הימים הראשונים – המלצות בסיסיות

בימים הראשונים לאחר הניתוח, הגוף זקוק למנוחה כדי להתחיל בתהליך הריפוי.
עם זאת, מנוחה מוחלטת במיטה אינה מומלצת, שכן היא עלולה להגביר את הסיכון לסיבוכים כמו קרישי דם ובעיות נשימה.
במקום, מומלץ לשלב מנוחה עם הליכות קצרות בתוך הבית מספר פעמים ביום, כל פעם למשך כ-5-10 דקות.

ניהול הכאב הוא חלק חשוב בימים הראשונים. יש לקחת את משככי הכאבים בדיוק לפי הוראות הרופא, גם אם הכאב אינו חזק. מתן טיפול מונע לכאב מאפשר התאוששות טובה יותר והקלה על התנועה.
במקביל, ניתן להניח קרח על אזור הניתוח למשך 15-20 דקות, 3-4 פעמים ביום, כדי להפחית נפיחות וכאב.

הטיפול בפצע הניתוח דורש תשומת לב מיוחדת. יש לשמור על האזור יבש ונקי, ולהחליף חבישה לפי הוראות הצוות הרפואי. במקרה של ניתוח לפרוסקופי, החתכים קטנים יותר וההחלמה מהירה יותר, אך עדיין יש להקפיד על הניקיון. בדרך כלל, ניתן להתקלח 24-48 שעות לאחר הניתוח, אך יש לייבש את אזור הניתוח בעדינות וביסודיות.

בימים הראשונים צפויה תחושת אי נוחות ורגישות באזור הניתוח. נפיחות קלה, שינוי בצבע העור (כמו אדמומיות או שטפי דם קלים) ותחושת מתיחה הן תופעות נורמליות שחולפות בהדרגה. מומלץ ללבוש בגדים רפויים ונוחים שאינם לוחצים על אזור הניתוח.

חשוב במיוחד להקפיד על יציבה נכונה בזמן קימה משכיבה או ישיבה. הקימה צריכה להתבצע בתנועה הדרגתית: תחילה לשכב על הצד, להוריד רגליים מהמיטה, ואז להתרומם בעזרת היד תוך שמירה על הגב ישר. בזמן שיעול או צחוק, מומלץ להצמיד כרית קטנה לאזור הניתוח כדי לתמוך בדופן הבטן.

תזונה נכונה לאחר הניתוח

תזונה נכונה היא מרכיב חיוני בהחלמה. מומלץ לאכול ארוחות קלות ומזינות, עשירות בחלבון שמסייע בריפוי הרקמות. חשוב להקפיד על שתייה מרובה ולהימנע ממאכלים שעלולים לגרום לעצירות. מומלץ להוסיף לתפריט מזונות עשירים בסיבים תזונתיים.

פעילות גופנית – מה מותר ומה אסור?

בשבועיים הראשונים יש להימנע מהרמת משאות כבדים (מעל 2-3 ק"ג).
הליכה היא הפעילות הגופנית המומלצת ביותר בתקופה זו.
לאחר כשלושה שבועות, ובאישור הרופא המנתח, ניתן להתחיל בהדרגה לחזור לפעילות גופנית נמרצת יותר. חזרה לפעילות ספורטיבית מלאה אפשרית בדרך כלל אחרי 6-8 שבועות

סימנים מדאיגים הדורשים פנייה לרופא

אמנם רוב המטופלים מחלימים ללא סיבוכים, אך חשוב להכיר את הסימנים המדאיגים המחייבים פנייה מיידית לרופא המטפל או לחדר המיון:

• חום גבוה מעל 38 מעלות
• אדמומיות או נפיחות חריגה באזור הניתוח שמתפשטת או מחמירה
• כאבים חזקים שאינם מגיבים למשככי כאבים
• הפרשה מפצע הניתוח (במיוחד אם היא מוגלתית או בעלת ריח)
• קושי במתן שתן או בעיה בהטלת צואה שנמשכת מעל 3 ימים

במקרה של כאב חד ופתאומי באזור הניתוח המלווה בבחילות או הקאות, יש לפנות מיד לחדר המיון.

