גרד באזור פי-הטבעת

ברובם המוחלט של המקרים, גרד רקטלי אינו סימן למחלה קשה.
ייתכן שיתלוו אליו אודם, ולאחר הגירוד גם שריטות ורקמה מעובה.
אלה הסיבות השכיחות ביותר לגרד באיזור פי הטבעת:

• הגיינה לקויה של האזור לאחר פעולת מעיים. גרד ואי נוחות עלולים לקרות כאשר פיסות צואה נלכדות בקפלי עור סביב פי הטבעת.
• תרופות, במיוחד כאלה הגורמות לשלשולים או עצירות. גם טיפול אנטיביוטי יכול לגרום לחוסר איזון במערכת העיכול ולהוביל לגרד רקטלי.
• ניקוי תכוף של פי-הטבעת במים חמים מאוד וסבונים חזקים. האזור האנאלי הוא שומני. השומן הטבעי זה מגן מפני גירוי שיכול להיווצר מהצואה. ניקוי תכוף מדי בסבון עם חומרים פעילים חזקים יסיר את חיפוי השומן הטבעי והיעדרו עשוי לגרום לגרד.
• שימוש בנייר טואלט ריחני, סבון ריחני או משחות.
• יובש בעור המשפיע על כל הגוף. מצב זה שכיח יותר בקרב מבוגרים.
• טחורים – ורידים מוגדלים ומודלקים סביב ובתוך אזור פי הטבעת.
• זיהום של הרקטום או של פי-הטבעת – הזיהום עלול להיגרם על ידי וירוסים (כמו יבלות באברי המין), חיידקים, תולעי מעיים, פטרת או טפילים. חלק מהזיהומים מועברים על ידי בעלי חיים.
  תולעי סיכה הן הגורם השכיח ביותר לגירוד אנאלי בילדים.
• מאכלים ומשקאות מסוימים כולל קפה, תה, קולה, משקאות אלכוהוליים, שוקולד, עגבניות, מזונות חריפים וכמויות גדולות של ויטמין C.

כאב רקטלי

כאבים באזור פי הטבעת עשויים להיגרם משלשולים, עצירות, או גירוד פי הטבעת.
לרוב, כאבים הנגרמים ממצבים אלו חולפים כאשר הבעיה עצמה חולפת.

גורמים אחרים לכאבי פי הטבעת כוללים:

• טחורים – ורידים מוגדלים ונפוחים באזור פי הטבעת
• בעיות מבניות כמו פסורה, פיסטולה או צניחת רקטום
• זיהום – זיהומים המועברים במגע מיני, זיהומים בערמונית, מורסות או ציסטה פילונידית
• פציעה מהחדרת גוף זר או יחסי מין אנאליים
• מחלות – תופעת לוואי של מחלות כמו שחמת הכבד, סוכרת, לימפומה, מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית
• סרטן פי הטבעת, הערמונית או סרטן העור
• טיפול קודם כמו ניתוח או הקרנות לאזור פי הטבעת או האגן
• עוויתות בפי הטבעת (פרוקטלגיה פוגקס)

דימום רקטלי

לאנשים רבים יש כמויות קטנות של דימום רקטלי.
גירוי של פי הטבעת משלשול או עצירות, טחור קטן או פיסורה אנאלית יכולים לגרום לכמות קטנה של דם אדום בוהק שניתן יהיה להבחין בו על פני הצואה או על נייר הטואלט.
טחורים וסדקים אנאליים מתרחשים בדרך כלל לאחר מאמץ במהלך פעולת מעיים בגלל עצירות.
סוג זה של דימום יכול לגרום לכאב במהלך יציאות. ברוב המקרים בעיות אלה נפתרות בעזרת טיפול ביתי.
במקרה של כאבים ממושכים מומלץ לפנות לפרוקטולוג, לאבחן את הבעיה ולהתאים לה טיפול.

דימום יכול להתרחש בכל מקום במערכת העיכול. הדם מתעכל בזמן שהוא עובר דרך מערכת העיכול.
ככל שלוקח לדם יותר זמן לעבור דרך צינור העיכול, כך הוא יראה פחות דמי.
לעתים קרובות דם שנגרם מדימום בקיבה ייראה שחור, לצואה עם דם מאזור הקיבה יש מראה שחור, מבריק ודביק, כמו של זפת. דם שעבר במהירות דרך מערכת העיכול או שהתחיל קרוב לפי הטבעת ייראה אדום או אדום כהה.

מעל גיל 50 חשוב לבצע מדי פעם בדיקת דם סמוי בצואה, הימצאות דם שאינו אדום בצואה יכולה להעיד על בעיות בריאות חמורות כמו סרטן המעי הגס.

