות מעי דלקתיות גורמות לנזק פיזי למעיים, ניתן לאבחן אותן באמצעות בדיקות.
בדיקות אלה יכולות לזהות גם את סוג מחלת המעי (לרוב – קרוהן או קוליטיס), ולאפשר התאמת טיפול מדויקת.

• בדיקות דם וצואה
• סריקות CT או MRI
• קולונסקופיה ונטילת דגימת רקמה (ביופסיה)

אבחון תסמונת המעי הרגיז

כשמדובר בתסמונת המעי הרגיז, אין תסמינים פיזיים במעי ולכן האבחון נעשה באמצעות קריטריונים המשמשים לאבחנה מבדלת.
הבדיקות אליהן נשלח המטופל – בדיקות דם, צואה, אולטרה-סאונד וכיוצא באלה, לא נועדו לאתר ממצאים.
מטרתן היא לשלול מחלות אחרות.

לאחר שנשללו מחלות מעי דלקתיות או מחלות אחרות הגורמות לתסמינים דומים,
ניתן יהיה לאבחן את התסמונת באמצעות סדרת קריטריונים הנקראים "הקריטריונים של רומא".
הקריטריונים הם:

• כאבי בטן חוזרים המופיעים לפחות למשך יום אחד בשבוע בשלושת החודשים שלפני הבדיקה.
• כאבי הבטן קשורים ליציאות
• יש שינוי בתדירות היציאות
• יש שינוי במראה או במרקם הצואה

סיבוכים אפשריים

בעוד שלתסמונת המעי הרגיז אין סיבוכים, פרט לפגיעה משמעותית באיכות החיים,
מחלות מעי דלקתיות שאינן מטופלות עלולות לגרום לסיבוכים רבים,
בין אם מקומיים באזור המעי והרקטום כמו הידבקויות, חסימת מעיים, כיבים, פיסטולות או מורסות,
ובין אם כלליים כמו אנמיה, אובדן עצם או התייבשות.

טיפול במחלות מעי דלקתיות ובתסמונת המעי הרגיז

אנשים עם IBD או IBS מנסים לעתים קרובות לטפל בכך על ידי שינוי תזונתי.
ישנן המלצות המתאימות לכל מי שסובל מבעיית מעיים, אך כדי להתאים אותן אישית, כדאי לנהל יומן תזונה, ולבדוק מה גורם לאי נוחות בבטן ולהתגברות התסמינים.

ההמלצות הכלליות הן:

• מומלץ להימנע ממוצרי חלב, מזונות מתועשים, סוכר לבן ומוצרים המכילים אותו, בשר מעובד, מזונות מטוגנים, משקאות המכילים קפאין או מזונות המכילים חומרי שימור.
• יש הרבות בשתייה
• יש להקשיב לגוף ולהימנע ממזון שגורם לנפיחות ותחושת אי נוחות
• בתקופות שהמחלה פעילה, מומלץ לוותר על סיבים לא מסיסים כמו דגנים מלאים וירקות ופירות עם קליפה, ולצרוך אך ורק סיבים מסיסים כמו שיבולת שועל, בטטה, ירקות ופירות ללא קליפה.

מלבד התזונה, שני המצבים משפיעים גם על בריאות הנפש, וההתמודדות עם הבעיה הכרונית יכולה לגרום לדיכאון וחרדה. כדי לטפל במצבים אלה ניתן לקבל עזרה רפואית נפשית, טיפול פסיכולוגי ועזרה בניהול מתחים.
גם פורומים וקהילות תמיכה יכולים לעזור להתמודד עם בעיות רפואיות.
מטופלים רבים משלבים, לצד הטיפול הקונבנציונלי גם טיפול אלטרנטיבי – דיקור סיני, מיינדפולנס וכד.

מלבד התזונה, אחת הסיבות החשובות לאבחון נכון של המחלה, היא הטיפול התרופתי.
התרופות המתאימות למחלות מעי דלקתיות, אינן מתאימות לתסמונת המעי הרגיז.

בין התרופות ל-IBD:

אמינוסליצילטים – תרופות המשפיעות על רירית המעי ומתאימות למקרים קלים עד בינוניים של IBD.
קורטיקוסטרואידים – תרופות המחלישות את המערכת החיסונית. תרופות אלה ניתנות לזמן קצר בעת התלקחות של המחלה. נטילתן לזמן ארוך עלולה לגרום לתופעות לוואי וסיבוכים.
אימונומודולטורים – תרופות המשפיעות על מערכת החיסון וניתנות כטיפול ארוך טווח.
טיפולים ביולוגיים – המונעים מחלבונים הנמצאים בגוף לייצר תהליכים דלקתיים.
אנטיביוטיקה – לטיפול בזיהום הנגרם ע"י המחלה, או למניעת זיהום לאחר ניתוח.

במקרים חמורים של מחלות מעי דלקתיות, יש לעתים צורך בניתוח, להסרת החלקים הפגועים במעי.

טיפול בתסמונת המעי הרגיז

במקרים של IBS ניתנות בדרך כלל תרופות ללא מרשם או תרופות מרשם כדי לאזן שלשולים או עצירות.
אלה כוללים משלשלים או נוגדי שלשולים ונוגדי עוויתות.
נערכים מחקרים על השפעתה של פרוביוטיקה על תסמיני IBS.

לסיכום,
אמנם מחלות מעי דלקתיות ותסמונת המעי הרגיז, מתבטאות במקרים רבים בתסמינים דומים,
אך האבחנה ביניהן חשובה מאוד לקביעת תוכנית הטיפול.
מוזמנים לקבוע תור למרפאתו של ד"ר אבי רשף כדי לאבחן את התסמינים ולשפר את איכות החיים בעזרת טיפול מותאם.

כאבי בטן יכולים להתבטא בדרכים מגוונות, ומכיוון שכמו כל כאב, הם חוויה סובייקטיבית,
הרופא מתייחס קודם כל לתשאול המטופל על סוג הכאב ולבדיקה הפיזית הראשונית,
ורק לאחר מכן מחליט אם יש צורך בבדיקות נוספות.

הכאבים יכולים להיות קלים או חמורים, עמומים, חדים או עוויתיים, קבועים או מגיעים לסירוגין, ממוקדים או מוכללים.