חזרה הדרגתית לשגרה

החזרה לשגרה צריכה להיות הדרגתית. בשבוע הראשון מומלץ להישאר בבית. חזרה לעבודה משרדית אפשרית בדרך כלל אחרי מספר ימים, בעוד שעבודה פיזית דורשת תקופת החלמה ארוכה יותר. נהיגה מותרת רק כאשר יש שליטה מלאה בתנועות הגוף וללא כאבים משמעותיים.

טיפים למניעת סיבוכים

1. הקפדה על ניקיון אזור הניתוח
2. לבישת בגדים נוחים שאינם לוחצים
3. שימוש בכרית תמיכה בזמן שיעול או צחוק
4. הימנעות מעישון שמעכב את תהליך הריפוי
5. מעקב אחר הוראות הרופא לגבי הטיפול בפצע

לסיכום, החלמה לאחר ניתוח בקע מפשעתי תלויה בעיקר בהקפדה על ההנחיות הרפואיות ובסבלנות. למידע מקיף על סוגי הניתוחים השונים והטכניקות הכירורגיות המתקדמות, מומלץ לקרוא את המאמר המקיף על בקע מפשעתי.

חשוב לזכור שההמלצות במאמר זה הן כלליות, וכל מטופל צריך לפעול לפי ההנחיות הספציפיות שקיבל מהרופא המטפל. במקרה של ספק או שאלה, תמיד עדיף להתייעץ עם הצוות הרפואי.

סובלים מבקע מפשעתי? מוזמנים לקבוע תור למרפאתו של ד"ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג מומחה.

התסמינים הנפוצים של בקע מפשעתי הם נפיחות או בליטה נראות לעין באזור המפשעה,
כאבים בזמן הרמת משאות, מאמץ או עמידה ממושכת ותחושת לחץ וכאב סביב הנפיחות.

רוב המקרים אינם חמורים אך יש לטפל במצב רפואי זה כדי למנוע כאב ואי נוחות.
כמו כן, חשוב לדעת שבקע מפשעתי אינו נסגר מעצמו.
הטיפול הנפוץ ביותר בבקע הוא ניתוח, המבוצע ע"י כירורג מומחה.

5 עובדות על בקע מפשעתי

1 – בקע הוא בעיה רפואית מאוד שכיחה

אם אתם סובלים מבקע אתם לא לבד.
ההגדרה של בקע היא  בליטה שנוצרת כתוצאה ממעבר של איבר דרך דופן הבטן.
ישנם סוגים שונים של בקעים:

• בקע מפשעתי – הבקע הנפוץ ביותר.
  נוצר כתוצאה מחולשה בשרירי המפשעה, המאפשרת לאיברים פנימיים (בעיקר מעי דק) לבלוט החוצה.
• בקע טבורי – מופיע באזור הטבור כתוצאה מחולשה בדופן הבטן (מולדת או נרכשת).
  גורם לבליטה באזור הטבור.
• בקע ברום הבטן – נובע מחולשה מולדת בדופן הבטן בין הטבור לעצם החזה.
  גורם לבליטה באזור העליון של הבטן.
• בקע סרעפתי – נגרם כתוצאה מפתח בסרעפת, דרכו חלק מהקיבה עולה אל בית החזה.
  עלול לגרום לתסמינים כמו צרבת, קשיי נשימה וכאבים בחזה.
• בקע צלקתי – מתפתח כתוצאה מחתך ניתוחי שלא התאחה כראוי.
  מאפשר לאיברים פנימיים לבלוט החוצה דרך הצלקת.

2 – אם לא מתעלמים ממנו בקע אינו מסוכן

בנסיבות רגילות, בקע אינו בעיה מורכבת ומסכנת חיים,
אך יש לו פוטנציאל לסיבוכים שונים.
רוב הבקעים מתחילים בדרך לא מורגשת ובמשך תקופה ארוכה אינם גורמים לחוסר נוחות או תסמינים.
לאחר מכן מתחילים תסמינים כמו כאב או אי-נוחות שמחמירים עם הזמן.
התעלמות מהבקע יכולה להוביל לבעיות נוספות ולכן חשוב לטפל בו.