חשוב לדעת כי ישנן סיבות נוספות לשינוי צבע הצואה, פרט לדימום. תרופות ומזונות מסוימים יכולים להשפיע על צבע הצואה. תרופות לשלשול (כגון פפטו-ביסמול) וטבליות ברזל יכולות להפוך את הצואה לשחורה. אכילה מרובה של סלק עלולה להפוך את הצואה לאדומה. אכילת מזונות עם צבעי מאכל שחורים או כחולים כהים יכולה להפוך את הצואה לשחורה.

לסיכום,
ברוב המקרים, בעיות רקטליות כמו גרד, כאב או דימום אינן מעידות על מחלות חמורות, אך אם הן מתמשכות, מומלץ לפנות לרופא, לאתר את מקור הבעיה ולהתאים לה טיפול.

ניתן להבחין בדימום על נייר הטואלט ואפילו בצואה,
ובכל מקרה שמבחינים בדימום יש להגיע לרופא.

משמעות צבע הדם בדימום מהרקטום

צבע הדם עשוי להצביע על המיקום שממנו מגיע הדימום. מדובר בשלב מאוד חשוב, התורם לאבחון מהיר ולטיפול מותאם.

דם טרי בצבע אדום בהיר מגיע בדרך כלל מהרקטום או מהמעי הגס.
כשהדם בצבע אדום כהה – ייתכן שהוא מגיע מהמעי הדק.
דם כהה מאוד או שחור עשוי להצביע על דימום ממערכת העיכול העליונה.

חשוב לדעת שלא תמיד הדם נראה לעין. לכן מומלץ, אחרי גיל 50, לערוך בדיקת סקר לאיתור דם סמוי בצואה.
אם נמצאים בקבוצת סיכון למחלות מעי ולסרטן המעי והחלחולת או סובלים מאנמיה ממקור בלתי מוסבר,
מומלץ לערוך את הבדיקה גם בגיל מוקדם יותר.

הדם הסמוי נמצא בצואה, אך אי אפשר להבחין בו, וניתן לגלות את קיומו רק באמצעות בדיקת דם סמוי.
בדיקה זו יכולה לסייע לאבחון מוקדם של ממאירויות ולכן, במקרים רבים, היא מצילה חיים.

מצבים רפואיים שגורמים לדימום מהרקטום

פיסורה – קרע קטן בתעלת האנאלית. עשויה להופיע כתוצאה מצואה קשה או עצירות ממושכת.
פיסורה עלולה  לגרום לכאבים ולדימום.

הצואה הקשה נוצרת כתוצאה מנטייה לעצירות, תזונה דלה בסיבים ושתייה מועטה.
פעולת המעיים דורשת מאמץ רב יותר ויכולה לגרום לפיסורה ולטחורים.

טחורים – נפיחות של רקמת כלי דם סביב לפי הטבעת ובקצה הרקטום.
טחורים מלווים בד"כ בצואה קשה, דימום רקטלי, כאבים עזים בזמן עשיית הצרכים וחוסר נוחות כללי באזור פי הטבעת.

סרטן המעי או החלחולת – הסרטן השני בשכיחותו בארץ.
הוא מתפתח לראשונה במערכת העיכול התחתונה – במעי הגס או ברקטום.
אחד התסמינים הראשוניים שמרמזים על גידול סרטני במעי הוא דימום מהרקטום.

סרטן פי הטבעת –  גידול סרטני באזור פי הטבעת.
התסמינים החיצוניים העיקרים שלו הם דימום מפי הטבעת והתפתחות גוש בקרבתו.  

מחלות מעיים דלקתיות – מחלות הגורמות לדלקת במערכת העיכול.
השכיחות שבהן הם קוליטיס כיבית – הפוגעת במעי הגס, ומחלת קרוהן – הפוגעת בכל מערכת העיכול.
התסמין הראשוני ולעתים גם העיקרי של מחלות אלה הוא שלשול דמי.

אבחון דימום רקטלי

האבחנה הראשונית מתחילה בדרך כלל על ידי המטופל בשירותים.
דימום מהרקטום מעיד על כך שקיימת בעיה אחרת במערכת העיכול.

עם המידע הזה יש להגיע לרופא, שיבצע בדיקה פיזית ראשונית של פי הטבעת, וימליץ על המשך אבחון וטיפול.
לעתים יהיה צורך בבדיקות דימות של אזור הרקטום, כמו אנוסקופיה או רקטוסקופיה,
ולעתים יהיה צורך בבדיקות מעמיקות יותר כמו סיגמואידוסקופיה (לבדיקת השליש התחתון של המעי הגס)
או קולונוסקופיה (לבדיקת כלל המעי הגס).
לאחר האבחנה, הרופא ימליץ על הטיפול המתאים.

במקרים רבים, אבחון מקור הדימום הרקטלי הוא בעל חשיבות קריטית, לאיתור מוקדם של בעיות רפואיות ולטיפול מידי בהן.

סובלים מדימום מהרקטום? מוזמנים ליצור איתנו קשר ולקבוע תור לד"ר אבי רשף – כירורג בכיר ופרוקטולוג,
לייעוץ, אבחון וטיפול בבעיה.