כולם יחוו כאבי בטן במהלך חייהם. ברוב המקרים הכאבים חולפים מעצמם, אך ישנם מקרים בהם הכאב מעיד על מחלה, ואפילו על סכנת חיים. כאבי בטן הם הסיבה ל-5% מהפניות לחדר מיון.

גורמים לכאבי בטן

ישנן סיבות רבות לכאבי בטן. הם יכולים להיות קשורים לבעיות עיכול, פציעה, זיהום או מחלה.
הם עשויים להגיע מאיבר פנימי, מהשרירים או העור, ולהתפשט מאיבר הנמצא בקרבת מקום.
זוהי הסיבה שהרופא שואל שאלות מפורטות לגבי הכאב.
חשוב לדעת שכאב עז לא מעיד בהכרח על בעיה חמורה. ישנם מצבים שכיחים וחולפים שיכולים לגרום לכאב אינטנסיבי, וישנם מצבים מסכני חיים שיכולים להתבטא בכאב מתון.

הסיבות השכיחות לכאבי בטן הן בעיות עיכול, דלקת או המחזור הנשי.

• בעיות עיכול נובעות בדרך כלל מאי סבילות למזון מסוים או מהרעלת מזון ומתבטאות בכאבי בטן לאחר אכילה, גזים, עצירות או שלשול.
• דלקת היא גירוי או זיהום המשפיע על הבטן כמו: גסטרואנטריטיס ויראלי (בלשון העם – קלקול קיבה), כיב פפטי (אולקוס), ריפלוקס חומצה כרונית (GERD) או זיהום בדרכי השתן, הגורם לכאב בבטן התחתונה.
• המחזור הנשי יכול לגרום לכאבים בזמן הווסת ולכאבי ביוץ.

סיבות אלה אינן מעידות על מחלה חמורה, ולרוב – הכאב יחלוף ללא טיפול או עם טיפול קל לשיכוך הכאב ולמניעת תסמינים או עם טיפול נקודתי בדלקת עצמה.

אבחון מחלות על-פי מיקום כאבי הבטן

מכיוון שהבטן מכילה איברים רבים וסמוכה לאיברים אחרים, מקום הכאב הוא אחד המשתנים המשפיעים על האבחון. כדי להגדיר את מיקום הכאב מחלקים את הבטן לארבעה רביעים:
החלק העליון הימני (מעל הטבור ומימין לעצם החזה), החלק העליון השמאלי (מעל הטבור ומשמאל לעצם החזה)
החלק התחתון הימני (מתחת לטבור ומימין לו) והחלק התחתון השמאלי (מתחת לטבור ומשמאל לו).
כשמדובר באבחון מחלות חמורות יותר – מיקום הכאב יכול להיות השלב הראשון באבחון:

כאבים ברביע העליון הימני

הרביע העליון הימני הוא ביתם של הכבד, כיס המרה ודרכי המרה, ומאחור – הכליה הימנית.
כאבים בבטן הימנית העליונה יכולים להיות קשורים למחלת כבד, מחלת כיס מרה, בעיה בתריסריון, במעי הגס העולה או בכליה הימנית:

• הפטיטיס
• אבני מרה או דלקת בכיס המרה
• סרטן דרכי המרה או כיס המרה
• סרטן הכבד
• זיהום או אבנים בכליות
• כיב בתריסריון
• חסימת מעי

כאבים ברביע העליון השמאלי

הרביע העליון השמאלי הוא ביתם של הקיבה, הלבלב והטחול, ומאחור הכליה השמאלית. אזור זה קרוב גם ללב ולריאה השמאלית.
כאבים ברביע זה יכולים להיות קשורים לבעיות הרפואיות הבאות:

• דלקת לבלב
• סרטן הלבלב
• טחול מוגדל
• גסטריטיס
• כיב קיבה
• סרטן הקיבה
• זיהום או אבנים בכליות
• כאבים לא לבביים בחזה
• התקף לב
• מחלות לב אחרות
• דלקת ריאות או תסחיף ריאתי

כאבים בבטן התחתונה

רוב הכאבים בבטן התחתונה קשורים למחלות במערכת העיכול
אך הם יכולים להיות קשורים גם לשופכן, לשחלות או לרחם.
מחלות הקשורות לכאבים בבטן התחתונה הן:

• תסמונת המעי הרגיז
• מחלות מעי דלקתיות
• חסימת מעי
• סרטן המעי
• מפרצת אבי העורקים
• דלקת הצפק
• בקע טבורי

כאב המופנה מאיברי האגן עשוי לנבוע מהבעיות הרפואיות הבאות:

• אנדומטריוזיס
• ציסטות בשחלות
• מחלה דלקתית של האגן
• הריון תוך רחמי
• סרטן השחלות או סרטן הרחם

כאבים בבטן השמאלית התחתונה קשורים בדרך כלל לדיברקולוזיס ודיברקוליטיס – כיסים הנוצרים במעי הגס ויכולים להפוך לדלקתיים.

כאבים בבטן הימנית התחתונה, עשויים להיות קשורים לתוספתן.

גורמים נוספים אפשריים לכאבי בטן מוכללים:

• כאב בטן ממקור נפשי
• פציעות טראומתיות
• התכווצות שרירים בבטן
• שלבקת חוגרת

פתרונות ביתיים להקלה על כאבי בטן

במקרה שברור שכאב הבטן הוא כתוצאה מבעייה חולפת במערכת העיכול,
ניתן להקל עליו בדרכים הבאות:

• מנוחה למעיים – כדי להקל על המעיים, מומלץ להפסיק לאכול או לאכול רק כמות מעטה של מזונות קלים לעיכול.
• שתייה – יש להקפיד על שתייה מרובה כדי לאפשר לגוף להיפטר ממחוללי המחלה ולמנוע התייבשות.
• חימום – ניתן להשתמש בבקבוק חם או לטבול באמבטיה חמה
• תרופות סבתא – חליטות צמחים משומר, לואיזה, קמומיל או ג'ינג'ר

כאבי בטן – מתי לפנות לרופא?