3 – ניתן להפחית את הסיכון להיווצרות בקע

בקעים מתרחשים כאשר רקמות חלשות בדופן הבטן (או באזורים אחרים בגוף) מתקשות לעמוד בלחץ, וגורמות לאיברים פנימיים לבלוט החוצה.
אמנם לא ניתן לשלוט בכל הגורמים לכשל מבני זה, אך בהחלט ניתן לצמצם את הסיכון:

• הרמת משאות כבדים או מאמץ פיזי ממושך עלולים להגביר את הסיכון לבקעים, לכן חשוב להקפיד על תנועת הרמה נכונה ועל זמני מנוחה, גם בעבודה מאומצת.
• משקל עודף והשמנת יתר מפעילים לחץ מוגבר על דופן הבטן, מה שעלול להוביל להיחלשותה וליצירת בקעים. שמירה על המשקל יכולה להפחית את הסיכון להיווצרות בקע.
• מאמץ כרוני בעת יציאות עלול להגביר את הלחץ על דופן הבטן ולגרום לבקעים. הקפדה על תזונה עתירת סיבים יכולה להפחית את הסיכוי לעצירות, וכך גם להיווצרות בקע.
• עישון פוגע באספקת הדם ובתפקוד הרקמות, מה שעלול להחליש את דופן הבטן ולהגביר את הסיכון לבקעים – עישון גורם להרבה נזקים בריאותיים אחרים ומומלץ מאוד להיגמל מהרגל זה.

4 – לא כל בקע דורש ניתוח

הרופא בוחן את המצב וממליץ על טיפול מתאים:

• מעקב: בקעים קטנים ללא תסמינים משמעותיים.
• תמיכה: תחבושות מיוחדות להחזקת הבקע והפחתת כאב.
• אורח חיים בריא: ירידה במשקל, פעילות גופנית והימנעות ממאמץ.
• ניתוח בקע מפשעתי: במקרים של בקעים גדולים, חמורים או כאלו שגורמים לתסמינים משמעותיים.

5- ניתוחי בקע: סיכון נמוך, תוצאות נהדרות

ניתוחי בקע הפכו להליך נפוץ ובטוח, ורובם המכריע בעלי סיכון בסיכון נמוך מאוד. הסיבה לכך נעוצה בשימוש נרחב בטכניקות זעיר פולשניות, כמו ניתוחים לפרוסקופיים או רובוטיים.

היתרונות של ניתוחי בקע זעיר פולשניים

• פגיעה מינימלית ברקמות.
• כאב מופחת והחלמה מהירה יותר.
• צלקות קטנות ופחות בולטות.
• חזרה מהירה לפעילות יומיומית.

למה לצפות בבית לאחר ניתוח בקע מפשעתי:

• טיפול בפצעים: יש להימנע מאמבטיות, בריכות וג'קוזי. ניתן להתחיל להתקלח לאחר 12 שעות, אך יש להקפיד לא לפגוע באזור החתכים.
• תזונה: ייתכנו שינויים ביציאות עקב התרופות. מומלצת צריכת מזון קל ועשיר בנוזלים.
• תיאבון: ירידה בתיאבון בשבוע-שבועיים לאחר הניתוח היא תופעה נפוצה. מומלץ לפנות לרופא במקרה של בחילות או קושי בצריכת נוזלים.
• כאב: כאב קל צפוי, אך יש לפנות לרופא במקרה של כאב חזק או אי נוחות.
• פעילויות: יש להשתמש בכאב כמדריך לפעילות – להימנע מפעילויות שמגבירות כאב.
• תנועות מעיים: עצירות, גזים ושלשולים נפוצים בימים הראשונים. יש לפנות לרופא רק במקרה של כאבים חזקים או אי נוחות.

סיכום

בקע מפשעתי הוא מצב נפוץ יחסית, הגורם לכאב ואי נוחות באזור המפשעה.
הטיפול העיקרי בבקע מפשעתי הוא ניתוח.
חשוב לפנות לרופא מומחה לאבחון וטיפול נכונים, ולא להתעלם מהתסמינים שעשויים להחמיר ולגרום לנזק.
אם אתם סובלים מתסמיני בקע מפשעתי אתם מוזמנים לפנות למרפאתו של ד"ר אבי רשף – פרוקטולוג וכירורג מומחה לטיפול בבעיה זו.