לכאבי בטן יש מגוון רחב של סיבות. מצבים מסוימים, כמו אבני מרה או דלקת התוספתן, עשויים לדרוש ניתוח. אחרים, כמו כיבים או זיהומים, מטופלים על-ידי תרופות.
ולפעמים מדובר בוירוס שפגע במערכת העיכול ופשוט צריך לחכות שהוא יחלוף מעצמו.

יש לפנות לרופא שלך בכל מקרה של כאב מתמשך או חמור, של כאב שמקורו לא ברור או של כאב כתוצאה מחבלה. כמו כן יש לפנות לרופא, עם לכאבי הבטן נלווים התסמינים הבאים:

• חום מתמשך
• בחילות או הקאות מתמשכות
• שלשול או עצירות כרונית
• דימום רקטלי או דם בצואה
• כאב בכל חלק אחר בגוף
• קוצר נשימה או תסמינים שמחמירים עם מאמץ

אם אתם סובלים מכאבי בטן שאינם חולפים, המלווים בתסמינים אחרים,
אתם מוזמנים לקבוע תור למרפאתו של ד"ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג מומחה.

מהו שלשול כרוני?

שלשול הוא צואה נוזלית, אליה נלוות, בדרך כלל, התכווצויות של המעי.
במקרים של וירוס או הרעלת מזון ייתכן שלשול שיימשך יום אחד עד שבוע, והוא נעלם כאשר הזיהום המקורי חולף. שלשולים כרוניים הם שלשולים במשך תקופה ארוכה הנמשכים יותר מארבעה שבועות.

עד כמה המצב שכיח?

לפי הערכות, 1% עד 3% מהאוכלוסייה סובלים משלשול כרוני. אך הערכות אלו עשויות להיות נמוכות,
מכיוון שאנשים רבים אינם פונים לטיפול, אלא אם כן יש להם תסמינים אחרים, כגון כאב או דימום רקטלי.

האם שלשול כרוני הוא מצב נורמלי?

שלשול מתמשך אצל מבוגרים הוא חוויה יומיומית עבור אנשים מסוימים, אבל זהו אינו מצב נורמלי, והוא נובע, לרוב, מבעיה רפואית.
ישנם אנשים הסובלים ממחלות מעי הגורמות לשלשול כרוני. מחלות אלה אולי לא ניתנות לריפוי, אבך ניתן לטפל בתסמיניהן. שלשול הנובע מגורמים אחרים ניתן, בדרך כלל, לטיפול – אם פותרים את הבעיה המקורית.

על מה מעיד שלשול מתמשך?

המעי הגס מקבל פסולת מזון נוזלית מהמעי הדק ומעבה אותה בהדרגה ע"י ספיחת הנוזלים.
מקרים של שלשול כרוני מעידים על פגם בתהליך, המשאיר את הצואה נוזלית.

גורמים לשלשול מתמשך

מחלות רבות עלולות לגרום לשלשול כרוני. אך הסיבות השכיחות ביותר לשלשול כרוני הן תזונה ותרופות.

תזונה

מזונות ומשקאות מסוימים עלולים לגרום לשלשולים, כאשר מגזימים בצריכה שלהם או כאשר קיימת רגישות אליהם. במקרה זה – הסרה של המשקה או המזון הגורמים לשלשול מהתפריט – יפתרו את הבעיה.
בין המזונות הנוטים לגרום לשלשול:

• קפה/תה – קפה, או תה המכיל קפאין, משפיעים על תנועתיות המעיים ומאיצים את זמן מעבר המזון במעי הגס. תיתכן רגישות גם לקפה נטול קפאין, חלב או ממתיקים. שתייה מרובה של קפה או תה עשויה לגרום לשלשול כרוני.
  
• אלכוהול – אלכוהול מאיץ את תנועתיות המעיים ואת זמן מעבר הצואה במעי הגס, במיוחד על בטן ריקה.
  לרוב, דווקא צריכה מתונה של אלכוהול עשויה לגרום לשלשול. צריכה מרובה גורמת לתופעה הפוכה – האטת תהליכי העיכול, התייבשות ועצירות.
  במקרים של שתיית אלכוהול מרובה השלשול יכול לנבוע מדלקת ופגיעה ברירית המעי – מעי מגורה ומודלק כתוצאה מצריכת אלכוהול, לא יכול לספוג מים ומינרלים.
  
• סוכרים ספציפיים – חלק מהסוכרים קשים יותר לעיכול, וייתכן שבמעיים חסרים האנזימים הנחוצים לפירוקם. ממתיקים מלאכותיים הם בין הסוכרים שאינם ניתנים לעיכול על ידי המעיים ולכן הם לא מוסיפים קלוריות לתזונה. כאשר המעיים לא מצליחים לפרק את המולקולות הם משתמשים במים נוספים כדי לעזור לגוף להוציא אותן מהגוף.
  לחלק מהאנשים יש אי סבילות לסוכרים מסוימים – אי סבילות ללקטוז היא השכיחה ביותר.
  
• אי סבילות למזון – קושי לעכל סוג מסוים של מזון כתוצאה מהיעדר האנזים הנדרש לפירוקו.
  דוגמאות נפוצות לכך הן אי סבילות לגלוטן, להיסטמין או לסוכר.

תרופות / תוספי תזונה

שלשול כרוני הוא תופעת לוואי של תרופות רבות.
ההשפעה תלויה במגוון משתנים: מינון, תזונה ומצבים רפואיים נלווים.
הרופא יכול לבחון את מלוא הפרופיל הרפואי כדי לקבוע אם השלשול נובע מנטילת תרופה מסוימת, מתגובות בין תרופתיות או מגורם אחר.

בין התרופות שעשויות לגרום לשלשול:

• NSAIDs (תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות), כגון אספירין ואיבופרופן.
• מעכבי משאבת פרוטונים (מונעי חומציות בקיבה)
• סוגי אנטיביוטיקה שונים כגון אמוקסיצילין וצפלקסין
• תוספים צמחיים מסוימים ומרכיבים בחליטות
• מינונים גבוהים של תוספי ויטמינים ומינרלים מסוימים, כמו ויטמין C ומגנזיום
• סותרי חומצה המכילים מגנזיום
• תרופות נוגדות דיכאון (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים)
• חוסמי בטא – משמשים בעיקר לטיפול ביתר לחץ דם ובהפרעות נוירולוגיות
• מטפורמין – תרופה לטיפול בסוכרת
• כימותרפיה
• שימוש יתר במשלשלים

סוגי שלשול מתמשך והטיפול בהם

כדי לבודד את הגורם לשלשול כרוני, מסווגים את השלשול לשלושה סוגים עיקריים: דלקתי, שומני או מימי.

שלשול מיימי

שלשול מימי מתרחש כאשר המעי הגס אינו מסוגל לספוג מספיק מים ואלקטרוליטים מהצואה, או כשהוא מפריש יותר ממה שהוא סופג.

ישנם מספר גורמים אפשריים לשלשול מימי כרוני, שאינו קשור לתזונה או לתרופות:

• תסמונת המעי הרגיז
• שלשול הנובע מתת ספיגה של חומצת המרה
• נוירופתיה סוכרתית
• קוליטיס מיקרוסקופית – מצב של יתר תאים חיסוניים ברירית המעי
• פעילות יתר של בלוטת התריס
• הפרעות בבלוטת יותרת הכליה
• גידולים נוירואנדוקריניים במערכת העיכול

שלשול שומני כרוני

לעתים, עודף שומן בצואה הופך אותה לנוזלית. שלשול שומני נובע מקושי של מערכת העיכול לפרק ולספוג שומנים או מייצור עודף חומצות שומן במעי.
שלשול שומני הוא פחות תכוף ועם נפח גדול יותר. זהו שלשול עם ריח חריף שעשוי להשאיר שאריות שומניות גלויות בשירותים.
לשלשול זה נלוות בדרך כלל בחילות, הפרעות עיכול אחרות וירידה במשקל.

הסיבות לשלשול שומני יכולות לכלול:

• הפרעות ספיגה כמו מחלת צליאק או אי ספיקת לבלב
• גדילת יתר של חיידקי המעי הדק
• ניתוח מעקף קיבה
• איסכמיה מזנטרית – חסימה בזרימת הדם למעי

שלשול דלקתי

שלשול דלקתי נגרם, בדרך כלל, על ידי דלקת במעי הגס. הדלקת משפיעה על רירית המעי ופוגעת ביכולת הספיגה שלו.
שלשול דלקתי נוטה לצאת בכמויות קטנות יותר ובתדירות גבוהה יותר.
עשויים להילוות אליו כאבי בטן, חום או דימום.

מצבים דלקתיים שעלולים לגרום לשלשול כרוני כוללים:

• זיהומים טפיליים
• מחלת מעי דלקתית כמו קרוהן או קוליטיס כיבית
• דיברטיקוליטיס
• סרטן המעי הגס

תופעות לוואי ארוכות טווח של שלשול כרוני

שלשול שמופיע בפתאומיות ובדחיפות יכול להשפיע על חיי היום יום.
הוא מחייב קרבה לשירותים בכל עת, ולכן משפיע על איכות החיים הכללית ועל התפקוד בעבודה ובבית.

מבחינה פיזיולוגית, שלשול כרוני עשוי לגרום להתייבשות – אובדן מים ואלקטרוליטים – מלחים הנמצאים בגוף וחיוניים לתפקודו התקין.
לאובדן אלקטרוליטים עלולות להיות השלכות חמורות. הוא עשוי להשפיע על הלב, הריאות, המוח ומערכת העצבים.
התייבשות עשויה להשפיע גם על תפקודן של הכליות.

טיפול ביתי בשלשול כרוני

שלשול כרוני יכול לדרוש אבחון וטיפול רפואיים. יחד עם זאת, ישנם מספר דברים שניתן לעשות לפני הפניה לטיפול רפואי:

• בחינת מרכיבי התזונה והסרת מרכיבים העשויים לגרום לשלשול: קפה, תה, אלכוהול משקאות עם ממתיקים מלאכותיים.
  במקרה של שלשול שומני ניתן להסיר מהתזונה רכיבים שומניים ולבדוק את ההשפעה.
  אי סבילות ללקטוז היא תופעה שכיחה מאוד – כדי לבדוק אם השלשול נובע מרגישות ללקטוז יש להסיר מוצרי חלב מהתזונה.
  כדי לבדוק רגישות למזונות או למשקאות, מומלץ להסיר את כמות המוצרים המקסימלית מהתזונה ואז להחזיר אותם בהדרגה.
• כדי לבדוק אם השלשול נובע מרגישות לתרופות, יש לשאול את הרופא לגבי נטילת תרופות העשויות לגרום לשלשול. אם השלשול נגרם מתרופה או משילוב תרופות, יש לבדוק אפשרויות אחרות לטיפול תרופתי.
• חשוב לשתות הרבה במהלך שלשול וניתן להוסיף גם תמיסות המכילות אלקטרוליטים.

טיפול רפואי בשלשול כרוני

אם השלשול הכרוני לא חולף לאחר שינויים פשוטים בתזונה ובתרופות, יש להגיע לרופא.
כמו כן, יש להגיע לרופא עם כל מקרה של שלשול מתמשך המלווה בחום, כאב, דימום, ירידה במשקל, חולשה או עייפות.

הרופא יבחן ביסודיות את הגורמים האפשריים לשלשול הכרוני כדי להתאים את הטיפול הנכון.
טיפול במקור הבעיה עשוי להפסיק את השלשול. במקרה שהבעיה המקורית אינה ניתנת לטיפול, ניתן לטפל באופן סימפטומתי בשלשול עצמו.

הטיפול עשוי לכלול:

• תרופות נגד שלשולים המאטות את זמן מעבר הצואה במעי הגס
• תוספי סיבים, כגון פסיליום להוספת נפח לצואה
• תרופות לקשירת חומצת מרה, לשלשול הנובע מתת ספיגה של חומצת המרה
• תרופות ייעודיות לשלשול אצל חולי סוכרת
• אנטיביוטיקה או תרופות נגד טפילים לזיהומים

לסיכום,

שלשול הוא בעיה נפוצה, שלרוב חולפת מעצמה.
שלשול כרוני, הנמשך מספר שבועות, מחייב בדיקת רופא.
לרוב – הפתרון הוא פשוט, אך גם אם השלשול נובע מבעיה רפואית מורכבת יותר,
חשוב להגיע לרופא כדי לאבחן את הבעיה ולהתאים לה טיפול.