סוגי הבקעים העיקריים הם בקע מפשעתי ובקע טבורי.
בקע מפשעתי מופיע באזור המפשעה, נפוץ יותר אל גברים מאשר אצל נשים ועלול לגרום לכאב, אי נוחות או תחושת נפיחות באזור המפשעה, במיוחד בזמן פעולות כמו הרמת משאות או התכופפות.
בקע טבורי שכיח אצל תינוקות אך יכול להופיע גם אצל מבוגרים, מאופיין בבליטה בולטת ליד הטבור ויכול לגרום לאי נוחות, במיוחד בזמן מאמץ.

גורמים עיקריים להופעת בקע:

1. בקע מולד

בקע מולד, כלומר בקע שנמצא כבר עם הלידה, מופיע בדרך כלל כבליטה. לעתים הוא מלווה בכאב או אי נוחות וירידה ברמת הפעילות. במקרים רבים, הבקע אינו כואב וייתכן שיגלו אותו רק בבדיקה גופנית או במהלך בדיקות רפואיות שגרתיות.

הן בקע מפשעתי והן בקע טבורי יכולים להיות מולדים. בקע טבורי מולד, נפוץ אצל תינוקות ואינו מסוכן.
ברוב המקרים הוא דורש רק מעקב כי הוא נסגר מעצמו, בדרך כלל לפני גיל שנה.
בקע מפשעתי מולד עשוי לגרום לסיבוך, ודורש ניתוח, גם אצל תינוקות קטנטים.

2. גיל מבוגר

גיל מבוגר מתאפיין בהיחלשות השרירים, וביניהם שרירי הבטן.
במקביל מתנוונים סיבי הקולגן האחראיים על חוזק ומבנה הרקמות הרכות.
משמעות הדבר היא שאנשים מבוגרים נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפתחות בקע מאשר צעירים
מכיוון שהרקמה הרכה בחלל הבטן עשויה להיקרע ולגרום להופעת הבקע.

3. שיעול כרוני

שיעול כרוני יכול להיגרם מסיבות רבות, כמו אלרגיות, אסטמה, עישון או ריפלוקס חומצי. הכיווץ החוזר ונשנה הנגרם משיעול כרוני יכול ליצור עלייה בלחץ סביב אזור הבטן. עלייה זועלולה לגרום להחלשות של דופן הבטן, שתוביל להיווצרות בקע. כמו השיעול גם עיטושים מרובים והקאות תכופות יכולים לגרום להיחלשות השרירים עקב לחץ מוגבר.

4. נזק מפציעה או ניתוח

פציעה באזור הבטן או ניתוח הקשור לחלל הבטן או לאגן יכולים לגרום לבקע.
הנזק שנגרם לשרירי הבטן עקב הפציעה או חתך הניתוח מחלישים את השרירים סביב האזור הפגוע והופכים אותו לרגיש יותר להופעת בקע.
ניתוחים שיכולים לגרום בעקיפין לבקע הם ניתוחים להסרת גידול במערכת העיכול, כריתת ערמונית רדיקלית וניתוחים גניקולוגיים. גם ניתוח קודם לתיקון בקע יכול לגרום להיחלשות האזור ולבקע חוזר.

5. הריון

הריון הוא גורם שכיח הן לבקע טבורי והן לבקע מפשעתי מכיוון שהלחץ הבטני המוגבר הנובע מהעובר הגדל ומהשינויים במבנה הגוף, מפעיל לחץ נוסף על דופן הבטן. כמה גורמים נוספים התורמים לבקע במהלך ההריון כוללים הריון בתאומים, עודף משקל או היסטוריה של בקע במשפחה.
לרוב, מומלץ לא לנתח בקע במהלך ההריון.

6. הרמת משאות כבדים

הרמת משאות כבדים יכולה להפעיל לחץ רב על שרירי הליבה. מאמץ יתר של שרירים אלה עלול לגרום לקרעים, מה שיוביל להיחלשות דופן הבטן ולבקע. לעוסקים בהרמת משקולות, חשוב להשתמש בטכניקה נכונה כדי לחלק את המשקל באופן שווה ולהפחית את הסיכויים לפתח בקע.
ישנם מקרים בהם הרמת משאות כבדים מחריפה מצב מוקדם של חולשת דופן הבטן.