הדיברטיקולות (סעיפים) הן מעין "כיסים" או שקים בולטים, שעשויים להיווצר במעי. הן נמצאות בדרך כלל בחלק התחתון של המעי הגס, שכיחות מאוד לאחר גיל 40 ורק לעתים רחוקות נלווים אליהן תסמינים.
נוכחות של דיברקולות במעי נקראת דיברטיקולוזיס.
כאשר אחד או יותר מהכיסים הופכים למודלקים – המצב נקרא דיברטיקוליטיס – מצב זה עלול לגרום לכאבי בטן עזים, חום, בחילות ושינוי ניכר בהרגלי היציאות.
ניתן לטפל בדיברטיקוליטיס קלה באמצעות מנוחה, שינויים בתזונה ואנטיביוטיקה. דיברטיקוליטיס חמור או חוזר עשוי לדרוש ניתוח.

תסמינים אפשריים לדיברטיקוליטיס הם:

• כאבי בטן ורגישות בבטן – הכאב יכול להיות קבוע ומתמשך. הוא יופיע לרוב בצד השמאלי התחתון של הבטן.
• בחילות והקאות
• חום
• עצירות ובמקרים מסוימים שלשול

דיברטיקוליטיס – גורמים וגורמי סיכון

הגורם העיקרי להתפתחות הסעיפים במעי (דיברטיקולוזיס) הוא תזונה דלה בסיבים.
תזונה כזו גורמת לעצירות המובילה למאמץ בזמן יציאות. הלחץ על המעי גורם לאיזורים חלשים יותר ברקמת המעי הגס להפוך לסעיפים.
דיברטיקוליטיס נוצרת כאשר אחד או יותר מהסעיפים מזדהם, כתוצאה מהצטברות צואה, מזון לא מעוכל וחיידקים.

ישנם גורמים המגדילים את הסיכון לחלות בדיברטיקוליטיס:

• תזונה – תזונה עשירה בשומן מן החי ודלה בסיבים מגבירה את הסיכון. דיברטיקוליטיס נפוצה יותר במדינות המערב, בשל הנטייה לצרוך מזון מעובד וללא סיבים תזונתיים.
• גיל – השכיחות של דיברטיקוליטיס עולה עם הגיל.
• עודף משקל – עודף משקל משמעותי מגדיל את הסיכויים להתפתחות דיברטיקוליטיס.
• עישון – עישון סיגריות מגביר את הסיכון לחלות בדיברטיקוליטיס.
• היעדר פעילות גופנית – נראה כי פעילות גופנית קבועה מפחיתה את הסיכון לדיברטיקוליטיס.
• תרופות מסוימות – מספר תרופות קשורות לסיכון מוגבר לדיברטיקוליטיס הרשימה כוללת סטרואידים, אופיואידים ושימוש מתמשךבתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות כמו אדוויל, נורופן ואספירין.

סיבוכים אפשריים של דיבטיקוליטיס

דיברטיקוליטיס חריפה עשויה לגרום לסיבוכים שחלקם מסוכנים:

• מורסה מוגלתית באחד הסעיפים
• חסימת מעיים הנגרמת כתוצאה מצילוק של הסעיפים המודלקים
• פיסטולה – חיבור לא תקין בין המעי הגס לאיברים אחרים
• נקב בדופן המעי
• דלקת הצפק – מצב חירום רפואי שעלול להתרחש במקרה שהכיס הנגוע נקרע ותוכן המעי נשפך לחלל הצפק (הקרום העוטף את חלל הבטן)

אבחון דיבטיקוליטיס

דיברטיקוליטיס מאובחנת בדרך כלל במהלך התקף חריף. 
מכיוון שכאבי בטן יכולים להצביע על מספר בעיות, יש צורך לשלול מצבים רפואיים אחרים.
הבדיקה הראשונית היא בדיקה גופנית המאתרת אזורים רגישים בבטן.

לאחר מכן, ייתכן ותתבצענה הבדיקות הבאות:

• בדיקות דם ושתן לאיתור זיהום
• בדיקת אנזימי כבד, לשלילת כאבי בטן שמקורם בגורמים הקשורים לכבד
• בדיקת CT , שיכולה לזהות כיסים דלקתיים או נגועים, לאשר אבחנה של דיברקוליטיס ולאבחן את מידת חומרתה.

טיפול בדיברטיקוליטיס

טיפול במחלת הסעיפים תלוי בחומרת התסמינים.
במקרה של תסמינים קלים, הטיפול יכול להיות ביתי
הוא עשוי לכלול אנטיביוטיקה לטיפול בזיהום ותזונה נוזלית ודלת סיבים בתקופת הדלקת ועד לריפוי.
לאחר שיפור התסמינים מוסיפים מזון מוצק בהדרגה.

במקרים של דיברטיקוליטיס חמור או משולב עם בעיות רפואיות אחרות, ייתכן שיידרש אשפוז.
הטיפול בבית חולים עשוי לכלול מתן אנטיביוטיקה דרך הווריד, ניקוז מורסה אם נוצרה כזו או ניתוח.

המצב יגיע לכדי ניתוח במקרים של סיבוכים כמו מורסה, פיסטולה, חסימה או נקב בדופן המעי,
או במקרים של התקפים חוזרים של המחלה.

ישנם שני סוגי ניתוח לדיברטיקוליטיס:

כריתת מעי ראשונית – הסרת חלקים חולים מהמעי וחיבור מחדש של החלקים הבריאים.
כריתת מעי עם קולוסטומיה – במקרים של דלקת חמורה ומפושטת, המונעת חיבור מחדש של חלקי המעי, המנתח פותח פתח בדופן הבטן (סטומה) המחובר לחלק הבריא של המעי הגס.
הפסולת עוברת דרך הפתח לתוך שקית. לאחר ריפוי הדלקת ניתן, ברוב המקרים, לחבר את המעי מחדש.

תזונה לחולי דיברטיקוליטיס

אמנם תזונה דלת סיבים היא הגורם הראשוני להיווצרות הסעיפים, אך בעת התקף דלקתי של הסעיפים אין לאכול סיבים. במשך השבועות הראשונים, עד לריפוי הדלקת, יש לצרוך תזונה דלת סיבים:
להימנע מקטניות, ירקות ופירות חיים, פיצוחים ודגנים מלאים. במקביל – יש להרבות בשתייה.
בפגישה עם תזונאית גסטרו ניתן לקבל מתכונים לחולי דיברטיקוליטיס.

לאחר חלוף הדלקת יש לחזור בהדרגה לתזונה רגילה, וכדי למנוע התקפים נוספים מומלץ להמשיך להקפיד על שתייה מרובה ולבנות דיאטה מאוזנת, מגוונת ועשירה בסיבים.

דיברטיקוליטיס תרופות סבתא

רוב "תרופות הסבתא" לדיברטיקוליטיס, הן אמצעים הגיוניים ופשוטים למניעת המחלה, הדומים להנחיות הקונבנציוליות:
הימנעות ממזונות ומשקאות מזיקים המגרים את המעיים כמו אלכוהול, קפה ומזון מעובד,
הקפדה על שתיית מים מרובה, ומעבר הדרגתי מתזונה נוזלית ודלת סיבים לתזונה עתירת סיבים, מתוך הקשבה לגוף והימנעות ממאכלים הגורמים לכאב ועוויתות. בנוסף ניתן לשלב טיפול בצמחי מרפא כמו אלוורה ויוקה, בחליטות מרגיעות כמו בבונג, מליסה או זרעי שומר, ובשמנים אתריים.

חשוב לומר שהטיפול הטבעי עשוי להקל על תסמינים ולסייע במניעת התקפים עתידיים, אך אינו מחליף התייעצות רפואית במקרה של כאב אקוטי.

במקרה של כאבי בטן מתמשכים ושינוי בהרגלי היציאות, מומלץ לקבוע תור לייעוץ, אבחון והתאמת בטיפול במרפאתו של ד"ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג מומחה.

הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס אצל אנשים עם מחלות מעי דלקתיות

אצל אנשים עם מחלות מעי דלקתיות (IBD) הסיכון לפתח סרטן קולורקטאלי גבוה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. הסיבה לכך היא שמחלות אלה גורמות לדלקת כרונית שעלולה להוביל להיווצרות תאים לא תקינים ברירית המעי או בפי הטבעת, שעלולים להפוך לגידולים טרום סרטניים וסרטניים.

על-פי מחקרים, הסיכון לסרטן המעי הגס גבוה אצל חולי IBD פי 1.5 עד 2 מאשר באוכלוסייה הכללית חשוב לציין שלא כל החולי -IBD נמצאים באותו הסיכון לפתח גידולים סרטניים במעי.
הסיכון משתנה בהתאם למספר גורמים, הכוללים את סוג המחלה, משך המחלה וסוג הטיפול.
המועדים ביותר לחלות בסרטן הם אנשים הסובלים ממחלות המעי מעל ל-8 שנים ועם מעורבות נרחבת במעי הגס, אנשים עם היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס ואנשים שחלו בכולנגיטיס טרשתית ראשונית – מחלה כבד כרונית חסימתית, שמתלווה לעתים למחלות מעי דלקתיות.

איך מתמודדים עם הסיכון?

גילוי מוקדם הוא המפתח לניהול מוצלח של סרטן המעי הגס, ולכן חשוב לוודא עם הרופא באיזו תדירות יש לעבור בדיקת קולונוסקופיה. למטופלים שחיים עם IBD מעל ל-8 שנים מומלץ לעבור בדיקת קולונוסקופיה פעם בשנה עד שנתיים.

ניתן גם לשקול שיטה מתקדמת יותר לבדיקת סרטן הנקראת כרומואנדוסקופיה – ההליך כולל ריסוס צבע כחול לתוך המעי הגס. הצבע מאפשר זיהוי של נגעים טרום סרטניים שטוחים שקולונוסקופיה קונבנציונלית לא יכולה לזהות, במיוחד לא אצל חולי IBD הסובלים מדלקת ברירית המעי.
זיהוי נגעים אלה לפני שהם הופכים לגידולים סרטניים וחודרים את דופן המעי, יכול להקל באופן משמעותי על הטיפול בהם.

ישנם צעדים נוספים שמומלץ לחולי IBD לנקוט כדי למנוע התפתחות סרטן המעי הגס:

• הקפדה על מעקב רפואי שנתי, או לפי הוראת הרופא
• שמירה על אורח חיים בריא: תזונה מאוזנת ופעילות גופנית קבועה.
• נטילת התרופות באופן קבוע, גם כאשר יש נסיגה של המחלה
• עדכון הרופא המטפל בכל דבר חדש הנוגע למחלה: תסמינים חדשים או אבחון של אחד מבני המשפחה עם סרטן המעי הגס

אמנם, הקפדה על בדיקות קבועות וכללים נוספים, כדי להימנע מסרטן המעי הגס, לצד הטיפול הקבוע במחלות המעי הדלקתיות עצמן, יכולה להיתפס כעול, אך היא בהחלט עשויה להציל חיים.

החדשות הטובות הן שחידושים רפואיים בתחום, מפחיתים את הסיכון.
איזון של תסמיני הדלקת לצד בדיקות סקר קבועות יכולות למנוע את הסיכון.
ויש גם תקווה לעתיד – מחקר על מנגנוני הקרצינוגנזה (תהליך הפיכת התאים לסרטניים), יכול לסייע בזיהוי חולים בסיכון גבוה, ופיתוחים תרופתיים חדשים יכולים להפחית את השכיחות של סרטן המעי הגס אצל חולי IBD.

לסיכום,
הוכח כי מחלות מעי דלקתיות הן גורם סיכון לסרטן המעי הגס.
חולים עם IBD צריכים להיות מודעים לסיכון המוגבר ולנקוט בצעדים להפחתתו:
חשוב להקפיד על בדיקות קולונוסקופיה סדירות, על מעקב רפואי ועל אורח חיים בריא.
עם התפתחויות חדשות באופק בעתיד נראה מבטיח להפחתת הסיכון לסרטן המעי הגס אצל אנשים עם מחלות מעי דלקתיות.