7. עודף משקל או עלייה פתאומית במשקל

אנשים בעלי עודף משקל או כאלה שעולים במשקל באופן פתאומי נמצאים בסיכון מוגבר לפתח בקע.
זה נובע מהעלייה בלחץ סביב דופן הבטן שלהם, שיכולה לגרום לקרעים ולהוביל לבקע.

אבחון, טיפול ומניעה

אבחון בקע מתבצע באמצעות בדיקה גופנית על ידי רופא, במקרים מסוימים נדרשים צילומי רנטגן או בדיקות הדמיה אחרות כדי לאשר את האבחנה.
הטיפול בבקע תלוי לרוב במידת ההשפעה של התסמינים על איכות החיים.
במקרים רבים, הגישה היא מעקב בלבד.
במקרים בהם הבקע גורם לאי-נוחות או כאב, או שהוא בקע גדול שעשוי לגרום לסיבוכים הפיתרון הוא ניתוח לתיקון הבקע.
כדי למנוע היווצרות בקע חשוב לחזק את שרירי הבטן, להימנע מפעילויות המפעילות לחץ על דופן הבבטן ולשמור על תזונה בריאה ומשקל תקין.

לסיכום,

בקע הוא מצב רפואי שכיח אך לרוב אינו מסוכן. חשוב להיות מודעים לתסמינים ולפנות לרופא כשיש חשד לבקע. אבחון מוקדם והתאמת טיפול יכולים למנוע סיבוכים ולחזק את בריאותכם הכללית.

ד"ר רשף מבצע ניתוחי בקע טבורי ובקע מפשעתי בבית החולים אסותא בבאר שבע ובראשון לציון.

מה זה בקע מפשעתי?

בקע הוא קרע ברקמה העוטפת את האיברים הפנימיים, דרך הקרע בולט האיבר הפנימי.
בקע מפשעתי הוא בקע באזור המפשעה לרוב הוא נובע מחולשה בתעלה המפשעתית שממוקמת אצל גברים במקביל לצינור הזרע ומכילה את חבל הזרע ואת כלי הדם של האשך. אצל נשים תעלה זו מכילה רצועות שתפקידן לקבע את הרחם במקומו, בקע עשוי להיווצר אצל נשים באזור החיבור בין הרצועה לעצם החיק.

סוגים שונים של בקע מפשעתי

בקע מפשעתי מתחלק לשלושה סוגים: בלתי ישיר, ישיר ופמורלי

בקע בלתי ישיר – לרוב בקע מולד, המאפיין גברים, אשר נובע מפתח שנשאר בתעלת המפשעה לאחר ירידת האשכים לשק האשכים. החלשות הרקמות עם הגיל, גורמת לפתח להתרחב, עד שאיברי הבטן הפנימיים, במיוחד המעי, יכולים לצאת דרכו.

בקע ישיר – בקע שאינו מולד וקשור, ברוב המקרים, להיחלשות שרירי דופן הבטן. בקע זה אופייני לגברים בגיל מבוגר יותר מאשר לנשים, צעירים וילדים.

בקע פמורלי – בקע בתעלה הפמורלית, העוברת במקביל לכלי הדם המובילים מהירך אל הרגליים. בקע זה נמצא מתחת לרצועה המפשעתית, ויש בו סיכון גדול יותר לכליאת בקע (כליאת חלק מהמעי בבקע והיווצרות נמק). בקע פמורלי נפוץ פחות מאשר בקעים בתעלת המפשעה, ונפוץ יותר אצל נשים.

בקע מפשעתי או פמורלי מתפתח ברוב המקרים עקב הזדקנות של הרקמות והשרירים.
גורמים המזרזים את היווצרות הבקעים הם פעילות מאומצת, עודף משקל, שיעול או עצירות כרונית, ואצל נשים גם הריון ולידה.

שכיחות בקע מפשעתי אצל נשים:

בקע מפשעתי שכיח אצל גברים פי 8 מאשר אצל נשים.
כ-27% מהגברים וכ-3% מהנשים עשויים לסבול מבקע מפשעתי במהלך חייהם.
יחד עם זאת, בקע מפשעתי הוא עדיין הבקע הכי שכיח גם אצל נשים.