היום, בעקבות הטיפולים המתקדמים, גם סרטן שבעבר נחשב לקטלני יכול להפוך למצב כרוני,
המלווה את האדם לאורך חייו.
בחירה כיצד לנהל את המחלה, יכולה להשפיע מאוד על איכות החיים,
ולקבוע כיצד יבלה האדם את שנותיו לאחר שהתברר לו שחלה.

הנה מספר דרכים לשמירה על איכות חיים עם סרטן המעי הגס:

שמרו על תזונה בריאה

תזונה בריאה, מאוזנת ומגוונת יכולה לעזור לכם לשמור על רמות האנרגיה שלכם במהלך הטיפולים.
בחרו במזונות עשירים בחומרים מזינים כמו פירות, ירקות, דגנים וחלבונים, והימנעו ממזונות מעובדים ועתירי שומן, שכן הם יכולים להחליש את המערכת החיסונית ולעורר מצב דלקתי.
אם קשה לכם לאכול התייעצו עם הרופא או עם תזונאית עם התמחות מתאימה.
ייתכן שיקל עליכם לקבל אנרגיה משייקים ומשקאות חלבוניים ואולי עליכם לעבור לתקופה מסוימת לדיאטה דלת סיבים, כדי להקל על מערכת העיכול.
בכל מקרה, תזונה בריאה במהלך הטיפולים חשובה מאוד להצלחתם.

הקפידו על פעילות גופנית

הטיפול בסרטן עשוי להיות מתיש ולדרוש מנוחה רבה, אך דווקא פעילות גופנית יכולה לעזור לכם להתגבר על העייפות והדיכאון הנלווים לו.
פעילות גופנית משפרת את הרווחה הגופנית והנפשית הכללית.
נסו לבצע לפחות 30 דקות של פעילות גופנית מתונה עד בינונית, כמו הליכה מהירה, בכל יום.

אל תהיו לבד

התמודדות עם סרטן יכולה ליצור תחושה של בדידות.
חשוב שתהיה לכם מערכת תמיכה מעשית שתעזור לכם לעבור את האתגרים של הטיפול וההחלמה.
חשוב למצוא את האנשים שיעזרו לכם בכל תחומי החיים.
התמיכה יכולה להתבטא בהקשבה ועידוד, בירוקרטיה וקביעת תורים, שיחה עם הצוות הרפואי, מתן תרופות, עזרה בניהול התסמינים, הסעה לטיפולים וחזרה, סיוע בבישול ובמטלות הבית.

הישארו מעודכנים

ידע הוא כוח וחשוב להישאר מעודכנים לגבי מצבכם ואפשרויות הטיפול שלכם.
שאלו שאלות וחפשו מקורות מידע אמינים. זה יכול לעזור לכם לקבל החלטות לגבי הטיפול שלכם.
חשוב להגיע לבדיקות המעקב לאחר השלמת הטיפול כדי לעקוב אחרי מצב בריאותכם ולהתעדכן באפשרויות טיפול חדשניות.

שמרו על עצמכם

בתקופת ההתמודדות עם המחלה והטיפולים, הציבו את בריאותכם בראש סדר העדיפויות.
טיפול עצמי מיטבי כולל מנוחה מספקת ומציאת דרכים להפגת המתח.
הקציבו זמן לעשיית פעולות שמשמחות אתכם וגורמות לכם להרגיש טוב עם עצמכם.

בחרו ברופאים המתאימים לכם

מקצועיות היא כמובן היתרון הגדול ביותר של הצוות האונקולוגי שאתם מחפשים,
אבל לצד המקצועיות חשוב שיטפל בכם צוות רפואי שאתם מרגישים בנוח לפנות אליו בכל עניין:
רופא המשפחה, האונקולוג והכירורג הקולורקטלי, הם אנשים שתצטרכו להיות איתם במגע מתמשך וחשוב שהם יהיו מודעים לסדרי העדיפויות שלכם ויתחשבו בהם.

נהלו את תופעות הלוואי

טיפול בסרטן יכול לגרום למגוון תופעות לוואי, כולל עייפות, בחילות וכאב. חשוב לדבר עם הצוות המטפל על דרכים להקלת התסמינים ולהפחתת תופעות הלוואי. ייתכן שהם יוכלו להמליץ ​​על תרופות או אסטרטגיות אחרות שיעזרו לכם להרגיש טוב יותר.

קבלו תמיכה רגשית

התמודדות עם סרטן יכולה להיות מאתגרת רגשית.
סרטן המעי הגס והטיפולים האינטנסיביים, יכולים להשפיע הן על איכות התפקוד היומיומי שלכם והן על המראה החיצוני ולכן מומלץ לחפש מרחב בטוח שבו תוכלו לפרוק את רגשותיכם ולקבל הכלה ללא תנאי.

חשוב שתהיה לכם רשת תומכת של בני משפחה וחברים שיעזרו לכם לעבור עם ההתמודדות הרגשית.
אך יחד עם זאת, שקלו להצטרף לקבוצת תמיכה לאנשים עם סרטן המעי הגס, או לקבל ייעוץ פרטני או טיפול רגשי מקצועי, שיעזור לכם להתמודד עם האתגרים הרגשיים של חיים עם סרטן.

היו מעורבים בטיפול שלכם

קחו תפקיד פעיל בטיפול. אתם החברים החשובים ביותר בצוות הרפואי שלכם, וחשוב לקחת חלק פעיל בטיפול.
זה כולל מעקב אחרי נטילת התרופות ותוכנית הטיפול, ויצירת קשר עם הצוות הרפואי לגבי כל דאגה או שאלה.
על ידי נטילת חלק פעיל בטיפול, אתם שומרים על מעורבות ותחושת שליטה במצב ומוודאים שאתם מקבלים את הטיפול הטוב ביותר האפשרי.

לסיכום,

שמירה על איכות חיים עם סרטן המעי הגס היא אפשרית.
אמנם מדובר במחלה קשה עם השלכות לא פשוטות על אורח החיים ועל איכות החיים,
יחד עם זאת ניתן לבחור בדרכי התמודדות טובות, המקדמות החלמה מחד ומאפשרות להתמודד עם הקושי טוב יותר מאידך.

*מאמר זה מוגש כידע כללי להעשרת הגולשים באתר

למרות קווי הדמיון ישנם שלושה הבדלים מרכזיים המאפשרים לרופאים מתחום הגסטרואנטרולוגיה והפרוקטולגיה להבדיל בין מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית בקלות יחסית:

התסמינים

התסמינים הדומים של שתי המחלות הן שלשולים תכופים, אובדן תאבון וירידה במשקל.
שתי המחלות עלולות לגרום גם להתאפיין גם בתסמינים דלקתיים בעיניים, במפרקים ובעור.

התסמינים המובהקים של קוליטיס כיבית הם צואה דמית ורירית ותחושה תכופה של צורך להטיל צואה ללא תוצאות. תסמינים מובהקים אפשריים של מחלת קרוהן הם בחילה, נפיחות ודימום מינימלי אם בכלל.

לרוב, אחרי בדיקה פיזית ותיאור מדויק של התסמינים, הרופא יידע אם מדובר בקוליטיס כיבית או בקרוהן, אם כי ב-10% מהמקרים לא ברור לחלוטין מי מהן גורמת לדלקת, ויש צורך בבדיקות מעמיקות יותר לבירור.

היכן מתרחשת דלקת

אמנם שתי המחלות נגרמות על-ידי דלקת במערכת העיכול, אך מיקום הדלקת יכול להוביל את הרופא לאבחנה הנכונה. ההבדל הבסיסי הוא שקרוהן יכולה לערב את כל מערכת העיכול מהפה ועד לפי הטבעת בעוד קוליטיס כיבית מוגבלת למעי הגס.
קוליטיס כיבית מתבטאת בדרך כלל במקטע דלקתי רציף, בעוד קרוהן יכולה להתבטא באזורים מודלקים לצד אזורים בריאים.
הקוליטיס מערבת בדרך כלל רק שכבה אחת של דופן המעי, בעוד קרוהן יכולה לחדור לשלוש השכבות של הדופן ולכן קיים סיכון גבוה יותר לניקוב המעי.

בדיקות ואבחון

רופאים יכולים לבקש בדיקת צואה כדי לאתר סימנים של ריר או דם האופייניים לקוליטיס כיבית.
דגימות צואה יכולות גם לשלול אבחנות אחרות כמו פתוגנים או חיידקים בצואה.

הבדיקה היעילה ביותר להבחנה בין שתי המחלות היא קולונוסקופיה – בדיקה בה מוחדרת למעי הגס מצלמה קטנה המחוברת לצינור דק. בדיקה זו מאפשרת לרופא לצפות במעי הגס לכל אורכו ולקחת ביופסיות.
אם הרופא רואה שהדלקת מתחילה בפי הטבעת ועולה ברציפות למעי הגס ואז מפסיקה, סביר שמדובר בקוליטיס כיבית, כי מחלת קרוהן יכולה להופיע לכל אורך מערכת העיכול ומתבטאת בכתמים של רקמה בריאה לצד רקמה דלקתית.

בנוסף, מחלת קרוהן יוצרת לעתים מקבצים של תאים חיסוניים הנקראים גרנולומות, בעוד שקוליטיס כיבית אינה יוצרת מקבצים כאלה. גרנולומות הן תוצאה של ניסיונו של הגוף להיפטר מחומר זר וניתן לצפות בתאים אלה דרך מיקרוסקפם.

אם קיים חשד שמדובר במחלת קרוהן, ניתן להשלים את הבירור באמצעות בדיקות דימות כמו CT או MRI כדי לבדוק מעורבות של המעי הדק ובאמצעות גסטרוסקופיה לבדיקת חלקה העליון של מערכת העיכול.

טיפולים  במחלת קרוהן ובקוליטיס כיבית

מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית מטופלות בדרך כלל באותם סוגי תרופות, אם כי כל חולה עשוי להגיב אחרת לאותה התרופה. מטרת הטיפול היא להפחית את הדלקתיות ועל ידי כך להפחית את התסמינים, לאפשר לגוף לתקן את הרקמות הפגועות ולהאט את התקדמות המחלה.

אין ריפוי מלא של מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית, אם כי אנשים עם קוליטיס כיבית יכולים לבחור לעבור ניתוח להסרת המעי הגס ועל-ידי כך להיפטר מהמחלה.

תזונה היא גורם חשוב נוסף בהתלקחויות של שתי המחלות.
אמנם ההשפעה של תזונה על התלקחות היא אינדיבידואלית, אך לרוב, ירקות עתירי סיבים ופירות לא קלופים הם מזונות שהחולים מתקשים לעכל. מזון חלבי או שומני יכול אף הוא לעורר תסמינים אצל אנשים מסוימים.

כאשר יש צורך בניתוח

אם הטיפול התרופתי אינו מפחית את הדלקתיות – ייתכן שיהיה צורך בניתוח.
אפשרות זו הפכה לפחות נפוצה בשל ההתקדמות בטיפול התרופתי בעשור האחרון.

אצל אנשים עם קוליטיס כיבית הפתרונות הניתוחיים פשוטים יותר מאשר אצל אנשים עם מחלת קרוהן, כי הדלקת מתמקדת באזור אחד של מערכת העיכול שניתן להחליפו בכיס פנימי או בסטומה באמצעות כריתה.

מכיוון שקרוהן יכול להופיע בכל מקום במערכת העיכול, הסרת המעי הגס לא תרפא את המחלה.
יחד עם זאת אחוז גדול של חולי קרוהן יזדקקו בסופו של דבר לניתוח כלשהו.
במקרים חמורים קרוהן יוצרת נקבים במעי הגורמים לפיסטולות (חיבורים לא תקינים בין חלק אחד של המעי לחלק אחר) הפיסטולות יכולות לגרום לזיהום ולנזק נוסף למעי ולכן צריך לתקן אותן באמצעות ניתוח.

לסיכום,

קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן הן מחלות דומות, אך יש ביניהן מספר הבדלים מהותיים, המקלים על האבחון ועל התאמת הטיפול.

אם אתם סובלים מתסמינים מתמשכים של שלשולים, כאבי בטן, אובדן תיאבון או דימום,
ניתן לפנות לייעוץ ואבחון לד”ר אבי רשף, מנתח מומחה בכירורגיה קולורקטלית, במרכזי אסותא ראשון לציון ובאר שבע.