בקע מפשעתי נשים תסמינים

תסמיני בקע מפשעתי אצל נשים כוללים בליטה באזור המפשעה, משני צדי עצם הערווה,
אשר בולטת יותר במצב של עמידה זקופה, במיוחד בזמן שיעול או מאמץ.
בקע בתעלה המפשעתית מתבטא בבליטה מעל קו המפשעה ואילו בקע בתעלה הפמורלית מתבטא בבליטה מתחת לקו המפשעה.

כאבים באזור הבקע הם, לרוב, התסמין העיקרי אצל נשים. הכאבים יכולים לנוע בין תחושת צריבה או אי נוחות קלה לבין כאב עז המתגבר בזמן מאמץ פיזי, הרמת משאות, שיעול, התעטשות ועמידה או ישיבה ממושכת. ברוב המקרים הכאב משתפר בשכיבה.
הכאב יכול להקרין לבטן התחתונה, לירך העליונה ולאזור הנקבים.

כליאת בקע (כליאה של חלק מהמעי בתוך שק הבקע), היא מצב מסוכן שעשוי לגרום לנמק, לנזק בלתי הפיך ולזיהום מערכתי.
בקע כלוא יכול להתבטא בכאב חד ופתאומי, נוקשות וחום באזור שק הבקע, חום, בחילות והקאות וקושי במתן יציאות. במקרה של בקע כלוא יש להגיע במהירות לחדר המיון.

מה אסור לעשות כשיש בקע?
כדי למנוע מהבקע להחמיר יש להימנע מהרמת משאות כבדים, להשתדל לשמור על משקל גוף בריא, ולהקפיד על תזונה עתירת סיבים.

אבחון שגוי של בקע מפשעתי אצל נשים

לעתים קרובות אבחנה של בקע מפשעתי אצל נשים מתעכבת, או שנעשית אבחנה שגויה.
בחלק גדול מהמקרים, אצל נשים, הבקע פחות בולט פיזית, והתלונה העיקרית שלהן היא כאב.
מכיוון שנשים רבות סובלות מכאבי בטן תחתונה או אגן, מסיבות שונות, לא תמיד האבחון הוא נכון.
חלק מנשים הסובלות מבקע מאובחנות בטעות, כסובלות מאנדומטריוזיס, או פיברומיאלגיה, או נבדקות לאיתור ציסטה בשחלה.
במקרים של כאב בבטן התחתונה או באזור המפשעה, מומלץ לשלול את קיומו של בקע מפשעתי.

טיפול בבקע מפשעתי אצל נשים

הטיפול בבקע מפשעתי שונה אצל נשים מאשר אצל גברים. ברוב המקרים יומלץ על ניתוח בקע.
הסיבה לכך היא שנשים הסובלות מבקע מפשעתי אינגווינלי, נוטות לסבול גם מבקע פמורלי נסתר, והסיכון לסיבוכים, כתוצאה מבקע פמורלי, גדול יותר, כך שמקרי בקע מפשעתי אצל נשים עשויים להפוך למקרי חירום.

החשש מכליאת בקע והיווצרות נמק הוא זה שגורם לרופאים להמליץ על ניתוח בקע מפשעתי, גם לנשים שאינם סובלות מתסמינים קשים.

הטיפול הניתוחי בשני סוגי הבקעים, מפשעתי ופמורלי, יכול להתבצע בגישה פתוחה ובגישה לפרוסקופית. הניתוח הלפרוסקופי מקל על ההחלמה ומצמצם את הסיכונים והסיבוכים, ולכן, רוב הניתוחים נערכים בגישה זו, אלא אם כן יש צורך ספציפי בפתיחת בטן.

ניתוח לפרוסקופי כולל בדרך כלל שלושה חתכים קטנים לאחר החיתוך מוחדרים דרך החתכים מצלמה וכלי ניתוח לחלל הבטן.
במהלך הניתוח, שק הבקע מועבר חזרה אל הבטן יחד עם תכולתו. לאחר מכן נסגר הרווח בדופן הבטן באמצעות רשת סינטטית עדינה.

חשוב לדעת שבקע מפשעתי אינו חולף מעצמו, ולכן מומלץ לנתח אותו בהקדם האפשרי כדי להימנע מהסיכון הכרוך בכליאת בקע.